אצבעות עצמאות 2009

ראש הממשלה מברך אתכם בברכת חג שמח ("זו הפעם הראשונה שראש ממשלה עושה את זה באמצעות האינטרנט", הוא אומר, ומדובר במהפכה חדשנית, שתדעו).
אלא שכשמקבלים את הברכה במייל, ואני קיבלתי, ולוחצים על הסרטון, הוא מוביל את הצופה ל-Flix ולא לאתר שלו. להגיע לברכה באתר לוקח מלא זמן והמון דרך, לידיעת המפעילים. ומה יש לי להגיד על הברכה? שהוא מקסים וכולנו מקסימים ויש לנו ארץ נהדרת, כמו שכבר אמרו גדולי כל הדורות לפני. יש לנו אתגרים ואנחנו ננצח, ונגיע רחוק מאוד, ויהיה בסדר, אה?
– –
גם גאידמק מברך את עם ישראל ממקום מושבו במוסקבה:
"אני שולח איחולים לכל עם ישראל וחג שמח. אני חושב שעם ישראל הוא עם נהדר ויש לי הרבה אהבה אליו"
(ממון של ידיעות מתחקה אחר התנהלותו מאז שעזב את הארץ, אבל זו התגובה היחידה שהסכים לתת).
–
מתחזרים
כנראה שבכל זאת יש מקום לדאגה, והשפעת מחלחלת גם אלינו.
–
מאוד קשה לפצח את הנוסחה
כל שנה לחגוג עצמאות, חג שהדיבור עליו והעיסוק בו עמוס בקלישאות מכל הסוגים, ולסכם עשר, עשרים, שלושים, חמישים, שישים, ו-61 שנים. לחזור אחורה, ללכת קדימה, למצוא איפה טעינו, להכות על חטא, לדבר בשבחינו, להגיד שאנחנו מדהימים ואיך הפרחנו פה מדינה, להתעצבן על ששכחנו את מי שהקים אותה, להוקיע את הכועסים, להצביע על המקימים, וכל מחול השדונים סביב זה.
איך אפשר, אם בכלל, ליצור מוסף חג שלא יתיש וייגע ויעצבן וישעמם ויעורר את בלוטת "כבר קראנו"? לא פשוט עד לא אפשרי. והתחושה, שלי לפחות, היא של דשדוש בכל מה שכבר נעשה ונאמר. יובל מציע כמה פרויקטים עתידיים (אפרופו פרויקט הסימוסים המיותר של ידיעות). מצחיק מצחיק, אבל מייאש רצח.
– –
מה כן?
משאלים וסקרים זה תמיד טוב.
ויש עוד יותר מהממים במוסף עצמאות של ישראל היום:
כמעט כל הישראלים מרוצים מהחיים פה.
58% לא רוצים דרכון זר. 84% יתלו דגל.
33% חושבים שחינוך זה התחום הכי בעייתי שלנו. 70% בטוחים שלא נגיע להסכם שלום. 50% מעדיפים את ירושלים על פני תל אביב. 41% – להפך, ו-9% לא יודעים.
כלומר, יש סיכוי לא קטן להפוך את תל אביב לבירה, לא?
–
ואם חשבתם שתמונות הסיפולוקס והסוסיתא נעדרות מגיליון החג של ישראל היום, אתם טועים.

גם אני לא יכולה בלי, אז הנה עוד אחת, אותה לקחתי מפה.
–
וגם שימושים (אוויליים, נו ברור) לפטיש הפלסטיק.

עשר החומוסיות הטובות – תמיד הולך.

לא רק צביקה הדר, גם אביגדור אריכא בן ה-80 שובר שתיקה (כך ההפניה בשער הארץ, בחיי). ועוד בפריז.
–
מה חבל
שידיעות לא ניצל את ההזמדנות להביא ביום העצמאות את הסיפור על הרג הערבי בימי קום המדינה. זה יכול היה להיות שיחוק, וגם פיצוי על הדחייה המסתורית דאז.
–
יום העצמאות, מעריב (עורך: רמי רוטהולץ)
הרעיון, כפי שהוא עולה מהפניית השער של הגיליון מוצלח: איפה אנחנו עומדים מבחינת המחויבויות שהוטלו עלינו במגילת העצמאות, והוא כולל מסע בארץ ישראל, בכל מיני פינות שבדרך כלל לא מגיעים לנקות את האבק בהן וקורי עכביש תקשורתיים עוטפים אותן.
אלא מה, בפועל, ואולי זו רק אני, לא הצלחתי להביא את עצמי לקרוא אף כתבה.
לא על המצבה של דיין, ולא על מאיר הר ציון , ולא על חקלאי בבני ציון, וגם לא שלוש תחנות במסע בן 2,000 שנה בין כנען לישראל. וגם לא על גוש קטיף או על מסע בשפלת החוף.
אולי זו קהות החושים שלי, אולי הגשה לא מספיק אטרקטיבית, ואולי התחושה שעל כל נושא ונושא נכתב לא מעט בנסיבות אחרות.
דעות אחרות, מישהו?
–
הטקסט הפותח הוא מה בן גוריון היה חושב על דברים כאלו ואחרים בחיי המדינה (שרה ליבוביץ`-דר). איזה תוקף יש לדברים מאוד כללים על אודותיו הנאמרים מ"אנשים שהכירו אותו" (מרדכי בן פורת, עמוס דגני וזלמן שובל, ח"כי רפי, ומיכאל בר-זוהר, הביוגרף) היום?
–
בלוגלנד
עומר כרמון מגלה שמישהו עבד על ynet בתחרות התמונות ליום העצמאות.
–
מח` הגהה פלוס

חזון העצמות

תודה לאריאל
–
מדווחים ב-ynet שג`ייסון וויליאמס ניסה להתאבד. זו ידיעה מרעישה, עד שנכנסים ומגלים לאיזה ג`ייסון וויליאמס הכוונה. לא מדובר בשחקן שמשחק בליגת העל שלנו בכדורסל (עבר ממכבי ת"א לעירוני נהריה) אלא בכדורסלן עבר. ynet היו יכולים לנסח את הכותרת אחרת ולא להקפיץ אותי (ואחרים?) ככה.
יריב חבוט

–
כתבת מעריב, שרה ליבוביץ-דר זכתה לשלוש וריאציות על שמה בעיתונה: זו הראשונה, הנכונה, השנייה ליבוביץ` והשלישית לייבוביץ`. אני כבר הייתי תובעת.
–
לפני פיזור
הייתם מאמינים שגם היום התקשרו מאיזה – איך קוראים לזה בכלל – שיחה אוטומטית שרוצה לערוך לי סקר אוטומטי על איכות חיים ("אם אתה מעשן הקש 1" וכנהלאה).
אין חוק נגד הטרדות טלפוניות מסוג זה, ועוד בלשון זכר?