מדע בתקשורת/ לייב בלוגינג

כזכור, אני בכנס מדע ותקשורת בירושלים. נחתתי לתחילת הפאנל הראשון אחרי נסיעת פירסט קלאס במונית שירות. ספציאל. ויש אינטרנט באולם, ואפילו שקעים דקורטיביים ברצפה. אני בוכה מאושר.
רפרשו רפרשו, וגלשו מטה, לפי השעות.

יואל אסתרון, המנחה, הסביר לקוראי הארץ שתוהים לאן נעלם בשנתיים האחרונות – "הקמתי לפני שנתיים את כלכליסט… ושמחתי לברוח מהשגרה  של לבלבייב".

mada2412
מימין, אביטל בר, דוברת האקדמיה, ג'ודי סגל איצקוביץ, אילן לוקאץ', ינאי עופרן ויואל אסתרון

"בעיתונים יש קצת מדע, אבל הוא מקוטע, משובש", כך אסתרון. "כשערכתי עיתונים כלליים הייתי צריך להילחם כדי להכניס ידיעות מדע לעמודים הראשונים. הדעה הרווחת היא שמדע לא סקסי. אני במיעט מבוטל שחושב אחרת.  ההיררכיה היא כתבים מדיניים, צבאיים, וכו'. הכתב לענייני מדע נחשב לדינוזאור ששרד את כל ימי המהלכים והקיצוצים, ועושים לו טובה שמחזיקים אותו בחדר ליד השירותים, או שזו חלטורה של הכתב לענייני בריאות שמעביר קומוניקטים שקיבל לדסק.
לא באתי לדבר על כלכליסט, אבל יצרתי את הסדרה השראה, עשו לי טובה, שהרי גם אני כאילו דינוזאור.

הכתבות עולות לאתר, יש לנו גם אתר, מתברר שבין עשרים הכתבות הכי נצפות, שבע הן בענייני מדע. כל אחת מהכתבות נקראו על ידי בין מאה ל-300 אלף בני אדם.
הצעתי לאחד מערוצי הטלוויזיה תוכנית בשם מדען נולד והסתכלו עלי במבט ששמור למדענים".

ד"ר ינאי עופרן, מהתוכנית לביולוגיה חישובית בבר אילן, ולשעבר כתב המדע של הארץ מספר שכשהיה סטודנט, הלך עם חבר שלו לשני עיתונים גדולים, והציע פיילוט למוסף מדעי.

העורך (של אחד מהשניים) התאכזב כי ציפה למשהו לבני נוער, ואמר שבעצם הוא עיתון ארצי ולא וצריך לדאוג שגם לתושבי טבריה יהיה מה לקרוא. עופרן בדק ומצא שבחלק גדול מהעיתונים בעולם יש מוספים מדעיים, אבל בארץ לא חושבים שזה מעניין.
עוד סיפר עופרן שהרבה מאוד אנשי טלוויזיה מתעבים את מה שהם עושים: יו הב טו פיד דה מונסטר, יש שכבה של אנשים שעושים טלוויזיה שחושבים שהם צריכים  להראות דברים לאנשי טבריה.

ג'ודי סגל איצקוביץ' מהג'רוזלם פוסט:
בתחילת דבריה הביעה חשש כבד שבעתיד יהיו פה רק בלוגרים וטוקבקים ולא עיתונים, אבל בהמשך אמרה דברי טעם:
"אנחנו כתבי בריאות ומדע חשופים למחלות, ומראיינים  מדענים במעבדות קטנות וצפופות. זה מה שחושבים עלינו.
אף פעם לא הציעו לי שאלך (מהעיתון, V) ומפרסמים כמעט כל מאמר שאני כותבת. (אולי כי) יש לנו קהל אחר. אני מקדישה לעבודה 12-13 שעות ביממה.
עיתון אחד פרסם לפני כמה שבועות כמעט על כל העמוד הראשון על בן 41 בריא שמת משפעת חזירים.
יש 10,000 איש שמתים מדי שנה מעישון, 400 בתאונות, אבל פתאום רה"מ גילה שיש שפעת חזירים והוא נבהל והזמין חיסונים לכל האזרחים וגם טמיפלו  – שהתברר כי היא רק מקצרת את המחלה ביממה. ועל כל זה שילמו כמעט מיליארד שקל. בינתיים רק שני אחוז של האוכלוסיה התחסנו.

