המעבר לאייס

הבלוג יעבור לאתר אייס בחמישי, 3 ביוני.

הכתובת:

ice.co.il/velvet

מאחר שאני לא יכולה לכתוב פה היום, הפוסט היומי ייכתב נכתב בבלוג האישי שלי, לחיות את חייה.

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | 26 תגובות

הסתבכנו

cotarot1610

יש ימים כאלו, בהם אני הכי לחוצה להעלות פוסט הכי מוקדם בבוקר, בגלל אירועי השעה, אבל כל העולם יוצא נגדי: טלפונים בהולים, אנשים בצרה שצריכים עזרה מיידית, ולקינוח, קו האינטרנט יצא לחופשה בלתי מתוכננת.
אז היום הוא היום.


כל שלושת העיתונים במהדורות חג/ יום שישי, הווה אומר שערים כפולים, היסטריים.

הטיות על תסבוכת משרתות את רוב העיתונים: הסתבכות בגלובס; תסבוכת בינלאומית בהארץ; לוגו נושאי במעריב: הסתבכות בלב ים (זו גם כותרת הגג ב-24 של ידיעות); ידיעות עם כך הסתבכה ישראל (בהפניית גג); ההסתבכות: גינוי עולמי ודרישה לחקירה בישראל היום. המילה הסתבכות משייטת גם בשאר טורי הפרשנות.
בכלל, כל העיתונים העמיסו היום את כל הפרשנים שלהם פלוס אורחים רבים על ספינת ההסברה הטובעת, וכל אחד תרם את שתי אגורותיו לזוויות ולתחקירים. אם להכניס הכל לקליפת אגוז, זה הולך ככה: אנחנו צודקים, וצריך היה לעצור את המשט, אנחנו לא צודקים, לא צריך היה לעצור את המשט, אבל כן צריך היה להסביר את עצמנו טוב יותר בעולם. ומהר יותר. ובאנגלית. ועם סרטונים שיעלו ברשת בשידור ישיר מהספינה. לוחמי השייטת כן צריכים היו לטפל באירוע. לוחמי השייטת לא היו צריכים לטפל באירוע. המודיעין הימי כשל. המודיעין הימי לא כשל. זהו. בחרו את הדעות המתאימות לכם. בכל עיתון אפשר למצוא את נציגיהן.

הידיעות ההארד קוריות מופיעות אחרי הפרשנויות, כרונולוגית (ידיעות, הארץ, מעריב).
ידיעות הקדיש 22 מעמודי המערכת שלו (כולל פרסומות) לסיקור האירוע.

ישראל היום, 32 עמודים.
מעריב, כמעט כל עמודי החדשות, 26 עמודים.
הארץ – 8 עמודים.

הכותרת הראשית מאפיינת את ההתנהלות השוטפת והידועה של העיתון, ויחסיו עם הצבא ועם תחושת המצור הנצחי של המדינה הקטנה ומוקפת האויבים הנלחמת על נפשה מדי יום ב-62 השנים האחרונות.

מעריב אוחז במוט הברזל משני קצותיו: "המחדל והגבורה" – מצד אחד, העיתון היחיד שאומר את המילה המפורשת: מחדל. שום דבר אחר לא. מצד שני, "הגבורה", שהרי אי אפשר בלי פטריוטיזם, לא משנה מה קרה, ויש לחזק את צבא העם.

ישראל היום אוחז בחוזקה בתחושת הקורבנות והמסכנות: "חיילים מול לינץ'" (גם המילה לינץ' עובדת חזק בכל העיתונים).

ידיעות בכותרת קולנועית, חזקה, אבל גם היא מנישת הקורבן: "המלכודת"

הארץ, כרגיל, בכותרת ראשית (כשהיא נצמדת לאירועי היום, ולא עוסקת בציטוט של "דובר מועצת מעלה עקרבים מסר להארץ") עניינית: "כישלון פעולת צה"ל יוצר תסבוכת בינלאומית"

לוגואי הפרויקט בכל העיתונים
הארץ נצמד לכותרת הראשית עם "כישלון בלב ים"
ישראל היום: "ההסתבכות"
ידיעות ומעריב: "הסתבכות בלב ים"

מסביב לעולם פשוט מגנים את ההסתערות על ספינות הסיוע.
BBC.
NYT.
המילה Raid, פשיטה, חוזרת בשתי הכותרות.
:W. post

wp

Huffington Post

עוד דיווחים מהעולם.

דעות על קצה הסכין
הארץ
הספרותי בוחר בדויד גרוסמן לפתוח את קשת הדעות – ישראל היא בובה על חוט, חסרת ביטחון, מבוהלת ומבולבלת.

ארי שביט מזכיר שהתנהלות הבריטים מול אוניית הפליטים אקסודוס הפכה את המנדט הבריטי למוקצה, וגם ניר קיפניס.


איתן הבר הזכיר אתמול את הטיפול באוניית השיבה ב-1988 בלימסול, וב-24 יש הבוקר כתבה נרחבת על האירוע.


הכלכלונים מתייחסים לניתוק הצפוי מטורקיה. מעריב עסקים בשערו על שכל ההזמנות בוטלו; כלכליסט אומר תגידו שלום לעסקאות הבטחוניות. ממון שמתנתקים מטורקיה, ושאנחנו על מדרור תלול. המארקר חושש שטורקיה תטיל חרם על הסחר עם ישראל ושעדיף להתמקד בשווקים ידידותיים.

VTV
אמש הגעתי למהדורת החדשות המרכזית ב-20:45 לערך. בהתחלה התבאסתי שהחמצתי הכל, אבל אחרי סיכום של חמש דקות מאת טובי המומחים שהתכנסו באולפן הבנתי שהחמש דקות האלו חזרו גם ב-45, או 145 דקות שקדמו להן, ושסרטון הכך חובטים בלוחמינו המיומנים, חמש שניות בשחור-לבן שחזרו בלופ, נטחן אמש עד צאת הנשמה.

גפי אמיר מזכירה בביקורת הטלוויזיה בידיעות איך כל מי שאכל אי פעם שווארמה נהיה פרשן לענייני טורקיה, ואיך לכל מגיש היו רעיונות אחרים מה הוא היה עושה בסיטואציה הזו.
אבי אורנן במעריב משיא עצה נבונה: "מתי כבר תקום מערכת החדשות שתישיר מבט אל צופיה הנאמנים ותאמר: אזרחים נכבדים, בעשרים הדקות האחרונות הסברנו לכם מה קרה הבוקר, או לפחות שקרה משהו הבוקר. כרגע אין לנו פרטים נוספים… יאללה, תחזרו לעבוד, ואנחנו מבטיחים לעדכן ברגע שנדע משהו חדש"?

