אצבעות שחורות 19.2.10

המוסף לשבת (ידיעות)
סימה קדמון מרעיפה מחמאות על החבר והקולגה שלה יאיר לפיד. היא יוצאת נגד חוק לפיד ואז כותבת:

"אני מודה: חשבתי שיאיר לפיד יוכל לשפר את הנוף הפוליטי הדל שלנו, לפחות בכל מה שקשור לכוונות טובות. אבל אנשים שאומרים מה שהם חושבים בעצם לא מתאימים לפוליטיקה הישראלית".

–

אחרי שבתחילת פברואר התפרסם בידיעות הסיפור של החברה של שרה נתניהו, ברכה שור, שהשתדלנה למען אלון פנקס לתפקיד השגריר באו"ם, מתראיין זה האחרון פה (אורי משגב).
על פרשת שור הוא אומר: "הדיווח בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות היה מדויק. היא אכן שלחה לי אי-מייל, שבו תיארה את מקור הבעיה כשרה נתניהו. אני הקלתי ראש בנושא, ובכל מקרה אינני מכיר את גברת נתניהו. העיתון והכתב יודעים היטב כי אינני מקור הידיעה, והאי-מייל הזה לא הועבר ממני לאיש. אגב, תוכנו היה בגדר שמועה שבועות לפני הפרסום. הגם שאין לי יד ורגל בעניין, אני באמת מצטער ומתייסר שנגרמה אי-נחת ואי-נעימות לגברת שור, שכל כוונתה הייתה טובה".
סליחה, איבדתי את היכולת להבין. אם ב' שלחה לא' מייל, והוא לא העביר אותו לאיש, והיא עצמה נפגעה מכך, מי העביר את המייל?

–
7 ימים
הסיבה לראיון השער עם גילה אלמגור (יואב בירנברג) היא הספר החדש שהיא מוציאה בהוצאת ידיעות ספרים. בדיוק כמו שהסיבה לשער בשבוע שעבר עם אבינדב בגין הוא הספר שהוציא הוא (הוצאת אחוזת בית).
–
אמיר קמינר מראיין את ליאונרדו דיקפריו, אבל החצוף לא אומר מילה על ברפאלי, אלא מדבר על סקורסזה ואווטאר. נו באמת, אז בשביל מה כל זה? הרי התכנסנו למטרה אחת בלבד!
–

סופשבוע
אביעד פוהורילס מבלה ברשות השידור.
–

7 לילות
דומה שהרוחות סערו פה בגלל הראיון עם עומר דץ, הבן של (רונה קופרבוים). לא הבנתי למה. הוא רואיין לכבוד העונה השנייה של עד החתונה (שלישי, 22:20, ערוץ 2), בדיוק כמו טל ליפשיץ בתרבות מעריב וחלי גולדנברג ומיקי קם בגלריה. כך מתנהלת מערכת היח"צ של סדרות, סרטים וכל השאר.
מן הסתם יהיו עוד ראיונות עם הגיבורים והיוצרים בשבועות הקרובים. שום דבר מפתיע. בעניין דצג'וניור, נו, ילד בן 17. בעוד שנתיים הוא ירגיש קצת מטופש בהתייחס לראיון הזה (הביקור ביד ושם לא חידש לו, אם כי ללמוד על השואה זה הדבר היחיד שחשוב בהיסטוריה, ספרות ומתמטיקה מוגבר זה מיותר). אולי כבר היום הוא מרגיש כך. שום סיבה להתעצבן.
–