מו"לים חושבים שסקופים מוכרים עיתונים. וגורמים לכתבים הצעירים לרוץ אחריהם, אבל בריאות ומדע זה חשוב יותר מפוליטיקה וספורט כי בריאות נוגעת לכל אדם במדינה. אני לא רצה אחרי סקופים כי העורך מקבל את דעתי לכתוב דברים מעמיקים.
אני קוראת 30 ג'ורנלים לרפואה בחודש. אחד ביום.
אני הולכת למסיבות עיתונאים – רבים מכתבי המדע/בריאות לא יודעים את ההבדל בין חיידק לנגיף. שלא כמו ללכת לכנסת ולשמוע רכילויות, זה מקצוע. צריך ללמוד.
אני מסקרת 16 שרי בריאות, אחד יותר גרוע מהשני.
הצעתי לעשות מבחן ידע למי שהופכים לכתבי בריאות.
לדעת לקרוא ג'ורנל, או את ההבדל בין חיידק לנגיף, ואם הוא לא עבר את המבחן, לעשות קורס בבית ספר לבריאות הציבור, כי הרבה מאוד אנשים מקבלים החלטות של חיים ומוות בעקבות מה שהם קוראים בעיתון.
אף פעם לא הייתי כל כך מודאגת מהעיתונות הישראלית כמו עכשיו.
המשבר הכלכלי השפיע מאוד על בתי חולים ומחקר. בתי החולים לחוצים ומוציאים הודעות לעיתונות מוגזמות ביותר על הצלחותיהם, וכתבים לא בודקים – הם לוקחים הודעה לעיתונות, ומעתיקים.
אני מקבלת קומוניקט, דורשת את המאמר שהופיע בג'ורנל, קוראת אותו, ומראיינת את מי שחתום עליו.
כשהילדים שלי היו קטנים והצטרכתי לדווח משהו מאוחר בלילה, הייתי משאירה את הילדים עם בעלי. הייתי הראשונה לתקתק במכונת כתיבה ידנית, ואחר כך חשמלית, אבל עכשיו יש מודם ואינטרנט וכו', וזה הקל מאוד על נשים – בגלל זה יש רוב של נשים בעיתונות היום, מה שהביא לירידה בשכר.
יש לוביסטים ויחצנים בכל מקום, ואלו שמוציאים את ההודעות לעיתונות מעדיפים רק להעביר, בלי לעשות כלום. רבים מייצגים חברות תרופות, הולכים לכתבים, מציעים להם ארוחת שחיתות או ביקור בספא, וכתבים מסכימים.

בלעדיות זה עניין מסוכן מאוד, כי אם אנשים לא שומעים, למשל, על טיפול מסוים, זו סכנת חיים. כתב שמאכילים אותו בסיפורים בלעדיים לא ינשוך את היד שמאכילה אותו.
תומס ג'פרסון אמר כמעט לפני 250 שנה, שהוא מעדיף עיתונות ללא ממשלה, מאשר ממשלה בלי עיתונות כדי לשמור על דמוקרטיה.
תמיד האמנתי בזה".

אילן לוקאץ', חדשות 2
על הקושי להיות עיתונאי תבוני במערכת מסחרית.
"מה עושה פה כתב תרבות? אני שתול.
התואר הראשון שלי הוא בפסיכולוגיה, וההתמחות שלי היא בפסיכוביולוגיה, ואני קורא לזה נאמן מדע. בכל מערכת כדאי שיהיה אחד כזה.
בעיתון הארץ חצי מערכת היא…
קהל: "הייתה"
….נאמני מדע. ואז את  יוצא לעולם האכזר של ערוץ 2 ורואה שזה יותר קשה.
מיהם אותם נאמני מדע?
ערד ניר, מגיש ועורך (רופא וטרינר, שהוא גם מדען, והוא מקדם את הדברים האלו)
זה אומר שאתה צריך גם לנטרל כתבות ואייטמים.

למשל, יש עורכים ומגישים שיש להם חיבה לנושאים אנטי מדעיים. אושרת קוטלר מחבבת אנשים שנלחמים בניסויים בבעלי חיים. נאמני המדע חייבים לנטרל את האייטמים האלו. זכור לי מקרה שהגיע למערכות על שכפול אדם.
כולם בהיסטריה, כל המערכות סביב העניין הזה, ואז בא שלום קיטל ושאל למה לא היה סיקור. במקרה הזה נטרול האייטם היה המעשה הנכון.

כששרון אושפז, השאלות חזרו על עצמן: מה מצבו והאם ישתפר, ואז נפל בחלקי התורנות לערוך משדר בוקר, אז מה תעשה עם זה במשדר הבוקר אחרי שטחנו את השאלות האלו אתמול בערב?
אמרתי, גמרנו עם השאלות, בואו נסביר מהו דימום מוחי ואירוע מוחי, נסביר איך עובד המוח. נזמין מרצה שיסביר מהו המוח ומהם העקרונות.
אותה תוכנית בוקר זכתה לרייטינג מאוד מאוד מפתיע. אנשים הקשיבו.

יש בטן למהדורות חדשות בנות שעה, וכתבות מדע יכולות למלא את הבטן הזו".