יונית לוי נזפה אתמול בגדי סוקניק, אורח כבוד, ובסגן מפקד השייטת לשעבר, אאל"ט, על שהם עונים "על אוטומט".

הלשעבר הזדעזע מדיווח אחד החיילים שהנשק שלהם היה מאחור, וטען שלא יעלה על הדעת.


מאז אוניית הקרב פוטיומקין לא היה קרב ימי בשחור לבן, ובאיכות לא פחותה (אם כי לא יותר טובה) מאשר יצירת המופת האייזנשטיינית, כל כך פופולרי.

עקבתי אתמול בבוקר אחרי תחילת התגלגלות הפרשה, ולאחר מכן נאלצתי להמשיך לעניינים אחרים. הדבר הבולט באותו חצי יום/בוקר מבולבל הייתה התביעה הקולקטיבית מכל מקום שהוא, מהישראלי התקוע בצומת ועד אובמה התקוע בביתו הלבנבן, דרך כל מי שביניהם, לקבל דיווח אמיתי, מדויק ואון דה ספוט, מכולם: מדו"צ, משר הביטחון, משרד החוץ, ממפקד השייטת, מהלוחמים שנזרקו מהסיפון, ולפתוח במסע הסברה מיידי בעולם, ויפה שנייה אחת קודם שנלחץ על "שלח".

איילה צורף מתעדת את הכישלון ההסברתי של ישראל ברשת: לא הועלו סרטונים בזמן אמת, לעיתונאים הישראלים לא נתנו לדווח עד שעות הצהריים, ועוד. מתי גולן מתרעם על שדני אילון הועמד בראש החץ. ג'קי חוגי תוהה ממתי אמונים לוחמי שייטת 13 לנטרל את כתבי אל-ג'זירה. לילך שובל ומתי טוכפלד על שעות השתיקה.

הכל נכון, אבל הטכנולוגיה עומדת בחזית ההסברה, ואילו המציאות והנסיונות ללמוד אותה מקרטעים מאחור, שהרי היא לא יכולה לדלג בקלילות ולקפצץ בכזו מהירות. נכון, הסרטונים צריכים היו לעלות מהר יותר, ואילון צריך היה לענות לשאלות הכתבים הזרים, אבל יש איזשהו פרק זמן סביר שבו כל הגופים המסבירים והנוגעים בדבר צריכים לקחת לעצמם על מנת להבין מה קרה. ואיך. וזו הסיבה לדיסאינפורמציה האינסופית שהתרוצצה אתמול, לאורך כל היום. הדוברים והלומדים והמסבירים נגררו לקלחת ה"מיד", "לאלתר", אין דבר כזה "עוד רגע", "אנחנו חייבים לדעת כרגע מה בדיוק קורה בשנייה זו על המרמרה", וכן הלאה. במצב דברים שכזה, של היסטריה לאומית, לאומנית ובינלאומית, אין שום שנייה של שיקול דעת שיכלו כל הגורמים המעורבים בעניין יכלו לאסוף את כל הנתונים שבידיהם, ולעבד אותם. 

נכון שבכל העולם מצבה התדמיתי של ישראל התדרדר משנייה לשנייה, אבל השאלה היא אם התגובה הייתה צריכה לעלות, ולו לשם תגובה, רק כי מסביב "כולם מדברים", ואם פרטים לא מדויקים או לא נכונים או חלקיים היו עושים את העבודה.
למעשה, אפשר לומר שהכל עניין של יח"צ: איך מיחצנים את המבצע, כמה מהר מתחילים לברבר, ובקול הכי רם שאפשר. מציאות, עובדות, אמת? לא כאן, לא היום.


בלוגלנד

על המשט
שלום בוגוסלבסקי אצל יוסי גורביץ וההם.
נתאי על הלינץ' בקומנדו.
מנחם רבוי. מי אחראי לכישלון.
יונית מוזס.
עוד פוסטים משובחים על המשט? תביאו.



פר-סו-מות
הפרסומת ללבנון, שעוד לא ברור מי שילם עליה ולמה היא משמשת, הופיעה אתמול בבוקר גם ב-ynet בידיעה על המשט.

levanon

כנס
המרכז לאתיקה בירושלים שבמשכנות שאננים בשיתוף מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט שבאוניברסיטת תל אביב מתכבדים להזמינכם לכנס ייחודי בנושא:
אתיקה של טוקבקים – היבט משפטי והיבט תקשורתי 
הכנס יתקיים ביום שני 07/06/10 באולם ליאון, בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב בין השעות 15:30-19:00.
פירוט נוסף.
ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, אך מותנית בהרשמה מראש:

niis@post.tau.ac.il

אחחח, בכמה כנסים כאלו השתתפתי בשנים האחרונות, והנה מתברר שזה הנושא, לא נס ליחו.


לפני פיזור
תתחילו לארוז את הפקאלעך: עוברים ביום חמישי, 3 ביוני, בס"ד, ואם נצליח, מחר.
מחר, לצערי, בכל מקרה לא יתפרסם פה פוסט.
אף שהוסרתי כבר מדף הבית ומרשימת הבלוגים, אני כאן.
הבלוג, כלומר כל השנה וחצי האחרונות, יישארו פה.
לכשאעבור, התגובות ידרשו אישור.


פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , | 147 תגובות

סכין במים

cotarot31510

המשט
כותרות העיתונים הבוקר מזמן לא היו כה מיותרות.

"עימות לילי בלב ים" (ידיעות); "עימות בלב ים" (ישראל היום); "המשט מכותר" (מעריב); וכותרת הדקה ה-90 בהארץ, על שכוחות צה"ל החלו בעצירת המשט.

הכותרות הבוקר לא רלוונטיות, לאור האירועים בשטח.
לפחות עשרה הרוגים.

תוס':
שידור חי של מסיבת העיתונאים עם דני אילון, סגן שר החוץ.

כמה כותרות מהבוקר בערוץ 2, לפי סדר כרונולוגי:
– ערפל קרב שורר על הכל. אין הרוגים בקרב חיילי צה"ל, יש פצועים קל.
– דובר צה"ל משחרר הודעה: לעבר החיילים נפתחה אש מנשק חם. נשק של אחד הלוחמים נחטף, והאש נורתה מנשק זה.
מממ. נשק נחטף? מלוחם קומנדו? שייטת? האומנם?
ערד ניר מכריז שמדובר במשבר חסר תקדים, ושצריכה לצאת הודעה שתבהיר מה המצב – "אנחנו מצטטים את הטורקים, הטורקים מצטטים אותנו".
משה נסבאום מצטט את מפכ"ל המשטרה על הגברת הכוננות בכל רחבי הארץ, עם דגש על אזור ואדי ערה.  החמאס קורא לאנשים לצאת לרחובות. בשלב זה אין דיווח על שום אירוע.
נראה מה יקרה ביפו.
– הרמטכ"ל דיבר עם עמיתו הטורקי.

