טא-דם. הנה הוא כבר כאן, אחר, אחרי עיכובים שונים, כמקובל.
ממבט ראשון, נראה טוב מאוד (אבל אני משוחדת).
תגובות אחרונות
מדרש יונתי על המעבר לאייס שועלן על המעבר לאייס אזדרכת על המעבר לאייס velvet על המעבר לאייס צנזורה על הסתבכנו
"אחר", האתר של רון מיברג, באוויר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הבלחות, מסביב לעולם, סקופ, עם התגים אחר, רון מיברג. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.
ולווט אנדרגראונד ארכיון 
אני לא ממש בקטע של מיברג, אז אני אגיב רק על הקנקן:
כל הכבוד על האתר. עיצוב מוצלח מאוד ומזמין, והוא אף מעודכן במיטב טכנולוגיות השיתוף העכשוויות.
הוא אפילו הצליח לדחוף 2 פרסומות שה-ABP לא חוסם – אחת לבגדים פוליטיים ואחת לשדכן(?).
אהבתיאהבתי
שדכן – אהבתי 🙂
אהבתיאהבתי
אני מעדיפה את הבלוג של עידו קינן, הוא המיברג האמיתי כאן
אהבתיאהבתי
את צוחקת, נכון? באמת עם כל הכבוד לעידוק (ויש כבוד), זה כמו להגיד שאת "מעדיפה את השירה של נינט, [כי] היא המאריה קאלאס האמיתית כאן".
(ולמה יש לי חשש שאת בכלל לא יודעת מי זו?)
אהבתיאהבתי
מי זו מריה קלס? היא עוזרת בית או משהו כזה?
אהבתיאהבתי
למרות שגם אני קצת משוחדת. אבל את השוחד קיבלתי אחרי שעשיתי מינוי. עשיתי אותו כי הרעיון מתחילתו נראה מבטיח. עכשיו עושה רושם שגם מקיים. המון חומר קריאה על רמה.
אהבתיאהבתי
עיני רואות נכון וכרגע האתר של מיברג פתוח לגלישה חופשית?
אהבתיאהבתי
העיצוב יפה מאד, משדר עדכניות ותחכום ורלוונטיות. שאפו.
בתכנים לא הצלחתי למצוא עניין לצערי. אולי בהמשך.
אהבתיאהבתי
האתר מתיש
אהבתיאהבתי
למוזיקלי
נסה את זה בטוויטר. זה קצר יותר ולא מתיש. כנראה שזהו טווח הקשב שלך.
אהבתיאהבתי
אתר פלצני ממש כמו הכתיבה של מיברג שהייתה כנראה נכונה לשנות השבעים אבל כמו משהו שלא משובח באמת, כשהוא מתרחק מהזמן והמקום הרלוונטיים נראה פתאום תמוה. טולסטוי יהיה תמיד רלוונטי, מיברג לא. גיבובי מלים של מיברג, איזושהי תיאוריה הזויה של בועז גאון, פלצן בפני עצמו, על אבהות ישראלית שאינה קשורה לשום מציאות יום-יומית ישראלית אמיתית (בניגוד אליך, מר גאון, הישראלי הממוצע הורג את עצמו למען הפרנסה ובזמנו הפנוי חי בחרדה מתמדת). בקיצור, הבנו את הכיוון, לא רואה איך יהיו הרבה קופצים על אוסף הקש והגבבה הזה. ומילא זה היה בחינם, אבל כאן היהירות והזחיחות והפלצנות מרימות ראש. מעניין כמה מנויים יש לזה, מניח שלא הרבה. אוי לתרבות הישראלית אם אלה כותביה.
אהבתיאהבתי
אם הבשורה החדשה שלה היא מסיונריות לחיים הטובים באמריקה.
גועל נפש!
אהבתיאהבתי
אוויל משריש (עזוב, ביטוי משנות השבעים). לך תקרא "ישראל היום", תפור עליך משהו טוב-טוב, וגם רלוונטי לאללה לזמן ולמקום.
אהבתיאהבתי
בין מיברג לישראל היום אין שום דבר באמצע?
ואתה עוד מדבר על אווילים?
ושוב – אוי לתרבות הישראלית, ואבוי להתרפסות בפני התרבות האמריקאית!
אהבתיאהבתי
יש האומרים שאין אדם רע, אלא יש אדם שרע לו.
