אצבעות שחורות 7.5.10

זה לגמרי הסופשבוע של משפחת דנקנר
מה זה התזמון המושלם הזה? כולם ידעו על הכתבה של מיקי רוזנטל ויישרו קו? כל אחד רצה להוסיף את השני פני שלו?

השבוע עם מיקי רוזנטל (בלינק: כל התוכנית)
33 דקות ו20 שניות על נוחילנד של נוחי דנקנר (על משקל הולילנד או בלוגלנד?) – "המלח הפך לזהב".
הכתבה עשויה במתכונת שיטת השקשוקה, אבל "הכל ברשות ובסמכות, עם רגולציה דלה" (שלי יחימוביץ').
האם יש עסקה אחת, אחת, במדינת ישראל שהיא כשרה, מצוינת, נקייה, כשרה למהדרין, וכו'? אחת?

הפרסומות הנדחפות בתדירות עצומה, בקול גדול (צריך לשחק עם הסאונד כל הזמן, בין הפרסומות לכתבות, מחשש להתחרשות) ובחיתוכים בלתי הגיוניים לגמרי, מעיקות מאוד (באתר).
–
אביעד צפניה צפה וכתב.

–

בהמוסף לשבת אפשר לקרוא תחקיר על הבנדוד, דני דנקנר (איילת פישביין, גיא ליברמן),  והאחוזה שבנה בלב מתחם חברת המלח בעתלית על קרקע שהמדינה הועידה לתעשייה ולמגורי פועלים.

ואיפה הבעיה? דנקנר הוא לא פועל?
–
עיקרי הדברים בראיון של רוזנטל בישראל היום (כתבת שער) כבר נאמרו במיליון הזדמנויות קודמות. הראיון, לפיכך, נראה כפרומו נוח למשתמש, בלבד.
–

(אבל הצילום בשער, של משה שי, מוצלח מאחר שהוא לוכד רגע נכון).
–
המארקר מצא לנכון להביא חלקים מהכתבה, בעיקר אלו המתייחסים ליחסי רוזנטל-ידיעות, שדובר עליהם ונכתב עליהם רבות. אבל זה לא הכל, עמוד שלם מוקדש בעיתון המודפס לסקירת הכתבה על דנקנר.

–
גם שער G מוקדש למשפחת דנקנר:
שמואל דנקנר, "האיש שדחף את עסקת קרקעות המלח, משחזר את המהלכים שמאחוריה", ואומר שדני לא נתן שוחד כי הוא מכיר אותו מילדות. מה הקשר? ומה זה אומר? ואיך אפשר לדעת אם מישהו יקח או ייתן שוחד? מה מצביע על כך?
(לא ממש הכתבה, אלא טיזר).
וגם לו יש דעה על העיתונות: הדבר היחיד שהוא מאמין לו בעיתון זה התאריך.
ועל ידיעות, בהקשר זה: "קראתי את סבר פלוצקר. הוא כותב בצורה מאוד שקולה ומאוזנת ואומר 'אם – אז, אבל עוד לא הוכח'. אבל הכותרת זה סיפור אחר; הלוא גומרים בן אדם לפני שבכלל קרה משהו".
–

ולסיום (בתקווה שלא פספסתי כלום), רוית נחום-הלוי כותבת במארקרוויק "כך נהפכה עתלית… למגרש הביתי של בני משפחת דנקנר".
–
–

–
בן פרץ כותב בעכבר העיר על שתי כתבות באולפן שישי: זו, החלבית, עם עדי אשכנזי, וזו, הפולשנית עם בריאן אטונסקי.
(קישור לאולפן שישי).

–

–

לראיין עיתונאי ו
–

ורד רמון ריבלין מראיינת בליידי גלובס (שהגיע השבוע ופשוט לא הספקתי להתייחס אליו, כמו להרבה מגזינים אחרים שנוספים לשוטף) את רביב דרוקר שאומר: "אין עיתונות אובייקטיבית, יש עיתונות הגונה שמשתפת את הנמען שלה, הקהל, בתהליך העשייה".
ואם עיתונות לא משתפת את הקהל בתהליך העשייה, היא לא הגונה?

