אחמדינג'אד יהודי. רואים עליו
+
כמה פעמים שודר סרטון השבי בכל הערוצים ב-24 השעות האחרונות? על פי הספירה של mako, רק שם צפו בו מאתמול ועד היום בצהריים 42,500 פעמים. אם יש דבר כזה רייטינג של 100%, אני חושבת שהסרטון זכה לו. ואת הפסטיבל הזה אי אפשר להפסיק: הרי עסקי שליט הם אחד העסקים היותר מפומפמים בתקשורת, מכל זווית שהיא, מהיום הראשון לנפילתו בשבי. התקשורת כולה מגויסת במאבק למען שחרורו, והיא בהחלט לקחה צד: את הצד של מש' שליט, הקוראת לשחרר את הילד בכל מחיר. הקולות הקוראים לשקול את המחיר הנדרש לא קיימים כמעט. ובכל פעם שמישהו אומר איזשהו משפט (ע"ע ציפי לבני או אהוד ברק), הוא מיד נבהל וחוזר בו והקולות התוהים, המהרהרים בקול אם לא מדובר במחיר גבוה מדי, כמעט ולא נשמעים על ידי התקשורת. ואולי אין קולות אחרים?
ואחרי כל זה, לצפות לאיפוק בפסטיבל הקולנוע ע"ש שליט? אין מצב, הרי זה חומר הגלם ממנו עשויות עשרות מהדורות, לזה מחכים פה שלושנים. אני לא רואה את התקשורת לוקחת צעד אחד או שלושה אחורה, ומשנה את היחס לשבוי ולכל אשר מתרחש סביב השחרור, העסקה, השבי, ואותות החיים המרגשים המגיעים ממנו.
לבנון
ידיעות ניכס את לבנון, הסרט של שמוליק מעוז שזכה באריה הזהב בונציה: ב-7 לילות מתראיין מיכאל מושונוב, ובמוסף חג מעוז עצמו (עינת פישביין). לקרוא לקרוא לקרוא את מעוז. זה הראיון הטוב ביותר שתוכלו לקרוא בסופשבוע הזה, או בכלל, בזמן הקרוב. הוא טוב כי הוא בתולי, אותנטי, אמיתי, ראשוני (וסליחה על החזרה לצורך הדגשה). שילוב אופטימלי של מראיינת ומרואיין. הוא רוצה לדבר, היא רוצה להקשיב. ראיון נקי וטהור, כמו שצריכים ראיונות להיות, ולרוב לא מצליחים.
באותו מוסף החג מראיינת ענת מידן את כותבת הבלוג חור בסדין, שרה איינפלד. ע"פ הכתבה (אפרופו הסרט סוררת), הבלוג משמש להיט בקרב נשים חרדיות וחילוניות. יכולהיות שלמשך זמן קצר, אלא שזה לא ניכר (מספר הקוראים בקצה הגלילה), מה גם שהוא מעודכן לעתים רחוקות.
בכ"מ, התחושה היא שהראיון קוצר בפראות.
7 לילות
אורי משגב כותב על הראיון עם אברי גלעד שהתפרסם ב-7 לילות הקודם. לדבריו, גלעד לא היה מעולם מהפכן, והעולם הערב ומה יש היו תוכניות נונסנס עם "הומור רענן, לפעמים חצוף… חוצפה מהסוג של ילד שאומר בקול רם קקה ופיפי. לא הייתה שם סאטירה, ולא ניסיון לערער את מוסכמות היסוד של החברה הישראלית".
ומאחר שכך חושב משגב, אני זורקת כפפה לפרויקט מיוחד, שלא לומר גיליון נושא לצוות העורכים: מיהם מהפכני התרבות (אפשר גם הפוליטיקה או החברה) הישראלים? מעניין לדעת.
+
רביב גולן מראיין את וודי אלן על סרטו החדש שעולה בשבוע הבא בבתי הקולנוע, מה שעובד. מתי התקיים הראיון הזה? האם היה זה ראיון טלפוני או פנים אל פנים? בארבע עיניים, או ג'אנקט בו נכחו 20 עיתונאים? ואולי ראיון טלפוני משולב, כן, יש דברים כאלו: חמישה עיתונאים ובמאי בשיחת ועידה? למה זה חשוב? ראשית למען השקיפות העיתונאית, ושנית, כדי לקבל את המימד האנושי, זה שאנחנו כל כך כמהים אליו באינטראקציה בין שני אנשים, מימד שאין לו זכר בראיון הקר והמנוכר הזה (לא שהתשובות שקיימות בו לא מעניינות).
אלמלא היה כתוב בנוסח הרפאל בשני פעם "משתעל" ופעם "צוחק" הייתי חושבת שמדובר בכלל בראיון מייל או פקס או משהו כזה. וכל זה לא אומר שאני בעד ז'אנר ה"נפגשנו בקפה הבית שלו, הוא הזמין הפוך ואני רק מי ברז כי לא משלמים לי מספיק".
ואגב, ההפניה בשער,"וודי אלן רוצה למות" פשוט לא נכונה. הוא אומר שהיה מעדיף לא להיוולד, ומסביר למה זה בלתי אפשרי להתאבד מבחינתו.
