אצבעות שחרחרות 23.4.10

לרגל חופשת הסו"ש, נוהל מקוצר.
תוספות, הערות וכו' – כתמיד.


שולה זקן מתראיינת לסיון רהב-מאיר
(הערב בחדשות 2).

א ברחתי מישראל… מייחסים לי משקל כבד, אני בסך הכל משקל נוצה.
…אין לי ממה לברוח, נולדתי בירושלים. נולדו לי הילדים בירושלים. השאירו לי הזמנה להיחקר בבית, בלי תאריך. אמרו לי שכשאגיע, אני צריכה להתקשר.
…אף אחד לא הציע, אף אחד לא אמר, אני לא צריכה להיות עדת מדינה למשהו שאיננו
".
ר"מ שואלת מה את עושה בלוס אנג'לס, והיא אומרה, "נחה, בעיקר נחה".
טוב נו, למעשה אמרה את הדברים גם בראיון לאיתמר אייכנר בידיעות.


הציעו לנתניהו שוחד?
הארץ מתייחס לכך בע' 2 + לינק לראיון המדובר מ-2006, שהיה כותרת ראשית ביום הפרסום: "הציעו לי שוחד בתחילת הכהונה שלי כשר אוצר"

ידיעות מכריז בשער "ושוב: בעיית זיכרון לנתניהו".
יובל קרני כותב שנתניהו אמר בחמישי, "אף פעם לא הציעו לי שוחד" (בטעות יש הפניה למאמר הפרשנות של ברנע?), אבל בראיון להארץ אמר "בתחילת כהונתי כשר האוצר ניסו לרתום אותי לעסקת שוחד".

גם מעריב מתלהב בשער (חתום: כתב מעריב): "שכח שהציעו לו פעם שוחד".

הסיפור הופיע גם בנענע10 .

בישראל היום אין לו זכר.

החליטו אתם אם לקבל את ההסבר שלו.


גלריה
למה הכותרת בשער הארץ היא "נועה ברקאי מתגלה בנבלות"? הרי כתוב בפירוש בכתבה שהיא משחקת מגיל שבע. הסדרה הקודמת בה שיחקה הייתה מגדלים באוויר בערוץ 10, כך ש.


מוסף הארץ
אברי גלעד מתראיין. זאת אומרת, שוב מתראיין. אבל מה לעשות, כנראה שיש מי שאוהבים לראיין אותו, והוא מצדו מתמסר פעם אחר פעם בתכיפות מחשידה.
"מאז הגירושים, גלעד וגולדנברג מקפידים שלא לדבר זה על זה בתקשורת", כותב המראיין, דורון חלוץ (ויש גם תמונה של האקסית הלא מדוברת, עם כיתוב הולם).
וואלה? אולי, למעט התחלקויות (7 לילות, ספט' 2009).

התצלום של ינאי יחיאל – מצוין. כלומר 10.


7 ימים
רונה קופרבוים
כותבת שאוהל מונגולי מדוגם הוא הפתרון למשכנתה. צריכה לבדוק גם את הכתבה וגם את האוהל.
ומצד שני, לאיזון, דיוקן האיש העשיר בעולם, קרלוס סלים (רן לוצקי).
אלו שתי הכתבות שהתעכבתי עליהן במוסף.

המוסף לשבת
מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, רחל ליאל, מתראיינת (ענת מידן) ואומרת: "… אני לא משטרת מחשבות. כל עוד הארגון משתמש בכספים שניתנו לו על ידי הקרן כדי לקדם שוויון ופלורליזם ואינו פועל בניגוד לחוק, הוא לגיטימי וראוי… אין לנו בעיה עם עמותה פלסטינית שמבקשת לאזכר את הנאכבה, אבל אם באותה הזדמנות היא תפסול את זכות היהודים להגדרה עצמית, היא לא תקבל מאיתנו כל מענק".


סלחנו?
רובי ריבלין
התנצל בפני תמי ארד.
יופי.

לטוקבקיסטים
מאוד אודה לכם אם תתרכזו בענייני תקשורת. לאו דווקא על מה שאני כותבת – על כל דבר בעולם, כל נושא תקשורתי שהוא, כל מה שמישהו אחר כתב, בכל מקום שהוא. נמאס לי לראות את התגובות פה הופכות לבמת התגוששות בלי נלאית, כשכל צד טוחן את עמדותיו באופן רפטטיבי ואובססיבי. די, אני לא רוצה להיות אלימה או גסת רוח. אבקשכם להפסיק עם זה. שמאל, ימין, מרכז, קדימה אחורה – נמאס לי.  יש לכם הערות על תקשורת? בבקשה.

פרס הקטנוניות
במדורו שבמוספשבת (מעריב) כותב הבלוגר קלמן ליבסקינד, חובב פייסבוק:

kalman

מעניין באיזה בלוג מדובר. בטח ליבסקינד שכח לכתוב.

לפני פיזור
פעם ראשונה מזה שנים שאני מבלה את שבת מחוץ לעיר, כל עיר, במקומות עמוסי ירוק, כחול, מים מפכים ושוצפים ויתושים שחוללו בי שמות.

