הוריו של איל פלד, עוזי וד"ר ציונה פלד, התארחו אחה"ציים בתיקתק שורת, ושטחו את טענותיהם נגד מעריב.
תזכורת פה, כות' ביניים, welcome.
אבא: "האירוע של איל קרה לפני שנה וחצי, מאז הוא בשיקום… כל יום יש התקדמות. קטנה מאוד, אבל יש התקדמות. כלי התקשורת… פונים אלינו ומבקשים לדבר עם איל. אנחנו מסבירים לכולם שאיל עדיין לא כשיר ולא יכול להתראיין…
פתחנו את העיתון ביום ראשון ואני מודה שחשכו עינינו. ראשית, שמחנו מאוד לדעת שהוא בריא לדעת העיתון. אנחנו יודעים בדיוק את מצבו. רק לפני כמה שבועות עברנו את הוועדה האחרונה של ביטוח לאומי. ולצערנו קבעו לו 100% נכות לצמיתות. הוא משותק בפלג גופו הימני, וקשה לו מאוד להביע איזושהי אמירה…
לא רק שהראיון לא היה ולא נברא, יתרה מכך, כתוב שהוא סוף סוף הולך לטיולים רגליים, מצטטים משפט של 19 מילים ועוד משפט אחר, כשאיל יכול להגיד רק כן, לא, אולי עוד מילה או שתיים אבל לא יכול להתראיין עדיין… כרגע זה לא המצב".
מתוך המכתב של ציונה פלד ליואב צור, עורך מעריב:
"החדירה לפרטיותו של איל, שכידוע לכתבת הזו, הוא אינו יכול לדבר ומסרב להיחשף בתקשורת, כמוה כזחילת צפע למיטת חולה על מנת להכישו. לא בכדי נמנעה הכתבת מלראיין אנשים משמעותיים בסביבתו הקרובה… היא ידעה שהכתבה המפוברקת הזו חייבת להיעשות בעורמה ובמרמה".
אמא: "כתבתי את המכתב בעיקר כאמו של איל אבל ברקע כאשת תקשורת מנוסה… מה שהקפיץ אותנו זה הזכות להציג אדם, שלא דיבר את המשפטים האלו, והם (מעריב, V) עומדים מאחורי כל מילה. כשאנחנו דרשנו התנצלות ודרשנו תיקון טעות… העורך אמר במין ציניות כזו: אני מכיר את הכתבת, אני עומד מאחורי כל מילה שלה, אני מאמין לה".
אבא: "לי הייתה דעה טובה על מעריב עד המקרה הזה, ובכלל על עיתונות בישראל, שהיה לי הכבוד שנים רבות להימנות על קברניטיה. מה קורה היום במעריב זה כנראה דברים שאני לא מכיר. לקחת דבר שלא היה ולא נברא ולהגיד יש לנו הישג עיתונאי? משהו מצחיק פה.
אתמול בלילה היה דיון במכון לאתיקה שהנחתי עם השופטת דליה דורנר, היא אמרה, זו פגיעה בכבוד האדם… אבל אני רוצה לציין מישהו אחד לטובה. גם מנהל החדשות וגם עורך העיתון סירבו לפרסם הכחשה. פניתי לעופר נמרודי, מבעלי העיתון, שאני מכיר אותו, ובלי ההתערבות אפילו ההבהרה הזו לא היתה באה לעולם…
…כשקרה הדבר עמדתי בקשר עם אחת מהפקידות של ביטוח לאומי. הוא קיבל רק עכשיו רשיון נהיגה, הוא מקבל כל מיני קצבאות, ואז היא אמרה לי בחיוך, אבל החיוך הזה יכול להיות מאוד רציני, אם כך, כבר לא צריך את כל זה, לפי מעריב הוא בריא. גם הרופאים בהדסה מאוד שמחו. זו לא עיתונות, זו עיתונות גרועה".
אמא: "הם חושבים שעשו את זה לכבודו של איל וכמשימה לאומית, לטובת המשתקמים, אבל הפגיעה היא גם בתהליך השיקומי של איל. בתהליך אטי כזה יש הרבה מאוד מהמורות והראיון הזה המפוברק, שאיל החליף צבעים כשראה אותו, הוא פגיעה חמורה בתהליך השיקום שלו".
