על שפת האגם

נותרו עוד פחות מיומיים למסע הקצרצר, ועבודת איסוף החומרים בעיצומה.
אני ממש לא יכולה להתפנות הבוקר, ומנותקת לחלוטין מההתרחשויות היומיומיות.
על שפת האגמון הזה שוכחים תוך יומיים באיזו יום ובאיזה שנה נמצאים, ובעיקר כשהצלילה לזמנים ולמקומות אחרים באמצעות חומרי ארכיון מובילה אותי לעידן אחר, והפרספקטיבה משתנה לגמרי.
למי שלא הבין/ שכח/ התבלבל/ לא היה פה שבוע: אני נמצאת בצרפת, בתחקיר לסרט דוקומנטרי שאני שואפת ליצור.

לבקשת שועלן, לכדתי את הברבורים, ואולי אלו ברווזים בכלל.

barbur

barbur2

כרגיל, אם יש למישהו משהו, אשמח לפרסם.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | 61 תגובות

העיתונאי כמחריב עולם/ פוסט אורח

הלל גרשוני

המשפט הזה, של הרמב"ם, נראה לי כמגדיר היטב ובתמציתיות את מקצועו של העיתונאי:

זֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן דְּבָרִים, וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר 'כָּךְ וְכָךְ אָמַר פְּלוֹנִי', 'כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי'.

ומיהו העיתונאי, אם לא אדם שאוסף מידע מכמה מקורות ומפיץ אותו?

וההקשר המלא:

הַמְּרַגֵּל בַּחֲבֵרוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט, טז). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, עָווֹן גָּדוֹל הוּא, וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, לְכָךְ נִסְמַךְ לוֹ: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (שם); צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי (שמואל א כא-כב).
אֵי זֶה הוּא רָכִיל? זֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן דְּבָרִים, וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר 'כָּךְ וְכָךְ אָמַר פְּלוֹנִי', 'כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי', אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר אֱמֶת, הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם (משנה תורה, הלכות דעות ז, א-ב; הציטוט מתוך משנה תורה השלם שהייתי שותף בעריכתו).

נראה שדעתו של הרמב"ם על מקצועו של העיתונאי אינה חיובית במיוחד. גם אין ספק שהשב"כ יאהב את הכינוי "מרגל", לפחות לגבי עיתונאיםמסוימים. מעניין לשים לב שהגנת "אמת דיברתי" לא ממש עוזרת לעיתונאי, ולדעת הרמב"ם "הרי זה מחריב את העולם", ומה זה משנה אם אמת דיבר. למשל, אם אדם מלקט מפייסבוק אמירות של אנשים כאלה ואחרים, ומפיץ אותם ברבים בעיתון או בבלוג ובכך גורם לסכסוכים מיותרים, נראה שהרמב"ם לא יחבב את מעשיו. מרגל הוא לא רק מי שמוציא את דיבת הארץ רעה, אלא אולי גם מי שמוציא את דיבת הארץ רעה.

לא, אינני חושב שהרמב"ם פוסל מראש את המקצוע. לא חסרים תחקירים בוני עולם ולא מחריבי עולם, ונראה שלא כלפיהם הדברים אמורים (מאמר מלומד בנושא בהקשר היהודי-הלכתי – כאן). אבל אני חושב שכדאי לכל אדם העוסק בתקשורת, ולכל אדם בכלל, לחקוק את האזהרות הללו במוחו, ולשקול בכל פעם: האם הוא מתקן עולם או מחריב עולם? האם, כדברי הכלל העתיק של הלל הזקן, הוא היה רוצה להיות זה שעומד מהצד השני של המתרס? האם הוא מעולם לא התנהג כמו אותו עיתונאי קטן, השופך דם כדי להאדיר את שמו, להוסיף עוד סקופ לרקורד ועוד כמה פרוטות לחשבון הבנק?


אולי – רגע לפני שאנחנו לוחצים "שלח" לכתבה, לטור, לפוסט או לטוקבק – כדאי לעצור ולחשוב: גם אם אמת דיברתי, אולי אני מתנהג כאחרון הרכילים, מחריבי העולם?
אני לא חושב שהרמב"ם מדבר רק לחובשי הכיפה שבינינו (אבל גם אליהם!). אלו כללי אתיקה כלליים, שיכולים להיות רלוונטיים לכל אדם, בכל זמן. ורגע לפני שתאשימו אותי בהתנשאות, הטפה ומוסרנות, אבהיר שאמנם איני עיתונאי, אבל גם כתְגוּבִיתָן מן השורה אני כנראה חוטא לא פעם בדברים הללו, ולא באתי אלא להכניס לשיח ה-ולווטי גם את האספקט הזה, של כוחן של מילים והצורך לעתים ללחוץ על "בטל" במקום על "שלח".

קחו שלוש דקות לקרוא את הלכות רכילות של הרמב"ם. 400 מילה, אולי קצת יותר. אולי אחרי הקריאה תמסגרו את זה לעצמכם, בראש, בנייר או בדסקטופ, ותיזכרו בזה בפעם הבאה שאתם עומדים לקטול מישהו ולגלות את ערוותו ברבים. אה, וגם לפני שאתם עומדים לכתוב טוקבק משמיץ על הפוסט הזה, או על בעלת הבית שמעזה לארח אותו.

הלל גרשוני

פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | 159 תגובות

אצבעוניות צרפתיות 21.5

לקחתי איתי את המוספים שיצאו ביום חמישי, ובין לבין קראתי קצת.
לאו דווקא את הדברים החשובים, ובטח שאין לי את התמונה הכללית של סופשבוע, אבל בשביל זה אתם נמצאים כאן. ואשמח לתוספות נכבדות לאצבעות.
בין אם כתבה אחת, או יותר, מאיפשהו.

