אצבעות עצמאיות 19.4.10

איור: דניאל מורגנשטרן

–
62. רואים כל קמט
גיליונות יום העצמאות, כרגיל, מתחלקים לשלושה: סיפורי שכול ועצב; גבורה ועוז; נוסטלגיית כך היינו וכמה אנחנו אוהבים לחיות פה ואיזו מדינה מהמממממממת יש לנו.
בנוסף, חלה איזשהי מגמת חילופי תפקידים והתקרבות בין מרואיינים למראיינים, מושאי סיקור ומסקרים.
ארי שביט מצטלם עם בנימין נתניהו לשער הארץ עצמאות. סבר פלוצקר מצטלם עם שר האוצר, יובל שטייניץ, שמראיין אותו, על שער ממון, שנכתב בכלל על ידי אנשי עסקים.
אולי שווה היה לשמור את הפרויקטים האלו לפורים?
אגב, אם תהפכו את היוצרות בראיון של השר והפרשן, לא תמצאו הבדל. פלוצקר נכנס לתפקיד הממלכתי בשניות ומסביר שצריך להשקיע בחינוך, ושעברנו את המשבר הכלכלי בהצלחה יחסית ואפילו מחניף למראיין שלו.
–

צילומים: אבי אוחיון, לע"מ, אילן ספירא
–

פקסלת מצויה
להבדיל מהתמונה הברורה של שמואל דכנר הארץ, בידיעות (יש! קיבלתי משלוח חוזר למרות הגנב המתועב! תודה למח' מנויים המתחשבת) מסופר על עד המדינה שהגיח מהדירה המאובטחת, יחד עם תצלום שלו (הוא מחזיק בידו משהו שאני לא יכולה לפענח מהו), כשפרצופו הדשנוני מפוקסל פראית.
שכניו ההמומים (ככה מדברים שכנים לרוב על רוצחים סדרתיים מסדר גודל של האוסטרלי): "מתקשים עדיין להאמין כי האיש מהדירה ממול הוא עד המדינה הסודי בפרשה שמסעירה את המדינה".
–

צילום: יובל חן

–
–

הכותרות
אין בי קנאה למי שצריכים לערוך את עמוד השער של ידיעות בערב יום העצמאות. באמת שלא.
אבל "הדמעות והחגיגות"?

–

–

מעריב, ביומיום עסוק הרבה יותר בפטריוטיזם מידיעות, דווקא נמנע מתשפוכת רגשות.

מצד אחד, "בראש מורכן", וידיעה שנייה, "בת 62". עובר.
גם המעברון של ישראל יום סביר: "בזכותם"; "עצמאות 62".
–

–

מיקס גריל מנגל עצמאות
עיתונאי ישראל מתפייטים על יום העצמאות (מה זה משנה מי אמר מה ואיפה. הכל בלילה אחת גדולה ששמעתם וקראתם עשרות אלפי פעמים):
מי שמשועמם ולא יוצא לנפנף מוזמן למצוא מי הדוברים.
–

ישראל היא פלא. מקור לגאווה. היינו ונשארנו אחד העמים האופטימיים על פני כדור הארץ. בום של צמיחה וילודה. מה שעבר עלינו בין 2001 ל-2006 היה מפרק כמעט כל חברה אנושית בעולם. בסוף, ביום פקודה, אנחנו מתגייסים. עם שקם לתחייה ממשרפות אושוויץ ובמאבק בלתי פוסק על קיומו בנה מדינה לתפארת למרות כל המלעיזים. איפה עוד בעולם יש מקום כזה. האור. השמיים. החול. טמפרטורת המים. מזג האוויר. ברכת בוקר טוב של המציל. כלום היה אז מישהו שפוי שהיה מאמין לנו לו היינו מספרים לו בלאט כי ישראל, בהיותה בת 62 שנה בלבד, תהפוך למעצמה נאורה וחזקה בכל כך הרבה תחומים? מדינה דמוקרטית, מפותחת ומלאת ערבות הדדית. אלף רגעים מרגשים עברו עלינו הישראלים בכל דור ודור. ההתרגשות היא כבר חלק בלתי נפרד מהווי חיינו ולפעמים יש לנו מספיק התרגשות בשביל כל העולם. מה שהיה אמור להיות החג החשוב בלוח השנה של ישראל האזרחית והריבונית, הופך בהדרגה לרוטינה עייפה של מנגלים, בימות בידור ושידורים חוזרים של גבעת חלפון.

