בכתבה ששודרה הלילה בהמקור (כן, זה קישור לכתבה) בערוץ 10 (נסלי ברדה, בילי מוסקונה לרמן) התראיינו אשכר אלדן כהן, שפוצצה את הפרשה בהעוקץ, ד"ר הגר להב, שמספרת על התנהגותו של יצחק לאור בדסק הארץ, שם עבדו שניהם, תלמידה שלו בסם שפיגל, המדברת על אלימות מילולית, וחב"ה, שלדבריה הוטרדה על ידו כנערה.
לאור מכחיש הכל, וטוען שהיחסים עם אלדן כהן היו מבחירה.
–
על כל המקרים האלו (למעט זה שאירע בסם שפיגל), חל חוק ההתיישנות. תלונות למשטרה לא הוגשו (עדיין).
אני בספק אם משהו מכל התלונות (אם/כש יהיו) יתגבש לכדי הליך משפטי כלשהו.
למען מי שעברו לכאורה התקפות כאלו ואחרות, אני מקווה שהדין ימוצה.
–
נכון לעכשיו הסיפור מוכיח את כוחה של הרשת ושל הבלוגוספירה להציף דברים ולחזק קורבנות לכאורה, תפקיד חשוב מאוד.
–
אבקש לשמור על דיון נאות בתגובות, מאחר שאני לא רוצה לבלות פה את הלילה.
תודה מראש.
נו, אני מקווה שזה יסתום את הגולל על טענות "מאשימות פחדניות מסתתרות". לא מסתתרות. שם, פנים בכמה מקרים. יאללה, מר יבכה לאופל – תתבע דיבה, נו?
אהבתיאהבתי
אויש, מסכנה. מקווה שייענו לתחינה הנוגעת ללב. תנו לנערה לישון
אהבתיאהבתי
כל הכבוד ל"המקור" ובעיקר למתלוננות. לצערי ידוע לי על עוד מקרים של תקיפה פיזית של ממש שסירבו להצטלם, אבל גם כך חשוב היה שנשים עמדו בפנים גלויות, סיפרו את סיפורן וגם נתנו הקשר נכון. עכשיו כולם קופצים ואומרים שהטלוויזיה היא לא בית משפט, כאילו שמחוץ לבית משפט אסור לאנשים להביע את דעתם על טוב ורע מותר ואסור.
אהבתיאהבתי
א. יש משהו מוזר בחוק התיישנות שחל על עבירות מין. אני בטוח שלמומחים בעניין יש מה להוסיף על טראומותף הדחקות וכו'.
ב. ד"ר הגר להב- מי היה מאמין? אישה פמינסטית וחזקה. אולי זה מה (שגם) שהוביל אותה לעיסוק בזכויות נשים וכיו"ב?
ג. 'המקור'- מתחילה להיות תכנית טלויזיה ראויה. יש בעיות כמו במקרה התשלום למקור (ציון נתן) בפרשת פנאן. אבל התכניות האחרונות(פנאן, בניון, היום לאור וכספי) מעניינות וטובות.
אהבתיאהבתי
התגובה של "הארץ" (וגם של האחרים אבל זה בלוג תקשורת) ושל רונן זרצקי מקוממת. כמה אטימות.
אהבתיאהבתי
האינסטינקט הראשוני שלי היה לזעום עליהם, אבל בהמשך אתה חושב לעצמך שקשה להדיח אדם שלא הוגשה כנגדו שום תלונה והוא זכאי. זה מעשה לא דמוקרטי.
אהבתיאהבתי
כן אבל יש עניין של הצטברות ראיות.
אהבתיאהבתי
אני מה שהפעם בעילום שם אמר
אהבתיאהבתי
איך, איך כל פעם החזירו אותו לעבודה… איך?
אהבתיאהבתי
כי המעסיקים הם גברים, ובעמדת כוח. תסלח לי, אני יודעת שלא כולכם כאלה.
אהבתיאהבתי
ראיתי את הכתבה ונגעלתי***
גועל נפש.
אם הוא היה ידוע כאחד כזה שמעליב ומפעיל אלימות מילולית וכולם ידעו זאת, אזי אין ספק שלפחות חלק מהדברים האמיתיים ואולי הכל.
אלימות מילולית זה דוחה וצריך לקנוס אנשים על זה.
