אצבעות שחורות 30.4.10

–

–

G

מי אחראי לציטוט שאנג'לינה ג'ולי מעניינת את הציבור יותר מפרשת הולילנד? עו"ד אלי זהר, על שער המוסף. ברור שהוא. יש מרכאות, לא? זהר הוא העו"ד של אולמרט וחברו הטוב בשלושים השנים האחרונות.
האם זהר, המופיע על שער המוסף, התראיין לגלובס ואמר את הדברים האלו ואחרים, כפי שעלול לחשוב מישהו שמסתפק בכותרת, שכיכבה גם על שער גלובס שלשום?
לא, הוא לא מתראיין כלל. (תוס': המסגור הוא של ראיון ממשי, אבל זוהי כתבת מסביב, שבה מדברים אנשים בסביבתו הקרובה עליו). צילום השער הוא צילום ארכיון (קובי קלמנוביץ), ואת המשפט הזה, המתריס, הסקסי והצהבהב, אמר, כך לדברי חן שליטא, החתומה על הכתבה, "בפורום סגור".
מה זה פורום סגור? זהר וזוגתו יושבים בארוחת ערב ביום שישי עם עוד ארבעה חברים, ואחד מהם מספר את זה לעיתון, שהופך את הדברים לכותרת? איפה ההגינות? איפה העיתונות פה? איפה ההקשר שבו נאמרו הדברים?

–
בדיוק אותו דבר נעשה באותו מקום עם הכתבה על עו"ד דורי קלגסבלד במרץ האחרון. לא בסדר. לגמרי.
–

–
7 לילות

–
אני מחבבת מאוד את אתגר קרת. לא משנה מה הוא יגיד, אני מניחה שאהיה טולרנטית.
רביב גולן (העורך החדש של המוסף) ראיין אותו, ובין שלל הסיפורים הקסומים (לטעמי) שקרת מספר, מופיע זה:

–
רק חבל שהשאלה שלאחר מכן היא כזו דאונרית וארצית. יש לך מרואיין כה מרחף ופיוטי, לך עם זה. לא אכפת לי איך הוא חי עם העובדה שנכנס למשפחת גפן שנטחנה באלף צורות כמיליון פעמים. שאלות כאלו מורידות את הראיון בשבע דרגות.

–

–
מוסף הארץ
–

–
לא הבנתי. ההפניה בשער היא "זה מדים! אנשים במדים, מחווה מיוחדת לאחד במאי".
מה קשור?
גם כשדפדפתי בפרויקט לא הבנתי.

–

מתברר שקרת חביב לא רק עלי, וכל עיתון חמד חלק ממנו לעצמו: זה התחיל בסופשבוע לפני שבוע, צח יוקד ליווה אותו במסעו בארה"ב, והשבוע, גם ידיעות וגם הארץ: פה מתפרסמים ארבעה סיפורים שלו מהספר החדש.

–
אבל מה זה את הכיתוב המוזר הזה (המופיע גם בעיתון המודפס) מבינים רק אם קוראים את הסיפור הראשון.
–

–

–
7 ימים
הכתבה על תומסו דבנדטי, העיתונאי האיטלקי שזייף ראיונות התפרסמה בניו יורקר בתחילת אפריל. יניב חלילי מזכיר אותה בראיון שלו עם פול אוסטר (שמגיע לפסטיבל הסופרים בישראל), שגם הוא היה בין המרואיינים הפיקטיביים של האיטלקי השקרן. זו לא פעם ראשונה שזה קורה, אבל זה בכל פעם מפתיע מחדש: מה חושבים לעצמם הזייפנים?
אוסטר מספר בין היתר, שאין קשר בין הפרסונה הציבורית שלו, המופיעה בראיונות, לבין האדם שהוא. ברגע שמסתיים ראיון עם מישהו, הוא הולך הביתה ושוכח אותו. רעיון מצוין.

ויש לו גם בת ראויה, סופי. זמרת.

–

וכן, כמו שמובטח בכותרת: הוא לא גולש באינטרנט. רעייתו סירי הוסטוודט עושה לו תעבודה, והעוזרת שלו שולחת מיילים בשמו. לא רוצה להשתעבד למחשב. ברור, נו.

–

ויש ראיון עם עוד סופר, שמעון גרשון. אבל לא קראתי אותו. כמה סופרים ביום אני יכולה להכיל בלי ללקות בהתקף קנאה נוסף (על שהם כבר כתבו ספר או עשרה, ואני לא).

–

–

וכתבת השער של שוש מולא על "איש היי טק ללא עבר פלילי", סרגיי גבוזדצקי, שנחשד כרוצח סדרתי, תזכורת לאלפי מעצרי שווא של המשטרה. כן, ממש פה זה קורה. ז"א בפ"ת.
אה, וצרות בכותרות (אמרה בעייפות).

