עיתונאים מלקקים?

הייתכן שכתבי הצרכנות מתנפלים בתאווה על גלידות ושלגונים וממלאים שקים לקחת הביתה (או למערכת)?
לאאא, לא יכולהיות. או שמא רעב כבד פשה במערכות העיתונים?

לכאורה אייטם יחצני על הגלידות החדשות.
למעשה סיפור זוועה על התנהלות עיתונאים מסתתר בתגובה מס' 2 של זיסל'ה (זיסלע = מתוקי ביידיש):

זיסל'ה (22.02.10):
הייתי נוכחת בהשקת גלידות שטראוס היום בבוקר.
החברה הציבה 2 מקררים מלאים בגלידות, על מנת שהעיתונאים שהגיעו לאירוע יטעמו, ידגמו ויקחו, וזאת בנוסף לצידנית שהם מקבלים מהבנות של רני רהב ביציאה מהאירוע.

ברצוני להצביע על תופעה מכוערת, שהולכת ומתכערת משנה לשנה.
לגיטימי שכל עיתונאי ייקח עשרה, אפילו 15 שלגונים מסוגים שונים מהמקררים אחרי האירוע. העיתונאים המכובדים אמנם מתנפלים על המקררים כמו עדר, אבל כשכל אחד לוקח כמות סבירה של שלגונים, זה מקובל.

היום החוצפה שברה שיאים כאשר שני עיתונאים ותיקים, גבר ואישה, הסתערו על המקררים מצוידים בשקי בד (!) עמוקים. כל אחד מהם העמיס כמה עשרות טובות של שלגונים ויצא מהמקום מדושן עונג.

מדובר לטעמי במעשה חזירי, מבחיל, חצוף ולא מקצועי בעליל, שלא נאמר מושחת. והאנשים האלה, שלפי מיטב ידיעתי אינם כותבים במקומונים קיקיוניים אלא במקורות תקשורת (ראשונים?) מכובדים יותר, עוד קוראים לעצמם "עיתונאים".  הובכתי והתביישתי בשמם.

גילוי נאות: גם אני לקחתי מספר שלגונים נוספים, שאותם צירפתי לצידנית, והשארתי די והותר לעמיתיי. לא רוקנתי מקררים במשך דקות שלמות ולא עלה בדעתי להביא מהבית שק או כלי  אחר. יש להוקיע את ההתנהגות המושחתת הזו ולהביא לסיומה.
בושה, בושה, בושה!
צוות YNET – אל תצנזרו.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה הבלחות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

44 תגובות על עיתונאים מלקקים?

  1. שולי הגיב:

    חבל שלא מזהים את העיתונאים בשמם כדי שהמערכת תוכל לטפל בהם.

    אהבתי

  2. שק? שק??? וזה לא נמס?

    אהבתי

  3. טילון הגיב:

    מדובר בתופעה מוכרת שלא התחילה בשלגונים של שטראוס. אני ראיתי עיתונאים מתנפלים על מקררי סנדוויצ'ים וממלאים את התיקים, אוספים בקבוקי יין בכמויות, חופנים חטיפי שוקולד ואפילו מעמיסים עוף קפוא… זה בעיקר מביך. וזה עוד ציבור – יש גם מקרים יותר גרועים שנעשים אחד על אחד, מול היחצן.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא חשבתי שהיא התחילה או נגמרה בשלגונים.

      אלא שקשר שתיקה היסטרי שורר סביב התופעה, וכולם סותמים.

      אז הנה טוקבק תמים שופך טיפל'ה אור.

      אהבתי

  4. אבי לן הגיב:

    כן, יכול להיות. תופעה מכוערת ומוכרת לעייפה.

    אהבתי

  5. בעל הכלבלב הגיב:

    זה לא התיאור המדויק של "כתב צרכנות"? זה לא אשמתם. ככה מלמדים אותם. בתקופתי חילקו לנו צורבי DVD, סלסלות ממתקים וכיו'. מעולם לא לקחתי, אבל זה כי אני טמבל. אפשר להגיד שכתב צרכנות מצויד.

    אם כבר הזכרתי טמבל, מתי יתעורר כתב (העין השביעית) שיפנה לידיעות/ערוץ 2 וישאל מדוע אף אחד מהם לא מבקש מיאיר לפיד להצהיר כי הוא אינו עומד להיכנס למערכת הפוליטית כתנאי להמשך עבודתו?

