"איכסה. לא רוצה לענות יותר לאף יחצ"ן" / פוסט אורח

בדרך כלל עיתונאים לא כותבים על היחסים שלהם עם יחצ"נים.
מאזן אימה שכזה. לפעמים יש מי שעולה לו הדם לראש.
הנה דוגמה.


מאת: ——-

"את חייבת להכניס אייטם על הלקוח הזה. משהו קטן. אפילו אזכור. זה לקוח חדש שלנו ואני חייבת חייבת חייבת אייטם עליהם מחר בעיתון. תבטיחי לי. את חייבת. אני ממש צריכה את עזרתך פה. לא נעים לי להתחנן. אבל אני חייבת”.

אממ. איזה לחץ. יחצ"נית מתקשרת ומבקשת בכל לשון של בקשה שאכניס למוסף כלכלי איזה אזכור על איזו חברה. ואני דווקא שמתי לב שהחברה הזו נחשפה די הרבה לאחרונה. מה פתאום הם צריכים אותי. לדעתי אין להם שום דבר מעניין לספר. בטח לא משהו חדשותי. לי היה דד ליין למשהו אחר. נושא דווקא מעניין, שכיף היה לקרוא עליו, לשאול שאלות את מי שצריך. לספר סיפור. תזכירו לי שוב למה אני צריכה לתת ליחצ"נית הזו את מה שהיא רוצה?

אז התעלמתי. כלומר, הקשבתי לנאום התחינה שלה בטלפון. עניתי בנימוס, בענייניות. אבל לא עשיתי עם זה דבר. מצדי שתתקשר לעורך ותבקש שהוא יכניס. אולי למדור חברה, אולי לבוקסת צד. לא עניין שלי.

והיא אכן התקשרה. לא כדי לבקש להכניס אייטם, אלא כדי להתלונן. הכתבת הזו והזו לא משתפת פעולה. מבקשים ממנה אזכור קטן ומה פתאום היא מסרבת. חוצפה. "מה, היא לא מבינה שכך היא לא תשיג שום דבר? היא לא תקבל סיפורים אחרים בלעדיים ולא נעזור לה במקום בו היא צריכה עזרה". לא הייתי צד לאותה שיחה – בין היחצנית לעורך – אבל המסר הועבר לי בבירור. “את צריכה להבין שזה תן וקח. פעם את עושה להם טובה, אחר כך הם יעזרו לך. את חייבת לפתח איתם יחסים" אמר לי העורך שקרא לי לשיחה.

איכסה. לא רוצה. אני גם לא רוצה לענות יותר לטלפון של יחצ"ן מספר שתיים שהבטיח לי "מעכשיו אני מתקשר אליך כל יום. כל יום טלפון ממני. ככה אני אציע לך סיפורים מעניינים”. ואני גם לא רוצה לדבר עם יחצ"ן מספר שלוש, שלפני שלמדתי להכיר אותו, הוא אמר לי "יש לי בשבילך כתבה מוכנה. את לא צריכה לעשות דבר. אם תרצי זה בלעדי שלך, אני מעביר רק לך ואת צריכה להבטיח לי מראש שזה ייכנס, אחרת אני אעביר למישהו אחר”.

כשעניתי לו "זה מעליב. למה שאני אצטרך ממך כתבה מוכנה, אני הרי כותבת כתבות כי אני אוהבת את זה. לא כי מדובר בעבודה שהתגלגלתי אליה כי אין לי ברירה", הוא עבר לטקטיקה חדשה: זה רק חומר גלם, תבטיחי לי שתפרסמי. “אבל מה אפרסם? איך אני יודעת מה אתה רוצה, מה אתה מציע אם לא קראתי את החומר? אולי זה לא סיפור מעניין?”