– האם השייח' ראיד סלאח נפגע? אין אישור, יש שמועות.
– האם כל חיילי צה"ל נפגעו באורח קל? או שמא יש אחד שנפצע באורח קשה?
14 פצועים? 20? 14 הרוגים? 4 פצועי צה"ל? עשרת פצועים?
– מחכים למסיבת עיתונאים של משרד החוץ.
– דו"צ, אבי בניהו: "זו לא פעילות הומניטרית, זה פיגוע טרור בלב ים".
עוד דו"צ: "… לא פתחנו אתר אינטרנט של המבצע… אנחנו מדינה מסודרת"

שי מימים מוזרים ספר הרוגים בשלל האתרים ברגע נתון.

הבגרות במתמטיקה

(מי כבר זוכר אותן הבוקר, אף שהן מכסות את כפולת 2-3 בידיעות, 6 במעריב, 4-5 בישראל היום, שער בהארץ)
המדליפים – או איך שלא יקראו להם –  נחשפו. כל השלושה כאחד, המורה, המרצה והסטודנט, טוענים שלא עשו דבר.

ריהאנה
זוכה לאזכור שערים ולכפולה (ידיעות, 14-15), לסתם שער אחורי (מעריב), לידיעה בעמוד התרבות של חדשות הארץ ולביקורת בעמודי התרובת של ישרלא היום.
לירון תאני בידיעות מנצל את ההזדמנות להביע דעתו על אמנים מבוגרים:
"ריהאנה היא אחת מהאמנים הבודדים שהגיעו לכאן הקיץ כשהם עדיין רלוונטיים, כלומר כאלה שאם המיקרופון נופל להם בטעות הם עדיין בכושר שיאפשר להם להרים אותו לבד".


מסירות את הרעלה
חמש מגישות בכירות באל-ג'זירה התפטרו בגלל קוד לבוש מחמיר שמנסים לכפות עליהן (ידיעות).


ליבסקינד Vs בן סימון
אתמול, משעלה המדור של ק"ל לאתר נרג', החליף זקן ופאה והפך לפוסט, התברר שכנראה עורכי הטקסט שלו במוספשבת שיבשו את כוונתו בסוגייה האם ח"כ בן סימון מתפרנס או לא מתפרנס מעסקי החרם של רעייתו.
העיתון המודפס:

herem1

הבלוג

herem2

לא שזה משנה, מבחינתי, אם בן סימון מתפרנס מהחרם או לא, להפך, האמירה הזו רק מחזקת את התזה המופרכת של הכותב.


ובשולי הדברים: מצחיק שליבסקינד מלין על שבן סימון ניתק לו את הטלפון.
ליבסקינד הוא נתקן טלפונים בפני עצמו, כך שצדק קוסמי נעשה פה.

הסירוס הכימי
חחקיר 7 ימים על הסירוס הכימי (שוש מולא) כבר נידון בוועדת החוקה של הכנסת לפני שלושה שבועות.
משה בירגר: "…מבין כל הטיפולים, כשמדובר בסטייה מינית, בעברייני מין חזרתיים, הדבר הכי חשוב זה הטיפול התרופתי. חשוב מאוד ללוות את הטיפול התרופתי גם בטיפולים קבוצתיים או פסיכותראפויטיים…
…היכולת לפקח אחרי התוצאות של הטיפול התרופתי… מסתמכת אך ורק על שני דברים. האחד, מה שאדם, שהוא עבריין – סליחה שאני משתמש במלה הזאת – מוסר לך. וברוב המקרים הוא יגיד: תרופה נהדרת, אין לי שום דחף מיני, הכול נפלא, כשידוע שחלק מהאנשים לא מגיבים לטיפול התרופתי וממשיכים להיות עם דחף מיני. חלק מהאנשים לוקחים את הטיפול התרופתי ושמים מדבקות של טסטוסטרון, שמנטרלות את הטיפול התרופתי, ומאפשרות להם תוך כדי הטיפול התרופתי להיות עם דחף מיני כמעט נורמטיבי. לכן ברוב המדינות הטיפול התרופתי הזה ניתן לא רק בהסתמך על מה שהמטופל מדווח. יש מדינות שבהן, כדי לאמת את מה שהוא אומר, משתמשים בפוליגרף, יש מדינות שאפילו משתמשות במכשיר שמודד את התגובות המיניות שלו לכל מיני גירויים, זה נקרא פלטיסמוגרף, כי לא סומכים על מה שהאדם אומר…
דבר נוסף שצריך לדעת… תופעת הלוואי הכי שכיחה בתרופה שמאוד מקובלת בארץ, שנקראת דקפפטיל, זה אוסטיאופורוזיס. נכון שנותנים תרופות שמונעות אוסטיאופורוזיס, אבל הן רק מאטות… אתה לוקח עבריין מין בן 20 וכמה, ונותן לו כבר בגיל הזה תרופה למניעת אוסטיאופורוזיס, ואתה לא יודע מה יהיה עוד 20-10 שנה אחרי הטיפול
".

eברית, הקורא האלקטרוני
מסכנים קוראי מעריב וישראל היום, לא יודעים על קיומו של המכשיר החדש. גם ביום ראשון לא נכתב עליו.

הוסיפו לזה את הבשורה החדשה, המסבירה מה זקי רכיב רוצה לעשות ממעריב, עיתון אישי דיגיטלי, והנה, מהפכה רבתי סביבנו.



צרורות לכותרות
כותרת מחווה לבונד ג בונד (ותודה לשועלן, הקורא [גם] מדורי רכילות).


מח' מנויים שלום
נכון כתבתי בסו"ש שלא קיבלתי את ממון והמוסף לשבת של ידיעות? נחשו מה הגיע הבוקר במעטפה חומה, יחד עם העיתון היומי?
נכון, ממון והמוסף לשבת. כבוד.



הלכו לעולמם
תרצה גרנות, מלכת הקריאייטיב (בסופשבוע).
ההספד של אסתי סגל.


לובה אליאב, אתמול.
איש השמאל, מבכירי העבודה, מופת לדורות.

