ראס בין עינו, Denied Entry

cotarot175
אז מה היה לנו? הארץ בהבלטה יתרה על פרשת רם עמנואל. גם ידיעות מעדכן בשער על כך. במעריב הוא לא מוזכר בשער, אבל בר המצווה של רם עמנואל, כלומר של בנו, מוזכר. בישראל היום דווקא פרשת הדרכונים של הח"כ א-סאנע זוכה לאזכור.


ישראל מתאבדת בבטחה

פרופ' נעם חומסקי, שבא להרצות באוניברסיטת ביר זית, לא הורשה להיכנס לישראל (ידיעה שנייה בחשיבותה בשער הארץ).
חבל שארצנהדרת יצאה לחופשה. השיחה של חומסקי עם בקר הגבולות היא חומר מעולה לסאטירה.

אלו בדיוק יחסי הציבור שהמדינה הזו צריכה עכשיו. חבל שהחלמאות כה מרקיעה שחקים פה.


ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) גילה חושומור מדהים, והציע לחומסקי להיכנס מהמנהרות העזתיות.

במעריב מוקדש לסיפור חצי מע' 8.

בשער ידיעות כותב בעז אוקון שההחלטה היא בלתי חוקית בעליל.
ידיעות מזכיר גם בשער, ובעיקר בכותרת בע' 2, שם מופיעה הידיעה, שחומסקי הוא אנטי-ציוני.

בהארץ מצוין שחומסקי הוא נגד חרם גורף על ישראל, שהוא תומך בפיתרון של שתי מדינות, ושאין לו כל זיקה לפיתרון שמציעה ממשלת ישראל, "פיסות אדמה שייקראו מדינה".

אפילו במעריב המתלאמן לא כתוב שהוא אנטי ציוני.

בישראל היום אמנם לא כתוב שהוא אנטי ציוני, אבל כתוב שהוא פעיל שמאל קיצוני, וש"אין יהודי שגרם לישראל נזק כה רב באקדמיה האמריקנית, ובזו המערבית בכללה, כבלשן חומסקי. הוא אינו יחיד בשלילת הריבונות היהודית שלעולם אינו מוצא לה כף זכות, אך האחרים חסרים את שיעור הקומה שלו" (דן מרגלית).



ועוד על יציאות וכניסות

הדרכון של ח"כ טאלב א-סאנע הלך לאיבוד חמש פעמים בחמש שנים. תדירות מדאיגה, בלי ספק.
אביגדור ליברמן חושד וקורא לא להוציא לו דרכון.
א-סאנע מתעצבן:
"לא קיבלתי תשובה רשמית, אבל אני לא מחכה להסכמה של ליברמן. ראס בין עינו הוא יוציא דרכון, ואני אקבל אחד. נראה אותו נותן תשובה שלילית. אנו לא במשטר בולשביקי טוטליטרי שהשר יכול להחליט דברים כאלה. יש לי דרכונים שפג תוקפם ויש כאלה שהלכו לאיבוד".
אני מקווה שכל אדם שאיבד את דרכונו חמש פעמים בחמש שנים עובר חקירה.
מוזר, הידיעה מתפרסמת רק בישראל היום, או שפספסתי?

sana


עלילות שווא?

על פי יופוסט, החשוד הוא פעיל סביבתי, סוחר פרחים, חבר בקבוצת פייסבוק נגד השליטה הסורית בלבנון ואשתו מכחישה קשר לחיזבאללה.
הארץ מתייחס לנושא, אחרי יופוסט.

אל אל עמנואל

ram


"בר המצווה של רם עמנואל". זו הכותרת במעריב, בשער.
ולמה הכוונה? הרי עמנואל כבר חגג בר מצווה לפני כארבעה עשורים?

אה, הכוונה היא שהשתקן מהבית הלבן מגיע עם בנו זאק לחגוג לו בר מצווה.
אמרתי כותרת? כל כפולת 6-7 מוקדשת לאירוע המונומנטלי, הרבה יותר מאשר להשתתפותו של אבנר נתניהו בחידון התנ"ך.

מה שעושה את הידיעות המטורללות בנושא – כן כותל, לא כותל, הימין נערך, וכאלה, זה התצלום המוצלח (תצלום ארכיון, כתוב באתר לדעת, המבטיח הפגנות) של מעריב: עמנואל ובנו (ישראל ברדוגו)

בלינק אפשר לראות את התמונה השווה.
בישראל היום יש ידיעה על כך שעמנואל נפגש באחרונה עם רבנים כדי לשכנעם שאובמה לא עוין את ישראל. בר המצווה הממשמש מוזכר במשפט.


כבר בינואר דווח בוואלה על ההתרחשויות העתידיות לקראת חגיגת בר המצווה.


השרה נתניהו
זוכה לעוד שני שליש עמוד בידיעות, ע' 11, המבשר בששון שנדחתה בקשתה למחוק חלק מהתביעה נגדה.
ידיעות, בדקדקנות ובפרטנות לא מצויות, מביא את כל שבעה סעיפי האישום התביעה שנדחתה הבקשה למחקם.

עוזי בנזימן על ההיבריס של נוני מוזס בפרשת שרה נתניהו.

רק למה צילום הארכיון של מוזס הוא משנות השמונים?


אדום כואב

שוקינג, הכותרת הראשית של מעריב אתמול. לגמרי לא ייאמן.

maariv165


גם בישראל היום זו הייתה הכותרת הראשית, אבל לפחות מצומצמת בגודלה.

yh165


מצד שני, איזה סיכוי יש למי ששמעה את צפצופי המכוניות משד' ירושלים במוצ"ש, וניגשה לאינטרנט לראות מה קורה (האם תושבי יפו דורשים עצמאות?), שתעריך את גודל המעמד?

למה מתעכבת חקירת רה"מ
יואב יצחק עונה לדברים של בן כספית מסוף השבוע, ואומר שהחקירה התעכבה בשבועות האחרונים בגלל חיקורי דין הנערכים כעת בעיקר בארה"ב.

המועדון שמקבל אותנו

אורן נהרי ממשיך את דרכי ומטיל ספק בעניין OECD, המועדון הכלכלי אליו התקבלנו.



אמת בפרסום

magnet

ד"ר ירדן לוינסקי מציין שאין שום קשר בין המסקנות המאמר המצוטט לבין הכותרת/תוכן הכתבה. המסקנה מהמאמר היא שטיפול במגנטים עובד, אבל לא נערכה כל השוואה לתרופות.
כל המטופלים לא הגיבו לטיפול תרופתי ואז נוסו המגנטים. זו לא השוואה לטיפול תרופתי. השוואה צריכה להיעשות בין א', ל-ב', או, כדבריו, "ראש בראש".
מתוך המאמר המקורי:
Conclusion: Daily left prefrontal rTMS as monotherapy produced statistically significant and clinically meaningful antidepressant therapeutic effects greater than sham.
The odds of attaining remission were 4.2 times greater with active rTMS than with sham.

פרשת לאור
פנייה למועצת העיתונות בעקבות פרסום המונולוג של יצחק לאור בהעיר, ועצומה.



מתי גולן Vs אירית באומהורן
ושואל אותה את השאלות שלא נשאלה, כולל ביקורת על התייחסות ידיעות אתמול.

לחם עבודה
מורן שריר פוטר מרייטינג אחרי חמשנים במעריב.
דודו כהן עזב את העיתון אחרי שמונה שנים וחצי.


