אצבעות שחורות 13.11.9

הניתוק בן השבוע מוביל לכך שאני צריכה לחבר עכשיו פיסות פיסות של מידע, כדי להבין מה קרה פה. אני צריכה להתאמץ עכשיו כדי לצלול שוב פנימה ולהבין מי נגד מי. כך שייתכן שפערי המידע של השבוע יובילו לאי הבנות או לטעויות כאלו ואחרות שלי.
ועוד משהו: בגלל שמעריב מנויים לא יכול מסיבות לא ברורת להחזיר את המנוי ביום שישי, אין לי את עיתון הסו"ש. כן, אני יכולה בהחלט לצאת ולקנות, אבל אני נותנת לעצמי הנחת התאקלמות. זאת גם הסיבה, אגב, שאין לי את העיר ואת גלובס של הסו"ש ובהתאמה, התייחסויות אליהם.


קרבי זה הכי?
הרי רק לפני שבועות, או חודשים היו מלא כתבות נהי על הירידה במוטיבציה ובגיוס וכו'. מה קרה? איך שוב התהפכו הסטטיסטיקות כדי לשמח את לבם של – אלוהים יודע מי – בכך?
zinuk

ידיעות, שער


7 ימים
מהפך מוזר במוסף: דומה שאחרי שגדי בלום קיבל רשמית את תפקיד העורך, הוא עבר למוד קליל במיוחד: כתבה על קוגריות (סמדר שיר וצחי כהן) – זוגות של נשים מבוגרות וגברים צעירים מהן; שירה פרבר מדברת על הגירושים ההם (מליאור אשכנזי), איילת נגב על (עוד) הבדלים בין גברים לנשים; אמנון ז'קונט בספר חדש (מרב בטיטו) – יכול היה להשתלב בכתבת הקוגריות. צדוק יחזקאלי ונעם ברקן על אסף גולדרינג, רוצח בתו.
המשפט הפותח של כותרת המשנה מופרך במיוחד: "כיצד יכול אדם להידרדר עד כדי כך שהוא חונק למוות את בתו?"
מה כבר אפשר לענות על השאלה הזו, מה גם שמצבו הנפשי המעורער של הרוצח ידוע מהיום הראשון?

שער העיתון מוקדש לידע שיש לחיזבאללה על ישראל. הייתי מעדיפה לראות עליו את פרופ' גבריאלה שלו, שגרירת ישראל באו"ם (יניב חלילי), אלא שהיא, לדעת עורכיו, משומשת כמרואיינת בשער (לפני כמעט שנה, בהארץ).

508836-18
הארץ, לפני כשנה


shalevg
7 ימים, היום


nrg בלוגים
כמובטח, קבלו את נבחרת הבלוגים של מעריב. סחתיין ללוגו המוצלח.
באשר ללוק: הבלוגים נראים כמו כל ידיעה באתר, ואני תוהה מה משמעות המילה בלוג בהקשר הזה. האם הכותבים באמת מעלים את הטקסטים שלהם ומטפלים בהם מאלף ועד תו, האם יש עורך לבלוגים? ראיתי שבן כספית ענה מעט למגיביו, אבל בן דרור ימיני לא. מומלץ לתדרך את הכותבים להגיב, אולי אף לצבוע בצבע אחר את כות' התגובות שלהם.
כמו כן חובה להכין לבלוגים ערוץ בסרגל, כי בשלב זה די קשה למצוא את כל החבורה ביחד.
וגם, למה לא לעודד כותבים מן השורה במעריב לפתוח בלוג?

