אצבעות שחורות 9.10.9

אוקטובר ממשיך את מסע ההרג של אוגוסט המר: רצח ופציעה ברעננה, וגם בנצרת. נהג שיכור נמלט, וזה בתוספת לכל אירועי שלשום.
הנחמה היא שהלילה נגמרים החגים, ואולי מדינה שלמה תחזור לשפיות מסוימת.

בהיתי בעיתוני החג/סופשבוע שעות. חי נפשי, שעות. משמרת שלמה, ולא הפקתי מהם כלום. אולי זה לא הם, אולי זו אני. מתברר שחצי יום באיקאה לא מספיק לרענן את המערכות. כך שזה מה שיש. ייתכן אפילו שהחמצתי את הכתבה שהייתה מזכה את כותבה בפוליצר הבא.
ייתכן שלא זיהיתי את מחדל העשור בעיתונות. בהחלט יכולהיות. לא נורא, לכל תחילת שבוע יש גם סוף, והוא יגיע מהר יותר מכפי שאני מדמיינת.

עוד קצת על פרופ' עדה יונת

עינת פישביין בראיון שער חביב במוסף חג (ידיעות). לא עתיר ריבוזומים, רק קצת.
גם הכותרת בשער ראויה לצרורות (פרחים) בכותרות: "על כימאית", לעומת כותרת המשנה הלא מאוד אלגנטית:
"לפני יומיים עדה יונת לא חלמה שתמונתה תתנוסס על שער של מוסף. עכשיו, עם פרס נובל בכימיה, היא מראה לכולם מה יכול לצמוח מריבוזום כל כך קטן"
דוגמה מובהקת איך לא לכתוב כותרת משנה.

(ובגלובס: האם פוספס הכסף הגדול מההמצאה, שואלת הכותרת. על פי הטקסט – עוד לא).

עוד במוסף חג: אתי אברמוב בראיון בלעדי עם אלי רייפמן מהכלא. ככה? בלי שום בעיה מאושר ראיון כזה? הרי דודו טופז נענש על כך. או שללבני הצווארון זה מותר?

עסקים מעריב
לא קיבל אמנם את רייפמן, ולכן כינס רותם סלע את הוריו לשיחה.
וכה מתארת אמו את יחסיה עם בית הספר של אלי הקטן, שספג שם עלבונות:
"ביקשתי מהמורה לחכות… נעמדתי מול הכיתה ואמרתי להם: אם ילד ייגע עוד פעם באלי, הילד מת".
או, זהו, ככה צריך! זה חינוך.
הוריו מספרים שאסור להעביר לו בגדים וספרים לכלא. וכל זה, כאמור, תוך שהוא מתראיין לידיעות.

מוסף הארץ

טקסט מכונן של דורון רוזנבלום על פסיכוזת הקלטת.

שאול אדר כותב על ספר המפקפק ברפואה האלטרנטיבית. האלטרנטיבית מצדה עונה: המחקר המדעי הוא לא הכלי הבלעדי לקבוע מה אמת ומה לא.
בתשובה לטענה "אבל גם קופ"ח משתמשת בר' אלטרנטיבית" אומר בכתבה עורך הספר, פרופ' אלכסנדר אבירם, לשעבר המנהל הרפואי של מכבי והיום "המנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות הבריאות": "… קופות החולים ובתי החולים הכניסו את הרפואה המשלימה מתחת לשולחן וזהו מעשה זנות שנועד להכניס כסף לקופה".

ואגב, המשפט "ועבד כמה חודשים בסרן, מאיץ החלקיקים האירופי בשוויץ" לא נכון. סרן הוא שמה של המעבדה. שם המאיץ הוא LHC.

בסופשבוע יש כתבה המתמקדת רק באיורוודה, טכניקת הרפואה ההודית, אם הכתבה של הארץ לא שכנעה אתכם.

כן, מעניין לקרוא על פועלה של דליה שימקו היום. מה שמעצבן זה הצגת הכתבה, אריזתה ומכירתה. לא הייתי מתעקשת על זה, אלמלא הייתה מוצגת הכתבה כך:
"הטרדות מיניות, יחסים עם במאים ודרמות בלתי פוסקות. דליה שימקו חושפת את כל האמת על המתחולל מאחורי הקלעים של התיאטרון הישראלי".
הכוונה, כמובן להצביע על ההצגה שהיא מעלה כעת בתמונע, מבוך המראות, שזה בסדר גמור, למעט הטעיית הקוראים. שואלת אביבה לורי: "חווית אונס?", ושימקו אומרת שלא. לא היה אונס. חבל, לא? כי אז יכולה הייתה להיות לנו כותרת: "במאי נחשב אנס אותי כשהייתי בת 19"

ממון
במוסף שכולו ג'יי דייט: הרווקים השווים במגזר העסקי, חתונות השנה במגזר, ועוד. לא מספיק שאני מתעבת חתונות, אני צריכה לקרוא על חתונות של עשירים?
(לא).

