אילת: השמש סנוורה את עיני המארגנים (פוסט אורח)

כתב גל מור


נסיעה לאילת היא תמיד מסע בזמן. הפעם נוסף לעזובה הכללית בעיר שהייתה פעם יעד נכסף מוצג ארכיוני הקרוי כנס אילת לעיתונות. אלמלא הוזמנתי להשתתף כדובר באחד המושבים סביר להניח שלא הייתי טורח, לא רק בגלל המחיר אלא גם בשל השירות. במילים אחרות, כנס אילת אינו רלוונטי ברובו.



אני לא מתכוון לכך שהכנס מיותר או לא חשוב. ירון לונדון, מוטי קירשנבאום וסבר פלוקצר ראויים לאות מפעל חיים. חלק מהמושבים היו אפילו מעניינים במידה, אך הכנס נראה אזוטרי למדי בהתחשב בלהבות הראשונות המלחכות את פאתי רומא בעוד באילת מתדיינים בניחותא.

השמש האילתית החזקה כנראה מסנוורת את עיני המארגנים מלראות שהעיתונות והעיתונאי נתונים במשבר חריף עקב השינויים המהירים במדיה. לא פלא שלא ראינו עדכונים בבלוגים, טוויטר ופייסבוק מהכנס. רבים מהמשתתפים קרובים בגילם ללונדון וקירשנבאום ועבורם מדיה חברתית היא סוג של קוריוז.


שלושה מושבים עסקו באינטרנט בכנס השנה וכולם מתאפיינים בנקודת מצב נזפנית ולעומתית, אם לא בכותרת אז בהרכב הדוברים והדברים: "טוקבקים – חופש הביטוי או חופש השיסוי", "רשתות חברתיות ואתיקה" ו"אינטרנט – סוף עידן החינם?". "המלחמה" בין האינטרנט לעיתונים הסתיימה מזמן והאינטרנט ניצח ובאילת עדיין דנים אם טוקבקים זה טוב או רע. מושבים אלה, כמו רוב הכנס, עוסקים באופן בו העיתונות מסקרת נושאים אך לא בעיתונות עצמה.


מהי עיתונות היום? מיהו עיתונאי? האם יש מקום לנסח מחדש את כללי האתיקה בהתחשב בהתפתחות הטכנולוגית? כיצד אמורה לפעול מערכת חדשות מאוחדת בשנת 2010 על פי עשרות מודלים קיימים? כיצד עסקי החדשות יכולים לאמץ מודלים עסקיים חדשניים כדי להינצל? מארגני הכנס היו עושים לעצמם ולעיתונאים שירות חשוב אילו הקדישו את האירוע לאינטרנט, לא מעמדה של עימות אלא מעמדה של סיכוי והזדמנות. כי עתידם נמצא שם. הם היו צריכים לערוך סדנאות עבור עיתונאים המעוניינים ליישם כלים חדשנים בעבודתם, ללמוד איך לעבוד עם מקורות מידע באינטרנט, להפוך לבלוגרים ולהשתמש בטוויטר ופייסבוק ככלים עיתונאיים, לפתוח פודקאסטים ווידאוקאסטים ולהפסיק להתבלבל כשיותר מדף אינטרנט אחד פתוח בדפדפן.


105 עיתונים נסגרו השנה בארה"ב, 10,000 עיתונאים איבדו את עבודתם ו-23 מ-25 העיתונים הגדולים מדווחים על ירידה בתפוצה בהיקף של 7-20%, ההכנסות יורדות בצורה תלולה, וושינגטון פוסט סוגר את משרדיו בניו יורק, שיקגו ולוס אנג'לס ו-2009 הוכתרה "השנה בה מתו העיתונים". כך נראית תעשייה שמתכווצת במהירות. תמים מי שחושב שהנחשול הזה אינו בדרך אלינו ופיטורים, צמצומים, מיזוגים וסגירות של עיתונים לא יעמדו על הפרק בשנה הבאה. אפשר להמר על התחזית הזו בביטחון כפי שאפשר לחזות את נושא הכנס של השנה הבאה או זו שאחריה "המשבר הגדול – איך לא צפינו ומה עושים". זה יהיה כנס מעניין.