מי יודע מדוע ולמה כתובת המייל של גידי וייץ לא מופיעה, כמו זו של שאר עובדי הארץ, הן בעמוד הרלוונטי, והן בעמודי הכתבות שלו, כשהלינקים של השמות לחיצים בדרך כלל?  איך יפנו אליו כל מי שרוצים לדווח על שערוריות ושחיתויות, לאחר שפורסם שהוא יהיה ראש מחלקת התחקירים של העיתון, אם כתובתו לא מופיעה?


רדיו ללא הפסקה נקנסה ב-30 אלף שקל בגלל דבריו של גבי גזית על החרדים


לניר חפץ, ראש מערך ההסברה הלאומי ויועץ התקשורת של רה"מ (ועורך 7 ימים לשעבר) יש סגן: גידי שמרלינג, עיתונאי לשעבר, שהיה בשבע השנים האחרונות דובר ע' ירושלים (ידיעות).

פירמה (גלובס), הערב
בגיליון שייצא היום יתראיין מולי שגב על מיליטל מעתוק, ועו"ד מיבי מוזר על ענת קם.


מח' הגהה

הופרדו בלידתם
ליצמן, פורוש, הם ממילא נראים אותו דבר

lizman


בלבלת הפועל
המעבורת של אילן רמון ממשיכה לנחות.
מליל השימורים של מוצ"ש, 15 במאי.

hapoel




seifim

ynet


VTV
איזה ילדותיות הזכייניות. קשת ורשת החליטו לא לשדר קדימונים של תוכניות-לא-להן (רז שכניק, ידיעות).
no more cross promo.

פרסומות
שוביניזם?
קבוצת המחאה הזו בפייסבוק יוצאת נגד הפרסומות של גולדסטאר.
על פי טענת הקבוצה, חוץ מהסלוגן "תגיד תודה שאתה גבר", הנשים מוצגות כטיפשות, שטחיות, רגשניות, היסטריות, בעוד הגברים מוצגים כאנטיתזה, כלומר רציונליים ונורמליים.
למרות שיש מימד של הומור בפרסומות, הן לא סאטיריות. מבחינת תפיסת המציאות שלהן הן רציניות לחלוטין, ובטמפו אף מודים בזה.
מטרת הקבוצה היא לעודד מודעות לכך ש:
א. גולדסטאר מפרסמים את עצמם דרך שלילת 50% מתושבי מדינת ישראל.
ב. סטריאוטיפיזציה זה רע.
ג. הדרך לשנות זאת היא (בין היתר) להחרים את הבירה שלהם.


אני אומרת, נכון, הנשים מוצגות כרגשניות, ובהחלט יש פה לגלוג, אבל גם כפעילות מאוד, ספורטאיות, וכל ההופעה שלהן לא אומרת פתיינות, כמקובל בפרסומות, אלא בריאות ועוצמה. לעומת זאת הגברים מתוארים כשלושה קופים, לטעמי, היושבים בלי תנועה בבר שלהם, חסרי מעש, מגדלים כרסי בירה וצופים בפסיביות בטלוויזיה. מי רוצה להיות כמוהם?


קוראי ynet בשוק
(בסרגל, מימין)

ynet165



התיקונים
עם הארץ
(זה שם הטוקבקיסט המתקן)? בוא בוא, ראה ראה, יש שכר לפועלך: גפי אמיר מתקנת, וכותבת שמצדת כ"ח נמצאת בגליל ולא ליד ירושלים.
ח"ח.


בלוגלנד
ריקי כהן הייתה חמישה ימים בברלין וחזרה עם תובנות בזק.


לפני פיזור
כבר סיפרתי אלף פעם שכל הקשרים והחיבורים שלי עם אנשים נעשים בשנים האחרונות רק דרך הרשת, כך שאין בדיווח הבא שום דבר מפתיע:
גם המתרגמת שתצטרף אלי לצרפת הגיעה דרך הפרסומים בבלוגים ובטוויטר. העסקה נסגרה תוך כ-35 שעות מפרסום הבקשה, במהלכן דיברתי והתדיינתי עם עשרות אנשים.


לקראת שבוע הבא, אשמח לקבל פוסטים אורחים.

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , , , , , , | 159 תגובות

אצבעות שחורות 14.5.10

כולם עסוקים בגליונות שבועות, הבעלל"ט השבוע, מקללים נמרצות מצד אחד, ומודים לאל שנשארו להם יומיים חופשיים עד שמתחילים לשבור את הראש על גליונות החגים, כך שגיליונות סופשבוע האחרון נעשה עם רגל פה ורגל שם. אולי לכן הם לא מעוררי יצרים.


התאונה וחיילינו המתים (פרק ב')

כדי לראות את ההבדלים התפיסתיים ("נהרגו שני קצינים וחיילת"), הנה כותרת לאותה תאונה בצפון באתר כיכר השבת:

hasidteuna

הידיעה התפרסמה ב-18:20 ביום התאונה. העיתונים יורדים לדפוס בחצות. ובכל זאת, בכותרות העיתונים לא נכתב "שלושה חיילים וחסיד ברסלב נהרגו בתאונה", ומצד שני, פה לא הוזכרו החיילים.
רוצה לומר – הכל התניות והעדפות. כאותו פיל הנצפה על ידי עיוורים, כל אחד יתאר את נפגעי התאונה מנקודת המבט שלו.


ולסיכום: אין סיכוי לראות בעיתונות כותרת כמו "מהנדסת בחב' חשמל וחסיד ברסלב שביקר במירון נהרגו".

"שלושה חיילים נהרגו" – זה כן. כי חיילים, כאמור, שווים יותר.

וכן, הבנתי הכל: דו"צ שחרר מידע מוקדם יותר, פרטי האזרחים שוחררו לפרסום לפני חצות. בסדר. הכל מקובל עלי. כל זה לא משנה את המסגור, את הכותרות שנכתבות בדקה התשעים, ולפני ההורדה לדפוס (של השער, שיורד בחצות פלוס מינוס).
שיהיה ברור, ההחלטות האלו הן לא משהו מודע ולא נעשות במזיד כמובן.
מדובר בתפיסות תרבותיות, חברתיות ותקשורתיות מבוססות, מוטמעות, תת הכרתיות, בלי לחשוב בכלל: חייל נהרג זה וואוו. קצין – טרגדיה. חסיד ברסלב – למי אכפת, מה הוא תרם למדינה? סתם חימם ספסל בישיבה כל חייו. מטרת העל שלנו היא לרגש, לזעזע, לטלטל. כל בני האדם שווים? אפילו לא במותם.

יש מתים שווים ושווים יותר, ושום "הותר לפרסום מאוחר, לפני הסגירה" לא ישנה את המצב.


גם פול אוסטר נוטל קורה מבין עינינו
על האנומליה של התקשורת המקומית מספר פול אוסטר, שביקרבפסטיבל הסופרים, לדוד זונשיין.

האם אתה מצליח להבין מדוע שואלים סופרים על עמדותיהם הפוליטיות? אני שואל אותו. "באמריקה אף אחד לא שואל סופרים על עמדותיהם הפוליטיות. כשאני מבקר במדינות – כל מדינה שהיא לא ישראל – אנשים שואלים אותי מה קורה באמריקה, אבל אף פעם לא נשאלתי בצרפת מה אני חושב על המצב בצרפת. בישראל, לעומת זאת, כולם רוצים לדעת מה אני חושב על המצב בישראל. זה מרתק. מעולם לא שאלו אותי כאן שאלה אחת על אמריקה. אני אומר להם תמיד: ביליתי בסך הכל ארבעה שבועות מחיי בישראל ואני לא כשיר לתת תשובות עמוקות או מתוחכמות, אלא רק התרשמויות משהותי כאן ודברים שקראתי, אבל אני בהחלט לא מומחה לנושא הזה".