מכתבים למערכת

המכתב של אוה מדז'יבוז', מנכ"ל מעריב נשלח למשפחת מעריב אתמול, אבל לא רציתי להפריע את מנוחתי ומנוחתכם ממני, אז הנה הוא היום.
חברים שלומות,
"רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע"

(אלברט איינשטיין)
מניחה שכולכם הספקתם להתעדכן בחדשות המשמחות על הצטרפותו של ד"ר זקי רכיב למשפחת מעריב.מדובר ביום משמח חשוב והיסטורי. הן לקבוצתנו והן לעולם התקשורת בישראל.
מעבר למשמעות הכספית שיכניס השותף החדש (שכמובן אני האחרונה להקל ראש בפן זה), ד"ר רכיב הינו השותף האידאלי לו קיווינו, שותף אסטרטגי עם ההבנה הטכנולוגית הנדרשת במציאות החדשה, חזון המשולב עם האמונה ביכולת להצעיד אותנו לעבר העתיד והפלטפורומות החדשות. השילוב עם עופר נמרודי הינו שילוב מנצח אליו כולנו ייחלנו. 
אני רוצה לנצל הזדמנות זאת ולהדות לעופר על הדבקות במטרה, על אי אמירת נואש גם ברגעים הקשים ביותר, על ההתעלמות מהמלעיזים ועל תעצומות הנפש והלב הרחב שהאירו את דרכינו גם ברגעים החשוכים ביותר.
לתודות אני רוצה גם לצרף את סמנכ"ל הכספים ויד ימיני אודי שניג יחד עם הצוות שלו: יגאל ספייבק, ניב לוין ומיכל בן עטיה, שהיוו נדבך חשוב בהצלחת העסקה ובכל תהליך בדיקת הנאותות בשילוב עו"ד זהר דוידה מזכירת החברה, עשו ימים ולילות בחודשים האחרונים עד להשלמת העסקה.
אחרונים אך לא פחות חשובים אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם, עובדי החברה שלא הרמתם ידיים בימים קשים, שתרמתם מזמנכם ומשכרכם ובחרתם כל יום מחדש גם בימים הפחות קלים בקבוצת מעריב.אתם הנכם הנכס החשוב ביותר של הארגון. 
בעלי המניות ואני, העומדת בראש ארגון זה, לא יכולנו לייחל להון אנושי מובחר יותר להוביל את הקבוצה למקום הראוי לה.המשאבים הכספים, יחד עם המשאב האנושי, יצעידו את הקבוצה להיות במקום הראוי לה- חברת התוכן והתקשורת המובילה במדינה.
שיהיה לכולנו בהצלחה,
אוה.


ברשת
עכשיו כל מרואיין יכול להביא את גרסתו הוא לראיון שערכו איתו, ואף לנקום במראיינים שאינם לרוחו. זה מה שעשתה הראפרית מ.י.ה. העיתונאית, לין הירשברג אומרת בתגובה שההתנהגות של מ.י.ה היא מה-זה לא אתית.


רוצים להתנתק מפייסבוק? זה היום.

quitfacebook

ישיבות, דיונים וכנסים

החל מהשעה 11:00 יתקיים דיון ראשון בנושא התיקון לחוק זכויות יוצרים (שימוש מותר בתמונות שצילמו גופים ציבוריים) – (פ/2273/18). הדיון ייערך בוועדת המדע והטכנולוגיה – בחדר הוועדה בכנסת. 
לישיבה הוזמנו נציגי משרדי הממשלה; מועצת העיתונות; הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע; המועצה להגנת הפרטיות; מנהלת ממשל זמין; גנזך המדינה; לשכת הפרסום הממשלתית; אקו"ם; התנועה לחופש המידע; לשכת העיתונות הממשלתית; עמותת ויקימדיה ישראל; איגוד האינטרנט הישראלי; מפעילי אתרי תוכן; מומחים בתחום משפט האינטרנט; ארגון קריאטיב קומנס ומוזמנים נוספים. 
דיון הוועדה יועבר בשידור חי בערוץ הכנסת.

במסגרת מושב הקיץ של הכנסת, תקיים השדולה לקידום נשים ואמהות בעולם התעסוקה, בראשות ח"כ אורית זוארץ שלוש ישיבות מרכזיות במהלך יוני.


מח' מרכאות מיותרות
"את השירים ביצעה ריהאנה לגמרי ב'לייב'"


לפני פיזור

שבתה את לבי (דרך האוזניים) הפרסומת לאריחי נובו. מישהו מזהה את השיר?

תוס': נינו מצא תוך שנייה:
אמיליאנה טוריני, Jungle Drum



ואם כבר פרסומות בלפני פיזור, מי אחראי לשתי הפרסומות האלו בידיעות, משישי וראשון?

surialevanon

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , , , , | 180 תגובות

אצבעות שחורות, חלק ב', 28.5.10

והמשט?
אה, ביום ראשון.


הסרטן הסלולרי
חשבתי שפרופ' סיגל סדצקי גמרה את סבב הראיונות על המחקר העמום והמסקנות העלומות. מתברר שלא. גם השבוע היא מדברת במארקר על כך. האם יש חידוש או תוספת למה שכבר שמענו בראיונות קודמים? מה-זה לא. וכל זה כדי להצדיק את הכותרת של המארקר ביום פרסום המחקר?

markersartan1

המתקפה נגד משפחת דנקנר

חשבתי שגם ההתקפה הזו נגמרה לפני שבועיים, עם עליית התוכנית החדשה של מיקי רוזנטל בערוץ 10 והכתבה על הנוחי.
אבל לא, המארקר (שרון שפורר) תוהה כיצד הצליחה המשפחה למכור למדינה קרקעות שהיו שלה (של המדינה, כלומר).

מעריב עסקים
מזל שמצאנו דוגמנית עבר צרפתייה עם תוחם שפתיים מודגש, שמעצבת לעשירי פריז דירות בישראל.
כך יש לנו אישה ספק בריג'יט ברדואית לשער.

asakim285



הספר האלקטרוני
של ידיעות מוזכר כמובן גם בכלכליסט. אותה הודעה לעיתונות עם אותם פרטים.
בקיצור, ידיעות פרס את העניין על פני שלושה שני חלקים: עמודי החדשות, ממון והמוסף לשבת. וגם בעיתון הכלכלי שלו.


שי אברהמוף
או אולי אברמוב?

הוא המתאבד מהבוקר
.



מוסף הארץ
הפקת הילדים של ראש הממשלה בהוט יצאה לדרך לפני חודשיים.
במוסף מתפרסם בזה הסו"ש סיפור גרפי על פי אפיזודה מפרק שלוש. על ההפקה חתומים נועה רוטמן (לשעבר בן ארצי) ושחר מגן (לשעבר מגן). יש למה לחכות? עוד אי אפשר לדעת.

אחת שיודעת היא סדרה לבני נוער, ולא מהמתוחכמות שבהן. האמינו. לראות כתבה נרחבת ומתלהבת עליה במוסף זה די חזון אחרית ימימי. אני תוה אם קהל היעד של הסדרה יהפוך בעקבות זאת לקורא הארץ.

