הסתבכנו

יש ימים כאלו, בהם אני הכי לחוצה להעלות פוסט הכי מוקדם בבוקר, בגלל אירועי השעה, אבל כל העולם יוצא נגדי: טלפונים בהולים, אנשים בצרה שצריכים עזרה מיידית, ולקינוח, קו האינטרנט יצא לחופשה בלתי מתוכננת.
אז היום הוא היום.
–

כל שלושת העיתונים במהדורות חג/ יום שישי, הווה אומר שערים כפולים, היסטריים.
–

הטיות על תסבוכת משרתות את רוב העיתונים: הסתבכות בגלובס; תסבוכת בינלאומית בהארץ; לוגו נושאי במעריב: הסתבכות בלב ים (זו גם כותרת הגג ב-24 של ידיעות); ידיעות עם כך הסתבכה ישראל (בהפניית גג); ההסתבכות: גינוי עולמי ודרישה לחקירה בישראל היום. המילה הסתבכות משייטת גם בשאר טורי הפרשנות.
בכלל, כל העיתונים העמיסו היום את כל הפרשנים שלהם פלוס אורחים רבים על ספינת ההסברה הטובעת, וכל אחד תרם את שתי אגורותיו לזוויות ולתחקירים. אם להכניס הכל לקליפת אגוז, זה הולך ככה: אנחנו צודקים, וצריך היה לעצור את המשט, אנחנו לא צודקים, לא צריך היה לעצור את המשט, אבל כן צריך היה להסביר את עצמנו טוב יותר בעולם. ומהר יותר. ובאנגלית. ועם סרטונים שיעלו ברשת בשידור ישיר מהספינה. לוחמי השייטת כן צריכים היו לטפל באירוע. לוחמי השייטת לא היו צריכים לטפל באירוע. המודיעין הימי כשל. המודיעין הימי לא כשל. זהו. בחרו את הדעות המתאימות לכם. בכל עיתון אפשר למצוא את נציגיהן.

הידיעות ההארד קוריות מופיעות אחרי הפרשנויות, כרונולוגית (ידיעות, הארץ, מעריב).
ידיעות הקדיש 22 מעמודי המערכת שלו (כולל פרסומות) לסיקור האירוע.
–
ישראל היום, 32 עמודים.
מעריב, כמעט כל עמודי החדשות, 26 עמודים.
הארץ – 8 עמודים.
–

הכותרת הראשית מאפיינת את ההתנהלות השוטפת והידועה של העיתון, ויחסיו עם הצבא ועם תחושת המצור הנצחי של המדינה הקטנה ומוקפת האויבים הנלחמת על נפשה מדי יום ב-62 השנים האחרונות.
–
מעריב אוחז במוט הברזל משני קצותיו: "המחדל והגבורה" – מצד אחד, העיתון היחיד שאומר את המילה המפורשת: מחדל. שום דבר אחר לא. מצד שני, "הגבורה", שהרי אי אפשר בלי פטריוטיזם, לא משנה מה קרה, ויש לחזק את צבא העם.
–
ישראל היום אוחז בחוזקה בתחושת הקורבנות והמסכנות: "חיילים מול לינץ'" (גם המילה לינץ' עובדת חזק בכל העיתונים).
–
ידיעות בכותרת קולנועית, חזקה, אבל גם היא מנישת הקורבן: "המלכודת"
–
הארץ, כרגיל, בכותרת ראשית (כשהיא נצמדת לאירועי היום, ולא עוסקת בציטוט של "דובר מועצת מעלה עקרבים מסר להארץ") עניינית: "כישלון פעולת צה"ל יוצר תסבוכת בינלאומית"
–
לוגואי הפרויקט בכל העיתונים
הארץ נצמד לכותרת הראשית עם "כישלון בלב ים"
ישראל היום: "ההסתבכות"
ידיעות ומעריב: "הסתבכות בלב ים"
–

