אורי בלאו: "לא ברחתי"; ענת קם: "חפרפרת"

אף שפרשנים שיערו אתמול, טרום פרסום, שהפרשייה העלומה תהיה פרשיונת מסדר גודל בינוני ותדעך במהרה כגפרורון ברוח, לא זה המצב. להפך. הפרשה הפכה, כצפוי, לעוד קרב אדירים בין שמאל לימין. כל העיתונים מתייחסים לקם בכותרות ענק, וממשיכים ומכסים בעמודיהם הראשונים. חברו יחדיו כמה גורמים: ראשית, חיבתה של התקשורת לעסוק בעצמה, שנית ענייני ביטחון וריגול, שלישית, חופש העיתונות ומשכו הבלתי נסבל של צו איסור הפרסום.
–
שימו לב לכותרות השונות של ארבעת העיתונים.
–

–

–

–
ידיעות קובע נחרצות: חפרפרת. מעריב מאשים גם הוא: הכתב שנמלט ומצפצף על השב"כ פלוס קביעה, מטעמו לכאורה: ריגול חמור. הארץ מבסוט מעצמו בטירוף ומזכיר למה הכל קרה. ישראל היום הכי קורקטי, ומתאר עובדה – מה אומר כתב האישום. מקוראשון הולך צעד אחד קדימה משאר הכותרות, ומייצג את חששות השב"כ.
–

הכי מעניין, כמובן, לקרוא את גרסת הארץ להתרחשויות. גרסת העיתון תומכת ללא סייג בבלאו ובקם, ללא ביקורת אחת כלפי המעורבים. רק נגד השב"כ, צה"ל והמדינה, כולל מאמר המערכת.
–
ג'ודית מילר כתבה להארץ קטע קצר על שמחתה על הסרת צו האיסור, וכן נגד העלמת אזרחים באמצעות "מאסר בית או בכלא".
חבל שאיש לא תיקן אותה (שהרי דבריה תורגמו) – מעצר בית.
–

והנה מה שיש לאורי בלאו לומר: "לא ברחתי, החלטתי להילחם"
"…כשהוסבר לי שאם אשוב ארצה אני עלול להיות מושתק לעד, ושהאמצעי יהיה הגשת כתב אישום נגדי על עבירות מתחום הריגול, החלט להילחם. וסליחה על המליצה, אבל לא מדובר פה רק במלחמה על חירותי האישית, אלא על פרצופה של המדינה. הסיטואציה הקפקאית שנקלעתי אליה מכריחה אותי לחזור לבסיס: אני עיתונאי והמטרה שלי היא לספק לקורא את מרבית ואת מיטב המידע האפשרי, מתוך שאיפה לאובייקטיביות המרבית. אין כאן עניין של אג'נדה אישית, או של ימין ושמאל".

–

הארץ מפרסם הודעה (כולל בעיתון עצמו הבוקר) על התפנית בעמדת השב"כ כלפי אורי בלאו.

–

האם אשמת הריגול נכונה ומה צריך להיות עונשה של קם?

עו"ד איתן להמן, ערוץ 10, הבוקר: ענת קם צריכה לקבל מקסימום 30 ימי מחבוש.
–

אמה של קם, עדה גרשט, אומרת: "אם הייתה לה כוונה רעה היא היתה מעבירה מידע לגיסה, שהוא כתב של הוושינגטון פוסט בירושלים" (מעריב, 3)
נימוק טיפשי בהחלט. מה הקשר בין הגיסוּת להעברה? הרי היא יכולה הייתה להעביר לכל כתב ברחבי העולם את החומרים. לא צריך קשר משפחתי כדי להעביר חומרים לעיתונאי, בטח ובטח שלא בימים אלו.

זה גם הנימוק של האם (תוכנית הבוקר של קשת) – שהיא העבירה את המסמכים לעיתון לגיטימי בישראל, הכפוף לחוקים ולצנזורה.
–

יוסי גורביץ, בהחברים של ג'ורג' משוכנע שלא מדובר בריגול, ושקם צריכה להיענש על הוצאת דבר מרשות הצבא ולקבל מקסימום שנתיים על תנאי.
–
עוזי מחניימי, סאנדיי טיימס, דיבר בתיקתק שורת. גם הוא משוכנע שלא מדובר בריגול.
–
כתבי מעריב מהמרים על עשר שנות מאסר.
–

קראתי כמה פעמים את פסקת הפתיחה הזו של עפר שלח, שמופיעה גם בשער מעריב ולא הצלחתי להבין:  איזה מחליטים? מה הם מחליטים?
–

–
אני גם לא מבינה את הטענה הזו של שלח:
"…מרגע שהתברר שקם היא המקור ומה עשתה, ברור שלמחלקת ביטחון המידע בצה"ל, שמתחת ידיה יצאה השגגה שאפשרה לחיילת פשוטה בלשכת אלוף פיקוד המרכז להגיע להיקף כזה של מידע ולהוציא אותו החוצה מצה"ל, היה אינטרס להרתיע ולהזהיר. זו הדרך היחידה להסביר סעיפי אישום, כמו ריגול חמור וצו איסור פרסום גורף וטוטאלי…. ברור שמחב"מ, שהיא החור בפרשה, החליטה לתת לעכבר סטירה שכזו, שכולם יתרכזו בה ולא בעובדה שהיה חור…".
למה חיילת פשוטה בלשכה? היא הייתה ע. רל"שית. ומי בדיוק עוסק במסמכים בלשכת אלוף הפיקוד?
והאם בידוק בטחוני שעוברים חיילים יכול להצביע על פוטנציאל סריקת וסילוק מסמכים, כמו זה שהתגלה בקם?
–

אמיר בוחבוט חושף במעריב את "האחר" הצורב: מש"ק מחשבים בלשכת האלוף, שלא חשד בדבר כשצרב, שהרי העתקת מסמכים הייתה שגרתית עבור חיילת בתפקידה.
–

קולה של אמא
"ענת לא השתייכה מעולם לשום ארגון שמאל קיצוני ולא עסקה מעולם בשום פעילות פוליטית".
–
צר לי מאוד, אבל זה לא מתיישב עם דבריה של אותה ילדה עצמה, שכתבה באוגוסט 2008 מאמר נגד הסרבנית סהר ורדי:

"…אני לא פחות שמאלנית מסהר ורדי ואין לי ספק שאני יכולה ללמד אותה דבר או שניים על מעורבות פוליטית, הפגנות או אפילו כמה שיעורים בהיסטוריה. בתמורה אני מבקשת שתגרום לי להפסיק להתבייש…".
–
בכתבת הפרופיל של ערן סויסה על קם במוספשבת של מעריב הוא כותב:
"חבריה לשכבה של קם שפשפו עיניים בתדהמה. הם הכירו את הנערה הצנומה בתור פעילות שמאל קיצונית ובאופן כללי בחורה שמעדיפה למרוד בממסד באשר הוא".
עוד עולה מהכתבה שהיא אכן חברה במנסה, שחבריה מהתיכון לא מחבבים אותה, והכי מדהים, עיתונאי ירושלמי אומר:
"כמה חודשים אחרי שהיא התחילה לשרת אנחנו רואים את אורי בלאו מפציץ בסיפורים בהארץ. לא הצלחנו להבין מי בדיוק המקור שלו, אבל היה לנו חשד שמדובר בה".

–

חבל שאמא לא קראה את זה לפני שהתראיינה לכל כלי התקשורת.

–
למדה איתה
לילך שובל מישראל היום למדה עם קם בתיכון.
מתוך ספר המחזור:
"אחרי עוד שבת סנסציונית בעיתונות ענת לא תגיע לביצפר. היא לא 'מייצרת' את החדשות – היא רק מתעדת אותן"
והנה דברים השתנו: היא לגמרי מייצרת את החדשות.
–

המחשב של אורי בלאו
לא הבנתי למה השב"כ צריך היה להשמיד את המחשב האישי של בלאו: מומחי המחשבים לא יכלו פשוט לנקות אותו מכל קובץ ורמץ?
מה כל כך מסובך בזה?
מזכיר לי את הבודקים הבטחוניים במסוף הגבול שירו במחשב של לילי זוסמן, הבלוגרית שחזרה ממצרים.
הנה. זוכרים?
–

–

מי יכול להסביר לי למה צריך היה השב"כ לתת לבלאו 14,000 ש' לקנות מחשב חדש? איזה מחשב שווה סכום כזה?
הלפ טופ שלי, שנקנה בספטמבר האחרון על 3,200 ש'. נניח שהכי טוב עולה כפול. נניח שהרולסרויס של המחשבים עולה פי 3. אבל 14 אלף??

–

יוסי יהושוע, ידיעות
מה בדיוק קרה במו"מ של ענת קם עם יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של ידיעות, ומדוע הוא סירב לקבל את המסמכים ממנה?