על פי אימרה זו, רע לך מאוד.
תנחומי.
אהבתיאהבתי
מה קשור פלצני מה??
http://sport.celebs-il.com
אהבתיאהבתי
כרגיל, באים עשרה אנשים ומדברים לעניין ומנסים לפתח דיון בתגובות, ואז מגיע משוגע עם מכונת ירייה ומתחיל לרסס את כל הרוע בעולם ומיד מעכיר את כל האווירה, מטנף עת הבלוג ומדביק על כל חבריו גם את הניחוח של הזבל שהוא מתפלש בו.
כמה תסכול ושנאה יש בך, אה, כדי לכתוב כזה טוקבק? אותי הצלחת להגעיל.
למחוק, ולווט! למחוק מיד.
אהבתיאהבתי
אמור להכיל רק שירי הלל?
כמו כמה אחרים, גם אני העפתי מבט וגיבשתי דעה שלילית מאד.
לנו אין זכות דיבור פה? כאן זה רק מועדון מעריצים?
אהבתיאהבתי
למי שלא הבין: התגובה שלי מכוונת לדבריו של מספר 7 "ריד מיי ליפס" בלבד.
אהבתיאהבתי
ולווט.
הבנתי שאת רוצה להעלות לעיתים יותר מפוסט אחד ליום. אני בעד בעד בעד. דה מור דה מרייר.
נוצרת בעייה קטנה שיש כאלה שלא יודעים שיש פוסט נוסף מאותו יום. בעייה.
רצוי למצוא איזה פתרון. בטח מומחי הבלוגים יודעים יותר טוב.
אפשר… בכל פוסט שני (או שלישי) באותו יום לתת קישור לחיץ לפוסט(ים) הקודם בתוך הפוסט הנוכחי אבל יחד עם תזכורת וכמה מילים עליו. (רצוי בתחילת הפוסט – הסבר נוסף בהמשך).
אפשר… לחשוב אולי על רעיון כאילו "מהפכני" שכל הפוסטים של אותו יום יפתחו בעמוד אחד ומיד – החדש יותר יותר למעלה. כלומר אפילו אם העמוד הראשי נפתח אז שיהיה מאוד ברור שיש יותר מפוסט אחד באותו יום. עשוייה להיות בעייה עם התגובות שאולי יהיה קשה לשייך אותן לפוסט הנכון, אולי אפשר פתרון (לגאוני הבלוגים הידע) שכל פוסט יקבל ריבוע לתגובות משלו כך שהתגובות לאותו הפוסט תהיינה בהמשך לפוסט. ככה בכל פוסט.
אפשר… אשמח למחשבות נוספים בהקשר.
שבת שלום ואמתין לאצבעות.
אהבתיאהבתי
לרעיון המהפכני קוראים RSS, ויש כזה גם לכל פוסט חדש שיוצא, וגם לתגובות של כל פוסט בנפרד.
אהבתיאהבתי
אפשר לעשות מנוי
אהבתיאהבתי
אכן, תוהה
תודה לאל, הטכנולוגיה פתרה כבר את הבעיות האלו (לפחות:))
שועלן וצפניה דרשו נאה.
אהבתיאהבתי
נו טוב, לא מוכרחים להראות את העליונות של האחרים.
כבר הבנתי בעבר שיש פטנטים כאלה ואחרים אבל מה יעשו כל מאותגרי הטכנולוגיה? אלה עם הפוביות מדברים שנשמעים כמו מכונת ירייה או אווירון ריסוס? חסרי אימייל? כאלה שבקושי מצליחים למצוא אתר אם שכחו להוסיף אותו למועדפים?
האם אין לנו זכויות?
אם ימנעו מאיתנו פוסטים, האם לא נחסר?
אהבתיאהבתי
חסרי האימייל? מילא, חסרי הסלולר, נטולי הפלזמה, אבל חסרי האימייל? די קשה לי להאמין. זה בחינם, זה נגיש לכל אחד, ולא נראה לי שיש אדם שיודע לגלוש ברשת ולהיכנס לבלוגים, אבל אין לו אימייל.
ואם אתה מתקשה לפתוח תיבת אימייל, אני מוכנה להעניק לך הדרכה טלפונית בזמנך הפנוי.
אהבתיאהבתי
אולי הביטוי חסרי אימייל הוא לא מדוייק. מוותרי אימייל יהיה יותר נכון. כאלה שלא רוצים להשתעבד לרפרושים חוזרים ו/או לקפיצות מעלות ריחוש ברקע בגלל איזה מייל נטול קפאין.