אהבתיאהבתי
המונח "הטרדה מינית מילולית" מרתיח אותי כל פעם מחדש . זאת הצביעות המתחסדת במיטבה. את התכנית במקור לא ראיתי , אבל מהכתבה בווינט הנתי שאחת ההאשמות נגדו היתה שהוא "סיפר בדיחות מיניות פוגעניות" לאחת הבנות,והמטומטמת עוד שוקלת ללכת עם זה למשטרה.
עכשיו למיטב זיכרוני ישראל מתיימרת ליהות מדינה דמוקרטית . במדינה דמוקרטית אתה לא ממנה רגולטור על הומור . לאף אחד אין זכות להגיד לי איזה בדיחות כן לספר ואיזה בדיחות לא לספר .
אגב מעניין שכל הצדקנים שמטיפים נגד בדיחות מיניות פוגעניות ציקצקו בלשון כשכצ'לה דרש להוריד מערכון פוגעני על המתנחלים בארץ נהדרת .
אהבתיאהבתי
חבל שלא ראית ואתה מסתמך על כתבה בווינט. מדובר בין השאר בהתבדחויות גסות רוח בעלות אופי מיני על סטודנטיות ועמיתות שלו. אתה לא מתחיל אילו להבין כמה אלימות יש בזה. אולי אם היית רואה ושומע את המרואיינות היית קולט. אם כי אני בספק.
אהבתיאהבתי
הבעיה אז היא לא בלאור , אלא בזה שמדובר בנשים מצויות , כלומר חסרות חוש הומור ואוהבות לעשות דרמה מכל דבר. סביר להניח שגם אם לאור היה צוחק על זה שאחת מהן עלתה 2 קילו הן היו עושות מהומה.
אהבתיאהבתי
יניב, וולוט הניחה קישור למעלה
עשה לעצך טובה, פנה 20 דקות -צפה בדברים וחזור להגיב אח"כ.
עוד תודה לי
והנה שוב הקישור:
http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=700323
אהבתיאהבתי
כתבתי את זה פעם אחת ואחזור על כך שנית
לא מעניין אותי מה נאמר בכתבה
סתם ניצלתי את האיזכור שלה כדי להביע את דעתי הכללית על מה שקרוי "הטרדות מיניות מילוליות". עכשיו אני רוצה לשמוע את דעתך בעניין.
אהבתיאהבתי
יניבל
אם לא מענין אותך הכתבה אז גם לא מענין אותי לשוחח אתך על הנושא
במקום לבזבז 20 דקות על תגובות על דברים שאתה לא יודע לך תשקיע 20 דקות בצפיה
יום טוב.
אהבתיאהבתי
מעניין אגב על פי אותו היגיון איזה עונש צריכים לקבל היוצרים של מק 22 (המצויינת)
הרי יש שם בדיחות פוגעניות על ערבים
ובדיחות פוגעניות על אתיופים
ובדיחות פוגעניות על נכים
וגם על הומואים ,אוטיסטים ושאר הירקות
לדעתי הם צריכים לקבל לפחות מאסר עולם אחד או שניים
אהבתיאהבתי
אם אתה עובדת שלי ואני מתבדח על הציצים שלך, זו לא בעיה של חוש הומור. אבל שיט, מה אני מתווכח עם טרול בשעה כזו.
אהבתיאהבתי
ולקרוא למישהו טרול זאת הערה פוגענית פחות ?
ניסית להצטייר כיפה נפש , אבל יצתא שמוק גס רוח שמעדיף לקלל במקום לנהל דיון תרבותי
אהבתיאהבתי
תקשיב, לא מדובר ב"סיפרתי בדיחות גסות והיא נעלבה". מדובר בזה שבאה אשה לעבודה ובנאדם כופה עליה שיחה אינטימית. "הזדיינת היום, אה? רואים עלייך שהזדיינת היום. את מריחה מסקס". וזה שוב ושוב ושוב למרות שאומרים לו שזה פוגע ולמרות שמתלוננים לבכירים במקום העבודה.
לא, זה לא בדיחה, וזה לא "סתם צוחקים איתך". זו בריונות.
וכן, לקרוא למישהו טרול זו הבעת דעה על טיב דעותיו, ואין בינך לבינו יחסי מרות ואתה לא תקוע איתו באותו חלל.
אהבתיאהבתי
גדי, אתה מבין, יצאת שמוק גס רוח. לאור הוא אדם שנון ומלא הומור, והוא מבקש להתבדח עם הנשים סביבו ולהכניס קצת עליזות לחיים האפורים שלנו… אתה שמוק גס רוח. אתה מעדיף לקלל ואינך מסוגל לנהל דיון "תרבותי". מה הדיון התרבותי רק תזכיר לי? אה כן, זכותו של הגבר להיות שמוק גס רוח עם נשים.