את התשובה אפשר אולי למצוא בדבריו של נחום ברנע בשער ידיעות הבוקר: "בנקודה מסוימת גניבה כזאת של חומר מסווג חדלה להיות עיתונות, חדלה להיות מעשה משובה של חיילת צמאה לתהילה, חדלה להיות מחאה מטעמים אידיאולוגיים, והופכת למשהו אחר לגמרי – להפקרות שעיתון רציני לא יכול לעמוד מאחוריה"
–
(סאבטקסט: אנחנו עיתון רציני, הארץ לא).
–
מעניין: יוסי יהושוע לא חתום הבוקר על אף אחת מהידיעות בפרשה. משומה רז שכניק, שתחומי עיסוקו הם תרבות ובידור, מכסה חלק מהפרטים.
–
ככל שרפרפתי (בהחלט ייתכן שפספסתי ואשמח לתקן) יהושע גם לא מוזכר בידיעות של עמיתיו, כמי שזכה להצעה לפרסם את המסמכים לראשונה.

–
–

כמה כמה

לדעת מעריב, העבירה קם 2,200 מסמכים סודיים, יותר מאשר שאר העיתונים.

–
הארץ – 8 עמודים.
ישראל היום, מעריב – 7 עמודים.
ידיעות – 5.
–

התקשורת עוינת
דן מרגלית מזכיר את פרשת יצה, אבל גם את העובדה שהעיתונאים אינם מעל לחוק.
–

יואב לימור אומר שקם גרמה נזק לחופש העיתונות.

הארץ נגד השב"כ.
–
חמשאלות לתקשורת.

–

–
–
רענון

בפוסט הסוד הגדול: ענת קם מואשמת בריגול חמור יש ריכוז של חלק גדול מהדברים אתמול בנושא וכן השתלשלות הפרשה מ-27 בדצמבר 2009. מכתב האישום, דרך אתר השב"כ המדווח.
מאחר שהפוסט התעדכן אתמול במשך כל היום, ייתכן שראיתם רק חלק מהקישורים.

–
–
מח' מרכאת מיותרות

הפרשה "מתפוצצת" (ישראל היום)
–
–

מח' הגהה ++


הארץ, 3.
למה הכוונה באיות השם באנגלית? Kamm ולא Kam.
–

"פרשת חיילת מרגלת ושמה ענת קם" (כתובית המתארת את הפרשה בערוץ 10)

"רשת האינטרנט" (מהדורות החדשות ברדיו אתמול) – האינטרנט היא הרשת.

–
–

מתוך חוק העונשין, ריגול
מסירת ידיעה לאויב
111. [ד/21] מי שביודעין מסר ידיעה לאויב או בשבילו, דינו – מאסר עשר שנים; היתה הידיעה עלולה להיות לתועלת האויב, דינו – מאסר חמש עשרה שנה; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עולם; גרם ברשלנות שתימסר לאויב או בשבילו ידיעה העלולה להיות לתועלתו, דינו – מאסר שלוש שנים.
ריגול
112. [ד/22] (א) מי שמסר ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
(ב) מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עשר שנים.
ריגול חמור [תיקון: תשס"ב]
113. [ד/23] (ב) מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עולם.
(ג) מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
(ד) (1) בסעיף זה, "ידיעה סודית" – ידיעה אשר ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, או ידיעה הנוגעת לסוג ענינים שהממשלה, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שפורסם ברשומות, כי הם ענינים סודיים.
(2) ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי החזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה, מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא, כי ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אלא אם כן הוכח אחרת;
(3) הוראות פסקאות (1) ו-(2) יחולו גם לענין סעיף 113א.
(ה) תהא זו הגנה טובה לאדם הנאשם בעבירה על פי סעיף קטן (ג) שלא עשה דבר שלא כדין להשיג ידיעה באשר היא ידיעה סודית, ושהשיגה, אספה, הכינה, רשמה או החזיקה בתום לב ולמטרה סבירה.
ידיעה סודית
[תיקון: תשס"ב] 113 א. מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
מגע עם סוכן חוץ [תיקון: תשל"ט]
114. [ד/24] (א) מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ ואין לו הסבר סביר לכך, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
(ב) ניסה אדם ליצור מגע עם סוכן חוץ, או שביקר במקום מגוריו או במקום עבודתו של סוכן חוץ או נמצא בחברתו, או שנמצא ברשותו שמו או מענו של סוכן חוץ ואין לו הסבר סביר לכך, דינו כדין המקיים מגע עם סוכן חוץ.
(ג) בסעיף זה, "סוכן חוץ" – לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו.
(ד) לא יורשע אדם לפי סעיף זה אם הוכח לבית המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה.
כניסה למקום צבאי
115. [ד/25] (א) מי שנכנס למקום מוגבל, ניסה לחדור לתוכו, שהה בו, ניסה להתחקות על מבנהו או על הנעשה בו, או ללא הסבר סביר שוטט בקרבתו – כשאינו מוסמך לכך – וכן מי שניסה להפריע או להטעות זקיף או שומר המופקד על מקום מוגבל, דינו – מאסר שלוש שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
(ב) בסעיף זה, "מקום מוגבל" – מקום המוחזק בידי צבא הגנה לישראל או המשמש למטרה בטחונית, ועל הכניסה אליו הופקדה שמירה או שהיא מוגבלת לפי הודעה שהוצגה באופן בולט מחוצה לו.
מעשה הכנה
116. [ד/26] העושה אחת מאלה בכוונה להכין מעשה עבירה לפי סימן זה שענשה מאסר שבע שנים או עונש חמור מזה, או לסייע לאדם אחר להכין מעשה עבירה כאמור, דינו – מאסר חמש שנים:
(1) מזייף מסמך או מחזיק מסמך מזוייף;
(2) מחזיק מסמך רשמי או משתמש בו כשאינו מוסמך לכך;
(3) משתמש בטענות שוא או מוסר ביודעין הודעה כוזבת;
(4) משתמש ללא סמכות כדין במדים של צבא-הגנה לישראל או של משטרת ישראל או במדים רשמיים אחרים;
(5) מחזיק ללא סמכות כדין חותם או חותמת או נייר רשמיים או סיסמה סודית.

הסוד הגדול: ענת קם מואשמת בריגול חמור

פוסט מתעדכן ———>>>>

ענת קם שירתה בלשכת אלוף פיקוד המרכז לשעבר, יאיר נווה, ומואשמת בכך שגנבה יותר מאלפיים מסמכים סודיים וסודיים ביותר מלשכתו (פעולות מבצעיות, שיטות הפעולה של צה"ל, סד"כ בזמן מלחמה, אמל"ח ועוד).
היא נמצאת במעצר בית מדצמבר 2009. ב-14 בינואר הוגש נגדה כתב אישום.
לפני חודש פחות יום יצאה לחל"ת מוואלה!.
–
חלק מהמסמכים, כך לפי האשמה, העבירה לכתב הארץ אורי בלאו, שהוגלה או אופסן ל/בלונדון, ולא משתף פעולה עם החוקרים. קודם לכן הציעה את המסמכים ליוסי יהושוע מידיעות, אבל זה לא יצא לפועל.
קם עשתה את הדברים מסיבות אידיאולוגיות.
–

בוואלה לא מוזכר רק בתוככי הכתבה שקם עבדה באתר כמה שנים, עד לפני זמן קצר?
הכותרת "עיתונאית מואשמת" מנכרת את קם ממקום עבודתה לשעבר.
–
הטוויטר של FakeAnatKam
–
. ynetחיילת-מרגלת.
–
בנרג', התואר "כתבת וואלה" מוזכר כבר בכותרת.
(אף שאין קשר בין עבודתה באתר לבין פעילותה כחיילת ולאחר מכן).
–
הארץ מרחיב ומפרט מתי הגיש בקשה להסרת הצו (בינואר) וגם את התנהלות השב"כ מול אורי בלאו והעיתון.
למה אין תגובות לכתבה? תודה לאל, צצו.
–

כתב האישום נגד ענת קם.
–
כתבת פרופיל על קם תופיע מחר במוספשבת של מעריב.
–
רון בן ישי חובט בכולם ומאשים את השב"כ, הארץ, בלאו וקם.
"הלקח שלנו", אמר ראש השב"כ, "הוא שהיינו צריכים להסיר את הכפפות בשלב הרבה יותר מוקדם. משכנו את הפרשה הרבה יותר ממה שדרוש, בגלל הרגישות לחופש העיתונות".
–
יואב יצחק מסכם.
–
אורן פרסיקו, כנ"ל.
–
עידוק מגולל את השתלשלות הפרשה ברשת.
–
במחשבה שנייה, כל הסיקור.
–

קם, אפריל 2010
–

קם, כנס אילת לעיתונות 2008 (עידו קינן, חדר 404 (cc-by-sa), שיכול היה לעשות כסף רב אם היה מוכר את צילומיו).
–

אריה עמיחי ריכז הכל.
–
נסים דואק הוא היחצ"ן של קם ואלו קו"חותיה.
–

מוטי קירשנבאום: כך הפכה העבריינית לגיבורה.
"כשפועלים בטיפשות שכזאת, מייצרים כזו חשאיות ומנסים להסתיר, תמיד צומחים הגיבורים תוך כדי הפרסום. היא עשתה עבירה? תשפטו אותה, אבל המחשבה של האחראים על כך, שתיגרם להם מבוכה, הביאה אותם להסתיר את הסיפור, וכך הפכה העבריינית לכאורה לגיבורה"
–
גרסת השב"כ, מתוך אתר השב"כ.
–
–

יומן הפרשה/ארכיון
הכתבה של אורי בלאו מהארץ, מנובמבר 2008 על חיסול מבוקשים, שעברה, כמובן, את אישור הצנזורה.
בלאו, מתברר, הגיע להסדר עם כוחות הביטחון.
הוא התחייב להעביר את כל החומר לשב"כ ולא עשה זאת.
ההסדר בין בלאו לשב"כ הופר, והוא דרוש כעת לחקירה ע"י השב"כ.
המו"מ בין הצדדים התפוצץ לפני יומיים.

