אצבעות שחרחרות 20.3.9

מתי גולן, בטור ביקורת על חשיפת הארץ, המכינה הקדם צבאית ומעריב.
ברור שהטור גורר בעקבותיו שובל טוקבקים נגד הארץ. טענתו לא מאוד ברורה: הוא בעד מיתון החשיפה, חושב מה שקרה זה לא סוף העולם וגם לא מרוצה מכך שהארץ העלה את הידיעה לכותרת הראשית, ואף סבור שעפר שלח דיבר על כך קודם.
אם אני מבינה נכון, בהארץ נכתבו הדברים לראשונה ברביעי בערב:
"…עדויות החיילים נחשפות: הוראות פתיחה באש מתירניות, הרג אזרחים פלסטינים, הרס מכוון של רכוש מאת עמוס הראל פורסם ב – 19:43 18/03/09"
ורק לאחר מכן בערוץ 10, ומשם לשאר כלי התקשורת.
נכון, כל זה לקוח מבריזה, עלון המכינה הקדם צבאית. אבל מה אכפת לכם להגיד מי מצא את זה ראשון?
– –
סיפור העדויות המביכות משתלב מצוין עם אגף הסטייליג של לוחמינו הרחומים, המעצבים לעצמם חולצות הרג.
– –
VTV
עפר שלח בשישי (יחד עם דורון הרמן ואריק וייס) מביאים את העדויות מעזה. ההפתעה הגדולה שלי היא שאיש לא מופתע.

(אני מבינה את השאיפה להרוויח מפרסומות גם בכתבות המשודרות באינטרנט, אבל זה נראה כל כך רע – מסכים שחורים מופיעים פתאום, באמצע, באטיות משוועת עולה פרסומת ארוכה ואחריה שוב מסך שחור. אם כבר, הסדירו את הפרסומות באתר).
– –
אחת הכתבות המשעשעות – אבוי לשעשוע כזה – הייתה בילוי עם עורך הדין יורם שפטל, שהגן על דמיאניוק.
שפטל האקסצנטרי, שעזב חבר שלו בגלל שהפך לשמלאני, וחזר להתחבר איתו רק אחרי שההוא נטש את דרכיו הנלוזות, שונא הומואים. כשהתברר לו שאחד מחבריו הוא "כזה", נטש גם אותו. מה לעשות, זה מגעיל אותו. בדיוק כמו את מנחם בן המדבר למנורות,  כלומר למצלמות, בבית האח.
שפטל, 60, המטפח זקן ייחודי, חי בגפו בבית מידות. את אחד החדרים הפך מקדש מעט לאמו המנוחה, "שאף מועמדת לא הייתה מספיק טובה בשבילה" (בתשובה לתהיה על גפותו). הו, האירוניה.
חבל שהמצלמה לא זזה מעט הצדה כדי להראות את כיסא הנדנדה עליו מונחת דמותה השלדית צנופת השיער.
– –
ירון פריד, מבקר הטלוויזיה של הארץ אולץ לנסוע לחיפה, כדי להיות נוכח בטקס מלכת היופי פיזית. חלילה, לא לסקר אותו בטלוויזיה. זה לא מספיק.
אז נכון שההנהלה החדשה של העיתון חובבת יופי ומלכות, אבל ראבאק, מבקר טלוויזיה? למה לא לשלוח את גדוד כתבי האופנה שהוכשר למטרות אלו בעיתון, ויש לו מדור משלו? מה יועיל מבקר טלוויזיה שנוכח באירוע עצמו? הרי חדשות כבר נסגר, והיה שם מת. יש מצב שאפילו הנדלזלץ היה מתאים למשימה יותר.
גם פריד עצמו, יש לציין, מתלוצץ על חשבון הארץ החדש:
מאחורי ישב נער רוטט מהתרגשות. דובבתי אותו בכישרון, והוא סיפר לי שאחותו היא אחת המתחרות, שהוא גאה בה נורא אבל כואב לו שאביהם, זכרונו לברכה, לא זכה לראות את המעמד. אמר והתחיל להיקרע מצחוק. לא אח ולא בטיח, סתם ליצן. ככה יפה להסתלבט על נציג "הארץ", ועוד "הארץ" החדש? מה קרה ל"כולנו משפחה אחת גדולה"? מה זה נפגעתי.
וגם
תמר זיסקינד… נעלבה שב"ועדת המידרוג" דירגו את תחרות דאשתקד "במקום הכי נמוך והכי גרוע שיש". אני מבטיח לה שב"הארץ" החדש זה לא יקרה, שנשיב עטרה ליושנה ונשקם את כבוד התחרות ברבים.
– –
אביב לביא מסביר בסופשבוע למה ההחלטה של הערוץ הראשון לשדר את הסרט  של משפחת עופר אחרי שידור שיטת השקשוקה היא לא עיתונאית.
אני כבר מפנטזת על שידור השקשוקה, ותוהה אם זה יביא את הערוץ הראשון לרף העשרים ומשהו אחוזי צפייה.
גם איתי רום מסביר ב-G למה התיאור של העופרים את עסקת בז"ן לוקה בחסר.
– –
האח
שי להב כותב בתרבות מעריב "אין צורך במחשבון כדי להסיק שבווילה של האח הגדול יש רוב מוחץ לזמרים".
דווקא יש: שישה מתוך 13 (כך בראשית הדרך) זה לא רוב מוחץ.
– –
סופשבוע
מתגאה בסיפור המלא – כתבה פותחת – על חבר של אביגדור ליברמן, מיכאל צ`רנוי (אריק וייס), שיעמוד לדין יחד איתו (עם הכותרת ה-נו – "מיכאל שלו"), על התרועעותו עם המאפיה הרוסית, זיופים ושותפים עסקיים רוטנים.
אלא מה, כבר בעמודי החדשות של יום שישי יש התנצלות תוספת בזו הלשון:

