הבלוגוספירה לאן – כנס הבלוגרים בבוקרשט, היום השני ורבע סיכום

אם לסכם את דברי הדוברים בסשן של בוקר יום רביעי – עתיד הבלוגים – הרי שהם לא ממש מאמינים שאפשר להרוויח כסף מבלוגים. כלומר כן, דרך כל מיני תוכניות מודעות ייעודיות, או לקבל כסף עבור מאמר מסוים שכתבת בהזמנה, עבור מוצר זה או אחר. לואיק לה מר (ראיון שערך איתו איתן אבריאל לפני כמעט ארבע שנים), אמר שהוא לא יודע מהו הטוויטר הבא (מבחינת הצלחה, הכוונה), אבל המשפט המשמעותי שלו היה –
.THE MORE YOU SHARE THE MORE YOU GET

הדרך הטובה ביותר למצוא עבודה היא ליצור נוכחות ברשת, הוא אומר, ופרטנרשיפ זה הכי חשוב. לעמוד שלם של ראיון (איתו) בעיתון מודפס אין שום משמעות, כך לדבריו. כלומר זה טוב לאגו, אבל לא מועיל לקידום המותג שנקרא לואיק לה מר, או כל אחד אחר.

בהמשך הוסיף שהכלים שאנחנו משתמשים בהם בטוויטר הם מאוד גיקיים, וזה ישתנה, "אמא שלי לא יכולה להשתמש בזה, כי זה נוצר עבורנו, אבל הכל יהיה אחרת בעתיד". לדבריו כל האפליקציות בעתיד יהיו פתוחות יותר, שזה אומר – יתחברו בקלות אחת לשנייה.

לא מספר העוקבים בטוויטר הוא החשוב, הוא אומר, אלא הרפיוטיישן, והאפליקציה החדשה שם, הרשימות, שזה אומר איך אדם מוגדר על ידי אחרים (שימו לב, הנתון השלישי שם אחרי עוקבים ונעקבים). ולסיכום, אם אתם רוצים הכרה בינלאומית, כתבו באנגלית. גם בטוויטר. או שמא, בעיקר בטוויטר.

אנדראה וסצ'לרי מראיין את לה מר.

דאריו גאלו, עיתונאי מארגנטינה אמר שנכון שיש בלוגרים שמרוויחים כסף, אבל מדובר במעטים, ובלוגרים, לדעתו, לא ירוויחו הרבה כסף בעתיד. הממשלות ישתמשו בבלוגים לאינטרסים הפוליטיים שלהן – בארגנטינה הממשלה משלמת כסף לבלוגרים על מנת שיתקפו בלוגרים שמבקרים אותה. הוא עצמו זכה להכפשות מסוג זה, ואם תגגלו את שמו תמצאו בראשית הרשימה שהוא פדופיל.

גאלו. לא פדופיל!

לדבריו, הרשתות החברתיות וטוויטר יפחיתו מעוצמת הבלוגרים – זה יקרה במקומות שהטוויטינג מהווה פעילות חברתית ולא מקצועית.
החדשות הטובות מבחינתו הן שהבלוגים יפרחו במדינות שבהן חופש הביטוי מוגבל.
לכתוב בבלוג, הוא אומר, זה כמו לכתוב (מוזיקה ל) טנגו: כדי לכתוב טנגו צריך לסבול.

בלוגים משמעותיים בעיניו כי הם עוזרים לאנשים לפקוח את עיניהם. לדוגמא הביא את סיפור הבלוגרית הקובנית, (י)סואני סאנצ'ז.

"אני מאמין שיותר חשוב שבלוגרים יגנו על החופש, מאשר שירוויחו כסף", סיכם.

בתשובה לשאלה מה יותר חשוב בארגנטינה, לשמור על החופש או לשפר את המצב הכלכלי, ענה "אני חושב שחופש זה הכי חשוב, אבל זה לא אומר שצריך לוותר על שיפור מצבנו הכלכלי. צריך לזכור שגם אנשים נטולי קשיים כלכליים יתקשו לחיות אם אין להם חופש.

