רגע לפני שאתם מפליגים לצימר הבא, לשרשרת המנגלים ובסופו של למימונה, שלאחריה נראה את פרס, ואולי גם את נתניהו, עם תרבוש אדמוני וקערת מאפי שמן וסוכר, עדכוניים:
–
זה השבוע האחרון של עדי גולד כעורך מוסף 7 לילות. לאחר כחמשנים בתפקיד הוא מפנה את מקומו לרביב גולן, עורך וכותב במוסף הבידור של ידיעות.
–
גולד יהיה שליחנו, כלומר שליחם, בניו יורק.
בעיני זהו ג'וב החלומות (המשרה בניו יורק, כמובן), ואין שום משרת עריכה או כתיבה המשתווה לו (בעיתונות העברית).
–
–
צרורות לכותרות
כשראיתי את הכותרת "נתניהו שוקל: לא להגיע לכנס הגרעין" (מעריב, שער) תהיתי באיזה גרעין הוא היה ואיך לא ידעתי על כך ואז התברר שיש עוד גרעינים.
בהחלט צחקתי.
–
–
וגם, המשך הפרשה המסתורית:
"כל העולם מדווח על מה שהשב"כ מסתיר"
–
–
בלוגלנד
ליואב קוטנר יש בלוג. יפ.
כלומר, ההתחלה-התחלה היא מ-2009, אבל דומה שרק עכשיו הוא מזניק אותו.
–
–
לפני פיזור
וג'ון פורסיית עזב אותנו.
–
יאללה, בחזרה לחופשת יום א'.
אני לא מבין למה 7 לילות הוא עיתון כל כך משעמם. חוץ מיהודה נוריאל ולפעמים רונה קופרבוים כולם שם (כולל רענן שקד ורועי ארד) גרועים. הלוואי שגולן ישנה משהו.
אהבתיאהבתי
אני מאוד אוהבת את הכתיבה של גון בן ארי.
אהבתיאהבתי
ציפי שמילוביץ כותבת מעולה.
אהבתיאהבתי
אהבתי מאוד את מה שרועי ארד כתב לפני כמה שבועות ב-7 לילות על להקתו, פינג פונג, באירוויזיון. אתה לא חייב לאהוב את הלהקה כדי לראות שהיא עשתה את עבודתה החתרנית בופן מוצלח מאוד
אהבתיאהבתי
באופן, לא בופן…
אהבתיאהבתי
ידידי היקר, עבודה חתרנית שנעשית באופן מוצלח מאוד לא מסתיימת על השער של שבעה לילות. יש בבסיס של הכתבה הזאת, ובלהקה הזאת, ובעוד הרבה דברים בסביבה, תפיסה שגויה של המושג "לחתור" תחת משהו.
אהבתיאהבתי
מה שחשוב זה לא הכותבים אלא מה שכתוב… במילא העורכים מכניסים את משחקי המילים שלהם לכל חור, וב"7 לילות" זה ממש בולט – תחרות המי ייצא יותא מגניב עם הדימויים ההזויים שלו. היום זה בלט גם במוסף החג, למשל בכתבה על יצפאן ואייל גולן
אהבתיאהבתי
נכון, התחכמויות מיותרות על כל צעד… מאוד ניינטיז
אהבתיאהבתי
"לא ידעתי על כך ואז התברר שיש עוד גרעינים".
יש גם גרעיני עפולה!(במסגרת אתרי מורשת…)
אהבתיאהבתי
2 הקישורים ב"גרעינים" מובילים לאותו מקום. (רצוי למחוק את התגובה).
אהבתיאהבתי
"יאללה, בחזרה לחופשת יום א’"
איפה את ב"חופש"? תרבחי ותסעדי(חמציצים וחסה).
אהבתיאהבתי
ביפו, נו, איפה עוד?
אהבתיאהבתי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages
/1160910.html
סליחה עיתון לאנשים חושפים, הגברת היא שופטת!
היא גם בתו של, גם אשתו של..
אבל היא שופטת!
מי שקורא את הכותרת על "בתו של" יכול לחשוב שפוגעים בילדיו של המבקר לא?
(מהמר שזה דווקא חשבון עם בעלה)
אהבתיאהבתי
או סתם נסיון כושל לגנוב מכונית
כאלו היו וודאי עשרות בליל אמש
הגנבים מנצלים היעדרות בעלי הרכב עקב נסיעה לחול..
מזה ועד הכותרת של שיוך למבקר המדינה המרחק רב..
אהבתיאהבתי
אתה צודק כנראה,
אהבתיאהבתי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1160910.html
אהבתיאהבתי
הקישור לא עובד.
אהבתיאהבתי
הקישור עובד
אהבתיאהבתי
זה לא עדי גולד שנתן ביקורת רצינית לדיסק של "השרוף" ב-7 ימים כשזה עבד עליהם בעיניים, וכתב שהמוסיקה הזו היא זעקה המגיעה מהבטן או משו פלצני דומה?
