הבה נרעישה רש רש רש

–

יש פוטנציאל
יופי, הצלחנו. בעזרת חוכמתו המפליגה של רה"מ וכותרות חלק מהעיתונים, האירועים בחברון מסלימים. עד כמה, לא ממש ברור: "לטענת גורמים בחברון, את עיקר הפרות הסדר הובילו נערים, דבר שמעיד כי לא מדובר בהפגנות מסודרות אלא בהתקוממות ספונטנית ומקומית" (מעריב).
–
אחרי שבידיעות לא נכתבה אתמול מילה על מערכת המכפלה, הכותרת הראשית הבוקר מפצה: "סערת המכפלה"
–

בישראל היום מאיימים בע' 5 שחברון על סף פיצוץ. אין לכך רמז בשער, כמו גם בהארץ, אלא שפה הידיעה מופיעה בע' 2 עם הכותרת "יום העימותים הקשה ביותר עם הפלסטינים הסתיים בלי התלקחות כללית". בידיעה עצמה נכתב: "לאירועים אתמול היה כל הפוטנציאל להיות נפיצים מאוד". נו ו? האם לא מומש הפוטנציאל?
מה בדיוק קורה שם בחברון? מה? "הכוחות מתוגברים", "הצעירים הפלסטינים מתגודדים", בתהלוכה לא אלימה השתתפו כ-300 בני אדם, הצלמים עומדים בכוננות, שמשהו יקרה כבר ויוכלו להעיף איזה פריים עתיר דרמה כמו במעריב, אבל חוץ מלהכריז, עוד שנייה הכל מתפוצץ, מתפקע, בוער, או "כוננות בחברון" (ידיעות), מה עוד יש שם חוץ ממתיחות וחששות ואי שביעות רצון מהצהרותיו הגאוניות של רה"מ?
ומה עכשיו?
עשרות יידו אבנים.

–
כביש משובש: מפת מוקדי הסיכון
כמו שהבטיח אתמול גיל מלמד, היום נקבל את מפת מוקדי הסיכון בכבישי הארץ במעריב עסקים.

אחרי הכתבה הארוכה המתארת את ההתנהלויות והקרבות והמשאבים שיש או אין ומי נגד מי, מחכה הקוראת העצבנית לקרוא מהם מוקדי הסיכון סוף סוף. אבל לא, בסוף הכתבה בנרג' מופיע משפט האומר שמפת המוקדים בעיתון המודפס.
טוב נו, רוב הכנסות העיתון הן מסופשבוע, אז ככה נדרבן אתכם לרכוש את העיתון המודפס.
אוקיי, בתחילת השבוע תעלו את המפה?

–
האמבטיה של ברק

הכתבה המלהיטה את הרוחות מופיעה במוסף כלכליסט: ארי ליבסקר מתחפש למיליונר קרואטי מסתורי שמבקש לרכוש פה דירת יוקרה במגדל פאר או דירת פאר במגדל יוקרה. בהחלט מסמך מרגש, חשוב, ומוצלח.
חילופי הדברים של המיליונר הקרואטי עם אשת שר הביטחון, נילי פריאל, נשמעים כך:
–

"במדינות כמו אלה שאני מגיע מהן", אני אומר לה, "ככל שיש לך ארמונות יפים יותר אתה נחשב למנהיג כריזמטי וחשוב יותר. כמו פוטין". היא מחייכת בהבנה. "הלוואי שאצלנו זה גם היה ככה. פה זה משהו אחר, כאן יש עדיין מנטליות סוציאליסטית. הכל חייב להימדד בערכים של צניעות".
–
כן, זה לא נעים לשמוע שהרי כולנו דבקים בערכים של צניעות, שלא לומר צנע, ולא מחליפים את חולצתנו הכחולה אדומת השרוך בכלום. אפילו לא בטריקו מגאפ. איש מאיתנו לא רוצה להתעשר ולחיות בדירת פאר. בטח ובטח שלא העיתונאים, קל וחומר אנשי העיתונות הכלכלית. כולם שייכים למעמד הפועלים ורוצים לחיות מששתלפים שקל בחודש בלבד.
אבל עם כל הכבוד, זכותה של אשת שר הביטחון העומד בראש מפלגת העבודה להיות אישה חמדנית, נהנתנית, חובבת עושר וממון  ואורח חיים ראוותני ורהבתני, שסבלו של העם ושל ענייו זר לה. מה לעשות, התאהבה במי שעוסק בתפקיד כזה וכזה, התשנה את דעותיה והלכותיה? התשקול את מילותיה בעוד היא מנהלת סמול טוק עם זר גמור (ומתחזה) בתוככי ביתה, זר שאולי יקנה את דירתה ?
–
העם יחליט מה לעשות עם מפלגה שבראשה עומד האיש הזה על דירת הפאר הענקית והיקרה שלו, כולל משתנת הגברים,  בבחירות הבאות.
–
חוץ מזה כתבה מעניינת בהרבה רמות: הן מהזווית של דרכי המכירה באלפיון העליון, הן בעניין הסדרי הביטחון והקלות הבלתי נסבלת בה אפשר להתנקש בחיי השר בביתו באלף ואחת צורות, והן בגלל הרחרוח והחדירה לדירת השרד של ברק.

–
ליבסקר התארח בתוכנית הבוקר של קשת והכתבה נשאה את הכותרת "כך חדר עיתונאי לארמון של ברק", בדיוק כמו הכותרת של ידיעות: "כך חדרתי לארמון של אהוד ונילי" (חברים שלנו, כזכור). במקרה או שלא, הוא לא חזר בטלוויזיה על המשפט "כאן יש עדיין מנטליות סוציאליסטית".
–
דן שילון, אגב, הוא חי בדירונת צנועה בפאתי אור עקיבא?
–

תחילת הכתבה, כלומר כל הקטע על דירתו של ברק והשיחה עם פריאל מופיעים הבוקר בכל ע' 5 של ידיעות, כנראה לאחר שראו שם כי טוב, וכי הכתבה חוללה סערה נרגשת סביבה.

–

7 ימים

דנה ספקטור הגיעה לביקור באברבנל, כדי לנסות להציל את המוסד מסכנת הסגירה. הצצה מייאשת למקום שלא הייתם רוצים להגיע אליו.
ועוד כתבה קלסטרופובית אחת: יגאל סרנה באגף המופרדים בכלא איילון. די, אי אפשר לנשום.
–

אמיר שואן מתחקר את התנהלותו של איל ברקוביץ' בנשר.  מתברר שהוא לא הוציא 300 אלף שקל מכיסו לטובת העמותה כפי שטען, אלא נתן לעמותה הלוואת בעלים' בסך 88 אלף שקל. "הלוואת בעלים היא הלוואה לכל דבר", כותב שואן, שגם זכה לשמוע מברקוביץ שהוא "ילד קקה", "לא גבר" ו"נקניקייה".

–

ישראל היום
שבוע אחרי הראיון עם אלון פנקס בידיעות, יוצא ישר"ה למתקפה: "מאז סיים את תפקידו, מעביר פנקס את זמנו בעיקר בהגיגים בתחנות טלוויזיה אמריקניות ובמגזינים שונים בישראל'. אחר כך מדובר על "בעיות דיסקרטיות ואמינות", על "קשרים עם כמה עיתונאים" ועל נאום שבגללו, לכאורה, נפסל פנקס סופית מלשגרר.

על אותו נאום אומר פנקס בתגובה "מהלכים משפטיים נגד כלי תקשורת שפרסמו את הדבר הזה נבחנים בימים אלה".
הפרקים הקודמים:
ליברמן בוחן: פנקס לאו"ם
הטענה בידיעות שהשרה נתניהו טרפדה את המינוי.
קמצוץ מראיון השבוע שעבר. ועוד טיפה, באצבעות.
למי להאמין, לידיעות או לישראל היום, כשכל אחד טעון בערימת אינטרסים מפה ועד האו"ם?

–

אורי קורב
ידיעות ממשיך את המעקב, והבוקר רק כיתוב תמונה, עוד פפראצי של עו"ד קורב, לפיו 1. קורב יועמד לדין בפני בין הדין למשמעת של עובדי מדינה 2. יועמד לדין על שעבד עבודה נוספת (בהוראה) ללא היתר משרד המשפטים.

–
תאונה בעיר
זוכרים את הוויכוח המטופש משלשום אם יש או אין תאונות דרכים בתלאביב? בבקשה. רוכב קטנוע נהרג אמש בריינס-פרישמן.

–

H&M
אחרי שגאפ עלתה לארץ לקול תרועת התקשורת, יצאה שושנה חן לשטוקהולם, שיש בה 15 סניפי H&M וחזרה לארץ עם "מזוודה נקייה משמאטס".
חן נסעה בשליחות יח"צ, וזה מובהר בפסקה הראשונה, בתוך סוגריים, במשפט הבא: "אני, שבאתי ללב לבה של הרשת השוודית המצליחה, ראיתי וניצחתי את מלכודת הקניות הגדולה. למה? אולי כי הסתערות על חנויות ענק בתוך מסגרת זמן מוגבלת של שעתיים (זה מה שהשוודים הקציבו לנו, העיתונאים) במרוץ אחרי מציאות, לא עושה לי אתה זה".
אה, לא נורא, אולי זו ביקורת ארגונית בסך הכל, וקריאה לכך שבפעם הבא שתצא משלחת עיתונאים לבחון סניפים כאלו ואחרים בחו"ל, יקציבו לעיתונאים שש שעות לבחירת שמאטעס ולא שעתיים. חוצפה.
–

צילום: velvet
–

נשות קריירה

מה ההבדל בין "לעבוד בעבודה מספקת" לבין "הצלחה בקריירה"? מהי "צמיחה אישית" והאם היא לא קשורה ל"חיי משפחה"?

—

ברשת
תלמידי המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, שמעלים תערוכה בהאנגר 20 בנמל תל אביב הקימו אתר נחמד ותוסס וססגוני.
–
חורים באקווריום, חורים בשיניים.

–

סדר חברתי, תוכנית חדשה ומחודשת של הטלוויזיה החברתית
על נושאים וחדשות וידיעות והרחבות שלא תמצאו בתקשורת כמעט.

–

עוד חדשות אלטרנטיביות משודרות מדי חמישי בשבע באתר הירקון שבעים.

–

בלוגלנד

דבי לוזיה מספרת איך ניצחה במאבק, וסצינת האמנות התל אביבית תופיע במלואה בטיים אאוט.

לפני פיזור
פורים היום, והשבוע של הארץ בפרויקט מחופשים. נשארתי בינתיים רק בשער: סייד קשוע מתחפש לאשתו. כיף.