בסשן השני, על בלוגים ועיתונות און ליין אמר דיוויד ססאקי שפעם, החדשות של היום היו מה שקרה לחברים של העורך אתמול. היום, הוא אומר, החדשות שאנחנו מייצרים בבלוגוספירה הן מה שקרה לחברים שלנו. עבורנו, הניוז היום זו העובדה ששני הבלוגרים מאזרביג'ןא עצורים, אבל אנחנו לא יודעים על מאות בלוגרים אחרים שעצורים כעת. אנחנו מדברים על זה רק כי חברה שלהם נמצאת איתנו כאן.

לאחר מכן הזכיר את סיפור היריות בבסיס האמריקאי בשבוע שעבר, ואת הדיסאינפורמציה שליוותה את האירוע בטוויטר. השיחה הייתה, כך הוא אומר, בעיקר על האופן בו היא דווחה, ולא על המקרה עצמו.

ססאקי אתגר את הבלוגרים הרומנים ותהה למה לא שאלו שלשום את הנשיא הרומני, שחנך את האירוע, שאלות אותן יכלו לאחר מכן להעלות בבלוגים שלהם. צודק. את דבריו סיכם בכך שאנחנו חושבים רק על עצמנו. ומדברים רק על עצמנו.

(אחד הדוברים המליץ על הספר trust agents. מאחר שאני לא רוצה למנוע חלילה פיסת מידע חשובה, אני מדווחת).

מבחינת הנוכחים, אגב, אין ספק שבלוגרים הם עיתונאים והם למעשה מחכים להכרה של הרשויות בכך. אני, כידוע, לא חושבת שכל בלוגר רוצה להיות עיתונאי, או צריך להיות מוגדר ככזה. לקראת סוף היום הוצגה הצהרת התמיכה בבלוגרים הכלואים באזרביג'אן, וכן דובר על קווי היסוד למגילת חובות הבלוגרים וכללי ההתנהגות שעליהם לקבל על עצמם, נושא שנידון בישראל במשך שנים, ובעוד כמה מדינות בעולם. אני לא יודעת מה יעלה בגורל היוזמה הזו.

סוף היום והאירוע נחגג בסיור בהיכל הפרלמנט המפואר, שם התנהל הכנס. אין לתאר את אלפי הקילומטרים ואת הררי השיש, השטיחים והשנדלירים של המקום הזה. כמה זה עלה? הנתונים האלו לא פורסמו עדיין. מדהים, או שכלל לא, שצ'אוצ'סקו הוא האחראי למיזם הגרנדיוזי ומנקר העיניים הזה.
אגב, מתברר שבמהלך הסיורים, אם רוצים לצלם את המקום, גובים מהמסיירים איזשהו סכום. תחילה רצו לגבות אותו גם מחבורת הבלוגרים והגיקים המסיירת, כל אחד מהם אוחז במיטב הציוד הקיים.
ברגע האחרון בוטלה הגזירה, כשהובטח להם שתמונות מהיכל הפאר הזה יפורסמו ברחבי הבלוגוספירה.

המדריכה וחלק מחבורת הבלוגרים האוחזים בכלי משחית

נו, וגם בלילה חגגנו. דמיינו.

זהו צ'ו שואנג, ידידנו הסיני, שנרדם בכל מצב. כל אחד מהנוכחים צילם אותו כעשר פעמים. אנחנו עומדים להקים עמוד,
Chinesleepinguy.com ולהכת בסנוורים את פליקר יוטיוב וכו'.

העוגה עם ר"ת של הכנס, שהגיעה אמש בחצות, עת אנחנו חוגגים בקפה חתרני, שמשמש לרוב עיתונאים ונגזרותיהם

בעוד כמה שעות אני יוצאת לכיוון שדה התעופה, לא לפני שאדבר בתוכנית הרדיו של רינו צרור בגל"צ.
עדכונים מהדרך, בהמשך.
אין לי מושג, רק לידיעה, מה קורה בארץ. קיבלתי סמס שלב לבייב פתח לפני יומיים קניון בבוקרשט, אבל אני בספק אם אלך לחפש אותו, או לתרום לו כמה ליי. נראה.