לקסיקון המונחים שלי לא התאים לעולם היחצ"נים. ראיתי את החומר המוצע של יחצ"ן שלוש והחלטתי שאין סיפור. הכתבה התפרסמה אצל קולגה שלי ולזכותו יאמר, שלא לקח אותה כלשונה, אלא ניסה לעבוד מעט על הסיפור. התחלתי להבין איפה אני נמצאת. כדי להיות כתבת במוספי כלכלה צריך להיות אשת עסקים. לא עיתונאית. לא לחפש סיפורים מעניינים חדשותיים, אלא לבזבז את הזמן היקר על שיחות סרק עם יחצ"נים קרביים. יש לא מעט עיתונאים מצוינים במוספים הכלכליים. כותבים, חוקרים, מביאים סיפורים ולא מתרגשים מן העומס היחצני הזה. צריך להיות כתב במשך זמן רב כדי לדעת להעיף אותם, להתעלם.

אבל מה יעשו המתחילים, העיתונאים שחוששים למקום עבודתם? אלה שטרם גדלו לעמדה משפיעה בה הם יכולים פשוט להתעלם? בינתיים הם צריכים לחיות עם המטרד המעייף הזה שקוראים לו יחצנים. ואם הם שואלים לעצתי, להיות הרבה יותר קשוחים, hard to get. שילכו הנודניקים לדבר עם העורכים.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

51 תגובות על "איכסה. לא רוצה לענות יותר לאף יחצ"ן" / פוסט אורח

  1. בני ה-26 שעושים הכל בששת אלפים לחודש? הם יעשו הכל. הנביא גל כבר אמר. בוקר פורים מצוין לך.

    אהבתי

  2. מנחם דונש הגיב:

    לא קראתי כמעט.
    אין לי כוח לקרוא דברים של אלמונים, גם אם יש להם גושפנקא (גושפנקה?) של דבורית שרגל, הממשיכה לטעון בעקביות שאינה עיתונאית.
    אגב, מה קרה לפוסט האורח של רבקה פריסלר (פרייסלר?), שגילתה אולי שחיתות של מיליוני שקלים, ושום עיתונאי לא היה מוכן אולי להרים את הכפפה שלה?

    אהבתי

    • אני מסכים אתך שדבורית עיתונאית, ואני חושב שהיא ממש טובה בזה. אז היא מתעקשת שלא. תפרגן לה את הסטייה הסמנטית הזו. פורים היום.

      אהבתי

      • מנחם דונש הגיב:

        אני מפרגן (מְרתֶה?) לדבורית בכל השנה – ולא רק בפורים. אפילו הִצעתי לה שנכתוב יחד סדרה לטלוויזיה.
        אבל אף אחד מאתנו לא מושלם.

        אהבתי

      • מנחם דונש הגיב:

        אני מפרגן לדבורית, אפילו שהיא לא סובלת אותי.
        ואני לא מתלהב מהעָבָר שלה בעיתונות העברית.
        ואני אפילו חושב כי גם נחום ברנע היה יכול לכתוב בלוג כדוגמת זה של דבורית שרגל.
        ואני אפילו חושב כי נחום ברנע מוכשר יותר מדבורית שרגל.
        ואפילו אמנון אברמוביץ מבריק יותר, לדעתי, מדבורית שרגל, גם אם הוא הסתבך לאחרונה עם מרכז שָלֵם (מכון שלם?).

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        מנחם, אין לי מושג מה אתה רוצה.

        בוא נסכם ככה: כל העיתונאים בישראל טובים ממני. קל וחומר ברנע ואברמוביץ.

        מקצוע העיתונות נמאס עלי. אישית. וזה סופי, מזה שנתיים וחצי. אני לא רוצה לעסוק בו יותר. אוקיי?

        אני לא יודעת על איזו סדרת טלוויזיה אתה מדבר, ואין לי מושג מה הצעת לי ומתי (פשוט חזרת על זה בתגובות כבר חמישים פעם בערך) אבל בכל מקרה אני כותבת לבד, תמיד. אני לא יכולה לכתוב עם אחרים. תודה מראש ובדיעבד, אני מקווה שהנושא מוצה.


        והערה לסיכום: זה די מעייף לקרוא פעם אחר פעם שאין לך כוח לקרוא את זה, וגם לא את ההוא, או אפילו לכתוב. לא כל כך ברור למה יש לך כוח, אבל נקווה שפעם יהיה לך כוח למשהו.

        בהצלחה ותודה.