שני כותבים ענו לרעיון של אסף ענברי מהשבוע עבר, עליו התרעמנו (אריאל ואני) גם, לשכתב את ברנר וברדיצ'בסקי. דרור בורשטיין, העונה לרעיון לתרגם את גנסין ליעקב שבתאי, אומר שכמי שמלמד את שבתאי, מתברר שסטודנטים לספרות מתקשים היום בהבנתו.
ישראל סגל (אביאסף) חושב גם הוא שהפיתרון של ענברי לא סביר, אבל מסכים שצריך לעשות משהו "כדי להציל את המורשת התרבותית הזאת מגניזה ולמצוא את הביאליקים, הברדיצ'בסקים והברנרים של ימינו, שיידעו להביא אותה אלינו בשינוי אדרת אבל עם אותה גברת".
ממון
מפרסם סקירה של מוצרים מומלצים, אחרי שנה שבה נדגמו מאות מוצרים.
בקטגוריית הרכב, למשל, מובאים מצטיינים בני ארבעה גלגלים בלבד. ומה עם כלי רכב דו גלגליים, שאין מחלוקת על כך שהם מתרבים והולכים על הכבישים?
מה עוד חסר, בשליפה? מחשבים (ניידים ו/או נייחים).
7 ימים
אסופת מכתבים של מארי פיזם לרוני רון (שוש מולא). כחומר קריאה מכל סוג שהוא הם משעממים ומנג'סים. לא מסוג המכתבים שמישהו היה רוצה לראות במוסף המכתבים הבא שיערוך. מבחינת העיתון הם משמשים כחומר סנסציוני מעורר דחייה מהמעלה הראשונה. מבחינת עורכות הדין שלה, שהן ודאי אלו שניפקו את המכתבים, מדובר בקרב על דעת הקהל ועל מערכת המשפט: להראות שמארי הייתה קורבן, שאהבה את רוז ושסבלה מרון. גם תמונת השער משרתת את המטרה הזו: מארי כאם חומלת ואוהבת יחד עם בתה החייכנית, שנרצחה.
פרויקט מיוחד (עופר פטרסבורג): באיזה עיר הכי כיף לגור. הקריטריונים הם מחיר הנכס, השירותים, הנגישות, החינוך וכנהלאה. במקום הראשון רמת השרון ובאחרון, ה-20, תל אביב. כל הערים הגדולות כלל לא נמצאות שם. כן, כולל לא פצצת הנדל"ן, פ"ת. מצד אחד, מובטח שכל מי שגר איפשהו (וכל אחד גר איפשהו) יחפש את עצמו, כלומר את שתי הבלטות שלו. מצד שני, נו, אני, שמה אכפת לי אם במקום השני נמצאת רעננה או שהם?
את הסקר ערכו מכון גיאוקרטוגרפיה והמוסף, ונבדקו בו שישה מדדים: מס' משקי הבית/ אחוז צמודי הקרקע/ מחיר ממוצע לדירת 4 חדרים/ השינוי במחיר הנדל"ן בעשור האחרון/ אחוז קבוצת העושר וההשפעה (???)/ אחוז הזכאים לבגרות ועוד מיני פרטים המפוזרים בין הקטעים על המקומות השונים.
עד כמה משקף הסקר הזה את המציאות? ככל הסקרים, כנראה.
תרבות מעריב
פעם היינו נוהגים לכתוב או לומר "מסמך אנושי מזעזע". הראיון עם מרב גרובר (אליען לזובסקי) ותאונת הסיליקון (הזרקה בשפה העליונה שגרמה לזיהום כרוני) עונה לתואר הזה.
זמן תל אביב
רק אתמול הזכרתי שאוהד קנולר כתב למארקר על החיים במצפה רמוןדימונה זמן קצר אחרי שהתראיין על כך ל-7 לילות. כתבתי את זה לפני שראיתי את זמן תל אביב בו יש, נו, נחשו, ראיון עם קנולר וזוגתו על, נחשו, החיים במצפהדימונה.
סליחה בפני תושבי מצפה ודימונה גם יחד.
מוסף הארץ
חובבי סיפורי ארכיון ותולדות האסונות המקומיים ייהנו (כמוני) מסיפור האסון בקיבוץ מעגן בשנת 54' (שי פוגלמן).
כנראה שיש עכשיו טרנד חזק במוספי סופשבוע. שלושה חודשים עם. אחרי השלושה חודשים עם אנשי הימין בידיעות בשבוע שעבר, יש השבוע פה שלושה חודשים עם קרן פלס (דורון חלוץ). שלושה חודשים? למה?
לראשונה? לא
"משפחת פרידלנדר – אחיהם רצח את הוריהם. עכשיו הם מדברים לראשונה. מוספשבת" (הפניית שער אחורי, מעריב, חמישי).
היום כבר לא כתוב כלום על "פעם ראשונה", מהסיבה הפשוטה שראיון איתם התפרסם במוסף סוכות (!) של ידיעות לפני שנתיים.
שיירה בתחפושת
חדר חושך
אני מתלהבת מתצלומים של אנשים בתנוחות יוגה. למשל, שרגא בירן הנדל"ניסט, 76, שמככב על שער G של גלובס, עומד ב"עץ", ועוד על אדן החלון, ועוד עם נעליים. פששש (צילם יונתן בלום).
לפני פיזור
בהצלחה להורים בצליחת שבוע חופשת החגים האחרון.