יעל דיין בעירום בתל אביב. דליה קרפל מתארת את השתלשלות העניינים, אבל הכתבה אינה באתר.



משבר הגיל
דרור פויר חווה את משבר גיל ה-40.
מורן שריראחר, רק בתשלום), את משבר גיל 31.
והנה אפילו דגימה:
היה לי פעם בר קבוע, מקום שבו כולם ידעו את שמי. כשאני אומר "פעם", אני מתכוון לתקופה של לפני שנה וחצי, לפני שהתחתנתי ועשיתי את המעבר מנער לנער נשוי. היום אני לא יכול להתקרב לשם. על המדרכה המלוכלכת מחוץ לכניסה, שורצים בלילות חמישי דבוקות של בליינים ובלייניות לפני גיל ההסכמה. הייתי אומר "לפני צבא", אילו הייתי חושד שמישהו מהם יטרח להתגייס לצה"ל. נהגתי לבלות שם בשנות ה-20 לחיי, ונדמה לי שזה היה הגיל הממוצע. פתאום, כמו במבצע מתוזמן, השתלטו על הבר תיכוניסטים ועכשיו נראה המקום כמו  "באגסי מלון" רק עם אלכוהול אמיתי.

פג תוקף הכתיבה על משבר הגיל. אי אפשר לחדש שם כלום. תאמינו, השטח נזרע, נקצץ, נלעס, נטחן עד אין קץ. מספיק עם זה. הנהי מיותר, הבכיינות חסרת משמעות. אמפתיה? לא פה. ממש לא.
העובדה שכל דקה יש דור חדש של בני 30 ,40, 50, לא מספיקה לשמר את הז'אנר.

מוספשבוע
הבלוגר המפולפל ק. ליבסקינד, זה שיש לו אשת חייל המטפלת היטב בכל חמשת ילדיו, מזועזע עד עמקי נשמתו הפמיניסטית, ודורש לקרוא לאישה סוררת ומורדת לסדר:
אוריאלה בן צבי, רעיית ח"כ דניאל בן סימון, מנהלת את משרד יחסי הציבור בן אור תקשורת, העומד (בהתנדבות) בחזית קמפיין החרם נגד מוצרי ההתנחלויות.
מה מציע העיתונאי? להפעיל לחץ על ח"כ בן סימון. כדי לעשות את זה, מפרסם העיתון בענק את המייל שלו באתר הכנסת.
ברור הטירוף? לאשת הח"כ, אישה עצמאית בעלת דעה משלה וקריירה משגשגת (ואני כלל לא מביעה פה את דעתי על הקמפיין, בעד או נגד), אסור לנהוג על פי אמונתה, מאחר שבעלה הוא איש הקואליציה!
אלוהים ישמור, סכסוך מערכות השתלט על האיש ועל העיתון המפרסם את ההבל הזה.
ואלו הנימוקים המופרכים שלו:
"אלמלא הפעילה את החברה על בסיס התנדבותי, לא היה זה מופרך להעריך שחבר הכנסת גם מתפרנס מהחרם הזה".

herem

אני חושבת שבמקרה כזה היה פונה ליבסקינד לרבנות ומבקש ממנה לגרש בכוח את בני הזוג, ומיד!
ל' פנה לבן סימון, וזה, ככל בנאדם הגיוני, אמר שהוא לא רוצה להתייחס לנושא והפנה את הכתבלוגר לרעייתו.
אבל הכתב, שאש המרד רושפת מקרקפתו, לא מפסיק:
"אם לאשתו מותר להפעיל לחץ על פרנסתם של אזרחים ישראלים כדי לקדם עמדות פוליטיות, גם לנו מותר להפעיל עליו לחוץ כדי שיגיד מה הוא חושב על זה".
אין בתורת ישראל שום אמירה על סכסכן בלתי נלאה, שמתעקש להפריד בין בני זוג מתוך איזו גחמה חסרת היגיון?
ואין במעריב עורכת שתשים ברקס לעניין?

בלוגלנד
עדנה אברמסון מהרפובליקה הספרותית, מהבלוגים הנבחרים של אפלטון, על הנגשת ספרים לעיוורים.
כותבת עדנה: "אשמח לעורר את המודעות לעובדה שרק כ-5% מהספרים בארץ מונגשים לצורך קריאה בברייל או השמעה באודיו עבור עיוורים (וגם לקויי למידה שיכולים להיעזר בזה). יש הרבה מה לעשות, בעיקר מבחינה חקיקתית, ופשוט לא שומעים על המצוקה של האוכלוסייה הזאת מספיק".


לחם עבודה
ב-16 באפריל דיווחתי שמהחודש הבא, כלומר מאי, יכתוב אביעד קיסוס מדור במוסף הארץ, כנראה במקום המדור של מירי חנוך שאויד.
מאחר שחודש מאי נגמר השבוע, אני בהחלט תוהה מה נהיה.
ככל הנראה דאה הדר תקבל טור.


מח' הגהה
כה התרגש חיים הנדוורקר מפגישה בסט הצילומים של אחת שיודעת, עד ששיבש את שמה של אחת מישל טרכטנברג, או טכטנברג.

חובב המתמטיקה האוטודידקט מרטין גרדנר הלך לעולמו השבוע.
באתר, כפי שאפשר לראות, נכתב שהיה תאיסט.
taist


אבל בעיתון המודפס, כך הלשינו לי, שהרי לא ראיתי, נכתב שהיה אתאיסט. מישהו שיבש שם כנראה, מבלי לדעת מהו תאיסט ומי היה גרדנר.
חיבורו המפורסם ביותר נקרא בין חיבוריו המפורסמים – “Why I am not an Atheist
לסיכום, טוב שיש אתר, וטוב שלפעמים, לעתים נדירות, מתוקנים בו מחדלי הדפוס.


לפני פיזור
כמו שהבטחתי, לא נשארתי לבראנץ', כדי לחזור למשמרת פה.
לא נורא, לאכול לחם עם זיתים וטחינה לצהריים בשבת זה גם בסדר.

עברית אני מדברת אליך
תוך כדי הבילוי הבוקר מצאתי את המחלה ממנה אני סובלת: קלסטרופמיליה.

פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות | עם התגים , , , , , | 140 תגובות

אצבעות שחורות , חלק א', 28.5.10

החידה היומית לבוקר שבת
מיהו העציר בפרשה המתוקשרת שהתאבד?

המשט
נו, כמה אפשר לחכות לו?