האין זה קלאסי? יניב, לא יכולת לעשות עבודה טובה יותר בהגנה על עמדתך…
אהבתיאהבתי
רחביה
כתבתי את כבר פעמיים, וזאת פעם אחרונה שאני אחזור על זה.
מה שכתבתי לא היה על לאור ,אני לא הסנגור שלו,חלא ראיתי בכלל את הסרט. זאת דעתי בכלליות על "הטרדה מינית מילולית". אם העירו לבן אדם לפני זה סיפור אחר,לא על זה דיברתי.
"טרול" בדיוק כמו אידיוט או נודניק זאת אלימות מילולית . לי אין בעיה עם זה כי כשביריונים תוקפים אותי אני יודע להחזיר. רק מה זה בדיוק אומר על בן אדם ששומע דעה שלא נוחה עימו וישר מפשיל את השרוולים שלו , ועוד בן אדם בן קרוב ל-50 , טוב נו ישראל ידועה כחברה אלימה ווולגרית , הגיל והמעמד לא באמת מחייב במדינה הזאת.
אהבתיאהבתי
הייתי רוצה לראות איך היית מגיב אם היו אומרים לבת שלך:
"תמשיכי לשבת בפישוק, שכולנו נריח."
או –
"עשית סקס אתמול, נכון? את נוטפת סקס."
ואלה רק הדוגמאות הקלות.
כידוע,
לאיש יש לשון חדה.
לא מדובר כאן על דאחקות בינוניות בקרב החבר'ה, כאלה שגם הבנים וגם הבנות שותפים ומסכינים להן.
אהבתיאהבתי
אתה לא קובע לגיטימיות של בדיחה לפי כמות האנשים שמסכימים עליה או לפי מינם . ואם אני אגיד לך שאני מכיר בחורה עם חוש הומור(יש דבר כזה מסתבר) שמוציא מהפה שלה עצמה בדיחות מהסוג הזה? ואני מכיר יותר מאחת כזאת.
כל ניסיון למיין בדיחות לפי מותר ואסור הוא דיקטטורי ומטופש.
אהבתיאהבתי
וואו ינבל אתה לא אמיתי!
אתה פיקשן
נכון?
אהבתיאהבתי
לדבר על המיניות וחיי המין של אשה בנוכחותה או מאחורי גבה בחברת עמיתים שלה זה לא במיוחד מצחיק. בעצם אין כל קשר בין ההתנהגות הזאת וסטירה כמו "ארץ נהדרת" וכיו"ב. זאת סתם גסות רוח משפילה שאין לה מקום בחברה תרבותית/
גסות רוח היא דבר שאפשר ורצוי להסתייג ממנו גם בדמוקרטיה. אגב, מדובר בהתנהגות שהיא היום בלתי חוקית בעליל. ושוב, גם בדמוקרטיה נהוג לקבל את הגבלת החוק.
עזוב את עניין ההומור, פשןט לא רלוונטי. אם אתה חושב שבסדר לדבר עם אשה בעבודה על הזיונים שלה גם אם זה לא נעים לה אז תסביר למה, אל תברח לדיון על הומור בדמוקרטיה וסטירה פוליטית במדיה.
אהבתיאהבתי
כי להגיד שאסור לספר לאשה בדיחה מינית זאת אמירה שובניסטית ומתנשאת שמשתמע ממנה כאילו כל הנשים הן מתחסדות עלובות שהמילים "זין" ו"ציצים" גורמים להן ללכת בכות בצד . זה ממש לא נכון , היום בתקופה המודרניזציה והפתיחות, אני נתקל ביותר ויותר נשים שמתבדחות לא פחות מגברים בנושא הזה. ולכן כשאני לא יכול לדעת אם זאת שמולי אוהבת בדיחות גסות או לא אין מנוס מלספר(מה את מצפה שנאי אעשה? אחתים אותה לפני זה על חוזה שמתיר לי לספר לה בדיחה גסה מבלי שהיא תתבע אותי אחרי זה?)
בדיחה גסה לבחורה מתחסדת יכולה להיתפס כגסות רוח . אבל זה לא יותר גסות מלספר בדיחת שואה לבן של ניצול שואה או לצחוק על נכים ב"מק 22"או "הרצועה" בידיעה שנכים צופים בתכנית הזאת. רק שאת הראשון החליטו משום מה להוציא מחוץ לחוק , כמובן בסיוע של המאפיה הפמיניסטית הקיצונית .