הסרטן הסלולרי, פרק ג'

אני מבינה שביום חמישי כתב סבר פלוצקר כתבה בממון על מחקר הסלולרים, ותקף את העיתונים האחרים, בין היתר את המארקר.
אשמח אם מישהו יתייחס לדבריו.
בינתיים, כך אני רואה, העלה המארקר טור תגובה של רוני לינדר-גנץ, המחזק את הטיפול שלו בפרשה.

"…אבל יש הסבר נוסף, ולהסבר הזה קוראים פרופ' סיגל סדצקי – האשה שעמדה בראש המחקר בישראל. סדצקי העזה לומר את מה שדומה שעמיתיה ניסו לטשטש בהודעה המעורפלת לעיתונות שפירסמו. היא העזה להדגיש את הממצא שמצביע על קשר בין הסלולר לסרטן, ושמאז שנערך המחקר בתחילת העשור הקודם היקף השימוש בסלולר עלה באופן משמעותי ושהמשתמשים הכבדים של אז הם משתמשים די ממוצעים כיום. היא גם העזה לשער בקול רם שסביר להניח ש"רוב הערכות הסיכון המדווחות במחקר הן תת-הערכה של הסיכון האמיתי". והיא גם הזכירה כי דווקא מי שנמצאים בקבוצת הסיכון הגדולה מכולם, הילדים, לא נכללו כלל במחקר הזה. בקיצור, היא העזה להיות חדה וברורה יותר, ובז'רגון הישראלי – להיות דוגרית.

סדצקי גם הפנתה את מי ששאל לנספח של המאמר, שלא הוזכר בהודעה לעיתונות. בנספח נכתב כי כשהחוקרים עיבדו את הנתונים באופן שונה, והשוו רק בין משתמשי הסלולר לבין עצמם – הם קיבלו קשר חזק ומובהק יותר בין היקף השימוש להופעת גידולים…"

אביב לביא ראיין את פרופ' סדצקי בהרחבה.

תזכורת לכתבה על הסרט הגנוז של דן שילון על החברות הסלולריות.


וטוקבק של דן מדען
דן מדען, 19.5, 15:52

הכשל אכן היה כלל עולמי, אבל מהיכרותי את סיקור עולם המדע בכלל והרפואה בפרט בעיתונות היומית זו דוגמה קלאסית לחוסר הבנה בסיסי.
יש במפגש בין שני העולמות האלו ניגוד מוחלט: הרי הפרסום המדעי הוא תמיד מסתייג במסקנותיו והעיתונאי מחפש את הכותרת הנחרצת. בדיוק בגלל זה בעיתונות היומית מצאו כבר 34,253 תרופות למחלת הסרטן/ אלצהיימר/ סוכרת/ שקר כלשהו, בעוד שבמציאות יש התקדמות, אבל עוד רחוקה הדרך.

שימו לב כי רב המחקרים המצוטטים בעיתונות הכללית הם מתחום האפידמיולוגיה, כלומר מחקרים סטטיסטים, רטרוספקטיביים ברובם, המנתחים נתונים של אוכלוסיות גדולות. כל סטודנט שלמד מעט סטיסטיקה מבין די מהר שאם משחקים עם מספרים מספיק אפשר מאותו מאגר נתונים להגיע למסקנות שונות ומשונות. מחקרים אילו כלל לא מנסים להבין את הסיבתיות שבה גורם מסוים משפיע על האוכלוסיה, אלה רק להראות את ההתאמה בין שני נתונים בסקר. הכשל המתודולוגי מובנה בשיטה.
שלא יתפרש מזה שאני שולל את האפידמיולוגיה ככלי מדעי. אני פשוט רוצה להבהיר את המגבלות של האפידמיולוגיה בבואה לקבוע כי דבר אחד גורם לשני.

לי, כמדען, כואב הלב לראות את הכותרות הללו כיוון שבטווח הארוך הן גורמות לאובדן האמון של הציבור במחקר המדעי ומכאן הדרך להפסקת התמיכה הציבורית היא קצרה. והרי אין מדע ללא תמיכה ציבורית, בניגוד לדעתם של קפיטליסטים רבים.

הטוקבקיסט המצטיין
בונד ג בונד סרק את הכתבה המדוברת על ישראל – ישראל, האם התדרדרת, רפורטז'ה של 40 עמודים, ואפילו הבטיח תרגום מקוצר בסו"ש. אם ישלח לי, כמובן שאעלה אותו כפוסט.


Ramzor

איך אומרים "גיסנו" באנגלית (הכותרת המצטיינת של המארקר)
והצצה ראשונה לגרסה האמריקאית.



בלעדי?

יואב מדווח לי שבידיעות יש הפניה בשער לראיון בלעדי עם לואיס פרננדז, אלא שלמעריב יש גם ראיון איתו. בהפניה במוסף שבת נכתב – ראיון ראשון.


למה להגזים, למה?
ניסיתי למצוא משהו לקרוא בהעיר האדום כולו, ולכן קראתי את הכתבה של איתמר הנדלמן סמית על התערוכה שאצר אורי דסאו מעבודותיה של האמנית שהתאבדה ב-2006, טליה סידי.
בכותרת המשנה נכתב: "בשלב הבא הוא מצא את העבודות שלה מושלכות בחצר בית הוריה"

וואוו, מזעזע, חושבת הקוראת התמימה עדיין. ככה מתנהגים הורים שבתם התאבדה? ואז קראתי מה כתב אה"ס על העבודות: "ארוזות בצורה רשלנית באוויר הפתוח של חצר בית הוריה של טליה".