אם אין אני לי
אתמול יצאתי מגדרי למראה משפחת מעריב על שם זקי רכיב המככבת בעמודי החדשות של העיתון, אבל זה לא אומר שידיעות לא מקדם בשוטף את עסקיו המשגשגים.
ע' 13 בעמודי החדשות מוקדש ל"מהפכה בארון הספרים: הושק 'עברית', קורא הספרים הדיגיטלי הראשון בישראל" (בדיוק כמו שקודם באינטנסיביות ארון הספרים היהודי המחודש של ידיעות ספרים בשעתו).
איל מגד ויורם קניוק מככבים בתמונת היח"צ, ומתוארים כמי ש"בוחנים" את המוצר בבית ביאליק.
קניוק אומר שחיכה למוצר הרבה זמן (??? מתש"ח?), ש"יותר נוח לקרוא באמצעות מכשיר כזה, ואפשר גם להגדיל את האותיות של הספרים", וזה עוד אחרי שהוא התנסה בקינדל של אמזון.
ומגד אומר: "חשבתי שזה מכשיר מהסוג שלא הכי נגיש לדור שלי, אבל ראיתי דבר מאוד ידידותי ומאוד פשוט… הוא משקף את הספר: הדף נראה אותו הדבר, בלי ריצודים של המסך, בלי כפתורים מיוחדים ובלי יותר מדי תחכום… הקורא הזה יותר ידידותי: הוא פחות דיגיטלי ופחות וירטואלי".
בפסקה הרביעית מסופר שמאחורי הפרויקט ניצבים סטימצקי, ידיעות טכנולוגיות וניופאן, וגם איפה אפשר לרכוש אותו, הנה האתר.

evrit

הקורא יעלה 1,399 ש' וכל רוכש יקבל זיכוי בסך 400 ש' לרכישת ספרים באתר.

kore

גם ממון הקדיש מקום למהפכה (כך בהפניה בסוף העמוד).
לצערי הרב העיתון הגיע אתמול בלי ממון ובלי המוסף לשבת (שוב), כך שאני לא יכול לסקור את הנושא שם (לא מתאים למח' המנויים של ידיעות).
תוס': מתברר שגם במוסף לשבת יש כפולונת בנושא. אכן, אין גבול.
מעניין יהיה לראות איך יסקרו שאר העיתונים את הקורא הדיגיטלי וכמה בכלל יקדיש ידיעות לקידום המוצר בהמשך דרכו, ועד כמה יצלח שיווקית.


על ההשקה נכתב במארקר (פרטי המוצר ותו לו), הדיווח בגלובס נרחב יותר, וכולל מיני-ראיונות, אבל גם כאן אין בדיקה של המוצר.
במעריב ובישראל היום, ככל שעברתי, אין זכר להשקה, ותקנו אותי אם אני טועה.

7 לילות
שבוע לפני שאלביס קוסטלו ביטל את בואו, פגש אותו גון בן ארי בניו יורק, לא לפני שזה ביטל לו את הראיון (רמז לבאות). הראיון מתפרסם השבוע, ומה שבטח תוכנן להיות שער, אם היה מופיע, הפך לכתבה האחרונה במוסף לפני המדורים.
בגלל הביטול, הדגשים של הכתבה השתנו, כנראה, ומה שהיה נסגר בימים כתיקונם, כלומר אם ההופעה הייתה מתקיימת, בפסקה אחת על שמאל וימין וחרם, הפך לחלק די מרכזי ממנה.

אולי בגלל זה, ובגלל הזעם  נגד המתלבט ההפכפך שהחליט להבריז אפשר למצוא בה משפט בתרגום מכונה כמו:
"מהניסיון של המדינה ממנה הגיע אבא שלי, צפון אירלנד, אני יודע שלא לדבר מעולם לא עשה שום פאקינג דבר טוב".


ויש גם ראיון עם שרת החינוךתרבות וגו' לימור לבנת (רונה קופרבוים), שהכריזה לאחר הביטול ש"אמן שמחרים את הקהל הישראלי לא ראוי להופיע בפניו" (אפשר היה להפנות מהראיון איתה לראיון עם קוסטלו). כצפוי, היא נגד האמירות של סכנדר קובטי במאי עג'מי, נגד כוכב נולד ונגד האח הגדול, ולמרבה החרדה אוכלת עוגיות במקום צהריים ולא עושה ספורט, ועל כך אין כפרה.

קופרבוים (הערה לעורך: חלאס, היא לא הכתבת היחידה, כמה אפשר בגיליון אחד?) מראיינת גם את סייד קשוע על הספר החדש שלו, גוף שני יחיד, ולקראת העונה השנייה של עבודה ערבית – למעשה בזבוז יחצני משווע, לא? – החומרים הרגילים והמוכרים, החיים בקרב יהודים, ההון התרבותי, הילדים בבית ספר דו לשוני, וההורים היהודים המוציאים אותם משם בגיל 12 (שלא יתאהבו, חלילה, בלשון השנייה).

saied

ואם זה לא מספיק יש קטע שלישי של קופרבוים על מותה של הפקאצה (הרוצח: פייסבוק), בעקבות הדוקטורט של כרמל ויסמן.


7 ימים
יאיר לפיד כותב טוב לבנו יואב בן ה-22 (למה המילה דייט במרכאות? וטוויטר?):
"לשקול לרגע לעשות 'טוויטר' ואז לוותר כי אתה לא בן 16".
אז זהו, שבני נוער לא משתמשים בטוויטר.



פרשת קם
גרסת האב עלתה לאתר. הרהוריי בנושא – פה.



צרורות לכותרות
צרור להפניה בתוכן 7 ימים לראיון עם סטנלי פישר "בוא נגיד".
וגם ל"שר המטבעות", הכותרת לאותה כתבה.


מכתבים למערכת
בישראל היום מתלוננת מישהי על טור של עינב גלילי מתחילת מאי. גלילי השמיצה בו את הספידייטינג.
הכותבת, איריס סלומון, פסיכולוגית ומנהלת ספיד-דייט ישראל כותבת בתגובתה שבמהלך 11 שנים נישאו בזכותה לפחות 30 זוגות.
הווה אומר, פחות משלושה זוגות בשנה. נניח שבשנה משתתפים בדייטים עשרתלפים איש. מתוכם מתחתנים שישה אנשים (כלומר שלושה זוגות). מה הסיכויים להתחתן בשיטה הזו (בהנחה שהמשתתפים באים כדי להתחתן)? לא יותר גבוהים מחתונה באמצעות היכרות בסופרמרקט. אז על מה התלונה?



בלוגלנד
אומנם אני לא הספקתי לטייל בפריז אלא לעבוד בכפר, אבל פריזאית עושה את זה בשוטף. לקנא.