גל מור כותב על טרנדים טכנולוגיים בבלוג חורים ברשת. אוצו אוצו.

—-

תוספת, 16:24
דב אלפון אומר שהתקשורת בישראל ימנית.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על אילת: השמש סנוורה את עיני המארגנים (פוסט אורח)

  1. מנחם דונש הגיב:

    אני לא מבין, כנראה, הרבה יותר מנחום ברנע בנושא של בלוגים ופוסטים. ובכל-זאת, נדמה לי כי אף אחד לא צריך לשלם, כדי שפוסט אורח יפורסם אצלו בבלוג הזה.
    כן, אני חנפן. ויש לי בלוג. ועדיין לא ביקשתי כי פוסט אורח שלי – יפורסם בבלוג הזה.

    אהבתי

    • ל-מנחם דונש הגיב:

      בטוחני שאם תבקש מולווט לכתוב פוסט אורח לא תידחה על הסף. פוסט שעוסק בתחום שבו עוסק הבלוג, רצוי ביום שבו אין פוסטים (בד"כ ימי ראשון) וכמובן פוסט שולווט תוכל לאשר לפי הכללים שלה. אחרי הכל זה הבלוג שלה. אין לי מידע אבל כנראה שולווט לא גובה תשלום עבור פרסום פוסט אורח למרות שזה יכול להיות סטארט אפּ חדשני (ובעייתי מעט בהיותה בעצם מועסקת של בעלי האתר).

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        :))
        לשלם לי כדי לכתוב פוסט אורח?? מה עוד?
        להפך. הצעתי לכותבים מאילת כסף.

        אהבתי

      • הארה הגיב:

        אולי יש פה אי הבנה בעניין מה שכתב מנחם דונש. כנראה שכוונתו היתה שבעל הבלוג לא צריך לשלם לאורח בעד פוסט אורח.

        אהבתי

  2. HananHarel הגיב:

    שעושים כנס באילת שלא יצפו שהוא יהיה מעניין. העיתונות המסורתית עם הראש בחול ומרשה לעצמה לבקר את האינטרנט. כדאי להסתכל על ההיסטוריה וללמוד מה קרה למוסדות שלא התאימו עצמם לרוח התקופה.

    אהבתי

  3. צפריר הגיב:

    נו, מילא הניסיון של העיתונאים הוותיקים "לביית" את האינטרנט ולחנך את הגולש/הטוקבקיסט/הבלוגר/הסוציאל-נטוורקר ושאר מיני בישין. אפשר לסלוח מפאת גילם והחרדה הבסיסית שלהם מפני מגמות הקמות עליהם ועל מטה לחמם.

    אלה שאני ממש לא מבין הם הבלוגרים דוגמת גל. למה בכלל לטרוח ולענות על מה שאתה מכנה "לעומתיות" בלעומתיות משל עצמך? אתה זקוק להכרה מהממסד הישן והמתפורר? אתה רוצה שהם יידעו שאלה ימי פומפי האחרונים שלהם ובקרוב הם יידרסו תחת מגפיהם הממוסמרים של כותבי הביקורות על יישומי טוויטר לאייפון?

    הגיע הזמן שנציגי התקשורת המסורתית והחדשה ילמדו לחיות זה לצד רעהו בלי להסתלבט על רזי ברקאי או על מיליוני פלצני הרשת. לכל אחד יש תפקיד מוגדר בתוך מערכת מוגדרת פחות או יותר. ולאנשי הווב יש גם את החופש להגדיר את המרחב שלהם ואת תחומי העיסוק שלהם. חבל שהם מבזבזים את הזמן בלקשקש על כמה הזקנים זקנים. 

    אהבתי

  4. גל מור הגיב:

    היי צפריר. אני לא זקוק להכרה ולא הייתה לי כוונה להתריס בלעומתיות או להסתלבט. עיתונות היא לא עסק שולי של כמה קשישים אלא פעילות בעלת אינטרס ציבורי. וכן, מודעות למצב היא תמיד השלב הראשון לשינוי.

