לזכור

–

החדשות הוקפאו לרגל אירועי יום השואה.
בפרס הכותרת התמוהה זוכה ידיעות. "תסתכלו" היא לא מילה שמחזיקה ראשית בשום מובן שהוא. גם לא כפותחת כות' משנה.
זה לא ששאר הכותרות ממש טובות/חזקות/מצמררות יותר.

–

תובל Vs פרץ. כבר לא

אורי תובל מתנצל בפני מרים פרץ על אותו דף פייסבוק בו יצא נגד דברי האם השכולה.
אתי אברמוב כתבה על כך בראשון ב-24 של ידיעות, תוך שהיא מגוללת את הסיפור. פרט אחד בלבד מוזכר במשפט קטון באמצע הדברים, פרט קטן, שכולם שכחו: תובל הוא יתום מלחמת יום כיפור. הוא נולד ב-5 בינואר 74'. אביו נהרג בעת שאמו הייתה בהריון. עכשיו צאו וחשבו שוב מהיכן נבעו דבריו.
עורך הארץ הגיב בכתבה כך:
"זה הפייסבוק הפרטי של אורי תובל – אחד מאלפיים העובדים של קבוצת הארץ. הדברים אינם משקפים את דעת העיתון".
ומהי דעת העיתון?
–

אני לא בטוחה שקלמן ליבסקינד ידע שתובל יתום מלחמה.

–

–

הולילנד

ע"פ ממון, הדיווחים על שחיתויות הפרויקט רק העלו את הביקוש לדירות בו, כך טענה "בלהט" נציגת המכירות שלו.
לעומת זאת, מומחי נדל"ן טוענים שמחירי הדירות בפרויקט ירדו ב-15%.

–

ענת קם ואורי בלאו

(עדיין הפניה בשער ידיעות וידיעה בשער הארץ; במעריב אין חדשות, והידיעה בע' 14; ובישר"ה – ידיעה ב-7, על אי זכאותה לשימוע)

קם מוותרת על החיסיון העיתונאי שלה, שכמתברר, זה מה שהפריע לאורי בלאו לחזור לארץ (??).
עו"דה, פלדמן, אמר להארץ שהוא רוצה לבקש מהפרקליטות לערוך לקם שימוע אצל היוע"מ הקודם. אבל הכותרת בישראל היום היא:
"הפרקליטות: קם לא זכאית לשימוע".

ולמה? כי כתב האישום נגדה הוגש תוך כדי מעצר הבית שלה, ובצירוף בקשת מעצר עד תום ההליכים. לכן לפרק' יש פטור משימוע.
–

קבוצת עיתונאים בכירים קוראים לא להעמיד לדין את אורי בלאו ומציעים הסכם פשרה.
–
ג'ודית מילר אצל רזי ברקאי – לא ממש מתלהבת מבלאו-קם.

–
ד"ר אורית גלילי צוקר טוענת שאל לה לבלוגוספירה להיות מרוצה מעצמה בפרשת קם, מאחר שנהגה בפחדנות רבה ולא חשפה מאומה:

"…לבלוגרים, צריך לומר את האמת, לא היה שום מידע מאורגן, קוהרנטי ונהיר. מה שכתבו לא השפיע על אף אחד, למעט על קהילה קטנה שמנהלת שיח פנימי עם עצמה ושהשפעתה על הציבור הרחב בטלה בשישים, כולל על קהילית העיתונאים הישראלית בכלי התקשורת הממוסדים…".
וגם

"…בסופו של דבר סיפור בלאו-קם, על כל מרכיביו, התנהל כולו בעיתונות המסורתית הישנה. הוא לא התפרסם, כי ל"הארץ" היה נוח לפעול מאחורי הקלעים כדי להשיג הסדר, ועל כן במשך תקופה ארוכה הותיר משיקולים שלו את הסיפור בתוככי המערכת. כשבשלה העת מבחינת העיתון, הסיפור כאילו נשלף ממעמקי הסייבר ספייס ונחשף לאור הבוהק של החמה. ישראל היום לא עסק בזה משיקולים מערכתיים טהורים – הוא עיתון שמבחינה אידיאית נותן תמיכה מלאה למוסדות השלטון ולזרועות הביטחון.
למזלנו התחרות העקובה מדם בין ידיעות אחרונות לישראל היום בחודשים האחרונים הפך את ידיעות המנומנם והשבע לכלב שמירה נשכני של הדמוקרטיה באמצעות סדרה של חשיפות אמיצות. אמנם יש להצטער שהטיפול שלו בנושא לא התאפיין בממד העקרוני-מהותי, אלא התמקד בסקנדל ובסנסציה, אבל לפחות הביא לשינוי המציאות".