מח' הגהה
הנשרים בהחלט מקוננים על מר גורלם, אבל פה הם מקננים.
(תודה ל-Amotzg שפשפש)
nesharim


לפני פיזור
בטח שמתם לב שילדים בני 13 מתעקשים לחגוג בר מצווה ולעלות לתורה גם אם הם באים ממשפחות הכי חילוניות שיש.
אשר על כן אני מוצאת את עצמי עכשיו נוסעת לעלייתו של אחייני היחיד.
ולכן חלק ב' – בהמשך. אל דאגה, לא אשאר לבראנץ'.

פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות | עם התגים , , , | 52 תגובות

אש ברמה

cotarot285



מי לא שמר על השמורה

פגז תועה שנורה במהלך אימון הוא ששרף כנראה את שמורת גמלא. וגם, מחצית מ-52 השריפות שאירוע בגולן בשנה האחרונה נגרמו על ידי אימוני הצבא (ידיעות, שער).

אביב לביא קורא לעצור את הפירומניה ברמת הגולן.
מדו"צ נמסר שמודעים לבעיה ופועלים למזער ושיוקם צוות בדיקה.

אין ברירה, או שאתם רוצים צבא מאומן לקראת המלחמה הססגונית הבאה, או שאתם רוצים מדינה ירוקה. לא הולך ביחד.
אני לא רואה אף אחד שיעמוד פה לדין מעם הצבא. מה זה שמורה לעומת טרקטורון שהתהפך.


ישראל היום מדווח באופטימיות-מה: "שמורת גמלא נשרפה, הנשרים ניצלו"

gamla

משפחת מעריב
אלוהים יודע למה מקומות עבודה מתעקשים לקרוא לעצמם משפחה. איזו שטות. איזו יומרה, איזו אחיזת עיניים.
וכך אפשר לראות בשער מעריב את הידיעה "מצטרף למשפחת מעריב" (המילה מעריב מופיעה כלוגו), וכן על פני כל עמוד 5

mishmaariv1

את החגיגה על איש העסקים ד"ר זקי רכיב שהשלים אמש את העסקה לרכישת שליטה משותפת בעיתון.
ציטוט בסוף כותרת המשנה:
"רכיב: 'למעריב יש עתיד גדול מאוד'"
עכשיו הכל ברור, סגור, אנחת רווחה וצפירת הרגעה נשמעות ביחד.
באתר הפנייה המשפחתית לא מופיעה בכותרת הידיעה, אלא רק במשפט הראשון.


על מנת לחזק את הדימוי המופרך של משפחה, בתצלום מופיעים עופר נמרודי ואשתו רווית, ורכיב ואשתו ויויאן.
משפחה, כך במעריב, כן בוחרים.

mishmaariv

רכיב, על פי הציטוט במעריב, אמר:
"מעריב הוא עיתון בעל מסורת מפוארת ובו צוות כשרונות מן המדרגה הראשונה. אני מגיע מעולם ההיי-טק וביחד עם הצוות ובהנהגתי, נבנה את הגשר שמעברו השני מעריב הוא בית התוכן המוביל והחדשני בישראל".
אני תוהה איך ינהיג רכיב את העיתון ומה המשמעות התוכנית/ הקיצוצית העומדת מאחורי ההצהרה.
או, אין לי מה לתהות, יש המשך: "בעיתון משוכנעים כי כניסתו של רכיב להובלת צוות העובדים, הכתבים והעורכים שנמצאים בעיתון, תצעיד את החברה לעידן חדש בתחום התוכן והניו-מדיה".
לא יכולה לחכות.


נתניהו טס לקנדה

1. ומזמין מיטה זוגית בעלות הגבוהה בכ-300 אלף שקל מעלות הטיסה הרגילה. בהחלט הגזימו רה"מ ורהמ"ה. ובעיקר קשה לקרוא למי שחזרה מפריז במושב אמצעי שלפני השירותים, עם מרחב מחיה של כ-60 סמ"ר כולל לכל גופה.
אלא שאיתן אבריאל, שטס עם מנהיגנו, כותב היום בהארץ (ובמארקר, כולל ראיון) שחדר השינה פצפון, והכל אפור ודהוי במטוס הרה"מ.

haredim

שאלה: האם החרדים המתפללים הם בגדר הפרעה אפשרית לאבריאלים?

2. ולוקח איתו טרמפ את החייל הבודד יונתן פדר שחוגג גם יומולדת 23. מעריב לא יכול היה להתאפק בעמודו האחורי, ובתיאור האירוע, נשלפה מהמקרר הכותרת "שרה שרה שיר שמח" (ליומולדת של החייל).

כתבי על זה ספר
נעה ידלין כותבתתבה ספר חדש, רומן בלי מפתחות על עיתונות וספרות.

noasefer



הדוגמנית והסמים
אחד התחביבים שלי זה לעקוב אחר העיתונים מסתבכים עם שמות זרים (למעשה לא רק זרים). והיום על הפרק, איך קוראים לדוגמנית/מלכת יופי מבריחת הסמים:
Angie Sanclemente Valencia
אנחלה סנקלמנטה (ידיעות)
אנג'י סנסלמנטה (ישראל היום)
אנחי סנקלמנטה ולנסיה (הארץ)
אנג'י סנסלמנטה ולנסיה (ynet)
אנג'י ולנסיה (mako)

פרשת קם

עצומה חדש באה לעולם, הקוראת להעמדתו לדין של אבי זילברברג, על שהפקיר את ענת קם.



לחם עבודה

אם שלחתם לי מודעות במהלך השבוע ולא פרסמתי, זה רק בגלל קלישות האינטרנט בנכר. נא שלחו שוב.

איל גונן התמנה לעורך עובדה במקום דורון גלעזר, שהגיע לתוכנית בסיבוב הזה לזמן קצוב. גלעזר יוצא לחופשה של שנה.


נענע10 טוענת כי וואלה ניסתה להשיג מידע עסקי באמצעות חפרפרת.


בלוגלנד
אורי קציר מפרסם באפלטון את רשימת הבלוגים הבולטים השנתית.
בין היתר הוא מזכיר את סגירת רשימות, סגירת בלוגלי ואת הכמעט סגירה של האייל הקורא.

ריקי כהן כתבה בסלונה על חייה בפייסבוק.
על פי פורבס, המצוטט בעקיפין במאמר, נשים משתמשות בפייסבוק כדי "ליצור קשרים ולהעמיקם".
אני משתמשת בו לדיווח על פוסטים חדשים, ולאיתור אנשים לצורכי עבודה כזו או אחרת. גם לכך אפשר לקרוא בעצם קשרים.


