הסוד הגדול: ענת קם מואשמת בריגול חמור

פוסט מתעדכן ———>>>>

ענת קם שירתה בלשכת אלוף פיקוד המרכז לשעבר, יאיר נווה, ומואשמת בכך שגנבה יותר מאלפיים מסמכים סודיים וסודיים ביותר מלשכתו (פעולות מבצעיות, שיטות הפעולה של צה"ל, סד"כ בזמן מלחמה, אמל"ח ועוד).
היא נמצאת במעצר בית מדצמבר 2009. ב-14 בינואר הוגש נגדה כתב אישום.
לפני חודש פחות יום יצאה לחל"ת מוואלה!.
–
חלק מהמסמכים, כך לפי האשמה, העבירה לכתב הארץ אורי בלאו, שהוגלה או אופסן ל/בלונדון, ולא משתף פעולה עם החוקרים. קודם לכן הציעה את המסמכים ליוסי יהושוע מידיעות, אבל זה לא יצא לפועל.
קם עשתה את הדברים מסיבות אידיאולוגיות.
–

בוואלה לא מוזכר רק בתוככי הכתבה שקם עבדה באתר כמה שנים, עד לפני זמן קצר?
הכותרת "עיתונאית מואשמת" מנכרת את קם ממקום עבודתה לשעבר.
–
הטוויטר של FakeAnatKam
–
. ynetחיילת-מרגלת.
–
בנרג', התואר "כתבת וואלה" מוזכר כבר בכותרת.
(אף שאין קשר בין עבודתה באתר לבין פעילותה כחיילת ולאחר מכן).
–
הארץ מרחיב ומפרט מתי הגיש בקשה להסרת הצו (בינואר) וגם את התנהלות השב"כ מול אורי בלאו והעיתון.
למה אין תגובות לכתבה? תודה לאל, צצו.
–

כתב האישום נגד ענת קם.
–
כתבת פרופיל על קם תופיע מחר במוספשבת של מעריב.
–
רון בן ישי חובט בכולם ומאשים את השב"כ, הארץ, בלאו וקם.
"הלקח שלנו", אמר ראש השב"כ, "הוא שהיינו צריכים להסיר את הכפפות בשלב הרבה יותר מוקדם. משכנו את הפרשה הרבה יותר ממה שדרוש, בגלל הרגישות לחופש העיתונות".
–
יואב יצחק מסכם.
–
אורן פרסיקו, כנ"ל.
–
עידוק מגולל את השתלשלות הפרשה ברשת.
–
במחשבה שנייה, כל הסיקור.
–

קם, אפריל 2010
–

קם, כנס אילת לעיתונות 2008 (עידו קינן, חדר 404 (cc-by-sa), שיכול היה לעשות כסף רב אם היה מוכר את צילומיו).
–

אריה עמיחי ריכז הכל.
–
נסים דואק הוא היחצ"ן של קם ואלו קו"חותיה.
–

מוטי קירשנבאום: כך הפכה העבריינית לגיבורה.
"כשפועלים בטיפשות שכזאת, מייצרים כזו חשאיות ומנסים להסתיר, תמיד צומחים הגיבורים תוך כדי הפרסום. היא עשתה עבירה? תשפטו אותה, אבל המחשבה של האחראים על כך, שתיגרם להם מבוכה, הביאה אותם להסתיר את הסיפור, וכך הפכה העבריינית לכאורה לגיבורה"
–
גרסת השב"כ, מתוך אתר השב"כ.
–
–

יומן הפרשה/ארכיון
הכתבה של אורי בלאו מהארץ, מנובמבר 2008 על חיסול מבוקשים, שעברה, כמובן, את אישור הצנזורה.
בלאו, מתברר, הגיע להסדר עם כוחות הביטחון.
הוא התחייב להעביר את כל החומר לשב"כ ולא עשה זאת.
ההסדר בין בלאו לשב"כ הופר, והוא דרוש כעת לחקירה ע"י השב"כ.
המו"מ בין הצדדים התפוצץ לפני יומיים.