——————————————-
עד כאן הסיפור וטענות שני הצדדים.
לשם שינוי יש לי הצעת פשרה, מאחר שמדובר במקרה בעל רגישות כה עצומה.
ואני מתכוונת לכל מילה:
יקחו עצמם עורך העיתון יואב צור, וראש מערכת החדשות, נטע ליבנה, ויסעו לבקר את איל פלד במכון השיקום בו הוא מאושפז, ויתרשמו בעצמם.
גם אם ייווכחו בצדקתם, הרי שפשוט עשו פה מעשה טוב, מצוות ביקור חולים היא חשובה ביהדות, ובכלל בין אדם לחברו. ואם ייווכחו שטעו, יוכלו להתנצל בפני בעל הדבר פנים אל פנים.
עשינו עסק?
——
תוס', 20:46
עוזי פלד הגיב בטוקבק:
קראתי את הצעתך ל”מעריב”, את תגובות קוראיך וחלק מהן אפילו בתדהמה של ממש. איל עבר אירוע מוחי קשה, הוא כנראה יישאר – לצער כולנו – נכה לכל ימי חייו. “מעריב” פגע בכבודו ובפרטיותו כאשר פרסם כתבה עם ראיון שלא היה ולא נברא, כי איל לא יכול עדיין להתראיין ובוודאי לא לומר את המשפטים שצוטטו מפיו, לרבות משפט בן 19 מילים, שפורסם במרכאות כפולות.
“מעריב” כתב, כי איל חזר לערוך “טיולים רגליים”, דבר שמפאת נכותו הוא בלתי-אפשרי בעליל. כן, איל, כנכים רבים קשים אחרים, כבר נוהג (ברכב בעל מתקונים מיוחדים לנכים, שאושרו לו ע”י ועדות רפואיות של משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי ומשרד התחבורה). וכן, “מעריב” פרסם תמונה גדולה של איל ולא ציין שמדובר בתמונה ארכיונית-ישנה. “מעריב” חרג מכללי אתיקה עיתונאית רבים ובסה”כ עורכיו התבקשו על-ידינו להתנצל. אך לא רק שהם לא נענו לבקשתנו, אלא חזרו ואמרו שכל שכתבו אמת היא. גם הבהרתם המינורית נעשתה שלא כהלכה.
עורכו הראשי של “מעריב” הוזמן על-ידי ביום פרסום הכתבה לבוא לבקר את איל בביתו, לראות את מצבו הגופני ולנסות כעיתונאי מיומן לדובב את איל. לצערי, הוא לא קיבל את ההצעה, שהיתה מוכיחה לו מכלי ראשון שהוא אחראי לפרסום בדותות וכזבים. גם לאלה מקוראייך שחושבים כי בבסיס מחאתנו עומדים מניעים כלכליים (קצבאות וכיו”ב) איננו מאחלים שייכנסו לא לנעליו של איל ולא לנעלינו. לסיכום: ראוי שעורכי “מעריב” לא ינהגו – לפחות להבא – בחוסר אחריות מקצועית הגובלת בפרחחות עיתונאית.
ולווט אנדרגראונד ארכיון 
פשוט מבזה. צריך לסגור את העיתון הזה עכשיו.
אהבתיאהבתי
תומכת בהצעתך. אני תמיד בעד פשרות בעיקר בדברים רגישים כגון דא
אהבתיאהבתי
פשרות? על מה יש להתפשר?
מעריב עשה מעשה מביש, זה הזמן לתביעה קטנה
אהבתיאהבתי
"…אבל הפגיעה היא גם בתהליך השיקומי של אייל. בתהליך אטי כזה יש הרבה מאוד מהמורות והראיון הזה המפוברק, שאייל החליף צבעים כשראה אותו, הוא פגיעה חמורה בתהליך השיקום שלו”.
לאור זה מציעה שתשקלי שוב את החוכמה והרגישות, או העדרן, שבהצעתך.
