ציפר איש ערב/ פוסט אורח

מאת בת-עמי נוימאיר-פוטשניק. לסבית דתייה, חברת בת-קול והמניין הגאה
–

לא חלמתי שאגיע לרגע הזה. שבמאה ה-21, בן אנוש שמשתמש במחשב, מקלדת ושרת של עיתון נחשב, אולי הכי נחשב, ייצר טקסט כה אוריינטליסטי שכל-כולו סגידה לפנטזיה הרומנטית על בני ערב. טקסט שהיה גורם אפילו ללורנס איש ערב לגרד באי-נוחות את פדחתו המסתתרת מתחת לכאפייה מהודרת. בני ציפר כתב את הפוסט-פנטסטי הזה הסוגד להכנסת האורחים הערבית ולערביות הפלסטינית כולה, על המקלובה שלה ועל הטאבון בחצר, תוך שהוא מתעלם או מסלף כל עובדה שעלולה לפגום בשלמות הפנטזיה שלו. לתלמיד כל-כך נאמן לורנס איש ערב באמת לא יכול היה לייחל. אלא שתומס אדוארד לורנס, אמנם מאן להבחין בין אמת לבדותה אבל לפחות הודה בזה בפה מלא.

–
ציפר אירח חבר דמיוני, יואכים שמו, הומו וגרמני (או שמא גרמני והומו) בעל תודעה פוליטית מפותחת ולקח אותו למסע דמיוני ופתלתל בנבכי הישראליות המפלצתית. כדי לתת תוקף למסעו הדמיוני הוא מעגן אותו במקומות ובאירועים שאכן התרחשו. במקלובה ובהפגנות נגד הגדר בבלעין מחד, ובקריאת המגילה של המניין הגאה במרכז הגאה, מאידך. מה נוח יותר מבלעין-שמחוץ-להקשרה למי שרוצה להציג את הערבי הפלסטיני כנשמה מוארת שוחרת טוב, שלום ולבּנֵה ואת הישראלי כקלגס גס רוח וגחמני החמוש בנשק אוטומטי?
היחידים שיכולים להתמודד מול נפלאותם הפנטסטית של הפלסטינים הם יהודים מאמינים שמקיימים את מצוותיהם ופולחניהם בצורה רצינית ותרבותית. אה, והם גייז במקרה, כדי שיואכים יוכל גם לסגור מעגל מדומיין של תודעה פוליטית רומנטית ואוריינטליסטית.
–
בואו נגיד שבלעין זה מקום שאנחנו באמת לא יוצאים ממנו טוב, אפילו רע, אפילו רע מאוד. אבל יואכים הדמיוני וציפר הפנטזיונר ביקרו גם בעיר העתיקה בירושלים.
"מה שיפה ומפליא ומקסים לנצח בעיר הזאת הוא האופן הטבעי שהפלסטינים חיים בה ומתהלכים בה בלי לחרוץ בה חריצים עבים מדי, ובלי לעשות בה דברים כדי להתבלט".
–
אם היה מבקר בעיר ומתעניין במה שקורה מחוץ לזרם התודעה שלו, ודאי היה שת לבו לעובדה שנדבכיה התחתונים של החומה המקיפה את העיר הם מן התקופה הרומית ואילו נדבכיה העליונים הם עותמאנים (ובאמת, מה יותר ישראלי ושחצני מזה?!). לו היה משקיף עליה ממערב היה מבחין, ודאי, שהדבר הכי בולט בקו הרקיע הוא "מגדל דוד" – פאר הארכיטקטורה העותמנית. ומה ממזרח? חזיז ורעם! האם אלו מסגדים?! לא! זו ודאי עוד מזימה ציונית אמפריאליסטית שפלה שנועדה להציג את הערבי כמי שחורץ חריצים בעיר הזו ומנסה להתבלט.
–

שכן "הנוכחות היהודית שבעיר כל כולה דווקא, וכל כולה פציעה והריסה של הקיים מדורי דורות, וכל כולה כיעור של בנייה חדשה בסגנון פשיסטי, כגון הרחבה שלפני הכותל המערבי".
כפי שידוע לכל מי שחי בתודעה הציפרית היהודים הם אלו שאילצו את הליגיון הירדני להרוס את הרובע היהודי ב-48' כדי שיוכלו בהזדמנות הראשונה לבנותו מחדש בסגנונם הפשיסטי הידוע. כלומר לא לבנות. להשאיר בראש ההר את המסגדים המונומנטליים על כיפותיהם המטאליות ולהסתופף תחתיהם במפלס שנמוך מהם בעשרות מטרים בצלו של קיר אבנים ישן. כל כך פשיסטי שמוסוליני אוכל את הלב.
–

האם יודה ציפר שהוא כותב פיקשן? הייתם מתים, אתם אלו שחיים בפיקשן. אתם חיים בעולם מדומיין שיש בו נשים שמוטרדות ונאנסות, שעה שברור לכל בר דעת שמדובר בפנטזיות שלהן עצמן ובחוסר יכולתן העגום להבחין בין מציאות לדמיון. זה העולם שלכם. בעולמו של ציפר יש יצירות מופת והוא מביא את "המעבר להודו" של א"מ פורסטר (אישה שמפנטזת על אונס ולבסוף משתכנעת שהוא אכן התרחש) כתשובה היחידה לאפשרות שפלוני הטריד מינית את אלמונית. אם הייתם אנשים הגונים ציפר לא היה צריך לשחת את זמנו כדי להסביר לכם שאלו שטויות שלא צריכות לעניין אף אחד. שכשנוגעים באשה שלא ברצונה זוהי לא עוולה ואין שום סיבה שאדם שמתנגד לעוולות ישית ליבו להבלים פיקנטים וסקסיים מסוג זה.
–

בניגוד ללורנס רבו, ציפר, לא רק שאינו מודה שהוא מסרב להבחין בין אמת לבדותה, הוא אף טופל אשמה זו על כל זולת שאיננו ציפר. בניגוד ללורנס רבו הוא לא חולם להיות יותר מאשר מושאה של הכנסת האורחים המזרחית המפורסמת בחברה פרימיטיבית שהוא כה עורג על נפלאותה. יהיו אלו פלסטינים בבלעין או גייז דתיים, העיקר שיכירו טובה לעורך התרבותי שמצא אותם ראויים לקיבתו השוקקת ולאוזנו האנינה.

–

פיצוץ ישיבת "פורת יוסף", מאי 1948.
הלגיון הירדני אולץ למלא אותה בטונות של טי.אנ.טי כדי לפנות מקום לבנייה יהודית פשיסטית

–

קיר אבנים פשיסטי ומעליו מבנה שלא עושה שומדבר כדי להתבלט