אצבעות שחורות 27.3.9

כל האזרחים ייכנסו למרחב מוגן ב-2 ביוני. אז מה? מה הגליק? כותרת ראשית? אפשר לחשוב (ידיעות). זה כדי להרגיע אותנו, אף שלאף אזרח במדינה לא תהיה ערכת מגן עד 2013? ובשביל מה מתרגלים באילת חלוקת ערכות כאלו, אם ממילא אין?

ואילו המתחרה (מעריב) מחפה על העובדה שלא הגיע למתקפה בסודן ביום חמישי, ומבטיח גילויים חדשים על האירועים.

– –

סליחה, טעינו
צה"ל מודה שרבע מהרוגי עופרת יצוקה היו חפים מפשע.

לפי ידיעות, צה"ל מדבר על 1,166 הרוגים, מתוכם 709 מחבלים.
מרכזי זכויות אדם טוענים, מנגד, שנהרגו 1,417 פלסטינים ומתוכם 926 אזרחים.
– –

תיק כרמיה עומד להיסגר
ידיעות ומעריב – ע` 6
הארץ – הפניה בשער+ע` 6
גלובס – הכי פיוטיים: "מתנת חג לאולמרט"
(אבל לא נורא, עוד 3 פרשיות תלויות ועומדות: טלנסקי; ראשונטורס ומרכז ההשקעות). עוד יהיו ימים יפים לכותרות ראשיות.
– –

7 ימים
(אחח, פרוספריטי הפסח, 160 ע`, שער כרומו, מודעות כרומו, אי-אי-אי, איזה ימים. ואם לא די בכך יש גם חלק ב`, עוד 48 עמודים ובהם כוכבי העיתון כותבים על תל אביב שלהם, לרגל 100 שנים לתל אביב. זה לא קצת מקומוני כזה? לא היינו שם?).
– –

אספה פלד-אלימלך כותבת על הקוקונינג (Cocooning), ההסתגרות בבית כתופעה חברתית. אני לא יודעת על אילו נתונים בדיוק היא מתבססת, למעט העובדה שרוב משקי הבית מאובזרים במחשבים ומחוברים לאינטרנט. זאת אומרת, לא נערך פה שום סקר, לא נבדקו מגמות או טרנדים מספרית.
כן, יש דיווח של כוהנת הטרנדים האמריקאית פיית פופקורן, שכותבת על כך כבר משנות השמונים, ויש מחקר שערך פרופ` מולי להד, שהעלה שבזמן האינתיפאדה השנייה 58 אחוז מאזרחי המדינה הפחיתו את היציאה מהבית לאותה תקופה. אבל חוץ מזה, אין שום דבר עליו אפשר להתבסס.
ואני אומרת את הדברים כקוקונרית ותיקה, המוקפת חברים (טוב, לא מוקפת, כמה חברים כבר יכולים להיות לאדם כמוני) חובבי בית.
– –

מרב בטיטו מראיינת את נעה רוטמן, הנכדה הלאומית. הסיפור מעניין: מיזם טכנולוגי ישראלי פלסטיני: "מיזם שמביא את שולחן העבודה מהמחשב שלך, על כרעיו ועל קרבו, לכל מקום שבו תהיה".
אין לי מושג עד כמה מדובר בנחיתה הבאה על הירח ההיי טקי, אבל אני בטוחה בדבר אחד: אלמלא רוטמן הייתה הפייס שמאחוריו, סיפור המיזם היה נגמר בע` 35 במארקר.
אחר כך מדברת רוטמן על צורת העבודה שלה, על המיזם בכלל, ועוד כמה משפטים על הבעל (שנחקר על פעילותו כאחד מעוזרי אולמרט), ועל הילד בן החודשיים וחצי. רוטמן עושה עבודה מצוינת בשיווק ויח"צ לחברה, גוסט, בכתבה. אלא מה, כרגיל, היא נמכרת לציבור כמשהו אחר לגמרי:

"נכדה ואמא", כך הכותרת, והקוראים מצפים לאיזשהו ראיון רגשי, עם הקבלות לרצח הסב, וראיות כי נתגלגלה נשמת המנוח לזו של בן-נכדתו.