אהבתיאהבתי
בושה. המינימום שעורך צריך לעשות זה בדק בית יסודי, כשמדובר בכאלה דיני נפשות, ולברר מעל כל צל של ספק שאין סיכוי שהסיפור פוברק
אהבתיאהבתי
סליחה, אבל הצעה מגוחכת. למה למען השם שההורים יסכימו ששתי חלאות התקשורת שכל כך פגעו בהם יבואו לבקר את בנם החולה? מה זה, גן חיות? עכשיו הם צריכים להוכיח להם שהוא לא יודע לדבר?
האדון יואב הדוקטור צור יקבע אם מעריב "טעה" או לא "טעה"?? ההורים אומרים שהם שיקרו, לא טעו, וזה מספיק לגמרי. באותו יום כתבו אגב במעריב שהשחקנים אבי גרייניק ודביר בנדק "הודחו מהתוכנית שבוע סוף". יש רק בעיה אחת קטנה: לא בנדק ולא גרייניק לא דרכו מעולם בשבוע סוף. הכתב התכוון לעידן אלתרמן ודויד קיגלר. גרייניק, אלתרמן, אותו דבר. ומהאנשים האלה את מצפה לבקר את אייל פלד?
את מדברת על מצוות ועל "בין אדם לחברו". אחרי כל כך הרבה שנים של הבלוג החשוב הזה, את בוודאי יודעת שכל קשר בין המילים "מצוות", "אדם" ו"חברו" לבין עיתונאים הוא מקרי לגמרי. שלא לדבר על המילה "אמת".
אהבתיאהבתי
מסכים לגמרי עם דבריך, אנונימי, אבל אני רוצה לקוות שלא כל העיתונאים חלאות ברמה זו
אהבתיאהבתי
אני מאוד מופתעת מהתגובות הזועמות, בזמן שאני מציעה אקט הומאני. ששני עובדים בעיתון מסוים יוכיחו שהם בני אדם.
ביקור חולים הוא לא ביקור בגן חיות.
כן, אני מציעה להתגבר על הזוועה.
אהבתיאהבתי
ההצעה שלך בזויה ומעידה על חוסר רגישות. לו אני האמא, לא הייתי נותנת להם להתקרב לבני. אנשים הוגנים הם לא.
אהבתיאהבתי
ביזיון נוסף של מעריב. עלובי נפש ורוקדים על הדם.
אהבתיאהבתי
מילא זה. עכשיו נמרודי רוצה לתבוע את מיברג שכותב עליו בספר חדש, שפרק מתוכו מופיע באתר שלו.
אהבתיאהבתי
על מה הוא כותב, על הפאה? עם פאה כזו, זכותו של מיברג לכתוב מה שהוא רוצה. אנשים נכנסו לכלא על פאות פחות גרועות מזו של נמרודי
אהבתיאהבתי
ההצעה שלך הומנית, אך לא פותרת את הסבך, מכיוון שזה לא אישי.
לא מדובר במר יואב
וגב'ומר נטע בעד או נגד אייל. זו שיטת עבודה, זו התנהלות שאין מביש ממנה.אני לא מצליחה להבין איך מעריב ממשיך לסחוב כך, מי קונה את העיתון וכיצד אנשים ברמה גבוהה, מקצוענים ואינטיליגנטים שעובדים בו ונסחפים לעשות עתונות מהזן הנמוך ביותר. לא מבינה פשוט.
אהבתיאהבתי
אלה פירפורי הגסיסה של מעריב. העיתון במצוקה כלכלית נוראית ומצבו הולך ומידרדר מיום ליום, בד-בבד עם הידלדלות מספר הקוראים. נמרודי לוקח הלוואות על-גבי הלוואות כדי לכסות את הגרעונות הנוכחיים, אבל לאף אחד – גם לו עצמו – אין מושג איך הוא יעמוד בהחזרים, או איך הוא יתמודד עם הגרעונות הצפויים. מעריב יקרוס בקול נפיחה, ואולי בסדרת נפיחות – שהראיון המפוברק עם אייל פלד הוא אחת מהן.
אהבתיאהבתי
הוא כבר נופח כמה שנים, וזה מסריח בצורה שלא תיאמן. לצערי, אני מסכים איתך שהוא בדרך לפח המיחזור של ההיסטוריה
אהבתיאהבתי
אם הייתי יכולה הייתי יורקת בפרצופו של מעריב בתקווה שאזל להם הטישיו מהשירותים. באמת מצב מביך המזכיר את מה שהתרחש בעבר בלצטע נייעס כשהמו"ל שלהם העלים להם את הטואלט מהשירותים והקשישים היו מחפשים בטירוף נייר מכתבים או נייר פרגמנט, העיקר שיהיה עם מה לנגב. ובכן, אם זה המצב גם במעריב, זה הזמן לירוק בפרצופם.