ארנון גל, עורך נרג', עונה על חלק מהתהיות שהעברתי לו:
"יש עורכת שממונה על הבלוגים, אבל היא מטפלת בעיקר בהיבטים הטכניים/ויזואליים/חיצוניים של הבלוגים ובהפניות אליהם. הכותבים מעלים אותם בעצמם, ובעיקרון בלי כל תיווך שלנו או עריכה. זה עיקרון חשוב מבחינתי: זו במה חופשית שלהם ומקום שאמור להיות לא מעונב, לא מצונזר ולא מרוסן – בשונה מהעיתון
אני מניח שהמראה והעיצוב עוד קצת ישתכלל וישתנה בשבועות הקרובים, בהתאם להערות ולביקורות שנקבל מהגולשים ומהכותבים, אבל היה לנו חשוב לשמור על קו עיצובי של האתר. מבחינתי הבלוגים אינם חלק נפרד אלא חלק מתכני nrg, ממש כמו הכתבות.
ואני בהחלט מקווה ומעודד את הכותבים לענות לטוקבקיסטים. לפתוח ערוץ קשר בין הכותבים לגולשים. חלקם כבר עושה את זה, אחרים מתכוונים להגיב ולענות באופן שוטף
".

maariv1311
שימו לב לקידום המרשים להם זכו הבלוגים בשער.


יואב יצחק מתעצבן על החירות הדיאגנוסטית של בן כספית.


המארקר
פרויקט מיוחד ומדכא בשער, המסיר את הרעלה מהמהפכה הפמיניסטית: גברים ונשים לא עוסקים באופן שווה בכלכלת הבית ובגידול הילדים, נקודה. יש מי שעושות יותר (נשים), ויש גברים, מקרי קיצון אמנם, המספרים שהילדות שלהם נולדו בגיל 18. כותרת השער, אגב, יכולה להיות דו משמעית (ומבלי שמישהו התכוון כלל), באשר לאירועי השעה.
matay


המוסף לשבת
אחרי שנתפס ג'ק טייטל כתב רועי שרון במעריב שזה בזכות ראש החטיבה היהודית בשב"כ, א', שנכנס לתפקידו באחרונה. אריאלה רינגל הופמן עושה עליו כתבת פרופיל היום.

השלולית
גלובס
מבטיח גיליון פירמה שידווח מי משפיע על התקשורת בישראל.
רק שעם כל הכבוד, זה לא יקרה באוקטובר, כמו שמדווח הטקסט והכותרת, אלא בנובמבר, כנראה.


יוסי מלמן וצבי בראל יקבלו את פרס סוקולוב לעיתונות.


מוסף הארץ
סייד קשוע מסתפר אצל יהודי.


ליאור קודנר חוזר לאיין ראנד ולכמעיין מתגבר. במיוחד לניצולי האייטיז. או הסבנטיז.


7 לילות
שי אביבי עבר לפרדס חנה. והצטלם עם שפתון אדום. ומדבר על חוקן ועל הקרחת שלו. ומתכנן טיול אופנועים בגיל 50.
(רונה קופרבוים, צילום, שי אביבי). לחובבי אביבי. ויש מישהו שלא?
avivi


VTV
ירון פריד נפרד מכותביו קוראיו ונותן לאמנון לוי לחשוב שזה בגללו.

יש לי תחושה שהמשפט הזה של אבנר הופשטיין, מתוך ביקורת הטלוויזיה שלו בידיעות, יעורר מהומה:
"גם בישראל יש הורים כאלה, שמרשים לעצמם להביא לעולם ילדים בלי סוף, ומפילים את גורלם על המדינה, הציבור, ובעיקר, כמובן, על חסדי שמיים. מוזר שהחברה המערבית לא מצאה עדיין דרך להתמודד עם הסוגייה באופן חוקי"


טיים אאוט
בגיליון הכי הכי, כמו שהיינו קוראים לו בק אין דה ניינטיז, אפשר לקרוא על הבצק הכי טוב באמצע הלילה, ההופעה הכי טובה, הרחוב שהכי טוב לגור בו. מעניין לעשות השוואה בין ההכי הכיאים של אז לאלו של היום. יש לי תחושה עמומה שלא הרבה השתנה.

ta1311



Fuck במערכת
נרג' סגר לתנועה את הידיעה על דב אלפון, וכן נמחקו כל התגובות. לא קראתי אותן, כך שאין לי מושג אם הייתה עילה כלשהי. לקצה הידיעונת נוסף המשפט "לכתבה זו לא ניתן להוסיף תגובות".
אני רוצה לחדד באשר לסיבות שכתבתי על יחסי אישות, שאינם מענייני בשום צורה שהיא בנסיבות רגילות.