המוסף לשבת, ידיעות

יש לי חשד שהכתבה הפותחת (הפרקליטה אירית באומהורן, מאת עינת פישביין וטובה צימוקי) נכתבה/נערכה בחופזה. איך אני יודעת? היא מרובבת בתקלות שקורות לכל מי שכותב ואין עליו עין מפקחת: אותיות ומילים חסרות וכגון דא.

ולעניין: באומהורן טוענת שלא הצליחה להבין למה א' נשלפה מכתב האישום.
תגובת מני מזוז והפרקליטות: באומהורן לא יודעת על מה היא מדברת, הכל נובע "משיקולי נקמנות אישית", ומ"חוסר הבנה והיכרות של הנושאים בהם עסק הראיון".
לא הבנתי: כשבאומהורן עבדה בפרקליטות היא הבינה את המערכת ואת שיקוליה, ומשפרשה, היא לא מבינה?



מוספשבת, מעריב
בן כספית מזכיר שעברו חמישה שבועות מאז שאולמרט חזר לארץ והוא עדיין לא זומן לחקירה, שאורי קורב נענש (קלות בלבד) על שלימד בלי אישור ושהאמת על דליה איציק יצאה לאור, בניגוד לנטען בעיתונים אחרים וגם מחמיא לגלובס ולמשה ליכטמן על התחקיר בפרשת השר שלום שמחון.
יש משהו בדבריו.


7 ימים

אם פרופ' בני מוריס (אמירה לם) אומר שיש סבירות גבוהה (אין מסמוך מוצק, מטבע הדברים) לכך שההצבעה באו"ם בנובמבר 47' לקראת תוכנית החלוקה לוותה במתן שוחד, אז אין להתפלא על כך שהמעשה המגונה נמשך לאורך כל תולדותיה: "קיומה של מדינת ישראל היה על הפרק וכל האמצעים היו כשרים".
(ראיון לכבוד ספרו החדש – 1948 – תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה)
הפצצה השנייה שהוא מטיל בראיון, שמשומה לא מוזכרת בהפניית השער של המוסף, וזו  גם התזה המרכזית של הספר היא שמלחמת העצמאות הייתה מלחמת ג'יהאד ולא, כמקובל עד כה, "קרב טריטוריאלי בין שתי קבוצות לאומיות, מאבק מדיני עם פאן צבאי".
המשמעות, לדבריו, היא שאם זו מלחמת דת, הרי שנוקשותה ומוחלטותה מקשים מאוד להגיע לפשרה.

פרופ' אניטה שפירא ופרופ' מיכאל בר זוהר לא פוסלים על הסף את ממצא השוחד, אבל מודים שלא שמעו על כך מעולם.

התפרוץ מלחמת היסטוריונים?

אה, שכחתי, עוד משהו מעניין בעניין מוריס: הוא מספר איך קיבל את עבודתו באונ' בן גוריון: הנשיא דאז עזר ויצמן שמע אותו אומר בראיון שבכוונתו לעזוב את הארץ, והזמין אותו לפגישה. הוא התרשם ממנו, צעק למנכ"ל שלו, אריה שומר, שצריך למצוא למוריס עבודה. שומר התחיל להתקשר מיד לכל נשיאי האוניברסיטאות, וברגע שמוריס הגיע לביתו התקשר אליו ברוורמן, נשיא או' בן גוריון, ואמר לו, אל תדאג בני, יש לך עבודה. והשאר, היסטוריה.

רואים, ככה מתקתקים עניינים!



תרבות מעריב
מאיר שניצר כותב ש"הצעת החוק המחייב יוצרים להכריז על נאמנות למדינה היא חלק מטירוף לאומני, שהחל בבופור ויצא מדעתו בעג'מי":

"… סכנדר קובטי, אחד מצמד הבמאים המעולים שיצר את עג'מי הסביר למראיין כי אינו מייצג את מדינת ישראל, כי אם את יצירתו שלו, העוסקת, בין היתר, בעלבון המיעוט הערבי המופלה לרעה בעירו יפו. מובן ששמורה לקובטי זכות טבעית להצהיר על הדברים הללו ולהאמין בהם בכל לבו. סרטו זכה לתמיכה מקרן לעידוד הקולנוע הישראלי, השואבת כספיה מתקציב המדינה. אם קובטי הוא אזרח ישראל, ואף משלם מסים כחוק, זכותו המלאה לקבל כספים אלה… שהרי יש מדינות… שבהן מתיר ביהמ"ש העליון לאזרחיהן לשרוף דגלי מדינה ולבזות סמלים לאומיים אחרים כמו ההימנון..."


צודק.

פרסומות
נתקלתי במודעה הזו בנרג' וסקרנותי בוערת: מהו המבצע שאסור לפרסם? הסרת שיער בברזל מלובן?

mivza



בפרס השער האניגמטי
זוכה מוסף הארץ.

haaretz145

למה שונאים את הפועל תל אביב
אני עוד אצטער על ההצעה הזו, אבל מישהו (צהוב, אדום, ירוק) מוכן להתייחס לניתוח של אלון עידן?
בלי קללות?

קוטג'

מישהו מופתע מכך שקוטג' היא הגבינה הלאומית?

לחם עבודה
מירי חנוך בטור פרידה, עם עקיצה לכיוון עורכיו של סייד קשוע (Aka עורכיה), והודעה לאומה: היא לא קוראת טוקבקים.

"…במשך השנים עברתי הכל עם הטור האישי, זוגיות ופרידה עיתונאית, ומאז שהייתי לאם חד טורית הפך האישי לבלוג משפחתי, שרק גרם לי להצטער שאני לא סייד קשוע, כלומר ערבייה ישראלית עם טור במוסף.

אני שמחה לבשר כאן לכל מי שמכיר טוקבקיסטים, שאני לא קוראת יותר טוקבקים מאותה סיבה שאני לא עומדת בכיכר העיר ונותנת לאנשים להוציא עלי את העצבים רק כי אני שם..."

במקום הטור שלה, או שלא במקום, כפי שכבר דיווחתי לפני כמה שבועות, יקבל אביעד קיסוס טור במוסף.

בלוגלנד

אריאל שנבל (מקור ראשון) כתב בבלוג שלו סיכום לעונה השנייה של סרוגים.
(ואני עדיין לא הספקתי).

שערוריות במודיעין (יקי בז'ה).


מח' בידוק ספורטיבית

בעמוד 26 בישראל היום יש בטור צד את טבלת הבית העליון בליגה הלאומית. בסוף הכתבה על הליגה מצויה השורה: "אתם מוזמנים להביט בטבלה כדי להבין". אבל מה? בטבלה סקציה נס ציונה רשומה פעמיים, במקום הרביעי ובמקום השישי (בדיוק כמו הטבלה המוטעית בעיתון של יום ראשון האחרון).
במקום השישי אמורה להיות עירוני בת ים. אז מה להבין?

nes

לפני פיזור

יש דוברי צרפתית במטוס?

פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות | עם התגים , , , | 204 תגובות

חיילים מתים שווים יותר

cotarot145
זו לא הפעם הראשונה שהצ'ילבות, ידיעות וישראל היום, יוצאים בכותרות ראשיות דומות עד זהות. אולי רב המשותף על המפריד בין השניים, לצערם הרב. מעריב בפונט הכי ענק, הארץ מעדיף את אהוד ברק.