אהבתיאהבתי
לא יפה. אין להם נייר לנגב את התחת, אז עכשיו תירקי להם בפנים וגם את זה הם לא יוכלו לנגב?
ומה אם פתאום יברח להם פיפי?
אהבתיאהבתי
וזה עוד רק קצה הקרחון של הבזיון הזה שנקרא "מעריב".
אהבתיאהבתי
עכשיו עסוקים שם, לכאורה כמובן, בלהשמיץ את מיברג בוואלה.
לכאורה אחד המשמיצים בשם גדעון, נורא מזכיר בסגנון הכתיבה שלו, לכאורה כמובן, אחד עם סיומת דומה בשם הפרטי.
והפמליאריות. פששש. איזה כישרון כתיבה מבוזבז על טוקבק.
אהבתיאהבתי
טוב, אז קראתי את "במבינו".
על השפה האנגלית המשתדלת להיות קולחת ועשירה אך אינה כזו – ארחיב בהזדמנות אחרת.
אם חשבתי לצאת גבר ולהשקיע במיברג כמה שקלים כמצוות KICK-START, הריני שמח שלא עשיתי כך.
מיברג מצהיר – באמצעות פרק חינם – על הסחורה העיקרית שתהיה במרכול שלו: פירסום דברים שנגלו לעיניו לאוזניו בנסיבות אישיות, ע"י אנשים שנתנו בו אמון באותו רגע.
עוד לא שכחתי את מפגן הטעם הרע שלו כשהעניק תיאור גרוטסקי למראה של דן שילון, שאל ביתו הוזמן. עכשיו הוא רץ לספר לחבר'ה מה סיפר לו "במבינו" אחרי כמה כוסיות…
אם אני הייתי "במבינו" ומיברג היה עושה לי תרגיל כזה – לא הייתי מגיע איתו לבית משפט. בעצמי הייתי מתייצב מולו, תוקע לו ברכית בביצים, ואומר לו – לציטוט: "תכתוב על זה!".
אין מביש ופתטי מלשבת עם מישהו על הבר, להוריד איתו דרינקים, לקבל ממנו משפטים אישיים שיוצאים רק בהזדמנויות כאלו, ואחר כך לרוץ ולפרסם זאת בציבור.
אולי זה מסביר מדוע הפך מיברג לאדם בודד ונטול חברים. יכול להיות שכבר בגרעין הוא היה מישטנקר כזה, שאי אפשר היה לספר לו כלום, ואף אחד לא רצה לשתף אותו בג'וינטים בהיאחזות.
עצוב, מביך ומיותר. מקווה ש"במבינו" יעשה למיברג חיים קשים בעניין הזה.
אהבתיאהבתי
עם ליבידו בגודל כזה, אתה יודע מה במבינו יכול לעשות למיברג…
אהבתיאהבתי
לפעמים נדמה לי שהעולם הדמיוני שאת חיה בו לא קשור בשום צורה שהיא לעבודה עיתונאית. עבדת פעם באמת במערכת עיתון? זו הדינמיקה שאת מכירה משם? ההצעות שלך נעות בין נאיבי לבין לעג לרש. הם בחיים לא יבקרו כי אז הם יצטרכו להודות בטעות שלהם, הם פשוט ימשיכו הלאה ומחר יעטפו את הדגים עם העיתון הזה ואף אחד לא יזכור את זה בכלל.
אהבתיאהבתי
זאת בדיוק לא הדינמיקה שיש שם. נכון מאוד, אבל בגלל שזה מקרה כל כך נורא, אני מציעה לשני האנשים האלו להתעלות על עצמם, ולעשות מעשה.
מה קשורה דינמיקה לפה?
—
אני מציעה משהו חריג במיוחד, שלא עלה על דעתי בשום נסיבות אחרות, אלא אחרי שראיתי את הוריו הכואבים של אייל פלד.