–
יכולתי להמשיך עם זה לנצח, אבל מיציתי.

–
ממון החגיגי (עורכת: יעל דרומי):
–
מקבץ נוסף, הפעם של אנשי עסקים, שכתבו את המוסף:
–
האדמה, הנופים, המשפחה, החברים – זכרונות הילדות – אין לנו ארץ אחרת. אם אני קורא על הצלחה ישראלית מתרחב לי הלב. אני מאמינה שכל אחד במדינה שלנו, בלי קשר להשקפותיו, עמוק בפנים אוהב את העם והמדינה. אני רואה את עצמי, ילד קטן ששומע את אביו מבקש בשנה הבאה בירושלים. ריח פריחת התפוזים, עסיס אבטיח קר, תירס חם, תל אביב – עיר ללא הפסקה.
–

אחר כך אנשי העסקים מבקרים ספרים. ומוזיקה. וטלוויזיה. וכלי רכב. ומסעדות. ובגדים. וחפציצים.
אני חייבת לדעת: שילמו להם שכר סופרים? כמה? למה? הם הביאו פטור ממס הכנסה?
–

עצמאות ישראל היום (עורך: ברוך רון)
לא אני היא האישה שתתלהב מסיפורי גבורה, קרבות וכנהלאה. בכל זאת, למרות הכל, לא יכולתי להפסיק לקרוא את הראיון עם הטייס הקיטע רס"ן אלדד (אמילי עמרוסי) המתאר את השתלשלות הפציעה שלו בפלסיות מחרידה. כנראה יש בי עצם אחת אנושית.
תוס': יובל מסב את תשומת הלב לכך שלמרות שאלדד חסוי, הרי שעל פי הבוקסית המתארת את עיסוקו האזרחי אפשר להגיע אליו בשנייה.
–
יואב קוטנר (מממ, הזכרתי אותו יותר מדי פעמים בימים האחרונים!) מנסה לפענח שירים שנדמה לנו שאנחנו מבינים את מילותיהם (איפה לילי טיילור?). עשו את זה קודם לפניו, אבל נו, אי אפשר להתאפק.

–

גם פה הכותבים מתגעגעים לכל מיני דברים שכבר התגעגעו אליהם בעשרות מוספים ופרויקטים מיוחדים לאורך 62 שנותנו: להשאיר בקבוקים ריקים וכסף לחלבן ליד הדלת; לטלפון חוגה; לנסוע לדמשק או לביירות;

–
–
מוסף עצמאות, ידיעות (עורך: רענן שקד)
–

צילום: יונתן בלום

–
החברים של אסף רמון מדברים עליו על היום האחרון. מעניין. דוגרי (יוסי יהושוע, ראובן וייס).

–
כתבה מצחיקה של אימי גינזבורג שבנה כיכב בסרט בוליוודי, על החיים על הסרט ומסביב. לא נורא יום עצמאותי? בדיוק!
–
ומתי כספי מוציא דיסק משיריו הגנוזים של אהוד מנור, ומתלונן על המדינה והמוסיקה וההתדרדרות וזה (דני ספקטור). אה כן, קיטורים זה חלק מההוויה שלנו פה. כתבו את זה באחד הפרויקטים
–

–

מוסף חג, ידיעות (עורך: אודי עציון)
כתבי ידיעות בוחרים את הרגעים הכי ישראליים שלהם. אז כן, יש כמה תזכורות: המיג העיראקי. 6 באוקטובר 73', הלילה שבין 17-18 בינואר 91', טיול בגולן בקיץ 67', פינוי סיני, נינט טייב, ביקור סדאת, כיפה באוטו. נחמד.

–
גלובס
מראיין את עו"ד יעקב וינרוט, יום אחרי שנפתח שלב ההוכחות במשפט השוחד שלו עצמו.
קראתי לא מעט ראיונות עם וינרוט. הסממן המרכזי הנמצא בהם תמיד הוא יהירות מופלגת, תחושת אדנות חזקה, וכמובן, הכרה בעלינותו המוסרית והרוחנית על פנינו. כל זה מגיע יחד עם התבטלות שפלת רוח של מי שמראיין אותו בכל רגע נתון, בפני נאדרותו הנחרצת.
אחרי שנפנף בלקוחותיו החפים מפשע וגם בחפותו המובהקת, כך לדבריו (משוכנע שייצא זכאי), הוא יכול לדבר על חולשת המין האנושי, עליבות מערכת המשפט והיות החברה הישראלית חברה מרושעת.
וינרוט תמיד יקבל את הזכות להתראיין ולספק את סחורת נביא הזעם לבן הגלימה שלו. קצתי בזה. העלאת גירה צדקנית, מיותרת ומקוממת.

