המתים איתנו חיים/ פוסט אורח

אירית רוזנבלום, עו"ד
–

שבוע לאחר שפקידי רבנות באופקים מתלבטים היכן לקבור ילד תושב המקום שמת בתאונת דרכים, מתרפסת הממשלה בפני סגן השר יעקב ליצמן ומתרצה לגחמותיו בנושא הקמת מקלט ממוגן בבית החולים ברזילי באשקלון באיזור בו מצויים קברים כביכול. ההקפאה שהציג ראש הממשלה נתניהו היא בבחינת זריית חול בעיניי כולם. נתניהו צריך לבטל את ההזיה של ליצמן, לא מספיק לדחות או להקפיא אותה.
–

הוויכוח על קדושת המת הוכרע מזמן במדינות דמוקרטיות ואצל כל מי שעיניו בראשו. השורה התחתונה: צריך לכבד את המת אך החי עדיף על המת. אם הקמת מקלט ממוגן בבית החולים ברזילי באשקלון, אזור מוכה קאסמים, עשויה להציל נפשות, יש לעשות זאת גם אם משמעות הדבר שקברים ש"דתם" של העצמות בהם לא ברורה ויהדותם ממילא מוטלת בספק גדול, יעתיקו את מקומם למקום אחר. זו לא פעם ראשונה בה מעתיקים קברים, עשו זאת קודם, למשל בזמן ההתנתקות, כאשר קברי יהודים, שאין ספק ביהדותם, הועתקו למקומות חלופיים.
–

אך לצערנו הוויכוח הוא כלל לא רציונלי והגיוני אלא פוליטי גרידא. ליצמן מכופף את ידיי הממשלה והמדינה בדיוק כמו שהמועצה הדתית באופקים עושה זאת בדרכה שלה, לשניהם יש אינטרס פוליטי צר וברור. האם יש טיעון מוסרי שמתיר הפקרה של תושבי אשקלון הזקוקים למענה בטחוני?
–
המענה נמצא עמוק בתוככי הפוליטיקה המנוונת. אנשי הדת בוחרים לכבד מתים מסוימים, בני אלפי שנים שדתם לא ברורה כלל, אך מתים אחרים, שגדלו והתחנכו במדינה, הם מוכנים לבזות, להשפיל ולהתעלל בהם ובבני המשפחה הכואבים. המוסר הוא מאנשי הדת האלה והלאה.
–
וכאילו במקרה, באותו השבוע בדיוק בחר נשיא המדינה שמעון פרס להנציח את הכפייה הדתית ולתת לה גושפנקא מתרפסת. אולי צריך להזכיר לו כי את המדינה הזו, שהוא נשיאה, הקימו מי שבחרו לצאת מהחדר ומהשטייטעל, שלא דקדקו בהלכות השבת והכשרות והסירו, מתוך בחירה מודעת, את הפאות והזקנים הגלותיים. מדינת ישראל הוקמה על יסודות דמוקרטיים מערביים לא פחות מהיסודות היהודיים-דתיים שלה. בנייה, עבודת אדמה, פיתוח החינוך, ההשכלה והתעשייה הם הערכים שבזכותם זכתה המדינה להיחשב על ידי רבים ל"נס". רוב רובם של הישגי המדינה הציונית הושגו בזכות האוניברסיטאות, מוסדות המחקר והפיתוח, המכללות, בתי הספר, התעשייה, ולא בזכות הישיבות. פרופ' עדה יונת, פרופ' אהרן צ'חנובר ופרופ' אברהם הרשקו לא קיבלו את החינוך שלהם בישיבות וגם פרופ' ישראל אומן, חובש כיפה, לא קיבל את הידע הכלכלי האקדמי שלו מהישיבות אלא מלימודים במוסדות חילוניים מערביים.
–

לא מדובר בעניינים של מה בכך. חרדים היוצרים תלות בכספי החילונים הופכים להיות הבעיה של כולנו. לא כל החרדים, חשוב להדגיש, אך אלה שמנציחים את המצב הזה הופכים תלותיים ונזקקים ואינם יוצרים מסגרות אשר מאפשרות להם לצאת ממעגל העוני והמצוקה. מלבד ההשלכות הכלכליות יש לדבר השלכות חברתיות-משפחתיות, ילדים הגדלים בסביבה כזו רואים את העולם בצורה חד מימדית שפוגעת ביכולת שלהם להפוך לאזרחים פרודוקטיביים ועצמאיים לטובת החברה בה הם חיים ולטובת המדינה והחברה הישראלית.
–

ניתוק החמצן החילוני משכונות העוני החרדיות בבני ברק ובירושלים זו הדרך הנכונה בקידום החברה החרדית להפוך ליצרנית, עצמאית ומועילה לעצמה ולכולנו. אולי הבחירה להלל את המתים במקום להתמקד בחיים היא הגורם לחשיבה הצרה והחשוכה הזו. חברה שמעדיפה את המתים על החיים היא חברה שצריכה להתעורר מתנומתה למען עצמה ולמען הדורות (החיים) הבאים. מי שרואה בקדושת המתים ערך גדול יותר מקדושת החיים ראוי שיגידו עליו שאין לו אלוהים.

–
אירית רוזנבלום היא מייסדת ומנכ"לית ארגון משפחה חדשה