לפני פיזור

בקשה לצוות השירות של ארקיע:
מילא תנאי הטיסה והצופף המחפיר, זה מה יש למי שמחפשים את הטיסה הזולה ביותר, אבל לפחות עשו את המינימום לנוחתים בישראל: דווחו על השעה בשעון המקומי ועל הטמפרטורה. לא מסובך, לא יעלה לכם עוד רבע שקל. מגיע לתיירים המגיעים לפה, וגם לישראלים הלומי פריז, לזכור לכוון את השעון ולדעת אם לפשוט את הסוודר.
אה, וגם להוסיף קצת חמצן לסירקוליישן. קשה לנשום אצלכם.

פורסם בקטגוריה קצה האצבעות, שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , , , | 40 תגובות

ענת גנבה? מה פתאום?

cotarot275

משונה השער של מעריב: גם רה"מי מכריז בכותרת הראשית "ניצחתי" וגם "האהבה ניצחה", כשהכוונה לאחותו של אלירז פרץ, בתאל, שמתארסת.
הכותרת המוקדשת לסיפור המכסה את כפולה 6-7 היא "אהבה בצל השכול". כמה נמאס מהדבקיות הזאת.

איך פספסתי את חגיגות ה-OECD בפריז

העיקר שרם עמנואל חימם את היחסים איתנו וכולם מרוצים.

אני שמחה לראות שכלום לא השתנה, ופרשת נתניהו-מבקש-לא מבקש כסף על הרצאות ממשיכה. והיום, כותרת בשער ידיעות:
"בכירה באגודה למען החייל: 'כשנתניהו רצה כסף עבור ההרצאה אמרתי לו: 'לך מפה, מדברים על אנטבה, על אח שלך"
(יפית ניסן-מרום בחקירתה במשטרה בפרשת ראשונטורס)
ככה אמרה לרה"מ? "לך מפה"?
ונתניהו – מכחיש.

זוחלים לדירה
כפולת 4-5 מוקדשת לכל הזוגות שלא יכולים לקנות דירה לאחר ההנחיות החדשות. בשם אלוהים, נו, אל תקנו, גורו בדירה שכורה, מה הדרמה? בשביל מה להתבכיין "נחזור להורים"?


להיות פלסטיני

העיתונאי הספרדי אנטוניו סאלאס דילג במשך שש שנים בין מחנות אימונים של הטרור העולמי וכתב על זה ספר.

portada_palestino_0


כתבה על הספר ועליו מככבת בשער 24 של ידיעות. שווה תרגום, לא?


VTV

הזדעזעתי לקרוא שהמקור ניסתה אתמול להסתלבט על ארקדי גאידמק. לא די? לא נמאס? לא חראם?
כמה פעמים אפשר לפהק משעמום בישבת הפקה ולהכריז בסופה: אוי, מה קורה עם גאידמק, מזמן (שלושה שבועות) לא בדקנו.

קצה האצבעות

sofshavuaanataba

שער סופשבוע: אבא יגאל קם (שרי מקובר-בליקוב) פותח את האלבום המשפחתי שלו בפנינו (מי שישמע, שתיים וחצי תמונות מגיל שנה, שלוש ו-15). כלומר בפניכם. כלומר בפני כולם, ומציג את ענת קם שלא היכרתם. כך נראה מכבש יח"צ בשבוע פתיחת משפט.
ראשית, פה ושם הוא ממשיך לדבר בעבלית, בדיוק כמו בראיון שלו אצל יאיר לפיד.

אבל הכי חשוב, הוא פתח את מכבסת קם:
"אני מתנגד בכל תוקף למילה נגנב. ענת לא גנבה מסמכים. היא רק נטלה אותם ללא רשות".

"בנאדם שסופר הרבה כסף, לפעמים נשאר לו דבק בקצות האצבעות. ברגע שנמצאים בסיטואציה שאנשים מתייחסים לחומר סודי כאל קרטון ביצים, בשלב מסוים גם ההתייחסות שלך לחומר תהיה כאל קרטון ביצים".


יש עוד דוגמאות כאלו, למשל על מלטש יהלומים שלוקח כמה יהלומים הביתה, ועוד.
לא ייאמן שמישהו מסוגל להשתמש בנימוקים האלו, ולחשוב שציבור כלשהו יקבל אותם כקבילים.

העניין הוא שלאבא או לאמא אין שום יכולת להעיד על אופיו ואישיותו של ילדם. אין. הרוב המוחלט של בני האדם כלל לא מכירים את ילדיהם. בטח ובטח שלא את הבוגרים. פעמים רבות גם לא את הינוקות. להגיד משפט כמו "כאבא אני יכול להעיד שמעולם לא היה לענת שביב של רצון לפגוע בבטחון המדינה" מופרך מהיסוד. זה בדיון העניין: כאבא, אתה לא יכול להעיד.


או:
"ענת בכלל לא ידעה מה יש לה ביד. היא מסרה את המסמכים לסוכנות בטהרן? ענת הייתה בשלב מסוים בסביבה ובאווירה של קבלת ומסירת חומר עיתונאי. יפי הנפש והכתבים הצבאיים שניזונים מהדלפות ומופיעים בחדשות יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל זו הנורמה במדינת ישראל".

אם היא באמת לא ידעה מה יש לה ביד, אני במקום ארגון Mensa הייתי שוללת לה את רשיון הגאונות.

או: "היא התקבלה פעם כשותפה לדירה בתל אביב רק בגלל שבאודישן שעשו לה התברר שהיא מבינה בכדורגל יותר משני הבחורים שכבר היו שם"

בקיצור, אבא של ענת, שתיקה שווה זהב. ושתיקתך, כפליים.



היי, הלו, עצור
מיקי רוזנטל הוצא מחתונת בתו של אריה דרעי. בצדק, עם כל הכבוד, חוצפה.

בית המשפט
חברת ש.א.ם מרכז הגז הגישה תביעת דיבה על סך מיליון שקל נגד ישראל היום.



ברשת

נרג' הקימו אתר לבית הדפוס לוין אפשטיין.

אני מחכה לראות מה יקרה עם האתר הזה, של פייר אומידיאר, ממייסדי eBay
Peer news. הנה, אפשר לראות: Honolulu Civil Beat.

מח' הגהה

הכירו את הזקנה ב… (ynet)
mizdaron

"מצפים לביקורך בראשון ליוני" (רם עמנואל לרה"מ, מעריב). לא. ב-1 ביוני.

trgul
ישראל היום. תרגול.


לפני פיזור
צללתי לעיתונים של היום לאחר ניתוק מוחלט של שבוע. ייקח לי קצת זמן להשלים פערים. כך שאם אני טועה בהקשרים, או משהו כזה, נא לדווח.

trainfrance
תחנת הרכבת בכפר בו הייתי, מכאן נוסעים בחזרה לפריז. או לאנשהו

פורסם בקטגוריה קצה האצבעות, שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , | 135 תגובות