מדהים לראות בשבת בצהריים פקק אימתני בכניסה לבניאס, שלא מאפשר להיכנס לשונאי צופף; שכבישי רמת הגולן עמוסים במטורפים ששי עקיפות שלא יודעים קו הפרדה מהו; שהכבישים צרים באופן מטריד, ושיש כל כך הרבה מרחבים.

zimer

shmuratdan

למה גרמה לי ההפסקה הכפויה בכתיבה? בעיקר לסוג של קריז, שנרגע היום בבוקר (איך אמר לי בעל הצימר, שאחרי שניג'סתי לו קרא לי "גברת אינטרנט"? החיים פה מתנהלים בסלואו מושן. לנו יש מגה אחד, לכם 30). האמת? הייתי שמחה לקחת פסקי זמן בתכיפות גדולה יותר. הלוואי וזה יתאפשר.

העולם, כנראה, לא התמוטט בינתיים, אם כי בדרך חזרה שמעתי בחדשות ש(אולי) מטאוריט צעיר צנח בחוף בת ים.
לכבוד 20 שנה לשיגור האבל?

havel


השלמות הערב
היו חמודות המקופלות, כלומר המקפלות, ויפה שהוענק לדמויות עבר, כדי שנדע איפה נולדו, ובכל זאת היה חסר משהו. אולי אבק האפסנאות פחות מתאים להן מהחלל המנוכר של זארה&מ.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, קצה האצבעות | עם התגים , , , , , , | 117 תגובות

ד"ש מהצפון הרחוק

יצאתי לחופשת סו"ש בצימר צפוני.

התכוונתי לכתוב מפה אחרי שאמצא באזור עיתונים הבוקר, אבל חיבור האינטרנט האלחוטי כל כך איטי, ממש כמו לפני 15 שנים.

הפוסט הזה הועלה באמצעות טלקינזיס.

להתראות במוצ"ש.


בגלל חשש שצג וחבריו מהסיירת יבואו לתקוף את התלביבים, אני שומרת על חשאיות הנ"צ.

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | 104 תגובות

סוף סוף אפשר לשבת בחושך

cotarot224

ידיעות הוריק את הלוגו לכבוד יום כדור הארץ, ומדווח מתחתיו על החשכת 13 (או 14) ערים בישראל הערב בשמונה.

יום חג ליוצאי ורשה, שצ'צ'ין והסביבה.

מוסף 24 הוריק כולו (עורכת: ענת לב-אדלר)
נשאבתי לסיפורי המִחזור והחיים בטבע ושירותי הקומפוסט מכוסי הקש בלי שימוש במים.

גם בסופשבוע של מעריב מתייחסים ליום הירוק, וליאת שלזינגר כותבת על נקיון הקישון.

מסתעפת
איזה כותרת פואטית בידיעות: "מלח שחור". עד שהבנתי מה רוצים ממני עברו כמה שניות. עד שהצלחתי בקושי להתחיל להבין מה קורה שם, בהולילנד, פתאום הפרשה מסתעפת? אין, הכל קורס מול עיני שוב.
מעניין איך מרגישה שרי אריסון לאור ההתפתחויות החדשות בהן קשור מנכ"ל אריסון השקעות? מתבאסת? מעניקה לו גיבוי, אור ואהבה? מקללת במסתרים, עושה מלח-מים-מלח-מים?


בידוקי נתב"ג
כפולת 8-9 בידיעות מתייחסת לסיפורי בידוק אימתניים. בין היתר מובא טקסט מתורגם של "עיתונאי שהושפל בנתב"ג": עיתונאי פופולרי, מגיש טלוויזיה ופוליטיקאי איטלקי. בנוסף, כותב האיש בטורו שהוא "ראש עיריית סאלמי שבסיציליה". רק באיטליה זה אפשרי, לאחוז בכל הכובעים?

תמי ארד מתעצבנת

על יו"ר הכנסת שאמר בטקס הדלקת המשואות "גלעד שליט ושאר נעדרי ישראל".

מה שיפה זה הקטגוריה בה מופיעים דבריה באתר כלכליסט.

pnaiarad

גבי גזית מטנף
מה יש לאנשים האלו, שמחליטים, תחת חסות המיקרופון שלהם לנהוג כקיצוניים שבטוקבקיסטים?


היטלר עוזב את תל אביב

חברת ההפצה של הנפילה יוצאת לקרב.
הירשביגל
לא התייחס לפרודיות על הנפילה "לפני מספר חודשים", אלא ממש צוטט בהארץ ב-8 באפריל השתא והתראיין ל-NY בינואר. עם אייס הסליחה.

קצה האצבעות

צרורות לכותרות

"The Dude" – על עסקת הענק של כרומגן משער העמקים, שיספק דוודים לאמריקאים (מוסף כלכליסט). ובכלל, סיפור הצלחה משמח.

צח יוקד ליווה את אתגר קרת בסיבוב ההופעות שלו בניו יורק. מעורר קנאה (סופשבוע).

ענת באלינט על צעירינו והסצנה הברלינאית (המארקרוויק).