– –
יארצייט
קובץ כל שיריו של חזי לסקלי, שיצא עכשיו הביא לפרויקט ענק שלשום בגלריה,
ופה על לסקלי כמבקר מחול, וחברים מספרים על.
ולעוד כתבה, של יאיר קדר ב-7 לילות. מעניין אם הדור שלא ידע את העיר באייטיז מתעניין.
– –
פי.ג`יי הארווי
מתגעגעים? לכבוד יומולדתה ה-40 והסיבוב החדש שלה, ראיון באובזרבר שתורגם לתרבות מעריב.
רק מהכותרת הצרתית איש לא חמק: "ואז הגיעה פולי"
– –
ברשתתת
עיתון בהתאמה אישית?
לא מצליחה להבין את הרעיון, בעיקר פסיכולוגית. גם אם אני לא קוראת את כל מה שמוצע לי, אני רוצה לראות את מה שאני לא קוראת. אולי בכל זאת יהיה שם
דבר מה שיישא חן בעיני.
– –
למה טיים אאוט לא העלה את גליונו החדש לאתר?
עדכון: עלה.
– –
צרות בכותרות
לא תמיד צריך לחרוז כותרות. האמינו לי.

– –
בלוגלנד
אריה עמיחי כתב מכתב פתוח לדב אלפון, בו הוא מזועזע מזגזוגיו של יואל מרקוס ומדעותיחו המשתנות, בעניין גלעד שליט, בעניין התפטרותו של אולמרט, ועוד.

בשורתה כתב ביקורת על הספר החדש של שי גולדן.

[ממתקים] סרטוני הדרכה: מה זה פייסבוק? מה זה טוויטר? 
[שלג] הישרדות איי הפנינה: אריק ומירית נשלחים לאי הגלות וב"רשת" לא מאמינים ששיבצו לקט מול הדבר הזה
[סינמסקופ] מהפכת התלת מימד? לאט לאט, מה בוער?
[נבחרת הבלוגים] המיטב
– –
מח` הגהה
המצב קטסטרופלי. הראיון עם קצב למשל מלא בשגיאות עברית (גם בהנחה שכך הוא מדבר, יש מינימום שעושים לתיקון הדברים. אפילו בטלוויזיה עושים את זה בכתוביות).
– –
כמו אבן מתגלגלת
בזמן שאני עוד מתלהבת מהמתקפלים שלי העולם צעד קדימה – האופניים החדשים, כך מתברר, הם אופניים ללא מעצורים, אופני פיקסי (Fixed Gear). סיבה מצוינת להארץ לכתוב עליהם ול-G של גלובס  להקדיש פרויקט מיוחד ורחב היקף על אופניים בכלל והפיקסי בפרט.
– –
האיור השVועי
אורית עריף החליטה להפסיק לנתח את איורי עיתוני הסו"ש מסיבות אישיות. הצטערתי לשמוע אבל אני מכבדת את רצונה.
– –
לפני פיזור
מציון ברוך על שער מוסף הארץ (עוד פעם אני קוראת את הצירוף "תפקיד חייו" ואני צורחת), דרך עדי עציון בתוככי 7 ימים ועד הסוודר המתכווץ בכביסה של אודטה בסופשבוע וגם שחקן תיאטרון חדש, שלום מיכאלשווילי בשער תרבות מעריב, כולל המקומונים שיחס המודעות/טקסט שלהם התהפך מזמן, אני מותשת ומשועממת, לא יכולה יותר לקרוא מילה. מהשבועות האלו, שאירועים חיצוניים (ע"ע יד) דרך דרמות ושערוריות ועד סופשבוע שכבר נלעס לעייפה עוד לפני שהתחיל, גורמים לי לאבד את היכולת לחפור.
אז לא היום מותק, כואב לי הראש.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
(מודעה)