מעריב הסיר 613 טוקבקים וחסם את פרויקט ישראל היום לתגובות

חוק אדלסון

מעריב העלה אתמול בצהריים לנרג' את שלושת המאמרים נגד ישראל היום:
–

זה המציין את כל המקומות בהם העיתון תומך בביבי, הפטרון והביביתון.
זה של בן-דרור ימיני וזה של בן כספית.
המאמרים גרפו (כנראה) תגובות נאצה רבות נגד מעריב (לא הספקתי לקרוא, כשראיתי את הלינקים היו כשתיים שלוש תגובות למאמר, ובפעם הבאה כשצפיתי בהם, בלילה, הם כבר היו חסומים לתגובות).
–

הראיה לכך שפעם היו תגובות ואינן עוד.
–

זכותו של מעריב לעשות כרצונו. זה האתר שלו, ברור. אבל העובדה שהמאמרים הללו עוררו התמרמרות רבה בקרב הטוקבקיסטים, מעניינת במיוחד: אולי גם הקוראים חושבים שמעריב לא כל כך צודק במתקפה ההיסטרית הזו? אין ספק שמישהו הלך פה צעד אחד רחוק מדי.
עוד מעניין לדעת אם במערכת עצמה נשמעו קולות שונים נגד המהלך, או בעד ריכוכו, צמצומו, או מה, ואם מדובר בהנחתה של המו"ל לעורך הראשי.
–
אני מקווה שזה הסוף, שמישהו יתעשת, ושהקרב המלוכלך ייעצר כאן, אבל די בטוחה שזה לא יקרה. המעורבים מסתובבים עכשיו עם רצח בעיניים.
–
באשר לחוק, הוא מטופש לחלוטין, וברור שיוזמתו קמה מתוך בהלה, מצוקה והיסטריה. כל זה לא אומר שהרוח התומכת בנתניהו לא ניכרת בישראל היום. היא כן. לעתים זה מגוחך, ולעתים סתם מצחיק. ההבדל בין ישראל היום לעיתונים האחרים ברור: בראשון הכל גלוי על השולחן. באחרים האינטרסים רבים ומפותלים, ולא תמיד הקורא התם ואף הפחות תם יכול להבין אותם.
—
אני מוסיפה ציטוטים מתוך המאמר של חנוך מרמרי בעניין, שכבר קישרתי אליו לפני ימים ספורים:
"מעמדו של מו"ל עיתונות ביחס לתכנים שבעיתוניו אינו מוסדר בחוק, תודה לאל. ההלכה הנקוטה היום מבוססת על פסיקת הרכב בראשות נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, השופט מנחם גולדברג ("ג'ואנה יחיאל נגד ה'ג'רוזלם פוסט'").
—
… "רשאי וזכאי בעלים של עיתון, גוף ציבורי או חברה פרטית, לכוון את עיתונו לנתיבים הרצויים לו, ולמנוע פרסומים נוגדים. רשאי בעלים של עיתון לקבוע את הקו הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של עיתונו, ואינו חייב לפרסם בעיתונו דעות נוגדות".
עם זאת הכיר בית-המשפט בזכותו של עיתונאי שלא לכתוב דברים הנוגדים למצפונו, ואם יפוטר בשל כך יזכה לפיצויי הפיטורים המגיעים לו.
–
….חטאו היחיד של אדלסון הוא תמיכתו ללא סייג בראש הממשלה. זו בוודאי אינה חריגה מן המקובל בעיתונות, כפי שהתנגדות גורפת לראש הממשלה ולפועלו היא נורמטיבית לחלוטין. אין שום סיבה להניח שמניעיו של אדלסון לתמוך בביבי נתניהו שונים ממניעיהם של המו"לים האחרים לתמוך בו או להתנגד לו.
–
…את הסיכום לדברים אלה היטיב לנסח רביב דרוקר בבלוג שלו… 'מו"ל של עיתון יכול "להיות שקרן, עבריין מורשע או סתם קפיטליסט נצלן. אבל אסור שיהיה אזרח זר, יותר נכון, אסור שיהיה שלדון אדלסון'".

–

שלדון אדלסון בחגיגות ישראל היום אתמול, בנמל תל אביב.
–

בטוקבקים בפוסט הקודם נשמעו קולות הטוענים שאני שמחה לאיד ומחכה לסגירת מעריב. שקר וכזב. אני לא רוצה שאף עיתון ייסגר. נקודה. גם לא מעריב.
–
בעניין הסכסוך שלי עם מעריב: הוא הסתיים בפשרה לפני עשרה חודשים בדיוק. הסכסוך נגע לכספי הפיצויים שלי, כשמככבת בו מחלקת השכר. לא היה לו, ואין לו שום קשר לעורכי וכתבי (וצלמי ומפיקי וגו') העיתון. הם לא אשמים בהתנהלות אנשי הכספים.

—
תוס', 15:00 – הלמו חושף את הטוקבקים המצונזרים.

—
בלוגלנד
יובל אברמוביץ', קודם מעריב, עכשיו ישראל היום, כותב על הקרב ועל הראיון עם מורן אטיאס.
–

לפני פיזור
יאללה לאצבעות.