–

–

יהונתן דחוח-הלוי כתב ב-News1 שבלשכה יש כנראה גרון עמוק ב-30 בנובמבר 2008.

בפוסט של 27 בדצמבר, בעל הכותרת המטרימה תאונה ביתית כתבתי:
–
עיתונות במצור
עיתונאים מוטרדים חדשות לבקרים מצווי איסור פרסום שונים שמצרים את צעדיהם.
אפשר לתרחש כי יש מי שעלולים למצוא עצמם כבולי מקלדת בגלל חשד שהתעורר נגדם.
תאונות עבודה כאלו קורות גם קורות, ולא דווקא במדינות השכנות.
מאוד קשה לדעת אם עיתונאי כלשהו נחקר או נעצר כשאסור לשאול, לכתוב או לומר כלום.
למה? מאחר שפעמים רבות אסור לספר אפילו על קיומן של חקירות כאלו ואחרות.
–
ב-4 בינואר חזרתי על כך. ובפעם השלישית, ב-25 בינואר.
ב-24 בינואר יצחק טסלר תוהה בנרג' איך עיתונאית עצורה חודש. אי אפשר להגיב לקטע.
וב-11 במרץ, המשך: על החופשה של ענת קם ותזכורת לקטע הזה.
ב-14 במרץ ריצ'רד סילברסטיין מתיקון עולם כותב לראשונה על הפרשה (ומשנה את סטטוס הפוסט).
ב-25 במרץ – חנוך מרמרי ונעמה כרמי.
28 במרץ – סילברסטיין, תיקון עולם, כותב שוב על הפרשה.
ב-30 במרץ הזכרתי את האינדיפנדנט. אתרים נוספים חזרו פחות או יותר על אותו דיווח, בשינויים קלים.

ב-1 באפריל כתב על כך ידיעות – "ידיעות הוא הנועז ביותר" (אחרי הפרסומים באתרים הזרים). בימים הקרובים פמפם על כך ידיעות בכל יום ידיעה קצרה.
–

–
ב-2 באפריל כיוונתי לכל המקורות הזרים.
3 באפריל – הגרדיאן וקול ישראל בערבית.
יוסי גורביץ' (החברים של ג'ורג') כותב מכתב פתוח לביה"ד לפשעי מלחמה.
ג'ודית מילר על הפרשה, טקסט שתורגם לידיעות:
6 באפריל – העמוד השחור של ידיעות.

כל כלי התקשורת מדברים על כך, ראש מועצת העיתונות דליה דורנר קוראת להסיר את הצו, ירון דקל מקדיש בהכל דיבורים כמעט שעה לפרשה (וגם אני תורמת 2 גרוש).
עידן לנדו מחזיר את הפוסט שלו, המשווה בין קם לטלי פחימה (?)
רחביה ברמן ב-youpost  מספר כל מה שהוא יודע.
7 באפריל – כל העיתונים מצטרפים לידיעות.
8 באפריל – העיתונים מדווחים שהבוקר יוסר הצו.
–

–

–
קם עצמה סבורה (או הייתה סבורה) שככל שייכתב על הפרשה בעברית פחות, יועיל הדבר להתנהלותה מול רשויות החוק.
עכשיו, לכו תתווכחו אם הרצון/טיעון הזה:
מצד אחד, אם קם פעלה כלוחמת צדק, כמי שבטוחה בדרכה, אז יאללה, שתילחם עד הסוף, תיקח אחריות, ותשב בכלא כמה שצריך, על פי חוק, ואז תשתחרר ותמשיך במלחמותיה.
–

מצד שני, קם רוצה, וזה הכי אנושי ומובן מאליו, להיחלץ מהעניין עם כמה שפחות נזקים.
עכשיו, מה תגידו לה? חביבתי, את נושאת הדגל, את תהיי ז'אן דארק שלנו, חייך האישיים לא מעניינים אותנו כלל, בזכותך תשתנה מדיניות ישראל (וצה"ל), אחרי שהצבעת עליה בפני כל העולם? היצמדי לאידיאלים ולעקרונות שלך? אנחנו צריכים אותך על הגדר, כשהתייל מנקב את גופך?

הפרשה תיחשף הבוקר

תוס': נו, הבוקר כבר נגמר מזמן. טעיתי. מקווה שהצהריים יסייעו להסרת הלוט.
–

–

למעלה, מעריב מימין, הארץ משמאל
–
הפרשה שהשב"כ לא מפרסם
–
צה"ל, השב"כ והפרקליטות הסירו את התנגדותם לפרסום הפרשה.
הבוקר יתקיים דיון, ומסתמן שתיחשף. היכונו.
ישראל היום, מעריב וידיעות מדווחים על כך בסטריפ בשער ובידיעות נלוות, הארץ בידיעה די מרכזית בשער, תוך ציון שהפרקליטות תתיר פרסום חלק מהפרטים לבקשת הארץ.
דווקא ידיעות, שהחל את המהלך בעיתונות המודפסת בשבוע שעבר, מביא את הידיעונת בעמוד המרוחק ביותר מבין שאר העיתונים (16).
–

הצנזורית הראשית מתראיינת (מרב מיכאלי) ומודה שהשתקת הפרשה גרמה נזק לישראל.

–
אתר החדשות אירואסיה על השופטת שאישרה את הצו.

–
ארגון קשב בעצומה למען הסרת הצו. טו לייט.
–
רועי פלד על מדינת כוווולם יודעים.
–
ובדיוק הצד השני של פלד: מאות אנשים השתתפו בסקר שערכו בתוכנית הבוקר של קשת, ובו נשאלו הצופים כמה מהם יודעים על הפרשה.
90% אמרו שהם יודעים (או חושבים שהם יודעים).

אני מניחה שהמסה הגדולה באמת למדה על כך החל משלשום והלאה.
–

אחת מפרשיות השוחד הגדולות והאיומות בתולדות המדינה
כולל ימי המנדט הבריטי והשלטון העותמני.
כמה פעמים נשמעה בשנים האחרונות האמירה הזו? כלומר, עוד לא פס סף הזעזוע שלנו?
הארץ והמארקר בכותרת כמעט זהה:
הארץ: "מקורבו של אולמרט עצור בפרשת שוחד חמורה"
המארקר: "מקורבי אולמרט נעצרו. החשד: שוחד במיליונים"
מעריב בכותרת אנינה ורומזנית: "מסריח מהראש"; ידיעות קורקטי: "פרשת השוחד הגדולה", כותרת גנרית לגמרי, שאפשר להלביש, כאמור, על עשרות פרשות פה.

–
ומה, הפרשה באמת תרעיד את אמות הספים כמו שמבטיחים כולם? כמה פעמים יכולים אמות הספים לרעוד מבלי לקרוס?
אני מתקשה להתרגש, ולו רק כי אני מכירה, סוף סוף את הדינמיקה, ורואה את הדעיכה בעוד ימים ספורים, ואת הכותרות העולות בלהבות של הפרשה הבאה, שעוד שנייה תצוף.