במחזוריות מרשימה, פעם בכמה ימים בהם מתברברים העיתונים בכותרותיהם במיני שטויות והבלים ומאבקי כוח והצהרות משונות של פוליטיקאים תמוהים מתרחשת טרגדיה ראויה, וכולם מתכנסים יחדיו לזעוק את הזעקה המתבקשת.
היום – התאונה בקו 361, קו החיילים, בחסות נהג חדש של אגד, ש"נסע כמו מטורף", כמאמר הציטוט הענק על פני חצי מע' 2 של ידיעות.
בתאונה נהרגו חמישה בני אדם, ביניהם שני קצינים וחיילת, ונפצעו 51 אנשים.
למה ההרוגים לובשי המדים על תמונותיהם מככבים בשער? מדובר בפעילות מבצעית? העובדה שהם לובשי מדים הופכת אותם ראויים לאזכור מכובד יותר מהאחרים?
שני ההרוגים הנוספים לא זוכים לתמונות, על אחד מהם לא כתובה מילה, ועל השני שורות ספורות, בסוף, אחרי שגמרנו לדווח בהרחבה על המתים במדים.
במעריב – כל השער מוקדש לטרגדיה. שני המתים שעליו הם המתים במדים. הקצינים. אפילו בלי החיילת, כולה חוגרת, מסכנה.
למה צומת גילון נקרא פה צומת גלאון (וגם גילון, השם הנכון, במפה)?
במעריב, ההרוג שזוכה לידיעה נפרדת הוא סרן אביב אל-דן (או אלדן, במעריב מתלבטים).

הארץ, שהכותרת הראשית שלו מוקדשת להגיג ברקי, לא מפלה, ומבחינתו, נהרגו חמישה בני אדם. בלי תמונות של חיילים בשער. האזכור היחיד לכך מופיע בידיעה: "שניים מההרוגים הם חיילים שהיו בדרכם חזרה הביתה מהבסיס".
במשנה לידיעה בע' 2 כתוב כי בין ההרוגים קצין שב"ס ושני חיילים.
התמונה המופיעה: של סלאח עבדאללה, קצין השב"ס. אפליה מתקנת?
דווקא האתר מיישר קו עם שאר העיתונים.

haarez143


ישראל היום מזכיר בכותרת הגג בשער שבין ההרוגים קצין וחיילת. התמונות הן של שלושת ההרוגים: הקצין, החיילת והרב-כלאי.
כל העיתונים מקדישים את העמודים הראשונים שלהם לתאונה.

המוסף לשבת (ידיעות)
נחום ברנע כה התיש את עצמו עם "חשבון הדולרים", כך הכותרת, ועדות החמישים אלף דולר שכמעט קיבל נתניהו, עד שכאותה תהילה נגמרה מכסת המילים שלו לשבוע הנוכחי, והוא לא כתב את מדורו הקבוע.
את הנדל"ן היקר, כפולת 2-3 של המוסף תפסו עינת פישביין וטובה צימוקי עם כתבת השער (וגם שער העיתון) על אירית באומהורן, שהובילה את כתב האישום המקורי נגד משה קצב.
הכותרת, ציטוט שלה, אומרת כך: "בתיקים של אישי ציבור יש חשש שצמרת הפרקליטות פועלת גם ממניעים אמוציונליים" (המילים האחרונות מודגשות ומוגדלות עשרת מונים).
את הכתבה אקרא בהמשך.

הצחקת, אחותי. כל ההחלטות בעולם מתקבלות ממניעים אמוציונליים. אין אף החלטה שמתקבלת בקור רוח ובניתוח אנליטי מובהק. זה הטבע האנושי, יקירה, וכמה שלא ינסו גברים נמרצים בעלי מבט פלדה ולב אלומיניום להכחיש – אין דבר כזה. הכל רגשות.


ג.ר.ש

ידיעות מקדיש את שני שעריו המרכזיים לגרושים ממלכתיים: ריטה ב-7 ימים, אקי אבני בלילות.

בכלל, גירושים עושים טוב לסלבז: הם הופכים ראויים לחמלה, עוטפים אותם ברחמים, והם יכולים להגג איך נבגדו, נזרקו, איך עולמם חרב עליהם, ולהצטנף בפינה, מחכים לליטופים.
מעניין שתמיד המתגרשים-המרואיינים הם הצד הנפגע, והצד השני הוא החלאה.

7 ימים

מרב בטיטו עבדה שבועיים בבית לוינשטיין בזהות בדויה.
הכותרת מצמררת: "לבד על הגב".
מרפרוף: שווה קריאה.

וואוו, פיוס בין ידיעות לריטה, המתראיינת לכתבת השער של 7 ימים (סמדר שיר) לרגל ספר הילדים שכתבה (במחברת, לא במחשב), הלב של שירז. וגם מוסר הלוט מיחסיה עם רונן ברגמן, כתב העיתון: הם נפרדו בשבוע שעבר, ולא, ברור שהיא לא רוצה לדבר על זה.
איך היא התגברה על הפרידה מרמי, שלא מוזכר בכתבה? התמסרה לכאב ונתנה לאנשים שיחבקו ויעטפו אותה.

levrita



לידידינו בניו יורק

מוסר דביר אסולין:
בכנס Media & Communication Summit, שמתקיים ב-25 במאי בצ'לסי, ניו-יורק, כלול גם  "Young Jewish Professionals", פאנל שבו יקחו חלק בכירים בעולם התקשורת והפרסום, ביניהם מנכ"ל Newsweek, מנכ"ל סוכנות הפרסום הבינלאומית Young & Rubicam, נשיא HORIZON MEDIA ועוד.
מחיר הכרטיס $80, אבל אורחיו של דביר יכולים לקנות כרטיס בהנחה של $25.
כדי לקבל את ההנחה יש להקיש את הקוד assouline בעמוד רכישת הכרטיסים.



התיקונים
עם הארץ ("בגללך אני צריך לכתוב פה?", כתב בזעם הטוקבקיסט שפרש)
תיקן אתמול את גפי אמיר, שכתבה בידיעות שמצודת כ"ח (ולא כוח) היא ליד ירושלים. היא לא. היא באזור קריית שמונה.

לפני פיזור
למה פוסט מוקדם? כי אני בדרך לסינמטק ירושלים, להרצאה של אלומית ישי על זיכרון, הרצאה שתכלול את הקרנת שמש נצחית בראש צלול. האירוע יתחיל ב-10:00.
בואו בהמוניכם.

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , | 165 תגובות

ב' נגד ב'

cotarot135
"חשבון הדולרים של נתניהו", בתחתית שער ידיעות, משמאל. "אקי"ם לברנע: פרסמת דברים לא מדויקים ולא מלאים", בתחתית שער ישראל היום. הקרב הזה, בין שני העיתונים, מעניין אותם בלבד. במעריב ובהארץ עסוקים בליברמן הרוגש.


ברנע Vs נתניהו

אקי"ם שלחה מכתב מחאה לידיעות. לאחר מכן שלחה מכתב שני, בו הושמט המשפט "פרטים לא מדויקים ולא נכונים".
התייחסות גם ב-News-1


ובאותו עניין, במסגרת ידיעה שהתפרסמה שלשום בגלובס בנושא:
domim
אז יודע או לא יודע?