הבדל קטן בין מושלכות לארוזות בצורה רשלנית, לא?

חצי אמת
אחת הכתבות החשובות בפירמה עסקה בשאלת עורכי הדין שעובדים כעיתונאים. בין היתר מרואיין אורון מאירי, שבמרץ האחרון נפרד מידיעות אחרי שפרסם בעיתון מודעה ככונס נכסים לדירה כלשהי. דווקא הפרט הזה, המתאר את נסיבות עזיבתו את העיתון אחרי 14 שנים לא מוזכר בראיון.

בוקר טוב, עולם, יש ברבורים באגם

בוקר טוב, עולם, יש ברבורים באגם


לפני פיזור
יומולדת לפאקמן.
ואם גם תיכנסו לגוגל תוכלו לראות אותו מתרוצץ.
pack

פורסם בקטגוריה קצה האצבעות | עם התגים , | 118 תגובות

עשית עלייה? יאללה לבידוק

זקני העדה זוכרים שלפני כשנה וחצי הייתי במילאנו, ונסערתי מאוד מהבידוק בנתב"ג של מי שאינם ישראלים-יהודים, שבאו מהבית שלהם בתל אביב-ולא רשומים כפעילי שמאל/ימין בולטים ואין להם קרן על המצח וגם לא רישום פלילי (טוב שלא עוצרים את מי שהיד שלהם לא עוברת במכונה האוטומטית בעלת הסלוגן המבטיח אך לא מקיים, "נגעת-נסעת").

אבל מה שיפה ביחסים ביני לבין מדינת ישראל זה שהיא תמיד מפתיעה אותי מחדש, למרות עשרות השנים שאנחנו ביחד. ככה לפחות אנחנו שומרות על מתח בריא בינינו.

ובקיצור, הפתעה נכונה לי אתמול, כשהמתורגמנית שלי למסע הנוכחי, שעלתה לישראל מצרפת לפני עשור, עברה בידוק נוקב על חטאה זה.

שתינו עמדנו אחת ליד השנייה בבידוק.

מה הייתה השאלה הראשונה ששאלו אותך בשדה אתמול?

"אחרי איפה את גרה, איפה גרה המשפחה שלי. עניתי שאחותי בארץ וההורים שלי בצרפת".

איך נמשך הדיאלוג?

"היא שאלה למה עליתי לארץ.
עניתי – בגלל ציונות.
ואז היא אמרה, 'זה יפה, אנשים שבאים לפה בגלל ציונות'.
זה לא הפריע לה לעשות לי תחקיר כאילו הרגתי מישהו".

ציונות היא לא קרם הגנה טוב בנתב"ג, מתברר.

"כן, ואז היא שאלה אם ידעתי עברית לפני כן.

אמרתי שלא, שלמדתי הכל באולפן.

היא שאלה: 'לא למדת לבת מצווה?'

אמרתי לה שלא עשיתי בת מצווה, לא יותר מעוגה גדולה, ואז התעניינה אם הייתי באיזו תנועת נוער יהודית בצרפת.

שוב אמרתי שלא, והיא חקרה אם הלכתי לבית הכנסת בצרפת.
אמרתי שפעם בשנה ביום כיפור, והיא שאלה, לאיזה בית כנסת?
ואז היא לקחה את הדרכון, אמרה לי חכי פה, הלכה למנהל שלה ודיברה איתו.
כשחזרה, שאלה אותי עוד פעם איפה אני גרה, עניתי שעדיין ב-***. היא חזרה על השאלות מקודם, מתי עליתי לארץ, וכל השאר, ואז אמרה חכי, חיכיתי עוד כמה דקות בצד, והמנהל שלה בא.

הוא לקח אותי לצד, שאל אותי מתי עלית, איפה את גרה בארץ (בפעם השלישית), ואחר כך כך שחרר אותי".

מה את זוכרת מבידוקים קודמים?
"שאלו אותי באיזה בית ספר למדתי, ולמה לא בבית ספר יהודי.
אבל זה לא אישי, אני מכירה מישהי בת 40, שעלתה לארץ בגיל 14 ועדיין שואלים אותה למה לא למדה בבית ספר יהודי".

זה תמיד היה ככה, מהיום שעלית?

"לא, זה התחיל בשנתיים האחרונות".

איך את מרגישה עם זה, עם כל התהליך?
"זה מעצבן, כשעושים עלייה מרגישים שעושים משהו טוב, אבל בנתב"ג, כל השאלות האלו נותנות הרגשה כאילו עשית משהו רע וצריך לדעת למה. זה קרה לפני עשר שנים, אני בקושי זוכרת את החיים שלי לפני שעליתי לארץ, וזה די מעצבן לחזור על כל הדברים האלו, איפה הייתי בבית הספר וכל זה, מה זה משנה?
זאת הרגשה של להיות בתחקיר משטרתי כמו בסרטים, כאילו עם המנורה הגדולה בעיניים.
כשעשיתי עלייה חשבתי שעשיתי משהו טוב, לא חשבתי שיעשו לי על זה תחקיר".