1. איך יתנהלו יחסי עובד-מעביד בין בני הזוג? יחסי עבודה לא אמורים להתקיים בסיטואציה הזו. כמו שנעמה כרמי כתבה, מי שמפסידה לרוב היא האישה. זה לא אומר כלום על הסיטואציה הנוכחית, אבל מעניין יהיה לעקוב.
אגב, בכתב העת תכלת נוצרה סיטואציה דומה (בעבר). מי שנאלץ לעזוב היה דווקא הגבר.

2. איך יסקר העיתון יחסים כאלו בעתיד? האם יצוצו סטנדרטים כפולים בהתייחסות?


בלוגלנד
איציק גונן על הקשר בין פרידות להתאבדויות.

לירית לבני להב, דוברת קום איל פו, הגיבה בבלוג של החברה לדברים שכתבתי על הצילום לכתבה בליידי גלובס.

—-

יותם פרילדמן מפנה גם הוא במוסף הארץ לבלוג של תום ולסקירת סיקור הפלסטינים הנרצחים שלו.

חוזרת ומפצירה להתעמק בבלוג קו חוץ, של כל מי שרואים מעבר לקצה האופק שלנו.

בחזרה מרומניה
כשחזרתי, אתמול לפנות בוקר, הגיעה טיסה מקטוביץ', ממנה ירדו עשרות חיילים במדים. על הכותפת שלהם היה תג אחיד, עדים במדים. תיארתי לעצמי באילו עדויות מדובר, אבל לא זכרתי את הפרויקט הזה. ובכן, הנה תזכורת.

עוד כמה מילים על רומניה (לא על הכנס).

במהלך הכנס פנה אלי אחד האורחים, אנדריי ווייקה (או וויצ'ה?), וסיפר לי שהוא אמן הרוצה גם להציג בישראל. זה האתר שלו, הנקרא אמנות כתר (הוא יודע כמה מילים בעברית). אוצרים, גלריסטים, כתבי אמנות, מישהו?

תמונות של המשתתפים
כולנו, לפני הסיכום.

צרות בכותרות
מתברר שהעיר התנצל על הכותרת "מזדיינת איתו בשביל כולנו" (רוגל אלפר על דניאלה פיק וטרנטינו).
חנוך מרמרי מוחה על ההתנצלות.
ואני מוחה על המחאה. זו הייתיה כותרת בטעם רע, חלק ממדיניות הזיונים של העיר, שם, כזכור, נכתב על עיתונאים המזיינים את מכבי. משמע, זיונים זה רע. או לפחות אקט כוחני שנועד להשפיל את האחר ולא ליהנות איתו.

מביך אותי לחזור על עצמי:
"חשיפה לצפון" (7 ימים, לכתבה של רונן ברגמן על כך שהחיזבאללה יודע הכל על צה"ל).

מח' הגהה
ברנע, המוסף לשבת
barnea2


לפני פיזור
אכן, כאמור, סיקור חלקי.
מקווה לחזור לשגרה מחר/תיים.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

46 תגובות על אצבעות שחורות 13.11.9

  1. קלקלנית הגיב:

    2 כתבות שאהבתי.

    חסר מעט על הגדולה של ארה"ב כמעצמה בכל תחום ולא רק על הנזקים.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3804852,00.html

    עתידנות?
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20091112_1127438

    אהבתי

    • קלקלנית, תיקון הגיב:

      היה מאוד מאכזב ללמוד שהכתבה הראשונה (שעסקה בנושא ירוק) נכתבה ע"י אדם עם אג'נדה פוליטית קיצונית והכתבה בעצם נועדה לשרת את מטרותיו הפוליטיות ולא את האמת המתיימרת. התרגלנו לספינים האלה בנושאים פוליטיים פרופר אבל עכשיו זה גולש למחוזות נוספים וחבל. כבר אי אפשר פשוט לקרוא כתבה ולהנות ממנה ללא תהייה על מה מסתתר באמת מאחורי המילים.
      בקריאה חוזרת, הכתבה השנייה (מדה מרקר) עדיין נהדרת.