מסביב לעולם פשוט מגנים את ההסתערות על ספינות הסיוע.
BBC.
NYT.
המילה Raid, פשיטה, חוזרת בשתי הכותרות.
:W. post

–
Huffington Post
–
עוד דיווחים מהעולם.
–
דעות על קצה הסכין
הארץ הספרותי בוחר בדויד גרוסמן לפתוח את קשת הדעות – ישראל היא בובה על חוט, חסרת ביטחון, מבוהלת ומבולבלת.
–

ארי שביט מזכיר שהתנהלות הבריטים מול אוניית הפליטים אקסודוס הפכה את המנדט הבריטי למוקצה, וגם ניר קיפניס.

–
איתן הבר הזכיר אתמול את הטיפול באוניית השיבה ב-1988 בלימסול, וב-24 יש הבוקר כתבה נרחבת על האירוע.

–
הכלכלונים מתייחסים לניתוק הצפוי מטורקיה. מעריב עסקים בשערו על שכל ההזמנות בוטלו; כלכליסט אומר תגידו שלום לעסקאות הבטחוניות. ממון שמתנתקים מטורקיה, ושאנחנו על מדרור תלול. המארקר חושש שטורקיה תטיל חרם על הסחר עם ישראל ושעדיף להתמקד בשווקים ידידותיים.
–

VTV
אמש הגעתי למהדורת החדשות המרכזית ב-20:45 לערך. בהתחלה התבאסתי שהחמצתי הכל, אבל אחרי סיכום של חמש דקות מאת טובי המומחים שהתכנסו באולפן הבנתי שהחמש דקות האלו חזרו גם ב-45, או 145 דקות שקדמו להן, ושסרטון הכך חובטים בלוחמינו המיומנים, חמש שניות בשחור-לבן שחזרו בלופ, נטחן אמש עד צאת הנשמה.
–
גפי אמיר מזכירה בביקורת הטלוויזיה בידיעות איך כל מי שאכל אי פעם שווארמה נהיה פרשן לענייני טורקיה, ואיך לכל מגיש היו רעיונות אחרים מה הוא היה עושה בסיטואציה הזו.
אבי אורנן במעריב משיא עצה נבונה: "מתי כבר תקום מערכת החדשות שתישיר מבט אל צופיה הנאמנים ותאמר: אזרחים נכבדים, בעשרים הדקות האחרונות הסברנו לכם מה קרה הבוקר, או לפחות שקרה משהו הבוקר. כרגע אין לנו פרטים נוספים… יאללה, תחזרו לעבוד, ואנחנו מבטיחים לעדכן ברגע שנדע משהו חדש"?
–

יונית לוי נזפה אתמול בגדי סוקניק, אורח כבוד, ובסגן מפקד השייטת לשעבר, אאל"ט, על שהם עונים "על אוטומט".
–
הלשעבר הזדעזע מדיווח אחד החיילים שהנשק שלהם היה מאחור, וטען שלא יעלה על הדעת.
–

מאז אוניית הקרב פוטיומקין לא היה קרב ימי בשחור לבן, ובאיכות לא פחותה (אם כי לא יותר טובה) מאשר יצירת המופת האייזנשטיינית, כל כך פופולרי.
–

עקבתי אתמול בבוקר אחרי תחילת התגלגלות הפרשה, ולאחר מכן נאלצתי להמשיך לעניינים אחרים. הדבר הבולט באותו חצי יום/בוקר מבולבל הייתה התביעה הקולקטיבית מכל מקום שהוא, מהישראלי התקוע בצומת ועד אובמה התקוע בביתו הלבנבן, דרך כל מי שביניהם, לקבל דיווח אמיתי, מדויק ואון דה ספוט, מכולם: מדו"צ, משר הביטחון, משרד החוץ, ממפקד השייטת, מהלוחמים שנזרקו מהסיפון, ולפתוח במסע הסברה מיידי בעולם, ויפה שנייה אחת קודם שנלחץ על "שלח".
–