–

לחם עבודה
נעמי לויצקי Vs רשות השידור
הסכם גישור נחתם בין הצדדים, ולויצקי תקבל 225 אלף שקל מהרשות.
הנה עיקרי הדברים:

התביעה בתיק עב' (ירושלים) 1932/09 הוגשה ע"י גב' נעמי לויצקי נגד רשת השידור ומר משה גביש לקבלת שכר ופיצויים שונים מרשות השידור עבור עבודתה בשנת 2008.
מבלי להודות בטענה כלשהי של מי מהצדדים, כאמור בכתבי הטענות, הצדדים מסכימים לקבל את הצעת המגשרים, כדלקמן:
המגשרים הנכבדים, פרופ' מוטי מירוני והילה מירוני, לאחר שקראו את כתבי הטענות ושמעו את הצדדים, השתכנעו כדלקמן:
1. כי גב' לויצקי שימשה כעורכת ומגישה של התוכנית "מקורות יודעי דבר" ברשות השידור בגלל כישוריה כעיתונאית חוקרת ואמיצה, וחיבור שני ספריה "העליונים" על בית המשפט העליון ו"כבודו" על הנשיא אהרן ברק.
2. כי גב' לויצקי עשתה את עבודתה נאמנה ותרמה ממרצה ומכישוריה לתוכנית וכי הפסקת עבודתה ברשות נעשתה שלא כדין.
3. כי נסיבות שונות הביאו להפסקת התוכנית ובכללן שיקולי תקציב.
4. כי משה גביש, בכהונתו כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, פעל בכל הנוגע להעסקתה של גב' לויצקי על פי כללי מינהל תקין ושיקולים ענייניים בלבד, וללא כל שיקולים אישיים או אחרים.
5. לאור האמור בסעיפים 1-4 לעיל, ולסילוק סופי מלא ומוחלט של כל ומלוא טענות ותביעות הצדדים, ולצורכי פשרה בלבד, ממליצים המגשרים כי רשות השידור תשלם לגב' לויצקי, עבור כל תקופת עבודתה וסיומה, בנוסף לסכום ששולם, את הסכומים הבאים:
5.1. סך של 24,000 ₪, בגין הודעה מוקדמת.
5.2. סך של 24,000 ₪, בגין פיצויי פיטורים.
5.3. סך של 96,000 ₪, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
5.4. סך של 30,000 ₪, בגין החזר הוצאות ותנאים נלווים.
5.5. סך של 26,000 ₪, בגין שווי השלמת הפרשות והפרשי שכר.
5.6. סך של 25,000 ₪, בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
את הסכום היא תקבל עד 28 באפריל.
–
–
קצה האצבעות
עופר מתן בהעיר על כל התהפוכות שעברו על רדיו תל אביב המתחדש. הבעיה היא שהשער, שהמתייחס ללוגו של התחנה נראה כמו פרסומת. בעיה.
–
שער סופשבוע מוקדש לראיון עם שר החינוך גדעון סער. לא, ברצינות, כמה פעמים?
–

בלוגלנד
אלומית ישי על השואה הארמנית.
–

–

הטוקבקיסטים
אמיר שרון, הלומד לתואר שני במנה"ס במכללה למנהל עורך מחקר שוק בנושא מאפייני הטוקבקיסטים ואתרי התוכן בהם מתרכזת פעילותם. לצורך זה הוא מבקש מטוקבקיסטים להשיב לשאלון הקצרצר שהכין. תהיו נחמדים אליו?
השאלון אנונימי לחלוטין.
השאלון.

–
פערים
ארגון רופאים לזכויות אדם נלחם למען סגירת פערים חברתיים וכלכליים בישראל ובשטחים. לקראת יום הבריאות העולמי שחל אתמול, יצא הארגון בקריאה לרה"מ לסגור פערים. הסברים ותוספות באתרם.
–

–
–

לפני פיזור
השיחה שלשום אצל ירון דקל בהכל דיבורים הכפילה ויותר את הכניסות לבלוג.
שימו לב למילות החיפוש שהובילו אלי עליהן מדווח לי גוגל.
–

—

—

לידיעת המתעניינים
הגבס הוסר מהאגודל. היא לומדת לתפקד מחדש, לא קל, ועדיין תפוחה היא.
בעניין הכתף, פענוח האולטרסאונד: דלקת בבייספס. תעבור לבד, כך מבטיחים.

אז מתי תיחשף הפרשה?

–
מה יותר חשוב, הפרשתו של אהוד ברק את הרמטכ"ל גבי אשכנזי בפברואר 2011, או דרישת המדינה במשפט אולמרט? בהארץ, אולמרט הוא הקריטי.
במעריב, הזובור של ברק לרמטכ"ל וכך גם בידיעות. משפט אולמרט נדחק לתחתית השער, ובמעריב הוא כלל לא מופיע. בישראל היום הרמטכ"ל בראש השער, אבל אולמרט ממש לצדו.
מעריב וידיעות מקדישים חמישה עמודים ראשונים לרמטכ"ל, פלוס הכותרת הבלתי נמנעת, בשניהם, "מכת ברק".

–

מה הסיפור עם הרמטכ"ל?
אם, כמו שכותבים כולם עמוס הראל, דן מרגלית, רמטכ"לים מכהנים לרוב שלושנים, ולרוב נהוג להאריך את כהונתם לשנה רביעית, ורפאל איתן היה היחיד שכיהן חמשנים בשנות השמונים, אז איפה הזובור?
מבחינת העובדות, לא נעשה שום דבר חריג. כל השאר זה פוליטיקה ודיפלומטיקה ואגו וגינונים פולניים ויחסים לא משהו בין ברק לאשכנזי, שהובילו את זה האחרון, אחרי ההודעה של ברק, להכריז שהוא בכלל לא ביקש שנה חמישית, פלוס דיווחים שהוא הרי סופר את השבתות לאחור עד סיום כהונתו.
מרגלית מסביר יפה בתחילת דבריו את האנומליה הישראלית הזו.
דומה שבמעריב, בן כספית ועפר שלח רוצים להעצים את הפגיעה באשכנזי, מהכותרת בשער, זובור (מילה חביבה על עורכי וכותבי מעריב, ששימשה אתמול גם לפרשת לשגריר הטורקי), ועד שלל ביטויים הכוללים את המילים השפלה, להשפיל.

אופס

–

–

הפרשה שהשב"כ לא מפרסם
–

–
מהיום, כל העיתונים מתייחסים:
הארץ הצטרף לקרב של ידיעות, שהחל בשבוע שעבר והגיע לשיאו אתמול, עם פרסום דבריה של ג'ודית מילר, בעקבות דברי שופטת העליון בדימוס דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, שמופיעים במרכז השער היום (ובע' 4). את הידיעה אי אפשר למצוא באתר.
זאב סגל התייחס בחלק ב' לענייני הצווים בכללי.
עמוס רגב, עורך ישראל היום מתייחס בע' 3 לפרשה. הוא לא אוהב את הגימיק של ידיעות מאתמול. וסבור שהעמוד ישמש כלי בידי תעמולה אנטי ישראלית בחו"ל.
–
גם מעריב כותב על כך. שני שלישים מע' 12 מוקדשים לעניין, כולל אזכור למהלך המבריק של ידיעות מאתמול, תוך ציון העובדה שמילר טועה בהאשימה את הצנזורה.
שני הטקסטים בעניין, של הפרשן מאיר בלייך ושל נועם שרביט וגבי גולדמן לא מופיעים (לעת עתה) בנרג'.
–
ידיעות ממשיך במסע שלו, ושוב ע' 9 מוקדש לסיפור, תוך הבהרה שהצנזורה לא קשורה לפרשה, פרשנות של בעז אוקון, המזכיר את הפרסומים ברשת, וטקסט מרכזי של טובה צימוקי וצביקה ברוט המשחזר את ההתייחסויות לפרשה בתקשורת אתמול, ובראשון זו של דורנר וכן של השופט בדימוס שלי טימן.

–

דיברתי על כך אתמול בתוכנית של ירון דקל, הכל דיבורים, אחרי כרמלה מנשה ורון בן ישי, ולפני מיבי מוזר.
סיפרתי שאני יודעת על המקרה – לא את כל פרטיו. אולי אפילו לא את מחציתם. ומאחר שכך, אני לא רוצה להצטרף למשחק הספקולציות וההשוואות והניתוחים וחשיפת הקשרים והקונספירציות (אם קיימים) כמקובל ברשת.
–
דקל שאל אותי ממתי אני יודעת על הסיפור. עניתי שמדצמבר 2009. הוא תהה למה לא כתבתי כבר אז, ועניתי שזה לא פשוט לי: מצד אחד, לא הגיע אלי שום צו איסור פרסום, ואני פטורה לכאורה ממנו. מצד שני, אני יודעת שהוא קיים. כמו שאישש מוזר, ברגע שאני יודעת, הרי שאני מנועה. אמרתי לדקל שניסיתי לאחוז במקל בשני קצותיו: לכתוב, אבל ברמזים. דקל תהה איך, ואמרתי שנו, בשביל זה לומדים ספרות (בדיחה, כן?). הוספתי שמי שקרא את הבלוג מדצמבר ועד היום, ואף עקב אחר כל הפרסומים הזרים אליהם קישרתי, יש לו בהחלט רקע לא רע למתרחש. שוב, לא כל העובדות.
–
הסברתי שאין לי שום גב משפטי, להבדיל מכרמלה מנשה או רב"י, ולכן אני צריכה לכלכל את צעדיי בתבונה. הזכרתי את ידיעות מאתמול ואת בקשת ערוץ 10 והארץ לבטל את הצו. הבקשה תידון שוב ב-12 באפריל.
כמו כן הזכרתי לדקל שלמרות שאנחנו חושבים ומשוכנעים שכל המדינה יודעת על כך, ומשוחחת על כך בפינות הקפה, בסלונים ובכבישים, לא כך הם הדברים, והראייה היא, המאזינים שלו, שחזרו ושאלו לאורך כל השידור, על מה אנחנו מדברים, לכל הרוחות. כן, אנחנו בביצה ובברנז'ה בהחלט בוחשים ומחרטטים על כך בלי הפסק, אבל עם כל הכבוד, שוב, "אנחנו" רק חלקיק זעיר מהמדינה.
–

ובבלוגים:

בינתיים החזיר עידן לנדו את הפוסט שלו, וישנו גם זה של יוסי מלמן, "אני פחדן".
מלמן חתום היום יחד עם גילי איזיקוביץ על הטקסט על דורנר.
גיא מרוז כתב בבלוג שלו למה הוא לא יכול לכתוב, פלוס סיפור (?) מיוגוסלביה (?) מלפני 30 שנה (?).