VTV

הפסקת חשמל באולפני הרצליה וקריסה של הגנרטור שיתקו את תוכנית הבוקר בערוץ 2 היום ל-45 דקות. זה התחיל ב8:08, אחרי שתמו החדשות.
מאותו רגע, למשך 45 דקות רצו באוויר פרסומות וקדימונים. מה, לא שמתם לב?

לחם עבודה

מיקי רוזנטל יתחיל להנחות את מגזין האקטואליה של ערוץ 10 בשישי ב-7 במאי.

מעקב: את עמוד חדשות תרבות ובידור בהארץ ערך היום אור בן ברק. כלומר, נכון לעכשיו, לא הועבר מתפקידו.

וזה דודו כהן. חמוד.



ברשת
מעריב מדווח שבקרוב תל אביב תהיה מרושתת כולה, בחופי הים, במקומות ציבוריים ועוד. כבר היום אין כמעט נקודה בתל אביב שאי אפשר להתחבר בה לרשת, כך שלא הבנתי מה הסיפור הגדול, אותו הגה אלון סולר, "חבר מועצת העיר מטעם הצעירים".


הכלה גדולה
נרגעתי: מעריב סוף סוף מתייחס לכלת חידון התנ"ך – כל השער האחורי מוקדש לאור אשואל בת ה-17 מכפר סבא, תלמידה אולפנת אמנה.


התשחץ היומי
שאול חנוכה מגיש: צו איסור פרסום.


גלריה
על חייו של חליל אלוהב. עכשיו הדברים קצת יותר ברורים.


הודעה לציבור
אבן גבירול ייסגר הערב בין 18:00 ל-22:00, בין ארלוזורוב לשאול המלך, בשני הכיוונים. כך גם הרחובות הצדדיים. תוס': בגלל עצרת יום כדה"א.

מח' הגהה
העורך הלשוני של טיים אאוט, אבי בבליקי, במחווה ללהיטו של עמיר בניון, "אני אחיך".

magiha


מדור התיקונים של ישראל היום

tikunim2241

מח' מנויים
רגיעה ביפו: גנב העיתונים שבת ממלאכתו ביומיים האחרונים. אולי בגלל הפתק מזרה האימים שתליתי על דלתי, ואולי פשוט כי הוא התעורר אחרי.

לפני פיזור
יום כדור הארץ.

cadur1

פורסם בקטגוריה קצה האצבעות, שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , | 153 תגובות

גרייפס, אספן הבלוגים, נמוג


כמו שצפניה איים, גרייפס, אגרגטור הבלוגים ירד היום מהאוויר.
בערב יהיה עמוד נחיתה עם הודעה מסודרת. טוב, ויהי בוקר, ואין עדיין.
עדכון, חמישי, 12:21: יש עמוד נחיתה, וככה הוא נראה. נו באמת, אי אפשר היה להשתדל קצת יותר, עם כמה מילים?

grapes


חלי גולדנברג פתחה קבוצה הקוראת לתפוז להחזיר את גרייפס לאוויר.
אני מאוהדי ומחבבי ומעריצי ומוקירי גרייפס ואשמח מאוד שיחזור לאוויר, ויפה שעה אחת קודם. א-בל.
תפוז לא חייבת כלום לאביעד (Aka צפניה) או לנו. היא אכסנה את האתר בהתנדבות, לפחות חלק מהזמן, ואין שום סיבה שתמשיך בכך, אלא אם תשתוקק לפעילות פילנטתרופית. אי אפשר להכריח מישהו לתרום לעד.

הפיתרון צריך לבוא עכשיו ממקום אחר, מאתר, גוף שמוכן לאחסן את גרייפס. אולי רשת חברתית (דהמארקר קפה? אולי ישרא-בלוג? אולי קומבינה עם רשימות המתחדש?) אולי אתר תוכן כלשהו שיש לו עניין בבלוגים?
אם אני מבינה נכון זה לא אמור להיות עומס ניכר על מערכת גדולה.
מי ירים את הכפפה?

פורסם בקטגוריה הבלחות, הספד | עם התגים , | 53 תגובות

העשן מתפוגג

cotarot21410

מחכים לשולה, לוחצים על שולה, חברה שלנו, כמובן. בהארץ אין אזכור לשולה זקן בשער. בישראל היום ההפניה בשער מוליכה לסיפור הגדול
היא תפרסם אחה"צ הודעה מיוחדת "כדי לשים קץ לכל השמועות הנוגעות לחלקה" (אמר עו"דה הבוקר).
הידיעה המרכזית מוקדשת למתנחלי יצהר שתקפו חיילים.

ישראל היום (מרדכי גילת, עוזי דיין, מיכל שבת) מתעקש שלו הסיפור האמיתי על המסמכים המזויפים, פלוס רמזים למה שנכתב בעיתונים אחרים:

"יש כמה עיתונאים בישראל שהלכו בשבוע שעבר עם הראש באדמה משום שאנשים הקשורים עם החשודים לא הדליפו להם את מסמכי הסחיטה של עד המדינה בפרשת הולילנד… לא הפקידו בידם עותק של כתב הסחיטה שניסח עד מרכזי… לא אחזו בידם את ספחי הצ'קים שעליהם נכתב… א"א.