—
הצעד שצריך להיעשות פה על ידי מעריב הוא הרבה יותר גדול מלהגיד "טעינו".
הצעד צריך להיות אנושי.
—
כל כך קשה לך להבין שאני מנסה לחרוג פה מכל הקונספט של "דינמיקה", "מערכת עיתון", וכו'?
עד כדי כך אתה מתקשה לצאת מהשבלונה שיש לך בראש?
אהבתיאהבתי
את באמת לא מבינה איך ביקור כזה עלול עוד יותר לפגוע באייל ובתהליך השיקומי שהוא עובר ? מאכזב.
אהבתיאהבתי
לא. אני לא מבינה.
דרושה פה התערבות מסוג אחר, לא עמוד "טעינו", ולא כתבה מתקנת, ולא כלום.
דרוש פה אקט אנושי, מחווה לכאורה גדולה ולא בקונטקסט, במרכאות, אבל למעשה אנושית מאוד.
_
ולא, אני לא מבינה איך פעולה כזאת שצריכה להגיע מהנפש, ולא מצוות אנשים מלומדה, יכולה לפגוע בתהליך השיקום.
אהבתיאהבתי
שתי הערות: האחת, ** הרציונות והתחקיר המעמיק מעולם לא היו חלק מהרפרטואר של יואב את יואב. שטחיות, חפיפיות ורכילות – דווקא כן.
השנייה, קראתי את סיפורו של מיברג. איך לומר בנימוס: צהוב, נמוך, רכילותי. כל אלה לא יגרדו את האמת. עם כל הכבוד, לא מצבו שיערותיו של במבינו (נמרודי?) או תיאבונו למין מטרידים אותי, אלא הבוגדנות של מיברג שישב לפני עשר שנים לארוחה עם אדם שהאמין בו, וממהר להקיא כעת את הדברים.
ועל הרמה אני עוד לא מדבר.
אהבתיאהבתי
כל הסיפור קשור בביטוח!!!
ההורים פשוט מפחדים שיפגע עניין התשלומים וגובה הנכות, ואתם מתעסקים בעיתונות…
פלד וציונה ניצלו את כוחם וקשריהם כדי להלחם על תשלומי הביטוח ורכב וכו…
מעריב במקרה הזה בסדר גמור .
תפסיקו לאכול לוקשים.
אהבתיאהבתי
סוף סוף מישהו אומר את האמת. יעידו על כך דבריו של האב הפגוע עצמו: אם אייל קיבל רשיון נהיגה, האם אין זה אומר שהוא אכן משתקם?
אהבתיאהבתי
אני חושב שעניין רשיון הנהיגה הוא עניין מפתח כדי לקבוע מי פה השקרן. כיון שאני לא צופה בטלויזיה ישראלית, זה מה שעוזי פלד אמר? אם כן, אני חושב שיואב צור הולך לתת לאדון פלד האבא "שהרים טלפון זועם לנמרודי" נשיכה חזקה בתחת.
אהבתיאהבתי
אדי – מישהו אמר שהוא לא משתקם? הרי אומרים הוריו: כן, לאט לאט.
שאבי – מזתומרת "זה מה שעוזי פלד אמר?"
בשביל מה תמללתי את דבריו? הרי זה כתוב בפוסט.
ומה אתם חושבים, שבביטוח לאומי לא יודעים שרשיונו הוחזר לו?
יש לינק, אתם יכולים לקרוא את הראיון המקורי במעריב ואת התגובה של ההורים. זה די פשוט.
אהבתיאהבתי
רגע, אבל אם הוא משותק בצידו הימני ולא מסוגל לדבר – איך הוא יכול לנהוג?
נס רפואי…
אהבתיאהבתי
כל מי שהתנסה בהיעזרות בביטוח הלאומי לעצמו או למי ממשפחתו יודע עד כמה מורכב הנושא ועד כמה קטנה העזרה, גם במקרים קשים ביותר. הרי אין עוררין על הפגיעה והנזק הבריאותי שנגרמו לאיל פלד וגם על כך שטרם חזר לעצמו. למה להוסיף ולפגוע במשפחה, ובמיוחד לנהוג בציניות חסרת טעם נוסח "בעל הריב". כן, אף אחד , כולל 'מה הריב', איננו יודע מה מחכה לו מעבר לפינה, מחר או מחרתיים וגם בעוד שעה. גם איל פלד לא ידע ולא דמיין.
