ב' נגד ב'

"חשבון הדולרים של נתניהו", בתחתית שער ידיעות, משמאל. "אקי"ם לברנע: פרסמת דברים לא מדויקים ולא מלאים", בתחתית שער ישראל היום. הקרב הזה, בין שני העיתונים, מעניין אותם בלבד. במעריב ובהארץ עסוקים בליברמן הרוגש.

–
–

ברנע Vs נתניהו

אקי"ם שלחה מכתב מחאה לידיעות. לאחר מכן שלחה מכתב שני, בו הושמט המשפט "פרטים לא מדויקים ולא נכונים".
התייחסות גם ב-News-1

–
ובאותו עניין, במסגרת ידיעה שהתפרסמה שלשום בגלובס בנושא:

אז יודע או לא יודע?

–

הקרב בנושא, שהחל שלשום עם הכותרת הראשית של ידיעות, "50 אלף דולר ב-50 צ'קים" (כותרת הגג הייתה "עדות: התעריף להרצאה של נתניהו למען ילדים מוגבלים"), ממשיך היום.
–

–

הקרב הזה נערך בין ידיעות לישראל היום. הארץ ומעריב מתעלמים מכך לחלוטין.
אפרופו שני המכתבים שנשלחו אתמול לידיעות מאקי"ם, מודיע ידיעות בשערו על "חשבון הדולרים של נתניהו" (נחום ברנע).

ואם הכותרת המגמתית הזו לא מספיקה, הרי שכל עמוד 9 זוכה לכותרת "חשבון הדולרים" עם תמונת נתניהו.
–

–
כל אדם שחי פה, יגידו לו "חשבון הדולרים", מיד יידע למה לקשר אותו. האם יש קשר בין חשבון הדולרים ההוא לפרשה הזאת? אני לא רואה. אבל, מי יודע, אולי ברנע, אמן הסבטקסט הפובליציסטי, או עורכיו, יודעים מה שאני לא יודעת.
בטקסט שלו, שמשתרע על פני עמוד שלם היום, ומיועד למעשה לצדדים המעורבים בפרשה בלבד, ולעיתונאים שעוקבים בלית ברירה – הקורא הסביר לא יבין בכלל על מה המהומה ומי נגד מי – מוכיח ברנע לכאורה את צדקתו ומכפיש את נתניהו, בעזרת פרשת המכתבים שהתגלגלו מכאן לשם אתמול.
בעוד הוא מביא כלשונו את המכתב הראשון, אין לנו את המכתב השני, כך שלא ברור מה עוד נשמט ממנו, או הוסף לו, חוץ ממה שמסביר ברנע, במילותיו, בסוף העמוד:
"במכתב המתוקן הם מוחקים את הטענה על אי פנייה אליהם ועל אי דיוק בפרסום. הם מפרטים את הסכום שנדרשו לתשלום: 50 אלף דולר. בדיוק הסכום שאותו הזכיר העד דניאל ברעם בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט".
–
ואחזור להתחלה:
בתחילת העמוד הארוך והמפותל כותב ב': "הכתבה… עוררה רוגז רב אצל תורמים של אקי"ם. היו שכעסו משום שחשבו בטעות שהארגון שילם את הסכום הנדרש, והיו שכעסו משום שחשבו שהארגון פוגע בראש הממשלה. הכעס לא היה מוצדק: אקי"ם לא אשם שאחד מבכיריו נקרא להעיד, והעיד אמת".

(ההדגשה שלי). למה הם חשבו בטעות? כי כך הציג להם העיתון את הדברים בכותרת הראשית שלו. ב' מיתמם, ואת הטעות הוא מייחס, במובלע, לתורמים המשונים, שלא מבינים. וכי מה, יודה הוא שהעיתון שלו יצר מצג שווא?
–
הלאה: "תגובת ראש הממשלה… פורסמה בהבלטה גם בכותרות בעמוד הראשון וגם במסגרת שליוותה את הכתבה".
לא. מה שהובלט זה מצג השווא על 50 אלף הדולרים. תגובת רה"מ בשער מתחת לכותרת האימתנית, בסוף כות' המשנה היא: "לשכת רה"מ: הוא מעולם לא ביקש תשלום מאקי"ם".
גם הכותרת המשתרעת על פני שליש עמוד בע' 2, שם הופיעה הכתבה של ב' היא "50 אלף ד' בתשלומים". ומה יוכלו להסיק שוב אותם התורמים התמים?
–

–
יואב יצחק על דבריו של ברנע היום.