אנחנו נגלה הבוקר לאותם עיתונאים שאין להם מה להצטער… רק לברך את מי שהחליט משיקוליו לדלג עליהם…

כתב התביעה, להלן כתב הסחיטה, שהוצג בתקשורת כמסמך החשוב ביותר בחקירת פרשות הולילנד, מורכב ברובו המכריע ממסמכים מפוברקים לצורך אותה סחיטה. המסמכים האלה נולדו אמנם על רקע אירועים אמיתיים, חמורים ביותר, אבל הם עצמם מזויפים. גם חלק מהסיפורים שהועלו על הכתב באותו מסמך – אינם נכונים או אינם מדויקים.

מי שלקח את הניירות האלה ברצינות רבה מדי ומרח אותם על עמודים שלמים במשך כמה ימים, במקום לקרוע אותם לגזרים ולהסביר לקוראיו מה יש בהם באמת, עשה זאת על אחריותו שלו
."

מממ, מעניין למי מתכווני הגילתים?
רמז: עיתון שמתחיל ביוד, אבל לא ישר"ה.

המפוקסל היומי
הבוקר פוקסל (מעריב) פרצופו של חולה הנפש החשוד ברצח אביו. בהארץ שמו ופרצופו גלויים, כמו במהדורות החדשות הבוקר ואמש, כששמו נישא בפי כל כתב.

בהארץ קוראים לאב רפאל נסים ולבנו רותם. בישראל היום קוראים לאב רפאל צבי, ולבנו אין שם. גרסת ישר"ה זהה לזו של מהדורות חדשות 2.

חידון התנ"ך

אבנר נתניהו לא זכה, אבל הוא עדיין מביס את הזוכה בשערי העיתונים. אותו תצלום מופיע בכולם, עם כותרות שונות.

מעריב: "חיבוק ניחומים מאבא" – הזוכה, אור אשואל לא מוזכרת בשער, אין גם תצלום שלה בידיעה המתפרסת על פני חלק גדול מע' 10-11. שמה מוזכר לפני הסוף.

ידיעות: "כבוד" – פה מוזכר שמה של הנערה המוצלחת שזכתה, ובכפולת 14-15 יש אפילו תצלום שלה והיא מוזכרת בכות' המשנה.

הארץ: "בנו של נתניהו טעה בשאלת רה"מ בחידון התנ"ך" – שם הזוכה מופיע בתחילת הידיעה.
בע' 4 מופיעה הידיעה שמתייחסת לזוכה, עם תמונתה.

ישראל היום: "אהבת התנ"ך" – ומצוין שהנער הוא "סגן שני לכלת התנ"ך העולמית" אור אשואל. גם בידיעה יש תמונה שלה.


שאריות מחוממות

שכחתי להזכיר אתמול את הכתבה של אייל לוי ונאור רהב במגזין עצמאות של מעריב. לפני 19 שנים הם יצאו למסע מגבול לגבול (שאישר עורך המגזין היומי, "בחור צעיר ושרירי שעונה עד היום לשם יאיר לפיד"), ועכשיו חזרו עליו. אבל למה לא חיכיתם עוד שנה, היה יוצא כבר מספר עגול כזה?
ואם כבר, אפשר גם להעלות לאתר. נחמד.


האייפון החדש
בלוג הטכנולוגיה Gizmodo חושף את האייפון המשודרג, בזכות העובדה שעובד אפל שכח אותו בפאב.
על פי מעריב עסקים וממון והמארקר וכלכליסט, השמועות ברשת טוענות שהבלוג שילם למוצא האייפון 5,000$. גם אני הייתי יכולה לעשות עסקה כזו בקלילות.

לפטישיסטים



תוכן שיווקי בידיעות
כמעט כפולה מוקדשת להוצאה המחודשת של הוא הלך בשדות במסגרת פרויקט "עם הספר – פרוזה ישראלית".


לחם עבודה
את עמוד חדשות תרבות ובידור של הארץ הבוקר ערכה מיכל רשף, בכפוף לתהפוכות עליהן כבר דווח. אמשיך לעקוב.



בלוגלנד
אום מאליק מנסה להמיר את הנייד באייפד, אבל מסביר שזה קשה.
גם לי הציע חבר להשתמש באייפון שלו במקום בנייד לכתיבת פוסטים. כן, בטח.


יובל דרור קיבל לבדיקה את קורא הספרים של קבוצת ידיעות.
דבר ראשון, אני אומרת, להחליף למכשיר את השם.

רוצים לבחון את זכרונות הילדות שלכם (בבלוג שלי, לחיות את חייה)?



אופניים?
נמאס מכל ההבטחות וההצהרות. נראה אם הפעם זה יקרה באמת, או שמדובר בעוד הבטחה באוויר.