–

–

קרב ש' בש'
שוש מיימון עונה לשולה זקן
זקן הרי האשימה אותה בע' הפייסבוק שלה, שהפרה הבטחה: צילמה אותה ופרסמה את התמונות שלה, אף שהבטיחה שלא.
–

מיימון מסבירה את השתלשלות האירועים, ובעיקר יוצא קצפה על ברוך קרא מערוץ 10 שפרסם את דברי זקן בלי תגובה ממיימון.
–

ואלו הדברים שכתבה מיימון בעמוד הפייסבוק שלה.
–

–
ארץ נעדרת

נראה שבעתיד הקרוב כל אחד ואחד יוכל לנהל את חייו הציבוריים ולסגור את שלל החשבונות שלו עם התקשורת או עם כל אדם, בפייסבוק. זה פחות מחייב מבלוג, אפשר לכתוב הגיגים קצרצרים, החברים יענו מיד, אין (כמעט?) טוקבקיסטים אנונימיים, והכל יותר ידידותי. לפחות כך נראים לי הדברים. אהבתי בארץ נהדרת את הלייקים של ציפי לבני ומרינה סולודקין, וצחקתי. גם ההסבר של לבני על – מה עשית בשבתך באופוזיציה – פתחתי קבוצות בפייסבוק, היה מדויק מאוד. והנה "היא" כבר מגיבה על זה בפייס.
–

ומה עם כל השאר? ההפלגה על האונייה של קפטן סטובינג לא עלתה יפה, ועל אף הפרומואים בוני הציפיות הייתה החלק היותר חלש של התוכנית. והמקפלות אהובות לבי – לזה חיכיתי?
דווקא קטעי הקישור, המתארים את ישראל שנכחדה, על ידי מדעני וחורקי העתיד וחוקריו מצאו חן בעיני יותר, בגלל האלמנט הביקורתי הבולט בהם.
–
תוס' (תודה לענת): אוי, והנה הביטלס, בהשראת ארץ נהדרת:

–
ובקטנה, על האיפור: אביב גפן היה מעולה, אבל מי שיצר אותו רווח זהה בין השיניים לסולודקין ולגפן – טעה.

–
נמרוד דביר בנרג' לא אהב.
וגם לא איילה פנייבסקי בעכבר.
ואף לא אריאנה מלמד ב-ynet.
אודי הירש ולילך וולך מתווכחים ביניהם בוואלה.

–
–

לחם עבודה
הידיעה הזו צריכה הייתה להתפרסם לכאורה במדור הרלוונטי, אבל מרוב התלהבות אני מפרסמת אותה פה. זה כבר השבוע השלישי של הקמפיין. יאללה, איפה אתן?:
"ידיעות תל אביב ואתר mynet מחפשים את האישה שתהפוך למצילה הראשונה בחופי תל אביב. ארגון העובדים הקצה תקן ותנאים נחשקים.
תנאי המכרז: תעודת מציל ים, הסמכת עזרה ראשונה בתוקף, בריאות תקינה, עמידה במבדקים רפואיים מתאימים בהתאם לנוהלי העירייה.
מתכונת העסקה: על פי חוזה העסקה עונתי, כולל סופי שבוע וחגים.
קו"ח:
–

elimelech_vered@mail.tel-aviv.com
–
yam@yedtik.co.il
–
–

The Committee to Protect Journalists urges members of Russia’s parliament to reject a sweeping new bill that would return censorship rights to Russia’s KGB successor, the Federal Security Service, if passed
(ויה ניר גונטז' בפייסבוק).
–
גלובס מדווח בשמחה על גזר דין לרוני גלילי, שאנס שתי נשים, אותן הכיר בדה מארקר קפה.

–

בלוגלנד
בתשובה לשאלה המאוד קרדינלית שהעלה שועלן אתמול: האם עורכים את ליבסקינד במעריב? ובכן כן. השוויתי את שני הטקסטים, זה המופיע בבלוג שלו וזה המופיע במוספשבת. זה שבעיתון המודפס יותר קצר (לא בהרבה) וניכרות בו נגיעות עורך. זה שבאתר הוא כנראה המקור ואף כולל מחמאה לוילנאי בקצהו.
–
–
דוקאביב
כמה עשרות סרטים יוצגו בפסטיבל. אז איך זה שגם אולפן שישי בערוץ 2, אמש, וגם תרבות מעריב מקדישים כתבה גדולה  ללאהוב את סופיה? אה, כי הבמאי, אוהד יתח הוא איש חברת החדשות של ערוץ 2?

–
תרבות מעריב
אל תבואו
–

–

פעילי שמאל ישראלים מנסים לשכנע אמנים לא להופיע בישראל. האמת? מהלך לא ברור ולא מקובל עלי.
מה בדיוק יצא להם מזה?
–
הודעה שהתפרסמה במדור הספרות במוסף:
–

–

לפני פיזור
1 במאי שמח לפועלים שבינינו. אם שואלים אותי (ולפעמים שואלים), אני מרגישה את עצמי לגמרי פועלת, אפילו שחורה, אף שעיסוקי הוא לכאורה שבלכאורה לבנבן צווארון. שעות העבודה, הסיזיפיות (היום כמו בעבר ההולך ומתרחק), ובעיקר התודעה וההרגשה.
פועלת. זה מה שאני.