אהבתיאהבתי
נדמה לי שזה היה גדעון מרון, לא?
אהבתיאהבתי
גדעון מרון היה זה שעשה איתו את הראיון ב"7 ימים"…
אהבתיאהבתי
הייתי שמח לקרוא שוב את הכתבה הזו!
אהבתיאהבתי
אתה יכול להגיע לבית אריאלה, או לארכיון ידיעות/הארץ.
בבית אריאלה זה בחינם. במערכות יגבו ממך כסף.
אהבתיאהבתי
V – שאלת הדיוט: האם כל אדם מן היישוב יכול להגיע לבית אריאלה ולנבור בארכיון?
תודה
אהבתיאהבתי
כן, בג"ב.
אהבתיאהבתי
בדיוק כמו הכותרות שאת מוחה נגדן ("החיים בסרט", למשל) – גם המנהג לחבר מילים הוא מאוס. "חמשנים". בלעיכס.
אהבתיאהבתי
נמסור את מחאתך לדוד אבידן
אהבתיאהבתי
מסכים. אבל זה מה יש
אהבתיאהבתי
חופשת יום אלף, את אומרת? אולי במדינות מתוקנות מותק. וכן…
את מוזמנת היום אלי לבלוג, מוטי רוזינק: מר אמסטל-י"ם!, לקרוא את הסיפור שעליו אפילו את פחדת לכתוב. אפילו את, אלוהים אדירים. אכלתי הרבה חרא בחיים, הגיע הזמן לחתוך… צה'צה צ'ה צ'ה צקאקאן – כי הגיעו מיים עד נפש!
אהבתיאהבתי
ומה יקרה עם יניב חלילי שכתב ל"ידיעות" מניו יורק עד עכשיו? עשה עבודה טובה, לטעמי.
אהבתיאהבתי
כתבה בישראל היום של הדס שטייף ואיציק סבן, צילומים של לירון אלמוג.
http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2010%2F04%2F04&pageno=28&entity=Ar02800&view=entity
אהבתיאהבתי
http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2010%2F04%2F04&pageno=31&entity=Ar03103&view=entity
אהבתיאהבתי
נו, אחרי שסחטו עד דק את נושא השבויים/חטופים/אלמנות-שבויים-חטופים/הורי שבויים/שבויי הווה/שבויי עבר, הגיע ללא ספק גם זמן האסירים.
אהבתיאהבתי
הג'וב שגולד קיבל בניו יורק הוא לא בדיוק ג'וב זה יותר צ'ופר של מוזס לעובד המצטיין. לטעמי היחיד שבאמת הפך אותו למשרה שמצדיקה את עצמה היה צדוק יחזקאלי בתקופה שהוא היה בניו-יורק. עיתונאי שהוא באמת ריפורטר בנשמה. עבור כל השאר טובים/רעים יותר או פחות הג'וב הזה נשאר בגדר צ'ופר למקורבים.
אהבתיאהבתי
נו, ומה רע בצ'ופר לעובד מצטיין?
הבנאדם השקיע איזה 20 שנה בעיתון, לא?
אהבתיאהבתי
בחור טוב ומוכשר. מגיע לו (חבל שהכרנו בתקופה הכי קשה בחיי).
אהבתיאהבתי
7 לילות, שבועון בידור זול.
יהודה נוריאל = נזם זהב באף חזיר.
אהבתיאהבתי
יהודה נוריאל הוא נזם הזהב או החזיר? הוא דווקא מזכיר חיה ממשפחה אחרת.
אהבתיאהבתי
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3871589,00.html
אהבתיאהבתי
והנה מיי פיינגולד מכוכב נולד עם האונס הפרטי שלה
http://reshet.ynet.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/News/Domestic/CultureEntertainment/Article,40954.aspx
תגידו, בנות, בכּנות, יש מישהי במדינה הזאת שלא אנסו אותה? מה נהייה?!
אהבתיאהבתי
וואי, איזו תגובה אינטליגנטית ומגניבה אליה.
אהבתיאהבתי
זה אולי נקרא ציני (מצטערת, לא התכוונתי בכלל), אבל אני באמת מזועזעת משכיחות האונס בארצנו. לא ניסיתי להיות מאגניבה. אני מצדיעה לאלו שלא שותקות ומספרות את סיפורן. הלוואי והיה לי את האומץ שלהן.
אהבתיאהבתי
ידיעות אחרונות, עמ' 3, הוראות כיצד להתכונן לחגיגות המימונה. וכך זה מופיע שם:
"מיד עם צאת החג: מרתון של שעתיים. הבנים מביאים הביתה קמח, שמרים, בירה ושתייה קלה. הבנות עורכות את השולחנות. הטאבון מגיע. האמן מתארגן".
