ארס בגבינה, פצצה בידיעות ושעועית בבירה

באמת יש מי שמסוגל לעקוב ואף להתעניין בשלל הקומבינות והתככים וההסכמים של לבני ונתניהו?

–

כל הכבוד לידיעות
בעמ' 12 יש טור צד מלבב: "כך הכינו פצצה שאי אפשר לגלות" (דודי גולדמן)
לבקשת ידיעות אחרונות מדגים פרופ' אמנון אלבק, ראש המחלקה לכימיה באוניברסיטת בר אילן פיצוץ דומה לזה שיצר המחבל בטיסה לדטרויט".
ארזת לבד?

—

גלעד שליט נדחק
אחרי ההילולות והחגיגות, הכותרות הראשיות והמוספים המיוחדים, נשפי היום שאחרי, נתניהו קורא להנמיך ציפיות. בישראל היום, בע' 4, נכתב במפורש: נתניהו אומר כי "בשלב זה אין עסקה". הכותרת מרוככת: "עוד לא ברור אם תהיה עסקה".
במעריב, ע' 8: "נתניהו מנמיך ציפיות", "לא ברור אם תהיה עסקה".
בידיעות ובהארץ אין מילה על העסקה (כנראה בגלל שזו ידיעה מאתמול בבוקר), אם לא כשלתי בדפדוף.
מזל שהיה מיצב הגלעדים מקרטון, כך שיש במה לעטר את כל הידיעות החדשות.
– אני מחפשת את יוצרי המיצב. מייל, מישהו?
—

המעריבון והביביתון
אני חוזרת ומביאה את הפוסט של בן-דרור ימיני על הפרשה, פוסט ובו כבר כמעט 500 תגובות. אמנם בד"י כתב שיעיף כל תגובה מכפישה או ל"ת, אבל הנה, הרוב המכריע מופיע. כנראה שזו הפשרה של מעריב, אחרי שבאבחה נמחקו כל הטוקבקים שנגעו לפרשה, בלי לחשוב פעמיים. אני משערת שההוראה למחיקה התקבלה כהנחתה מלמעלה, מבלי שמישהו הצליח להסביר לדורש מה המשמעות של זה, וללא כל יכולת לעשות בקרת נזקים. מאוד מצחיקה אותי הכותרת של הפוסט, "הון, שלטון, עיתון" שהרי היא יכולה להתאים לכל אחד מהעיתונים. בכל אחד מהם מעורבים שלושת הפרמטרים האלו, במינונים כאלו ואחרים. כך ש, שוב, נגרייה שלמה תקועה בין עיניו של בד"י, ואין מי שיסיר אותה משם, אף לא האדונים טרוי את מקנמרה.
–
טוקבק:
מאת: אחד שהיה שם
28.12.2009 : 10:58
רק שבנרג, לאף אחד במערכת אין דרך לראות את כתובות האייפי של התגובות, גם לא במסך העריכה. כך שמסנני התגובות בנרג, כמו גם העורכים וכו’, לא יכולים לדעת מאיפה התגובות הגיעו. רק במחלקת הפיתוח יש גישה לכתובות האיי פי – וגם אז, מישהו (בדרך כלל אילן זילכה מנהל הפיתוח) צריך להריץ שאילתה על הדטה-בייס – כלומר לבצע בדיקה יזומה.
לדעתי, כל הסיפור על שלוש כתובות איי פי זה בלוף שהמציאו כדיי לתרץ את הסרת כל התגובות.

—
כלכליסט מדווח על הכסף שמרוויח עמוס שוקן מאדלסון (כולל הפניה בשער).
הרי המארקר פרסם את הפרטים האלו אתמול, מה, בכלכליסט לא ידעו זאת?
–

–

מה מצאתי ולא ידעתי
זהותו של המתווך הגרמני נחשפה בסופהשבוע בעיתון הגרמני טאגסשפיגל: גרהרד קונרד (אני מניחה שהוא איש ביון, ולא ביום). ליאור זילברשטיין ורונן ברגמן דיווחו על כך לראשונה אתמול בידיעות, מעריב מביא כתבת פרופיל בהמגזין היום (רונן סולומון). מה הוא יודע לעשות? לכתוב על ג'ז ולדבר הרבה שפות.

–
הכותרת המדכאת של היום
"על הנוסעים ייאסר להתכסות בשמיכה שעה לפני הנחיתה" (הארץ, שער).
דייי, לא מספיק אני סובלת, גם מקור, במהלך הטיסה? ומה עם כל מי שרוצים להתמשמש עם יקיריהם, אלו שעלו איתם למטוס, או אלו שפגשו במהלך הטיסה? זו אכזריות והתעללות, כמו גם ההוראה לא לקום שעה לפני הנחיתה, וההחלטה על החשכת מסכים. אני מציעה שהנוסעים ייאזקו עם העלייה למטוס. זה יכולהיות פיתרון מעולה.
–

הכותרת המטורללת של היום
–

או: מה קרה לאבשלום קור? לחצו על התמונה כדי לקרוא את הכתבה.
—
וגם: האם אפשר היה לכנות שעועית על שם בירה? כי האפקט דומה.
–
ובאותו נושא, צרורות לכותרות
מעריב, שער:
"לחץ אוויר
בגלל קלקול קיבה של נוסע: מצב חירום בטיסה מהאסטרדם לדטרויט…"
–
צרות בכותרות
פעם אחרונה. לא מזכירה יותר את כל העיתונים והעורכים שנותנים את הכותרת "כנפיים שבורות" (כן, גם היום, לביקורת של גפי אמיר על נשות הטייסים). גם לי יש גבולות. נניח.
–

התיקונים/ ישראל היום, ע' 3

—
התנצלות
בתאריך 24.12.9 פורסמה במוסף 24 שעות כתבה על תביעות משפטיות שמגישים תושבי הדרום נגד בכירי חמאס. בכתבה פורסמה בטעות תמונתו של מוחמד נסאר, תושב כפר טורעאן, שממנה ניתן היה להבין כי מר נסאר מופיע ברשימתם של התובעים.
הרינו להבהיר כי למר נסאר, אשר תמונתו פורסמה בעיתוננו, אין ולא היה כל קשר לחמאס. אנו מתנצלים על הטעות.
(ידיעות, 16)

—
מח' מנויים שלום
מה נהיה עם המנוי להארץ של נעמה כרמי? אל תשאלו.

—

74 מיליון מחכים לבעליהם
הלו, איפה אתה? למה לא בא לקחת את הפרס?
שמתם לב, אגב, שעוד לא נראתה אישה אף פעם בין הזוכים? למה זה, כי נשים לא מהמרות, או כי הן שולחות את האבות, בעלים, ילדים, לקחת את הכסף?
אולי הזוכה שמע שזכה, קיבל שבץ ומת, ולא הספיק להגיד למשפחתו שהוא הזוכה, בינתיים הוא כבר נקבר, הטופס נזרק, ולא יהיה לכסף גואל?
—

מלחמת הגבינה
פה תנובה מרעילה עם פיראוס, ופה "מהלך חוסם מולר".

צרות צרורות בכותרות

ארס:
לועזית: venom
חומר רעלי שמיוצר ומופרש על-ידי נחש, עקרב, דבורה, חרק או כל בעל חיים אחר, ושמוחדר לאדם בעקיצה או בנשיכה. חלק מחומרים אלה גורמים כאב מקומי ונפיחות בלבד; לאחרים יש השפעות מסוכנות שיכולות להיות קטלניות.

—
לפני פיזור
איילה צורף מתזכרת מי היו הראשונים, ואיך גדלנו לתוך הרשת.