מח' הגהה, עריכה וטוב טעם
נוצה סגולה קראה את הטקסט של אשת העסקים פנינה רוזנבלום בממון החגיגי, ומצאה ששכחו לערוך אותה:
"רוזנבלום כותבת ביקורת על רשת LAKA. ראשית, היא פותחת בכך שאך טבעי שייתנו לה לכתוב את הקטע בתור מייסדת תחום הקוסמטיקה והאיפור בארץ (או משהו כזה), אחר כך היא מלינה על כך שהעובדות אינן מאופרות וממליצה להן לסור לעמדות המכירה של מוצריה כדי שניתן יהיה להתאים להן איפור. ובין לבין היא מבקשת שידביקו לה אבני “סוברובסקי” (כך במקור) על הציפורניים".
עדכונים ותוספות:
"כמי שנחשבת למייסדת תחום האיפור, הטיפוח והטואלטיקה בארץ"
(אה, באמת? ולפנייך היינו כמדבר פניה של רננה רז?)

וגם, למה להשמיץ עם "מעולם לא שמעתי על לאקה"?

ולמה פרסומת עצמית: "הן חייבות לעבור אצלי סדנת איפור"?

צ"ל – סברובסקי.


לפני פיזור

הכי תרומה למדינה. הכי לצאת לקצונה. המקפלות חוזרות לאפסנאות ביום שישי.

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , | 74 תגובות

אצבעות עצמאיות 19.4.10

yom-haatzmaut-2010
איור: דניאל מורגנשטרן


62. רואים כל קמט
גיליונות יום העצמאות, כרגיל, מתחלקים לשלושה: סיפורי שכול ועצב; גבורה ועוז; נוסטלגיית כך היינו וכמה אנחנו אוהבים לחיות פה ואיזו מדינה מהמממממממת יש לנו.
בנוסף, חלה איזשהי מגמת חילופי תפקידים והתקרבות בין מרואיינים למראיינים, מושאי סיקור ומסקרים.
ארי שביט מצטלם עם בנימין נתניהו לשער הארץ עצמאות. סבר פלוצקר מצטלם עם שר האוצר, יובל שטייניץ, שמראיין אותו, על שער ממון, שנכתב בכלל על ידי אנשי עסקים.
אולי שווה היה לשמור את הפרויקטים האלו לפורים?
אגב, אם תהפכו את היוצרות בראיון של השר והפרשן, לא תמצאו הבדל. פלוצקר נכנס לתפקיד הממלכתי בשניות ומסביר שצריך להשקיע בחינוך, ושעברנו את המשבר הכלכלי בהצלחה יחסית ואפילו מחניף למראיין שלו.

aribibimamon
צילומים: אבי אוחיון, לע"מ, אילן ספירא

פקסלת מצויה
להבדיל מהתמונה הברורה של שמואל דכנר הארץ, בידיעות (יש! קיבלתי משלוח חוזר למרות הגנב המתועב! תודה למח' מנויים המתחשבת) מסופר על עד המדינה שהגיח מהדירה המאובטחת, יחד עם תצלום שלו (הוא מחזיק בידו משהו שאני לא יכולה לפענח מהו), כשפרצופו הדשנוני מפוקסל פראית.
שכניו ההמומים (ככה מדברים שכנים לרוב על רוצחים סדרתיים מסדר גודל של האוסטרלי): "מתקשים עדיין להאמין כי האיש מהדירה ממול הוא עד המדינה הסודי בפרשה שמסעירה את המדינה".

edyediot
צילום: יובל חן


הכותרות
אין בי קנאה למי שצריכים לערוך את עמוד השער של ידיעות בערב יום העצמאות. באמת שלא.
אבל "הדמעות והחגיגות"?


yedmaot

מעריב, ביומיום עסוק הרבה יותר בפטריוטיזם מידיעות, דווקא נמנע מתשפוכת רגשות.

מצד אחד, "בראש מורכן", וידיעה שנייה, "בת 62". עובר.
גם המעברון של ישראל יום סביר: "בזכותם"; "עצמאות 62".

62yy

מיקס גריל מנגל עצמאות
עיתונאי ישראל מתפייטים על יום העצמאות (מה זה משנה מי אמר מה ואיפה. הכל בלילה אחת גדולה ששמעתם וקראתם עשרות אלפי פעמים):
מי שמשועמם ולא יוצא לנפנף מוזמן למצוא מי הדוברים.

ישראל היא פלא. מקור לגאווה. היינו ונשארנו אחד העמים האופטימיים על פני כדור הארץ. בום של צמיחה וילודה. מה שעבר עלינו בין 2001 ל-2006 היה מפרק כמעט כל חברה אנושית בעולם. בסוף, ביום פקודה, אנחנו מתגייסים. עם שקם לתחייה ממשרפות אושוויץ ובמאבק בלתי פוסק על קיומו בנה מדינה לתפארת למרות כל המלעיזים. איפה עוד בעולם יש מקום כזה. האור. השמיים. החול. טמפרטורת המים. מזג האוויר. ברכת בוקר טוב של המציל. כלום היה אז מישהו שפוי שהיה מאמין לנו לו היינו מספרים לו בלאט כי ישראל, בהיותה בת 62 שנה בלבד, תהפוך למעצמה נאורה וחזקה בכל כך הרבה תחומים? מדינה דמוקרטית, מפותחת ומלאת ערבות הדדית. אלף רגעים מרגשים עברו עלינו הישראלים בכל דור ודור. ההתרגשות היא כבר חלק בלתי נפרד מהווי חיינו ולפעמים יש לנו מספיק התרגשות בשביל כל העולם. מה שהיה אמור להיות החג החשוב בלוח השנה של ישראל האזרחית והריבונית, הופך בהדרגה לרוטינה עייפה של מנגלים, בימות בידור ושידורים חוזרים של גבעת חלפון.


