אצבעות שחורות , חלק א', 28.5.10

החידה היומית לבוקר שבת
מיהו העציר בפרשה המתוקשרת שהתאבד?
–
המשט
נו, כמה אפשר לחכות לו?
–
–

אם אין אני לי
אתמול יצאתי מגדרי למראה משפחת מעריב על שם זקי רכיב המככבת בעמודי החדשות של העיתון, אבל זה לא אומר שידיעות לא מקדם בשוטף את עסקיו המשגשגים.
ע' 13 בעמודי החדשות מוקדש ל"מהפכה בארון הספרים: הושק 'עברית', קורא הספרים הדיגיטלי הראשון בישראל" (בדיוק כמו שקודם באינטנסיביות ארון הספרים היהודי המחודש של ידיעות ספרים בשעתו).
איל מגד ויורם קניוק מככבים בתמונת היח"צ, ומתוארים כמי ש"בוחנים" את המוצר בבית ביאליק.
קניוק אומר שחיכה למוצר הרבה זמן (??? מתש"ח?), ש"יותר נוח לקרוא באמצעות מכשיר כזה, ואפשר גם להגדיל את האותיות של הספרים", וזה עוד אחרי שהוא התנסה בקינדל של אמזון.
ומגד אומר: "חשבתי שזה מכשיר מהסוג שלא הכי נגיש לדור שלי, אבל ראיתי דבר מאוד ידידותי ומאוד פשוט… הוא משקף את הספר: הדף נראה אותו הדבר, בלי ריצודים של המסך, בלי כפתורים מיוחדים ובלי יותר מדי תחכום… הקורא הזה יותר ידידותי: הוא פחות דיגיטלי ופחות וירטואלי".
בפסקה הרביעית מסופר שמאחורי הפרויקט ניצבים סטימצקי, ידיעות טכנולוגיות וניופאן, וגם איפה אפשר לרכוש אותו, הנה האתר.
–

–
הקורא יעלה 1,399 ש' וכל רוכש יקבל זיכוי בסך 400 ש' לרכישת ספרים באתר.
–

–
גם ממון הקדיש מקום למהפכה (כך בהפניה בסוף העמוד).
לצערי הרב העיתון הגיע אתמול בלי ממון ובלי המוסף לשבת (שוב), כך שאני לא יכול לסקור את הנושא שם (לא מתאים למח' המנויים של ידיעות).
תוס': מתברר שגם במוסף לשבת יש כפולונת בנושא. אכן, אין גבול.
מעניין יהיה לראות איך יסקרו שאר העיתונים את הקורא הדיגיטלי וכמה בכלל יקדיש ידיעות לקידום המוצר בהמשך דרכו, ועד כמה יצלח שיווקית.

–
על ההשקה נכתב במארקר (פרטי המוצר ותו לו), הדיווח בגלובס נרחב יותר, וכולל מיני-ראיונות, אבל גם כאן אין בדיקה של המוצר.
במעריב ובישראל היום, ככל שעברתי, אין זכר להשקה, ותקנו אותי אם אני טועה.

–

7 לילות
שבוע לפני שאלביס קוסטלו ביטל את בואו, פגש אותו גון בן ארי בניו יורק, לא לפני שזה ביטל לו את הראיון (רמז לבאות). הראיון מתפרסם השבוע, ומה שבטח תוכנן להיות שער, אם היה מופיע, הפך לכתבה האחרונה במוסף לפני המדורים.
בגלל הביטול, הדגשים של הכתבה השתנו, כנראה, ומה שהיה נסגר בימים כתיקונם, כלומר אם ההופעה הייתה מתקיימת, בפסקה אחת על שמאל וימין וחרם, הפך לחלק די מרכזי ממנה.
–

אולי בגלל זה, ובגלל הזעם  נגד המתלבט ההפכפך שהחליט להבריז אפשר למצוא בה משפט בתרגום מכונה כמו:
"מהניסיון של המדינה ממנה הגיע אבא שלי, צפון אירלנד, אני יודע שלא לדבר מעולם לא עשה שום פאקינג דבר טוב".

–
ויש גם ראיון עם שרת החינוךתרבות וגו' לימור לבנת (רונה קופרבוים), שהכריזה לאחר הביטול ש"אמן שמחרים את הקהל הישראלי לא ראוי להופיע בפניו" (אפשר היה להפנות מהראיון איתה לראיון עם קוסטלו). כצפוי, היא נגד האמירות של סכנדר קובטי במאי עג'מי, נגד כוכב נולד ונגד האח הגדול, ולמרבה החרדה אוכלת עוגיות במקום צהריים ולא עושה ספורט, ועל כך אין כפרה.
–

קופרבוים (הערה לעורך: חלאס, היא לא הכתבת היחידה, כמה אפשר בגיליון אחד?) מראיינת גם את סייד קשוע על הספר החדש שלו, גוף שני יחיד, ולקראת העונה השנייה של עבודה ערבית – למעשה בזבוז יחצני משווע, לא? – החומרים הרגילים והמוכרים, החיים בקרב יהודים, ההון התרבותי, הילדים בבית ספר דו לשוני, וההורים היהודים המוציאים אותם משם בגיל 12 (שלא יתאהבו, חלילה, בלשון השנייה).
–

–
ואם זה לא מספיק יש קטע שלישי של קופרבוים על מותה של הפקאצה (הרוצח: פייסבוק), בעקבות הדוקטורט של כרמל ויסמן.

–
–

7 ימים
יאיר לפיד כותב טוב לבנו יואב בן ה-22 (למה המילה דייט במרכאות? וטוויטר?):
"לשקול לרגע לעשות 'טוויטר' ואז לוותר כי אתה לא בן 16".
אז זהו, שבני נוער לא משתמשים בטוויטר.

–
–

פרשת קם
גרסת האב עלתה לאתר. הרהוריי בנושא – פה.

–
–
צרורות לכותרות
צרור להפניה בתוכן 7 ימים לראיון עם סטנלי פישר "בוא נגיד".
וגם ל"שר המטבעות", הכותרת לאותה כתבה.
–
–

מכתבים למערכת
בישראל היום מתלוננת מישהי על טור של עינב גלילי מתחילת מאי. גלילי השמיצה בו את הספידייטינג.
הכותבת, איריס סלומון, פסיכולוגית ומנהלת ספיד-דייט ישראל כותבת בתגובתה שבמהלך 11 שנים נישאו בזכותה לפחות 30 זוגות.
הווה אומר, פחות משלושה זוגות בשנה. נניח שבשנה משתתפים בדייטים עשרתלפים איש. מתוכם מתחתנים שישה אנשים (כלומר שלושה זוגות). מה הסיכויים להתחתן בשיטה הזו (בהנחה שהמשתתפים באים כדי להתחתן)? לא יותר גבוהים מחתונה באמצעות היכרות בסופרמרקט. אז על מה התלונה?

–
–
בלוגלנד
אומנם אני לא הספקתי לטייל בפריז אלא לעבוד בכפר, אבל פריזאית עושה את זה בשוטף. לקנא.
–
–
מח' הגהה
הנשרים בהחלט מקוננים על מר גורלם, אבל פה הם מקננים.
(תודה ל-Amotzg שפשפש)

–
–
לפני פיזור
בטח שמתם לב שילדים בני 13 מתעקשים לחגוג בר מצווה ולעלות לתורה גם אם הם באים ממשפחות הכי חילוניות שיש.
אשר על כן אני מוצאת את עצמי עכשיו נוסעת לעלייתו של אחייני היחיד.
ולכן חלק ב' – בהמשך. אל דאגה, לא אשאר לבראנץ'.