פורסם בקטגוריה הבלחות | עם התגים , , , | 88 תגובות

הצילו את תאילנד שלנו

cotarot205

מזל שתאילנד היא מולדתנו השנייה, אחרת הייתה זוכה, היא, מהומותיה, הטנקים שלה, ההרוגים, העוצר והבניינים העולים באש לידיעה בעמוד חדשות החוץ. אבל תאילנד, שכלכלתה נסמכת על ישראלים הכמהים לשמש ולים, ועל מיסיונרים שמגיעים לשם כדי להנחיל את שפת עבר למקומיים, היא מהנכסים התרבותיים היקרים ביותר שלנו, ולכן זוכה לכותרות ראשיות בעיתונים.
ידיעות: "צאו מתאילנד"
פלוס כפולת 2-3 לסיקור האירועים. תיאורי צבע (השליח: רן עזר), קריאת השגרירות, טיסות אל-על. אף בוקסית שתסביר מי נגד מי ולמה.

גם במעריב הכותרת הראשית היא תאילנדית, ו-2,3,4 מוקדשים לסיקור. פה לפחות יש טור של כתב העיתון בתאילנד, מרטין וינשטיין, שבנוסף לתיאורי הצבע נותן תחזיות על הצפוי במדינה.


הארץ לא מתמקד בקריאה לצאן מרעיתו לעזוב, והכותרת היא "12 הרוגים אמש בבנגקוק". הידיעה בשער היא בכלל של תומס פולר מניו יורק טיימס. אולי זו הסיבה שהוא לא פונה לישראלים שישובו הביתה. הפנייה הזו נמצאת בתחתית ע' 2, המוקדש לאירועים.
הסבר מי נגד מי מופיע פחות או יותר בידיעה הזרה.

גם ישראל היום מדבר על הכאוס בתאילנד, ואין בכותרת הפצרה מתחננת כשל הורים מודאגים לילדיהם. פה לא נורא מתרגשים, ורק ע' 5 מוקדש לסיפור.

12 ההרוגים
לא מוזכרים בשער ידיעות (למעט בהכללה בכות' המשנה), מוזכרים בגג של מעריב, בכות' המשנה בישראל היום, ומהווים כאמור כותרת ראשית בהארץ.
הכותרת הראשיות בידיעות ובמעריב מתייחסות אלינו, בהקשר של תאילנד: נצורים בתאילנד, וצאו מתאילנד.


אבדות לכוחותינו
(אין חיילים ישראלים בין ההרוגים)
צלם עיתונות איטלקי, פביו פולנג'י, נהרג, וצלם-עיתונאי קנדי נפצע.
(ישראל היום)

אלביס קוסטלו
התראיין לגון בן ארי בידיעות, כך מדווח הבוקר רז שכניק. בראיון, ש"יפורסם בקרוב" (עדיין? לא תשקלו לבטל אותו?) אומר קוסטלו:
"אני יודע שיש ארגונים שחושבים שהם אמורים להחרים את ישראל כדי ללחוץ עליה. אני, בניגוד אליהם, חושב שתרבות היא הדרך שבה המין האנושי חולק חוויות, ולכן צריך לבוא ולהופיע פה".

אז אמר. אז מה.


הסלולרי המסרטן
אחרי הטחינה של היומיים האחרונים בנושא המחקר המתעתע, מתברר שידיעות, שלא הזכיר אותו במילה, יצא הכי בסדר (בעניין זה).


קצין מודיעין (מצטיין) התאבד
בנסיבות אישיות, כותב ישראל היום.
ביוני 2009 התאבד קצין ב-8200. הידיעה כיכבה אז בשער הארץ, בצמידות לשער אחר של העיתון, על רשת ריגול.
התאבדות נוספת ב-8200 אירעה חצי שנה לאחר מכן.



ספרות יפה
יואב יצחק מספר על הספר שכותב מוטי גילת, ותוהה כמה ירחיק לכת.


מלחמה ברשת
איזשהו קרב אדירים מתחולל בחוצות רשות השידוררדיו 88, ליתר דיוק, במייל בתפוצות המוניות, בין כמה פיגורות, ביניהן טל השילוני ואיציק יושע. לא אספיק לרדת לחקרו, אבל תמשיכו מכאן.

קטע ממייל ששלח יושע לעמיתיו:
"…כן, אני חושב שצריך להוריד את התכנית טל השילוני מארחת. יש בה טונות של להג מיותר יחסית לתחנה שעניינה מוסיקה. לזה התכוונתי בתגובתי על תגובתה לסיכום הפעילות שהפיץ יובל גנור.
הייתי מקבל בהכנעה תגובה כמו: "למה-להוריד-את-טל-השילוני-מארחת-ולא-להעיף את-"העולם-השישי עם איציק-יושע" –  אבל נראה שיותר קל לתקוף ולגדף אותי – ולא את דברי.
יכול להיות שאתם מתגעגעים לימים שבהם ננזפתם על ידה בשידור חי על שאתם מדברים יותר מדי? (בקרוב אפיץ ביניכם תמליל של איך נשמעות ונקראות דקות מלל שלה, בתכנית שלה. אני מקווה שתקראו אותו ביושר…)
יכול להיות שכשהיא משמשת תחקירנית בתכנית (תיק תקשורת) שתוקפת את מקום העבודה שלה-שלכם – לא שמעתי אתכם אומרים שזה לא בסדר גמור, לא תקני ולא מוסרי. יכול להיות?
לכן, אין לי באמת, שמץ של התפעלות גם מהתגייסותכם העכשווית…".

לא, גם אני לא מבינה.



קצה האצבעות
הבלוגרית הפיננסית החשובה בעולם, בעלת Naked Capitalism, איב סמית (הניק של סוזן וובר, ולא "שם העט", ככתוב, מיינד יו), בשער כלכליסט.

בשער השחור משחור של סופשבוע, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן פותח את הפה על חילונים, כך מבטיחה ההפניה לראיון.