יכולתי להמשיך עם זה לנצח, אבל מיציתי.


ממון החגיגי (עורכת: יעל דרומי):

מקבץ נוסף, הפעם של אנשי עסקים, שכתבו את המוסף:

האדמה, הנופים, המשפחה, החברים – זכרונות הילדות – אין לנו ארץ אחרת. אם אני קורא על הצלחה ישראלית מתרחב לי הלב. אני מאמינה שכל אחד במדינה שלנו, בלי קשר להשקפותיו, עמוק בפנים אוהב את העם והמדינה. אני רואה את עצמי, ילד קטן ששומע את אביו מבקש בשנה הבאה בירושלים. ריח פריחת התפוזים, עסיס אבטיח קר, תירס חם, תל אביב – עיר ללא הפסקה.

אחר כך אנשי העסקים מבקרים ספרים. ומוזיקה. וטלוויזיה. וכלי רכב. ומסעדות. ובגדים. וחפציצים.
אני חייבת לדעת: שילמו להם שכר סופרים? כמה? למה? הם הביאו פטור ממס הכנסה?

עצמאות ישראל היום (עורך: ברוך רון)
לא אני היא האישה שתתלהב מסיפורי גבורה, קרבות וכנהלאה. בכל זאת, למרות הכל, לא יכולתי להפסיק לקרוא את הראיון עם הטייס הקיטע רס"ן אלדד (אמילי עמרוסי) המתאר את השתלשלות הפציעה שלו בפלסיות מחרידה. כנראה יש בי עצם אחת אנושית.
תוס': יובל מסב את תשומת הלב לכך שלמרות שאלדד חסוי, הרי שעל פי הבוקסית המתארת את עיסוקו האזרחי אפשר להגיע אליו בשנייה.

יואב קוטנר (מממ, הזכרתי אותו יותר מדי פעמים בימים האחרונים!) מנסה לפענח שירים שנדמה לנו שאנחנו מבינים את מילותיהם (איפה לילי טיילור?). עשו את זה קודם לפניו, אבל נו, אי אפשר להתאפק.

גם פה הכותבים מתגעגעים לכל מיני דברים שכבר התגעגעו אליהם בעשרות מוספים ופרויקטים מיוחדים לאורך 62 שנותנו: להשאיר בקבוקים ריקים וכסף לחלבן ליד הדלת; לטלפון חוגה; לנסוע לדמשק או לביירות;



מוסף עצמאות, ידיעות (עורך: רענן שקד)

cnafaim
צילום: יונתן בלום


החברים של אסף רמון מדברים עליו על היום האחרון. מעניין. דוגרי (יוסי יהושוע, ראובן וייס).


כתבה מצחיקה של אימי גינזבורג שבנה כיכב בסרט בוליוודי, על החיים על הסרט ומסביב. לא נורא יום עצמאותי? בדיוק!

ומתי כספי מוציא דיסק משיריו הגנוזים של אהוד מנור, ומתלונן על המדינה והמוסיקה וההתדרדרות וזה (דני ספקטור). אה כן, קיטורים זה חלק מההוויה שלנו פה. כתבו את זה באחד הפרויקטים


מוסף חג, ידיעות (עורך: אודי עציון)
כתבי ידיעות בוחרים את הרגעים הכי ישראליים שלהם. אז כן, יש כמה תזכורות: המיג העיראקי. 6 באוקטובר 73', הלילה שבין 17-18 בינואר 91', טיול בגולן בקיץ 67', פינוי סיני, נינט טייב, ביקור סדאת, כיפה באוטו. נחמד.


גלובס
מראיין את עו"ד יעקב וינרוט, יום אחרי שנפתח שלב ההוכחות במשפט השוחד שלו עצמו.
קראתי לא מעט ראיונות עם וינרוט. הסממן המרכזי הנמצא בהם תמיד הוא יהירות מופלגת, תחושת אדנות חזקה, וכמובן, הכרה בעלינותו המוסרית והרוחנית על פנינו. כל זה מגיע יחד עם התבטלות שפלת רוח של מי שמראיין אותו בכל רגע נתון, בפני נאדרותו הנחרצת.
אחרי שנפנף בלקוחותיו החפים מפשע וגם בחפותו המובהקת, כך לדבריו (משוכנע שייצא זכאי), הוא יכול לדבר על חולשת המין האנושי, עליבות מערכת המשפט והיות החברה הישראלית חברה מרושעת.
וינרוט תמיד יקבל את הזכות להתראיין ולספק את סחורת נביא הזעם לבן הגלימה שלו. קצתי בזה. העלאת גירה צדקנית, מיותרת ומקוממת.