    אהבתי

  5. צפריר הגיב:

    איזה שינוי?

    האינטרנט משנה את המהירות, ואת התפוצה, ואת מה שכונה פעם "מכתבים למערכת", ומאפשר לכל אחד להיות עיתונאי ותחנת שידור. אוקיי. וואללה. עלינו על זה.

    החדשות, מאידך, הן אותן חדשות: מו"מ עם הפלסטינאים, אונס, רצח, הומו דפוק ועשיר מוצלח. כלי תקשורת שמדווח על הדברים האלה בצורה שהיא רלוונטית לציבור הצרכנים שלו, הוא כלי תקשורת מצליח, בין אם הוא אינטרנטי, טלוויזיוני, מודפס או בתצורת שירה ווגונית. התוכן הוא העיקר, וכל היתר הם כלי הפצה ותו לא. אפילו האינטרנט.

    אתה קובל על זה שלא מדברים על האינטרנט באירוע של עיתונאים. לטעמי, לדבר על צינורות צריך לדבר בכנס שרברבים, ובכנס של עיתונאים עדיף לדבר על דיווח.

    אהבתי

  6. שקשוקה הגיב:

    צפריר – שמעת פעם שהמדיום הוא המסר?

    אהבתי

  7. צפריר הגיב:

    אוקיי, אחרי 15 שנה שאומרים לי "אינטרנט", נדמה לי שתפסתי ת'פרנציפ.

    אהבתי

  8. גל מור הגיב:

    צפריר, לטעמי פספסת לחלוטין את הפוסט. אולי לא הסברתי כראוי, אך העניין אינו "שצריך לדבר על האינטרנט" אלא שהעיתונות חייבת להתחדש כדי להישרד.

    אהבתי

  9. צפריר הגיב:

    לא יודע, אני לא אוהב להיות טרול. הלכתי ובדקתי על מה היו כלל המושבים. אם הגישה שלך היא: "משוגעים, העיירה בוערת ואתם מדברים על סופגניות", אני חושב שאתה צודק, אבל..

    קח למשל את תעשיית המוזיקה. תסכים אתי שהמודלים הישנים להפצת מוזיקה מצויים בקריסה דומה לזו של עולם המו"לות ואולי חריפה ממנה. אז מה? בעצם זה אמור להיות מרכז סדר היום של מוזיקאים מכאן ועד בכלל, או שאולי עדיף שהם ימשיכו לעשות מוזיקה? הקונטראסט שבין הצורך הגובר בתוכן והקושי הגובר להתפרנס מתוכן הוא הנושא היחיד, או שאולי גם התוכן עצמו שווה דיון? (וזה פחות או יותר מה שעושים בדרך כלל בכנסים של אגודת העיתונאים. מדברים על כיסוי).

    העיתונות מתחדשת. יש בה נחום ברנע ורזי ברקאי ויש בה יובל דרור וגל מור, שאולי יום אחד ישפיעו באותה מידה, אם הם – או מקביליהם – יטפלו בסוגיות שנוגעות לכלל הציבור.

    ההתמוססות של המודלים העסקיים הישנים היא קצת כמו הטיטאניק. טוב, טבעה. קראנו את הספר, ראינו את הסרט… עכשיו הלאה.

    אהבתי

  10. גל מור הגיב:

    עכשיו הלאה. נכון. אף אחד לא ביקש לדבר על העבר ולהכות על חטא. מודלים חדשים, היערכות לעתיד – על כך צריך לדבר. התכנים החדשותיים לא השתנו אך המדיה ודרכי ההפצה כן השתנו וזה שינוי משמעותי שמשפיע באופן עמוק על התעשייה. איך תומכים במודלים שיאפשרו לאנשים לקבל את החדשות שלהם בכל זמן ופלטפורמה, כן גנים נעולים או לא, העימות בין המדיה החברתית לאתרי החדשות, מות העורך וכו'. כל אלה נושאים שעומדים בראש סדר היום של הדיון הציבורי בנושא זה בארה"ב

    אהבתי

  11. אלוני הגיב:

    איתי אנגל היה?
    עיתונאי העשור צנוע ומוכשר ברמות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s