– –

היגיון צרוף
"חברת גוסט מהווה כעשרה אחוזים מכלל תעשיית ההיי טק הפלסטינית, אם יש כזו בכלל" (הראיון עם נעה רוטמן).
– –

צרות בכותרות
"השיבה הביתה" (לכתבת הקוקונינג)
"הנסיכה על העדשה" (לכתבה על שרה פרגוסון)
"ג`ינג`ית" (כותרת הפניית התוכן לכתבה על פרגוסון, כותרת שבקלות אפשר היה להעניק לכתבה על רוטמן בשבוע אחר)
– –

המוסף לשבת
נחום ברנע משתמש גם הוא במטאפורת האח הגדול, ולוקה באברמוביצ`יזם. בסוף מדורו הוא מספר על שני חמושים שנתפסו בנגב, ומסביר ש"הם לא חמושים סתם – הם חמושים VIP"
למה הכוונה?
– –

תרבות מעריב
חיים בוזגלו יורד על מבקרי הטלוויזיה האשכנזים ועל הזכייניות. כן, אני יודעת שיש אפליה, אבל אני לא בטוחה שהיא נמצאת במקומות עליהם מדבר בוזגלו, המשוכנע שרק אי-אשכנזיותו הביאה לכך שפה ושם לא חפצים במרכולתו.
אני לא אומרת שההחלטות שמתקבלות בטלוויזיות נכונות כולן ומדויקות וראויות, אני רק אומרת שאין לשאלת המוצא קשר לכך.
– –
חוץ מזה הכתבה מה-זה השתבשה והשתבצה בכל מיני אותיות, למשל נ`, מיותרות.
– –
ועוד נגד הזכייניות
אורי שנער, שהיה נשיא קשת מתראיין ל-G, משוכנע שהיה עושה הכל יותר טוב, ומבקר את התנהלות הזכייניות בכל תחום: מזו המשאבית ועד היצרנית, מהיחס לריאליטי ועד צמצום הדרמות.
– –

בחזרה לילדות
איזה אושר, אלפי פאטן, הילד בן ה-13 שלא ידע מה זה "פיננסי" הוא לא אבי התינוקת הבריטית שנולדה לא מזמן.
נו, ילדותו ניצלה והוא יוכל להתבגר בשקט.
– –

ידיעות תל אביב
בפרויקט מיוחד: 100 המשפיעים, האנשים שעושים את תל אביב למה שהיא.
אני באמת שמחה להיות חלק ממאה המשפיעים, אבל בכל הכנות, אני מקווה שההשפעה שלי חורגת מגבולות תל אביב, עם כל אהבת הנצח שאני חשה לעיר.
וכמו שקראתי בטוקבקים: אולי תעלו מחר את כל הרשימה?
גם יאירוה נמצא ברשימה. שני בלוגרים? כבוד.

– –

7 לילות
"גדי טאוב לוקח את רענן שקד לסיבוב במועדוני החשפנות של אלנבי" כך בהפניית השער, אותה הבנתי ליטראלית: טאוב לוקח את שקד לצ`ייני טור.
זהו שלא. מדובר בראיון המופיע במדור הספרות על אודות הספר החדש של טאוב.
בסדר, אז קראתי, אבל למה להבטיח הבטחות בעלמא?
– –

צרות בכותרות: "בריאן כוכב עליון" (ראיון עם בריאן אינו)
– –

מוסף הארץ
(112 ע`)
מדור אוכל חדש יש בעיתון, במקום זה של אייל שני ומירי חנוך, אולם בעמוד התוכן שכחו להחליף את הישן בחדש.

ובכלל, שאלה: האם מדור אוכל חדש אותו כותבים האייקונים חיים כהן ואלי לנדאו שווה שער? שהרי מה מככבת על השער? יצירתם של השניים, כלומר המתכון השבועי: טליאטלה עם חסה ואפונים.
קריסת ההיררכיות. שבוע ציון ברוך על השער, שבוע נוסף לוקשן.

– –
האח הגדול של האח הגדול
עמנואל רוזן התריע (או יחצן, תלוי בהגדרה) בתיקתק שורת האחרון, שאף שהוא עוסק זו הפעם השנייה בתוך שבועות ספורים במפגעי הריאליטי (1. על בוגר לרדת בגדול; 2. בחמישי האחרון על תשוקת העיתונאים לאח הגדול)  הוא יגיש באולפן שישי כתבה (שנייה בחצי השנה האחרונה) פרי עטו על האח הגדול. כלומר על מנחם בן. מתאים פיקס: ערוץ 2, קשת, עוד 15 דקות שידור שבעצם מהוות קד"מ היסטרי לתוכנית.
אז זהו, העובדה שרוזן מודיע שהוא הולך לעשות את זה, שהוא משתף פעולה עם מפעל הענק מגלגל המיליונים של האח הגדול, מהלל ומשבח ומאדיר את שמו ואת גיבורו, מנחם בן, לא מכשירה את השרץ. איך אפשר לפסוח על שתי הסעיפים, לרקוד על שתי החתונות ולג`נגל בשני הכובעים? אתה לא יכול גם לבקר את העיסוק האובססיבי בתוכנית וגם לעשות אותו דבר בדיוק. זה מציג אותך באור מגוחך ולא אמין. את מה אתה מבקר בדיוק?
 