אהבתיאהבתי
זאת בדיוק הסיבה שהצעתי שכל הנוגעים בדבר יצאו מהשבלונה שלהם, מכך נהוג וכך לא נהוג, אני מאמין ואני לא, ויעשו מעשה אנושי שלא קשור לשום דינמיקה בשום מערכת ביומיום.
אהבתיאהבתי
אני מניח שהביטוח הלאומי הוא הכסף הקטן פה. יש פה מן הסתם איזו תביעה עתירת ממון על אבדן כושר עבודה. אם אייל פלד קבל רשיון נהיגה השיקום שלו מאוד משמעותי. תחושתי היא שמעריב הוא דווקא הצד האמין בסיפור הזה.
אהבתיאהבתי
אובדן כושר עבודה עשוי להיות מאוד משמעותי בתנאי שהיה לו ביטוח כזה שכן יש להניח שהוא עבד כפרילאנס ולפיכך יש יותר סיכוי שמדובר בביטוח חיים עם משמעויות בנכויות.
אירוע מוחי פוגע בצד אחד ורשיון נהיגה קל להשיג עם העזרים הנכונים.
אסור לזלזל בנושא ביטוח לאומי – נכות כללית. זה ממש לא כסף קטן – לא מתעשרים מזה אבל ניתן לחיות או יותר נכון לא למות. (הסכומים בבערך).
קצבת נכות היא בערך 2,400 ש'.
קצבת ניידות נעה בין 2,000-2,800 ש' (תלוי באחוזי הנכות לניידות ובסוג הרכב. יש גם מקרים יותר קיצוניים אבל זה לא המקרה).
יש גם קצבת שר"מ (סיעוד) שנעה בין 1,200-4,200 ש' (תלוי במידת האי עצמאות).
יש גם תוספת תלויים (אשה וילדים) שלהבנתי לא רלוונטי אצל איל.
בנוסף יש הטבות נוספות כגון הנחה משמעותית בארנונה, רכב במחיר מופחת ועוד.
אסור גם לזלזל בנושא הון שלטון שקיים גם בביטוח הלאומי. מקורבים/ידוענים נהנים לרוב מיחס הרבה יותר הוגן וטיפול מהיר וכולל.
אהבתיאהבתי
אני סבור שהאמת היא בפרטים הקטנים. לא ברור לי למשל איך הכתבה במעריב עלולה כדברי הזוג פלד לפגוע בתהליך השיקום. גם לא ממש ברור לי למה הזוג פלד כועסים כל כך. אז כתבו שאייל משתקם והם חושבים שהגזימו. אז מה? לא כתבו עליו שום דבר רע. המסקנה שלי היא שיש פה עניין כספי. להערכתי כיון שפרנסתו של אייל פלד היתה על יכולת הדיבור שלו, הביטוח לא ישלם אם אייל יכול לדבר. זה כל הסיפור.
אהבתיאהבתי
אתה יודע מה… יש משהו בדבריך
אהבתיאהבתי
קראתי את הצעתך ל"מעריב", את תגובות קוראיך וחלק מהן אפילו בתדהמה של ממש. איל עבר אירוע מוחי קשה, הוא כנראה ישאר – לצער כולנו – נכה לכל ימי חייו. "מעריב" פגע בכבודו ובפרטיותו כאשר פרסם כתבה עם ראיון שלא היה ולא נברא, כי איל לא יכול עדיין להתראיין ובוודאי לא לומר את המשפטים שצוטטו מפיו, לרבות משפט בן 19 מילים, שפורסם במרכאות כפולות… "מעריב" כתב, כי איל חזר לערוך "טיולים רגליים", דבר שמפאת נכותו הוא בלתי-אפשרי בעליל. כן, איל, כנכים רבים קשים אחרים, כבר נוהג (ברכב בעל מיתקונים מיוחדים לנכים, שאושרו לו ע"י ועדות רפואיות של משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי ומשרד התחבורה). וכן, "מעריב" פרסם תמונה גדולה של איל ולא ציין שמדובר בתמונה ארכיונית-ישנה. "מעריב" חרג מכללי אתיקה עיתונאית רבים ובסה"כ עורכיו התבקשו על-ידינו להתנצל. אך, לא רק שהם לא נענו לבקשתנו, אלא חזרו ואמרו שכל שכתבו אמת היא. גם הבהרתם המינורית נעשתה שלא כהלכה. עורכו הראשי של "מעריב" הוזמן על-ידי ביום פרסום הכתבה לבוא לבקר את איל בביתו, לראות את מצבו הגופני ולנסות כעיתונאי מיומן לדובב את איל. לצערי, הוא לא קיבל את ההצעה, שהיתה מוכיחה לו מכלי ראשון שהוא אחראי לפרסום בדותות וכזבים. גם לאלה מקוראיך שחושבים, כי בבסיס מחאתנו עומדים מניעים כלכליים (קצבאות וכיו"ב) איננו מאחלים לשיכנסו לא לנעליו של איל ולא לנעלינו. לסיכום: ראוי שעורכי "מעריב" לא ינהגו – לפחות להבא – בחוסר אחריות מקצועית הגובלת בפרחחות עיתונאית.