הקרב בנושא, שהחל שלשום עם הכותרת הראשית של ידיעות, "50 אלף דולר ב-50 צ'קים" (כותרת הגג הייתה "עדות: התעריף להרצאה של נתניהו למען ילדים מוגבלים"), ממשיך היום.

50elef

הקרב הזה נערך בין ידיעות לישראל היום. הארץ ומעריב מתעלמים מכך לחלוטין.
אפרופו שני המכתבים שנשלחו אתמול לידיעות מאקי"ם, מודיע ידיעות בשערו על "חשבון הדולרים של נתניהו" (נחום ברנע).

ואם הכותרת המגמתית הזו לא מספיקה, הרי שכל עמוד 9 זוכה לכותרת "חשבון הדולרים" עם תמונת נתניהו.

dolarim

כל אדם שחי פה, יגידו לו "חשבון הדולרים", מיד יידע למה לקשר אותו. האם יש קשר בין חשבון הדולרים ההוא לפרשה הזאת? אני לא רואה. אבל, מי יודע, אולי ברנע, אמן הסבטקסט הפובליציסטי, או עורכיו, יודעים מה שאני לא יודעת.
בטקסט שלו, שמשתרע על פני עמוד שלם היום, ומיועד למעשה לצדדים המעורבים בפרשה בלבד, ולעיתונאים שעוקבים בלית ברירה – הקורא הסביר לא יבין בכלל על מה המהומה ומי נגד מי – מוכיח ברנע לכאורה את צדקתו ומכפיש את נתניהו, בעזרת פרשת המכתבים שהתגלגלו מכאן לשם אתמול.
בעוד הוא מביא כלשונו את המכתב הראשון, אין לנו את המכתב השני, כך שלא ברור מה עוד נשמט ממנו, או הוסף לו, חוץ ממה שמסביר ברנע, במילותיו, בסוף העמוד:
"במכתב המתוקן הם מוחקים את הטענה על אי פנייה אליהם ועל אי דיוק בפרסום. הם מפרטים את הסכום שנדרשו לתשלום: 50 אלף דולר. בדיוק הסכום שאותו הזכיר העד דניאל ברעם בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט".

ואחזור להתחלה:
בתחילת העמוד הארוך והמפותל כותב ב': "הכתבה… עוררה רוגז רב אצל תורמים של אקי"ם. היו שכעסו משום שחשבו בטעות שהארגון שילם את הסכום הנדרש, והיו שכעסו משום שחשבו שהארגון פוגע בראש הממשלה. הכעס לא היה מוצדק: אקי"ם לא אשם שאחד מבכיריו נקרא להעיד, והעיד אמת".

(ההדגשה שלי). למה הם חשבו בטעות? כי כך הציג להם העיתון את הדברים בכותרת הראשית שלו. ב' מיתמם, ואת הטעות הוא מייחס, במובלע, לתורמים המשונים, שלא מבינים. וכי מה, יודה הוא שהעיתון שלו יצר מצג שווא?

הלאה: "תגובת ראש הממשלה… פורסמה בהבלטה גם בכותרות בעמוד הראשון וגם במסגרת שליוותה את הכתבה".
לא. מה שהובלט זה מצג השווא על 50 אלף הדולרים. תגובת רה"מ בשער מתחת לכותרת האימתנית, בסוף כות' המשנה היא: "לשכת רה"מ: הוא מעולם לא ביקש תשלום מאקי"ם".
גם הכותרת המשתרעת על פני שליש עמוד בע' 2, שם הופיעה הכתבה של ב' היא "50 אלף ד' בתשלומים". ומה יוכלו להסיק שוב אותם התורמים התמים?

dolarim115


יואב יצחק על דבריו של ברנע היום.



יצא לאור
אורן פרסיקו ראיין את אלון עידן על אודות המונולוג של יצחק לאור. השתכנעתם?

תוס': אורית גלילי-צוקר, שעבדה בדסק הארץ בתקופת לאור, מאשרת שהייתה הטרדה מינית מילולית מצדו, אף שהיא יכולה להיחשב לכאורה כידידת נפש שלו מאותם ימים.

אג"צ, שאי אפשר להגיד עליה שלא הייתה שם או לא יודעת במה מדובר, מציעה, בסוף הסקירה שלה:
"כחברתו לדסק הארץ לשעבר אני מציעה לו פשוט – לבקש סליחה".



הפרשה הבטחונית
יופוסט על הסוכן הזר.

שועלן מוולווט

את הכתבה של רותי סיני על הגבלת הילודה בקרב העולות מאתיופיה.

(ערכתי את התגובות כדי שיתאימו – בערך – להופיע כרצף קוהרנטי).
"רותי סיני מתלהמת והטענה שלה לא סדורה.
זה לא שמזריקים להן כשהן לא יודעות מה זה או שאינן רוצות בכך.
אם המדינה הייתה מחלקת להן גלולות האם גם אז הייתה אומרת שהמדינה מנסה לצמצם ילודה בקרב המגזר האתיופי?
אין הבדל עקרוני (מבחינת מטרה) בין הזריקה לגלולות.
אני לא מבין למה יש שיעור גבוה של משתמשות אתיופיות בזריקה ולא בגלולה (הרי אם 73% משתמשות בגלולה באתיופיה, המודעות לגלולה קיימת), וכנראה שבכל זאת מדובר בהבדל תרבותי כלשהו שמביא אותן לבחור בארץ באופציה זו. מעניין לשמוע מישהי מהמגזר מסבירה את התופעה, ולא מישהי שסתם באה לקדם אג’נדה קיפוחית אנטי-ממסדית.
ולגבי הנתונים בכתבה:
סיני כותבת שמספר המשתמשות בדפו-פרוורה בכללית צמח פי שלושה בין 2005 ל-2008 – התכשיר ניתן ליותר מ-5,000 יוצאות אתיופיה בקופה.
הדו”ח
שעליו ביססה את הכתבה:
ב-2008 ניתן התכשיר ל-4,833 צרכניות קופ"ח כללית (הקופה הגדולה בארץ עם  נתח שוק של 50%. אם בכללית יש 2,700 אתיופיות שמקבלות זריקה, אז בכל הארץ יש כ-5,000), מתוכן 2,759 ממוצא אפריקאי (כנראה שהרוב מאתיופיה).
העלייה פי 3 לעומת 2005 באה לידי ביטוי בכל המוצאים (ישראלים, רוסים, אירופאים וכו’), ולא מאפיינת דווקא את האתיופים. נשאלת השאלה למה, אבל היא לא קשורה לאתיופים ולהגבלת ילודה מכוונת.

כמה אתיופים יש בארץ?

אפשר להניח שב-2008 היו כבר כ-125,000. כ-40% מהאוכלוסיה האתיופית הם עד גיל נערות.
בחישוב שלי יוצא שכ-18,750 משתמשות באמצעי מניעה.
לפי הדו”ח של WHO (ארגון הבריאות העולמי), באתיופיה, 18.3% מהנשים שמשתמשות באמצעי מניעה משתמשות בזריקה (זה הנתון שהסתירו מאיתנו כשדיברו על 73% שמשתמשות בגלולות).
אז קיבלנו 25% בהערכה מחמירה בארץ לעומת 18.3% באתיופיה.
רק כ-2,000 נשים לא אתיופיות מקבלות את הזריקה, כלומר, שיעור המשתמשות בזריקה בארץ הוא  כ-0.1%.
אם כל זה לא הוכחה חד-משמעית שמדובר בהבדלים תרבותיים נטו, אני לא יודע הוכחה מהי. אבל למה לתת לעובדות להרוס אג’נדות חברתיות".
(שועלן, אם שיבשתי דבר מה, הואל נא לאמייל לי).