יצחק לאור
–

חנוך מרמרי מתאר את המשמרת שלו בהארץ, ונעמה כרמי עונה לו כהלכה.
כמוה גם בירנית גורן.
גם רביב דרוקר בבלוג שלו עונה למרמרי, ומוסיף עובדות.
–
מרמרי מתאר איזושהי אווירה אמורפית בכל דסק חדשות, שהתירה את חרצובות הלשון של הנוכחים, בלי הבדל דת גזע, מין ומעמד.
זאת ועוד: כמו שכותבת כרמי, הטרדה מינית אינה רק תוך ניצול יחסי מרות. ולא ברור למה מרמרי מתייחס רק לכך. יכולהיות, על פי התיאור שלו, שערוץ 10 שגה בתיאור הזה, וברור שצריך לתקן את הטעות, אבל כאמור, גם שני אנשים באותו מעמד יכולים למצוא עצמם, ומוצאים, בעמדת התוקף והמותקף.
בסוף דבריו כותב מרמרי שלמרות הכל, ימשיך לקרוא את לאור שאת כתיבתו הוא מעריך מאוד. לא זכור לי שמישהו קרא בכלל להחרים את כתביו.
–
לאור כתב ביקורת ספר בעמודי התרבות של העיתון השבוע. הטקסט נחסם לתגובות.
–
מאיר שניצר, שדעתו, כמתברר, כדעת מרמרי, התייחס אף הוא לעניין בתרבות מעריב (לא מופיע בנרג'):
"החיבור בין אמצעי תקשורת נגיש כמו רשת האינטרנט לבין נשק השמועה הוא קטלני. ולא רק למי שניזוק ישירות מהנושא, אלא גם לעצם הגדרתו של כל כלי תקשורת ככזה. שהרי הבלוגים, הפוסטים, הטוויטרים והאתרים הרחיבו, הגמישו ואולי אף הוציאו לפנסיה את מושג האתיקה המקצועית".
–
כתבת השער, הפרופיל של לאור בידיעות תל אביב (איתי אילנאי, זיו רביב, אביה בן דוד) מתייחסת בעיקר לחייו המקצועיים, ולא דנה בפרשיות המדוברות לאחרונה. יש תגובות של עורכי דינו, וכן מסגרת עם אשכר אלדן כהן, המספרת על השבועיים האחרונים.

–
על אף ולמרות ובגלל כל האמור לעיל, אני חייבת לומר משהו אישי:
תקופונת קצרה עבדנו, לאור וגם אני, במקביל, בדסק עיתון חדשות.
יחסינו היו כשל שני אנשים שעובדים באותו מקום.
לא אירעה שום תקרית בינינו ולא היו חילופי דברים לא נאותים ביני לבינו.
בנוסף, לא ידוע לי על עובדות אחרות בדסק שחוו דבר מה הדומה לזה המתואר בכתבה בערוץ 10 על שהתרחש בדסק הארץ.

–
הרב אלון
שלושה עיתונאים דתיים התראיינו בתיקתק על אודות פרשת הרב אלון. חנוך דאום אמר שאם עיתונאי דתי היה מפרסם את הסיפור, היו קורעים לו את הצורה. שרה בק אמרה שהיא שמחה שלא ידעה. קובי אריאלי אמר שהוא ידע ברמת השמועה, אבל מאחר שהוא לא עוסק בעניינים כאלו, כלומר תחקירים, הוא לא מצא לנכון לבדוק, או בכלל לדווח למישהו אחר.
ראשית, למה לא רואיינו עיתונאים מהמגזר שכן עוסקים בתחקירים? ומה עם כאלו מהעיתונות הדתית? ושנית, מה שווה התקשורת הדתית, אם כך? אפשר כבר עכשיו לסגור את הבסטה.
–

–
כל העיתונים התעמקו בכתבות על הרב, ועל תלמידיו, ווידויים מהמחתרת, ואמא שידעה ולא סיפרה, אבל במקור ראשון הכותרת בשער היא "התקלה והתקנה, פרשת הרחקתו של הרב מוטי אלון, סיקור נרחב, תגובות, פרשנות וחשבון נפש"
בעמודי החדשות, ע' 4 למשל מופיע סקר של חברת פאנלס:
77% מהציבור הדתי לאומי תומכים בקיום פורום תקנה, 12% סבורים שהפורום לא ראוי, אבל רק 46% חושבים שהחשיפה הייתה מוצדקת.
לשאלה למי אתם מאמינים (מתוך הידוע עד כה) ענו 31% שהם מאמינים לרב, 29% מאמינים לפורום ו-40% לא יודעים למי להאמין.
–

דווקא קובי אריאלי, זה שבטלוויזיה אמר ששמע שמועות על הרב אבל החריש, כותב פה נגד פולחן האישיות של רבנים, שהופכים לנכס רוחני.
גם אורי אליצור, העורך, אומר את הדברים האלו במוסף דיוקן: "ואולי זה הזמן לחשוב על דמות הרב החדשה שהתפתחה פה בשנים האחרונות. הרב החם שהוא גם מנהיג נערץ, גם פסיכולוג ועובד סוציאלי, גם אבא וגם חבר אינטימי לשיחות נפש".
דומה שלפחות רבע מכל הגיליון מוקדש לפרשה, והלך הרוח הוא ביקורתי לגמרי. אין טאטוא מתחת לשטיח.