תוס': אביטל בר, דוברת ומנהלת קשרי הציבור של האקדמיה הישראלית למדעים אמרה ש"יש בכל העולם עשרות אגודות של עיתונאי ומתקשרי מדע ובישראל – נאדה.
האקדמיה לוקחת על עצמה להיות אכסניה לנושא ולעזור למסד ולהעלות את הפרסטיז'ה והמקצוענות של התחום".
ההערה שלי היא שיש בישראל שתי אגודות עיתונאים שלא תמיד מתקשרות ביניהן, ולא מתפקדות באופן מושלם, כך שליצור עוד אגודה כה פרטיקולרית – נו, הלוואי אמן.

13:00
אוקיי, תקלה, נמחקו לי שני הדוברים הראשונים של הפאנל הראשון.
הראשון, חוקר המוח מהאונ' העברית, פרופ' עידן שגב, שסיפר על העיתון שהקים, Frontiers in Neuroscience.

ד"ר אהרון האופטמן, חוקר בכיר במרכז הבינתחומי לניתוח ותחזית טכנולוגית ליד אוניברסיטת ת“א. בעל הבלוג "העתיד זה לא מה שהיה פעם".


אורי רוזן, סמנכ"ל תוכן ערוץ 10
לשעבר מעריב, ועכשיו חוקר צעיר, מחיל את תורת המשחקים (ובה דילמת האסיר) על עיתונות המדע.
סיפורו הוא כזה: מכון בגין ערך סקר בקרב תלמידי תיכון ממנו עלה ש-44% חשבו שרבין חתם על הסכם השלום עם מצרים ו-4% חשבו שאלטלנה היא ספינת קזינו.
מתברר שהשאלון היה אמריקאי, וברור ששאלת הקזינו הייתה תשובה הדאחקה בשאלה הספציפית, והעובדה שרק 4% ענו שכן, היא דווקא חיובית.

הדילמה הייתה: אם להכניס את זה לכותרת.
מעריב בחר בכותרת על ה-44% וידיעות בכותרת ה-4%.
ואם למישהו יש פה זמן, שיסביר את האופציות השונות שמעלה דילמת האסיר.

14:00
איתי נבו, כתב מדע ועורך, קול ישראל.
איינשטיין אמר שאם אתה לא מצליח להסביר את התורה שלך לילד בן שש, סימן שאתה לא מדעון כ"כ טוב.

האם כתיבת בלוגים על ידי מדענים פוגעת בעיתונת המדעית ומה קורה בארץ?
"חיפשתי מדענים שכותבים בלוגים ולא מצא אף אחד חוץ מ-SceinceBits של פרופ' ניר שביב (הוא מספר על 8,000 כניסות בחודש, שזה די הרבה, לדעתו)" – ומסקנתו, שעדיין המדענים צריכים את תיווך העיתונאים.
דוברי האוניברסיטאות לא יכלו לעזור לו.
אם כך אני אעזור לו, חוקרת המוח, פרופ' אלומית ישי.
שכותבת גם ב-ynet.
ולמה הדוברים לא יכלו לעזור לו? כי היא מאונ' ציריך.

14:20
רפיק חלבי מספר על בורות הסטודנטים (שלו) לתקשורת.
דוד ויצטום בצרות. רזי ברקאי, דורון גלעזר, ועוד ועוד – לא נודעו בקרב הסטוד' לתקשורת.
למשל, איפה עובד גדעון לוי?
ארבעה ענו כך: גל"צ, הארץ, ערוץ 10, ערוץ 1.
יש לו מיליון דוגמאות. אולי אבקש ממנו אחר כך את הסקר כולו. עצוב אבל מצחיק. או להפך.
מציע להקים את ערוץ המדע, טוען שזה הכי קל בעולם.
(אגב, איתי נבו הזכיר קודם  שיש תוכנית מדע אחת בערוץ הראשון, המעבדה, המשודרת או לא בכפוף למשחקי כדורגל).


ד"ר איילת ברעם צברי
תקשורת המונים היא מקור המידע המרכזי לציבור הרחב. את הסטודנטים שלה מכשירה אב"צ לעשות תקשורת בעצמם, להתנסות לכתוב כתבות (בין היתר בשת"פ עם ynet).
אב"מ מציגה את ניתוח המדענים אחרי שכתבו מעט. טקסטים מדהימים, שמייצגים את כל דילמת הכתיבה המדעית להמונים.
(אבקש ממנה את הדברים).

מיכל דקל, סט' לתואר שלישי בחוג לתורשת הבאדם ורפואה מולקולרית.
מספרת על פרויקט Beautiful science ובעיקר על FameLab, התחרות בה זכתבה במקום הראשון.
וזה הבלוג שלהם, כלומר של המדענים הצעירים, מדע על קצה המזלג.