        אהבתי

      • ברנע? אברמוביץ'? זה לפני או אחרי שהם היו מוצאים את הזה של האנטר, או אחרי שהם היו לומדים מה זה אמבד? תעשה לי טובה. איש מהם לא בנוי למדיה הזו ואמנון… אומר זאת כך: את מקומו בצד אויבי העיתונות הוא הרוויח ביושר בהתגייסות שלו לתרמית כיפת הברזל, לצד רוני דו"צ דניאל המאוס.

        נחום ברנע עיתונאי דגול. חתן פרס ישראל ופרס סוקולוב מהמוצדקים. בפרינט. ז'ה פה אינטרנט ונחום הוכיח לעייפה שהוא לא מבין אינטרנט. להבין רק מה רע במשהו זה לא להבין אותו.

        דבורית – אני אחסוך ממך את הוויכוח הסמנטי. עוד שש שנים אני מייסד לך על הראש את פרס סוקולוב לבלוג (לא, חלילה, להישג עיתונאי כלשהו. לבלוג. זה פה בלוג, אם אני מבין נכון). הולך? 😛

        אה, ושלא יגידו שאני רק מלקק לך היום (מה אני אעשה, שיפר לי את המיזנטרופיה לראות את הילדים שלי בתחפושות שלהם) – אמרתי לך או לא אמרתי?

        http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=702338

        מעליב הפעם יצאו בחוש עיתונאי בריא, הם הבינו מה הסיפור למרות שלא מצאו מישהו שייתן ציטוט עסיסי ש"יוכיח" אותו (ייתכן שמחמת מחסור מביש במקורות רציניים בצד השני של מחסום רחוב השוהדא, לא משנה כרגע, הנקודה היא שלא היה להם מקורציטוט כזה); מה עשו? עשו בשכל: הלכו עם הסיפור האמיתי למיטב הבנתם בכותרת ועם הציטוטים שכן הסכימו לתת להם בתוך הידיעה, וכל קורא יבין מה שיש ביכולתו או ברצונו להבין.

        אהבתי

  3. אחד, מישהו, לא ממש חשוב הגיב:

    בישראל היום, שיש פה כאלה שמאוד אוהבים, העורך הראשי יורד על עורך שבמדור שלו נענה ליחצ"נים. ככה שאפשר גם אחרת

    אהבתי

    • אני הגיב:

      אפשר גם אחרת? האמנם? בישראל היום (שבו כנראה אתה עובד)יש עורכים שהם יחצ"נים (אהרון לפידות), יש פובליציסטים שהם פרסומאים (זרמון- גולדמן), יש גוף מסחרי שמצנזר קטעים (רכבת ישראל), ומעל כל בליל הכתבות יד שניה (מישהו ראה פעם סקופ של ישראל היום?) עומד בעלי העיתון (אדלסון), שהתעשר בזכות התמכרות של אחרים להימורים

      אהבתי

  4. איכסה! גם לי (לפעמים) לא בא לדבר עם עיתונאים.
    יש עיתונאים שדווקא כן נהנית לדבר איתם (לא רק על עבודה) והם נהנים לדבר איתי (גם, לא רק על עבודה). ויש בינינו יחסי עבודה תקינים שמבינים אחד את הצרכים של השני.
    אני לא מתחננת ומשתדלת לא להעביר כתבות מוכנות (רק לאלה שיודעת שיקחו בלי לשאול) ועוזרת במידע היקפי ומשמשת סוג של תחקירנית לעיתונאי.

    עיתונאית יקרה, לא צריך לשלול לחלוטין את העוסקים ביח"צ (ניסיון העבר גם מוכיח שהסיכויים שלך להפוך ליחצנית גדולים מאוד) צריך לשלול את היחצנים הלא מקצועיים והלא רציניים.
    אם תתייחסי ליחצנים כבני אדם שעובדים איתך במעגל זה או אחר ולא אויבים שלך יהיה לך פחות איכסה בחיים.

    אהבתי

    • אף אחד לא שולל לחלוטין, אבל אם תעמידי פנים שזה מקצוע שלא רווחת בו מאד הגישה הבוטה והחצופה, הרואה בתוכן כלי לשתילת חומרי שיווק ותו לא, אז אני אגיד לך שאת או חדשה ותמימה, או מיתממת. את לא כזו וגם עושה חיל בתחום? אשרייך ואשרינו וחזקי ואמצי. באמת. רוב הקולגות שלך לא כאלה.

      אני לגמרי מבין ללבה של דבורית פה.

      אהבתי

      • אם רק היית קורא.. אבל הנה בפשטות:
        כבר שנים שאני אומרת שלעיתונאים יש ביד כח עצום. לבחור עם מי יעבדו.
        אם יש יחצן טיפש , עלוקה ולא מקצועי שלא יעבדו איתו. ככה הלקוחות יגיעו לאלה שכן העיתונאי אוהב לעבוד איתם והרמה המקצועית בעבודה המשותפת, באינטרסים המשותפים, רק תעלה.
        זה כמובן דו סיטרי. *אני* לא עובדת עם כל אחד שקורא לעצמו עיתונאי רק בגלל שמעדיפה להשקיע את האנרגיה שלי באלה המקצועיים והרציניים יותר. ויש כאלה.

        אהבתי

      • תגובה לעינת, שכרגע ההודעה שלה לא מאפשרת לי תגובה אליה, אז סליחה על הבלגאן בשרשור:

        נשמה, את מחמיצה מה דבורית מנסה להסביר בקטע של השיחה בינה לבין העורך. העורך, המדבר מפי מחלקת ההנהלהכספים (מה שהיינו קוראים בוואלה! "קומה חמש"), מכריח את העיתונאי עם "הכוח העצום" עאלק להכניס אינטרסים שיווקיים ואחרים לידיעות ולהכניס ידיעות שכולן אינטרס כי ככה המכונה עובדת וככה בקומת ההנהלה והביזנס משיגים מאותם גופים עצמם פרסומות שמשאירות את קומת התוכן עם משכורת בסוף החודש. והמנכ"ל, כמעט תמיד, נותן תשע קבין של קשב לאנשי הכספים וקב אחת לכל ענף התוכן כולו על שיקוליו המקצועיים, כוחו, יושרתו ושאר המלים היפות שלו.

        ***זו*** הבעיה, ועוד זו הבעיה שבלחץ אנשי הכספים בענף הורידו את המשכורות בתוכן לרמות שאדם עם עשר שנות ניסיון או יותר ומשפחה לפרנס אינו יכול להתמסר בהן למלאכה הזו, אז יש את (שוב, תודה לגל אוחובסקי) בני 26 שעושים הכל – כולל לנהל דסק חדשות או דסק כלכלה שמספר למיליונים מה קורה – בששת אלפים לחודש, ואין להם לא הניסיון, לא הידע ולא עמוד השדרה המגיע מגמול הוגן להיקף העבודה ושיקול הדעת שבאמת נדרשים פה, כדי לדעת בהרבה מאד מקרים מה זה זנות ומה זה התנהלות אתית.

        אז גם אם עיתונאי הקצה, בעל "הכוח העצום" יש לו יושרה, היא מהר מאד נשחקת בכוח העורך ואנשי הכספים שמבהירים לו שככה משחקים פה ומי שלא רוצה שיילך למגרש אחר.

        אהבתי

  5. שרון הגיב:

    עתונאית יקרה. אני מבינה מאוד לליבך. יש יחצנים, שאיכסה לדבר איתם. כמובן, שיש גם עיתונאים שאיכסה לדבר איתם.
    אבל…כמתחילה בתחום, אין לך ממש ברירה. במוספי הכלכלה יש שני דברים עיקריים – ידיעות שמישהו מאוד רצה שיופיעו וידיעות שמישהו ממש לא רוצה שיופיעו. כדי שתגיעי יום אחד לסוג השני, את חייבת להתחיל בסוג הראשון.
    אני בטוחה שכרגע את לא יוצאת לתחקירים משלך ואין לך יותר מידי אנשי קשר שיגלו לך את הסקופ הבא. אם התחום מעניין אותך, תבלעי רוק ותמשיכי. תפעילי רמת סינון עניינית ונסי להכיר מי היחצנים שיכולים להביא לך את הדברים המעניינים.
    פורים שמח

    אהבתי

    • תנשמת הגיב:

      נכון מאוד. בגלל זה, 95% מהחומר במוספי הכלכלה, גם הטובים שבהם, הוא קומוניקטים. טקסטים משמימים, לא מעניינים ולא באמת חשובים שאף אחד לא טרח לעבור עליהם, לערוך אותם ולהרחיב. 5% הם דברים מעניינים, וכמעט תמיד אחראים עליהם הכתבים הוותיקים – אלה שאפשר למנות היום על שתי ידיים, אלה שמרוויחים יותר מ-6,000 שקל, שבאמת אוהבים את המקצוע, מכבדים אותו ומסורים לו. אבל מה, למרות שרק 5% מצדיקים את הנייר שעליו הם כתובים, מוספי הכלכלה ממשיכים לתפוח ולהתרבות. המון המון קומוניקטים.

      אהבתי

  6. עיתונאי כלכלי הגיב:

    כל מילה בסלע. גם לי נשבר ממרבית היח"צנים שמתקשרים רק כדי לדחוף אייטם שאינו מעניין.

    לפעמים הדבר מגיע לרמת זנות שבה נדמה לי שיח"צנים פשוט נהנים "לפתוח רגליים", רק כדי לראות אזכור של הלקוח שלהם בידיעה של 100 מילה, שאף אחד ממילא אינו קורא.

    ומהיכרותי את המערכת, אתן טיפ קטן ליח"צנים: אם אתם רוצים שאייטם מסוים ייכנס לדפוס או למערכת האינטרנט, פשוט תתיידדו עם הכתבים, תראו להם עד כמה הם חשובים לכם, תיפגשו איתם ואפילו תנו להם סיפורים בלעדיים שאתם נתקלים בהם שאינם נוגעים ללקוחות שלכם.

    אני לא מבטיח שזה יעזור, אבל שווה לנסות.

    אהבתי

  7. קלארק קאנט הגיב:

    כן, זה לא פשוט לשני הצדדים. חשוב להבין שתפקיד העיתונאי להביא חומרים מהשטח, ללא טובות הנאה וקיצורי דרך. אבל המציאות מכתיבה מצב בו משרדי היחצ מקבלים את החסות על הקשר בין הגופים השונים לקהל הקוראים. כך נוצר שהם הפכו למתווך/לפקק/לשוטר הבלעדי בין המסר וקהל הקוראים.
    נגמרו הימים בהם דיברת ישירות עם מושא הכתבה/המרואיין. כמעט בכל המקרים שאני זוכר שראיינתי, המתווך היה יחצן. אני חייב לומר שיש בזה סוג של עזרה וזרוז עניינים, אך כמובן שיש בזה גם את ההטרדות היומיומיות על אייטמים וסיפורים תפלים וריקניים.
    מה עושים? לומדים לחיות עם זה ומלמדים את המשרדים ויחצניהם עד איפה אפשר לגשת, להגיע (דבר איתי רק בדואל) ולדחוף את הנושאים שלעיתים אתה לא מאמין שיש חייזר בעולם שיהיה לו עניין לקרוא על זה.

    אהבתי

  8. יגאל הגיב:

    שאלת תם: מה זה "קח ותן" ביחסי יחצ"ן-עיתונאי?
    מה היחצ"ן יכול לקבל הבנתי, את הכותרת/מאמר שהוא רצה לטובת שולחו.
    אבל מה הוא יכול לתת לעיתונאי?
    איזו "תמורה"?

    אהבתי

    • אני הגיב:

      זה בהומור, לא?

      אהבתי

    • Black Cat הגיב:

      לא, זה לגמרי לא בהומור לדאבוני. היחסים בין העתונאים לבין היחצנים התפתחו לכדי כך שהיחצנים מספקים להם את הידיעות. וכך יוצא שהעיתונאי 'מרויח' מהעובדה שמישהו (יחצן זה או אחר) עושה עבורו חלק (גדול, לרוב) של העבודה, מעביר לו את הסיפור, לפעמים אפילו כבר מנוסח וכתוב כדי רק יוסיף את שמו ויעביר למערכת.
      וכן, חבל מאוד שאת פוסט האורח שלמעלה אנו זוכים לקבל בעילום שם, והדבורית אפילו לא מתייחסת לעילום השם.

      אהבתי

      • קוראeקורא הגיב:

        התן הוא לא הכתיבה, כולנו אוהבים לכתוב. התן הוא ידיעות בלעדיות על תחומים אחרים.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        מה יש לי להגיד על העילום שם? למה, מישהו מכם היה כותב את הפוסט הזה שלא בעילום שם? הרי אפילו את הטוקבקים אתם כותבים (רובכם) בעילום שם.

        הכותבת רוצה עדיין לעסוק בעיתונות.

        אהבתי

      • אני הגיב:

        נכון. קופי פייסט זו העבודה העיקרית
        של חלק גדול מהעיתונאים. ויש גם מתנות, איזה כיף…

        אהבתי

    • אני אתאר מצב היפותטי. אתה נחמד ליחצן הזה (נחמד במובן הווה מתמשך, לא חד פעמית, אלא אתה נחמד אליו בשוטפת, הוא חייב לך, והוא התרגל לסמוך עליך שאם הוא צריך משו, תתחשב בו).
      *
      יום אחד, יש סיפור רציני שקשור לקליינט שלו. לא, הוא לא ייתן לך את הראש של הקליינט שלו על מגש גם אם היית סנג'ר נרצע שלו. אבל אם אתה לא סנג'ר אלא סתם ממולח ויודע לעמוד על שלך, אז הוא יספר לך וירמוז לך ויכוון אותך את מי לשאול אוף דה רקורד יותר משהוא יספר למתחרה שלך שאלו הוא דווקא אכל קש.
      *
      זו התמורה של העיתונאי.

      אהבתי

      • אה, וכמובן שוחד יותר מפורש. מוצרים הביתה, דילים, הזמנות לאירועים, אמה, דוניה… עניתי בהנחה שלעיתונאי **כעיתונאי** יש תמורה בסיפור, וגם זה יש. אבל יש אפילו יותר שוחד פשוט. הילד שעושה הכל בשש אלף לא רואה את עצמו עושה את זה בעוד חמש שנים, והילד מתחתיו שעושה חצי מהכל בארבע וחצי בטח לא, אז…

        אהבתי

  9. אקטיביזם פוליטי או אקטיביזם יח"צני הגיב:

    אקטיביזם פוליטי או אקטיביזם יח"צני.
    אקטיביזם פוליטי הוא שם הטור של יהודה שרוני במעריב עסקים 22.2.2010.
    הוא כותב בו, בין השאר, על אי הסכמתו לביטול גורף של עמלות העו"ש ובכך הוא מייצג ומיח"צן, שוב ושוב כנראה, את האינטרסים של הבנקים ושל בעלי ההון המקורבים לבנקים.
    הדבר ניכר במיוחד בתירוץ ההזוי שהוא מביא: ביטול העמלות יביא ליקור הריבית. הוא כותב, באופן טבעי (ובכך כאילו מרמז שהוא יודע על מה הוא מדבר שכן זה הרי ב"אופן טבעי"), שצרכני האוברדרפט – הנמנים עם האוכלוסיות החלשות – ישלמו את המחיר בעוד בעלי ההון עם עודפי המזומנים יקבלו ריבית גבוהה יותר עבור הפקדותיהם.
    זיבולים כאלה לא נכתבו כבר זמן רב וזה מגיע מפרשן(?) כלכלי כביכול ידוע.
    הרי רוב בעלי ההון לא מפקידים את כספם בבנק בהפקדות בעבור כמה אחוזי ריבית זניחים. ההיפך הוא הנכון. הם צרכנים ענקיים של הלוואות ענק מהבנקים כדי למנף עסקים אחרים שבהם תוחלת הרווח גבוהה פי כמה מונים מאחוזי הריבית המתקבלת מהפקדות בבנקים.
    כלומר, הוא מייח"צן את בעלי ההון כדי שמהעניים (או בשפתו, האוכלוסיות החלשות) ימשיכו לגבות עמלות מופקעות וזאת כדי לאפשר לבעלי ההון להמשיך ולקבל הלוואות בריבית נמוכה.
    גם יהודה שרוני הוא עבד לסגידה לבעלי ההון למרות היומרות, חסרות השחר במקרה שלו, להגנה על העניים – האוכלוסיות החלשות בשפתו.
    בושה.
    ויש כאלה שחושבים שהוא פרשן כלכלי נחשב. בוזזז

    אהבתי

  10. איל הגיב:

    הטור הזה היה צריך להיות על העורך.
    היחצ"נית עושה את העבודה שלה, העיתון מועל בתפקידו.

    אהבתי

  11. מתגשם הגיב:

    מסכים עם התגובה של איל. מה שעוד יותר מרתיח (בתור משכתב באחד העיתונים) זה לראות איך בדיוק באותה שיטה פועלים עמודי החדשות. מוכן לחתום שלפחות שני כתבים מוכרים לא בוחלים בכתבות מוכנות מטעם דוברים ממשלתיים.  

    אהבתי

  12. בוהן סגולה הגיב:

    תנסי להיות כתבת חברה במקומון ולהבין לאיזה לחץ טיפשי, מתיש, מגוחך ולא הגיוני בעלעיל את עלולה להיחשף כל יום. אם אני אשמע מעוד יחצ"נית את הביטוי "תעשי לי טובה, אני ממש חייבת שזה ייכנס לך למדור" כשהיא מעבירה לי ידיעה שהתפרסמה באחד היומנים שלשום (!) אני אפילו לא אטרח להסביר לה איפה הטעות שלה. פשוט אנתק.

    אהבתי

    • אני הגיב:

      ואם תקבלי קצת מוצרים הביתה?

      אהבתי

    • יחצ לחצ הגיב:

      קראתי את כל הטור + התגובות, כמובן שנגעלתי מחלק מהתגובות, אבל זו גדשה את הסאה. דבר ראשון – "כתבת" חברה לא עורכת שום תחקיר וכל מלאכתה מסתכמת בקבל קומוניקטים וטלפונים מיחצנים. יש לנו חוק ביחצ: ככל שהרכילאית תהיה זניחה יותר – כך היא תהיה טיפשה ואיומה יותר. רכילאים חכמים שיודעים לעבוד עם יחצנים מצליחים להתקדם הלאה בקריירה שלהם ולא נתקעים לכתוב שנים על בר רפאלי וציון ממה קשור.

      ובאופן כללי – סביר להניח שיחצנים היו מתנהגים בצורה יותר מתונה אם לא היו מקבלים יחס מתנשא מהעיתונאים, שלא טורחים להקשיב לאייטמים, לא קוראים מיילים ובכך מונעים מציבור קוראיהם מידע שיכול להיות חשוב מאוד לפעמים. אנחנו כולנו באותו תחום ומפרים אחד את השני – לכן אין טעם בביטול אחד הצדדים, אני יוצא בקול קורא לשיתוף פעולה מסודר ומקצועי.

      אהבתי

  13. סינגל הגיב:

    תגובה מיחצ"ן ותיק

    לא תגיע רחוק העיתונאית האלמונית שכתבה את המניפסט הזה, ולא בגלל שהיא משתפת או לא משתפת פעולה עם יחצן 1-2 או 3..

    כי יש לה בעייה חמורה בטיפול נכון בכליי העבודה שלה. מה למשל היית אומרת דבורית אם במקום יחצן אותה אלמונית הייתה כותבת מאמר "איכסה מקור. יותר אני לא מדברת עם מקורות. הם חרא של טיפוסים. תמיד מחפשים לפגוע בסובב אותם..)

    לצערי, עיתונאים מן הסוג הזה מתנקזים די מהר לתחום היחצנות ופועלים אותו דבר כמו אותו יחצנית נקלת אותה תיארה, כי הם חושבים שככה עובדים..

    אהבתי

  14. אני משומה לא ראיתי את המלים פוסט אורח. סליחה שהפלתי עלייך את הטקסט, אבל את לא עיתונאית כבר מלא זמן אז לא משנה לך 🙂

    אהבתי

  15. סינגל, בלי לזלזל במקצוע שלך, מקור הוא לא יחצן. מקור הוא מקור. מקור פעם ב-צריך שתכניס משו, אם בכלל, או שפעם ב- הוא צריך ממך דווקא מידע, אוף דה רקורד, שיעזור לו לא לקבל אותה בהפתעה המגרש המשחקים שלו. מקור, אם הוא מקור שלך בשוטפת, מצפה לקבל איזה שהוא Heads-up, ולו במסגרת בקשה לתגובה לא בדקה התשעים, לפני שאתה מפרסם משהו שלילי על הבנאדם שלו (או עליו). לא משהו שמסכן את היושרה של הכתבה שלך, אבל כן משהו שבלי לעשות את זה נותן לו יותר מרווח נשימה לעשות את העבודה שלו. קח ותן יש בין כל שני אנשים בוגרים.
    *
    אבל יחצ"ן זו מערכת יחסים אחרת לגמרי. גם דובר של ח"כ או שר הוא יחצן לצורך העניין. זה לא אותו דבר. זה בדיוק העניין.
    *
    יש חלקים בעיתון (או בפורטל) שאמורים לחיות על היחצנות וככה זה. אף בנאדם רציני לא מאמין שענפי הבידור או הלייפסטייל למשל יכולים בלי זה, וההכנסה מענפים אלה מקיימת את כלי התקשורת כולו. גם בספורט יש מידה גבוהה יותר של סובלנות ליחסי תן קח יותר עמוקים. כשמדובר בסרט או בדיסק מקסימום עשו לך הייפ וגרמו לך לקנות משו דרעק, ואם כתב ספורט הוא אוהד מושבע ולא אובייקטיבי של קבוצה בסוף זה יעלה לו במוניטין, וכנ"ל אם הוא סתם שונא מישהו ומשתלח בו בכל הזדמנות בלי קשר לכלום, ובסופו של דבר זה כולה ספורט.
    *
    כשמדובר במידע הפוליטי, העסקי או הטכנולוגי (כלי עבודה) שלך, זה הרבה יותר חמור. מבין?

    אהבתי

  16. סופרת צללים הגיב:

    כל מילה נכונה ונבונה

    אהבתי

  17. שאול הגיב:

    פוסט חשוב מאוד. חבל שמי שכותב על יח"צ ותקשורת בפורים לא מנצל את החג ואומר שיח"צנות מתחפשת לעיתונאות.

    אהבתי

  18. מרים את הכפפה הגיב:

    מעת לעת, כשאני נתקל בטור כזה או אחר של עיתונאי, שמרשה לעצמו להתנסח כמו בעילום שם מלמעלה, אני רץ לבדוק באיכילוב אם כבר הוזמן לאותו עיתונאי ניתוח חירום להוצאת השתן מהראש.
    צדק מי שכתב, שעיתונאים כאלה, ברוב המקרים אינם שורדים יותר מדי בתפקיד.
    עיתונאי שמתייחס בכזה זלזול מופגן למקורות המידע שלו (וכן, גם יועץ תקשורת הוא מקור מידע לגיטימי שאין ךפסול אותו על הסף), מאבד בתוך זמן קצר את משרתו.
    הסיבה: כל עיתונאי עובר את טבילת האש של היחצ"נים, כמו שהגברת למעלה מגדירה אותם. אם העיתונאי חוטא בהתנשאות, ראוותנות, זלזול מופגן וחוסר כבוד מינימאלי, הוא יגלה מהר מאוד שהמתחרים שלו יהנו מהפירות שהוא סירב לאכול.
    העיתונאי שיאמר שזה ממש לא מעניין אותו ושהמתחרים שלו יתמודדו עם היחצ"נים, יגלה מהר מאוד, שבגל הקיצוצים הקרוב, נזכרו דווקא בו משום שהוא "לא מספק את הסחורה".
    העבודה עם מקורות מידע היא משחק. מי ששובר את הכלים והכללים, מוצא את עצמו מהר מאוד מחוץ למשחק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s