כמה כשלים קלים: גלילי צוקר מתעלמת מדבריה מצו איסור הפרסום, ומבקשת כלי התקשורת לבטל אותו.

כמו כן היא מתעלמת ממי שכן פרסמו את הדברים, ומכך שכדי להתעדכן במה שקורה טרם פרסום, קוראי העיתונים נכנסו לרשת וגיגלו את השברירים ששמעו על הסיפור, ומצאו הכל.

נקודות ציון לכך בהסוד הגדול: ענת קם מואשמת בריגול חמור
וכמובן בצו איסור: כרסום של עידו קינן.
–

ייתכן שאפשר היה לעשות יותר, אולי צריך היה להתעלם מהבקשות המפורשות של המעורבים להנמיך את הלהבות ולסתום, אני לא אומרת. אין צורך בצל"ש, ואפשר בהחלט להפיק לקחים לקראת הפעם הבאה.

–
תגובת דובר צה"ל לכתבה של אורי בלאו מנובמבר 2008:
"הטענות היו מבוססות על תמונת מצב חלקית ועל אי הבנה של הנסיבות המבצעיות, כמו גם של המגבלות שנקבעו בפסיקת בג"צ. היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, קבע באופן חד משמעי כי לא מצא כל בסיס לטענה כי כוחות צה"ל פעלו בניגוד לחוק או בניגוד לפסיקת בג"צ באירועים שהוזכרו בכתבה".
–
יורם ירקוני כותב בידיעות היום (ע' 9) שבינתיים פתיחת המשפט נדחתה למאי, וייתכן שתהיה דחייה תימשך נוספת.
תוס': לעומת זאת, בעין השביעית נכתב (ב-8 באפר'): "ביום רביעי ה-10.3.10 יצאה קם לחופשה ללא תשלום מאתר וואלה, בד בבד עם פתיחת משפטה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב".
והאמת היא?
–
אחרי שאתמול פרסם רז שכניק ידיעה נרחבת (ידיעות) ומלבבת ומלאת חום, ממנה השתמע, לכאורה, ששהה בדירת קם במעצר הבית בשבת, הבוקר מתפרסמת ידיעה אחרת לגמרי בחתימתו (יחד עם מעיין יאני), ממנה עולה (כך אומרים "חברים" ומי ששירתו לצדה) שהיא "הקפידה לתחזק קשר טוב עם הדרגים הגבוהים"; שקיבלה אישור כניסה לרכב שלה וחנתה ממש ליד האלוף (על כך ענו חיילים נוספים שגם לאחרים היו אישורי כניסה); ש"הייתה מלשינה על כל חייל שאיחר"; ש"רק האנשים שהיו בתפקידים הבכירים העריכו אותה, כי אליהם היא דאגה להתחנף. היא הייתה נדבקת לכל בעלי תפקידי המפתח"; "הייתי נתקל בה בכל פעם מגיעה בשעות מאוחרות בערב ורואה אותה צורבת הרבה פעמים דברים במחשב. גם כשהייתי עושה שבתות" (הראל בוטון, חייל בלשכה) – [זה קצת שומט את הקרקע מ"בלחיצת כפתור", לא?]; חיילת אחרת טוענת שקם אמרה לה "השירות פה יועיל לי, ואני אקח מפה כמה מזכרות ואפרסם אותן"; חיילת אחרת: "יכול להיות שבגלל שהעיפו אותה מהקורס היא פיתחה שנאה למדינה. היא ממש רצתה להיות קצינה והיא חזרה כועסת, מתוסכלת ועצבנית מאוד".
ומקורביה: "יש מי שמנסה להפיק שנייה וחצי של תהילה מפוקפקת".

–
מתי גולן בגלובס תקף את ההתייחסות של הארץ לנושא, לאחר שפרסם בשער תשובות לארבע שאלות נפוצות.