–
מעניין מתי יוסר הצו, ואם זה יהיה לפני 12 באפריל.

–

הפנטגון הסתיר, Wikileaks חשפה
כך חוסלו עיראקים חפים מפשע.

ipad
הנה הוא באתר המארקר. אפשר כמעט לגעת בו.

–
בלוגלנד
קבלו את בלוג הספרות החדש והמהוקצע של עדנה אברמסון, הרפובליקה הספרותית.
–
–

מח' גיאוגרפיה
לא פשוט, ההבדל בין אוסטריה לאוסטרליה.
–

–
(בחסות מ', ידידת המערכת).
–
–
לפני פיזור
זוכרים את פרשת עומדים בשער, one ואופירה אסייג?

אתמול היה שלב ההוכחות במשפט, שנמשך כששעות מתישות. עדות הבלוגרים תהיה רק בעוד חודש.
מה התברר עוד?
אסייג טענה שלא שמעה מעולם על ולווט ואין לה מושג מי זו דבורית שרגל‬.
איך נהיה? העו"ד של רוסק (עודד קרמר ורביב שכטר) שאל לאיזה פרסום התכוונה אסייג כשכתבה בתצהיר ששמעה על הבלוג מאיזה פרסום בתקשורת.‬ היא ענתה שאינה זוכרת, ועו"ד אמר: "אולי קראת את הראיון שעשתה ולווט עם קרמר‬"?
אסייג ענתה שהיא לא יודעת מה זה ומי זו דבורית.
לא, לא נעלבתי, לשם שינוי.

העמוד השחור של ידיעות

היום שאחרי החג, כולם הלומי מצות, סוכרים, בצקים, אבולעפיות ודגיגים אפורים, והכותרות הראשיות מתברברות בין כלום לשום דבר. המימונה וחדוות הפוליטיקאים, השגריר הטורקי שעוזב אותנו אחרי שנה בלבד בגלל הזובור של דני אילון, ומזכ"ל אמנסטי שתוקף את ישראל והתמיכה בג'יהאד של אמנסטי וגם ההלוויה של המיליונר חיים שלאף, ובנו מרטין שלא הגיע אליה והחמאס שכופה עצמו על הפלגים בעזה. ויש גם משהו טוב: סבסוד התרופות לניצולי שואה.
ובידיעות, 2: אפשר היה למנוע את מותם של 4 פלסטינים.
–

–

מסכות
ידיעות החליט להפחיד, והכותרת הראשית היא על חלוקת ערכות מגן מהיום. אבל דומה שהפרט הכי חשוב בידיעה זה שאפשר לקבל אותה תמורת 25 ש' עם שליח. אז אולי כולה מדובר באקט שיווקי?
ואחרי שנפנף במסכות בכותרת הראשית, כותב ידיעות בע' 7 "אין צרך להיכנס לפאניקה או לחשוש".
ברור.
בישראל היום המסכות מופיעות רק בע' 7. כך גם במעריב, בידיעונת, עם הכותרת "החל מהיום: קבלת מסכות דרך הדואר". את הידיעה הצנועה אפשר להסביר אולי בכך שמעריב עסקים פרסם את הדברים כבר באוקטובר 2009.
בהארץ בכלל לא שמים על העניין.

–
–

מימונה זו

בכיוון השעון: מעריב, ישר"ה, הארץ, ידיעות
–

"הכל דבש", כתוב במעריב ליד התצלום של משפחת נתניהו הזורחת. "הכל דבש", כתוב גם ככותרת הטקסט של נירה רוסו בידיעות.
–
דא! נתניהו גנב לי את הרעיון! מה אמר אתמול זה במימונה? שאל אם "יש מופלטה דיאטתית!" (ידיעות, 3).
–
כפולת 12-13 בידיעות מוקדשת לפוליטיקאים הבולסים.
ציפי לבני נוגסת בעדינות. פרס רק ממזמז את פיסת הבצק, אהוד ברק בוצע, לימור לבנת נוגעת, ורק בנימין בן אליעזר פוער את פיו לגודל עצום ודוחס לתוכו, השד יודע מה.
10-11 במעריב, ופה הבולס הוא פרס.

–
בידיעות חוזרת מרב בטיטו בתשובה, ומספרת איך חזרה בתשובה ושבה לחגוג את המימונה, כשהיא מתחברת למקורות משפחתה.
–
ואם זה לא מספיק, כתבת השער של 24 של ידיעות מארחת מופלטה שטוחה וחטובה על שערה, כשאריאנה מלמד מתארת את כל תולדות המופלטה.
לי זה לא יקרה.

–
הצילום של הנתניהוז בשער מעריב מצחיק ביותר. השרה די מעקמת פרצוף, והרה"מ דומה כמרחרח את צלחת הסוכר והדבש.
–

אגב, לא שכחנו: הזוג חגג באור עקיבא, אצל החשמלאי הקבוע של המשפחה.
והסאבטקסט:

אנחנו לגמרי מתרועעים עם הסטאף, שאוהב אותנו מאוד ומזמין אותנו למימונה. שום עוזרות בית ממורמרות.
–
בישראל היום החגיגות מקודמות ל-4-5, עם נתניהו גדול גדול. וחייכן. וגם השרה.
–

–

הפרשה שהשב"כ לא מרשה לדבר עליה

–
אל ג'זירה.

–
ידיעות, בשערו, מפנה למאמר שכתבה ג'ודית מילר על "שערוריית הצנזורה הישראלית". כל עמוד 9 מוקדש למאמר, שרובו המכריע מושחר, אחרי שהועבר לצנזורה. האפקט הוא מגחיך, מתריס וחתרני מאחר שמה שנותר במאמר אלו קרעי פסקאות קישור פלוס המון פסים שחורים, וזה נראה מצוין בדפוס.
–

–

–
המטנפים, או הפח הגדול
שני מיליון ישראלים טיילו ברחבי ישראל (לפי ידיעות ומעריב וישראל היום), או שלושה מיליון (לפי הארץ), או שלושה מיליון וחצי (וואלה) בחג וטינפו ככל יכולתם (מה זה מיליון, מיליון וחצי הבדל במדינה של 200 מיליון אזרחים כמו ישראל).
סיירו בכנרת המזוהמת עם המצגת של הארץ. גם ידיעות מתעד את טונות האשפה בפארקים ובשמורות בשערו האחורי.
יערני הקק"ל דיווחו למעריב משומה על "מגמת שיפור בשמירה על הרגלי הניקיון של המטיילים".
טוב, אולי מטיילי היערות שומרים על הניקיון ומטיילי הכנרת מזבלים.

–
–
שונית האלמוגים הגדולה בעולם בסכנה

רק הארץ מצא לכך מקום בשער.

–

–

מטריד תל אביבי

כלל לא ידעתי שמזדנגפות ליליות בסכנה בחודשים האחרונים.

–
–

אופס

–
–

לפני פיזור

איך היה? הייתם בין השניים, שלושה או שלושה מיליון וחצי? טינפתם כהלכה?

אצבעות חג 4.4.10

לכאורה פסח נגמר (כלומר אחרי שתחזרו מההתרוצצות על הכבישים אחה"צערביים) ואפשר לנשום לרווחה, למעשה הוא מסמן את תחילתה של עונת החגים ב', שכוללת את שבועות ויום העצמאות (שיתחולל בעוד שבועיים), כל אחד מהם מצריך מוספים-שניים לפחות בכל עיתון ועיתון.
לבי עם הפועלים השחורים.

–

ראיון משפחתי/גלריה

אלוף בן חורג לגמרי מתחום עיסוקו, ומראיין את אביו, המשורר אריה סיון, שיקבל ביום העצמאות הקרב את פרס ישראל.
הרעיון מצוין, אין ספק, אבל בראיון עצמו קשה לראות נימי רגש בין האב לבן (רק בתצלום), קשה להגיד שהראיון חלחל את מסגרת הראיונות הקונבנציונליים, בלתי אפשרי לקבוע שנטווים בעזרתו יחסי אב-בן. מנקודת המבט שלי הראיון, בהתחשב בנסיבות, מנוכר.