    אהבתי

    • גם כתב צרכנות הגיב:

      אתה טועה. קח מוצר אחד – יחיד – דוגמה – בשבילך – נניח לטובת סקירה – ושיהיה לך לבריאות.

      אם נותנים לך מוצר יקר שעדיין אפשר להשתמש בו אחרי שאתה מנסה אותו (צורב, לא גלידה), תתקשר ליחצנים אחרי שבועיים-שלושה ותשאל מתי אוספים אותו. יבואו לאסוף – סבבה. יעדיפו להשאיר אצלך כי אתה האחרון בסבב או שלא משתלם להם להוציא שליחות כפולה – הרווחת.

      אבל אל תעמיס סטוקים רק לשם ההעמסה, אל תרוקן מקררים מול כולם כדי לחלק לאחיינים.

      אהבתי

  6. שאול הגיב:

    מילא שכתבתי הצרכנות עושים את זה אבל מה יהיה עם הכתבים הצבאיים שכל מה שהם יכולים לדווח עליו ממקור ראשון זה מה טעם ישבנם של שר הביטחון ראש המוסד ושל הרמטכ"ל.
    ומה עם כל הכתבים בכלל ששותקים כאשר קולגה שלהם ***** ***** ע"י ***** ****** הכללי והכל תחת צו איסור פרסום ?

    אהבתי

  7. שולמית הגיב:

    ????????????????????????? שאול, ספר בבקשה.

    אהבתי

    • שאול הגיב:

      תשאלי את ברונית חופש הביטוי שרגל 🙂

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        אתה רומז בעדינות שאני מפריעה לך להתבטא?
        ערכת תחקיר, אתה יודע במה מדובר? יש פה עבירות אתיות? פליליות? או שמדובר בשמועות?

        אהבתי

      • שאול הגיב:

        תפסיקי לקחת כל דבר באופן אישי.
        אני בשלבים ראשוניים של תחקיר את עושה תחקיר או מסתפקת בשמועות ששמעת ?

        ולא אמרתי שאת מפריעה לי להתבטא.

        אהבתי

      • שאול הגיב:

        כל מה שאמרתי זה שכשמלקקים לשטראוס מקסימום מישהו קונה גלידה לא הכי הכי. ושאלתי מה קורה כשעיתונאים מלקקים לצבא, למערכת הביטחון ולמכנה המשותף הנמוך ביותר שמטבטא בלאומנות יתר, ציונות, תאיזם, עידוד הילודה היהודית והצלת בנות ישראל מלהסתובב עם בני מיעוטים.

        אהבתי

    • שאול הגיב:

      גם סיפור קצב היה רק שמועות עד שמישהיא התלוננה. מה עשתה התקשורת עד אז ? לא אמרה כלום. ואחרי שהתלונות יצאו אפילו פה אצלך מצאתי את עצמי מסביר שאני לא מאמין לקצב כשניסיתי למצוא הסבר הגיוני להתנהגותו במסיבת העיתונאים שלו. כל העיתונאים צרי המח חשבו שהוא איבד שליטה כל עוד הוא העביר מסר לכל מי שהאמין בו שהוא למרות שהוא משלם ליחצ"נים לא מקשיב להם כשהם אומרים לו לשקר אלא נלחם על האמת. כאלה צרי מח אתם והתת סיקור הפך אתכם לעצלנים ולעיתונאי חצר.

      אהבתי

  8. שאול הגיב:

    שכחתי גם לדבר על הסרסור הכולל בכל העיתונים והאתרים לאייפון ולמכונית החשמלית של שי ושימון.

    אהבתי

  9. דוד הגיב:

    ראיתי אותם אח"כ בחוף הים עם השקים צועקים "אני הולך" "ילדים לבכות לאמא"!

    נו מה לעשות היום מעיתונאות לא בונים בית!

    אהבתי

  10. שמעון הגיב:

    בלי שמות זה נשאר בגדר טוקבק מקושקש. אם יש שמות ולא סתם סיפורים שכל אחד יכול להמציא, אז בבקשה לקחת מהם תגובה.

    אהבתי

  11. לבן האדומי הגיב:

    מה זה משנה, שהפועל מנצחת הכל נראה אדום!!! ולא רואים(קרטיב)צהוב בעיניים!
    ישראל א ד ו מ ה!!!

    אהבתי

  12. שאול הגיב:

    שכחתי גם לציין שרוב הכתבים בכל התחומים מוצאים שם רע לאודטה.

