החלפן בשדה השלטון

–
עיתוני אתמול עסקו באימוץ 100 יתומים מהאיטי.
האמת, אקזוטי, אפילו יכול להפוך את המאמצים לאנג'לינה ג'ולי ולמדונה לרגע.
לילדים יהיה בטוח נורא קל במדינה שמקבלת כל כך יפה את האחר ומתייחסת נפלא למי שצבע עורם כהה מהממוצע.
גם יצחק קדמן חושב כך.

–

שער מעריב מתייחס היום לכך ש"מספר התקריות האנטישמיות היה הגבוה ביותר מאז השואה", פלוס דיווח על משלחת ח"כים לאושוויץ. ותודה לדו"ח הסוכנות. זה מדהים, מאחר שכנס בינלאומי של הפורום הגלובאלי למאבק באנטישמיות שנערך לפני כחודש בירושלים זכה לאפס סיקור בעיתונות, אבל הבוקר, כפולה שלמה מתייחסת לשנאה סביב העולם, לנסיעת הח"כים ועוד.
–
הכותרת הראשית בידיעות אחרת לגמרי:
חיילים קרביים משוחררים יקבלו רבע דונם. לכך מוקדשת גם כפולת 2-3. במעריב אין זכר לידיעה.
בהארץ ובישראל היום נתניהו מבטיח לגרש את העובדים הזרים ולפנות 30-50 אלף מקומות עבודה במשק. חחחח. כאילו שמישהו מהישראלים ירצה לאייש את המשרות האלו.
–
אמיתי סנדי מזכיר את סטיות של פינגווינים מ-1997. מי היה מאמין שכבר שם מדברים על עובדים זרים.
–
ובהמשך: כרטיסי ה-VIP שקיבל שר התיירות להופעה של מדונה.
–

שרה שרה/עוזרות וחליפות
חליפותיה של מיז נתניהו ממשיכות לככב בשער מעריב, המכריז, לא פחות, על "סערה בעקבות חשיפת מעריב".
שרה נתניהו מכונה במעריב "הגברת נתניהו". האם זו לשון לגלוג? שהרי התואר "גברת" אינו מקובל בשום אופן ופנים ואופן בתקשורת, חוץ מנסיבות הכרוכות בלעג לאישה שבה עוסקין.
–
בידיעות נצמדים לסיפור המסגרת של העוזרת: עוד עוזרת תובעת את הגברת. אבל מה, יש צו איסור פרסום על הסיפור, ולכן נחזור שוב על התביעה של ליליאן פרץ (כשהצירוף "שרה נתניהו" מופיע תשע פעמים בידיעה הממוחזרת).

מסכנים קוראי שאר העיתונים: אין להם מושג על פרשת החליפות המתחוללת בקרליבך.
–
גואל רצון
"הוליד 6 ילדים מבנותיו" (ידיעות). במעריב כתוב רק שמעצרו הוארך ובישראל היום שהוא סכנה לציבור.
–

עיתונאים בצריח
ידיעות ישלם (כנראה) למוטי גילת מאות אלפי שקלים בעקבות הסכם פשרה.
מסמכים חדשים בפרשה.
–
עופר נמרודי מוותר על 75% משכרו החודשי. אני מוכנה לשמש מורת דרך  לנמרודי ולהסביר לו איך מצמצמים את התקציב למינימום, איפה קונים אוכל בזול יותר ואיך מפחיתים את שכר הדירה.
–
ובצד השני של הגלובוס – נמרודי במגעים עם המיליארדר טדי שגיא.
–
טסלר מתלונן למה אף אחד לא כתב על העיתונאית העצורה.
והתשובה היא כן, יש צווים האוסרים.
אני מעתיקה את מה שכתבתי פעמיים במהלך דצמבר.
עיתונות במצור/ שידור חוזר
עיתונאים מוטרדים חדשות לבקרים מצווי איסור פרסום שונים שמצרים את צעדיהם.
אפשר לתרחש כי יש מי שעלולים למצוא עצמם כבולי מקלדת בגלל חשד שהתעורר נגדם.
תאונות עבודה כאלו קורות גם קורות, ולא דווקא במדינות השכנות.
מאוד קשה לדעת אם עיתונאי כלשהו נחקר או נעצר כשאסור לשאול, לכתוב או לומר כלום.
למה? מאחר שפעמים רבות אסור לספר אפילו על קיומן של חקירות כאלו ואחרות.
–
בית המשפט קבע שאין לחשוף טוקבקיסטים שהשמיצו עיתונאי.
מעניין מה יקבע בית המשפט במקרה של עיתונאי, שהוא גם טוקבקיסט, שמשמיץ בלוגרית.

–
אני ואני ואני
הפניה מסעירה בשער ישראל היום של אתמול:
"גיליון סוף השבוע: ביקוש עצום לישראל היום * כל 350 אלף העותקים חולקו בתוך שעות"
הידיעה עצמה מופיעה בע' 7, ובה מודה סמנכ"ל התפעול לצוות המדפיסים והמפיצים.
–
אוכל
כלכליסט פרסם אתמול את חמש המנות הצמחוניות הכי טובות במסעדות של קרניבורים.
תודה, גזרתי והדבקתי על המקרר, לעתיד לבוא.
–
קטסטרוף

בראנג'לינה נפרדים (שער ישראל היום, ידיעות).
אוי, זה לא חדש, האינקוויירר דיווח על כך, למשל, ביוני 2009.
במעריב המומים. כפולת האמצע של עמודי החדשות (פלוס דילן) מוקדשת לסיפור. כפולה נוספת פלוס שער בהמגזין. די נו, חברים, לא צריך להגזים, יהיה בסדר, הם יסתדרו בחיים
בידיעות רק כפולת האמצע בעמודי החדשות מוקדשת לאסון, עם הכותרת המהפנטת "פרידה מהסרטים". לפחות לא "כנפיים שבורות".
–
סוף סוף
בוב דילן מגיע לישראל.
–

בלוגלנד
אלומית ישי מבקרת במוזיאוני לונדון.
–
נעמי לויצקי קיבלה מעטפה עם כסף.
–
ואן דר גראף אחותך נסעה במונית עם נהג שרצה לאכול אותה.
–

נעם רשף התאהב ברון מיברג.
–
עידן רינג מסביר איך הועיל לנו האסון בהאיטי.
–

הפסיכולוגיה של הטקבוק
לא מצליחה להבין: מה מניע את האנשים השבים לפה ומגיבים פעם אחר פעם, תוך שהם חוזרים בקנאות דתית על כמה אמירות בענייני: "בורה"; "עיתונאית בידור"; "מגיהה"; "אינטרסנטית"; "לא תחקירנית"; "מרירה"; "שונאת את מעריב" (אופס, במקרה לא קשור מעריב, אבל לא חשוב, בטח היום אוכיח את שנאתי שוב) וכנהלאה. מה מניע אותם לחזור, להתלונן על הזוועות שאני כותבת באדיקות מדי יום ולגלות בקיאות מפתיעה בכל מילה? הקריאה הרי גוזלת זמן, כולל מעקב אחר הטוקבקים וקריאות עידוד מהיציע של אחיהם לדם. לא חבל? הרי יכלו לכתוב את האיליאדה והאודיסיאה (מקהלה: היא הוסיפה לינק! היא לא זוכרת מה זה!) בזמן הזה, לא? לא אכפת לכם שאתם לא תורמים מפוריותכם ומהאינטלקט שלכם לאנושות?
–
לפני פיזור
עוד אאלץ לחזור לאיקאה כדי לקנות מדפים. איזה ייאוש.