ולווט אנדרגראונד ארכיון 
במקומון ידיעות כתבה גדולה על, מה שאולי מסתמן, כעיוות דין (לטובה) במשפט של יצחק ממיסטבלוב כנהג שהרג 2 אנשים, אווה טייב ומרדכי חסידים, ופצע עוד אחת קשה. המקרה קרה באוגוסט 2008 והיו כמה דיונים מקדימים שבהם ממיסטבלוב (וכנראה גם העו"ד שלו) לא הופיעו. כזכור יצחק ממיסטבלוב הוא נכה CP קשה ובעל שיאים באולימפיאדות/תחרויות הנכים.
–
חלק מהכעס נובע מכך שממסיטבלוב, שכזכור לא יצא למשחקים הפאראולימפים בביג'ין בגלל התאונה הקטלנית ונאמר שהוא לקח/קיבל את התאונה בצורה מאוד קשה נפשית, יצא כבר בחודש מאי 2009 לתחרויות בגרמניה. (עברו 9 החודשים של הלידה מחדש).
–
לאחר המקרה היו לא מעט דיונים על עצם נתינת רשיון נהיגה לנכה קשה במצבו (לקח לו הרבה מעל 5 שנים לשכנע את הרשויות וללמוד לנהוג ברכב מאוד מאובזר) וגם הכאה על חטא (כמדומני) של אחד ממומחי התחבורה על שנתנו לו רשיון.
–
זה לא מספיק לנהוג בזהירות. צריך גם לצפות את ההתנהגות על הכביש של כל השאר. ההרוגים והפצועה בכלל חיכו בתחנת אוטובוס.
אהבתיאהבתי
"אחמדינג’אד יהודי. רואים עליו"…
גם גדעון לוי ואמירה הס.(אולי עליה לא רואים).
אהבתיאהבתי
כנראה שמוסף הארץ התחפש לרייטינג. כתבת שער על הזמרת הכי משמימה במדינה בכדי לטעון שהיא אכן משעממת. במה חטאו הקוראים?
אהבתיאהבתי
ההבדל היחיד הוא שברייטינג לא היו מפרסמים כתבה כל כך משעממת (והכותבים ברייטינג מוכשרים יותר בכתבות מהסוג הזה. עצוב אבל נכון).
אהבתיאהבתי
מה הפלא? גולדן עורך. לקוראי הארץ יצורף בכל יום שישי רייטינג
אהבתיאהבתי
לא כזה גרוע. חוצמזה היא נראית כל כך טוב שאפשר לוותר לה על שירים גרועים
אהבתיאהבתי
פוסט יפה, עם מה שהיה כתוב בקודם אני קצת לא שלמה
אהבתיאהבתי
אני ממש לא מצפה להסכמה על כל דבר שאני כותבת, להפך, דיון וביקורת תמיד מתקבלים בברכה.
+
אבל להגיד ש"הגהתי את הטקסט של גלעד" זו חוסר הבנה מוחלטת של כוונתי.
(וברור שלא התכוונתי שאת אמרת זאת)
אהבתיאהבתי
כתבה על העדפה (מתקנת?) לאלוף גלנט ע"י כל מיני ועדות שקשורות למושב עמיקם. זה לא השחיתות המסתמנת אלא הרבה יותר גרוע – ההרגשה של רבים וטובים (ללא ציניות) שזה פשוט מגיע להם.
אהבתיאהבתי
דבורית היקרה, הגבתי כאן פעמיים ופעמיים מחקת את תגובתי. עשיתי זאת בצורה מכובדת, עניינית. אז מה אם ביקרתי את הפוסט הקודם שלך? הרי את מבקרת מדי יום. זה בלוג שכל מהותו ביקורת. למה צינזרת?
אהבתיאהבתי
אני לא רואה "ביקורת מכובדת ועניינית" בכך שכתבת וחזרת וכתבת שהתובנות היחידות והעמוקות של הבלוג הזה הן תיקוני הגהה, והאשמת בכך את הקוראים המגיעים לכאן.
+
לא מתאים לי לספוג את זה שלוש פעמים ברציפות.
+
הגבת בפוסט הקודם, טענת שאני מגיהה את דבריו של שליט, הסברתי את עצמי כחמש פעמים שם, עניתי לך ישירות, ואתה חוזר על כך כאן, כאילו לא כתבתי מילה.
+
השימוש ב"דבורית היקרה" כדי להכשיר את דברייך לא קביל.
+
בכל דברי ימי הביקורת שלי, לא משנה על מי, עוד לא קראתי למישהו להפסיק לקנות עיתון מסוים, ואף לא ביזיתי את כל עבודתו.
+
וכאמור, אין לי שום עניין לשמוע את זה ממך או מאף אדם אחר.
אהבתיאהבתי
דבורית היקרה, לא מאכילים טרולים וגם לא מסבירים כלום – פשוט מוחקים.
אהבתיאהבתי
הכתבה על אסון מעגן מקסימה ביסודיות, בועשר הפרטים שלה ובקצב. אם זה לא היה על משהו שקרה פה הייתי חושב שהיא מתורגמת.
אהבתיאהבתי
הכתבה העיתונאית הטובה ביותר שקראתי בשנה האחרונה!!!
אהבתיאהבתי
נכון
אהבתיאהבתי
אכן הכתבה על אסון מעגן מרתקת.
תמיד שמעתי עליה קטעי סיפורים (דודים שלי גרו בקיבוץ) אך אף פעם לא מעבר לכך.