צבי עצמון, העורך המדעי של גלילאו:
מה עושה כותרת מתוחכמת לקוראים, הוא שואל את עצמו ועונה:
"אמנם היו לי כותרות שמצאו את דרכן לבחינות הבגרות, אך אלליי, לא לבחינות הבגרות במדעים אלא בלשון"
פרודיה שלו לטוקבקים שהיו נלווים לגילוי האלקטרון של תומסון, ולגילוי של גליליאו (האיש). צחוקים.


15:05
ד"ר דיוויד נורדפורס מסטנפורד שידבר על innovation journalism. אנחנו עוברים מכלכלה של עוד מאותו דבר, לכלכלה של חדשנות.

אופס, הוא העלה את המצגת הלא נכונה.

מתברר שאינוביישן ג'ורנליזם זו עיתונות שמדווחת על חדשנות. ועיתונות היא המפתח לקשר בין כלכלה חדשנית לציבור בחברה דמוקרטית.
(לא ממש הצלחתי להתרכז).

חלבי מודיע לו שהוא במינוס חמש דקות, כך שאנחנו בסיכומים. הוא חוקר, במרכז שלו, איך עיתונות מושפעת מחדשנות, ולהפך.

פרופ' עילם גרוס אומר לו שאם העיתונות תעסוק רק באינוביישן, הבייסיק סיינס ייפגע. אומר נורדפורס, אבל לא אמרתי את זה מעולם, לא אמרתי דבר על בייסיק סיינס, אומר לו גרוס, לא אמרת, אבל זה משתמע.
(ויכוח עצבני של כמה דקות).


16:15
נגמרה הפסקת הקפה האחרונה. שכחתי לציין שבארוחת הצהריים אכלנו לחמניות. עם גבינה צהובה או מלוחה. כן, זה התקציב. והיו גם קלמנטינות ובננות. בארוחת ארבע היו מיני רוגלאך, תה ויסוצקי כמו זה ששתה אהוד ברק, וקפה עלית.
אבל ויתרתי על הרוגלאך, כאילו כמה פחממות אפשר ביום?

הקורא מנחם בן מתבקש לפרוש.
המושב הנוכחי על אבולוציה, ואחרי שד"ר איתן קריין מנהל תוכנית תרבות-מדע בחמד"ע הציג אותו, עלה פרופ' יואל רק.
רק מספר שבטיסה האחרונה שלו ראה את הגרסה החדשה של הפנתר הוורוד, ומישהו שואל שם את המפקח קלוזו: "תסביר לי איך הנרצח נכנס בדיוק לציור הגיר שלך". וזה מה שדרווין עשה.

רק: "השימפנזה הוא הקרוב אלינו ביותר. ההתפצלות של 6-7 מיליון שנה הייתה רק אתמול. קצת לפני שהבריטים עזבו את הארץ".

לסיכום: "זו לא תיאוריה, יש נסיונות המאששים אותה, ויש הרבה נסיונות (כושלים) להפריך אותה.
אחד המשפטים החשובים בספר של דרווין (צריך שבתון כדי לקרוא אותו, מהבוקר עד הערב): Why should it be so."


עפרי אילני מסיים החודש את עבודתו ככתב המדע של הארץ (סקופ בדיווח ישיר מהבמה! לא סקופ, כבר נכתב על כך), ועכשיו הוא בחר בסיקור שלו את האבולוציה האנושית כמקרה מבחן. מה יעשה בהמשך? ישתקע באקדמיה.

ראשית הוא מלין על שאין כתב לכל תחום במדע, כבעיתונים אחרים בעולם, ומסביר שכתב המדע (לא הוא, חלילה) עלול להיות כלבויניק, שעלול למצוא עצמו גם מסקר יום אחד אירוע הקשור בדודו טופז אפילו (אני מקווה שזו אמירה לצורכי ההגזמה).

הוא סוקר כתבות מהארץ (שעסקו באבולוציה, נושא הרצאתו) מ-1996 ועד היום (לפעמים יש רווחים של שנים בין ידיעה אחת לשנייה, לפעמים יש ידיעה בשנה), ומתאר את האבולוציה של הכתבות – הן לא נראות כרצף, אלא כפלונטר מבולבל, עם כיוונים שונים ומשונים במהלך המחקר. ההסבר של פרופ' רק לכך, בראיון (מהעבר) עם אילני: שהמחקר מתפצל לענפים שונים. "יש מינים שהם על קו ההתפתחות של האדם, אבל הרוב הם ענפים צדדיים. ההתפתחות האנושית היא לא סולם או שרשרת רציפה, אלא משהו שיותר דומה לעץ עם ענפים. חלק מהיצורים נמצאים על ענפים צדדיים, ולא על הענף שלנו".