ראיון (שם) עם במאי הקולנוע החדש והמבטיח, שהיה בצבא, תודה לאל, וחי מגיל 22 בניו יורק, אורן מוברמן ("השליח" שלו היה מועמד לאוסקר).

העיר עם שער שני ברציפות על האדומה, והכותרת, "דאבל". הכותרת מתחת ללוגו העיתון, שנצבע אדום רטרו, אלליי, "גיליון למזכרת". ויש גם מודעה של העיר המברך את הקבוצה, וטקסט של עלי מוהר (עליה) מלפני עשור בדיוק.

פוסט אורח מהיר, מישהו? חומוסאי?



יידיש אני מדברת אליך

אם אתם לא יודעים יידיש, אל תכתבו.

gevald
(ynet)

לא מזמן היה עניין דומה בידיעות.

macher1


הפוך
כך נראות חלק מהידיעות בפיירפוקס בנרג'

hafuch

מח' הגהת ציווי
בכותרת הגג של ידיעות אומר השגריר: "תעזבו עכשיו". זה בדיוק המקום בו צריך להיות כתוב "עִזבו"

לפני פיזור
אני טסה היום לפה – La Ferte Saint Aubin.

ככל הנראה זמינות האינטרנט שם לא משהו.
מחר אהיה בפריז ואנסה לעדכן.
חוץ מזה מתוזמנים עוד שני פוסטים לשבוע הבא.

אתאמץ לתקשר.

לא תהיה בקרת טוקבקים קבועה, ולכן אבקש להתנהג יפה: לא לקלל, לא להעליב, לא להלבין פניהם של אנשים.
ביי-ביי בצרפתית


פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30 | עם התגים , , , , , | 125 תגובות

אצבעות לבנות 18.5

אף שלא אכלתי ולו מאפה גבינה אחד, אני חוגגת בכותרת.

anastasia
מוסף חג/ ידיעות

(עורך: יואב קרן)
כתבת השער: דנה ספקטור בילתה יום כעוזרת הפרלמנטרית של ח"כ אנסטסיה מיכאלי. מיכאלי יוצאת מהיום הזה מצוין ועדיין קשה למצוא בה פגם. עבודת הכנסת, מצד שני, נראית דוחה מתמיד, ופסקה אחת מתארת את פני הדברים: ספקטור, שרואה את מיכאלי במליאה, שואלת את העוזרות הפרלמטריות שלה: על מה הם מצביעים? וזו עונה לה שזה לא משנה בכלל. יש משמעת סיעה. אפילו לא אומרם לח"כים איך יצביעו מראש, אלא מעדכנים ישירות בתוך המליאה. את העוזר הפרלמנטרי שמספר לה על כך היא שואלת למה לא יודעים מזה, והוא עונה: "נדמה לי שכבר כולם יודעים שהדמוקרטיה בארץ זו רק אשליה".
עד כמה מתחילים איתה בכנסת, וכמה הטרדות מיניות מילוליות היא עוברת, אם בכלל, על הסוגייה פרושה שתיקה רועמת. מיכאלי מתנהלת מול כל זה בגבורה ובנחישות.
מה אמר לה המדינאי הרוסי בפגישה בה הייתה נוכחת גם העוזרת-ליום? לא נדע. מה עוד קורה ולא נכתב – גם זאת לא נדע.



מוספחג/ מעריב
(עורך: ארנון גל)

hecht

כתבת השער: חיים הכט (גבי בר-חיים) עושה בית ספר לתקשורת, משוכנע שבבסיס התוכנית שלו יש שאיפה לחינוך, אבל הכי אוהב לאפות פרעצלים:

"עשיתי כיתת אמן על 'מה אתם הייתם עושים‭'?‬ לתלמידי תקשורת במרכז הבינתחומי. אני מדבר על היבטים עיתונאיים ואקדמיים של המוצר הטלוויוני. אז לפניי הרצו דוקטור לאתיקה, דוקטור לפסיכולוגיה ועוד דוקטור. והם קרעו לי את הצורה. זיינו אותי. אמרו שמה שאני עושה חוצה את גבולות הריאליטי. אבל אתה רואה שלנגד עיניהם, הסטודנטים שלהם מעוותים את הפנים.

קמה איזה ילדה ואמרה: 'חבר'ה, מה הפלצנות הזו, זו אחלה תוכנית‭.'‬ ושיסלחו לי הפרופסורים. תבואי לשוק הכרמל ותשמעי מה אנשים אומרים לי. הם אוהבים את זה, אוהבים אותי. חושבים שזה על הכיפאק. והחוכמה בפורמט היא הפשטות שלו. מכל אנשי המקצוע בטלוויזיה אתה שומע עכשיו רעש של מכה עמומה כשהם חובטים לעצמם בראש איך הם לא חשבו על זה קודם‭."‬

ראיון טוב, שלא עושה הנחות להכט.
רק מה, חבל שאת כל המסננות עוברים משפטים שכאלו. וזו, בין היתר, הסיבה לכך שבין הלימודים הכלליים בבתי הספר/אוניברסיטאות/בתי"ס לתקשורת, צריך לשלב לימודי מקורות:

hazal

כך גם בעיתון המודפס. כמובן.

(תחקר, חשף וצקצק:  ידין עילם)



עסקים, שבועות/ מעריב
asakim1851


גיליון נושא על "הראש היהודי" התוהה אם יש באמת גאונות יהודית מקומם אותי מראש.
הסיבה לעיסוק האובססיבי בכישורים היהודיים המפליגים היא הנתון הבא – מתוך 804 זוכי פרס נובל, 176 הם יהודים, פי 100 מיחסם באוכלוסייה.
ויש הסבר, למה נהיה הדבר.
האם נראה גיליון נושא, למשל, על הפרעות הנפש של בני אדם ממוצא יהודי? נראה לי שגם חלקם של אלו באוכלוסייה גדול מהמצופה.