    אהבתי

  13. א.ש. הגיב:

    אני לא מבינה על מה המהומה.או, במילים אחרות, מה חדש.
    א. מאז שאני זוכרת את עצמי במערכות עתונים, לא היו גבולות לתשורות ולטובות ההנאה. לא מדובר בדוגמיות אלא במוצרים יקרי ערך בגודל מלא, ולא רק במוצרי מדף.
    ב. מאחר והוזכרו כאן שקים, ומאחר ומדובר בממתקים, אולי, במקרה זה הממתקים נלקחו לחלוקה לילדים חוסים או חולים??? האם מישהו בדק את הנושא לעומק?

    אהבתי

    • אריאל הגיב:

      כשחולים לא אוכלים גלידה! ובטח לא בחורף!

      (אלא אם זה לאחר כריתת שקדים)

      אהבתי

      • א.ש. הגיב:

        יש כל מיני מחלות.
        בבית החולים שניידר, למשל, שוכבים הרבה ילדים שמותר להם ללקק גלידה בחורף.

        אהבתי

    • velvet הגיב:

      הלוואי הלוואי והצדק איתך.

      אני חושבת שאם רני רהב ושטראוס רוצים לתת גלידות לילדים חולים הם בטוח יודעים לעשות את זה, ואפילו עושים, ובדרכים יותר מסודרות.
      הם לא צריכים עיתונאים שיבואו לאירוע השקה וימלאו שקים.

      אהבתי

  14. z הגיב:

    אכן הגיעו למטבח המרכזי במערכת כמה דוגמיות של גלידות אתמול. הן נשארו מיותמות מפאת טעמן…

    אני מכירה את הדוגמאות של כתבי אוכל שמביאים כל הזמן כיבוד למערכת – כי כל הזמן מגיעות אליהן דוגמיות. אז במערכות העיתונים יש הרבה שוקולד ושאר ירקות.

    וגם ראיתי במו עיניי עיתונאים שמחזירים לשליח מתנות נכבדות מזה. מטעמי אתיקה. נו.

    אהבתי

  15. אני הגיב:

    התופעה שהיתה תמיד רק הולכת ומתעצמת.
    ככל שמעמדו של העיתונאי הידרדר ומשכורתו הצטמקה בהתאם, גדלה תאוותו למוצרי החינם.
    גלידות, קטן עליהם.
    זאת אומרת גלידות זה נחמד. ממלאים את הפריזר. מביאים למערכת וככה גם מתחנפים קצת לעורכים בתקוה שיזכרו להם את זה ביום השימוע.
    אבל יש גם קוסמטיקות. קרמים, טיפולי יופי וחן. בוטוקסים. ומה רע בבושם שעולה כמה מאות שקלים נניח? גם ארוחה במסעדה יקרה, מאוד נחמד. טיסה לחו"ל, עוד יותר. וכו', וכו', וכו'.
    וכך אני ואפסי הקטנים נורא משתדלים להכניס לעיתון בעיקר את מה שדגמנו באופן אישי, רצוי בכמויות.

    אהבתי

  16. העיתונאי היחיד שאני מכירה שהוא בעל יושרה ולשמחתי הרבה היתה לי הזכות לעבוד אצלו וללמוד ממנו הוא גיא רולניק שעיתונאים רבים שעבדו אצלו נאלצו להחזיר מתנות, כולל אופניים שהגיעו ממשרד פרסום מאוד גדול

    אהבתי

  17. בונד ג בונד הגיב:

    "לגיטימי שכל עיתונאי ייקח עשרה, אפילו 15 שלגונים מסוגים שונים מהמקררים אחרי האירוע"

    מדוע זה לגיטימי?
    פשוט דוחה. מקווה שבארועים דומים בעתיד יצולמו הכתבים החזירים.

    אהבתי

  18. אביטל הגיב:

    גם אני לא הבנתי מה ההבדל בין 10-15 לשק מלא. כמה נוח שיש מישהו שלוקח יותר ממך כדי למרק את מצפונך…

    אהבתי

    • ניסים הגיב:

      דעתי:
      עדיין מדובר בהשקה. משיקים כמה סוגים של גלידות? 7-8? קח 1-2 מכל סוג, תטעם, תן לילד לטעום, כתוב ביקורת, שים אייטם במדור. הרי המדור נועד לסקר ולבקר מוצרים חדשים.