אבל רוזן הוא לא היחיד. ירון פריד כתב על כך כבר אתמול כבר אתמול (בעודו מכסח את ידיעות מבלי להזכיר את שמו), בעוד ידו השנייה מקלידה במרץ דיאלוג בדיוני של יושבי הווילה למוסף הארץ התפוח, ארוז בארבעה עמודים תמימים.
מתי יגיד דב אלפון חטאתי, פשעתי, כן, גם בעיתוני אנחנו עוסקים ונעסוק בריאליטי עד צאת נשמת אחרון קוראינו?

רוצה לומר שאף אחד מכלי התקשורת, תוכניות ביקורת התקשורת וכל מה שמסביב לא יכול לבקר את ההתעמקות בריאליטי יותר, ולעסוק בצקצקת, מאחר שכולם שותפים לפשע במירכאות. והעובדה שיפגינו מודעות עצמית לא תועיל כהוא-זה.
– –

וגם בני ציפר, אם כבר הארץ, מכנה את מנחם בן "ראש קלווסה זנוח".
– –
בלוגלנד
500 אמבולנסים ל-29 נוסעים? פאק.
זאת ועוד: כן נסע ולא קן.
– –

רועי (צ`יקי) ארד נפגש עם שועי פוליטיקה במשרצי האלכוהול התל אביביים.
– –

יותם זיו מסכם את שתולים.
– –

מה חדש בשכונה

[ממתקים] שדרות שלא הכרתם.

[שלג] נמצא הקשר בין המירוץ למיליון לשואת יהודי אירופה
[אפ.צה בלוגים] המיטב

– –
מח` הגהה

מי למעלה מי למטה
בידיעות הציגו את היתרונות והחסרונות של התוכנית לחילוץ טייקונים (עמ` 8).
לתשומתכם: אגודל הפונה למעלה מסמן תמיכה ואילו אגודל המוטה אלא הקרקע מסמן התנגדות.

– –
מאיזה עדה הוא, הקורא הרב תרבותי? אני מקווה שלא אשכנזי, שבוזגלו לא יכעס.

 

– –

מח` מכירות
מדי כמה ימים, כשאני מנקה את דואר הזבל אני נתקלת באיזה מייל מחבר/ה קולגה שהודח לשם על ידי ג`ימייל. הבוקר ראיתי את הפרסומת הזו למתוק מתוק, חברה חדשה לזרי ממתקים, שנראים לכאורה קצת פחות מזיקים מאחרים.
– –
טוקבק/ אנורקסיה
אף שנמחק הטוקבק הקודם, לכאורה, של אח של רותי זוארץ, הנה אחד חדש (40):
אחיה של רותי 
(24.03.09):
שוב שלום,
החלטתי לשוב ולכתוב את הצד שלי בסיפור המעשה שנקרא רותי זוארץ ומסעה בעולם ההרס העצמי שלה. ראשית, רותי קיבלה חום ואהבה וגדלה במשפחה נורמלית שנתנה לה את כל הכלים להתפתח ולפרוץ לדרכים חדשות (ראו ספר

ועיתונאית תקשורת מהשורה במשך 15 שנים לפחות).
בשנים האחרונות הסבה רות גיהנום לבני ביתה כולל קריאה לי בשעות לא קונבנציונליות של היום התעלפויות במקומות לא סבירים כגון הקמארי, בביתה בתל אביב ובכל מקום  אחר. כמו כן שיש לציין (ולא שאני מתבכיין) שהיא לא מסוגלת לטפל בעצמה כלל וכלל לא מבחינה פיננסית ולא מבחינה בריאותית. היא שכחה לציין ביומן מחלתה שהיא אמרה לרופאה הפסיכיאטרית שהיא תכננה לבלוע את כל הכדורים שנמצאים אצלה בארון והאמינו לי ידידי מדובר בשקית שלא היתה מביישת מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי.
שנית, בנוגע לצעדים כנגד המדור העורך "האמיץ" שלא מצא לנכון לשוחח עימי עד עכשיו לא בטלפון ולא בשום אמצעי אחר. אז תבינו, חברים, שאם תיקלעו למצב שחלילה יש חדירה לפרטיות שלכם דרך כלי כגון האינטרנט כפי שקרה במקרה הנ"ל באמצעות פרסום היומן הזה, הכתובת היא אך ורק בית משפט.
אני קורא לך עורך יקר. גרמת נזק וחתכת בבשר החיי של שני אנשים.
הפסק עם היומן המסולף הזה ומיד אתה לא באמת מכיר את כל האמת.
(הגהתי מעט)

– –
לפני פיזור
נפלאים החיים בלי גבס. וגם תגובת ביה"ח.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
– – – – – – – – – – – -מודעה– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –