אצבעות שחורות 14.5.10

כולם עסוקים בגליונות שבועות, הבעלל"ט השבוע, מקללים נמרצות מצד אחד, ומודים לאל שנשארו להם יומיים חופשיים עד שמתחילים לשבור את הראש על גליונות החגים, כך שגיליונות סופשבוע האחרון נעשה עם רגל פה ורגל שם. אולי לכן הם לא מעוררי יצרים.

–

–

התאונה וחיילינו המתים (פרק ב')
–
כדי לראות את ההבדלים התפיסתיים ("נהרגו שני קצינים וחיילת"), הנה כותרת לאותה תאונה בצפון באתר כיכר השבת:
–

–
הידיעה התפרסמה ב-18:20 ביום התאונה. העיתונים יורדים לדפוס בחצות. ובכל זאת, בכותרות העיתונים לא נכתב "שלושה חיילים וחסיד ברסלב נהרגו בתאונה", ומצד שני, פה לא הוזכרו החיילים.
רוצה לומר – הכל התניות והעדפות. כאותו פיל הנצפה על ידי עיוורים, כל אחד יתאר את נפגעי התאונה מנקודת המבט שלו.

–
ולסיכום: אין סיכוי לראות בעיתונות כותרת כמו "מהנדסת בחב' חשמל וחסיד ברסלב שביקר במירון נהרגו".

"שלושה חיילים נהרגו" – זה כן. כי חיילים, כאמור, שווים יותר.

וכן, הבנתי הכל: דו"צ שחרר מידע מוקדם יותר, פרטי האזרחים שוחררו לפרסום לפני חצות. בסדר. הכל מקובל עלי. כל זה לא משנה את המסגור, את הכותרות שנכתבות בדקה התשעים, ולפני ההורדה לדפוס (של השער, שיורד בחצות פלוס מינוס).
שיהיה ברור, ההחלטות האלו הן לא משהו מודע ולא נעשות במזיד כמובן.
מדובר בתפיסות תרבותיות, חברתיות ותקשורתיות מבוססות, מוטמעות, תת הכרתיות, בלי לחשוב בכלל: חייל נהרג זה וואוו. קצין – טרגדיה. חסיד ברסלב – למי אכפת, מה הוא תרם למדינה? סתם חימם ספסל בישיבה כל חייו. מטרת העל שלנו היא לרגש, לזעזע, לטלטל. כל בני האדם שווים? אפילו לא במותם.

יש מתים שווים ושווים יותר, ושום "הותר לפרסום מאוחר, לפני הסגירה" לא ישנה את המצב.
–

–
גם פול אוסטר נוטל קורה מבין עינינו
על האנומליה של התקשורת המקומית מספר פול אוסטר, שביקרבפסטיבל הסופרים, לדוד זונשיין.
–
–

האם אתה מצליח להבין מדוע שואלים סופרים על עמדותיהם הפוליטיות? אני שואל אותו. "באמריקה אף אחד לא שואל סופרים על עמדותיהם הפוליטיות. כשאני מבקר במדינות – כל מדינה שהיא לא ישראל – אנשים שואלים אותי מה קורה באמריקה, אבל אף פעם לא נשאלתי בצרפת מה אני חושב על המצב בצרפת. בישראל, לעומת זאת, כולם רוצים לדעת מה אני חושב על המצב בישראל. זה מרתק. מעולם לא שאלו אותי כאן שאלה אחת על אמריקה. אני אומר להם תמיד: ביליתי בסך הכל ארבעה שבועות מחיי בישראל ואני לא כשיר לתת תשובות עמוקות או מתוחכמות, אלא רק התרשמויות משהותי כאן ודברים שקראתי, אבל אני בהחלט לא מומחה לנושא הזה".
–
–
המוסף לשבת, ידיעות

יש לי חשד שהכתבה הפותחת (הפרקליטה אירית באומהורן, מאת עינת פישביין וטובה צימוקי) נכתבה/נערכה בחופזה. איך אני יודעת? היא מרובבת בתקלות שקורות לכל מי שכותב ואין עליו עין מפקחת: אותיות ומילים חסרות וכגון דא.

ולעניין: באומהורן טוענת שלא הצליחה להבין למה א' נשלפה מכתב האישום.
תגובת מני מזוז והפרקליטות: באומהורן לא יודעת על מה היא מדברת, הכל נובע "משיקולי נקמנות אישית", ומ"חוסר הבנה והיכרות של הנושאים בהם עסק הראיון".
לא הבנתי: כשבאומהורן עבדה בפרקליטות היא הבינה את המערכת ואת שיקוליה, ומשפרשה, היא לא מבינה?

–
–
מוספשבת, מעריב
בן כספית מזכיר שעברו חמישה שבועות מאז שאולמרט חזר לארץ והוא עדיין לא זומן לחקירה, שאורי קורב נענש (קלות בלבד) על שלימד בלי אישור ושהאמת על דליה איציק יצאה לאור, בניגוד לנטען בעיתונים אחרים וגם מחמיא לגלובס ולמשה ליכטמן על התחקיר בפרשת השר שלום שמחון.
יש משהו בדבריו.