      אתה והילד לא צריכים 150 גלידות. כנראה שיש סיבה שכתבי (כתבות…) הצרכנות המובילות נראות איך שהן נראות…

      אהבתי

  19. אחת שקצת יודעת הגיב:

    בין עיתונאים לאנשי יחסי ציבור מתקיימת מערכת יחסים סימביוטית, על גבם של לקוחות המשרדים ומאחורי גבם של הקוראים התמימים.
    כשעיתונאים מרוויחים שכר רעב, וכשמערכות עיתונים מסוימות חוסכות באופן ניכר בהוצאות, חייבים ספונסר.
    הספונסר הזה הוא היחצ"ן. אם את עיתונאית, במיוחד בתחומי הצרכנות והלייף סטייל (שם בעיקר מועסקות נשים), קודם כל את "מאמי" ו"קוקי". ככל שמעמדך במערכת רם יותר, לא תדעי מחסור – לא במסעדות יוקרה (צריך מקום נוח להיפגש), לא במוצרי יוקרה (אחרת איך תוכלי להעביר ללקוחותייך את חוויית המשתמש) וגם לא בסיורים בחו"ל (כי בלי אירוח ברמה של 7 כוכבים, איך תצליחי להעביר את המסר).
    התופעה כבר התפתחה לממדי מאפיה. היום עיתונאים מסוימים, שנשלל מהם העונג להצטרף לנסיעת תענוגות לחו"ל (כן, השם האמיתי של זה הוא "סיור במפעל קרמיקה המשלב טכנולוגיה מודרנית עם שיטות עבודה מסורתיות" או "ביקור מקצועי במעבדה למוצרי קוסמטיקה רפואיים"), יאיימו על היחצ"ן שלקוחותיו ימודרו לעד ממדוריהם. המאיימים, אגב, גם מקיימים את איומיהם.
    רק בדלתיים סגורות יהיו מוכנים מספר יחצ"נים להודות בסחטנות שהופעלה נגדם. כמוהם גם לקוחותיהם. כולם יודעים שצריך להיזהר בכבודו של עיתונאי.
    ושאף אחד לא יצפה שמערכות העיתונים יעשו בדק בית. אם אפשר לתת לקוראים עיתון מגוון עם שלל מוספים – מלא במלל ובתמונות מרהיבות, והכול בעלות הפקתית זניחה, איזו מוטיבציה תהיה להם להלין על כך?

    אהבתי

  20. אליפלט הגיב:

    ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. ה וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם–שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. {ס}

    ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ;

    (שופטים פרק ז')

    אהבתי

  21. רן לוי הגיב:

    אני לא נזיר ובהשקות של מוצרים אני נוהג לאכול את מה שמוגש, ובכמויות נדיבות.

    אבל – אני לא לוקח הביתה. לא אוכל, ולא מוצרים שניתנים לעתונאים בחינם לאחר ההשקות אלא אם כן מדובר בכרטיס זכרון שעליו נמצאות תמונות המוצרים. אם הייתי לוקח – היו לי היום בבית: חמישה נגנים ניידים, ארבע זוגות של אזניות חוטיות ואלחוטיות, שלושה כונני גיבוי בגדלים שונים, טלפונים אלחוטיים, ועוד ועוד ועוד.

    כל מה שיש הוא ערימה של עטי פלסטיק שעליהם הלוגו של החברות, צלחת פריסבי אחת, כמה שקיות בד, וזהו.

    כל עתונאי חייב להציב לעצמו את הגבול – לוקח או לא לוקח, מחזיר מוצרים שהועברו לו לסיקור, או לא מחזיר.

    אני לא לוקח, ומחזיר כל מוצר בזמן. אבל כמה צדיקים יש בסדום?

    אהבתי

  22. וייזמיר הגיב:

    הבעיה היא פשוטה: עיתונאים הם אנשים, וכמו בכל קהל, כמה פשוט לא מצליחים להשתלט על עצמם כשהם רואים מתנות חינם מול העיניים ועוברים את גבול הטעם הטוב. פשוט מאוד. לפחות בתחום הסיקור שלי לא שמעתי אפילו פעם אחת על עיתונאי ששאל מראש מה מחלקים אחרת הוא לא יבוא… נותנים משהו בסוף? אחלה. לא נותנים? גם אחלה. אם מישהו לא יודע לשים את הקו, משני הצדדים, של העיתונאים ושל היחצנים, הבעיה היא שלו. להפוך את כל העיתונאים לזונות בגלל זה? הגזמה מצד שני.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s