–
אורי קורב

גולן יוכפז, עורך אולפן שישי, בדברו באותה תיקתק על סוגיית ההקלטות של קורב המרצה, אמר שהוא אף פעם לא מברר עם הכתבים שלו מאיפה הגיעו אליהם החומרים. אולי כדאי שיתחיל, לא חלילה כדי לחשוף מקורות, אלא כדי שידע גם הוא מי נגד מי ומה האינטרסים, לא?
–

הכל דבש
כמו שהבטחתי, אלון עידן, עורך העיר, ממשיך את מלחמתו בבינוניות ובחיזוק מעמדה של הכל דבש, שאם אני מבינה נכון, כלל אינה בינונית אלא נעלה.

–
מוסף הארץ
שמישהו באתר יציל את הראיון עם פרופ' יהודה שנהב מהחרבוש שתקף אותו?

–

העיתון הכלכלי הנקרא ביותר
לפי איזה מדדים? ולמה העיתונים האחרים לא מוזכרים בשמם?

ולמאמר המערכת שכתבו עורכיו לחגיגות היומולדת. 19 טוקבקים מלווים אותו, כולם שיר הלל על העיתון המדהים, הנפלא והספקטקולרי. יפה, כל הכבוד על הטוקבקיסטים האיכותיים.

לא רק הטוקבקיסטים איכותיים, אלא גם הקוראים, שבוודאי מאה אחוזים מהם מבינים את המשפט הבא:
…זה היה לפני פחות מעשרים שנה כשהילדים של פייסבוק עוד היו בעריסה ולא ידענו שהמציאות תהפוך לאוגמנטד ריאליטי. אנחנו חיים בזמנים מסחררים. נסים ונפלאות בכף ידנו.
אוגמנטד ריאליטי? אה, זה בטח באנגלית. אם כך, למה לא לכתוב באנגלית, ואם חובבי עברית אנחנו, למה לא לכתוב בעברית את המונח המקביל, מציאות מועצמת?

–

פרשת ברונר
מנקודת המבט של אל ג'זירה. נחשו מה דעתם.

–

מייקל לואיס
למה הוא מופיע בשער האחורי של ידיעות, עם הסיפור ההירואי על כך שיתנדב לצה"ל? כי הוא עבר בסוף 2009 לסוכנות לוק המקושרת ל—. נכון.

–

ברנע וברק
יש לנחום ברנע קטע עם ההכחשות של אהוד ברק. לפני כמה חודשים התעמקתי ממושכות בסיפור האפינגטון-ברק-ברנע.
במדור האחרון כותב ברנע: "בטור מ-10 בפברואר כתבתי בין השאר ששר הביטחון אהוד ברק, שהואשם שאיבד את התיאבון למלחמות, משמיע דברי ביקורת דומים על הרמטכ"ל גבי אשכנזי. ברק מכחיש שאמר דברים בנוסח זה".

מממ, מעניין מי אשם. אולי אריאנה האפינגטון.

–
לחם עבודה

שוק ההון מתמוטט:
עורך המדור במעריב, אמיר כידן, עוזב.
כמוהו גם עמיתו כתב שוק ההון בידיעות, עידן דורפמן.

–

בלוגלנד
דבי לוזיה מגלריה שטרן נגד גליה להב מטיים אאוט, מאחר שהגלריה לא מופיעה במדור התערוכות של השבועון.
עורך טיים אאוט, איתי ולדמן לא ענה לפניותיה של לוזיה, הקוראת לפרסם באגף הכרוניקות של השבועון את כל הגלריות בתל אביב.
–

מח' השראה
–

(וואלה)
–

מח' תזמונים
–
כמה זמן נמשכת תיקתק שורת?
–

—

מח' שפות
כשישראלים משתמשים באנגלית הם צריכים לבדוק את עצמם חזור ובדוק. כן, גם, ובעיקר אני.

צ"ל
Uniquely positioned
–

ולא ככתוב בהמוסף לשבת של ידיעות (אורי משגב מראיין את אלון פנקס).

–

לפני פיזור
–

–
הגעתי אמש באיחור. האם מקפלות המצנחים באמת לא הופיעו?