גלובס התייחס אתמול בשערו לכתבה נוספת של בלאו על איתי אשכנזי, בנו של הרמטכ"ל. בהארץ מכחישים כל קשר.

–

מצחיקה מאוד הייתה גם הקריקטורה של מושיק אתמול במעריב (עלייה בתפוצת הארץ).
–
וגם זו של בידרמן, היום בהארץ (היי, אני סינדי).

–

איתמר לוין נגד אורי בלאו.
–
דרושות תמונות חדשות של בלאו, כמה אפשר להסתפק בתמונה בה הוא אוחז טל' על האוזן/ או מכשיר הקלטה/ או מורט שיער / או גלאי מתכות.
–

–
חמש שאלות לתקשורת העוינת.
תיקונים: בניגוד לדברי הכותב, הכותרות של ישראל היום ומעריב ביום הפרסום לא היו זהות:
1. מעריב: "ריגול חמור" – ז"א מעריב כבר שפט וקבע והחליט וגמר מה עשתה קם.
ישראל היום: "כתב האישום: ריגול חמור". ז"א ישר"ה מדווח על שנכתב בכתב האישום. לא חורץ דעה.

2. קם לא "חשודה" אלא "נאשמת".

אלו קטגוריות משפטיות נפרדות.

–

–

במדינה שבה מורידים ספרים מהמדפים
צומת ספרים הסירה ממדפיה את ספרי השמאל הלאומי כי הם פוגעים בחלק מהציבור. יופי! אלך לי לצומת ואתחיל לסמן את כל הספרים הפוגעים ברגשותיי, נראה אם יסירו אותם.
כמו שכתבתי שלשום, הספר נמצא ברשת.
אני מקווה שהמפיצים ימצאו דרכים אלטרנטיביות. כשלעצמי, אשקול פעמיים לכשאתקל בחנות של צומת, אם להיכנס.
–
רב אלוף אשכנזי
טוב שלרמטכ"ל  הלא מתראיין יש חיים מרתקים. כך הוא יכול פעם אחת לספר על חייו בבית ספר (ידיעות), ופעם אחרת, איך ניצל אביו מרכבת המוות (מעריב, היום).
–

הפליה!

ביפו לא יחזקו דירות מפני רעידת אדמה?

–

יארצייט

ב-2 במרץ מלאו שנתיים למותו של אודי אשרי.
אפילו אני שכחתי לציין.

–
VTV
שיר זיו כותבת בישראל היום על סרט ששודר בערוץ 8 אתמול, לשחות באושוויץ. אף שהיא מזכירה פעמיים את הבמאי, היא שוכחת לכתוב את שמו, ג'ון קין, ולציין שהוא נעשה ב-2007.
גם לליאת להב בהארץ יש בעיית במאים. את הסרט פיצה באושוויץ ביים משה צימרמן. לומר "סרטה של מירי חנוך" זו הטעיה.
וגם לסרט דוד היטלר יש במאי. ג'ואל סולר.
–
ונועה מימן, שביימה את הסרט על סבתא, אוי מאמא, היא בתו של יוסי מימן, כן, ממממני ערוץ 10, שם שודר הסרט. מימן הבת התראיינה גם אצל קירשנדון טרום שידור. לפחות הוסיפה למאגר המרואיינות שלהם.

–
אתר הג'רוזלם פוסט
שודרג, וכתבות הארכיון נעלמו מהרשת (או: "מרשת האינטרנט", כדברי הכותבים).
ומי מדווח על כך? נחשו נחשו. הארץ, על אתרו הלא מנומק עד היום, שנה וחצי אחרי השדרוג.
:]
–

פוליצר

היום בצהריים יוכרזו הזוכים.
–

צרות בכותרות
הכותרת המביכה ביותר, אוקיי, אחת מהן, היא זו המתייחסת לאינטליגנציה, תוך כתיבה המילה "אינטליגנטי" על הטיותיה בטעות.
וכך אפשר לזכות לעונג במארקר, 26-27:
"אי אפשר להכשיר עובדים להיות אינטיליגנטיים"
כולל עורכים. מה לעשות.

–

–

לפני פיזור
עדויות ניצולי שואה בטיובית.