אני לא מסכימה עם דברי שועלן. מתן הזריקות, כך נכתב בדו"ח, נוח למערכת. זאת ועוד, חלק מהנשים המרואיינות מספרות שלא ידעו על תופעות הלוואי של הזריקה, ושלא קיבלו הסבר על אלטרנטיבות למניעת הריון.
ובכלל, זה לא מפתיע שאוכלוסיות מוחלשות מקבלות טיפול רע הרבה יותר מאלו החזקות. וכל זה בלי לדבר על מספרים ואחוזים.



קצה האצבעות
העיר

אלון עידן כותב "למה שונאים אותנו?" כותרת השער, המתייחסת לכתבה בע' 90, מדור הספורט, על השנאה להפועל תל אביב, תשובה לאיתי שכטר (מי? אה, חלוץ הפועל תל אביב ונבחרת ישראל), יום ראשון, אימון הבוקר אחרי הדרבי, שאמר "למה כולם שונאים אותנו? לא הבנתי את המצב. גילי, אם אני לא רץ, אין לי כוח. כוס אמ-אמא של המשחק" (לא הבנתי מילה).

אחרי הפתיח האניגמטי גם עידן חוזר על "כוס אמ-אמא של המשחק" פעמיים, ואחר כך עוד כמה פעמים.
עכשיו יגידו לי, מה, זה בצחוק, בלי כוונה, כולם שם בהפועל תל אביב או איפה שלא יהיה, במקום בו יורקים על דשאים, כולם נורא אוהבים את אמא, ומה, זו קללה רווחת מדרך ההגנה ועד רח' איינשטיין, אבל אם תבודדו את הביטוי, אפשר יהיה להתחלחל.

אחר כך עידן מתייחס לדברים של אלי אוחנה, ומזדעזע מכך שאמר שגולדסטון טינופת, יהודון וטינופת אמיתית. ומהגזענות בכלל.
ובהמשך – הסבר "הפועל תל אביב היא רק דימוי, ובותוכו מתרחשת מציאות".
ובמילים פשוטות, אני רוצה לדעת אם לקלל את אמא, שם גנרי, זה בסדר, ואת גולדסטון (ושאר שונאי ישראל, טפו) לא?



פייסבוק
קלמן לא לבד, לדן חלוץ יש פרופיל סאטירי באתר, אבל הוא, להבדיל מידידנו, לא משתולל בגין כך.
וגם לדוגמניותינו נפתחו כרטיסים פיקטיביים. מגפה.


יורם קופרמינץ כתב סטטוס, חברה שלו חשבה שהוא עומד להתאבד והזעיקה את המשטרה לביתו באישון לילה.

דוקו צ'אלנג'
שמחתי לקרוא הבוקר ששלוש הזוכות בתחרות דוקו צ'אלנג', בה השתתפתי בשנה שעברה, שהסתיימה אמש, הן נשים.


רמי וריטה, סליחה, רמי קליינשטיין ואלכס אילן מתחתנים
ידיעות, מעריב וישראל היום מדווחים על כך בעמוד האחורי שלהם.
עדיין עולים ספקות, בישר"ה ובמעריב, בעניין הזוגיות של ריטה והעיתונאי רונן ברגמן, כשהראשון נוטה לכיוון נפרדו, והשני נוטה לכייון לא-ברור-מה-נסגר-איתם. ידיעות, במדור הרכילות שלו, הרחבה לע' האחורי, שופך אור: "…ריטה (שנפרדה לאחרונה מבן זוגה).
לא צריך לטבול את ברגמן, מבכירי ידיעות, בשלולית הביצה, נכון?

לחם עבודה

יודית שחר, יוצרת ומורה ומנחה, כתבה בבלוג שלה על פיטוריה.
היא מבקשת לעבוד עם ילדים לקויים ולקבל משכורת של משרד החינוך.


מח' הגהה
heli

חלי גולדנברג. תודה.
טוב, בהתחלה היה יותר גרוע.
cheli2

לפני פיזור
מחר, שוב השכמה מוקדמת מאוד.

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , , | 91 תגובות

קרובים לצלחת

cotarot125


דו"ח מבקר המדינה

סופסוף יש קונצנזוס בשערים ובעמודים הראשונים. אין כמו דו"ח מבקר המדינה כדי לאחד את השורות, אין כמו הדו"ח להוביל ללילה שקט ובטוח בדסקי החדשות. הדו"ח הוא עוגן כבד משקל. כולנו אוהבים את השחיתויות שלנו, כולנו נהנים לחפור בהן עד הסוף, ולגלות עד כמה אנחנו מרקיבים.

בשער מעריב, אף בידיעות ובישראל היום וגם גלובס – מינויי מקורבים, ובראשם המפכ"ל דודי כהן שהתערב במינוי אחיו לסדרת תפקידים.
הכותרות, במקובל במקומותינו: "קשר משפחתי", "הכל נשאר במשפחה" (פעמיים), ובגלובס "שמחה משפחתית" (על שר החקלאות שלום שמחון שפעל לטובת הרפורמה בענף הלול שעשויה להיטיב עם משפחתו). ההתלהבות משמחון בשער גלובס מקורה בכתבת שער על אותו עניין בדיוק ב-G משלהי אפריל, כפי שמציינת הידיעה עצמה.
גם כותרת הארץ עוסקת בדו"ח המבקר, ובהטבות המשפחתיות, אבל כמובן שבלי רפרור לסדרות טלוויזיה נכחדות.

ניצולים נכחדים
ב-2008, למשל, נכתב ב-ynet על הסיוע לניצולי שואה: "ההחלטות נשארות על הנייר ובינתיים אנשים מתים".
12 במאי 2010, מעריב: "הקצבאות מתעכבות ובינתיים הניצולים מתים".
עד כה נסתיים הבירור בעניינם של 6,000 איש מתוך 35,000. מבירור שערכתי עולה שסדרי העדיפויות הם: קודם טיפול בבני 91 ומעלה, ואחר כך בכל השאר.

יוקר התמותה
עוד מלין המבקר על שהקיבוצים הפכו את הקבורה האזרחית אצלם לעסק רווחי, אף שמדובר בקרקעות שהמדינה החכירה להם למטרות חקלאיות.

דליה איציק
המבקר מצא שאין דופי בפרשת שיפוץ הדירה של דליה איציק, שאף החזירה לקופת הכנסת את הוצאות הריצוף בסך 25,380 ש', כדי למנוע לזות שפתיים. ידיעות ומעריב הולכים עם לינדנ', וכותרותיהם – אין דופי במעשיה.
הכל התחיל בתחקיר אולפן שישי מלפני שנה. מעריב מתייחס לאיציק ולאולפן גם בעמוד התרבות של המגזין.

ישראל היום עם כותרת הפוכה בעניינה: "ליקויים בתקופת איציק ובלישניקוב".
מרדכי גילת מוסיף טור פרשנות הקובע שאיציק זוכתה בגלל לחצים על המבקר. גילת מתייחס לפרסום בהארץ אתמול. אלא שהיום מכחיש המבקר בהארץ, ואומר שאין לו שום כוונות להתמודד לנשיאות.
כותרת כתבת ע' 2 של הארץ על איציק היא "המבקר גנז מסקנות אישיות נגד איציק ומנכ"ל משרדו" (הכוונה לבלישניקוב, שהיה ב-2009 מנכ"ל משרד המבקר, אחרי שתפקד כמנכ"ל הכנסת בתקופת איציק).