מגזין עצמאות/ מעריב (עורך: יעוז סבר)
גם פה יש פרויקט נוסטלגיה. 62 סיבות למה להישאר פה. בגלל שגברים לובשים מכנסיים קצרים ונשים גופיות קטנטנות. שדרות רוטשילד. הציניות. האוכל. השמש. ילדים מוכרי דגלים בצמתים. הפירות. נתב"ג. במבה לא לגמרי טרייה (??). האנשים והנשים (?). הנופים. חיים הכט. פריחת ההדרים. הים. הקיטורים. וכו' וכו'.
ויש גם ביזאר: "אולם הפחים בחולון" (?)

כתבי מעריב נאלצו לענות על עוד שאלה: האם אנחנו זן נדיר.
תשובה: כן, וזו לא מחמאה.

מעריב עסקים
הזמן עמד מלכת, ואנחנו שוב מתענגים על פרויקט הפלאפל הכי טוב.
טוב לדעת שלא הזקנתי ביום.


נשים נשים
שוב הרהור מעצבן לרגל חגיגות ה-62.
אני חוזרת על הניג'וס הקבוע שלי: רק אישה אחת ערכה מוסף בחג הזה. יעל דרומי, ממון, שממילא עורכת אותו ביומיום.
אין אף עורכת באף אחד מהעיתונים שמסוגלת להרים מוסף חג? אף פעם?


תוס': כלת חידון התנ"ך
למה אין תמונה של הכלה, הנערה אור אשואל? וגם לא פה. ואפילו לא בדתילי. עם כל הכבוד, את הנער אבנר נתניהו ראינו מספיק בחודשים האחרונים.
מזל שיש את הפורטל של כפר סבא.
וגם ב-ynet.

די כבר

עם העיתונאים הישראלים שמשייטים בעולם ומתלוננים כמה רע להם, ואיך הם כמעט מרגישים בגטו מרוב שהם יום וחצי לא בישראל, ועוד שנייה נגמרים להם התחתונים הנקיים (לאיתן הבר: קח חתיכת סבון מהכיור, שפשף את התחתונים, תלה לייבוש על אדן האמבט, וזהו. אתה יכול לייבש אותם עם הפן, אם אתה ממש במצוקה. לפרטים נוספים: תיק אודטה).

צרות בכותרות
לא נכון. אתם צוחקים עלי. "כנפיים שבורות" היא כותרת מוסף עצמאות של ידיעות.
החברים של אסף רמון מדברים עליו.

"השמיים הם הגבול" (ישראל היום, טייס פצוע)

עמיר בניון

לא מוכנה להתייחס לשיר הטיפשי מחרחר הריב ולסערה שבעקבותיו. האיש ידוע כפרובוקטור שהמערכת העצבית שלו רגישה מדי. ולהתרגש מדבריו (וזה מה שהתקשורת עושה, מלבה את האש) זה בדיוק כמו לרוץ ולראיין את אסי דיין בכל פעם שהוא מאושפז ולהגיד אוי אוי אוי, מה שקורה פה


מקלדת חדשה
שמתם לב למקלדת שליד מנוע החיפוש של גוגל?

mikledet


בלוגלנד

אורית גלילי-צוקר מבקרת את עמדת הארץ כלפי אורי תובל והסטטוס המפורסם בפייסבוק.

אחרי הספירה

226841
הארץ לא מעודכן במספר החללים.


לידיעת הרווקות/גרושות, התמהות איפה הגברים, יהודה ספרא מביא בישראל היום את הנתון הבא:
מגיל 38 יש 673 גברים על כל 1,000 נשים.
טוב, זה לא חדש, קראנו את זה ב-2007, וב-2006.

לפני פיזור
איך מאייתים, הוגים, משהו?


Eyjafjallajokull – pronounced ay-uh-fyat-luh-yoe-kuutl-ul


google204

אה, וציפי לבני מברכת.

פורסם בקטגוריה אצבעות חג | עם התגים , , , , , , , , , , | 108 תגובות

הו, תמימות קדושה

תצלום ראשון של שמואל דכנר, "מאנשי המפתח בתיק הולילנד". כך מודיע הארץ בשער. באתר יש רק תמונת ארכיון שלו.


ed
(תצלום: מוטי קמחי)

תקציר לפרשת הולילנד, מקל במקצת על הבנת הבלגאן.

קצה אצבעות חג

במוסף יום העצמאות של הארץ (עורך: אבי שרף) כותב ארי שביט מכתב אישי לבנימין נתניהו (תחת הכותרת "ההזדמנות האחרונה") וקורא לו לסיים את הכיבוש, כמיטב המסורת הפטרונית: "אדוני ראש הממשלה, הקשר בינך לביני מעולם לא היה אישי. איננו חברים. מעולם לא היית בביתי, מעולם לא הייתי בביתך למפגש שאינו מקצועי. לא גנבנו סוסים ביחד. לא תיככנו תכך. תמיד ידעת שלא תקבל ממני חסינות. תמיד ידעתי שלא תשחד אותי בטובין עיתונאיים. אבל נתתי לך הזדמנות. פעם אחר פעם נתתי לך הזדמנות".