את אורי גלין תמיד תארו כבחור מרשים וחזק ובעיקר כאלוף הארץ בזריקת דיסקוס, וזהו, ולא היה ברור איך כל זה נגמר.
סיפור טרגי, אין מה להגיד.
תודה על ההפניה.
אהבתיאהבתי
בשבעה לילות מובאים השבוע שני ראיונות עם משתמטים: מיכאל מושונוב ומיי פיינגולד, בשני המקרים המראיינים שואלים בצורה מנומסת, לפשר אי הגיוס, בשניהם, הם לא מקבלים תשובות.
בטור שבשבוע שעבר הובאו דבריה של שרון גליק מובאים השבוע דברים בזכות משתמטים כמיכאל מושונוב. טענת כותב הדברים שלומי נעמן היא שהגיע הזמן שהחברה הישראלית תתקדם ותתבגר. הגיע הזמן ששלומי נעמן ואנשים מסוגו יפתחו מפה ויגלו שהם חיים במזרח התיכון ושאפילו המדינה הכי נייטרלית בעולם (שוויץ) מחזיה צבא הערוך בכל זמן לכל מתקפה, כן שוויץ הנייטרלית, בעלת ההגנה הגיאוגרפית מתת האל, גם היא יודעת ה שנעמן מתעקש להכחיש: יש אנשים בעולם שהם רעים וצריך להתגונן ולהערך בהתאם, מושונוב ופיינגולד אולי יוצרים סבירים, להגן עליו בשעת אמת הם לא יוכלו ולא ירצו. הם אמנים שלא מתלכלכים.
אהבתיאהבתי
הצבא הזה הוא כבר הרבה שנים לא מגן ובגלל זה ההשתמטות. זה דיון ארוך ומורכב על מה עבר על הצבא, כי להכות פלשתינאים וילדים ולהרוג חפים מפשע זו לא הגנה. וכן, גם החוזה בין החיילים למדינה נפרץ ברגע שהם מוכנים למות למענה אבל היא לא מוכנה להשקיע מאמצים זהים בלהשיב אותם מהשבי ולהגן עליהם כפי שהיא צריכה (אם זה בשירותים רפואיים מזעזעים ובהתעללות בטירונים ועוד ועוד). זה המצב, ואחוזי ההשתמטות ילכו ויעלו עד שדברים יחזרו לתיקונם.
אהבתיאהבתי
החוזה אומר ש?
אתה באמת חושב שהיה ראוי לשחרר אסירות עבור די וי די? אני יותר בעד להעיף ראשים באמ"ן על אי ביצוע העבודה באופן מספק.
מי אמר שחייבים להשיב את כל השבויים והנעדרים? מה עם ביטחון האזרחים שעדיין, בוודאות, חיים כאן?
האחריות היא אולי, לשחרר את החיים, את המתים? לא בטוחה.
.
אהבתיאהבתי
"ללא שם", חבל שאתה גם ללא הרבה שכל.
צבא, כל צבא, אינו סניף של צער בעלי חיים וגם לא של אמנסטי. גם צבא הגנה שופך דם. ואין בעולם צבא מוסרי יותר מצה"ל, לא משנה מה אתה קורא בעיתונים האנטישמים שאתה ודאי קורא בשקיקה.
אהבתיאהבתי
למה מיכאל מושונוב צריך לפרט בפניך על הסיבה שבגינה השתחרר מצהל? על חיסיון רפואי שמעת?
נודניק
אהבתיאהבתי
שתי תגובות מעליי את כותבת שדיון וביקורת יתקבלו בברכה, ובו בזמן את מוחקת את ביקורתי. כתבתי שתיקוני ההגהה הם התובנות העמוקות ביותר שלך, ואני עדיין חושב כך. זכותי לחשוב כך. לקוראים כתבתי שאם היו מביעים מחאתם בזמן, לא היינו מגיעים לחיזיון הזוי כמו תיקוני לשון לטקסט של גלעד שליט. מה לא מכובד בזה?
אהבתיאהבתי
בחייאת ראבאק, די, די – עוף מכאן, לך הביתה, היעלם, התאייד, התפוגג – די!
אהבתיאהבתי
גם את התגובות שלי היא מחקה. וגם אני ביקרתי את הפוסט הקודם, ובו תיקוני לשון לשבוי המלחמה גלעד שליט. זה פשוט לא ייאמן
אהבתיאהבתי
ולווט, אם זה נכון ואת באמת מוחקת תגובות ביקורתיות שלא מוצאות חן בעיניך (אלא אם כן מדובר בקללות, נאצות, המצאות וכו') זה בעיני לא ראוי. בדיוק כמו שאת מבקרת אחרים, זכותם של גולשים להביא הסתייגות מדברים שאת כותבת
אהבתיאהבתי
נודניקים.
הבנת הנקרא זו הבעיה שלכם. טלו כבר את הקורה, נו.
אהבתיאהבתי
שערוריית, אני חושבת אחרת. בלוג הוא סוג של סלון וירטואלי, הסלון של הבלוגר. זכותו לנפות משם אנשים שלא מוצאים חן בעיניו, או שהופכים את הבלוג למשעמם, או מכל סיבה אחרת. הנעלבים יכולים לפתוח להם בלוג משלהם ולנסות לעניין שם את הקוראים בתובנותיהם. בלוג איננו דמוקרטיה ואיננו כלי תקשורת שמחויב למשהו מעבר להעדפות של כותבו.
