אצבעות שחורות 12.2.10

משעשע

מפגיני בלעין התחפשו לבני השבט האווטארי. מישהו מפה היה שם וצילם עוד?
או, יש טיובית.

–

הקורס של קורב

ההקלטות של עו"ד אורי קורב, שבינתיים כינס מסיבת עיתונאים כדי להתנצל.
התנצלות מטופשת במיוחד, מזתומרת לא התכוונתי?
–
היוע"מ יהודה ויינשטיין יזמן את קורב לבירור אצל פרקליט המדינה משה לדור.
–
ע"פ ברוך קרא בערוץ 10, "מקורב לאולמרט" הוא שביקש מהסטודנט מישל מורג את ההקלטות של עו"ד אורי קורב.
סטודנט אחר, עמוס קדם, אומר:
"הוא שיתף אותי בזה שהוא חלק מהצוות האסטרטגי של אולמרט וניסה להדריך אותי לשאול שאלות. הוא אמר בפירוש שהוא יועץ אסטרטגי, אנחנו יודעים בכיתה שהוא יועץ אסטרטגי ויודעים שהוא יועץ בצוות של אולמרט".
–
מה שמעניין זה שהערוצים מסתדרים בשורה ידועה מראש: ערוץ 2, אולפן שישי, משבח את ידיעות ואת הכתבת טובה צימוקי שהביאה את הסיפור, ואילו ערוץ 10 מפשפש במניעי מפיץ ההקלטה. הכל לפי טיב היחסים עם הכלי המפרסם.
–

אין לי ספק שכל כלי תקשורת שהיה מקבל את הקלטות היה מפרסם אותן, ואז השני, העוין, היה מתנגח בו. ר"ל את המובן מאליו: המניעים לחשיפות אלו ואחרות הם תמיד מהמון מוטיבים שאינם בהכרח הרצון לחשיפת האמת, מיגור השחיתות והתשוקה לעולם טוב יותר.
–

אבשלום הר אש מפנה בטוקבק לאיורים של אונורה דומייה.
–

גנב הספרים
כרמית ספיר-ויץ כתבה בתרבות מעריב על ניפגש במקום שאין בו חשיכה, זכרונותיו של גנב ספרים, מאת עמנואל מטלון, שם בדוי. היא פגשה אותו בחיפה, והוא הסכים אפילו להצטלם עם כובע ומשקפי שמש, אבל לא רצה לחשוף את שמו.
מנחם בן כתב על הספר בתחילת השנה.
–
כותבת כס"ו: "הוא חי עם שני חתולים זקנים ונרגנים, וסוחר לפרנסתו בספרים משומשים באמצעות אתר אינטרנט".
כמה שורות קודם היא כותבת: "אנחנו נפגשים בקפה באזל בחיפה, סמוך מאוד למחסן הספרים המשומשים של גדעון גלעדי".
(צילום, רובי קסטרו).
–

מי מכיר את האיש שבתריס?

–
מוספשבת (מעריב)
גיליון מצוין – תמהיל נכון ומעניין.
–
בן דרור ימיני יוצא נגד ד"ר אוולין סגל שכתבה:
"הייתי מזועזעת לגלות את הבוז הגזעני של ישראל ושל אזרחיה לעבר הפלסטינים, לא רק אלו שבשטחים, אלא גם אלה שגרים בישראל"
(נניח שלעבר זה תרגום קלוקל של בד"י).
האם הכותב מכחיש שאזרחי ישראל נוהגים בגזענות כלפי פלסטינים?
–
דווקא מעריב, שמנהל מלחמת חורמה נגד הקרן, מראיין את נעמי חזן.
–
וגם את דניאל פרידמן (שרה ליבוביץ-דר).
כשהוא אומר "כשמייחסים לי את זריקת הנעל על דורית ביניש או את האלימות נגד שופטים אומרים דברים נלעגים". מי אמר את זה? בן כספית. לא צריך לכתוב זאת?
–
טל אריאל אמיר על מעצר האחים קובטי בעג'מי.
רק מה, אי אפשר היה להימנע מהמדבקה "חיים בסרט". זה בטח אוטומטי.
כתבה על סרט – ערכת העיצוב שולפת את "חיים בסרט".
–

גם מעריב עסקים לא יכול בלי הכותרת הזו "החיים בסרט טורקי" על יוגורט יווני שהוא בכלל טורקי.

–
בן כספית
חבל מאוד שבן כספית לא כתב כבר שבוע, מאז שהבלוג שלו נחסם לתגובות. חבל מאוד שמדורים שלו לא מופיעים ברשת. הוא אמנם הבטיח שיסביר לקוראיו את האג'נדה שלו, אבל טרם עשה זאת.
כל זה יכול היה להיפתר בעזרת סינון אינטליגנטי אך דמוקרטי של הטוקבקים.

