תסמונת הנדנדה הריקה

–
–

"אב מתעלל, סיוט בבית הספר, רצח בבאר שבע" (מעריב). זה התפריט. זה מה שיש לנו להציע לכם. אף שחום הקיץ עוד לא משבש את דעת הבריות, מפלס הטירוף בסביבה עולה.
בידיעות ממקדים את הקורבנות: "ילדים בסכנה: רצח הנער, האב המתעלל, טרגדיה מיותרת, אונס קבוצתי". פה משומה מופרד האונס מכל הזוועות היומיות האחרות, המופיעות בעמודים הפותחים, ומודר לכפ' 16-17, בכ"ז, צריך לפנות מקום לאישום הרביעי נגד אולמרט, וגם, נו, כמה עוד נוכל להתרגש מאונס של ילדה בת 12 (המכונה אגב במעריב גם "צעירה" וגם "נערה". רבותיי – מדובר בילדה) על ידי קטנטנים חמודים בני 13?
–

בעיה: מאחר שהחורף עבר, לא יכולים יותר הקפושונים לשמש מסתור לחשודים בפשע וחולצות טריקו אומללות ולא מספיק גמישות נמתחות בייאוש מעל ראשיהם המנוצנצים.

–

–

בהארץ סיפור האב החורג שחשוד בהרג הנער שחזר עם בתו מאוחר מודח לע' 8, הנידח שבנידחים. סיפור האונס של בת ה-12, לעומת זאת, זוכה לידיעה נכבדת בשער. מי יסביר את פשר שיקול הדעת התמוה?
–
בישראל היום כותבת מירב לברון, רכזת הדרכה במרכז לנפגעי תקיפה מינית שכולנו אחראים (לאונס).

בידיעות כותב דוד רגב שכולנו אשמים, ושיכולנו למנוע.
–
אני, סליחה, לא אשמה ולא אחראית. לא מתאים לי האישום הקולקטיבי ולקיחת האחריות.

–
רונה רמון
מקדמת הצעת חוק שתצר את צעדי התקשורת בסיקור משפחות בעת הודעה על מות יקיריהן.
אני מצדדת. סיפור רמון היה אחד הקשים בשנה האחרונה (גם) מבחינת יחסי מסוקר מסקר.
–

–
רפואת שיניים לילדים
לפני כמה ימים התגאה ידיעות בכותרת הראשית שלו במהפכת רפואת השיניים לילדים בחינם). המארקר בשערו – "נתניהו טירפד את מהפכת טיפולי השיניים לילדים"
מזכיר המדינה כמובן מכחיש, ומסביר שלא זו הכוונה, וכו'.
–
–

שתולים בהר סיני
שלושה מתושבי האזור, גיבורי התוכנית, ביניהם דליה הר סיני, גיבורת הבלוג, שוקלים לפתוח בהליכים משפטיים נגד יוצריה.

–
–

פרשת ענת קם
הארץ מסר לתביעה את כל מסמכיו של אורי בלאו הקשורים לפרשה.
גם ynet מרחיב אבל בידיעות אין זכר.
אולי בכל זאת צריך להתכונן לנסיעה לנתב"ג.
–
–
המורה של המדינה
בכפולת האמצע של 24 של ידיעות מקודם המיזם של העיתון בשיתוף הערוץ הראשון, בחירת המורה של המדינה. הטקס, אותו ינחה יאיר לפיד, ישודר במוצ"ש בערוץ 1.
איזה שת"פ מדהים.

–

–
הבימה כאולמי ורסאי?
ב-27 באפריל יצא ממון של ידיעות בכתבת שער מפחידה על שמבנה הבימה עלול לקרוס. היום מדווח המוסף שמומחים יבדקו אם הבניין מסוכן. כל ע' 2 מקדש לסיפור.
אם הבדיקה תעלה שאכן המבנה מסוכן וכו', נזכה לראות כותרות ראשיות בעניין.
ואם לא? ידיעת טור צד של 50 מילה, כנראה.
–
בדיוק כמו זו המוקצית היום לעו"ד אורי קורב: טור צד, ע' 22: הוא יודה בעבירות ולא יועמד לדין "אך יקבל נזיפה חמורה, הורדה בדרגה לשנה וקנס בגובה שכר חודשי".
ביה"ד המשמעתי לע' מדינה צריך לאשר אותה.
נא לזכור את כותרות הענק הראשיות.
–

צרות בכותרות
מה היה קורה אם אהוד בנאי לא היה כותב את השיר "הילד בן 30" (תוס': או בשמו הרשמי: "מהרי נא")? אנה היו פונים עורכי העיתונים? מה היו עושים בכל פעם שאושיונת כלשהי הייתה מגיעה, בשעה טובה, לגיל הנפלא הזה?
ואולי ראוי לבנאי לבקש תמלוגים בכל פעם שמופיעה הכותרת הילד בן 30, בדיוק כמו שניר ברגמן צריך לבקש כסף בכל פעם שמופיעה הכותרת "כנפיים שבורות". זה גם זה יוכלו לשבת תחת גפנם בלי לעשות כלום יותר כל החיים.

–

(מעריב, שער, וכן בשער מוסף הספורט)
–

"רומן פולנסקי מגיב לראשונה מאז המעצר בהודעה של 908 מילים"
זו הכותרת התמוהה בע' חדשות הבידור של הארץ.
למה העובדה שמדובר ב-908 מילים היא הכותרת? מישהו יכול להסביר?

–

–

דרמות בדימויים

גפי אמיר כותבת בידיעות על הדימויים החוזרים ונשנים במהדורות החדשות המדווחות על ההתעללות, מכל הסוגים, בילדים: צילום הנדנדה הריקה הנעה ברוח.
צודקת.