ידיעות תל אביב
טוב, זה לא שאני רק נגד חתונות וזיווגים של עשירים. המקומון מקדיש את כל הגיליון לאמונות טפלות וקמיעות ומרעין בישין (גיליון פילר לחגים). נקסט.
הפילר של זמן תל אביב: סלבז מספרים על דירתם הראשונה. ועוד כל מיני ענייני בית. כאמור, פילר לחגים.

תרבות מעריב
מישהו התבלבל בלוחות הזמנים של העיתון, וכך מופיע במדור של מנחם בן המשפט הבא:

"ההודעה על הזוכה בפרס נובל לספרות עתידה להתפרסם בשבוע הבא".
ההודעה התפרסמה כמובן השבוע.
לפחות באתר תוקנה הטעות.

7 ימים
דודי גולדמן כותב על סכיזופרניה. והסיבה? ד"ר דני קורן מאונ' חיפה השיק תוכנית קלינית מחקרית (כרגע בשניידר וברמב"ם), מרכז שאמור לסייע לחולים ולבני משפחותיהם. מטרת הכתבה היא לסייע למרכז וגם להנגיש את הבנת המחלה לכל אחד, אבל גולדמן מתעלם מאחת האבחנות המרכזיות:

התסמינים החיוביים והשליליים – מיון של סכיזופרנים לסוגים I ו-II על בסיס הימצאות או היעדר תסמינים חיוביים ושליליים.
תסמינים חיוביים: אמונות שווא והזיות – למעשה גולדמן כותב רק עליהן (רואים מראות ושומעים קולות).
תסמינים שליליים: השטחה או הקהיה רגשית, אלוגיה (דיבור או שפה עניים בצורה או בתוכן, חסימה בדיבור), הזנחה אישית, חוסר מוטיבציה, חוסר הנאה כללי ונסיגה חברתית.
סוג נוסף – הבלתי מאורגן – III: דיבור והתנהגות בלתי מאורגנים, ליקויים קוגניטיביים והפרעת קשב.

(מבוסס על ויקי)

גלריה
בלגאן בראיון עם יורם קניוק: המסגרת על יחסיו של קניוק עם צומת ספרים מופיעה כמסגרת, אבל גם כהמשך בכתבה עצמה, עם הכותרת הקטנה "בוקסה" (כלומר פעמיים).
לפחות באתר ההכפלה נעלמה.

השערה בעניין ניר גור, מדריך ההישרדות
שנמצא עירום ופצוע ברמת הגולן: ייתכן שעבר איזשהו אירוע מוחי, או הפרעה נוירולוגית כלשהי, שהביאה לשינויים מפליגים בהתנהלות ובהתנהגות היומיומית שלו. אני לא יודעת אם מצבו הפיזי מאפשר לערוך לו בדיקות מסוג זה, ומקווה שהדברים נלקחים בחשבון (אני מתבססת על מה שנכתב לאורך כל הדרך: שהתעלף כמה ימים לפני ההיעלמות, שאמר לבן שלו, במהלך טיול, שהוא מרגיש חלש ושמשהו מוזר קורה לו).

עדכון, ראשון, 7:30. מתברר שצדקתי. ככה"נ הוא ניסה להתאבד.

שלום עולמי
שחר אילן כתב ח"י דברים טובים על החרדים. הפרשן הפוליטי של בקהילה, יעקב ריבלין, משיב לו באותה מטבע.
בכיכר השבת מתלהבים. וגם בחדרי חרדים.

VTV

פנינת שישי, כן, ממש אתמול בערב: פרדי גרובר בסרט תעודה על אפרים אילין בן ה-97. הלכתי שבי אחריו מאחר שהוא סיפר בסרט (אם אני זוכרת נכון, שמו הפרינססה והקונטסה) שגילה את וילם דה קונינג, צייר שאני אוהבת. צפיתי בסרט מוקסמת, לא מאמינה שזה מה שמשדרים בערוץ הממלכתי בערב החג.
אבל, חריקות עריכתיות נשמעו כשבאמצע נאומו על אמנות, שואל אותו פתאום גרובר מה דעתו על ביבי. זה הדבר האחרון שעניין אותי לדעת באותו רגע. שבעה מיליון איש יכולים להגיד בכל רגע נתון מה דעתם על ביבי. מה אכפת לי מה הוא חושב עליו?

+

רונית מלמד נותנת טיפים להופעה בטלוויזיה. לדבריה, על פי רוב, בכל תוכנית טלוויזיה יש ספר או ספרית.

אני לא נתקלתי בה/ו מעולם.

(רע"ש כותב במדורו ב-7 ימים על הופעות טלוויזיוניות. אמת בפרסום).

ברשתתת
הורים למדו על מות בתם מפייסבוק, כך מדווח טלגרף הבריטי. זה העיתון שדיווח שאחמדינג'אד יהודי, לא?

???
"כמה דקות אחרי שהתחילה הקרנת עג'מי, עם כל הערבית הזאת והעזובה של יפו והאלימות המבחילה, הצעתי לאשתי שנצא בהפסקה" (מנחם בן, תרבות מעריב)

מז"ט
לברק אובמה, על זכייתו בנובל לשלום.

איור: דניאל מורגנשטרן

תאונה קלשה

(תודה לרם אזרח)

—-

לפני פיזור
הלכתי.