–

כלכלה מקולקלת

קובי אריאלי מודה שאינו מבין כלום בכלכלה. גם לא מה זה נוסטרו. דווקא את זה הסברתי שלשום.
–

–

7 ימים
הדרך היחידה לקרוא כתבות שלמות מהמוסף מבלי לקרוא את המוסף גופו היא כשהן מתורגמות. הנה הכתבה מרולינג סטון על עומר, בנו של אוסאמה בן-לאדן שברח למערב אחרי שסירב להפוך למחבל מתאבד בפיגוע התאומים.
טוב נו, מתברר שהוא מתראיין סדרתי.
–

מוסף הארץ
סייד קשוע כותב על ביקורו אצל השר לענייני מיעוטים, כדי לבקש שיאשרו לו לצלם בשדה התעופה (במסגרת דיווחו על הסדרה המצולמת על אודותיו). שאלה קטנה: למה לא לכתוב את שם השר, אבישי ברוורמן? הרי שמו של שר אחר, התחבורה, ישראל כץ, מוזכר. אז במה חטא השר המיעוטי?
–
כתבת השער של הארץ אומנם קצת מוזרה ככתבת שער (מתוך ניו יורק מגזין, על שבט אובמה), אבל הכותרת מצחיקה:

"אבא שלו?
אשתו השנייה?
האחיין שלהם?
הבן שלו,
נשיא ארצות הברית"

–

איתן ברונר, הניו יורק טיימס וצה"ל
מזל שהעליתי את העניין ביום ראשון, אחרת לא הייתה העיתונות הישראלית עולה על הסיפור כל כך מהר (:)).
–
מאיר שניצר כותב על כך בתרבות מעריב, ולדעתו, צודק דווקא הפאבליק אדיטור בדעתו שיש להעביר את ברונר מתפקידו, ולא האקזקיוטיב אדיטור, שפסק אחרת:
"…מטבע הדברים, ועל פי ניסיון מצטבר, עמדות הורים שילדיהם משרתים בצה"ל משתנות, ולו למשך זמן השירות של הצאצאים. שהרי אין הורה שלא יחפור ויגרד הצדקות לפעולות נפשעות-או-לא-נפשעות (תלוי בזווית הראייה הפוליטית) שלהן שותף בנו החייל. אפילו אם ברור לו שהילד הוא חלק מיקרוסקופי ממערך כיבוש שרירותי, שאין לו שום שליטה עליו. הרבה עיתונאים ישראלים מהליגה הראשונה ממש נתפסו במלכוד הפסיכולוגי הזה, אך הם לפחות מכאן. למה שעיתון אמריקאי, כזה החמוש באתיקה, יסכים ליישר קו עם האקסיומה הזאת?"
–
פוסטדוק
בעניין הכתבה הזו, במארקר, על המדענים החוזרים. ובכן מדובר בפוסט דוקטורנטים, כלומר מדענים שעוד לא ביססו קריירה בחו"ל. מדענים בדרגת פרופ' מרוויחים (שם) כ-150 אלף דולר בשנה, ולא 50.
רוצה לומר שהצהלה על שובם של "50 מדענים מובילים" צריכה להיות קצת יותר פרופורציונלית.
–

בלוגלנד

יקי בז'ה, בעל הבלוג מודיעין ווטש זכה לכתבת שער בזמן מודיעין.
אהבתי מאוד את הפסקאותיים הללו:
–

אם התחום נמצא בישראל בחיתוליו הרי שאלו הם חיתולים למבוגרים. 
–
ובינתיים מתברר שבני נוער עזבו את הבלוגוספירה.
–

אורי קציר (אפלטון) פצח בסדרת סיורים בעקבות ספרים.
הסיור הבא יתקיים ב-26 בפברואר.
"נעקוב אחר תולדות ומעללי חסמב"ה. נבקר במקומות בהם קמה החבורה ופעלה ונסביר כיצד הפכה למיתוס בספרות הילדים העברית. וכל אלה – במסלול ייחודי באתרים תל-אביביים משמעותיים בשנות הארבעים והחמישים".
אורך הסיור כשלוש שעות וחצי עד ארבע.
09:45 – נפגשים בקרן הרחובות דיזנגוף וז'בוטינסקי, ליד חנות "אילנית שמריז".

10:00 – סיור באתרי הפעולה של חסמב"ה: משטרת דיזנגוף, המערה החשמלית, בי"ס תל-נורדאו, בית העלמין טרומפלדור ועוד – עד הטיילת של חוף בוגרשוב.
ori@aplaton.co.il
—
גם ל-mynet יש ערכת בלוגרים משלו. תכירו.
–
בפוסט הקודם כתב מישהו/י שליאור דיין משקר באשר להיותו קורא חדשות כילד.
אלו העובדות: חדשות נסגר ב-1993. דיין בן 26. משמע היה בן תשע כשהעיתון נסגר.

תיאורטית לא מן הנמנע שקרא אותו בין גיל שש לתשע, או ארבע לתשע, אם הוא מחונן. השאלה היא רק אם אכן כך היה.
בתגובה שלו לתהייה של אחת הקוראות הוא מתעקש שכן, קרא עיתונים "מדי יום ביומו" (10.2, 0:26)
–

ספורטיV
אף חובב/ת ספורט לא הצליח לקרוא את שתי הכתבות על עמרי כספי, בישראל היום וב-7 ימים ולערוך השוואה ביניהם?
ובינתיים דיווח חדש על האולסטאר שלו.
–

לפני פיזור
מעניין איך זה להיות מחוץ לבית בשבתות לפני הצהריים.