אהבתיאהבתי
זו אותה רטוריקה מאחורי "שמאל הזוי וסהרורי"? זו אותה רטוריקה של הארגון הפשיסטי "זכות הציבור לדעת"? זה אותו אורוול של "מלחמה היא שלום"? "מאפיה פמיניסטית קיצונית"?
למה בעצם אתה מתכוון, לנשים בעמדות מפתח בכירות, שמשתמשות בדרכים בלתי חוקיות ומטרידות נערים רכים באופן מיני קיצוני?
נראה לי שהתבלבלת: הרב מוטי אלון *איננו* אישה, לפחות לא היה מוכר ככזה עד היום. אנא מצא דוגמאות נוספות והאר את עינינו.
שלך,
המאפיה הגברית הישנה והטובה
אהבתיאהבתי
כמי שעבדה עם לאור בהארץ אני יכולה להעיד שאין מדובר במה שאתה מכנה "בדיחה". כשאני מגיעה לעבודה אני מעוניינת לעבוד ולא להתייחס להערות בגין גופי או חיי המין שלי.
אהבתיאהבתי
אם יניב חושב שלהגיד למישהי שתמשיך "לשבת בפישוק שכולנו נריח" זו בדיחה מינית, הערה בעלת אופי הומוריסטי (שבנות עם הומור, נו – והרי יש כאלה – "זורמות" עם זה בכיף) ולהגיד למישהו טרול זו גסות רוח והערת פוגענית – אז באמת שאין על מה לדבר.
"תמשיכי להחדיר את הבקבוק לפה, זה מגרה אותי" – הומור.
"טרול" – גסות רוח.
האם באמת יש פה בכלל בסיס לשיחה עם יניב? בוודאי שלא.
אהבתיאהבתי
ההבדל הוא שהמשפט של לאור יכול להתפרש גם כבדיחה
המילה "טרול" לא משתמעת ל-2 פנים , מדובר כאן בבן אדם ממורמר שמחפש להתכסח עם מי שלא מסכים עם דעתו(כלומר בזמן המועט שבו הוא לא שקוע בהתמכרות למשחקי קלפים)
אהבתיאהבתי
צודק יניב. "הזדיינת אתמול? את מריחה סקס. מה צבע החזייה שלך? תחדירי את הבקבוק לפה, זה מגרה אותי" הן בדיחות היישר מספר "בדיחמין" של דידי מנוסי.
אהבתיאהבתי
ועוד משהו: אתה (יניב) עם ההערות שלך על הנשים "חסרות ההומור", שכבר אי אפשר להגיד להן כלום היום, כי הן כולן מתחסדות עלובות, חברות המאפיה הפמיניסטית הקיצונית – אתה אינך דוגמה לאדם ממורמר כלל…
כמו ששאל דוד למעלה: אתה אמיתי? לצערנו הרב בהחלט, וכמוך יש עוד שם בחוץ…
אהבתיאהבתי
כמו שמישהו פה העיר למעלה, העיסוק בלאור הציף גם אצלי זכרונות ממשמרות הלילה העגומות ב"הארץ". תמיד היה לו משהו להעיר על שדיים, תחת וחריצים, ובכל פעם שנעדר מהעבודה שמחתי כי ידעתי שהערב יהיה שקט ומהוגן.
אני לא זוכרת ערב אחד נטול הטרדות, כלפיי או כלפי עמיתותיי לעבודה (אגב, שמחתי לקרוא שהגר, היום ד"ר להב, התראיינה לכתבה).
אני חושבת שהפרדוקס הכי גדול בעיניי היה שלאור היה הומניסט גדול בהגדרה, לפחות ככל שזה נגע לפלסטינים ולזכויותיהם, אבל נטול ערכים לחלוטין ככל שזה נגע למיעוט המתקרא נשים.
באחת ממשמרות הלילה שלי בעיתון קיבלנו כריך (עבש) ובקבוק שתייה.
לאור, שהתגרה ככל הנראה מהקומבינציה הויזואלית של אישה + בקבוק, ביקש ממני אחזור על הפעולה שוב ושוב כדי לגרות אותו – דהיינו להחדיר את הבקבוק לפי בתנועות קצביות (מיותר לומר שסירבתי, כן? אבל לו יכולתי הייתי גם מיידה את הבקבוק הזה אל ראשו).