–
–

יצא לאור
אורן פרסיקו ראיין את אלון עידן על אודות המונולוג של יצחק לאור. השתכנעתם?
–
תוס': אורית גלילי-צוקר, שעבדה בדסק הארץ בתקופת לאור, מאשרת שהייתה הטרדה מינית מילולית מצדו, אף שהיא יכולה להיחשב לכאורה כידידת נפש שלו מאותם ימים.

אג"צ, שאי אפשר להגיד עליה שלא הייתה שם או לא יודעת במה מדובר, מציעה, בסוף הסקירה שלה:
"כחברתו לדסק הארץ לשעבר אני מציעה לו פשוט – לבקש סליחה".

–
–
הפרשה הבטחונית
יופוסט על הסוכן הזר.

–

שועלן מוולווט

את הכתבה של רותי סיני על הגבלת הילודה בקרב העולות מאתיופיה.

(ערכתי את התגובות כדי שיתאימו – בערך – להופיע כרצף קוהרנטי).
"רותי סיני מתלהמת והטענה שלה לא סדורה.
זה לא שמזריקים להן כשהן לא יודעות מה זה או שאינן רוצות בכך.
אם המדינה הייתה מחלקת להן גלולות האם גם אז הייתה אומרת שהמדינה מנסה לצמצם ילודה בקרב המגזר האתיופי?
אין הבדל עקרוני (מבחינת מטרה) בין הזריקה לגלולות.
אני לא מבין למה יש שיעור גבוה של משתמשות אתיופיות בזריקה ולא בגלולה (הרי אם 73% משתמשות בגלולה באתיופיה, המודעות לגלולה קיימת), וכנראה שבכל זאת מדובר בהבדל תרבותי כלשהו שמביא אותן לבחור בארץ באופציה זו. מעניין לשמוע מישהי מהמגזר מסבירה את התופעה, ולא מישהי שסתם באה לקדם אג’נדה קיפוחית אנטי-ממסדית.
ולגבי הנתונים בכתבה:
סיני כותבת שמספר המשתמשות בדפו-פרוורה בכללית צמח פי שלושה בין 2005 ל-2008 – התכשיר ניתן ליותר מ-5,000 יוצאות אתיופיה בקופה.
הדו”ח שעליו ביססה את הכתבה:
ב-2008 ניתן התכשיר ל-4,833 צרכניות קופ"ח כללית (הקופה הגדולה בארץ עם  נתח שוק של 50%. אם בכללית יש 2,700 אתיופיות שמקבלות זריקה, אז בכל הארץ יש כ-5,000), מתוכן 2,759 ממוצא אפריקאי (כנראה שהרוב מאתיופיה).
העלייה פי 3 לעומת 2005 באה לידי ביטוי בכל המוצאים (ישראלים, רוסים, אירופאים וכו’), ולא מאפיינת דווקא את האתיופים. נשאלת השאלה למה, אבל היא לא קשורה לאתיופים ולהגבלת ילודה מכוונת.
–
כמה אתיופים יש בארץ?
אפשר להניח שב-2008 היו כבר כ-125,000. כ-40% מהאוכלוסיה האתיופית הם עד גיל נערות.
בחישוב שלי יוצא שכ-18,750 משתמשות באמצעי מניעה.
לפי הדו”ח של WHO (ארגון הבריאות העולמי), באתיופיה, 18.3% מהנשים שמשתמשות באמצעי מניעה משתמשות בזריקה (זה הנתון שהסתירו מאיתנו כשדיברו על 73% שמשתמשות בגלולות).
אז קיבלנו 25% בהערכה מחמירה בארץ לעומת 18.3% באתיופיה.
רק כ-2,000 נשים לא אתיופיות מקבלות את הזריקה, כלומר, שיעור המשתמשות בזריקה בארץ הוא  כ-0.1%.
אם כל זה לא הוכחה חד-משמעית שמדובר בהבדלים תרבותיים נטו, אני לא יודע הוכחה מהי. אבל למה לתת לעובדות להרוס אג’נדות חברתיות".
(שועלן, אם שיבשתי דבר מה, הואל נא לאמייל לי).
–