–
–
מגזין עצמאות/ מעריב (עורך: יעוז סבר)
גם פה יש פרויקט נוסטלגיה. 62 סיבות למה להישאר פה. בגלל שגברים לובשים מכנסיים קצרים ונשים גופיות קטנטנות. שדרות רוטשילד. הציניות. האוכל. השמש. ילדים מוכרי דגלים בצמתים. הפירות. נתב"ג. במבה לא לגמרי טרייה (??). האנשים והנשים (?). הנופים. חיים הכט. פריחת ההדרים. הים. הקיטורים. וכו' וכו'.
ויש גם ביזאר: "אולם הפחים בחולון" (?)
—
–

כתבי מעריב נאלצו לענות על עוד שאלה: האם אנחנו זן נדיר.
תשובה: כן, וזו לא מחמאה.
–

מעריב עסקים
הזמן עמד מלכת, ואנחנו שוב מתענגים על פרויקט הפלאפל הכי טוב.
טוב לדעת שלא הזקנתי ביום.

–
–

נשים נשים
שוב הרהור מעצבן לרגל חגיגות ה-62.
אני חוזרת על הניג'וס הקבוע שלי: רק אישה אחת ערכה מוסף בחג הזה. יעל דרומי, ממון, שממילא עורכת אותו ביומיום.
אין אף עורכת באף אחד מהעיתונים שמסוגלת להרים מוסף חג? אף פעם?
–
–
תוס': כלת חידון התנ"ך
למה אין תמונה של הכלה, הנערה אור אשואל? וגם לא פה. ואפילו לא בדתילי. עם כל הכבוד, את הנער אבנר נתניהו ראינו מספיק בחודשים האחרונים.
מזל שיש את הפורטל של כפר סבא.
וגם ב-ynet.
–

די כבר

עם העיתונאים הישראלים שמשייטים בעולם ומתלוננים כמה רע להם, ואיך הם כמעט מרגישים בגטו מרוב שהם יום וחצי לא בישראל, ועוד שנייה נגמרים להם התחתונים הנקיים (לאיתן הבר: קח חתיכת סבון מהכיור, שפשף את התחתונים, תלה לייבוש על אדן האמבט, וזהו. אתה יכול לייבש אותם עם הפן, אם אתה ממש במצוקה. לפרטים נוספים: תיק אודטה).
–
–

צרות בכותרות
לא נכון. אתם צוחקים עלי. "כנפיים שבורות" היא כותרת מוסף עצמאות של ידיעות.
החברים של אסף רמון מדברים עליו.
–

"השמיים הם הגבול" (ישראל היום, טייס פצוע)
–
–

עמיר בניון

לא מוכנה להתייחס לשיר הטיפשי מחרחר הריב ולסערה שבעקבותיו. האיש ידוע כפרובוקטור שהמערכת העצבית שלו רגישה מדי. ולהתרגש מדבריו (וזה מה שהתקשורת עושה, מלבה את האש) זה בדיוק כמו לרוץ ולראיין את אסי דיין בכל פעם שהוא מאושפז ולהגיד אוי אוי אוי, מה שקורה פה

–
–

מקלדת חדשה
שמתם לב למקלדת שליד מנוע החיפוש של גוגל?
–

–
בלוגלנד
אורית גלילי-צוקר מבקרת את עמדת הארץ כלפי אורי תובל והסטטוס המפורסם בפייסבוק.
–
–

אחרי הספירה

הארץ לא מעודכן במספר החללים.

–
לידיעת הרווקות/גרושות, התמהות איפה הגברים, יהודה ספרא מביא בישראל היום את הנתון הבא:
מגיל 38 יש 673 גברים על כל 1,000 נשים.
טוב, זה לא חדש, קראנו את זה ב-2007, וב-2006.

–

לפני פיזור
איך מאייתים, הוגים, משהו?
–

–

Eyjafjallajokull – pronounced ay-uh-fyat-luh-yoe-kuutl-ul

–

–

אה, וציפי לבני מברכת.