אצבעות שחורות 20.2.9

זהו, ידיעות ומעריב איחדו כותרות, כי מה כבר נשאר: "ממשלת נתניהו"
הכותרת של הארץ מתריסה:
"ציפי לבני להארץ: ממשלת ימין בראשות נתניהו תגרום נזק למדינה"
אוקיי, הבנו. עכשיו, בשביל מה צריך להיות כתוב בכותרת הראשית, סנטימטר מתחת ללוגו "ציפי לבני להארץ"?
– –

לסחור עם האויב

אני לא מבינה מה הטענות נגד ליברמן שאמנם יוצא נגד הפלסטינים אבל מוכן לסחור איתם.
אם יש הזדמנות להרוויח כסף, לא משנה ממי, מה רע? זה רק מראה כמה הוא פלורליסט.
– –

שליט עכשיו
שישי הביאה אמש את דילמת שליט: 450 מחבלים עם דם, איברים קטועים והמון בשר על הידיים, סליחה על הפלסטיות, אל מול שחרורו של גלעד שליט.
נכון, המחיר ברור. שחרור של חייל אחד מול האופציה הסבירה לחלוטין שהמחבלים שישוחררו ירצחו עוד מאה איש, אם רק יוכלו.

אבל כמו שאמר רביב דרוקר אחרי שידור הכתבה, במאבק הציבורי הקורא לשחרורו של שליט, לא מדברים על מחיר. מעדיפים לשים אותו בצד, כי אי אפשר לעמוד מולו.
– –
מאמר המערכת של ידיעות מופיע על שער המוסף המדיני, שהשורה התחתונה (והראשונה) שלו היא:
שחררו את גלעד שליט.

גם מוספשבת עוסק באותו עניין, אבל מהזווית הרגשית: שתי אמהות, בעד ונגד.
אם כי כותרת המוסף לשבת כפולת משמעות היא.

– –
עליזה אולמרט

יוצאת לאור באופן בלעדי. פעם באולפן שישי אצל דנה וייס ופעם ב-7 ימים. האמת, למה אפשר לצפות? מה כבר יכולה אישה להגיד על בן זוגה המכהן כראש הממשלה שנחשד בעבירות כאלו ואחרות?
המילה הכי מוזרה שחזרה בשתי הכתבות: משילוּת.
שימו לב לתצלום השער בידיעות (זיו קורן). ברגע שמצלמים מישהו מזווית גבוהה, כלומר מלמעלה למטה, הכוונה היא לגמד את דמותו. בדיוק כמו שצילום מהזווית ההפוכה, מלמטה למעלה, מכוונת להאדיר את המצולם.
עכשיו, עוד לפני שפתחתי את הגיליון, אני יודעת שכוונת הצלם –  שלא לומר העורך, שהרי הוא בחר את הפריים הזה מתוך, נניח, 20 שהצלם הציע לו – היא לגמד את דמותה של אשת רה"מ, תכף לשעבר.
הכותרת וכותרת המשנה מקדמות במקצת את ההתייחסות הזו:
"יומני עליזה
עליזה אולמרט מסכמת שלוש שנים סוערות
כאשת ראש הממשלה: `תמימותי נסדקה"`

תמימותי נסדקה? כמה תמימה היית יכולה להיות לפני שלוש השנים האלו?
אבל התמונה מתכתבת עם הכותרת: "עליזה בארץ התלאות". כן, התצלום של קורן הוא בדיוק כמו זה של ההיא מארץ הפלאות אחרי שלקחה את הפילולה הפלאית.

 

להבדיל מדמותה המגומדת בשער, הראיון (אמירה לם) אוהד ותומך, כמו שאפשר היה לחשוד. אשת רה"מ מתראיינת, לא נתנהג אליה יפה? אז היא תמימה, אז מה? על זה מענישים בנאדם?

כמה דברים:
שאולי אולמרט הוא כבר לא "אחראי על המשחקים בחברת MTV"
עד תחילת 2008 בערך היה סגן נשיא למוצרים דיגיטליים ב־MTV בניו יורק, וכבר כמעט שנה שהוא עוסק ביזמות מקומית.