היועץ לשעבר של המבקר מוחה נגד מסקנות הדוח.
זאב סגל אומר שלמבקר עדיין אין שיניים.


המדינה מצמצמת בחשאי את הילודה בקרב יוצאות אתיופיה

כך רותי סיני במעריב. לא יכול להיות. ישראל 2010?
היכונו לדוח מבקר המדינה בשנה הבאה.
לטעמי, הידיעה המרעישה של היום.



מועצת העיתונות
קבעה שידיעות טעה כשלא ביקש את תגובתה של שרה נתניהו בפרשת העוזרת.
ידיעות מתכוון להתעלם מההחלטה ולא לפרסם אותה בעיתון, לא במקום בולט, כפי שקבעה במועצת העיתונות, ולא במקום לא בולט. נאדה.

הידיעה "ניצחון לשרה נתניהו" מתפרסמת בשער ישראל היום. כמובן. כך ששני החלקים בשער יוצרים ביניהם זיקה נאה.
ועם כל הכבוד לידיעה, נו, היא באמת לא שווה שער.

nishar


ישר"ה מצטט בע' 9, המוקדש כולו לעניין, מייל ששלח עורך ידיעות, שילה דה-בר לעובדיו אתמול: "זהו משחק מכור, ולכן אין בכוונתי לפרסם בעיתון את פסק הדין".
בנוסף לידיעה הנרחבת, יש גם טורון דעה של דרור אידר על כך ש"החבר'ה של מוזס בהיסטריה".
מעריב לא מתייחס לנושא.

נצרת עילית מחפשת שם

השמות שנבחנים: גלילה, בת ציון ועילית הגליל. רעיונות נוספים?
(ידיעות)
הצעות – לראש העיר:

שם תפקיד / ניתן לפנות בתחומים כתובת E-mail
* לשאלות נפוצות – לחץ על הקישור משמאל קישור
שמעון גפסו ראש העיר gafsou@nallit.org.il


יום ירושלים
ידיעות מקדיש את כל 24 לבירה. נחום ברנע מפליא בקלישאות מופרכות. לקרוא ולהתפלץ:
"…קודם כל היא לא תל אביב. היא פחות מאולצת, פחות ראוותנית. קחו את הצעירים הירושלמים שירדו לתל אביב: הם פחות משועבדים לתרבות המותגים, פחות פלצניים. רובם שירתו בצבא. כמו צעירים עוזבי קיבוץ, הם מעדיפים להיפגש בגולה התל אביבית אלה עם אלה, באותם מועדונים, באותם פאבים".
מה, זה מסתמך על דו"ח הלמ"ס? על סקר של מינה צמח וקמיל פוקס שחוברו להם יחדיו? אולי יציע ברנע את שירותיו למהדורה הבאה של לונלי פלאנט?

בהמגזין של מעריב, רובי ריבלין מדבר על העיר, כי מעריב קבע שריבלין הוא "אחרון הירושלמים והדובר המובהק ביותר של הבירה".
כשלעצמי תרמתי לחגיגות בכך שאבקר בה פעמיים השבוע. הראשונה הייתה בראשון, השנייה תהיה בשישי, בהרצאה של אלומית ישי על הזיכרון, כולל הקרנה של שמש נצחית בראש צלול.



לא רק בובוהדנה
גם יעל פוליאקוב מעסיקה עובד זר.
כל האמירות המקושקשות (מפוליאקוב ועד נילי פריאל) של אלו "שלא ידעו" שלעובד הזר אין רישיון, מופרכות באופן חסר תקדים. כדי להעסיק עובד זר צריך רישיון. ידוע כי העסקת מישהו ללא רישיון גוררת קנס של עשרתלפים שקל. כל מי שלא מבקש רישיון מראש הוא עבריין במודע. טענת "לא ידעתי" מקוממת ברמות.



ברשת
הושק אתר להנצחת אלי כהן.


תקלה בטוויטר
ההסבר לאיפוס העוקבים והנעקבים
-.
twit11twit21


בלוגלנד
ירדן לוינסקי, פסיכיאטר הבית, מציע מה לעשות עד שהתרופות הפסיכיאטריות מתחילות לעבוד.

גרסה חדשה ותיקה להכנסות מהבלוג: יוסי גורביץ (החברים של ג'ורג') מבקש מקוראיו לתרום לו אם הם אוהבים את החומר הנקרא. מאחר שהוא חי מטבק ואלכוהול, כך הוא מסביר, לכך ישמשו התרומות.
אני אומרת שאם אכן לכך ישמשו התרומות, ואם גורביץ ימשיך לחיות מטבק ואלכוהול, לא ירחק היום בו לא יוכל ליהנות מכספי התרומות.
ולכן, בתמימות אווילית, מבקשת מגורביץ לשנות את אורחות חייו. קלי קלות.

תגובות למונולוג של יצחק לאור מהעיר, יום שישי האחרון.
אורית קמיר מייחסת את שנאת הארוס ללאור עצמו.
נעמה כרמי טוענת שהעיר הוא קבלן המשנה של הארץ לעבודות מלוכלכות.
נילי לנדסמן משווה באחר (הכניסה בתשלום) בין לאור לאיציק מרדכי.


גם אורית עריף כבר העבירה את הבלוג שלה מרשימות לוורדפרס, וחונכת אותו היום עם פוסט-קומיקס חדש בנושא פוריות.



הכי דמי מור 1991

גם קלאודיה שיפר, 39, עשתה את זה.

pragnant


מח' הגהה
"קרקעות בתי העלמין הן ברובם קרקעות מדינה" (מעריב, 4)

ותקלה מצחיקה, שם:
"ביקורת נוספת עוסקת בשני מרכזי המידע… יש לאחד את שני המכרזים כדי למנוע בלבול בקרב הניצולים" (שם, שם).

לפני כולם בגלובס
lfnei


גפי אמיר מוולווטת
"כתב הבריאות של ערוץ 2 דיווח אתמול על חולה שהתעורר אחרי שבועיים כשהוא מחוסר הכרה".

לפני פיזור
מתנת פרידה לגורדון בראון, רה"מ הבריטי המתפטר.

וחוץ מזה נמצא שיר גנוז של נעמי שמר, "איך זרחה לי השמש באונייה שלום", שכתבה ב-1964 לבתה הללי בת השמונה (מעריב).

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , , , , | 147 תגובות

מוכנים להתקבל למועדון שמקבל אותנו

cotarot115

הברכות שלי עזרו, ישראל התקבלה למועדון היוקרתי OECD, או כפי שנכתב בישראל היום, גם בשער העיתון: "קיבלנו שדרוג" (תיקנתי, בייאוש).
אם תחפשו בידיעה מי אמר את הביטוי הזה, לא תמצאו.

shidrug
אמממ, הידיעה שיחד עם ישראל התקבלו גם אסטוניה וסלובניה לא פוגמת בגודל ההישג?

אופס, עוד לא הוסיפו את הדגלון של ישראל. אנטישמים.

היעד הבא של נתניהו הוא רשימת ה-G20, עשרים המדינות העשירות בעולם. אה? לא קפצנו קצת מעל הפופיק הסמוי מן העין בכרס הישראלית המשתפלת?