–

מוספחג מעריב/ יהדות מרוקו
(עורך: ארנון גל)
אני מנסה לחשוב: האם ייתכן מצב שבו עיתון כלשהו יכין "מוסף מיוחד יהדות פולין". נראה לי שלא. אז מה זה אומר, "מוסף מיוחד יהדות מרוקו" ומה פירוש "המדריכים למרוקאי המתחיל"? מה זה, דאחקה? כלומר יש מצב שאוכל לשנות את מוצאי הירוד ולהפוך ליוצאת מרוקו אם רק אקרא את המדריכים?
גל, העורך, מנסה לענות על השאלות בדבר העורך שלו.

למה מרוקו ולמה עכשיו?
בגלל המימונה ובגלל עשור לפדרציה העולמית של יהודי מרוקו, והסיבה הלא רשמית, "התחשק לנו".
–
הראיון עם משפחת קובי פרץ מעלה חיוך, ויש בו אפילו ביקורת חריפה של אמא:
"עמרם כל הזמן מספר איך קובי התקדם בקריירת הזמרה ואיך הוא הגיע לנוקיה".
–

–
הסקר הזה, הפותח את הגיליון, מחופף ומורכב מסתירות. אבל בעיקר מטרידה ההצגה שלו:

"מרבית הציבור כבר לא מתנגד שילדיו יתחתנו עם מרוקאים". אה?? הציבור עומד בנפרד מה"מרוקאים"?
–
או למשל:

"…ואכן, 64 אחוזים מכלל האוכלוסייה סבורים שהמרוקאים תרמו בצורה דומה ויותר לתרבות והאומנות בארץ. 46 אחוזים סבורים שהם תרמו בצורה דומה ויותר להשכלה...".
אם הייתי מתבקשת לענות על הסקר, הייתי אומרת שאין לי מושג מי תרם מה, כי אני לא יודעת להבדיל בין יוצאי תפוצה זו או אחרת. אז איך עם ישראל יודעת לעשות את ההבחנות האלו?
–
או, נניח, שמות משפחה: למעט שמות מובהקים (רבינוביץ, אלמקייס), אותם אני יכולה לשייך למוצא מזרחי או מערבי, אני לא יודעת איך מתחלקים שמות המשפחה בין יוצאי התפוצות השונות (וזה גם לא מעניין אותי). אז מה, כולם יודעים לעשות את החלוקה הזו חוץ ממני, ומשתמשים בה ביומיום?
–

רוביק רוזנטל ב"מילון לאבויה המתחיל". הבעיה היא שיש במילון הזה מעט מאוד ביטויי סלנג שלא היכרתי, ואילו הרוב, מושגים רווחים מתחומים שונים ומגוונים. רוצה לומר, אין התוכן מקיים את המובטח בכותרת.
אולי כבר עדיף היה למחזר את המילון הזה שלו, מ-2005. או שראוי היה להיעזר במילון של מרכוס חנונה, עליו כתב רוזנטל לפני חודשיים.
–

–
על אף שהעורך מתאר התרגשות גדולה סביב המוסף והבאזז שעורר, יש רק שתי במודעות בכל המוסף: האחת המציעה טיולים למרוקו והשנייה, של משרדי התרבות והחינוך על חגיגות המימונה.

–
–

מגזין פסח/ מעריב/
(עורך: יעוז סבר)
יש רכילות גם במגזר: רז קיל הוא הרכילאי של אתר דתילי. טוב, ממש סליז אין פה.
–
צבי רגב, אבא של אלדד, קורא להחזיר את גלעד שליט.

–
עפר שלח עושה סדר ומזכיר מי מועמדים לרמטכ"לות, ולמה (גנץ, קפלינסקי, אייזנקוט וגלנט. שום מרוקאי?). לחובבי הז'אנר.
–
–

טיפ/ גיליון הטיפים הגדול/ זמנים מודרניים בריאים
(עורכת: נאוה כהן)

–

מאות עצות לחיים טובים ובריאים, כך הצהרת הכוונות, והמטרה שלי הייתה למצוא בו משהו שאני לא יודעת.
מצאתי:
* שלבו 1-2 כפיות חומץ בכל ארוחה, כי החומצה האצטית שבו מפריעה לתהליך ייצור השומן בגוף.
* ולנשים הרות: אל תתחילו לטפל כעת בחתולים עוזבים בגלל טפיל הטוקסופלזמה המצוי בצואתם.
מממ, קצת מאכזב, מה, זו אני שיודעת הכל, או שהטיפים האלו כה שחוקים, ידועים ומשומשים?

מה הייתי מוסיפה לגיליון? אגף לבדיקות רפואיות מצילות חיים, ואו חשובות, לאורך מעגל החיים, עצות בעניין שתיית אלכוהול וטיפים לגמילה מעישון.

–

מוסף חג/ ידיעות
(עורך: אסף יערי)
–

הערה: לשמור ולקרוא מתישהו.

רעיון טוב: כתבים שונים מהעולם, מלורנצו קרמונזי מקוריירה דלה סרה ועד פטריק מרטין מגלוב אנד מייל יצאו למסע בנקודות ישראליות: צבא, רכיבת אופניים, קולנוע ישראלי, גברים ישראליים, המגזר החרדי.
גם השער נאה מאוד.
–

–
פסח/ ידיעות
–

(עורכת: מרים קוץ)
כתבת השער: דיאלוג בין אלי יצפאן לאייל גולן, שבקרוב יעלו על במה אחת. הרמתי ידיים.
(תוס': מן הסתם יש קשר קלוש בין הכתבה לבין ההופעה לה יזכו מנויי ידיעות).

מה עוד? נטלי עטיה עסוקה בלקבל את הקמטים של גיל 35 (??) ויוסי גינסברג חוזר לטואיצ'י במח' עסקים.
אוקיי, נוהגים לחזור אליו כל כמה שנים. אולי עוד אקרא מה נשתנה.

–
ipad מככב על שערי העיתונים
הארץ: האייפד הושק
המארקר: האייפד בידינו
ידיעות אחורי: הבהלה ל-ipad
ישראל היום, שער: ההתנפלות על ה-ipad
מעריב, 11: אייפדמניה
עורך הטכנולוגיה של NYT עונה על שאלות. מתשובותיו הבנתי שאין לי שום סיבה לחמוד את הדבר הזה לצרכי עבודה יומיומיים שלי. חוץ מחגיגה לחובבי הגאדג'טים, יש לזה ערך מעשי? מצד שני: 700 אלף רוכשים ביום יכולים לטעות?
–
יובל דרור תיעד את הטירוף בעמודי הבית של האתרים.
–

–
לחם עבודה
עידן סולומון וחיים ביאור כתבו במארקר עם הפניה בשער הארץ על עשר המכות של שוק העבודה בישראל.
יפה יפה. 
האם הארץ והמארקר חפים מכל המכות הללו בהתייחסות לעובדיהם?
–

–
הזכרתי את הראיון הזה, עם ג'יימס אושיי שמנסה מודל חדש בעיתונות לפני כמה ימים, ועכשיו הוא באתר.
–
–

בלוגלנד
אנשי רשימות עסוקים עכשיו בהעברת הבלוגים שלהם לפלטפורמות עצמאיות.
הנה הבלוג של עידן רינג.
–
וחב"ה עברה לפה.
–
–

ד"ר אורית גלילי צוקר פתחה בלוג.
–

רם אזרח בסקירת גזענות יומית.
–
אבי לן על חשיפת האונס של מיי פיינגולד, שעוררה התנגדות בקרב המגיבים.

–
–

מח' הגהה
מאת ידידת המערכת המסתורית, מ'.
–

–

–

לפני פיזור
–
סטארט אפ: להפוך את מזונות המימונה לבריאותיים יותר, או מזיקים פחות.
לא, אל תשאלו אותי איך.

גולד נפרד מ-7 לילות

רגע לפני שאתם מפליגים לצימר הבא, לשרשרת המנגלים ובסופו של למימונה, שלאחריה נראה את פרס, ואולי גם את נתניהו, עם תרבוש אדמוני וקערת מאפי שמן וסוכר, עדכוניים:

–

זה השבוע האחרון של עדי גולד כעורך מוסף 7 לילות. לאחר כחמשנים בתפקיד הוא מפנה את מקומו לרביב גולן, עורך וכותב במוסף הבידור של ידיעות.

–
גולד יהיה שליחנו, כלומר שליחם, בניו יורק.

בעיני זהו ג'וב החלומות (המשרה בניו יורק, כמובן), ואין שום משרת עריכה או כתיבה המשתווה לו (בעיתונות העברית).
–
–
צרורות לכותרות
כשראיתי את הכותרת "נתניהו שוקל: לא להגיע לכנס הגרעין" (מעריב, שער) תהיתי באיזה גרעין הוא היה ואיך לא ידעתי על כך ואז התברר שיש עוד גרעינים.
בהחלט צחקתי.
–
–
וגם, המשך הפרשה המסתורית:
"כל העולם מדווח על מה שהשב"כ מסתיר"

–
–

בלוגלנד

ליואב קוטנר יש בלוג. יפ.
כלומר, ההתחלה-התחלה היא מ-2009, אבל דומה שרק עכשיו הוא מזניק אותו.

