ענת גנבה? מה פתאום?

–

משונה השער של מעריב: גם רה"מי מכריז בכותרת הראשית "ניצחתי" וגם "האהבה ניצחה", כשהכוונה לאחותו של אלירז פרץ, בתאל, שמתארסת.
הכותרת המוקדשת לסיפור המכסה את כפולה 6-7 היא "אהבה בצל השכול". כמה נמאס מהדבקיות הזאת.
–
איך פספסתי את חגיגות ה-OECD בפריז
–
העיקר שרם עמנואל חימם את היחסים איתנו וכולם מרוצים.
–
אני שמחה לראות שכלום לא השתנה, ופרשת נתניהו-מבקש-לא מבקש כסף על הרצאות ממשיכה. והיום, כותרת בשער ידיעות:
"בכירה באגודה למען החייל: 'כשנתניהו רצה כסף עבור ההרצאה אמרתי לו: 'לך מפה, מדברים על אנטבה, על אח שלך"
(יפית ניסן-מרום בחקירתה במשטרה בפרשת ראשונטורס)
ככה אמרה לרה"מ? "לך מפה"?
ונתניהו – מכחיש.
–
זוחלים לדירה
כפולת 4-5 מוקדשת לכל הזוגות שלא יכולים לקנות דירה לאחר ההנחיות החדשות. בשם אלוהים, נו, אל תקנו, גורו בדירה שכורה, מה הדרמה? בשביל מה להתבכיין "נחזור להורים"?
–
–
להיות פלסטיני
העיתונאי הספרדי אנטוניו סאלאס דילג במשך שש שנים בין מחנות אימונים של הטרור העולמי וכתב על זה ספר.
–

–
כתבה על הספר ועליו מככבת בשער 24 של ידיעות. שווה תרגום, לא?
–

–
VTV
הזדעזעתי לקרוא שהמקור ניסתה אתמול להסתלבט על ארקדי גאידמק. לא די? לא נמאס? לא חראם?
כמה פעמים אפשר לפהק משעמום בישבת הפקה ולהכריז בסופה: אוי, מה קורה עם גאידמק, מזמן (שלושה שבועות) לא בדקנו.
–
–

קצה האצבעות
–

–

שער סופשבוע: אבא יגאל קם (שרי מקובר-בליקוב) פותח את האלבום המשפחתי שלו בפנינו (מי שישמע, שתיים וחצי תמונות מגיל שנה, שלוש ו-15). כלומר בפניכם. כלומר בפני כולם, ומציג את ענת קם שלא היכרתם. כך נראה מכבש יח"צ בשבוע פתיחת משפט.
ראשית, פה ושם הוא ממשיך לדבר בעבלית, בדיוק כמו בראיון שלו אצל יאיר לפיד.
–
אבל הכי חשוב, הוא פתח את מכבסת קם:
"אני מתנגד בכל תוקף למילה נגנב. ענת לא גנבה מסמכים. היא רק נטלה אותם ללא רשות".
–
"בנאדם שסופר הרבה כסף, לפעמים נשאר לו דבק בקצות האצבעות. ברגע שנמצאים בסיטואציה שאנשים מתייחסים לחומר סודי כאל קרטון ביצים, בשלב מסוים גם ההתייחסות שלך לחומר תהיה כאל קרטון ביצים".

–
יש עוד דוגמאות כאלו, למשל על מלטש יהלומים שלוקח כמה יהלומים הביתה, ועוד.
לא ייאמן שמישהו מסוגל להשתמש בנימוקים האלו, ולחשוב שציבור כלשהו יקבל אותם כקבילים.
–
העניין הוא שלאבא או לאמא אין שום יכולת להעיד על אופיו ואישיותו של ילדם. אין. הרוב המוחלט של בני האדם כלל לא מכירים את ילדיהם. בטח ובטח שלא את הבוגרים. פעמים רבות גם לא את הינוקות. להגיד משפט כמו "כאבא אני יכול להעיד שמעולם לא היה לענת שביב של רצון לפגוע בבטחון המדינה" מופרך מהיסוד. זה בדיון העניין: כאבא, אתה לא יכול להעיד.

–
או:
"ענת בכלל לא ידעה מה יש לה ביד. היא מסרה את המסמכים לסוכנות בטהרן? ענת הייתה בשלב מסוים בסביבה ובאווירה של קבלת ומסירת חומר עיתונאי. יפי הנפש והכתבים הצבאיים שניזונים מהדלפות ומופיעים בחדשות יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל זו הנורמה במדינת ישראל".
–
אם היא באמת לא ידעה מה יש לה ביד, אני במקום ארגון Mensa הייתי שוללת לה את רשיון הגאונות.
–
או: "היא התקבלה פעם כשותפה לדירה בתל אביב רק בגלל שבאודישן שעשו לה התברר שהיא מבינה בכדורגל יותר משני הבחורים שכבר היו שם"
–
בקיצור, אבא של ענת, שתיקה שווה זהב. ושתיקתך, כפליים.

–
–

היי, הלו, עצור
מיקי רוזנטל הוצא מחתונת בתו של אריה דרעי. בצדק, עם כל הכבוד, חוצפה.
–
–

בית המשפט
חברת ש.א.ם מרכז הגז הגישה תביעת דיבה על סך מיליון שקל נגד ישראל היום.

–
–

ברשת
–
נרג' הקימו אתר לבית הדפוס לוין אפשטיין.
–
אני מחכה לראות מה יקרה עם האתר הזה, של פייר אומידיאר, ממייסדי eBay
Peer news. הנה, אפשר לראות: Honolulu Civil Beat.
–
–

מח' הגהה

הכירו את הזקנה ב… (ynet)

–
"מצפים לביקורך בראשון ליוני" (רם עמנואל לרה"מ, מעריב). לא. ב-1 ביוני.
–

ישראל היום. תרגול.
–
–
לפני פיזור
צללתי לעיתונים של היום לאחר ניתוק מוחלט של שבוע. ייקח לי קצת זמן להשלים פערים. כך שאם אני טועה בהקשרים, או משהו כזה, נא לדווח.
–

תחנת הרכבת בכפר בו הייתי, מכאן נוסעים בחזרה לפריז. או לאנשהו