בכותרת המשנה לכתבה נכתב שהיא מדברת על "המאבק בסרטן של בעלה".
לא, לא כל שני תאים סרטניים שנתגלו בבלוטת הערמונית איתם חי בעליהם בשלום הם "מאבק בסרטן".
ואם ממש תתעקשו לדעת מה אומרת אולמרט על המחלה של בעלה, זה הולך ככה:
המחלה שלו מדאיגה אותך?
"אהוד נמצא במעקב רפואי מתמיד ובקרוב תתקבלנה החלטות. בואי לא ניכנס ללחץ, יהיה בסדר. אבל בהתחלה, כמובן, הייתה דאגה גדולה וזה הוסיף שמן לתוך מדורת הששון והשמחה שבערה כאן".
נו, אז בשביל מה להגזים? למה? הרי גם הקורא הכמעט-אידיוט מבין שאין בכתבה הזו שום מאבק בסרטן. מה העניין בגריפת אמפטיה בכוח?
גילוי המחלה, ליתר דיוק "סימנים ראשונים ל" היה באוקטובר 2007. אנחנו כבר בפברואר 2009. מאז ועד היום לא עבר רה"מ שום טיפול, למעט מעקב צמוד. כך ש – טפו טפו.
– –

לאן נעלמו הנשים של 7 ימים?
מי הפקיר את גפי אמיר? אנה פנתה דנה?
אוקיי, ארנבת הנסיונות של ג"א שוחררה לחופשי, וגפי מתמקדת בביקורת טלוויזיה.

– –
צרות בכותרות
ב-7 ימים יש כתבה מתורגמת מאסקווייר על סטיב ג`ובס, אביו מולידו של אפל, הנאבק על חייו.
אי אפשר היה להימנע מהכותרת הכה מתבקשת, "ג`ובס חייו"?
– –

משטרת המירכאות
כלב "נתקע" על גגון צר בגובה 15 מטר
כלב על גג פח לוהט: אזור מפגש הרחובות בן יהודה ובוגרשוב בתל אביב נסגר בשל הבאת מנוף גדול לאזור…
בשביל מה המרכוא?
– –

ואלס עם באשיר, או: מחר האוסקר!
גדעון לוי יוצא נגד הסרט של ארי פולמן. על מה הוא מתלונן?
"…על שני יסודות רעיוניים עומד הוואלס: ירינו ובכינו, הו, כמה בכינו, וידינו לא שפכו את הדם הזה. הוסיפו לכך קורט של זיכרונות שואה, שבלעדיהם אין עיסוק ישראלי הגון בכל עניין שהוא, קמצוץ של התקרבנות – והרי לכם דיוקנה המתעתע של ישראל 2008".

ואילו חגי סגל:
"עוד סרט שמאלני".

איך אמר אתמול אור הלר בשישי? משמאל צועקים על שהוא עומד מנגד, מימין על שהוא עוכר ישראל. מכאן, שפולמן עשה עבודה מצוינת, לא פחות.
בהצלחה רבה מחר, ולייב בלוגינג מהאוסקר עם יאירוה בסינמסקופ.
בינתיים הוא מתכונן לאוסקר ומתייחס גם לכתבה על המחזור המהולל של פולמן-חגי לוי-רני בלייר-מנשה נוי-איתן פוקס.
ונשים? אה, יש לנו פה את אסנת טרבלסי. גם אישה, גם ממוצא מזרחי. מספיק, לא?

יאיר מתלונן למה דחפו את הכתבה לעכבר העיר. או, הוא כנראה לא היה פה בזמן הדיונים האינסופיים על העיצוב והארגון החדשים של אתר הארץ, שהחליט לוותר על החלוקה של העיתון על פי מדוריו המודפסים. הסיבה שהכתבה נדחקה לעכבר העיר היא כי היא עוסקת ב"תרבות", מה, לא ברור?
חבל, חבל. אני לא רוצה לחזור שוב על כל הדברים שכתבתי כשעלה האתר המאורגן מחדש, ממילא הם לא הועילו בכלום, וכנראה שגם לא יועילו.

– –

גלית חתן ניסתה לחשב מה הסיכויים של הוואלס.
– –

7 לילות
אני האחרונה שאצדד בגיוס לצבא של נשים שיושבות כפקידות חסרות תעסוקה במשרדים הצה"ליים, אבל יהודה נוריאל יוצא נגד גיוס נשים באופן גורף, בטענה שהצבא קטן וחסכוני, ואין שום סיבה להחזיק מגישות קפה.
נכון, אבל יש המון מקצועות צה"ליים בהם משתלבות נשים שאינן מגישות קפה. מה פשר הרעיון הזה, להדיר נשים משירות צבאי?
צמצום, התייעלות, הכוונה מקצועית נכונה, הכל נכון, אבל לוותר על שירות נשים? למה?
אם זה נעשה לשם הפרובוקציה, אם זה המקום שהקצה המוסף לטקסטים מוזרים וחסרי היגיון, הצליח לך. אם לא, אני לא מבינה את הטקסט הזה משום זווית שהיא.