שבועות/ ידיעות
(עורכת: מרים קוץ)
כתבת השער: הראל סקעת. שאלוהים, גל אוחובסקי ומרגול יסלחו לי. אני לא מצליחה להבדיל בין שי גבסו (שהיה על שער מקוראשון באחרונה, אאל"ט) להראל סקעת. אני יודעת להגיד ששניהם יפים (דומים?) ושניהם כיכבו בכוכב נולד. אבל זה הכל. ולכן, לא ממש מעניין אותי לקרוא מה קרה להוא או להוא.

מאיפה הרעיון לומר (בכות'+מש') שיורם קניוק הוא כוכב שנולד בגיל 80? קניוק היה תמיד כוכב, בעשירייה הפותחת של הכותבים בישראל. אולי לאו דווקא מבחינת המכירות, אבל מבחינת הפרופיל הציבורי וההדהוד, בהחלט.
אז יופי שמראיינים אותו עכשיו עשר פעמים בדקה בזכות נבלות (הוט), אבל להגיד שרק עכשיו זכה לעדנה – לא מחובר לשום מציאות שהיא.


גם לימודי הבוטניקה דורשים חיזוק של מערכת החינוך (או של מערכת החינוך לעיתונאים). ההבדלים בין תירס לחיטה הם די ברורים, כך לדעתי (כפולת 8-9).

hita
tiras

מוסף שבועות/ הארץ

וריאציות על עשרת הדברות
(עורכים: מייקי דגן ובן זילכה)

dibrotttt

להלכה, רעיון יפה. למעשה, את עשרת הדיברות אפשר להכחיל על כל כתבה בעולם כמעט, בכל נושא, שהרי עשרת הדברות עוסקים במכלול ההוויה האנושית.

גדעון לוי יודע ללגלג על עצמו.

לא הבנתי את הדיבר הזה של מפיק הטלוויזיה עמי אמיר:
"העסקה הטובה ביותר שתוכל לעשות היא זו שאתה מוכן לוותר עליה".


חקירה נגדית/ הארץ
המוספון הזה כולל שמונה עמודים שהם כתבת תחקיר אחת. מי מכם, קוראים יקרים, צלח את כל כולה?
אני? ממש ממש לא. לגמרי.

hakira1

שבועות/ ישראל היום
(עורך: ברוך רון)

israidan

כתבת השער: עידן רייכל. פעם נהוג היה, במקומונים של שנות התשעים, לעשות פרויקטי ביכורים. אנשים שלא שמענו עליהם, שעשו משהו לראשונה. למה המנהג היפה הזה נשכח?
רמז לרעיון הוא כותבי ישראל היום המספרים על יצירות הביכורים שלהם. מיהושע סובול ועד הילה אלפרט.

הכתבה העונתית על שמות מוזרים. מסוג הנושאים שעורך מגזין לא עומד בפניהם.


המצוד על משתמטים, עם מרכאות או בלי לא החל היום, אלא ב-1948. לתשומת לבכם.



פירמה

firmuli

שני ראיונות ששווה לקרוא: זה עם מולי שגב, וזה עם מיבי מוזר. לכל אחד מהם יש תקצירונים באתר.
שווה להעלותם בשלמותם.
מוזר אומר שהחומרים של אורי בלאו – שאף קמצוץ מהם לא נמצא איתו בלונדון, כך נשבע העו"ד בהן צדק – "נמצאים במצבי צבירה שונים".

מוזר לא מבקר את התקשרות, מסרב להגיד ולו מילה על התנהלות הארץ בפרשה, מתרעם על העיתונאים שמנסים לנגח את העיתון באמצעות הפרשה, ומספר איך הוא שומר על חומות סיניות בין הארץ לבין ידיעות, שאת שניהם הוא מייצג.
אם תהיתם, לא, הוא לא ייצג גם את מעריב וישראל היום. יש גבול.
מוזר, בכל אופן, הוא דיפלומט מצוין, ושני העיתונים יכולים להיות מבסוטים מהדרך בה ייצג אותם, גם בראיון הזה.
זה המוסף, כך נראה לי, שאקח איתי לטיסה.


דהמארקר
ראש המעבדה למולטימדיה ולמציאות מדומה (בר אילן), פרופ' דוד פסיג צופה למקום הזה עתיד ורוד. מדאיג.


נשים נשים
זוכרים את קינותיי מפסח על כך שאין נשים עורכות בתפקידים בכירים? גם בשבועות, כרגיל, העורכת היחידה מקרב עורכי מוספי החג היא מרים קוץ, עיתונאית ותיקה בידיעות. איך זה שבאף עיתון אחר, כולל בידיעות, אין שום עורכת?

גם אלביס קוסטלו הלך
מדכא מדכא מדכא.
מה הוא נזכר פתאום? ואיזה מכתב מופרך.
אפילו אומברטו אקו (מוזר שאין תגובות לקטע) ונעם חומסקי לא חושבים שצריך להחרים את ישראל.

פייסבוק

שיחה אתמול בלילה, נמל יפו, שולחן ליד:
"…הוא פתח כרטיס בפייסובק, נהיו לו אלפי מעריצים, זה העבריין הראשון בעולם שמצליח בפייסבוק".