–

–
7 ימים
אם פרופ' בני מוריס (אמירה לם) אומר שיש סבירות גבוהה (אין מסמוך מוצק, מטבע הדברים) לכך שההצבעה באו"ם בנובמבר 47' לקראת תוכנית החלוקה לוותה במתן שוחד, אז אין להתפלא על כך שהמעשה המגונה נמשך לאורך כל תולדותיה: "קיומה של מדינת ישראל היה על הפרק וכל האמצעים היו כשרים".
(ראיון לכבוד ספרו החדש – 1948 – תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה)
הפצצה השנייה שהוא מטיל בראיון, שמשומה לא מוזכרת בהפניית השער של המוסף, וזו  גם התזה המרכזית של הספר היא שמלחמת העצמאות הייתה מלחמת ג'יהאד ולא, כמקובל עד כה, "קרב טריטוריאלי בין שתי קבוצות לאומיות, מאבק מדיני עם פאן צבאי".
המשמעות, לדבריו, היא שאם זו מלחמת דת, הרי שנוקשותה ומוחלטותה מקשים מאוד להגיע לפשרה.

–

פרופ' אניטה שפירא ופרופ' מיכאל בר זוהר לא פוסלים על הסף את ממצא השוחד, אבל מודים שלא שמעו על כך מעולם.

התפרוץ מלחמת היסטוריונים?
–
אה, שכחתי, עוד משהו מעניין בעניין מוריס: הוא מספר איך קיבל את עבודתו באונ' בן גוריון: הנשיא דאז עזר ויצמן שמע אותו אומר בראיון שבכוונתו לעזוב את הארץ, והזמין אותו לפגישה. הוא התרשם ממנו, צעק למנכ"ל שלו, אריה שומר, שצריך למצוא למוריס עבודה. שומר התחיל להתקשר מיד לכל נשיאי האוניברסיטאות, וברגע שמוריס הגיע לביתו התקשר אליו ברוורמן, נשיא או' בן גוריון, ואמר לו, אל תדאג בני, יש לך עבודה. והשאר, היסטוריה.

רואים, ככה מתקתקים עניינים!

–
–
תרבות מעריב
מאיר שניצר כותב ש"הצעת החוק המחייב יוצרים להכריז על נאמנות למדינה היא חלק מטירוף לאומני, שהחל בבופור ויצא מדעתו בעג'מי":

"… סכנדר קובטי, אחד מצמד הבמאים המעולים שיצר את עג'מי הסביר למראיין כי אינו מייצג את מדינת ישראל, כי אם את יצירתו שלו, העוסקת, בין היתר, בעלבון המיעוט הערבי המופלה לרעה בעירו יפו. מובן ששמורה לקובטי זכות טבעית להצהיר על הדברים הללו ולהאמין בהם בכל לבו. סרטו זכה לתמיכה מקרן לעידוד הקולנוע הישראלי, השואבת כספיה מתקציב המדינה. אם קובטי הוא אזרח ישראל, ואף משלם מסים כחוק, זכותו המלאה לקבל כספים אלה… שהרי יש מדינות… שבהן מתיר ביהמ"ש העליון לאזרחיהן לשרוף דגלי מדינה ולבזות סמלים לאומיים אחרים כמו ההימנון..."

–
צודק.
–

פרסומות
נתקלתי במודעה הזו בנרג' וסקרנותי בוערת: מהו המבצע שאסור לפרסם? הסרת שיער בברזל מלובן?
–

–
–
בפרס השער האניגמטי
זוכה מוסף הארץ.

–

–

למה שונאים את הפועל תל אביב
אני עוד אצטער על ההצעה הזו, אבל מישהו (צהוב, אדום, ירוק) מוכן להתייחס לניתוח של אלון עידן?
בלי קללות?
–
–

קוטג'

מישהו מופתע מכך שקוטג' היא הגבינה הלאומית?

–

–

לחם עבודה
מירי חנוך בטור פרידה, עם עקיצה לכיוון עורכיו של סייד קשוע (Aka עורכיה), והודעה לאומה: היא לא קוראת טוקבקים.
–

"…במשך השנים עברתי הכל עם הטור האישי, זוגיות ופרידה עיתונאית, ומאז שהייתי לאם חד טורית הפך האישי לבלוג משפחתי, שרק גרם לי להצטער שאני לא סייד קשוע, כלומר ערבייה ישראלית עם טור במוסף.

אני שמחה לבשר כאן לכל מי שמכיר טוקבקיסטים, שאני לא קוראת יותר טוקבקים מאותה סיבה שאני לא עומדת בכיכר העיר ונותנת לאנשים להוציא עלי את העצבים רק כי אני שם..."
–
במקום הטור שלה, או שלא במקום, כפי שכבר דיווחתי לפני כמה שבועות, יקבל אביעד קיסוס טור במוסף.
–
–

בלוגלנד

–

אריאל שנבל (מקור ראשון) כתב בבלוג שלו סיכום לעונה השנייה של סרוגים.
(ואני עדיין לא הספקתי).
–

שערוריות במודיעין (יקי בז'ה).
–
–
מח' בידוק ספורטיבית

בעמוד 26 בישראל היום יש בטור צד את טבלת הבית העליון בליגה הלאומית. בסוף הכתבה על הליגה מצויה השורה: "אתם מוזמנים להביט בטבלה כדי להבין". אבל מה? בטבלה סקציה נס ציונה רשומה פעמיים, במקום הרביעי ובמקום השישי (בדיוק כמו הטבלה המוטעית בעיתון של יום ראשון האחרון).
במקום השישי אמורה להיות עירוני בת ים. אז מה להבין?
–

–

–

לפני פיזור

יש דוברי צרפתית במטוס?