אצבעות שחורות 22.1.10

מה יהיה איתי? יום אחד אני דורשת לכתוב את שמות "האלו שנטבחו בלינץ' ברמאללה" בנימוק המשונה שאנשים (אני!) לא זוכרים פרטים אלא כותרות ותמונות, סמלים, במשנהו קוראת לבאבא סאלי הבאבא בובה, ובשלישי כותבת על מרכז שלם.
זאת אשכרה חוצפה, להתנייד ככה בין קטבים (לכאורה) במקום לעסוק בתיקוני הגהה.

–

הייתי בהאיטי
לא מצליחה למצוא את המדור המצחיק של דורון רוזנבלום על כוחותינו בהאיטי. אבל רוח הדברים דומה למערכון שישי בארצנהדרת עם רוני דניאל.
–
התחקיר של לפיד
(קיבל חוברת מיהונתן סגל והתקשר לכתריאל שחורי)
על הסרט של יהונתן סגל שקיבל מימון מהקרן הישראלית לקולנוע ושינה את נושא הסרט לאחר מכן, זוכה להפניה בשער ידיעות.
כה כתוב בחוברת:
"לקח לא מעט זמן עד שהקרן הישראלית לקולנוע אישרה סיפור שאומר שהכיבוש גרוע יותר ממה שישראל הודתה אי פעם, ואפשר להשוות אותו לשואה".
כשצלצל לפיד לכתריאל שחורי, הוא
"נשמע מזועזע לא פחות ממני.
תראה, הוא אמר, לא ידעתי שככה הוא יציג את זה.
נתתם לו מיליון שקל ולא ידעתם? שאלתי.
כן, אמר שחורי, גם ככה מתהפכת לי הבטן מהסרט הזה, אבל לא חשבנו שהוא ממש יגיד את זה.
תגיד, אמרתי, הרי אתה מבין שאם ייצא סרט שמדינת ישראל מימנה המשווה את הכיבוש למחנות הריכוז, אז צריך לסגור אתכם מיד?
האמת, אמר שחורי בכנות, ברור לי לגמרי.
נו? אמרתי, אז מה תעשה?
מה אני יכול לעשות? הוא נאנח, כבר נתנו לו חלק מהכסף, אי אפשר לקחת אותו בחזרה.
מבחינה חוקית אתם יכולים לעצור את הסרט?
כן, אבל עוד אף פעם לא עשינו את זה".
אני מאמינה שמכאן הסיפור יתגלגל, והסרט לא יראה אור יום, לא לפני שסגל יחזיר את הכסף הציבורי, ו/או ישנה את הסרט.
.
–

נשים נשים
בשעה טובה, Le Monde עשה היסטוריה: לראשונה מזה 65 שנה, יש לעיתון עורכת ראשית, סילבי קאופמן.

–

חולי נפש
כשהתקשורת נוהגת לראיין את אסי דיין אחרי ובמהלך כל אשפוז שלו, ולפרסם את הגיגיו ומסותיו, אני זועקת חמס. ולא רק בעניין דיין. מאז ומתמיד קבלתי: לא מראיינים אנשים חולים בנפשם. לא.
אבל מתברר שב-One איש לא שמע על כך, ואופירה אסייג ראיינה את גומא אגייאר המאושפז. בהינתן צו איסור פרסום אומנם הוסר הראיון מהאתר, אבל חבל שצריך היה להגיע למצב הזה. צריך להיות אטום רגשית וחסר כל אנושיות כדי לבצע את האקט, כלומר להתקשר לאדם מאושפז, לראיין אותו ולפרסם את דבריו. ו-One, כך מתברר, ממשיך לענות על ההגדרות האלו.

–

התערבות אלוהית
ארי שביט מציע התערבות ממלכתית בשוק התקשורת. זה נראה לו הפיתרון. מה שטוב לצרפתים, טוב לנו.
לא נראה לי. תארו לעצמכם שנתניהו היה מתחתן עם יעל אבקסיס (כדי להיות ריאלית)? לא היה עובר.

–
דוד אבידן ומנחם בן
בטורו השבועי בן מכה על חטא, פחות או יותר, מפרסום הכתבה ההיא על היותו ספק הנשים של המשורר הרבע לאומי ("סדרן הזיונים").
–

לראיין עיתונאי ולנוח
רועי בהריר מראיין את מיכאל בריזון, הוא ב. מיכאל, שכזכור פוטר מידיעות. והוא לא מחפש עכשיו שום הצעות. אל תפנו אליו.
בהמשך לראיון כותב קובי ניב מאמר המאשים את ב. מיכאל, מוטי קירשנבאום ואפרים סידון בכך שניכסו לעצמם את תהילת ניקוי ראש, והעלימו את היוצרים האחרים (למשל הוא).
–

