אצבעוניות צרפתיות 21.5

לקחתי איתי את המוספים שיצאו ביום חמישי, ובין לבין קראתי קצת.
לאו דווקא את הדברים החשובים, ובטח שאין לי את התמונה הכללית של סופשבוע, אבל בשביל זה אתם נמצאים כאן. ואשמח לתוספות נכבדות לאצבעות.
בין אם כתבה אחת, או יותר, מאיפשהו.
–
הסרטן הסלולרי, פרק ג'

אני מבינה שביום חמישי כתב סבר פלוצקר כתבה בממון על מחקר הסלולרים, ותקף את העיתונים האחרים, בין היתר את המארקר.
אשמח אם מישהו יתייחס לדבריו.
בינתיים, כך אני רואה, העלה המארקר טור תגובה של רוני לינדר-גנץ, המחזק את הטיפול שלו בפרשה.
–
"…אבל יש הסבר נוסף, ולהסבר הזה קוראים פרופ' סיגל סדצקי – האשה שעמדה בראש המחקר בישראל. סדצקי העזה לומר את מה שדומה שעמיתיה ניסו לטשטש בהודעה המעורפלת לעיתונות שפירסמו. היא העזה להדגיש את הממצא שמצביע על קשר בין הסלולר לסרטן, ושמאז שנערך המחקר בתחילת העשור הקודם היקף השימוש בסלולר עלה באופן משמעותי ושהמשתמשים הכבדים של אז הם משתמשים די ממוצעים כיום. היא גם העזה לשער בקול רם שסביר להניח ש"רוב הערכות הסיכון המדווחות במחקר הן תת-הערכה של הסיכון האמיתי". והיא גם הזכירה כי דווקא מי שנמצאים בקבוצת הסיכון הגדולה מכולם, הילדים, לא נכללו כלל במחקר הזה. בקיצור, היא העזה להיות חדה וברורה יותר, ובז'רגון הישראלי – להיות דוגרית.

סדצקי גם הפנתה את מי ששאל לנספח של המאמר, שלא הוזכר בהודעה לעיתונות. בנספח נכתב כי כשהחוקרים עיבדו את הנתונים באופן שונה, והשוו רק בין משתמשי הסלולר לבין עצמם – הם קיבלו קשר חזק ומובהק יותר בין היקף השימוש להופעת גידולים…"
–
אביב לביא ראיין את פרופ' סדצקי בהרחבה.
–

תזכורת לכתבה על הסרט הגנוז של דן שילון על החברות הסלולריות.

—
וטוקבק של דן מדען
דן מדען, 19.5, 15:52

הכשל אכן היה כלל עולמי, אבל מהיכרותי את סיקור עולם המדע בכלל והרפואה בפרט בעיתונות היומית זו דוגמה קלאסית לחוסר הבנה בסיסי.
יש במפגש בין שני העולמות האלו ניגוד מוחלט: הרי הפרסום המדעי הוא תמיד מסתייג במסקנותיו והעיתונאי מחפש את הכותרת הנחרצת. בדיוק בגלל זה בעיתונות היומית מצאו כבר 34,253 תרופות למחלת הסרטן/ אלצהיימר/ סוכרת/ שקר כלשהו, בעוד שבמציאות יש התקדמות, אבל עוד רחוקה הדרך.
–

שימו לב כי רב המחקרים המצוטטים בעיתונות הכללית הם מתחום האפידמיולוגיה, כלומר מחקרים סטטיסטים, רטרוספקטיביים ברובם, המנתחים נתונים של אוכלוסיות גדולות. כל סטודנט שלמד מעט סטיסטיקה מבין די מהר שאם משחקים עם מספרים מספיק אפשר מאותו מאגר נתונים להגיע למסקנות שונות ומשונות. מחקרים אילו כלל לא מנסים להבין את הסיבתיות שבה גורם מסוים משפיע על האוכלוסיה, אלה רק להראות את ההתאמה בין שני נתונים בסקר. הכשל המתודולוגי מובנה בשיטה.
שלא יתפרש מזה שאני שולל את האפידמיולוגיה ככלי מדעי. אני פשוט רוצה להבהיר את המגבלות של האפידמיולוגיה בבואה לקבוע כי דבר אחד גורם לשני.
–

לי, כמדען, כואב הלב לראות את הכותרות הללו כיוון שבטווח הארוך הן גורמות לאובדן האמון של הציבור במחקר המדעי ומכאן הדרך להפסקת התמיכה הציבורית היא קצרה. והרי אין מדע ללא תמיכה ציבורית, בניגוד לדעתם של קפיטליסטים רבים.

–

הטוקבקיסט המצטיין
בונד ג בונד סרק את הכתבה המדוברת על ישראל – ישראל, האם התדרדרת, רפורטז'ה של 40 עמודים, ואפילו הבטיח תרגום מקוצר בסו"ש. אם ישלח לי, כמובן שאעלה אותו כפוסט.

–
Ramzor

איך אומרים "גיסנו" באנגלית (הכותרת המצטיינת של המארקר)
והצצה ראשונה לגרסה האמריקאית.

–
בלעדי?

יואב מדווח לי שבידיעות יש הפניה בשער לראיון בלעדי עם לואיס פרננדז, אלא שלמעריב יש גם ראיון איתו. בהפניה במוסף שבת נכתב – ראיון ראשון.
–
–
למה להגזים, למה?
ניסיתי למצוא משהו לקרוא בהעיר האדום כולו, ולכן קראתי את הכתבה של איתמר הנדלמן סמית על התערוכה שאצר אורי דסאו מעבודותיה של האמנית שהתאבדה ב-2006, טליה סידי.
בכותרת המשנה נכתב: "בשלב הבא הוא מצא את העבודות שלה מושלכות בחצר בית הוריה"
–

וואוו, מזעזע, חושבת הקוראת התמימה עדיין. ככה מתנהגים הורים שבתם התאבדה? ואז קראתי מה כתב אה"ס על העבודות: "ארוזות בצורה רשלנית באוויר הפתוח של חצר בית הוריה של טליה".

הבדל קטן בין מושלכות לארוזות בצורה רשלנית, לא?
–
חצי אמת
אחת הכתבות החשובות בפירמה עסקה בשאלת עורכי הדין שעובדים כעיתונאים. בין היתר מרואיין אורון מאירי, שבמרץ האחרון נפרד מידיעות אחרי שפרסם בעיתון מודעה ככונס נכסים לדירה כלשהי. דווקא הפרט הזה, המתאר את נסיבות עזיבתו את העיתון אחרי 14 שנים לא מוזכר בראיון.

–

בוקר טוב, עולם, יש ברבורים באגם

–
–

לפני פיזור
יומולדת לפאקמן.
ואם גם תיכנסו לגוגל תוכלו לראות אותו מתרוצץ.