velvet בת ארבע




אז מזל טוב לי ותודה רבה לכם, ואיך אני מתרגשת, ומי היה מאמין, ולא ייתכן, ואיך יכולהיות וכל זה. ביום האחרון של 2005, ממש בתחילתו, קצת אחרי חצות (0:36), כלומר הרגע לפני ארבע שנים, כתבתי את הפוסט הראשון בחיי, כשכמה דקות לפני כן הקמתי בעשר אצבעותיי את הבלוג הראשון בחיי וקראת לו Velvet Underground, הברקה של רגע. כי גם אני, כמו ואצלב האבל אהבתי את הלהקה ואת לו ריד (הידעתם שמהפכת הקטיפה נקראת גם על שם הלהקה?), והשם נראה לי מתאים לבלוג שהבנתי, באינסטינקט, שייכתב בעילום שם.
היום, אגב, לא הייתי בוחרת בשם: זכויות יוצרים וכל זה.

והנה אני כאן, נרגשת, שוב על הבמה בשמלת נשף נוצצת ומפויטת, קולי רועד, לבי נרעש, והמוני אנשים סביבי, פה על המגרש, מצטופפים ומכים על מקלדותיהם ברגש ובזעם, בחיבה ובשמחה, בשנינות  ובדיצה. תודה לכל מי שנמצאים כאן מהיום הראשון ועד היום, למי שהצטרפו במהלך הדרך, למי שהיו ופרשו, למי שפרשו וחזרו, ובקיצור לכל אדם שאי פעם ביקר פה ונהנה ולו לרגע אחד, וכמובן לכל כותבי הטוקבקים, שהם אומנם חלקיק זעום מהקוראים, אבל יש להם מניות, אחוזים ונחלה. בלעדיהם, איש איש בתורו, הבלוג הזה היה חסר ערך, ואני אומרת את זה בכנות ובוודאות.

אקווה להיות פה גם בשנה הבאה, ולחגוג יומולדת חמש, שזה כבר ממש גן חובה.

ראיון חג עם VU

שוב עברת דירה השנה.

ככה זה היהודיות, נודדות. הבלוג עבר בסוף השנה שעברה, ב-16 בדצמבר 2008, מהקפה לחסות אורנג'. מעבר לא קל, טכנולוגית. השדרוגים הסתיימו פחות או יותר רק באחרונה.

היה שווה?
אם לדבר במספרים, זו השנה בה הרווחתי על הבלוג פר-סה הכי הרבה כסף (מאז שהתחלתי לקבל עליו תשלום, הווה אומר שמונה חודשים לאחר שנולד).

לא הבנתי: מי משלם לך על הבלוג וכמה?
אני מקבלת על הבלוג סכום חודשי, גלובלי, שאינו תלוי במספר הקוראים, הכניסות, היציאות, הפרסומות או בכמות הפוסטים (אני מחויבת למס' מינימום). עבור הבלוג משלמת אורנג', כשכל המהלך, היוזמה והקמת הפרויקט הם של גדי שמשון (להלן: מו"ל אינטרנטי), בעל אפ.צה בלוגים, מפעילת הבלוגים של אורנג'.


אני חדשה כאן. תזכירי לי, איך ולמה התחלת לכתוב?
אני מרגישה שזה מיותר לחזור שוב, כל שנה, על כל תולדות, ונראה לי שכולם כבר יודעים, או שמעו אותי, או קראו את הסיפור בווריאציה זו או אחרת.

לא מיותר. אני התחלתי לקרוא אותך רק לפני חודש. ורק פעם בשבוע.
התחלתי לכתוב בלוג באופן ספונטני כי נתקלתי בתקרת הזכוכית, במעקה הבטון או בגדר התיל הדוקרנית של העיתונות המודפסת. הבלוג צבר תאוצה מדהימה תוך ימים משתי סיבות עיקריות:
1. האנונימיות והמסתורין שאפפו את דמות הכותבת.
2. איש לא עשה את זה קודם: ביקורת יומיומית קרצייתית על עיתונות מודפסת, ועוד.

הנה ארכיון חצי השנה הראשונה, בה שכנה ולווט בישרא-בלוג. ההמשך בלינק המובא למעלה, בקפה. באשר לשנה האחרונה, שישה חודשים כבר הועברו לפה (מהפלטפורמה הקודמת, של תפוז). חודשיים עדיין חסרים.