–
–

לפני פיזור
וג'ון פורסיית עזב אותנו.

–
יאללה, בחזרה לחופשת יום א'.

אצבעות שחורות 2.4.10

גם אני רוצה
ידיעות נחשב לעיתון החזק. מה זה אומר? שיחצנים תמיד ישמחו לסגור איתו בלעדיות, שיזכה בראשוניות על סלבז (סלב יכול להיות גם קרוב של מי שמת או נפגע אנושות באירוע בטחוני/פלילי כלשהו, לא רק ניצול האח הגדול). ההתנהלות של ידיעות, כמו של כל גוף חזק המודע לכוחו היא כוחנית: הכל או כלום (בלעדיות, ראשוניות וכו').
–

לכן מפתיע סיפור הכתבה על שמוליק צ'יזיק. אודי שרבני. עובד עליה כבר כמה חודשים, והיא יועדה למוסף הארץ. כתבת תחקיר עמוקה ומעמיקה, כמו ששרבני יודע.
ב-7 לילות החליטו ברגע האחרון שמדובר בעניין ראוי, ומשנודע להם שמוסף הארץ עובד עליה, והיא מיועדת לשבועות הקרובים (השבוע, לרגל החגים, מוסף הארץ הוא גיליון נושא – שבעה סיפורים מעולם, גלגול של "הסיפורים החמים של החורף" – הי"ד) בכלל, התעלפו בידיעות. אשר על כן צצה כפולה קצרצרת על הנושא.
לפיכך, הארץ, בשת"פ עם וואלה, העלה את החלק הראשון של תחקיר שרבני ביום חמישי, ואת החלק השני, אתמול.
האם תתפרסם הכתבה הזו בהמשך גם במוסף הארץ? מעניין יהיה לעקוב.

–

–

למעריב יש ראיון עם שלומית פרץ, אלמנתו של רס"ן אלירז פרץ. היא התראיינה למעריב בהרחבה, ולידיעות בקצרה.
במקרה הזה, הייתה לכאורה חלוקה ברור: ידיעות קיבל את האם, מעריב את האישה. אז מה הבעיה להסתפק בחלוקה הזו? למה להתעקש שגם לידיעות יש ראיון עם האלמנה?
–
ביום ראשון, מבטיח ידיעות בעמודו האחורי, תוכלו לקרוא ראיון עם פנינה ומשה אדרי, "הזוג המלכותי של הקולנוע הישראלי" (בעקבות פתיחת קומפלקס הקולנוע בראשל"צ). הכותרת היא כמובן, חיים בסרט.
וזו הסיבה שבמעריב עסקים יש ראיון שער עם אחיו של משה אדרי, ליאון. במעריב, למרבה השמחה, לא מופיעה הכותרת "חי בסרט".
(האחים, כשלעצמם, התראיינו כחמישים פעם).
–

–

–

אני מודה: לקורא התם, שהוא הרוב המכריע, זה לא משנה. הוא  ממילא קורא רק את ידיעות או את מעריב או את הארץ או ישראל היום. הסיבה שאני מפרטת את הסיפורים הללו היא כדי לתאר את עבודת המערכת, את מאבקי הכוחות.

–
–
מוספשבת
קלמן ליבסקינד נגד יצחק טוניק, יעל דן (ששאלה במשדר הצהריים את אבי בניהו: "מי שמחליף את בני הקיבוצים בצבא הם חובשי הכיפות, האם זה לא מדאיג אותך?), רינו צרור ועקיבא אלדר.
–
אם ליבסקינד כה מוטרד מהרדיו, למה לא יארחו ידידיה מאיר וסיון רהב מאיר בתוכניתם בגל"צ, בשישי בצהריים, את ליבסקינד? או צרור, או דן?
–
–

והשב"כ שותק
מדי שעה-שעתיים נוסף עוד כלי תקשורת חו"לי המדווח על הפרשה.
הנה The Guardian.
–
מבחינת ערביי ישראל, תושבי השטחים הפלסטינים וכלל העולם הערבי הסכר נפרץ כבר ביום ראשון, 28 במרץ, בבוקר, עם שידור הידיעה בקול ישראל בערבית. לאחר שהידיעה פורסמה גם באתר האינטרנט של התחנה, היא הועתקה לאתרי חדשות פלסטיניים וכלל-ערביים. למחרת היא פורסמה בעיתון סעודי.
–

G

–
אם חשבתי שפגה עונת האח הגדול, אז לא. עו"ד סער שיינפיין זוכה לקשט את שער המוסף, כשהוא מפהק ממושכות ועוצם את עיניו (חן שליטא ויעל בן-ישראל).
המשרד שלו, כך הוא אומר "מפוצץ בלקוחות" וגם "טייקונים כבר מתעניינים"
רוצה לומר (והנה, שוב אני מגלה את אמריקה), הכל תדמיות, סלבזיות לרגע ושואו אוף. שאחרת, מה הקשר בין כישוריו של ס"ש כעו"ד לבין נוכחותו בבית האח הגדול?
–

מעניין מה שהוא אומר על הפקת האח:
"…אם רוצים שתישאר יש דרכים להשאיר אותך… אני יכול לומר שפחדתי לצאת החוצה ולהרים ידיים"
–

הראיון כשלעצמו טוב מאוד, מאחר שהוא שופך טיפה אור על התנהלות ההפקה, מזכיר את המניפולציות שנעשות במהלך הצילומים והעריכה והשידור, ומסביר מיהו אותו ש"ס, שנחוש לפלס את דרכו לצמרת עמודי הרכילות בעיתונים, או לפחות לקבל טוק שואו קטן. והוא לגמרי בדרך. אולמות המשפט? זה ככה, מהצד.
–
שימו לב לתצלומו הערפדי (יונתן בלום).

–
דוד שליט בכתבה משעשעת על 25 תרמיות שהסעירו את העולם.
–
איתי רום – לאן פונים פוליטיקאים ביום שאחרי?
–
7 ימים
דניאלה לונדון בעוד מדור מחדד עור. על המצבה של אמא שלה.
–
–
ברפאלי
ליבי בגנו מתרגמת לעברית ספרותית את הראיון עם בר רפאלי בלאשה.
–
–
אמר ונשאר בחיים
"אני רוצה להגיד לך משהו על האובמה הזה, אני לא מתפעל מהאיש הזה במיוחד".
רוני דניאל לעודד בן עמי, אולפן שישי, ערוץ 2, אמש.
–
–
ועדת המדרוג
לרוב אני יוצאת חוצץ נגד המדור. היום דווקא הזדהיתי עם המשפט שבקפל.

–
–

השבוע/ הארץ
יורם קניוק על שפות נכחדות.
–
ואם כבר, מה שלום העברית, ולמעשה, מה פשר המושג שיעור הילודה? ילדי ישראל המחוננים מתקשים.
–
–
נ' לגרפיקאי
בפרס השער הרע של השבוע זוכה מוסף כלכליסט. וחבל, כתבת השער טובה מאוד, כפי שאמרתי.
–

–
–

בלוגלנד
תום, אחד הכותבים היותר מתוחכמים ברשת, פרסם ב-1 באפריל פוסט שבו הוא מחפש בת זוג. הפוסט עורר תגובות נרגשות בשדה התגובות, אף ברשת, ולמחרתו פרסם תום פוסט הסבר למעשהו זה.
מעניין ביותר, אבל רק לבעלי סבלנות המסוגלים להשתכן באתר כלשהו יותר משתי דקות.
–
אפלטון, על הסיבות (הנכונות?) לכתיבת בלוג.
–
בקשה, הצעה והערה: אני לא יכולה לעשות מדי יום סיבוב בלוגים נרחב, כדי ללקט חומרים מעניינים. ולכן, אם מישהו רוצה להמליץ על עצמו או על אחרים, פר פוסט או פר בלוג, פשוט שלחו לי למייל. רבים נוהגים כך, אני מזמינה את כל האחרים.
חוץ מזה, אם אני כבר כאן, ברשימת הקישורים מימין יש קישור לגרייפס, האגרגטור הוותיק והמתעדכן. אפשר להיכנס לשם מדי כמה שעות (או דקות), ולבדוק מה חדש בבלוגוספירה.
–
–
לפני פיזור

אוףףףף, זה היה קשה.

–

הלחץ גובר

יש תאריך למדינה פלסטינית. אוגוסט 2011.

–
הידיעה על ביקור ראש אמ"ן בסין היא הראשית של מעריב.
בהארץ לא ממש מתרגשים, והיא בע' 3 תחת הכותרת "בכירים בצה"ל מבקרים בסין"
לאן נעלמה הידיעה על כך בידיעות?