לזרוק את הסלולרי לים?
(המשך)
עוד על המחקר הסלולרי, מפי דן מדען (טוקבק):

ניתוח של התוצאות במגזין הנחשב Nature תחת הכותרת: No link found between mobile phones and cancer
יתכן ולמי שאין מנוי לעיתון הקישור לא יעבוד, אז הנה הפסקה האחרונה כשירות לציבור:
So what’s the bottom line about a causal link between mobile-phone use and cancer?
No link has been established.
“There are standard criteria for assessing whether data from epidemiological studies show causality or not,” says Swerdlow. “The results for this study don’t get close to passing the standard tests for whether the results show causation


תזכורת לשער המארקר מאתמול.

markersartan


עמספר
בשביל הנפש
, הספר של חנוך דאום ואריאל הרטמן מזנק לראשי לרשימות רבי המכר.



שוטר ישראלי בעברית מדוברת


אם הבנתי נכון, מהקטע הערוך הושמט משפט של אותו אביב, כנראה, בו מעורבת המילה "תחת" פלוס.

אם כבר להביא תיעוד, רצוי שיהיה מושלם, לא?
אביב מכחיש מכל וכל דבר שכזה, והטענה שלו היא שהשוטר ממציא מהרהורי לבו.
תוס': אני בכל אופן שומעת בוודאות את החיתוכים בפסקול.
מתוך יופוסט.



לחם עבודה
גם רחלי רוטנר עזבה את רייטינג. אני חושבת שהבלוג שלה, שופונים בשחקים, הוא הראשון (או מהראשונים) שקראתי אי פעם. היא באמת מוותיקות הבלוגוספירה המקומית (מחזור ספטמבר 2003!).


מח' הגהה
haaretz185
(הארץ)
תודה להלל.

בלוגלנד
קבלו את Fail Blog.


עוד פרה נטבחה

שוביניזם בריץ' רץ'? עד לאן נגיע?

לפני פיזור
פוסטים אורחים על נושאים כלליים הקשורים אמיצות בביקורת תקשורת, אשמח לקבל במהלך היום, כדי שאוכל לתזמן לשבוע הבא.

פורסם בקטגוריה אצבעות חג | עם התגים , , , , , , , , | 109 תגובות

לזרוק את הסלולרי לים?

cotarot185
מפתיע, אבל מדפדוף הבוקר עולה שיש המון חומר קריאה לשבועות. אין לי מושג כמה ממנו אצליח לצלוח.
כמו שחשדתי, האנרגיה בשבועות האחרונים הושקעה בחג הלבנבן.



מח' התחקירים של הארץ בהופעת בכורה

"הארץ חושף לראשונה תמונות ועדויות מהחפירה הארכיאולוגית המפוקפקת ביותר בתולדות ישראל" (ניר חסון).

hakira

המחקר היומי

הריקוד הזה נמשך כבר כמה שנים: מחקר הקובע שיש סכנה בשימוש מוגבר בסלולרי, ואחריו מחקר הקובע שמה פתאום, לא הוכח שום קשר.
המחקר של הבוקר, בחסות ארגון הבריאות העולמי, שנערך על ידי קבוצת חוקרי intrerphone שמן הסתם כבר קראנו אותו בווריאציות רבות ושונות בעשור האחרון, קובע (שוב) – טוב, לא ממש קובע, ולא ממש לגמרי – שמשתמשים כבדים, שנהגו תמיד לשוחח בסלולרי באותו צד של הראש, סבלו יותר מגידולים סרטניים במוח.
הכותרת בשער הארץ אומרת כך:
"מחקר מקיף: משתמשים כבדים בסלולרי בסיכון מוגבר לסרטן"

אם נדפדף לליד המקשט את הידיעה בע' 6, אפשר יהיה לקרוא ש"למרות השיעור הגבוה של גידולים מוחיים שאובחן אצל צרכני הסלולר הכבדים, עורכי המחקר מדגישים: לא נמצא קשר סיבתי בין שימוש מצטבר בנייד לסרטן"
תגובת החברות הסלולריות למחקר היא "...המחקר שב ומחזק את החשיבות הרבה שיש לפריסה מלאה ומיטבית של אנטנות במטרה לצמצם למינימום את הקרינה מהמכשירים ומהאנטנות… לצערנו גורמים רבים פועלים כדי למנוע הקמתן… ובכך הם פוגעים באופן מובהק באינטרס הציבורי".

הפניה נוספת שיש בע' הידיעה היא "על הבעייתיות במחקר ב-TheMarker"
למעשה, הבעייתיות במחקר מצוינת בהארץ כך:

חוץ מ"לא נמצא קשר סיבתי" מבהירים החוקרים שהמחקר מדבר על שעתיים של דיבור בחודש, היום מדברים על מעל לשעה ביום.
זו גם הכותרת הראשית של המארקר, והכתבה דומה, פחות או יותר, לזו המתפרסמת בהארץ.

(באתר היא קצת שונה).
אם אני מבינה נכון, המחקר הזה הוא עוד כלום (ברמת הקשר והיחס חולים/מפטפטים) לעומת מחקר שייערך בעוד עשור – המחקרים, מטבע הדברים, מפגרים אחר הטכנולוגיה המואצת מאוד.
מצד שני – המכשירים הנוכחיים פולטים פחות קרינה מהדור הקודם, זה שנחקר. אז מה השורה התחתונה?

לא הבנתי למה הכתבה חוזרת פעמיים, הרי כל מנויי הארץ מקבלים גם את המארקר, לא?


גם מעריב מתייחס למחקר בשער, והעיצוב של הידיעה בע' 3-2 – משובח. ח"ח למעצבי ומגישי ועורכי הכפולה.

sel

ישראל היום אף הוא מקדיש למחקר מקום בשער.