האם זה הועתק מספר לימוד משנות ה- 50? אין מצב, כי אז לא הכירו בחגיגות המימונה, אבל כנראה שבידיעות גם בשנת 2010, הבנים מביאים את הסיפורים והבנות מגישות להם קפה.
חג שמח.
אהבתיאהבתי
מה אתה רוצה מהעיתון?
זה מה שמקובל אצל יוצאי צפון אפריקה: הבנים יוצאים לציד, האבא אוסף את הבנות: "את מימונה על הסלטים, את מימונה על המתוקים, את על השתייה".
תבוא בטענות לחוגגים, לא לעיתון.
—–
אצלי במשפחה, למשל, יש צד אחד ממוצא סוּרי-חלבי. עם תום כל ארוחה חגיגית, הגברים מתרווחים בסלון ופותחים חגורותיהם, הבנות מתגודדות סביב השולחן והכיור לפנות ולשטוף כלים. כמובן שאני לא נוטלת חלק בחגיגה המסריחה הזאת.
אהבתיאהבתי
מה אתה רוצה מידיעות?
זה העיתון של העמך. הוא חייב לדבר בשפה שלהם.
בשביל זה מוכרים אותו מעולה בדימונה, ירוחם וטבריה.
הוא כותב להם את מה שהם רוצים לשמוע, מגריל להם פעם בשנה הופעה של אייל גולן והם גומלים לו בקנייה של העיתון תמורת שקל בתחנת דלק.
אהבתיאהבתי
הכל נכון.
רק במקרה של תיאור ההכנות למימונה (שגם לי צרם בתחילה) הבנתי שיש כאן תיאור אנתרופולוגי מדויק של מנהגי הילידים.
אהבתיאהבתי
"הצלחתו" של עדי גולד מראה לנו מהי העיתונות בימינו. מדובר בבחור בינוני בכל מידה, לא ממש מוכשר בשום דבר. כותב עילג, חסר דעת ומחוסר דיעה, וגם עורך לא מי יודע כמה. אבל מה – סוס עבודה, העושה את רצון בעליו בשמחה ובצהלה, גם בלי מכות שוט. כל הכבוד!
אהבתיאהבתי
ואחד הכותבים המבריקים במערכת. נכון שכבר מזמן לא כתב, אבל הטקסטים שלו מהעבר גאוניים.
בינוני עאלק. בינוני כזה לא היו טורחים לשלוח לניו יורק, לג'וב הכי מדהים בעיתונות. טול קורונת
אהבתיאהבתי
ידיעות אחרונות הפך את עצמו לזבל
אפילו הדגים מתביישים שמשתמשים בדיעות
כדי לעטוף אותם
כדאי מאוד לקרוא לעומק את התביעה של מוטי גילת שהיה פעם התחקירן הראשי של ידיעות ואת כתב הכניעה של נוני מוזס ואז אולי תבינו למה ידיעות הפך עצמו לזבל
אהבתיאהבתי
ראוי לקרוא:
אלוף בן מראיין את אביו אריה סיון
לרגל זכייתו בפרס ישראל לשירה
.
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,47822,.aspx
אהבתיאהבתי
נכון, ראיון מרגש. אריה סיון ראוי בהחלט לפרס.
ועוד בגלריה, מומלץ לקרוא את הסיפור של אהרן שבתאי שזכה בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר ונקרא אלמן. מכמיר לב.
אהבתיאהבתי
קראתי בגללך , נכון, מעניין בעיקר בגלל ההיסטוריה, אבל פרס ישראל?
אהבתיאהבתי
ולוט, מי המחליף בתפקיד עריכת מוסף התרבות, מה את יכולה לספר עליו, מאיזה רקע הוא מגיע – אקדמיה, ספרות, קולנוע וכו'. מסקרן עפ'י איזה שיקולים נבחרים אנשים.
אהבתיאהבתי
גבר מת מהלך – זה הכינוי המתאים לעדי גולד. כולנו יודעים מה עשית ובעיקר מה לא עשית. אתה לא רלוונטי, עדי. בעיקר נזכור לך את פרשת "השרוף" שבגללה הבאת בושה גדולה על העיתון. מה עוד נזכור ממך? כלום וכלום וכלום. תאונת עבודה. קורה. בטח לא נתגעגע. לך לשלום, איש קטן.
אהבתיאהבתי
מי אתה יופיטר? קשה שלא להעריך שאתה מתחרה של גודל בעיתון ידיעות, מה קרה, גנב לך משרה?
אהבתיאהבתי
שבעה לילות הןא עיתון משעמם של חברות נו באדיס המתרגשת מהפלוצים של עצמם.
אהבתיאהבתי
אפס מחליף אפס. לפחות יש המשכיות
אהבתיאהבתי
שחושב שהשיקולים הם רקע באמנות וקולנוע. ממש לא. חבר שמביא חבר שנוח לו להעביר איתו לילות סגירה ארוכים בלי לריב. כך בדיוק בוחרים עורכים וסגנים
אהבתיאהבתי