איילה צורף מתעדת את הכישלון ההסברתי של ישראל ברשת: לא הועלו סרטונים בזמן אמת, לעיתונאים הישראלים לא נתנו לדווח עד שעות הצהריים, ועוד. מתי גולן מתרעם על שדני אילון הועמד בראש החץ. ג'קי חוגי תוהה ממתי אמונים לוחמי שייטת 13 לנטרל את כתבי אל-ג'זירה. לילך שובל ומתי טוכפלד על שעות השתיקה.
–
הכל נכון, אבל הטכנולוגיה עומדת בחזית ההסברה, ואילו המציאות והנסיונות ללמוד אותה מקרטעים מאחור, שהרי היא לא יכולה לדלג בקלילות ולקפצץ בכזו מהירות. נכון, הסרטונים צריכים היו לעלות מהר יותר, ואילון צריך היה לענות לשאלות הכתבים הזרים, אבל יש איזשהו פרק זמן סביר שבו כל הגופים המסבירים והנוגעים בדבר צריכים לקחת לעצמם על מנת להבין מה קרה. ואיך. וזו הסיבה לדיסאינפורמציה האינסופית שהתרוצצה אתמול, לאורך כל היום. הדוברים והלומדים והמסבירים נגררו לקלחת ה"מיד", "לאלתר", אין דבר כזה "עוד רגע", "אנחנו חייבים לדעת כרגע מה בדיוק קורה בשנייה זו על המרמרה", וכן הלאה. במצב דברים שכזה, של היסטריה לאומית, לאומנית ובינלאומית, אין שום שנייה של שיקול דעת שיכלו כל הגורמים המעורבים בעניין יכלו לאסוף את כל הנתונים שבידיהם, ולעבד אותם. 
–
נכון שבכל העולם מצבה התדמיתי של ישראל התדרדר משנייה לשנייה, אבל השאלה היא אם התגובה הייתה צריכה לעלות, ולו לשם תגובה, רק כי מסביב "כולם מדברים", ואם פרטים לא מדויקים או לא נכונים או חלקיים היו עושים את העבודה.
למעשה, אפשר לומר שהכל עניין של יח"צ: איך מיחצנים את המבצע, כמה מהר מתחילים לברבר, ובקול הכי רם שאפשר. מציאות, עובדות, אמת? לא כאן, לא היום.
–

–
–

בלוגלנד

על המשט
שלום בוגוסלבסקי אצל יוסי גורביץ וההם.
נתאי על הלינץ' בקומנדו.
מנחם רבוי. מי אחראי לכישלון.
יונית מוזס.
עוד פוסטים משובחים על המשט? תביאו.

–
–

פר-סו-מות
הפרסומת ללבנון, שעוד לא ברור מי שילם עליה ולמה היא משמשת, הופיעה אתמול בבוקר גם ב-ynet בידיעה על המשט.
–

–

כנס
המרכז לאתיקה בירושלים שבמשכנות שאננים בשיתוף מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט שבאוניברסיטת תל אביב מתכבדים להזמינכם לכנס ייחודי בנושא:
אתיקה של טוקבקים – היבט משפטי והיבט תקשורתי 
הכנס יתקיים ביום שני 07/06/10 באולם ליאון, בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב בין השעות 15:30-19:00.
פירוט נוסף.
ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, אך מותנית בהרשמה מראש:

niis@post.tau.ac.il
—
אחחח, בכמה כנסים כאלו השתתפתי בשנים האחרונות, והנה מתברר שזה הנושא, לא נס ליחו.
—
–
לפני פיזור
תתחילו לארוז את הפקאלעך: עוברים ביום חמישי, 3 ביוני, בס"ד, ואם נצליח, מחר.
מחר, לצערי, בכל מקרה לא יתפרסם פה פוסט.
אף שהוסרתי כבר מדף הבית ומרשימת הבלוגים, אני כאן.
הבלוג, כלומר כל השנה וחצי האחרונות, יישארו פה.
לכשאעבור, התגובות ידרשו אישור.