–

–

יהונתן דחוח-הלוי כתב ב-News1 שבלשכה יש כנראה גרון עמוק ב-30 בנובמבר 2008.

בפוסט של 27 בדצמבר, בעל הכותרת המטרימה תאונה ביתית כתבתי:
–
עיתונות במצור
עיתונאים מוטרדים חדשות לבקרים מצווי איסור פרסום שונים שמצרים את צעדיהם.
אפשר לתרחש כי יש מי שעלולים למצוא עצמם כבולי מקלדת בגלל חשד שהתעורר נגדם.
תאונות עבודה כאלו קורות גם קורות, ולא דווקא במדינות השכנות.
מאוד קשה לדעת אם עיתונאי כלשהו נחקר או נעצר כשאסור לשאול, לכתוב או לומר כלום.
למה? מאחר שפעמים רבות אסור לספר אפילו על קיומן של חקירות כאלו ואחרות.
–
ב-4 בינואר חזרתי על כך. ובפעם השלישית, ב-25 בינואר.
ב-24 בינואר יצחק טסלר תוהה בנרג' איך עיתונאית עצורה חודש. אי אפשר להגיב לקטע.
וב-11 במרץ, המשך: על החופשה של ענת קם ותזכורת לקטע הזה.
ב-14 במרץ ריצ'רד סילברסטיין מתיקון עולם כותב לראשונה על הפרשה (ומשנה את סטטוס הפוסט).
ב-25 במרץ – חנוך מרמרי ונעמה כרמי.
28 במרץ – סילברסטיין, תיקון עולם, כותב שוב על הפרשה.
ב-30 במרץ הזכרתי את האינדיפנדנט. אתרים נוספים חזרו פחות או יותר על אותו דיווח, בשינויים קלים.

ב-1 באפריל כתב על כך ידיעות – "ידיעות הוא הנועז ביותר" (אחרי הפרסומים באתרים הזרים). בימים הקרובים פמפם על כך ידיעות בכל יום ידיעה קצרה.
–

–
ב-2 באפריל כיוונתי לכל המקורות הזרים.
3 באפריל – הגרדיאן וקול ישראל בערבית.
יוסי גורביץ' (החברים של ג'ורג') כותב מכתב פתוח לביה"ד לפשעי מלחמה.
ג'ודית מילר על הפרשה, טקסט שתורגם לידיעות:
6 באפריל – העמוד השחור של ידיעות.

כל כלי התקשורת מדברים על כך, ראש מועצת העיתונות דליה דורנר קוראת להסיר את הצו, ירון דקל מקדיש בהכל דיבורים כמעט שעה לפרשה (וגם אני תורמת 2 גרוש).
עידן לנדו מחזיר את הפוסט שלו, המשווה בין קם לטלי פחימה (?)
רחביה ברמן ב-youpost  מספר כל מה שהוא יודע.
7 באפריל – כל העיתונים מצטרפים לידיעות.
8 באפריל – העיתונים מדווחים שהבוקר יוסר הצו.
–

–

–
קם עצמה סבורה (או הייתה סבורה) שככל שייכתב על הפרשה בעברית פחות, יועיל הדבר להתנהלותה מול רשויות החוק.
עכשיו, לכו תתווכחו אם הרצון/טיעון הזה:
מצד אחד, אם קם פעלה כלוחמת צדק, כמי שבטוחה בדרכה, אז יאללה, שתילחם עד הסוף, תיקח אחריות, ותשב בכלא כמה שצריך, על פי חוק, ואז תשתחרר ותמשיך במלחמותיה.
–

מצד שני, קם רוצה, וזה הכי אנושי ומובן מאליו, להיחלץ מהעניין עם כמה שפחות נזקים.
עכשיו, מה תגידו לה? חביבתי, את נושאת הדגל, את תהיי ז'אן דארק שלנו, חייך האישיים לא מעניינים אותנו כלל, בזכותך תשתנה מדיניות ישראל (וצה"ל), אחרי שהצבעת עליה בפני כל העולם? היצמדי לאידיאלים ולעקרונות שלך? אנחנו צריכים אותך על הגדר, כשהתייל מנקב את גופך?