נשארו לך עוד חברים? עם מי לא רבת השנה?
זה באמת נושא כאוב.
בשנה האחרונה הפסיקו לדבר איתי עוד כמה עשרות אנשים. כן, עיתונאים. לא נעים. חלקם חברים. או לפחות חברי עבר.
כמו כן ניהלתי התכתשות פומבית עם נחום ברנע (שלא הגיב, אבל זה לא הפריע לו להשתמש בשירותיי).
לפחות עם רע"ש השלמתי.

את לא מפסיקה להתראיין, אה?
באמת כדאי שאפסיק, ברוב המקרים אני חווה תסכולים אין קץ, מבזבזת על כך שעות וזוכה לקרוא/לצפות בשתי מילים שלי. נכון, כבר איימתי פעמים רבות שאפסיק, ואני משתדלת.
ולמרות הכל אני חייבת לציין לטובה את הראיון בליידי גלובס, וגם את המקצוענים (דקה 17).

בואי נודה על האמת, את די מרפרפת על העיתונים.
נכון, הבלוג בנוי לפי רוחי, לפי האופן שאני כותבת וקוראת. ועם כל הכבוד לכולם, אני רק מדפדפת ומסמנת. לעתים ההתבוננות היא אקראית, לעתים אני נטפלת רק לדברים שמעניינים אותי. זה אופי הבלוג, זה הקצב שלו. לפעמים אני מרחיבה, או מוסיפה פוסטים אורחים, אבל כל נסיונותיי למסד פינות קבועות, או ליצור קאדר של אורחים שיכתוב למשל פעם בחודשיים אצבעות שחורות, כדי שאוכל לנסוע לקטוף כלניות בצפון או להתרווח בצימר עם איזו רוח רפאים, לא הצליח.
זו עבודה שוחקת נורא, והאינטנסיביות שלה לא פשוטה.

רומנים עם הקוראים – יש או אין?
אני בעד הפרדה, אחרת מישהו מאיתנו יצטרך לעזוב.
וחוץ מזה, למה זה מגיע להם?

יש לך תוכניות מיוחדות, התרחבות, התכווצות, סגירה, מעבר דירה, משהו, לקראת השנה הבאה?

אולי אתארס, מי יודע.


ואיך אפשר בלי לקנח בסקר קוראים?
אני פה –
1. מהיום הראשון.
2. מחצי השנה השנייה.
3. מהשנה השנייה.
4. מהשנה השלישית.
5. מהשנה הרביעית.
6. באתי, הלכתי, חזרתי.
7. לא החמצתי פוסט.
8. אני פה פעם בשבוע.
9. אני רק אצבעות שחורות.
10. אני רק לחם עבודה
(אחת ההצלחות הגדולות של הבלוג).

תשובות נא שגרו בתגובות. תודה.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אולי תרחיבי?, אני אני אני, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

116 תגובות על velvet בת ארבע

  1. שולמית הגיב:

    מזל טוב
    תשובה 1
    כל טוב
    שולמית

    אהבתי

  2. לפעמים/תלוי/תודה הגיב:

    יום הולדת שמח
    מבקרת בבלוג, כמה פעמים ביום, מתקופת הקפה ורשימות.

    אהבתי

  3. velvet הגיב:

    תודה רבה רבה ל

    צג – הייתי אומרת יותר מתקרב ל- 365
    בשורתה
    עטל
    יקיר
    אורי
    נחב"ר
    הקיד – אחחחח
    בטה
    רוני
    טל
    RS
    שולמית
    לפעמים/תלוי/תודה – אני מניחה שאת מתכוונת ל"חייה". ולווט לא הייתה ברשימות

    אחרי אצבעות אנסה לסכם את משאל הקוראים.

    אהבתי

  4. לפעמים/תלוי/תודה הגיב:

    כן, הכוונה היא ל"חייה".
    מבחינתי הוא חלק מהבלוג הזה:)

    אהבתי

  5. מיטל הגיב:

    אני פה מהשנה השניה, כמעט כל יום, בהפסקת האוכל בעבודה.

    אהבתי

  6. אורי ב. הגיב:

    מההתחלה בערך.
    אבל היום כבר לא קורא את הסקירות היומיות באופן קבוע. כנראה בגלל המרחק. קורא סקירות סופ"ש ובעיקר צד "מיוחדים" למיניהם גם כשהם מסתתרים בתוך החלקים שאני בדרך כלל מדלג עליהם. הכל מגיע לרסס.
    וכמובן – קורא אדוק של "לחיות את".

    אהבתי

  7. velvet הגיב:

    מיטל – פספסת שלושה ימים :))
    אורי – תמיד טוב לשמוע

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s