ד"ר פרן אלדסון-בייקר הגיעה מאנגליה בעיצומה של סופת שלג, ובערב חג המולד. עומדת בראש פרויקט דרווין עכשיו של המועצה הבריטית.
היא מדברת בריטית במהירות הרכבת הכי מהירה ביפן. אני מתקשה ללקט ממנה. אתאמץ.
בכללי היא מסקרת את פעילות הפרויקט, ואת העובדה שהוא עוסק בהנחלתו לילדים ובני נוער, מגיל 7-19. הפרויקט פעיל בכל העולם כמעט.

הדרוויניזם היא תיאוריה במשבר, שמנסה למצוא (אולי לקדם)  את היחסים בין אבולוציה לדת.


17:33
תעודות הוקרה לאבי בליזובסקי, מייסד ועורך אתר הידען, אתר התוכן המוביל בעברית למדע וטכנולוגיה, הקיים 13 שנים, פרס הוקרה (מטעם הכנס). פרסים נוספים לזהר גורי, עורכת כתב העת ראש גדול וסוניה פלדמן, אחראית תחום מדע וחינוך, המועצה הבריטית.

17:45
אני מראיינת את פרופ' עילם גרוס. קודם לכן הספקנו לחמוק החוצה, כדי שאצלם אותו באור האחרון של ירושלים.

eilam1

מכיוון שלא יכולתי גם לראיין וגם לכתוב, אני מקצצרת  עכשיו, ורק את ההיי לייטס, ממש לפני שאני צונחת.

פרופ' גרוס, פרופ' לפיזיקת חלקיקים במכון ויצמן וחבר בקבוצה הישראל במעבדת סרן, המכון האירופי לחקר הגרעין בז'נבה, היה בשנה שעברה דוגמן הבית של הניסיון לניסוי בסרן בתקשורת הישראלית (גם פה בבלוג).

הוא לא ממש השתגע על הכינוי שהדבקתי לו, "דוגמן הבית", אבל לפחות נענה לבקשתי לחזור על תיאור הניסוי בקצרה. דיברתי איתו על הופעותיו הטלוויזיונית המרובות, על איך היה אצל קירשנדון, והוא עצמו סיפר איך הוא מתכונן שמונה שעות (!) לפני כל הופעה שכזו, כדי להפיק מעצמו את המיטב, וכיצד התקשרו אליו השבוע מקירשנדון כדי לבקש שידבר על חורים שחורים. הוא השיב שזה לא תחום ההתמחות שלו, אבל התעקשו שם, כי הוא מסביר מצוין (הנה הופעה שלו שם, אחרי שהניסוי נעצר, ואחת מהממת מול תלמידים, בקשת).

הוא אמר שאין לו בעיה עם העובדה ששני מושגים קליטים כמו "המפץ הגדול" ו"החלקיק האלוהי" הפכו את הניסוי בסרן לכה פופולרי בתקשורת, והוא חושב שהכיסוי, בסך הכל לא היה מופרז. מה שכן, הוא חושב שההתלהבות הייתה מעט מוקדם, אבל בכך יש להאשים רק את אנשי סרן הלהוטים.

ומכל אמצעי התקשורת, הוא הכי מעדיף את הטלוויזיה בגלל תוכניות כמו חוצה ישראל עם רינו צרור ומקבלים שבת עם דב אלבוים.
תוס': ומיהו כתב המדע הטוב בישראל? פרופ' גרוס אומר שדודי גולדמן מידיעות. שאלתי אם הוא מציע לשכפל אותו בכל המערכות, ומישהו מקהל תיקן אותי: "לשבט".


זהו, אחר כך הייתה דרמה בדרך הביתה (שאינה קשורה למרואיין), אבל על כך בבלוג השני, בקרוב.



אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה לייב בלוגינג, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

54 תגובות על מדע בתקשורת/ לייב בלוגינג

  1. velvet הגיב:

    אבקשכם להימנע מהשמצות הדוברים. ביקורת כן. השמצות לא. תודה.

    אהבתי

  2. פרוזה הגיב:

    מדע זה לא רק רפואה, מיינד יו.

    אהבתי

  3. חנן כהן הגיב:

    לא ראיתי אותך.

    אני עכשיו כבר בחזרה במוזיאון.

    אהרון האופטמן אמר משהו נכון ומעניין – צריך שיהיו עיתונאים שמבינים במדע כדי לשאול את המדענים שאלות קשות ולא רק כדי לייצג את העבודה המדעית שלהם בתקשורת.

    אהבתי

  4. סתמית הגיב:

    תודה על הדיווח. מעניין.
    אם הבנתי נכון את דילמת האסיר והקשר לבחירת הכותרת בעתון אז אין לי שמץ מי המנצח, מעריב או ידיעות.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      מעריב מנצח באתיקה. ידיעות בצוהב.
      (במקרה הספציפי הזה).
      מעריב יכול לראות את עצמו כנכשל, אגב, כמי שלא שחקק את הסקופ עלק. עייני במשמעות הדילמה.