–
משפחת נתניהו מטיילת
בידיעות ובמעריב זוכה הטיול למקום נכבד ביותר במרכז השער.
בישראל היום התצלום הזעיר נחבא אל הכלים בתחתיתו.
מה שעושה דלות החומרים החגיגית: מחצית מע' 3 בידיעות מוקדשת אף היא לטיול המרגש. גם במעריב ובישר"ה נוספה תמונה מהטיול בעמודים הבאים.
מצחיק.

–
שולמית פרץ
אלמנתו של אלירז פרץ, מתראיינת לידיעות ולמעריב.
אין ספק, הראיון למעריב מושקע ומפורט יותר.
–

והשב"כ שותק
עידן לנדו כותב על הפרשה המואפלת, כולל השוואה לטלי פחימה (?).
אני מתנגדת לכתיבת ספקולציות והשערות ותיאוריות קונספירציה במקרה הזה. אם הפרטים לא ידועים לאשורם עדיף לשתוק מאשר לזרות חול, אפר ואבק.
תוס': The Washington Post מצטרף לחגיגה. הוא מכנה את גיבורת הפרשה בכותרת "ישראלית".

–

העיתון מזכיר גם את הפרסום בידיעות, שממשיך לעדכן, והיום הכותרת לידיעה הקטנה היא שח"כ נחמן שי דורש לאשר את הפרסום.
–
תוס' 2: וב-CBSnews. שימו לב לתיקונים בסוף הקטע.
בדיוק כמו בישראל.

–
תוס' 3: The independent על אורי בלאו בגולת לונדון.
–
4: Timesonline

–
רגע, הן בלונדיניות?

ישראל גירשה שלוש שוודיות ממוצא פלסטיני.

–

רוצי שמוליק
אודי שרבני יצא למסע (מעמקים) בעקבות שמוליק צ'יזיק.
יודה נוריאל כותב עליו (מעט) ב-7 לילות. צ'יזיק מת ב-1987.
מה הסיבה ליארצייט הפתאומי?
תוס': קנאת סופרים? עורכים? יחצ"נים?
–

–
7 ימים
כתבת השער של רן רזניק (שהופרד מהארץ ועבר למנטה), על ד"ר שלום ליטמן, מבכירי הפסיכיאטרים בארץ, שניהל רומן עם מטופלת שלו, אלמנת צה"ל.
ליטמן הודה, ורשיונו לעיסוק ברפואה נשלל לכמה חודשים.
סיפור מקומם ומטריד, שזכה, כמקובל, להשתקת הממסד הרפואי. הסיבה לכך – בכירותו של האיש.

–
–

דברים שתמצאו בפייסבוק/מיומנה של תחקירנית
–

–
–
מז"ט
דנה מודן ושחר סמוחה (הארץ) ילדו בן.
וגם: ליאיר אטינגר נולדה בת, ולקובי בן שמחון, בן. שוקן כאל הפריון?
–
–

צרות בכותרות
"שעת הסין" – ראש אמ"ן מגיע לביקור חשאי שם (מעריב, 2).
–
–
לחם עבודה
מנחם בן כותב במדורו בתרבות מעריב שפרש מהנחיית תוכנית בקשת מאחר שצריך היה לקדם בה תוכניות אחרות של קשת שהוא לא סובל.
–
–

מח' הגהה
הארץ, העיתון לאנשים קורעים.

–

–

מח' מודעות
ערימת העיתונים הבוקר הייתה קלילה כנוצה. חג לנו.

–
–
לפני פיזור

באלו הידיים, עדכון:
נותר עוד שבוע לגבס באגודל.

כתף ימין: אולטרסאונד ביום ראשון.

–
יומולדת 205 להנס כריסטיאן אנדרסן.

ידיעות הוא הנועז ביותר

מה היינו עושים בחג הזה בלי האיום האיראני. וריאציות על ארבע כותרות איראניות מפחידות.
–

out of focus
אחרי שאתמול חגגו כולם על סרטון החמאס, היום קשה יותר למצוא אותו ברשת. בהארץ למשל. המודפסים לא מתרגשים, והאזכורים לסרטון מועטים.

או פה, בנרג':

–
–
החמורים כועסים

אורי קורב יחזור למשפט אולמרט.
נו, סתם דרמה מיותרת הקים ידיעות. בידיעה המתפרסמת על כך בעיתון הבוקר (טובה צימוקי), ע'- 6-7 מודגש זעם השופטים על ההחלטה.
במעריב הפרשה מופיעה בע' 14, ובהארץ ב-4.
בישראל היום הכי מתלהבים, ומדווחים על כך בשער.
אף עיתון לא מציין שהפרשה החלה בעקבות הפרסום בידיעות.
–
ובעניין אחר
ממון מדווח שבעקבות חשיפת 7 ימים את שיטת התגמולים והקידום למפקחי מס, ועדת הכנסת תדון בפרשה.

–

מה השב"כ לא רוצה שתדעו?

זו הכותרת לידיעה די בולטת שידיעות מפרסם בע' 7 שלו, עם הנחיות לקוראים: "את כל הפרטים אפשר למצוא באינטרנט אם מחפשים מידע על  Israeli Journalist gags (בידיעות שכחו את ה-s בסוף, אני בטובי הוספתי)
כמו שהבטחתי בחג, למרות הסקפטיות שלכם, הסכר נפרץ.

–
התאומות והלב
אמש שודרה ידיעה בחדשות 2, אאל"ט וגם בוואלה! על תאומות סיאמיות שנולדו בעזה.
עיתונות הדפוס לא מוצאת לנכון לפרסם את הסיפור הזה, ולעומת זאת מופיע סיפור בשער ידיעות ועל פני כל כפולת 10-11 כמעט, על תאומות שנולדו בשניידר ועברו ניתוח לב פתוח.

–
100 שנות קיבוץ
מאמר המערכת בהארץ והתמונה הראשית מוקדשים לחגיגות המאה לתנועה הקיבוצית. כן, וגם פרס שהגיע לדגניה בתמונה.

–

קצה האצבעות
בשער מוסף כלכליסט, רחל בית-אריה מראיינת את חאן-חאן, הבלוגר הנקרא בעולם, הנהנה ממיליון קוראים ביום (כפסע ביני לבינו), נהג מרוצים מצליח, סופר של רבי מכר (ספר שכתב בגיל 17, היום הוא בן 27, הוא עדיין רב מכר, מאז ועד היום), וחתיך עולמי. אוחחח, הקנאה.
–
לראיין עיתונאי ולנוח (שם): אורי פסובסקי מראיין את ג'יימס אושיי, עורך ותיק לשעבר (לוס אנג'לס טיימס, שיקגו טריביון) שסירב להוראת המו"ל של לא"ט לקיצוצים, ופוטר. אושיי מנסה מודל חדש לעיתונות, כפעילות ללא כוונת רווח. תכני הקואופרטיב הצנוע שהקים מפורסמים ב-NYT, בטלוויזיה הציבורית ובאתר SChicago News Cooperative

את ההון הראשוני להקמת המיזם קיבל מ-NYT שחיפש כלי תקשורת בשיקגו, שיספק לו עמודי תוכן למהדורה אזורית מיוחדת.
אבל גם אושיי, כמה מפתיע, זומם אתר אינטרנט בתשלום.
החישוב שלו הוא כזה: "אם בתוך חמש שנים יהיו לנו 30 אלף מנויים שמשלמים שני דולר בשבוע, נוכל להחזיק 15 עד 20 עיתונאים ועוד 12 עורכים וצלמים".
ולכך, הוא אומר, תוסיפו הכנסות מפרסומות ומחסויות.
–
אומנם חזי שי הוא השבוי המרואיין ביותר, אבל הנה, השבוע מראיין מרדכי חיימוביץ בסופשבוע את ד"ר דוד סנש שמוטרד מאוד מאופציית השיבה של גלעד שליט.
–

–
מח' מודעות
עידן השפע נגמר. סופשבוע חזר ל-64 ע'.
–

–
ברשת

מחר מתחילים צילומי הנשים שעברו תקיפה מינית (איילת דקל וארזה ליבנה). עשרות נשים כבר הביעו נכונות ורצון להצטלם.
–
על מנת לחזק את אובססיית הגפילטע שלי, הקמתי קבוצה בפייסבוק, מוות לגפילטע, חיים לקרפיון.
–
חורים ברשת נרכש על ידי איש העסקים משה מאייר (שנייה לפני 1 באפריל).
תוס': Not!
–

1 באפריל

בגלל אישיותי הנוקשה והכפייתית משחקי האמת והשקר לא מעניינים אותי, גם לא באחד באפריל.

אבל הנה, אפלטון משתעשע. וגם אלי אשד.

–

בלוגלנד
עדיין לא מאוחר להציע לאפלטון רשימת בלוגרים מובחרת.
–
לפני פיזור
חלק מהמנויים לא מקבלים זה כמה ימים הודעות על פוסטים חדשים.

נסו בינתיים להתעדכן עצמאית מדי צהריים מוקדמים.