אהבתיאהבתי
צודקת. מותר לא להסכים.
אהבתיאהבתי
דבורית, אם יש פה מדיניות של מחיקת תגובות, דרוש גילוי נאות: ממתי זה קורה, באילו מקרים זה נעשה, מי, מה, למה.
לא הייתי רוצה לחשוב שבבלוג התקשורת שבו שקיפות היא תנאי ראשון, ישנה דיקטטורה סמויה
אהבתיאהבתי
די כבר יא עלובי נפש
מריחים את הטרוליות מרחוק
אהבתיאהבתי
האמת דבורית פעם הייתי קורא אותך
היום חזרתי להציץ
רק לגלות עוד פוסט משמים,
ניסיון לדלות בכל מחיר קישורים ותוכן
אבל יבש מאוד ועגום.
וגם כל המחיקות וההתנצחויות מראות שעובר שם משהו לא טוב. אולי תרפי קצת.
לכתוב כותרת אצבעות מאותגרות נו באמת.
את מסוגלת ליותר.
אהבתיאהבתי
מאותרגות… ככה זה שרק מציצים.
אהבתיאהבתי
דבורית, את שוב חוטאת בבועתיות יתר. אוהד קנולר עבר לדימונה ולא למצפה רמון, עניין של שעה נסיעה, אבל מי סופר. מצפה, ירוחם, דימונה, באר שבע. כל מה שנמצא מדרום לקיבוץ גלויות באמת רחוק, אה? אין הבדל
רק תקראי את הכתבה בזמן תל אביב, תפנימי את המסר. וכמה שיותר יכתבו על זה הרי זה מבורך. תל אביב היא לא הכול בחיים
אהבתיאהבתי
"אחמדינג’אד יהודי." חחחהה!
self hating jew כמו שאוהבים להגיד לאחרונה על גולדסטון ואחרים.
די ברור מי עומד מאחורי הכתבה הזו. פאתטי.
אהבתיאהבתי
קנולר ואשתו גרים בדימונה למיטב ידעתי ולא במצפה.
אהבתיאהבתי
1. סייד קשוע. אחד הטובים EVER.
2. אמרו את זה קודם לפניי, קנולר בדימונה. החלפת אותו במירי חנוך? המממ, לא דומים.
אהבתיאהבתי
מישהו קרא את ה"ראיון האינטימי" עם רונה קינן בהעיר?
או שזאת בדיחה שלא הבנתי, או שזה באמת אחד הראיונות המטומטמים ביותר.
כי תחת הכותרת המחייבת "ראיון אינטימי", ועוד עם יוצרת עמוקה כרונה קינן, ועם "שירים ליואל" מתנגן ברקע, אפשר להתחיל בכל-כך הרבה מקומות. עולם ומלואו. הכותרת היא הבטחה גדולה.
וכמובן אפשר לראיין (?) כמו תמר קרוון ששואלת את קינן על שיערה הפזור, על ליפסטיק ועל שמלות.
ציטוט : "צילמתי אותך לא פעם בעבר ושמחתי לגלות שגם את מתחילה לחמוד פריטים" . וואו!
לקראת סוף ה"ראיון" יש שאלות של תיכוניסטית-עם-מסטיק, כמו "האם הרגשת אי פעם שהקרקע נשמטת מרגליך" ו"האם את מאמינה שהאהבה טובה במהותה". שאלות שזוכות לתשובה של שורה אחת, וטוב שכך.
אהבתיאהבתי
לא קראתי, שמחה שעשית זאת במקומי.
אהבתיאהבתי
רק היום ראיתי שאנחנו חסרים לך. ובכן, היינו בפקקים בדרך להורים עם קערות הסלט על הבירכיים, וברקע גלגל"צ. ניפנפנו לשקד מהחלון. נחזור כשהחיים יחזרו למסלולם (וכשהטרול החביב ישוב למשרדו ויעזוב אותך בשקט).
אהבתיאהבתי
🙂 דרך צלחה
אהבתיאהבתי
אברי גלעד יוצא כמעט מידי יום נגד פסיכוזת השבויים בה ישראל מצוייה.
חבל שהוא מהבודדים שעושים זאת, חבל שלאורי משגב זה לא מפריע לכתוב שאברי לא מנסה לערער את מוסכמות היסוד של החברה הישראלית.
ואיפה כותב זאת אורי משגב, בבטאון האוליגרכים של נוני מוזס.
אהבתיאהבתי
לבעל הכלבלב, רבקולית וכחול עופר:
תודה ושלל התנצלויות לתושבי דימונה ומצפה. תיקנתי.
הסופשבוע הדרומי הזה גרם לי לפטה מורגנה.
אהבתיאהבתי
תבואי לבקר כפרה, נעשה לך סיור באזור וככה תזכרי מה זה מה. תנאי הלינה לא רעים אם כי ייתכן שיהלך עלייך חתול בלילה + השכנים החדשים אם היו נשארים עוד קצת בארצות מוצאם היה צומח להם זנב, וזה לא היה זנב של חתול, אלא של חזיר יבלות מינימום, רוצה לומר – ערסים שהושיעו!