– –
נפוליאון לשלטון

מיילבק מ-א`:
טור קצר בשם "שבוע טוב – המומלצים של מעריב",  שהתפרסם בתרבות מעריב, סיפק לי עילה לצחוק בריא, שהתחלף עד מהרה בניד ראש מלא צער. פאר פרידמן, מבקר ספרות ובלוגר, מצא לנכון להמליץ על הביוגרפיה של נפוליאון מאת סטיבן אינגלנד, שראתה אור לא מכבר בתרגום לעברית. בסגנון ציני, שהפך כבר למטרד של ממש בעיתונות הישראלית, מותח פרידמן קו ישר בין המצביא והקיסר המהולל  לבין אהוד ברק:

 

"היה לנו פעם ראש ממשלה שכונה נפוליאון, אבל מה הם מגדלי אקירוב לעומת סנט הלנה? סטיבן אינגלנד כתב ביוגרפיה מעניינת מאד על קיסר צרפת, שמשכילה גם לספר סיפור ולא רק לתעד. הוא בוחן את חייו הפוליטיים והפרטיים, את נסיקתו אל הכוח ואת התפוררותו אל הגלות (להזכירנו שנפוליאון המקורי לא חזר לסיבוב שני)".

ההערה המוסגרת, החותמת את ההמלצה, הפילה אותי אל הקרשים. כל ינוקא הרי יודע שנפוליאון "המקורי" אכן חזר לסיבוב שני ב-1815, לאחר גלות קצרה באי אלבה. איני יודע מה גרוע יותר: העובדה שהמבקר המלומד אינו מכיר את העובדות הבסיסיות על אחד האישים המפורסמים בהיסטוריה, או העובדה שהוא ממליץ על ספר שאותו לא בטוח שקרא?  אכן, דילמה.
עדכון: פאר פרידמן מוסר שבהחלט קרא את הספר.
– –

לראיין עיתונאי ולנוח
עמית סגל מתראיין לתרבות מעריב (לי-אור אברבך), ואפילו עונה על כל שאלה, כולל התייחסות לאביו, חגי סגל.
השאלה החותמת היא זו:
אבא שלך יעץ לך לא להתראיין, נכון?
"נכון, כי הוא מתנגד באופן בסיסי לראיונות של עיתונאים. אני מסכים איתו בדרך כלל".
– –

ואילו יורם בינור מתראיין ל-7 לילות (נוריאל). מודה שאהבתי אותו (לא, לא בגלל שאני מקורבת לנוריאל), אלא בגלל שאני מכירה את ההיסטריה של בנות ירושלים בסוף האייטיז על האופנוען המסוקס, וגם בגלל שאפשר היה ממש להריח בכתבה את המאפרות המלאות, ולראות בעיניים את קופסאות הגבינה החצי פתוחות, וגם, כי מהצד שלו לפחות הוא נשמע בנאדם נטול מניפולציות, ונראה, משומה, כאילו הוא ממש מתראיין, כלומר אומר באמת את מה שהוא חושב.
לא, לא עשיתי תחקיר, אולי הוא התעלל בכל אנשי חברת החדשות והיה עצל כצרצר, אולי הוא רוצח חתולים לעת ליל וטובל את זנבותיהם בקופסאות חומוס.
אבל מהכתבה הצבעונית עולה בנאדם אותנטי. וכמה כאלו כבר יש בעולם, קל וחומר בעולם העיתונות?

– –
ידיעות תל אביב

בכתבת השער שלו (כתבת עמוד למעשה) טוען שתל אביב הפכה כולה לגן חיות אחד גדול בו חיים בינינו עטלפים, חולדות ושועלים. ותגובת ראש העיר איפה?
ומה הלאה?

 

 

– –

ג`קי!
מאייר הציור השבועי לילד זוכה לתערוכה.
– –

בלוגלנד

אריאנה הפינגטון, שהאתר שלה, הפינגטון פוסט מכיל 3,000 בלוגים, מתראיינת לסופשבוע.
על השאלה המתבקשת, אז מה יהיה עם העיתונות המודפסת, היא עונה:
"אני אף פעם לא חושבת במונחים של להחליף את העיתונות המודפסת. אני לא רואה את תחום הסיקור החדשותי כמשחק סכום אפס, שבו ז`אנר חדש הורג את הז`אנר הקודם. זה נכון שלטכנולוגיות חדשות יש השפעה על שיטות מסורתיות, אבל יחד עם זאת אני סבורה שבסופו של דבר הכל מסתכם ביצירת תוכן מעניין ובהעברה שלו בצורה מושכת. המודל שלנו תמיד היה להפנות את קוראינו לאמצעי התוכן הטובים ביותר ברשת, ולהפנות כמה שיותר גולשים לאתרים שמספקים את אותו תוכן, כולל אתרים של עיתונים. אנחנו רוצים למשוך תנועה אלינו, אבל רוצים במקביל לשלוח את זה בחזרה לכמה שיותר אתרים".