      אהבתי

      • סתמית הגיב:

        אם ככה אז מעריב אכן מנצח.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        מעריב ניצח במישור הערכי, אבל הפסיד במישור הסנסציוני והצהוב.
        עכשיו תגידי לי איזה מהמישורים לדעתך יותר חשוב לעיתון?

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        אם היה מדובר רק במישור הערכי, אז לא היתה פה דילמה בכלל. כולם היו צריכים לפרסם את ה-44.
        הבעיה היא שאתה מפחד ממה שהיריב שלך יעשה, וזה מה שגורם לכדור השלג האינסופי בו מידרדרת העיתונות.

        אהבתי

  5. שועלן הגיב:

    הכוונה הכללית היא שאם אני לא אפרסם את השטות והעיתון השני כן יפרסם את השטות, אז אני אפסיד והוא ירוויח (רייטינג זול).
    אם שנינו לא נפרסם, שנינו נרוויח (לא ירדנו לזנות, ולא הפסדנו במלחמה הצהובה מול היריב).
    אם שנינו נפרסם, שנינו נפסיד, אבל קצת (ירדנו לזנות, אבל לפחות ביחד).
    וזוהי דילמת האסיר – האם להעיד נגד החבר או לא, כשהרווח וההפסד נגזרים גם מהפעולה המקבילה של החבר, ולא תלויים רק בו.

    אהבתי

  6. שי הגיב:

    כל שבוע אני אוסף את הכתבות הכי מטופשות, מיותרות וכיו"ב ומפרסם בבלוג. רובן הגדול עוסקות במחקרים מדעיים (טבע, חברה, לא משנה). הסיקור התקשורתי למדע הוא לסנסציוני ומעניין, עדיפות לסקס או זוגיות. חשיבות מועטה לחדש, חשוב זה לא חשוב.

    אהבתי

  7. שועלן הגיב:

    תודה על העדכונים.
    נשמע כנס מרתק.
    חבל שאני לא שם.

    אהבתי

  8. אריאל הגיב:

    בהחלט יש נוכחות בולטת לכלכליסט במישור המדעי.
    המשיכו כך.

    אהבתי

    • אפרת הגיב:

      נראה לי שהפופלריות הגדולה של סדרת השראה שלהם מראה שבניגוד למה שמקובל לחשוב יש ציבור לא קטן שפשוט רעב וצמא לכתבות איכותיות.

      אהבתי

    • י"א הגיב:

      למען הרקורד: "השראה" היא פרי השראתם של כמה עורכים נפלאים ב"כלכליסט" – אמיר זיו, אדוה קיזלשטין, אורן הוברמן, אסף אביר, וכמה כותבים מחוננים – טלי שמיר, איתי להט, וכמובן שיזף רפאלי. אני מקווה שהפעם לא שכחתי אף אחד…

      אהבתי

  9. שועלן הגיב:

    בקשר למה שאמר רפיק חלבי:
    גדעון לוי זה לא ההוא מהתכנית ראיונות בערוץ המקומי בכבלים?

    אהבתי

  10. ליהי הגיב:

    אפרופו בלוגים של מדענים בארץ, דווקא יש שניים. האחד הוא בלוג 'מדע אחר' של רועי צזנה בתפוז: http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=schleimascience. אמנם מדע פופולרי, אבל בכל זאת.

    ויש גם ה'בלוג לנושאי מדע' (שכבר לא כל כך פעיל) של גל ברק: http://scienceblog.galbarak.co.il/

    את כתביו של הראשון ערכתי בזמנו באחד המגזינים בהם כתב. את השני אני מכירה דרכו.

    אהבתי

  11. ליהי הגיב:

    מה העניין הזה עם "תגובתך ממתינה לאישור"?

    אהבתי

  12. ליהי הגיב:

    אפרופו בלוגים של מדענים בארץ, דווקא יש שניים. האחד הוא בלוג ‘מדע אחר’ של רועי צזנה בתפוז: http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=schleimascience. אמנם מדע פופולרי, אבל בכל זאת.

    ויש גם ה’בלוג לנושאי מדע’ (שכבר לא כל כך פעיל) של גל ברק: http://scienceblog.galbarak.co.il/

    את כתביו של הראשון ערכתי בזמנו באחד המגזינים בהם כתב. את השני אני מכירה דרכו.

    אהבתי

  13. חנן כהן הגיב:

    המצגת של מוזיאון המדע על הנובל של עדה יונת זכה לאלפי חשיפות באתר ואני מניח שעשרות אלפי העברות באימייל. גם זה מדע ותקשורת המונים אבל כולם מדברים על התקשורת הממוסדת.

    http://mada.org.il/ay

    אהבתי

  14. ליהי הגיב:

    אפרופו בלוגים של מדענים בארץ, דווקא יש שניים. האחד הוא בלוג ‘מדע אחר’ של רועי צזנה בתפוז: http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=schleimascience. אמנם מדע פופולרי, אבל בכל זאת.

    אהבתי

  15. דפי קודיש וייכרט הגיב:

    הגהות פנים – מקש ה"מ" שלך שבת בסיכום של ג'ודי סגל-יצקוביץ'. מראיינים ב(מ)עבדות, מת (מ)שפעת חזירים, ולעתי נש(מ)טו עוד כ(מ)ה, אבל אני לא בטוחה.
    נשמע כאילו היה לך יום מעניין שהצדיק את ההשכמה המוקדמת. תודה על העדכונים – מקוה שנהנית.

    אהבתי

  16. אפי הגיב:

    אני טועה או שרפיק חלבי הודח מרשות השידור בעקבות הטרדה מינית של השדרית מירי אליקים?
    ואם כן, מה הוא עוד עושה בכנסים כאלה?

    אהבתי

  17. אביב שרון הגיב:

    אני מנוי על הבלוג ותזן הרסס של אריאל גליל, מורה למדעים מחשמונאים.

    http://arielgalula.co.cc/
    http://www.google.com/reader/shared/arielgalula

    והקורס של אב"צ מוצלח מאוד

    אהבתי

  18. קול קורא הגיב:

    האמת שסיקור המדע בעיתונות העברית הוא די גרוע, כתבים לא מצליחים לקרוא מחקר מדעי ולהבין עניינים של תוקף, מהימנות ואחוזי שגיאה במחקרים שהם כותבים עליהם, אבל העיקר הכותרת הסנסציונית. וגם לא חשוב מאיזה ירחון דרגה ז' מגיעה הידיעה. מצד שני, אני במקום רפיק חלבי לא הייתי מתרגש שמישהו לא יודע איפה עובד גדעון לוי, עם כל הכבוד, יש דברים יותר חשובים לדעת, והשם של עיתונאי פחות חשוב מתוכן הדברים שהוא מייצר.

    אהבתי

  19. ביילע הגיב:

    אני שמחה שהיה לך יום מעניין בירושלים.
    אם הרוגלעך היו מאנג'ל חבל שוויתרת (-;

    את צבי עצמון אני מכירה ואף פעם לא ידעתי שהוא יכול להיות מצחיק – זאת לא השמצה, הוא איש יקר.

    אהבתי

  20. הרצל הגיב:

    כתבי מדע הם לא מדענים ולעיתים הם טועים טעויות מרות וצורמות בכתבות מדע. אז לפחות שישכילו לשאול ולהבין, או שישאירו זאת לאנשים שמתמצאים יותר מהם בחומר.

    אהבתי

  21. הרצל הגיב:

    ועוד משהו שרציתי להגיד שמתחבר לנושא הסיקור המדעי בעיתונות. בכתבתו של יקי מנשנפרוינד במעריב הוא מביע סלידה גדולה מעיתונאים שכותבים על תיאוריות מדעיות שנמצאות מחוץ לקונצנזוס.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/984/420.html

    אז לדעתי זו טעות. אין תרומה גדולה מכתבים שכותבים על תיאוריות קצה שנמצאות מחוץ לקונצנזוס. ראשית, הדבר חושף את הקהל הרחב למידע כולו ולא רק למידע שפוליטיקאים מושחתים מעוניינים להאכיל אותנו. ושנית, הדבר גם תומך בהתפתחות המדע וגורם אחרי כן לצעירים רבים לפנות אל תחומי המדעים. כי יש שם אקשן, כי יש ענין, כי הם רואים שעוד נשאר הרבה מה לחקור!

    הציבור הרחב הוא מספיק אינטלגנטי כדי לקרא על כל התיאוריות המדעיות, ולהבין. אל תחליט בשבילו מה נכון ומה לא, תן לו להחשף לכל המידע ולהחליט לבד.

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      זה הכל עיניין של מינונים.
      בהארץ, למשל, היו לאחרונה כמה פרסומים של תיאוריות של פיזיקאים הזויים סביב התקלות ב-CERN. אני אפילו לא אחזור על התיאוריות המטופשות שהועלו שם.
      אין מה לעשות, התקשורת אוהבת את הסנסציוני, ולצערי ה-80/20 עובד במקרה הזה הפוך.
      ולא, הציבור הרחב לא מספיק אינטיליגנטי. אתה נותן לו יותר מידי קרדיט.
      כשהציבור הרחב קורא על מדען קוריאני שטוען ששיבט תינוק אנושי, הוא מאמין.

      אהבתי

  22. שפרה הגיב:

    מרתק ביותר. תודה על כל התמלול. בטח היה חתיכת עבודה 🙂

    אהבתי

  23. הרצל הגיב:

    שועלון, אולי מוטב שתכנס לכמה שיעורים בפקולטה לפיזיקה לפני שאתה קופץ וקובע מה מדע ומה לא.

    אהבתי

    • הרצל הגיב:

      כמובן שתגובתי זו שייכת לשירשור של תגובה 19. בטעות זה פתח לי תגובה חדשה.

      אהבתי

    • שועלן הגיב:

      א. כבר נכנסתי איזה פעם או פעמיים, תודה.
      .
      ב. איפה ראית שקבעתי שמשהו אינו מדע? אני תוקף את התקשורת שמבליטה סיפורים סנסציונים על חשבון העיקר. זה שבעולם המדע מותר לנסח גם תיאוריות הזויות שרוב מוחלט של המדענים דוחה בתוקף, לא אומר שצריך לפרסם אותן לרבים רק בגלל שאפשר ליצור מהן כותרות מעניינות (ומטעות).
      .
      ג. אם אתה בכל זאת מתעקש, אז דיברתי בדוגמא שהבאתי מהארץ על המאמר הבא, בו טוענים 2 פיזיקאים שהתקלות הרבות בפרוייקט CERN נובעות מכך שחלקיק בוזון-היגס לא רוצה להתגלות, וכל פעם שהוא נוצר בעתיד משפיע לאחור על ההווה שלנו כך שהוא לא יווצר בעתיד. אה כן, וההוכחה שלהם בוצעה בעזרת קלפים!
      יש פה את כל המרכיבים הדרושים לכותרת בעיתון, אבל שום דבר שראוי להתייחסות רצינית מבחינה מדעית.
      http://arxiv.org/PS_cache/arxiv/pdf/0910/0910.0359v3.pdf

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        אני חוזר בי, אין הוכחה בעזרת קלפים.
        יש הצעה להחליט על עתידו של ה-LHC בעזרת קלפים, כלומר לתת ל"מזל" (בהנחה שמושפע מהיגס בעתיד) לקבוע את עתיד הפרוייקט הענק הזה.
        תוסיף לזה את הפרסומים הרבים אודות קולות (שוליים מאוד) מהקהילייה המדעית שטוענים שה-LHC עשוי ליצור חור שחור שיביא לסוף העולם (שלנו). אין כמו קצת דרמה אפוקליפסית למכירת עיתונים.
        אין לי בעיה שמשמיעים גם קולות כאלו, כדאי רק ששכיחותם בכותרות יהיו יחסיים לשכיחותם בקרב הקהילייה המדעית, ורצוי גם לתת את הביקורות המדעיות על כך בגוף הכתבה.

        אהבתי

  24. הרצל הגיב:

    נילסן ונינומיה הם לא סתם ארחי פרחי. אלו פיזיקאים רציניים שאחד מהם אף אוחז במשרת עורך ראשי של כתב עת מדעי.

    האם התיאוריה שלהם יותר מוזרה מכל מני פרשנויות שמושמעות כיום הנוגעות למשל למכניקת הקוונטים (תיאוריית התודעה המכוונת, תיאוריית יקומים מקבילים), אשר מקבלות גיבוי מלא מפרופסורים נכבדים? כלל לא. בפיזיקה ישנן מוזרויות רבות ואין להתעלם מהן.

    כתבי מדע מחויבים להתמקד דווקא בתיאוריות המוזרות. ילדים שקוראים על "חלקיקים שחוזרים בזמן", הם אלו שבוחרים אח"כ להיות מדענים ופיזיקאים, ולא ילדים שבטוחים שעולם הפיזיקה בנוי רק ממשוואות מקסוול ומכניקה ניוטונית.

    חוץ מזה, הפיזיקה של הקונצנזוס כנראה לא מענינת אף אחד (כפי שגם משתמע מהפוסט כאן למעלה), אז כדי לסקרן את הקורא כתבי מדע נאלצים מדי פעם לנקוט בגישה צהובונית.

    אהבתי

  25. תמר הגיב:

    הסיקור המדעי בעיתונות מזעזע. בהארץ כתבו פעם שבתוך כדור הארץ יש קובייה ענקית. אחר כך התנצלו בקטן.

    דווקא בבלוגוספרה יש התעוררות מדעית:
    רועי צזנה – http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=schleimascience
    אריה מלמד-כץ – http://arie-science.blogspot.com/
    גיל גרינגרוז – http://www.notes.co.il/greengross/

    ועוד רבים ורבות…

    אהבתי

  26. ליאורה תמיר הגיב:

    יש הרבה בלוגים על מדע
    גלי וינשטיין
    http://www.notes.co.il/gali/
    יהודה בלו
    http://www.notes.co.il/ben-hateva/
    יעל פטר
    http://cafe.themarker.com/view.php?u=318189
    ועוד רבים ורבות…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s