כתב ה-NYT לא יסקר אותנו, כי בנו התגייס לצה"ל?

איתן ברונר הוא כתב The New York Times המוצלח והידען לענייני המזה"ת, המסקר את הנושא 27 שנים. אלא מה, בדצמבר האחרון בנו החליט להתגייס לצה"ל. כן, לצה"ל.
האם זה הופך את ברונר האב לבלתי ראוי לסקר את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני?
אחרי דיון ציבורי ממושך, הפאבליק אדיטור של NYT (משהו כמו הממונה-על-האתיקה המקשר בין העיתון לקוראיו), קלארק הויט, הכותב פה את השתלשלות האירועים, מסביר שלמרות שברונר הוא כתב מצטיין, ואיש לא חולק על מקצועיותו, הוא ייאלץ לעזוב את התפקיד שלו, כמסקר הקונפליקט היקר שלנו, לפחות למשך הזמן שבו בנו משרת בצבא. הוא כמובן יוצב בתפקיד אחר, ובכל זאת.
–
I have enormous respect for Bronner and his work, and he has done nothing wrong. But this is not about punishment; it is simply a difficult reality. I would find a plum assignment for him somewhere else, at least for the duration of his son’s service in the I.D.F.
–
מטורף וחסר היגיון לגמרי הסיפור הזה. הפוליטיקלי קורקטנס איבד כל רסן.
–
הנה קטע מתוך הדיון הארוך וחסר השחר של הויט:

Bronner said, “I wish to be judged by my work, not by my biography.” He said he has been writing about the Israeli-Palestinian conflict for 27 years, and, “Either you are the kind of person whose intellectual independence and journalistic integrity can be trusted to do the work we do at The Times, or you are not.”
–

If only it were that simple. The Times has extensive written ethics guidelines because even the best and most honorable journalists can find themselves in awkward circumstances that can affect their credibility — and the newspaper’s — with a public that has little trust in journalists. In this case, the guidelines stop far short of dictating what should be done. They say that if a family member’s activities create even the appearance of a conflict of interest, it should be disclosed to editors, who must then decide whether the staffer should avoid certain stories or even be reassigned to a different beat.
–

Keller said that if Israel launched a new assault into Gaza and Bronner’s son were a foot soldier, “I don’t think I’d have any problem with Ethan covering the conflict.” It would be a tougher call if the son rose to a commanding role, he said, and if the son’s unit were accused of wrongdoing, Keller said he thought he would assign another reporter.
–
(קלר, הכוונה לביל קלר, האקזקיוטיב אדיטור של NYT, תוס': החולק על הממונה על, המגיב ומסביר שמה לעשות, זה בגלל הקוראים שלו).
תיקון והבהרה, 11:47: קלר לא מסכים עם ההמלצה של הממונה-על-האתיקה:

My point is not that Ethan’s family connections to Israel are irrelevant. They are significant, and both he and his editors should be alert for the possibility that they would compromise his work. How those connections affect his innermost feelings about the country and its conflicts, I don’t know. I suspect they supply a measure of sophistication about Israel and its adversaries that someone with no connections would lack. I suspect they make him even more tuned-in to the sensitivities of readers on both sides, and more careful to go the extra mile in the interest of fairness. I do know he has reported scrupulously and insightfully on Israelis and Palestinians for many years. And I have no doubt that if a situation arose that presented a real conflict of interest, as opposed to an imaginary or hypothetical one, we would discuss it, and he would not hesitate to recuse himself.