האקסודוס של חודדה

חלוקה סימטרית בין כותרות העיתונים:
ידיעות ומעריב: משפטו המתחדש של איוון דמיאניוק.
הארץ וישראל היום – 980 מחבלים ישוחררו בעסקת שליט.
המספר נחשף בזכות תגובת הפרקליטות לעתירת נפגעי הטרור לבג"ץ.

החשוד באונס סולק משער הארץ, אבל עדיין מופיע על כל שלושת העיתונים האחרים.

הנזלת של נתניהו – בכל השערים, אבל רק בישראל היום היא הגג.

.

מה קרה לנתניהו (2)
כל כותרות העיתונים תוהות מה קרה לו. בהארץ מדובר על וירוס שדורש מנוחה "כדי שלא יתפתח למחלה חריפה יותר"; במעריב מדובר ב"מחלה עונתית קלה". מיה בנגל מזכירה את הדלקת בלחמית העין ממנה סבל רה"מ בחודש שעבר.
ידיעות הכי הגזים: כותרת ענק בע' 4: "הצטננות ביחסים".
במעריב בכותרת באותו ע', "החום ביטל", צנועה וססגונית יותר לעומת זו הבומבסטית בידיעות.
ידיעות מצטט את נתניהו אמש בכנס העיתונות: "אני מסתכל על השעון ורואה שבעוד 11 שעות וחצי אני צריך לטוס, לכן מיד בתום הנאום אני חייב לברוח מכאן"
בישראל היום מוקדש למחלה האנושה טורון בע' 3, וגם פה מודגש שאין שום קשר לעסקת שליט: "דלקת ויראלית וחום קל".
מחלונות שאיש מאיתנו לא היה מזכיר בשיט, הולך לעבודה ולכל ענייניו בספונטני, הופכות לדיבור ויראלי לוהט כשזה כרוך ברה"מ.

נסיון האונס, ציטוטים נבחרים (המשך לזה)
"אם לדוגמה הוא היה רואה בחורות עירומות לידו, הוא היה מוריד את הראש מבושה" (חבר משפחה למעריב).

"אני בטוח שמדובר בעלילה. אולי מישהי רצתה לנקום בו לפני החתונה" (שם, שם)

"הבית של סרן א', מאבטח הרמטכ"ל שנאשם בנסיון אונס" (מעריב) – הוא עוד לא נאשם. הוא חשוד.

"הוא היה ילד טוב ושקט. אבל עם כל השקט שלו, אם היית מדליק אותו, בשנייה אחת הוא היה קורע אותך" (חבר, מעריב).

"ארוסתו ו', בחורה צעירה ומטופחת" (מעריב)

"הייתי שיכור, ירדתי להטיל את מימיי מתחת לגשר ונפלתי למים" (החשוד, מעריב). כן, ברור שהוא אמר ירדתי להטיל את מימיי.

"תהיה חתונה, הוא אהבת חיי" (כותרת ע' 8 במעריב. אין לציטוט זכר בטקסט)

"הם לא יוצאים הרבה זמן, אבל היא ממש משוגעת עליו" (החברות של ו' לידיעות)

"בני הזוג הכיר לפני כארבע שנים. זה שנה וחצי שהם מתגוררים יחד" (מעריב)

"השוטרים מנעו אתמול מהארוסה את האפשרות להעביר לחשוד דברי אוכל" (ידיעות, אבל ב-ynet היה כתוב אתמול שהביאה לו)

א' הוא "מלח הארץ" מעפולה, ולנאנסת קוראים י' (שני הפרטים החדשים מישראל היום)

שגרירתנו באו"ם
מה, רק בישראל היום כתוב שנתניהו טרפד את מינויו של אלון פנקס לשגריר באו"ם ואת שי בזק לקונסול בניו יורק?
(ובכך ביטל את כוונותיו של שר החוץ שלו).

כנס אילת לעיתונות
שלושה עיתונאים קיבלו אתמול פרס: קירשנדון מ-10 וסבר פלוצקר מידיעות. במעריב יש תצלום של שלושתם (ע' 12), אלא שהכיתוב מתעלם מפלוצקר, הנמצא בתמונה.
למה ככה?
טוב שבידיעות הקדישו לו יותר מחצי עמוד.

—

יזהר באר: על מה לא מדברים בכנס.

VTV
xין לי ספק כי האנשים היקרים הקוראים פה צפו אמש באקסודוס ולא באח הגדול או במשחק בין מדריד לברצלונה.

מסכנים קוראים ynet, לא יכולים לקרוא מילה על פרשת מעין חודדה, אלא רק להסתפק בהגיג המטוקבק הזה מלפני חמישה ימים.
אבל קוראי גלובס – בטח ובטח. שהרי, קשורה היא לעיתון כלכלי עד מאוד.

ולאן נעלמה ביקורת הטלוויזיה מידיעות היום?

דם דמי
במודעה של אגודת עזר מציון, המאגר הלאומי לתורמי מוח עצם, נקרא הציבור לבוא לדגום את דמו, כדי להציל את אלי טובבין, חולה סרטן. אם כבר דגמתי את דמי לעמית קדוש, הפרופיל שלי נשמר במאגר, ואוזעק בעת הצורך?
והתשובה של עזר מציון: כן.

כנס אילת לעיתונות
כן, אני יודעת שיש קשיי אינטרנט, ולא כל אחד קיבל מודם סלולרי מהמקום בו הוא עובד, ולא כל אחד מוכן לשלם 70 ש' ל-24 שעות.
בכל מקרה, אפשר להעביר חומרים קצרצרים (ותמונות) גם בסלולרי.

לחם עבודה
מיום ראשון עורך אלון גולדשטיין את 24 של ידיעות. למה אין לו קרדיט במוסף?

בלוגלנד
לנשף המציג את מיטב אצולת העולם הוזמנה גם בלוגרית האופנה ג'יין אולדריג', חביבת הווג.
עוד פרטים אצל הפריזאית.

הטוקבקיסטים
שועלן:
"(ולכי תראי פסיכיאטר לגבי הדיונים שאת עושה עם עצמך בטוקבקים)".

WTF?

—-

תוספת, 15:44.

ליהי (ומספרת אגדות) מאוד כועסות עלי, על שלא הזכרתי את הכתבה האמיצה של שרון שפורר במארקר על יעקב פרי, "שותף סדרתי להשמדות ערך של חברות". הנה היא. נזפתי בעצמי.

מח' הגהה
לא "בת זוגתה" (מעריב, 14). בת זוגה.

לפני פיזור
פעם היה טוב יותר?
דפדפתי בעיתונים מלפני כ-20 שנה, כדי לתור אחר דברים שנכתבו על אירוע מסוים ודמויות הקשורות באירוע שאני מתחקרת. מאחר שבימים אלו אני כבר יודעת על האירוע יותר מכל אדם בארץ, אני יכולה לומר כבר דברים (מדגמיים, אין פה מחקר גורף) על העיתונות המודפסת של לפני 20 שנה: היא לא הייתה טובה יותר מאשר היום. כמות השטויות והטעויות שמצאתי על אודות אירוע אחד קטן, לא תיאמן. ומדובר בכל העיתונים, לא בעיתון זה או אחר, חלקם כבר אינם עמנו.