יאיר טרצ'יצקי כותב ב-G של גלובס על כביש 40, המקומון של מצפה רמון שחוגג שמונה שנים ומאה גיליונות ויוצא מהפריפריה.
ומה השאיפות שלו?
"חשוב לנו להגיע למצב שבו נוכל להתחיל לשלם לכותבים, בעיקר לאלה מהדרום, ואולי גם להקים אתר אינטרנט. אבל קודם כול נרחיב את החלוקה לערד, לדימונה ולירוחם, ונחזור לארגן את אירועי התרבות החודשיים, שקיימנו במצפה רמון במשך שנים".
אמן.
–
גל גבאי מתראיינת לאביבה לורי במוסף הארץ לכבוד התוכנית החדשה שלה, ואקום.
–
כתבת הרכילות של מעריב, ליאורה גולדנברג שטרן, כותבת בפייסבוק: אני מתחתנת!

–
גואל רצון
עינת פישביין ודוד רגב עקבו בהמוסף לשבת של ידיעות אחרי ילדי רצון. בכללי דומה שמצבם ממש טוב. על טיב הקשר בינם לבין האב חל חיסיון. רק הכותרת נושאת מסר: "אף אחד לא אמר שהוא מתגעגע לאבא".
–
תמר רותם מנסה להסביר מה קורה לנשים.
–
אשת תקשורת מספרת איך שודלה להצטרף להרמון.

–
גיורא איילנד
מתראיין בהמוסף ל בידיעות על התוכנית שלו להסכם השלום. אין דיון על סרן ר'.

–

שרה נתניהו
הארץ בפרויקט מיוחד, ממנו עולה, למשל, שגם פולה בן גוריון הציקה לעוזרת שלה.
גם יואל מרקוס נזכר בפב"ג.
אמיר אורן מתחבט בסוגיית ההשפעה, ונעזר בדימויים מעולם הפלסטיק.
עפרה אידלמן מוצאת דמיון בין טענות ליליאן פרץ לאלו של טניה שאו.
מעולם לא הקדישו רבים כל כך הרבה מאמצים לדיונים באשת רה"מ אחת.
נראה לי שעיתונאי ישראל היו מאושרים אם היה הוא מתגרש ממנה. ובכלל, יש לי רעיון: ייערכו הבחירות לרה"מות יחד עם הרעיה: ז"א, היה והרעיה לא תישא חן בעיני העם, לא ייבחר האיש.
–
וח"ח למאפרת של עלמה זק כשרה נתניהו בארצנהדרת. עבודת אמנות. לא אומנות.
–

צרות בכותרות
מסר חתרני בכותרת משנה על זיתים במוסף הארץ: "מהי תמצית הישראליות אם לא גברים שעושים הכל כדי לכבוש, ובסוף יוצא להם מר"?
–
7 לילות
אנה דוברוביצקי, זו מהכל דבש, נו, שעשתה כל מיני דברים לאיתי תורג'מן, מתראיינת לגון בן ארי. הראיון הוא למעשה מונולוג ארוך. אבל אין בו שום התייחסות לבאבא.
בכל מקרה, החוזה של הכל דבש עם המוסף נמשך. זו כבר הכתבה השלישית העוסקת בסדרה או במי שקשור אליה.
ח"ח ליח"צ.

–
ברשת
קודם מיברג, אח"כ NYT ועכשיו הטיובית?
ויה newsgeek.
–
האסטרונאוטים של נאסא מצייצים מהחלל.

–

בלוגלנד
עדכונים מהמשלחת השנייה להאיטי.
–
זוכרים שהתלבטתי איך אומרים To Floss בעברית? אז הנה, יש המשך.

–
פתיחה בגלריה של בצלאל תיערך ב-28 בינואר.
–
כמה נתונים על האינטרנט ב-2009, כולל נתון מדויק על בגידות בקפה.

—
וידוא עובדות
כמו שטקבק אתמול כתבסטרופה: מושב בית הלל הוא לא בגולן אלא בגליל העליון (ידיעות, ע' 3).
–

לפני פיזור
תגידי, לא מפריע לך שאין לך מושג מה קורה כשמדברים סביבך על א(לי)רז, איילה, גואל? כך שאלו אותי חברים שדיברו על ארז, א(לי)רז, איילה, תומר, עדנה, סער, גואל.
זהו שלא, אם להשתמש בלשון הניינטיז. לא מזיז לי. חוץ מזה את גואל אני מכירה מהחיים, מה אני צריכה לראות אותו בבית האח הגדול?
בינתיים התברר לי שיש עוד תוכנית ריאליטי נוסח הבובלילים בערוץ 24, ושמה התבורי'ס. לא התבורים חו"ח, אנחנו הרי בהוליווד שבבית דגן.