 – –

עמית גולדנברג כותב על ביקור טרגי אצל רואה החשבון שלו, שהזדעזע ממצבו כפרילאנס בעיתונות.
כתבתי לעמית, ואני חוזרת גם כאן. בשביל מה לך כל זה? יש לך מקצוע אחר, ממשי, המשך בו. הרבה יותר עדיף.
– –

כך עושים הישרדות
צפניה מחליט ללמד את עורכי התוכנית מהי עריכה מהודקת ומקצועית ועושה לייב בלוגינג רפואי מיוחד של פרק ההדחה.
שעה וחצי וזה נגמר. צולדרך
– –

סקס מוכר? לא תמיד
חשבתם שכל כתבה על סקס מספקת את קוראיה?
לא בטוח, לפחות לא על סמך התגובות לכתבה הזו, מתוך לאשה.
– –

התיקונים
מנחם בן מתנצל בפני ברוך קרא, כתב המשפט של ערוץ 10.

בתגובה לעלבון הכתבלב (מטעם הפרקליטות) שתליתי בו, שיגר אליי ברוך קרא, הפרשן המשפטי של ערוץ 10, אימייל אדיב וענייני, ובו הוכיח לי כמה פעמים יצא נגד הפרקליטות ובאילו הקשרים. נכון שעדיין יש לי טענות לאיש המצוין הזה, כי טעמו האנושי והמשפטי אחר משלי (כך, למשל, המליץ לי לפגוש אישית את נפגעות משה קצב, כדי להבין איך נהרסו חייהן, אבל מה לעשות, שאני לא מאמין בסוג הבדיקה המשפטית הקרוי "לפגוש אישית את הקורבנות"). ועם זאת אני חייב לחזור בי מההכללה הגורפת: ברוך קרא מדבר כנראה מעומק לבו המצפוני והישר, אם גם השגוי לא אחת בעיניי. לכן נכון להגדיר אותו כ"כתב-לב". ממש לא כתבלב. סליחה.

– –

ידיעות מתנצל בפני הארץ
הבהרה (ע` 13)
"ביום ו` 25.7.08 פרסמנו ידיעה שכותרתה `תרגיל משטרתי` שהתייחסה לצילום של אורי מסר משוטט בנתיבי איילון, שפורסמה בעיתון הארץ.
ברצוננו להבהיר כי הביקורת  שבפרסום הופנתה כלפי משטרת ישראל, לא הייתה למערכת ידיעות אחרונות כל כוונה להטיל דופי בסיקור המקצועי של הארץ או לפקפק באותנטיות של הצילום, ואם הובן אחרת, לא זו הייתה כוונתנו וצר לנו על כך".

זה הסיפור בקצרה, למי שזכרונו בגד בו (ואיך לא, עברה חצי שנה מאז): הצילום של מוטי קמחי התפרסם בהארץ בשבוע שבו היה צו איסור פרסום על פרשת אולמרטלנסקי, וגם על דברים שאמר מסר על אולמרט בחקירתו. הארץ פרסם את התצלום ללא הסברים, כמין חידה אברמוביצ`ית. בידיעה שהתפרסמה בידיעות אחרי פרסום התצלום בהארץ, שכותרתה הייתה "האם צילום הפפראצי של אורי מסר בוים?" כתב אורון מאירי שהמשטרה קרצה באמצעות התצלום לשולה זקן. בידיעה נכתב שחוקרי מסר גרמו לכך שמסר ימצא עצמו על אי התנועה, והודיעו על מיקומו להארץ.

ככל שאני זוכרת, באמת לא הייתה בכך הפניית אצבע מאשימה להארץ אלא למשטרה, שניצלה את העיתון לצורכי החקירה שלה. בכל מקרה, התיקון שהתפרסם אתמול אומר שבהארץ לא חשבו כך.

– –

שביתה
שביתת העובדים בקולנוע ובטלוויזיה תיפתח בעצרת גדולה ביום שלישי, 24 בפברואר, 10:00 רמת החי"ל – צומת הרחובות ראול וולנברג והברזל.
מיד אחרי העצרת יצאו השובתים לפעילות אקטיבית של כארבע שעות אל מול בנייני הזכייניות קשת ורשת.
האירועים יתנהלו באופן חוקי ובחסות המשטרה.
קליפ השביתה.

ועוד אחד, של רמי הויברגר.
– –

לפני פיזור
את הבלוג של  F.C. Blogs כותב גדי שמשון, האיש שכינס את חמשת הבלוגים שאני בעלת אחד מהם תחת כנפי אורנג`.
וזה הפוסט השבועי שלו, בו הוא מכנס את כל אירועי השבוע אצלנו.