אהבתיאהבתי
אני, כאמור, מצטערת מאוד על מצבו של אייל ומייחלת להחלמתו.
—
טוב לדעת שההצעה שלך ושלי היו דומות.
מזעזע לקרוא שעורך מעריב סירב לה.
—
תודה על תגובתך.
אהבתיאהבתי
עוזי היקר.
בת משפחה שלי נפגשה לפני כמה חודשים מתוקף עבודתה עם אייל וליבה נשבר.
לאור הידוע לי מכלי ראשון, אני מזועזעת מאד מהפלישה המבחילה לפרטיותכם ולכאבכם.
כולי תקווה ששיקומו של אייל אכן ישא פרי.
אתם חווים טרגדיה פרטית משפחתית וצר לי שנאלצתם (נאנסתם) בעל כורחכם לשתף את התקשורת בכך.
אהבתיאהבתי
עוזי לטעמי תגובתך מתממת. אתה היית מבעלי טלעד כמדומני. בתוקף תפקידך היית אחראי על לא מעט חדירות לפרטיות של אנשים ולחשיפות שאינן מדויקות, חלקן הרבה יותר גרועות ממה שעשו לבן שלך. באותו המטבע, אני מניח שמעצם נסיונך בתחום אתה יכול להבין מדוע התגובות הקיצוניות שלך ושל זוגתך לפרסום במעריב מעוררות תמיהות.
אהבתיאהבתי
דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
אהבתיאהבתי
בדיוק. ועל זה כבר אמר הלל הזקן 'על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון'
אהבתיאהבתי
שאבי והלל: למה בדיוק אתם מתכוונים?
איזה מחדלים מסוג זה נעשו בימי טלעד, והאם עוול (לכאורה, אני עוד לא יודעת על מה אתם מדברים) שנעשה בעבר מצדיק אחד בהווה?
אהבתיאהבתי
בחייאת רבאק דבורית, אצל עוזי פלד ברשימת קרובי משפחה מדרגה ראשונה להתקשר במקרה אסון, מצויים ציונה (ד"ר לתקשורת) והדוד רייטינג. אם להיות טיפה יותר קונקרטי, אני חושב שרק על המקרה של סרן ר' מגבעתי כל צמרת טלעד ואילנה דיין היו צריכים לא פחות מפגישה אישית אצל האפיפיור כדי לקבל מחילה. בואי נגיד את זה ככה דבורית, השרץ טובל ועוזי פלד בידו.
לעצם העניין, בכל הקשור למעריב תחושתי שהראייה שלך מעט מעורפלת וזה אני אומר כאנדרסטייטמנט. איפה שיקול הדעת שלך יקירתי? הרעיון שלך להפגיש את יואב צור עם אייל פלד כדי לבדוק את העובדות כל כך תמים, שזה עושה לי חשק ללטף לך את הראש ולשלוח אותך לשחק עם חברות. הרי אם אייל פלד כטענת מעריב בריא מספיק כדי לבלות עם חברים, הרי שהוא בריא מספיק כדי לתת את השואו של חייו ברגע שיואב צור יפקוד את מיטתו (משהו בסגנון של "פרובאנס? סאן מישל? האיים הקנאריים? זוכר אותם, היינו יחד בתיכון"). אני מאחל לאייל בריאות שלמה וחיים מאושרים ולו רק בגלל זה אני מקווה שמעריב אומרים אמת הפעם.