–

–
נדנדה מדוגמת, לא כמו הפושטית המשמשת לצילומי האילוסטרציה במהדורות החדשות.

–
–

לחם עבודה

את המוסף המסחרי של הארץ, דיזיינר, תערוך רייצ'ל מילר, יובל סער, כתב העיצוב של גלריה יערוך גם את מוסף דיזיינר של הארץ, במקום צילה שניידרמן, שנפרדה מתפקידה, כפי שדיווחתי כבר.
מילר ויובל סער, כתב העיצוב של גלריה הם בעלי הסטודיו לעיצוב אדום אדום, המעצב את המוסף.
גם המינוי הזה ממשיך את המגמה הרווחת בתקשורת באחרונה: תקן שמתפנה לא ממולא, והתפקיד מיתוסף למי שכבר נמצא תחת הפיי רול.
הפיי רול של הארץ לא קשור למח' המסחרית. עם הנוגעים בדבר הסליחה.

–
ליאת להב נכנסה לתפקידה כעורכת ע' חדשות תרבות ובידור בהארץ בתחילת השבוע.

–

מיכל דבש מצטרפת לערוץ הילדים.

–
–
ברשת

ynet ומט"ח יצרו אתר מידע מרהיב שנקרא הכיתה האינטראקטיבית.
האתר של מט"ח עמוס בחומרי לימוד לרוב, אבל מפוספס לגמרי, בגלל מבנהו, ועוד אלף סיבות. שידוך עם ynet, יש לשער, יגאל אותו.
מה אני כל כך מתלהבת? כשערכתי את תפוז צריך היה לעלות מיזם כזה, משותף עם מט"ח, כך קיוויתי. עזבתי, והמיזם נגוז. לכן שמחתי שמישהו הרים את הכפפה החביבה ושרעיונות מוצלחים לא הולכים לאיבוד.
–
אתר הארץ באנגלית שודרג. ממבט חפוז הוא באמת נראה יותר טוב.

חבל שאיש לא חושב על האומללים המגששים את דרכם באפלת האתר בעברית.

–

–

בלוגלנד

זו השנה השנייה שאני לא מגיעה יותר לכנסים (כמעט, למעט חריגים). התחושה שלי היא באמת ששמעתי הכל, ושבחידושונים, אם יש, אני ממילא מתעדכנת בשוטף. יגידו אנשים, אבל מה עם מינגלינג, להגיד היי וביי, להראות את עצמך וכו'? זהו, שאם יש לי כמה תכונות ממש שליליות (ויש, תודה לאל), הרי שאפס יכולת חיכוך היא אחת מהן. אני אבודה במקומות האלו, ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. תגידו, כולם מרגישים ככה, לאף אחד זה לא נעים, ואגיד, אולי, לחלק. עבורי זה פשוט סיוט. אז ויתרתי.
יובל כתב על כנס המארקר (גם הוא לא היה), והנה אותן תחושות כמו שלי, מזווית אחרת.

–
עידן רינג קורא להציל את בית הספר של ילדי העובדים הזרים.

–

–

פייסבוק

המסגד המוצת

הלל גרשוני בפתק:
ידיעה בולטת ב-ynet:

מסגד עלה באש. הפלסטינים: הצתה
…האחראי על המקום ל-ynet: "מתנחלים פגעו במקום בעבר"
בתוך הידיעה נאמר שנבדק אם זה בגלל קצר. ושאין ראיה שזה קשור למתנחלים חוץ מדברי השייח' ששמע אנשים מסתובבים ב-3:00 בלילה.
–
לעומת זאת, ידיעה קטנטנה בחדשות היום:
פירומן בירושלים? 3 בתי כנסת הוצתו בשבוע
בתוך הידיעה יוחסה השריפה הראשונה לקצר חשמלי. אפשרויות אחרות הן שזה בעקבות מאבק בין חסידויות או מעשה של חולה נפש.
לא הועלתה האפשרות שמדובר בפלסטינים או בשונאי דת. אולי הם לא שמעו אנשים ב-3:00 בלילה. ומעניין שפירומנים נמשכים לבתי כנסת דווקא, הלא כן?

–

כידוע, אני מוסיפה לינק לכל פוסט חדש בהודעות בפייסבוק. לרוב אין שם כמעט תגובות, מאחר שאנשים נכנסים ישר לפוסט. דווקא אתמול, בקישור לפוסט על המעבר, לא מעט אנשים הגיבו שם. ניסיתי להבין את הסיבה, ומתברר שהפייסבוק נתפס כאישי ואינטימי יותר, ותגובה שם היא כמעט כמו לסמס או לכתוב מייל פרטי. הופתעתי.

–
למשש את הדופק
מדי פעם אני מבקרת ב-mako כדי לבדוק לאן נושבות הרוחות בעם.
נכנסתי לעמודי התרבות והבידור, ודגמתי שתי ידיעות:
–

מס' הכניסות: 23,992
—–

מס' הכניסות: 89

–
ספורטיV
יש שכר לעמלנו. בהמשך לדיווח על קלקולי הטבלה בישר"ה אתמול:
–

–

–
לפני פיזור
מאורעות הימים האחרונים והלחץ הנפשי שעמם גמרו לי לישון היום עד שמונה בבוקר, שזה מבחינתי זהה למעשה פשע נגד האנושות. ומכאן שכל מטלות היום, והראשונה, הפוסט, נדחו.
–
כפיצוי, מש' סימפסון וטיק טוק.