–
אמירה לם עם חיים יבין ב-7 ימים לכבוד הספר החדש שלו, עובר מסך (הוצאת משכל, ידיעות ספרים).
–

יבין מספר על שכתובו של בן גוריון את הידיעה על פרשת לבון ברדיו, בשנת 1963. לדבריו, הפוליטיזציה כילתה כל חלקה טובה ברשות השידור, ולכן הוא מתנגד היום לנתניהו כשר הממונה על רשות השידור.
לם שואלת אותו: קיבלת הצעה נוספת מערוץ 10 בעקבות השידור?
(הכוונה, החלפת ירון לונדון לערב אחד, בשבוע שעבר).
ויבין עונה: "לא. אם אקבל, אשקול אותה לגופה".

זאת אומרת, יש כאן  הכחשה של ידיעה של רז שכניק בידיעות בנושא זה גופו ב-29 באפריל.
–

ומה עם הטיפ שהובטח בשער ליונית לוי?
"שתדבר לאט וברור".
–
על הכתבים הצבאיים הוא אומר שהם מדבררים את צה"ל (וכך גם בספר):
"אני זוכר שיום אחד היינו בתעלה; כשחזרנו משם עם הסרט, בא ביטחון שדה, ראה שצילמנו הפגזה ושיש רק שלושה טנקים ישראליים בפריים, ואמר: 'חבר'ה, שלושה טנקים זה לא טוב. אני מוריד לשם גדוד שלם, תצלם מחדש'. ירדנו לצלם מחדש, כאילו צה"ל והטלוויזיה הם דבר אחד. עם השנים למדנו מהמצרים לשקר, והם למדו מאיתנו להילחם. עד היום כתבים צבאיים מספרים לנו מה קורה בצבא דרך העיניים של דובר צה"ל, וזה חמור".
מי בעיקר לוקה בזה?
"אל תבקשי ממני שמות. אני לא רוצה להתקוטט איתם. כל אחד יודע במי מדובר".

רוני דניאל?
"את אמרת. אבל כמעט כולם".

–

רועי בהריר מראיין בתרבות מעריב את חנוך דאום בעקבות ספרו החדש (שתוקשר בידיעות באמצע השבוע).
דאום מבטיח לפרוש מהמקצוע (עיתונות) עד גיל 40. כלומר עוד חמשנים.
–
ויש גם תשובה נחרצת למה דאום אוהב את ביבי – כי הוא משמש לו כדמות אב: "כאדם עם חרדה ותחושה של היעדר אבא, יש משהו נורא מרגיע במחשבה שאני חבר של האיש הכי חזק בישראל – למרות שבגלל שאני קרוב אליו, אני יודע שבעצם הוא לא כל כך חזק".

–

–

עוד על מעצר הסופר אמיר מח'ול
הבוקר פורסמה ידיעה באתר קול ישראל בערבית, המצטטת הודעה של הרשת האירופית-ים תיכונית לזכויות האדם.
יש בכלל צו איסור פרסום על כך, או שסתם כלי התקשורת לא מצאו לנכון לפרסם את הידיעה בעוון חוסר עניין לציבור?
בכל מקרה השלטונות אינם שולחים צווי איסור פרסום לרדיו בערבית.
–
–

הארץ השבוע
הכתבה של תמר רותם על מלחמות הגלידה בעוון פתיחת זיסלק, מעוררת רתיעה ודחייה על התנהלותו של הציבור הנדון. ואנחנו מלגלגים על איראן ויחסה ללבוש נשים. למשל.