בידיעות אין למחקר זכר. אף לא ידיעונת בטור צד בע' 800.

משונה, הרי זה העיתון שהפליא לא פעם בכותרות מעולם הרפואה.

והנה כל המחקר, המקור, בפדף. אם מישהו (שועלן? ירדן?) מוצא תקלות בפרשנות הוא מוזמן לדווח.

תוס': והנה מה שחיכיתי לו: תוצאות הפוכות לגמרי של המחקר, אותו מחקר, מהאייל הקורא:
שימוש בטלפונים סלולריים אינו מעלה את שכיחות סרטן המוח.


ועוד אחד, מהמדריך לטרמפיסט בסטטיסטיקה.


וקצת אור בקצה המנהרה
אלומית ישי על האוקסיטוצין כתרופת פלא.


FYI
בתחתית שער הארץ מופיעה תחילתה של ידיעה "חרם אקדמי על ישראל?" והקרדיט הוא לאומברטו אקו.
המאמר המלא, בע' 5, יוצא נגד הקריאה של אקדמאים איטלקים להחרים את ישראל.
– –
הקשר היהודי של מיס מישיגן
קרובי משפחתה של רימה פאקיה הם אנשי חיזבאללה.
מעניין כמה זמן יישאר הכתר על ראשה, והאם תזכה לראיון בלאשה.


אביב בושינסקי Vs המארקר
הסתיים הקרב בין השניים. הכתבה על בושינסקי הוסרה מאתר הארץ, והוא יקבל 25 אלף שקל, פחות מ-5% מסכום התביעה שלו. טענתו המרכזית, שיוחסו לו עבירות פליליות – נדחתה.
מהידיעות המתארות את פסק הדין נעדרות אמירות קשות של השופט על בושינסקי, אבל מאחר שאין לחשוד בעיתונאים המסקרים שלא קראו את פסק הדין, כנראה שזה לא מספיק משמעותי.


פרשת קם
משפטה, בניגוד לאמירות כאלו ואחרות, ייפתח בשבוע הבא. דווקא בלעדיי?
ואכן, היא לא זכתה לשימוע לפני הגשת כתב האישום, מאשר היוע"מ.

מוולווטים:
יריב בן-אליעזר נוזף פעם נוספת בעיתונאים: "אילו היה קם עיתונאי אחד לפחות  ומוקיע את מעשהו של אורי בלאו – דיינו.  אלא שכל העיתונאים התייצבו מאחוריו ב'אחוות לוחמים' תמוהה, כשחלקם תרצו את התמיכה בעובדה שגם אליהם 'מתגלגל' לפעמים רכוש גנוב. מסקנתם: מכיוון שכולנו נמצאים בסירה אחת, הבה ניזהר לעשות גלים".


ידיעות  Vs השרה נתניהו

זוכרים את הידיעה בידיעות מאתמול, על נצחונון בפרשת שרה נתניהו?
ישראל היום שש לספר שהעיתון המציא החלטה שאינה תואמת את החלטת השופט.
"…מה שלמעשה קבע נשיא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, רמי כהן, הוא כי בקשתה של נתניהו תוכרע לא בשלב מוקדם זה של המשפט, אלא בהמשך הדרך – כאשר הצדדים יציגו בעתיד את התשתית העובדתית בפרשה…"

גם News1 התייחס לידיעה:
"…במקום לפרסם שהשופט טרם הכריע בבקשות לגופן, הם פרסמו גירסה כאילו השופט כבר דחה את אותן בקשות. העובדה שהם מהינים לשקר שוב ושוב לקוראי העיתון, מטרידה ומדאיגה, והיא מהווה, למעשה, הפרה של חובת האמון כלפי הקוראים. דיווח כוזב על הליך שיפוטי, כדאי לזכור, מהווה עבירה פלילית חמורה. קל וחומר כאשר הדיווח הכוזב נעשה מתוך שיקול מסחרי זר".

על פי הכתוב בישר"ה, ידיעות סירב להגיב.

מלחמת הדת
איך סיקרה התקשורת החרדית את פרשת הקברים, והאם עיתונאים חרדים זוכים ליחס רע כי אין להם תעודת עיתונאי? זה מה שאומרים במשטרה אוף רקורד.

קו המשווה
תוכנית הרדיו של רם אזרח על גזענות ואפליה ברדיו כל השלום.


ספרי ביכורים

רשימת ספרי הביכורים של 2010 של כנרת זמורה-ביתן דביר.
בין הבְּכוֹרים עידית אלנתן, חברה שלי, רוני גלבפיש, ידידה וחברה לעתיד וקובי אריאלי, שאותו כולם מכירים.
קשה לי להכיל את הקנאה בכולם.


עברית
האקדמיה שלחה עדכונים לעיתונות (מעריב, ידיעות) על מילים תקניות לתיאור מאכלי חג.
(צעד יחצ"ני מוצלח).
חמיטה
חביתית

מדגנים

קציף חלב

שירוב
תמליא
כרוכית
מופינים

עכשיו מצאו את הפירושים:
קורנפלקס
פאי
מילקשייק
פנקייק
סירופ
שטרודל
מאפינס
בלינצ'ס

תוס': ב-News1 זכיתם גם לפירושים.

לפני פיזור
מה עם פוסטים אורחים? מתביישים? מתעצלים?
הכותבים יתוגמלו ע"פ הסדר בינינו.

פורסם בקטגוריה קצה האצבעות | עם התגים , , , , | 104 תגובות