אהבתיאהבתי
אחת לכמה שנים זה קורה: עורך חסר נסיון וחסר אומץ מבקש מאיזשהו כתב מתחיל למצוא נושא היסטורי ולהעמיק בו לעומק. הכתב מוצא נושא מעניין, אסון מעגן, וחופר בו לעומק וביסודיות מעמיקה. זו הכתבה הרביעית לעומק וביסודיות שקראתי על אסון מעגן בשנים האחרונות. הדבר המעניין ביותר הוא ראיון עם הטייס, גלין, נדמה לי שהוא מעולם לא רואיין, תקנו אותי אם אני טועה. בהצלחה לשי גולדן, יש לי רעיון נוסף לכתבה מעמיקה ויסודית, מי רצח את ארלוזורוב, זה יהיה שוס אדיר, אל תחמיץ.אז מה אם מנחם בגין חשב על זה לפניך, אל תניח לזה לפגוע ביצירתיות המבעבעת שלך. קרן פלס היה אדיר, רעיון גאוני, מקורי, מיוחד, גיא רולניק ידע מה הוא עושה כשמינה את גולדן לעורך המוסף. רולניק לא רוצה שחלקים אחרים בעיתון יאפילו על הדה קרקר והוא מצליח בזה לא רע. כפיים לרולניק. יש לתופעה הזאת כמה בעיות שפוגעות בהארץ, אבל למי אכפת, בטח לא לי.
אהבתיאהבתי
אם היית קורא את הכתבה היית יודע שמוזכר בה הראיון עם גלין מידיעות, 2002.
אם היית בקיא בעיתונות היית יודע ששי פוגלמן הוא לא כתב מתחיל.
אבל אתה לא יודע את שתי העובדות הטריוויאליות האלו.
למי אכפת, בטח לא לי.
אהבתיאהבתי
מעניין איפה שי פוגלמן כתב עד עכשיו, בניו יורק טיימס, בוושינגטון פוסט או במקומון של פתח תקוה? ושי פוגלמן לא חשוב, מה שחשוב זה המחזור המביך. עורכים חדשים אמורים להכניס רוח חדשה ולא מחזור
אהבתיאהבתי
שתי הערות על שבעה לילות:
1. אורי משגב כותב על ה'אוראקליות' של אברי גלעד, או הטפות המוסר שלו, ואז הוא מביא כדוגמה נוספת (המאמר לא מולי, אז אני כותב מהזיכרון) את עירית לינור. יכול היה להביא כדוגמה את יאיר אני-מתבייש לפיד, או את גרוסמן או א"ב הסופרים, או כל אחד ממטיפי ונוטפי המוסר בתרבות הישראלית הטופחים על חזהו של האחר. אלא שכנראה מה שמפריע באמת למשגב זה לא ההטפות כשלעצמן אלא הכיוון שאליהן הן מופנות.
ב. למיכאל מושונוב יש סיבות מאוד-מאוד אישיות לסיבה שלא התגייס, ואילו למיי פיינגולד יש, לעומת זאת, סיפור אישי מאוד-מאוד-מאוד. ובכלל, לכל המשתמטים יש סיפורימ-פה מכאן ועד למצפה רמון, או לפחות לדימונה. יאללה-יאללה, תגידו כבר ת'אמת שלא בא לכם ואל תעשו מכולנו מטומטמים.
אהבתיאהבתי
לסיבה=לעובדה
אהבתיאהבתי
3 ישראלים שהיו מהפכנים אמיתיים: מאיר אריאל, פרופ' ישעיהו ליבוביץ' וחנוך לוין.מעניין שכולם פעלו משנות ה-70 ועד ה-90 פלוס מינוס.
אהבתיאהבתי
דבורית, קראתי עכשיו את שני הפוסטים האחרונים שלך ברצף, ואני חייבת להגיד לך שהטקסט שלך על קלטת שליט פשוט לא ראוי. צורם ברמות קשות. אני לא מכירה עיתון אחד בישראל שבו חיזיון ההגהות על הטקסט של גלעד שליט היה עובר. פשוט היה נבעט החוצה בעריכה. אני מתה על הבלוג שלך, אבל לצערי שלל הביקורות בעניין פשוט מוצדקות.
ההסבר שניסית לנפק לאלו שהתלוננו היה קלוש ביותר. עדיף היה לדעתי אם היית מודה בטעות. אבל זו דעתי בלבד.
אגב, גם הניסיון לצנזר אחר כך את אלו שביקרו אותך בעניין לדעתי מריח רע מאוד מבחינתך. מצד אחד את בטוחה שאת צודקת, ומצד שני מוחקת את אלו שמבקרים אותך? זה לא הולך ביחד.
בקיצור, תלמדי מזה להבא. אם את שואלת אותי, פשוט עדיף מבחינתך לא להיכנס לנושאים כבדים, אלא להתמקד בבידור הקל שבו את שוחה.
אהבתיאהבתי
כמעט כל פעם שהיא קופצת מעל הפופיק, ומנתחת טקסטים שהם מעבר לגבול הבנתה או מחייתה הטבעית, יש הסתבכויות. בקיצור, על ולווט להתמקד בכתבות בידור ורייטינג שזה, בלי לנסות להעליב, הבית הטבעי שלה. את שבויי המלחמה בואו נשאיר לכתבי הצבא והמדיניים.