–
גלריה
סימני הזמן: על הספר החדש, Face It וההתמודדות (של נשים) עם החורבן.
–

–
–

המוסף לשבת/ ידיעות

ברנע טעה
–

–
בהכירי את הדינמיקה ואת המשמעות, הבטחתי שהכותב הוותיק לא יתנצל. המכתב התפרסם ב-4 במאי כמכתב אחרון במכתבים למערכת ב-24 של ידיעות, שזה שיא העולב בבחינת יחסי מושא כתיבה והכלי המסקר. לא תיקון, לא הבהרה, לא התנצלות, לא התייחסות. סתם אחד-העם שהושלך למדור בלי תגובה, ותו לא.
–
אסף גפן, מכותבי הטורים במוסף, בביקורת מרומזת על תחקיר גולדסטון של 7 ימים:
–

–

מאחר שאין לשער שהטקסט לא עבר את מסננת העורך הראשי, אפשר לשבח אותו על חופש הביטוי, הלכאורה מובן מאליו, אבל לא בעיתונות הישראלית.

–

ועוד דו קרב פנימי: אביב לביא כותב בסופשבוע שהקרן החדשה עומדת באחרונה במרכז
מסע רדיפה פשיסטי. הוא רק שכח לכתוב מי מנהל את המסע: עמיתו בן כספית.
–
–
דורון רוזנבלום
חיפשתי את המדור של היום, ובדרך מצאתי את זה, מלפני כעשרה חודשים:
עשרה כללים לכתבים הצעירים.
–

וגם: חמישה מיתוסים על ישראל וכיצד לנפץ אותם.
–
ולמדור של היום, מיומנו של פטריוט. מממ, מזכיר לי מישהו.

–
–
לחם עבודה
מדורה האישי של מירי חנוך ירד ממוסף הארץ לבלי שוב.
הוא לא מופיע כבר מהשבוע שעבר.
–

ניוזוויק בסכנת חיים. ג'ון מיצ'ם, העורך, מתארח אצל ג'ון סטיוארט בדיילי שואו (חובת צפייה).
(ויה יובל דרור).

–
–
מח' הגהה, בידוק עובדות ותיקונים
נרג' תיקנו את הטבלה שעל מעורערותה דיווחתי.
–
ירידתה של יש עם מי לדבר גרמה לכזו תרגושת ב-ynet, שהטעויות (המקסימות) לא איחרו לבוא.

(את העליונה הבאתי כבר אתמול, אבל יחד עם השנייה, שהיא כנראה התיקון של הראשונה, או להפך, לא הייתה ברירה אלא לחזור עליה).
–

מהקיר של עומר מילר.

–
נון עלעל בעכבר העיר החיפאי ומצא שהסרט דייט לילי עם טינה פיי הקדושה זכה לתקציר מעניין.
–

–
–
הסקר
אחת מפוקדות הבלוג מציעה משאל: מאיפה אתם קוראים את ועדת המדרוג: מגבוה טוב/רע או מנמוך טוב/רע?
–

–
–

לפני פיזור
מייל שקיבלתי אתמול, שנכתב כנראה על ידי תוכנת תרגום גאונית.

שלום,
נעים להכיר אותך, ואת מה שלומך היום? בעודי לגלוש היום אז אני בא accrose הקשר שלך וראיתי שלך לכתוב קופצים! כך זה נראה כמו כמה הדבר נוגע לי, התחלתי לאחר כמה רגש אותי מה שגרם לי לעזוב עיסוי בשבילך.
השם שלי הוא פידל,

אני גם רוצה להכיר אותך, אני יודעת שזה יהיה בסדר להכיר אותך באופן אישי כל יום כל הזמן,
שלי הכי טוב regad
מאת פידל.
–
גם אני רוצה נורא להכיר את פידל, אבל איך יתממשו יחסינו?
כתבתי לו בחזרה. נראה מה יקרה.
עדכון: נועה תרגמה בחזרה וזה מה שיצא.
Hello,
Nice to meet you, and how are you today? As I was surfing today I came accrose your relationship ups and saw your post! So it seems like some thing touches me, I started a few moves me which made me leave a massage for you.
My name is Fidel,

I also want to know you, I know it will be fine to meet you in person every day all the time,
My best regad
By Fidel
–
שיר הכותרות של הדיילי מייל. הקשיבו למשפט האחרון אחרון. זה מה שאני הולכת לעשות עכשיו.