מי שחושב שזה מבדח מוזמן לדמיין בסיטואציה הזו את אמו/אחותו/זוגתו/בתו או כל אישה אחרת שיקרה ללבו.
אהבתיאהבתי
את יכולה ג ם לראות את הגר מתראיינת, לא רק לקרוא על כך
–
והסיפור עם הבקבוק דוחה בעליל
אהבתיאהבתי
מעולם לא עבדתי תחתיו, אבל הוא זכור לי כאיש דוחה, ציני וגס רוח.
הוא פחות או יותר בקבוצת הגיל שלי.
ממפגשים אקראיים איתו זכורה לי במעורפל (ואני מדברת על לפני משהו כמו 30 שנה)תחושת הרתיעה. היה לו פה גדול והערות סקסיסטיות (שאז לא בטוח שקראו לזה ככה).
אבל אני אף פעם לא הייתי מספיק זמן בסביבה בשביל לשמוע אותן עד הסוף.
אהבתיאהבתי
התקרצצות טכנית – נשים אינן מיעוט. הן (עדיין) פלח אוכלוסין מופלה לרעה בתחומים רבים, אבל הן למעשה 51% מכוכב הלכת (טוב, סין אולי משנה את הנתונים אבל בחברות נורמליות זה ככה).
אהבתיאהבתי
מבחינת היחס החברתי הן מיעוט, וכל יהיו כל עוד החברה תתייחס לגברים כ"נורמה" ולנשים כ"לא נורמה". אפשר להוסיף כאן עוד ועוד, מדה-בובואר וצפונה, אבל אני מניחה שתבין את טענתי גם בלי.
אהבתיאהבתי
הבעיה שלי שחנה בית הלחמי ובילי מוסקונה לרמן יכולות להפוך דיווח על מזג אויר לקנוניה פטריאכלית להחלשת נשים
אהבתיאהבתי
תחילת שנות התשעים. עובדת בהארץ. במסגרת העבודה חייבת מדי פעם לתקשר עם לאור. זוכרת משפטים בשיחה כמו "את אוהבת את הגוף שלך?", "למה את לא אוהבת את הגוף שלך?", "את לא יודעת שיש לך גוף יפה?" ועד ל"אז את רוצה לשכב איתי?".
אהבתיאהבתי
אני תוהה אם מדובר במאות מוטרדות או באלפים. הבן אדם לא נולד אתמול. לא היה מקום שבו הוא לא הטריד כל מה שזז. מעניין אם טיפול תרופתי היה סותם לו את הפה.
אהבתיאהבתי
לפני הרבה שנים (יותר מדי הרבה), ישר אחרי הצבא, עבדתי במשרד שבו אנשי המכירות היו האלוהים לעומת המזכירות/גרפיקאיות/מתאמות ולעיתים הייתי נתקלת ביחס שאז נחשב שובניסטי גרידא ואילו היום יחשב כהטרדה מינית מילולית.
דוגמה. בעלייה במעלית היה אחד שתמיד, אם יצא לנו להיות בה לבד, ורק כשהייתי במיני קצר כמו שאהבתי (מה לעשות, זה היה סגנון לבוש מאוד אהוב עלי אז עם רגליים לא רעות בכלל), היה תמיד מעיר לי מה הוא היה שמח לעשות לי, עכשיו ומיד, אפילו במעלית. זה מעולם לא היה מעבר לזה (כולה 2 קומות במעלית) וללא המשך במשרד עצמו. האדם עצמו היה גבר רגיל ומקובל בערך בגילי ונחשב לטוב בתחומו.
לא הרגשתי פחד אבל לא תמיד ההרגשה היתה נעימה. מצד שני לא אסתיר שראיתי בזה גם סוג של מחמאה.
תחילת שנות השמונים, ממרחק הזמן זה נראה כמו עולם אחר לגמרי.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד להן. תודה לאל שהן התלוננו. להוריד את הכובע.
אהבתיאהבתי
תודה לך ולווט שפתחת אמש את הפוסט הזה. היה בו צורך. הייתי נסערת מאוד אחרי שידור הכתבה. גם השגריר האמביציוזי של ארץ הטרולים (שקל לזהות ומיד לדלג על כתביו) לא הצליח להאפיל על מה שצריך לשפוך עליו עוד ועוד אור.
אהבתיאהבתי
בכיף כיף. אפילו התגובות היו ברובן סבירות, ומחקתי מעט מאוד.
ויש פוסט חדש ומסעיר. אוצי רוצי.
אהבתיאהבתי