בקצה המוסף יש מרשמלו על האש: מקבץ קריקטורות שנפסלו לפרסום בשעתן בשל נועזות יתר.


בשער סגנון כתבה לא ברורה בחשיבותה של ליאור דיין על סבו, משה דיין כסמל מין.

כתבה המתאימה יותר להיות פוסט חמוד בבלוג של דייני, מאשר כתבת שער במוסף חג.


ישראל היום: רון קופמן דחס את עצמו לדולפין (זו צוללת), ירד 250 מ' מתחת לפני המים, וחזר נרגש. דובר צה"ל מאושר.

מרגלית צנעני שוב פותחת פה. למעשה, לא ממש, למרות ההבטחה.


מה יהיה עם אם תרצו?
תפילת יזכור מזויפת?

פרשת ענת קם

דב אלפון אמר למועצת העיתונות שלא הכיר את ענת קם עד שאישר לעו"דים של אורי בלאו לחתום עם השב"כ, ולכן לא הודיע לה על פתיחת החקירה נגד בלאו. ההסכם נחתם בספטמבר 2009.
לא הכיר את ענת קם?

דב אלפון עורך עיתון הארץ, כתבה קם ב-12 בפברואר 2008.

ב-30 באפריל דיווחה על השינויים הצפויים בעיתון והוא סירב להגיב.


ב-22 ביוני 2008 דיברה איתו.

mizoanatkamm

כדאי שמועצת העיתונות תעלה לאתר את פרוטוקול ישיבותיה, ולא נקרא רק תקציר.

חילוקי הדעות בין אלפון לאחרים מופיעים פה.

ובאיחור מסוים (עקב צפייה מאוחרת): דמותה של ענת קם בארץ נהדרת הייתה דלה במיוחד. חולצת צווארון לבנה וסוודר אדום, משקפיים מאתגרים ושפתיים מעוצבות עוד לא יוצרים דמות.


לטנף עיתונאי ולנוח

יעל אבקסיס בכתב שטנה נגד עיתונאים.


המקומון

שאול חנוכה מדווח שמיום שישי בלילה מצפה רמון והסביבה מנותקות משירותי בזק.
לא נכתבה על כך מילה בשומקום, והתקלה, כאמור, לא תוקנה.

הצפי לתיקון: בעוד כמה ימים. ברור, מה דחוף?
עדכון, 13:40 – על אף הצפי הפסימי, יש בזק במצפה. אולי צ'יפרו את הילידים לכבוד החג.
עדכון, 17:07 – בצהריים נכתב על כך ב-ynet. יפה, עשינו משהו.

נפלו בסם
כתבי הפלילים נקראים לעזרה:
מה זה "הסמים הוכנסו לזרגים"?


zragim


הלך לעולמו
מסתורין סביב מותו של חליל אלוהב בגיל 28.
או, כדברי ynetנסיבות המוות לא פורסמו. כל אתרי החדשות לא מדווחים על נסיבות המוות. אירוע לא נפוץ בתקשורת.
חוץ מקוטנר. ופה.


סקר הפלאפל הגדול
בטח הסקר הדיר שינה מעיניכם: אז הנה, לפני כולם, לפי שהתוצאות מתפרסמות באתר:

פלאפל גולני נבחר למקום הראשון.


לחם עבודה

ליאת להב, לשעבר מפיקת רייטינג, בהמשך מ"מ רל"שית עורך הארץ, הכותבת בחודשים האחרונים גם ביקורות טלוויזיה בעיתון, תהיה עורכת עמוד תרבות ובידור בעמודי החדשות. היא תחליף את אור בן ברק, שלא היו לו כוונות להיפרד מתפקידו.



בלוגלנד

קבלו את יוצא למלחמה, בלוג ישראלי, עברי, יהודי מ-1915, של רפאל אבולעפיה, חייל בגדוד נהגי הפרדות.
ויש לו גם טוויטר.

pradot

אלומית ישי ראיינה פרופסור וסטודנטית איראניים.

בזכות סגנון התוודעתי לגרסיונר, בלוג אופנה לגברים.

אחרי שהצגתי את הבלוג של קוטנר, הנה הטוויטר שלו.



מח' מנויים
יש בבניין שלי גנב עיתונים. להבדיל מהגנב של ארץ נהדרת, הוא חומד רק את ידיעות. כל העיתונים מונחים מול פרצופו, והוא לוקח את ידיעות. כנראה שהוא קם מאוד מוקדם. העיתון של היום, למשל, הגיע ב-4:40, וכשקמתי אני, ב-6:30, הוא כבר לא היה.

menuim

מתברר שיש חסרונות לחיים ביפו.
בצפון הישן זה לא היה קורה. שם היו גונבים את הארץ.


לפני פיזור
לשנן:
אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול, אייפייליוקול.

איך, איך לא נמאס לכם להתכתש אחד עם השני על אג'נדות שמאל וימין (ולא משנה מה כתוב בפוסט), כשברור שאיש לא ישכנע את רעהו? איך?

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , , , , | 201 תגובות