אהבתיאהבתי
as u wish, dear
אהבתיאהבתי
בחיי שניסיתי. לפי שעה אסתפק באסלה של שאול יהלום. זו הישנה והממוחזרת של מיברג לא מעניינת אותי.
אהבתיאהבתי
התחלתי לקרוא. המאמר הראשון שבחרתי: מיברג על טרנטינו האחרון:
http://theothermag.com/films/2009/12/161
מאמר שהוא בדיחה. מאמר שהוא תקלה נוראית. מאמר שמעיד על היעדר עורך ובדיקה בסיסית:
מיברג סבור שיש קשר בין הסרט של טרנטינו לסרט האיטלקיThe Inglorious Bastards, ומכאן והלאה מתפייט ומקשקש.
כפי שידוע לחצי מהעולם בערך, או כפי שבדיקה קלה באינטרנט היתה מגלה (יש במיין אינטרנט?), אין כמעט קשר בין הסרטים. טרנטינו חמד את השם, ולכן שם הסרט שלו הוא Inglourious Basterds, עם מספר שגיאות כתיב מכוונות. כאן זה נגמר.
ובאמת זה נגמר. אם זה מאמר הפתיחה של עורך המגזין החדש?
אהבתיאהבתי
צודק 100%.
כשחיטטתי קצת באתר גם ניגשתי הישר למאמר הנ"ל, ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
הבנאדם חי באמריקה, מתיימר לתווך לנו את תרבותה האמיתית, ואין לו שמץ של מושג באחד מהסרטים המדוברים של השנה האחרונה.
נראה לי שהוא תקוע קצת בעבר.
אהבתיאהבתי
גם אני התחלתי לקרוא, ובינתיים יומרת האחרוּת קצת מביכה.
חמישה טורים בינתיים –
הדי בן עמר משעשע;
נילי לנדסמן על עודפי וחוסרי משקל בעולם התקשורת / האופנה האמריקאי אינה סובלת מעודף מקוריות;
נילי לנדסמן על הדי-וי-די החדשים של שתיים מ"ארבעת העונות" (כך!) של הסדרה המיתולוגית "שלושים ומשהו" – כתוב נורא, אבל הם מסרבים לפרסם תגובה ברוח זו, וגם לא לתקן את ארבעת;
מיברג על האחים אולמן (בעיקר) – העלאת גרה (א) בטור שפרסם כבר ב-2007 במעריב
אהבתיאהבתי
אופס – נפלט לי מוקדם מדי, סליחה.
אז הייתי פה:
מיברג על האחים אולמן (בעיקר) – העלאת גרה (א) בטור שפרסם כבר ב-2007 במעריב (אחלה להקה, אגב);
מיברג בהספד לגיטריסט רורי גלאגר בטור שנפתח במילים "בשבוע שעבר היה כתוב כי רורי גלאגר מת". גלאגר נפטר ב-1995 (אלף תשע מאות תשעים וחמש). הוא היה אחלה גיטריסט, אגב.
בינתיים, בשביל לקבל תכנים "אחרים" כנראה שנצטרך לחכות למהדורת המנויים.
אהבתיאהבתי
אבל האם רק לי נדמה ש"מיזם העשור החדש" שתמורתו שילמו אנשים במיטב כספם, התחיל כפלופ אמיתי?
לאן נעלמו אלפי המשלמים והנרשמים עליהם קראנו? איפה הם כולם או כמיעוטם כטוקבקיסטים פעילים? לפחות כמברכים?
מוזר…
אהבתיאהבתי
עצוב עצוב עצוב.
איך נפלו גיבורים
הלואי ונתבדה – הרי בסופו של דבר קשה שם במיין.
אהבתיאהבתי
לא כל כך הבנתי למה את משוחדת. את קשורה לאתר החדש או למיברג?
אהבתיאהבתי
כפי שכבר כתבתי כמה פעמים, אני משושבינות האתר, ומרגישה אחריות מוסרית ושילוחית כלפיו.
עיין בפוסטים קודמים בנושא רון מיברג,
ובמכתב שכתבתי לו באוגוסט.
כל זה אפשר למצוא באמצעות חיפוש המילים המתאימות כאן משמאל
אהבתיאהבתי