איך תשפיע עלינו החברות במועדון OECD?
מתקצרת את ממון:
– חברות בינל' ישקיעו פה.
– קרנות בינל' ירכשו מניות וקרנות בבורסתנו.
– נקבל עדיפות במכרזים בינל'.
– דירוג האשראי (לא שלי) יעלה.
– הריבית על הלוואות למדינה ולחברות ישראליות תרד.
– פערי השכר בין גברים לנשים יצטמצמו כמו שהבטחנו (!).
– נתוני הלמ"ס יעודכנו לעתים תכופות יותר (עוד שטויות סטטיסטיות) וייתכן שיושמטו מהם נתונים המתייחסים לשטחים (!).

יהודה שרוני במעריב כותב ש"נקבל תו תקן בנוגע להתנהלות כלכלית ראויה" (?).
כל התיאורים האלו נשמעים לי פנטזיה על נושא רומנטי.

אבל לפי כלכליסט, מחקר של בנק ישראל קובע שלא צפויה נהירה של משקיעים זרים לישראל.

רק נדמה לי, או שהכלכלונים פחות מתרגשים מהכתבים הכלליים מהתקבלות ישראל למועדון?


היזהרו מאיתנו
הכותרת של מעריב היא הכי לא-ניוז שיש. טוב, חוץ מהכותרת של ידיעות:
בוגי יעלון (המשנה לרה"מ והשר לעניינים אסטרטגיים) אומר שיש לנו יכולת לתקוף את איראן. כן, ו? איפה החדשות?


הפרשה נחשפה
השופטת עינת רון אומרת שלא הושפעה מהפרסומים בחו"ל כשהחליטה על הסרת צו איסור הפרסום. אוקיי, ומהפרסומים בישראל כן הושפעת?
פרשת ענת קם לימדה אותי ורבים אחרים בסביבה פרק בהלכות צווים וקיומם. לעניותי, כלי התקשורת, תחילה הבלתי ממוסדים ולאחר מכן הממוסדים גילו הרבה יותר אומץ במקרה הזה, וקבעו עובדות בשטח, ובמהירות הבזק.

במעריב הפרשה אפילו לא מוזכרת בשער, אף שאתמול זה היה העיתון הבולט בתיאורה. רק ע' 4 מוקדש לה.
בידיעות, שהתייחסו לפרשה אתמול בצנעה, יש אזכור בשער (כמו גם בישר"ה) ועמ' 4-6 מרחיבים עליה.

בהארץ זו הכותרת הראשית.

ובחזרה לנתניהו

ידיעות חזר לסוס המנצח שלו: עלילות נתניהו. והיום, כותרת ראשית, התעריף להרצאה שלו לילדים מוגבלים – 50 אלף דולר ב-50 צ'קים.
מי שקורא את הכותרת לידיעה של ברנע, יכול להסיק שזה מה שקרה, זה מה שקיבל נתניהו, כלומר עשק אומללים. הקוראים התמימים  (או חסרי הזמן והסבלנות) לא יבינו שזו רק עדות (של דני ברעם, מנהל המח' לק' חוץ של אקי"ם), ושלא אירע דבר בפועל למעשה.
בתוך כל המסגור המפליל הזה אפשר למצוא גם קוביונת עם תגובת נתניהו (בע' 2): "מר נתניהו מעולם לא פנה לאקי"ם בבקשה לשלם עבור הרצאה כלשהי… ולא מכיר בשום פנייה כזאת מאקי"ם אליו… במהלך השנים… מר נתניהו הרצה ללא שכר בפני ארגוני צדקה ישראליים וארגונים רבים שלא למטרת רווח".
אבל מה זה משנה כבר, הרי יש כותרת ראשית. לכל זה נוסיף ארבעה פורטרטים כוחניים של "נתניהו בנאומים אחרים" (כך הכיתוב), וסגרנו סקופ/חשיפה/שחיתות להיום.

ידיעות מציין שחוקרי יאח"ה היו "לימור ואיתי". סליחה, לא שמעתי כבר את השמות האלו? אני משוכנעת שקראתי עליהם ממש בשבועות האחרונים. מה, הם אלו שמדליפים את תמלילי החקירות לידיעות, כלומר לברנע?


יש ממה לפחד
פטרייה קטלנית. ישראל נערכת לקרבות בלימה. היא נראית כמו שפעת שהופכת לדלקת ראות.
מחר כבר נזכה לכותרות ראשיות.


לא הבנתם את אובמה

דורון פישלר מסביר לגאג'טאים ההמומים  שאובמה לא שונא אייפודים, טמבלים. אז למה כתבתם?


בגדי הים של בלייזר
שני שליש עמוד מקדיש ידיעות לתחרות שער הביקינים של בלייזר.
כן, גם אתם יכולים לבחור שער אחד מבין השמונה שיהיו בדוכנים, של מגזין בגדי הים של בלייזר ושל סוכנות לוק.
וגם להצביע ב-ynet.
זאת אומרת, לא ממש תצליחו, אם תיכנסו לכתובת הרשומה בעיתון:

http://go.ynet.co.il/blazer_swimsuit.index.html



לחם עבודה
ידידיה מאיר (אפעס, גל"צ, רדיו קול חי) עזב (לפני כחודש) את פינת ביקורת התקשורת שלו בתיקתק שורת.
מחליף אותו ב. מיכאל.


מה פתאום פרסום ראשון?

ראשית, החשיפה של הארץ, ובהפרש זמנים ניכר, כך ש"פרסום ראשון" זה בטח לא. שנית, אלו גם אלו משגרים פרטים מזהים על האיש, ופוגעים בפרטיותו.

ish2

ynet, 11.5

————

ish
הארץ, 22.4
———

מצב האומה
שיר זיו התאכזבה, גפי אמיר התלהבה, במעריב לא היה מקום לביקורת טלוויזיה. ובהארץ זכינו לביקור בערוץ האוכל.

בלוגלנד
אורי קציר חושב שהסיכוי למימוש הצעת החוק של ח"כ שי חרמש, כלומר חוק רונה רמון, שואף לאפס.


בני ציפר קיבל את פרס הנועזות על הבלוג שלו, בלונדון. אכן, פארודיה הגונה, רבותיי (וגבירתיי). לא להזדעזע.

שיעור בחשבון

ones2

ones21

ynet

התיקונים
"בכתבה האם יזמים חייבים לשקר (9 במאי 2010) נפלה טעות. פרופ' דניאל אייזנברג לא אמר כי אמירת אמת היא לוקסוס שיזמים אינם יכולים להרשות לעצמם, אלא ציטט ממקורות אחרים, ואינו מזדהה עם המשפט בשום צורה. מערכת TheMarker מתנצלת על הדברים".

לפני פיזור

סליחה, איך מגיעים להוד השרון?

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , , , , , | 209 תגובות

סבתא סעדה על הומואים

(אתנחתא מהניירות)

רק היום, באיחור של כמה חודשים, התוודעתי לסבתא סעדה טביב, הסבתא של דורון סלומון, שכבר לא יכולה לצאת מהבית, ומדברת איתו על עניינים ברומו של עולמנו. אישה חכמה. הקשיבו לה, וכבוד לנכד שמנציח את הפלא.

פה היא מדברת על הומואים ולסביות, או, כדבריה, הומונים והומוניות.



העמוד שלה בפליקס.
ובפייסבוק.
ובטיובית.

דורון, תעשה לה טוויטר!

ואפרופו טוויטר, ראו מה קרה כרגע

twit1twit2

אופסתי (כולם, למעשה).


פורסם בקטגוריה הבלחות | עם התגים | 29 תגובות