אהבתיאהבתי
יש פה המון ירידות על דבורית
אבל האמת שחייבים להודות שהבלוג מדרדר
אני ממליצה על חופש
אהבתיאהבתי
אם הטקסט שנכתב פה על גלעד שליט היה מתפרסם בעיתון כלשהו (קשה לי להאמין שאכן כך, אבל נניח), היו משעים את העורך והכתב בלי לחשוב פעמיים. ובצדק! ואז המבקרים היו נושכים, וסביר להניח שדבורית עצמה היתה מצטרפת לחגיגה.
אי לכך, אני מצטרף להמלצה על חופשת רענון זמנית.
אהבתיאהבתי
ואני מציע שתקחו אתם, המגיבים שלא יודעים לקרוא, חופשה ארוכה א ר ו כ ה.
אהבתיאהבתי
אני מסכים שיש פה בעיה קשה: מבקרת התקשורת המובילה בישראל מוציאה תחת ידה טקסט שלא היה עובר באף! אבל באף! אמצעי תקשורת בארץ. חוץ מ.., כמובן, הבלוג שלה.
בעיית המשנה היא בכך שהיא לא מבינה שכתבה משהו לא ראוי, משהו סר טעם, משהו שאסור שייכתב.
בסיכומו של דבר, מתברר שזו שבאה ללמד את כולנו איך עושים עיתונים ומהדורות חדשות, לא באותו לבל של מרביתנו.
עצוב
אהבתיאהבתי
בניגוד לאחרים פה, אני חושבת שהבלוג אחלה. ובכל זאת הצעה: מה דעתך לצרף עורך לצוות הבלוג? מלבד העובדה שימנע פרסום קטעים כמו זה על שליט, לדעתי זה יכול לשדרג את האיכות, לסייע בסיעור מוחות וכו'. זו הצעתי. מה דעתך?
אהבתיאהבתי
שש תגובות מאותו IP בהפרש של חמש דקות בערך אחת מהשנייה. אכן גאוני.
איך הצלחת לחשוב על זה, לבד?
אהבתיאהבתי
לא צריך להרעיב טרולים אלא למחוק אותם, ומוטב מוקדם כשהם קטנים.
אהבתיאהבתי
אברי גלעד בגרסת 2009 לא חביב עלי.
אבל הטענה של משגב אודות אברי גלעד של שנות ה-80 היא מופרכת.הרדיו הישראלי חב חוב עצום לארז טל ואברי גלעד,לא רק על שלל התוכניות שעשו ביחד ולחוד אלא גם על טיפוח דור המשך מצויין שגדל על ברכיהם.
הטענה ש"מה יש" עסקה רק בנונסנס היא חסרת שחר ומעידה שמשגב לא היה ממאזיניה (מפאת גילו ?).
קוטנר אמר על מה שנהוג לכנות "המצב" דברים נוקבים וחדים כפרופסור מקס ואילו היה אומר את אותם דברים כקוטנר הוא היה מושעה או אולי מסולק.
כך קרה גם עם דמויות אחרות בתוכנית שיכלו לאמר את מה שיוצרי התוכנית ומשתתפיה לא יכלו לאמר בשמם המפורש.
והכל קרה בשנותיה הראשונות של ההתבוססות בבוץ הלבנוני,בשלטון הליכוד ועם רמטכ"ל שמרן כרפול.
הרדיו בישראל מצוי במצב של גוויעה אך בשיאו הוא היה חייב את פרצופו ואת דמותו למהפכה שעשו בו ארז טל ואברי גלעד.
אפשר גם להניח שאם אברי היה עסוק בהטפות מוסר רק לימין משגב היה סולח לו על הנימה המטיפנית.
מה שחסר לי תמיד בראיונות עם משתמטים משירות צבאי הן השאלות הבאות : מדוע לא הלכת לעשות שירות אזרחי ? מדוע לא הקדשת שנה או שנתיים מחייך לתרומה לחברה ולקהילה ?
משום מה אף אחד מהמתראיינים בשנים האחרונות לא נשאל את השאלות הללו שתשובות עליהן היתה חושפת את פרצופם האמיתי (ואני בעד שירות אזרחי או לאומי כתחליף לאותו פלח באוכלוסיה שהשירות הצבאי קשה לו מסיבות כאלה ואחרות )
אהבתיאהבתי
גם אני "בעד שירות אזרחי או לאומי כתחליף לאותו פלח באוכלוסיה שהשירות הצבאי קשה לו מסיבות כאלה ואחרות" וגם שזה יהיה מעוגן בחוק כחובה אזרחית. כמובן שזה אמור להיות שווה לכל אזרחי המדינה מכל המינים והמגזרים.
וממתי מראיינים מעוניינים להביך את מרואייניהם?
אהבתיאהבתי
אורי משגב הפתיע אותי מאד. זה כותב חביב עלי בדרך כלל, לא ידעתי איך לעכל את המניפסט המוזר, חסר הבסיס, הנוטף שנאה מהבטן. טקסט שכולו עלבון ילדותי לא מנומק.
להגיד שאברי גלעד וארז טל היו דחקאים חסרי משמעות? נו באמת. זה הרי שומט את האדמה תחת כל טיעון שיבוא אחרי טענה כזאת, ומעיד שהכותב מעוניין, במילים פשוטות, שלא נחשוב לנו שאברי גלעד הוא כזה מציאה כולה מיהו.