אני לא מסכימה עם דברי שועלן. מתן הזריקות, כך נכתב בדו"ח, נוח למערכת. זאת ועוד, חלק מהנשים המרואיינות מספרות שלא ידעו על תופעות הלוואי של הזריקה, ושלא קיבלו הסבר על אלטרנטיבות למניעת הריון.
ובכלל, זה לא מפתיע שאוכלוסיות מוחלשות מקבלות טיפול רע הרבה יותר מאלו החזקות. וכל זה בלי לדבר על מספרים ואחוזים.

–
–
קצה האצבעות
העיר

אלון עידן כותב "למה שונאים אותנו?" כותרת השער, המתייחסת לכתבה בע' 90, מדור הספורט, על השנאה להפועל תל אביב, תשובה לאיתי שכטר (מי? אה, חלוץ הפועל תל אביב ונבחרת ישראל), יום ראשון, אימון הבוקר אחרי הדרבי, שאמר "למה כולם שונאים אותנו? לא הבנתי את המצב. גילי, אם אני לא רץ, אין לי כוח. כוס אמ-אמא של המשחק" (לא הבנתי מילה).
–
אחרי הפתיח האניגמטי גם עידן חוזר על "כוס אמ-אמא של המשחק" פעמיים, ואחר כך עוד כמה פעמים.
עכשיו יגידו לי, מה, זה בצחוק, בלי כוונה, כולם שם בהפועל תל אביב או איפה שלא יהיה, במקום בו יורקים על דשאים, כולם נורא אוהבים את אמא, ומה, זו קללה רווחת מדרך ההגנה ועד רח' איינשטיין, אבל אם תבודדו את הביטוי, אפשר יהיה להתחלחל.
–
אחר כך עידן מתייחס לדברים של אלי אוחנה, ומזדעזע מכך שאמר שגולדסטון טינופת, יהודון וטינופת אמיתית. ומהגזענות בכלל.
ובהמשך – הסבר "הפועל תל אביב היא רק דימוי, ובותוכו מתרחשת מציאות".
ובמילים פשוטות, אני רוצה לדעת אם לקלל את אמא, שם גנרי, זה בסדר, ואת גולדסטון (ושאר שונאי ישראל, טפו) לא?
–

–

פייסבוק
קלמן לא לבד, לדן חלוץ יש פרופיל סאטירי באתר, אבל הוא, להבדיל מידידנו, לא משתולל בגין כך.
וגם לדוגמניותינו נפתחו כרטיסים פיקטיביים. מגפה.

–
יורם קופרמינץ כתב סטטוס, חברה שלו חשבה שהוא עומד להתאבד והזעיקה את המשטרה לביתו באישון לילה.
–
–

דוקו צ'אלנג'
שמחתי לקרוא הבוקר ששלוש הזוכות בתחרות דוקו צ'אלנג', בה השתתפתי בשנה שעברה, שהסתיימה אמש, הן נשים.
–
–
רמי וריטה, סליחה, רמי קליינשטיין ואלכס אילן מתחתנים
ידיעות, מעריב וישראל היום מדווחים על כך בעמוד האחורי שלהם.
עדיין עולים ספקות, בישר"ה ובמעריב, בעניין הזוגיות של ריטה והעיתונאי רונן ברגמן, כשהראשון נוטה לכיוון נפרדו, והשני נוטה לכייון לא-ברור-מה-נסגר-איתם. ידיעות, במדור הרכילות שלו, הרחבה לע' האחורי, שופך אור: "…ריטה (שנפרדה לאחרונה מבן זוגה).
לא צריך לטבול את ברגמן, מבכירי ידיעות, בשלולית הביצה, נכון?
–
–

לחם עבודה

יודית שחר, יוצרת ומורה ומנחה, כתבה בבלוג שלה על פיטוריה.
היא מבקשת לעבוד עם ילדים לקויים ולקבל משכורת של משרד החינוך.
–
–
מח' הגהה

חלי גולדנברג. תודה.
טוב, בהתחלה היה יותר גרוע.

–
–

לפני פיזור
מחר, שוב השכמה מוקדמת מאוד.