אהבתיאהבתי
בואנה, אתה קורע מצחוק… אני רציני אחי, אתה כותב נורא מצחיק ובנוסף נראה לי שאתה צודק…
אהבתיאהבתי
אתה מגזים ידידי המלטף.
איל פלד יעמיד פנים בפני יואב צור? לא נסחפנו?
—
אני מאחלת לך, כמו שנהוג לומר, שלא תצטרך להיווכח במי שלקו באירוע מוחי בחייך.
—
הרי בפירוש הצעתי פה הצעת פשרה אנושית, בלי לכתוב שום דבר "רע" על מעריב.
—
את ההצעה שלי, אם לא שמת לב, הציע גם פלד לצור, לפניי, ומבלי שידעתי כמובן.
אהבתיאהבתי
איך תיאור אופטימי מדי של שיקום יכול להיות סיפור רע? צודקים מי שכתבו כאן שהנושא הוא ביטוח ותו לא. אם היו מתארים אותו בצבעים קודרים זו הייתה פגיעה ואפילו לשון הרע, אבל תיארו את מצבו טוב יותר, הוריו רק היו צריכים לשמוח. איך כתבה לגמרי תמימה הפכה למסע הכפשות נגד עיתון? מוזר…
אהבתיאהבתי
לי, בניגוד לאחרים, אין סיבה לחשוב שיש לדבר הזה קשר לביטוח. אני חושב שנעשה פה עוול עיתונאי נוראי לאייל פלד, אבל כמותו נעשים עשרות ביום בכל מערכות העיתונים, כי הבינוניות והצהובנות שולטת. אם זה היה תלוי בי, במקום משפחת פלד, בהחלט הייתי שוקל לתבוע את מעריב.
בין זה לבין העובדה שברור לי שמעריב לא יתנצלו, לא יבקרו, וישכחו מהמקרה תוך דקה, כי יגיע המקרה הבא של טעות במהרה, אין קשר..
אהבתיאהבתי
קראתי את הכתבה במעריב רק עתה,ואכן, אני מתרשמת שיש כאן חדירה חסרת רגישות לפרטיות של איל פלד וכנראה גם שיקולי עריכה בעייתיים, אבל בהחלט לא רשעות לשמה, ויעידו על כך התגובות החמות והמעודדות של מרבית הטוקבקים בכתבה המקורית, המזדהות עם איל. מתוך היכרות אישית, גם עם יואב וגם עם עוזי, אני נוטה להאמין כעת שההצעה האנושית שלך, VELVET, היא ראויה ובמקום, ועשויה להביא לסיום את הפרשיה המיותרת, שלא מועילה לאף אחד.
אהבתיאהבתי
משפחת פלד היקרה מאחלת לכם בריאות והחלמה.
כל מי שחטא לכם יודע זאת בתוך ליבו.
יואב צור יכול להתבייש אבל כנראה היכולת להתבייש אינה קיימת בו יותר. מאחלת לו שתהיה לו כזו, יום אחד.
אהבתיאהבתי
אני חייבת לציין שאני מזועזעת ממעריב. כשאני קראתי את הכתבה סברתי לתומי שהתחולל פה נס רפואי של ממש וחשבתי שתאטוטו נראה את איל מגיש שוב את מסע עולמי.. ואני מגלה פתאום שלא דובים ולא זבובים?? כלומר- הרבה מאד זבובים וחריונים שלהם במעריב??
משפחת פלד חייבת.. פשוט חייבת!!!. לתבוע את מעריב על מעשה המרמה העיתונאי הזה , על העדר האתיקה אבל מעל לכל- תביעה על פגיעה בכבוד האדם והזכות לפרטיות. יש פה קייס משפטי של זכועות אדם ברמה האלמנטרית ביותר!!
אהבתיאהבתי
מה רוצים מעורך מקומונים שקודם להיות עורך עיתון יומי
אהבתיאהבתי