יש משהו לא נעים בלראות את השמאל מאמת את הקלישאות הכי שחוקות לגביו. אכן, אין לי ספק שרק מעבר מצד מסוים לצד אחר יכלו להוליד כזה טקסט.
אהבתיאהבתי
בנוסף לפרופ' מקס, גם האיש הקטן והאשם תמיד… למען השם (האשם) – קיימת ביקורת כבר בשם הדמות. וכפי שציינת, היה אז רמטכ"ל שראה ערבים כג'וקים מסוממים בבקבוק. אז משגב כתב…
משום מה, שואלים על שירות אזרחי רק ח"כים ערבים, ואין להם תשובה מאד משכנעת.
אהבתיאהבתי
כדאי מאד לקרוא את מאמר הביקורת של עוזי בנזימן http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/031009_Broadcasting_and_crying.aspx.
כנראה אני שוגה באשליות, אבל חשבתי שבלוג ביקורת על תקשורת אמור היה לטפל בהיסטריה התקשורתית באופן דומה.
אהבתיאהבתי
את לא שוגה באשליות, את פשוט כנראה לא קוראת בקפידה, שהרי הקדשתי לכך את הפתיח לפוסט הזה.
ייתכן שדבריו של בנזימן דיברו ללבך יותר, מקובל, אבל בכל מקרה כדאי להיצמד לעובדות.
אהבתיאהבתי
ההבדל הוא שבנזימן כתב בין היתר על "קשקשת המלל של האורחים והמומחים שהוזמנו לאולפנים כדי לחוות את דעתם המלומדת". בעוד שאת עצמך בבלוג קודם היית אחת מהם (ולכן לא ראיתי בבלוג שלך אלא את זרועו הארוכה של YNET).
משעה שכתבת את אותו "ניתוח" מביך, הביקורת שלך איבדה את הרלוונטיות שלה בעייני.
אהבתיאהבתי
גם בן כספית מבקר (בין היתר) את התקשורת, עם קול אחר:
"שיאו של פסטיבל הקלטת הגיע ביום שישי אחר הצהריים, כשתמונתו של שר הביטחון אהוד ברק "כשהוא צופה בקלטת" הגיעה למערכות העיתונים וערוצי הטלוויזיה. אכן, רגע היסטורי. תמונה לאספנים. דרשו אותה ממוכר העיתונים שלכם. מעטפה חומה אחת, ובה דיסק מחשב דקיק, ועליו פחות משלוש דקות של חייל חטוף מדבר למצלמה, קיבלה בסוף השבוע סיקור כאילו האדם הראשון נחת שוב על הירח. אצלנו, אין מחדל בלי פסטיבל, וקולם של שדרני הטלוויזיה ניחר (כן, גם אני ביניהם) כאילו הם מתארים את המטוסים יוצאים לאוסיראק או שבים מאנטבה."
אהבתיאהבתי
וגם רביב דרוקר
הוא עושה את זה גם ב"המקור" וגם בבלוג שלו
אהבתיאהבתי
יונה, עשי לעצמך טובה גדולה: אל תבזבזי את זמנך היקר עלי.
אהבתיאהבתי
צדיקים, וצדיקות, מלאכתם נעשית בידי אחרים.
אהבתיאהבתי
ואולי אין קולות אחרים? there are many that know that the freedom of one will bring nany dead people.dont try to say that there are no one
אהבתיאהבתי
נו, אז אורי משגב אמר… ממתי האיש בר סמכא במשהו? לא צריך להתרגש מכל טענה חסרת שחר של מאן דהוא.
אהבתיאהבתי
העולם הערב לא היתה מהפכנית בשיט. סתם תכנית נונסנס לא שנונה במיוחד .
אהבתיאהבתי
בן כמה היית כשהיא שודרה?
האם האזנת לה?
פרופ’ מקס, האיש הקטן והאשם תמיד… למען השם (האשם) – קיימת ביקורת כבר בשם הדמות. וכפי שציינה הדס, היה אז רמטכ”ל שראה ערבים כג’וקים מסוממים בבקבוק. אז משגב כתב… התכנית היתה הרבה (הרבה) יותר מ"סתם תכנית נונסנס".
אהבתיאהבתי
וואו, איזה עם קשה עורף וחצוף!
מקבלים חינם בלוג מעודכן, שנון, ערוך ביסודיות, המעניק חוויית גלישה אינטלקטואלתי הרבה מעל הממוצע – וקוראים לבעלת הבית לצאת לחופשה בטענות של "עייפות החומר".
רק בישראל (ואולי בשל כך אני לא חי שם).
דבורית – אל תקחי ללב, בטח לא לריאות. נהגי באותם צרי-עין ומנוזלי-מקלדת כפי שנוהגים ביתוש: מחצי אותם והמשיכי הלאה. ותודה על העזרה והצומי.
אהבתיאהבתי
ועוד משהו די מרגש:
קראתי באל-איי טיימס דיווח של רויטרס שעמוס עוז מוביל בבורסת ההימורים לקראת קבלת פרס נובל לספרות ביחס של
4-1. המתמודד הבא הוא סופר אלג'יראי(!) ביחס של 5-1. הבחירה תוכרז ביום חמישי. דיווחו על זה בארץ? אולי יוסט פסטיבל שליט לטובת פסטיבל עוז?
אהבתיאהבתי
לא לא, אתה מה זה טועה, פה רק שנאה. תכף, בפוסט הבא.
אהבתיאהבתי