      אהבתי

  2. י.י. הגיב:

    יואב יצחק לא רק מתעצבן על כספית אלא גם מכניס לו קטנה.

    אהבתי

  3. Twister הגיב:

    פחחחחח…
    שמת לב למשפט שמתחיל את האייטם?
    "אל תטעו בעמודים המשמימים להחריד של 'הארץ'…"
    וזה בא מעיתון 'מרתק' כמו מעריב, כן?

    זה קצת מעייף, שלא לומר- לא רלוונטי, שלא לומר- תלוש, להגדיר את "הארץ" כמשעמם. תיכף יגידו ארכאי, מזדקן, כאלה. במקום להבין שרמה כזו של עיתון אמורה לאתגר אותם למנף את עצמם איכשהו במקום הכלום שיש ב'מעריב' היום, הם עוד צוחקים על 'הארץ'. בבדיחה כזו מוצלחת לא נתקלתי כבר מזמן.

    אהבתי

  4. ani am הגיב:

    כתבות מעניינות:

    הכתבה על הפרוטזה הביונית. החיסרון הגדול שלה הוא שהיא מתאימה לאנשים שמאמינים בעוד משהו חוץ ממה שהם רואים. הפעלת פרוטזה בעזרת דימיון מודרך זה יופי של דבר, השאלה למי.

    הראיון עם גב' ערפאת. היא תולעת לא פחות מבעלה המאוד לא יקר.

    הטור המנצח, כרגיל, שייך לדניאלה לונדון-דקל. אין טור מדויק ממנו בעיתון (ותסלח לי מרים בנימיני).

    אהבתי

    • יוסיפון הגיב:

      הכתבה על הפרוטזה הביונית מאד מעניינת.
      שיחקו אותה היח"צנים!
      במעריב פורסמה כתבה ע"י הכתב הצבאי אמיר בוחבוט (קישור http://bit.ly/44ecFb) עם מידע צבאי שחושף טפח על הניסוי שבו איבד הקצין את ידו ועל התהליך המיחוד במשרד הביטחון (יש עוד הרבה פרטים מעניינים סביב הניסוי הזה שלא עברו צנזורה. אולי ביום אחד…).
      בידיעות הכתבה זכתה להגיע למוסף לשבת. הכתבת אריאלה איילון בדר"כ עושה את הכתבות של מוסף "בריאות". שמות הרופאים המוצלחים, הקליניקות הפרטיות וחברות התרופות מוזכרים בכתבות ההן לאורך ולרוחב…
      גם הפעם מוזכרים שמות של רופאים וחברות אבל יש ריגוש וסיפור אמיתי. הפן הצבאי מוזנח לחלוטין (התאונה זוכה לאיזכור קצרצר "ניסוי סודי במסגרת תפקידו כרמ"ד תחמושת בחיל החימוש"). אבל השיקום, המשפחה, המאבק וההצלחה לחזור לחיים (כמעט) נורמאליים מתוארים נפלא.
      שאפו לאריאלה!

      ולמי שלא מצליח להיזכר באותו ניסוי סודי. הנה קישור לאחת הידיעות החדשותיות מאז שמסכמת די יפה את הארוע (בלי לתת פרטים שנפסלו)
      http://bit.ly/1mgDO8
      (ולמי שמתפלא על הקרדיט, חנן היה בחו"ל)

      אהבתי

  5. ריקי כהן הגיב:

    תודה על ההמלצה לבלוג קו חוץ, הולכת לצלול אליו היום.

    בנוגע לדה מרקר ופרוייקט האבות הנעדרים בשעות התובעניות – כתבתי עליו כאן –
    http://www.momjob.co.il/?p=910
    כמה גדול הציטוט של שירלי : "המלך קם כשבא לו".

    אהבתי

    • מסטיק הגיב:

      אם את נותנת לו להיות מלך, הוא ייקח את הפריבילגיה. אני לא מצליח להבין למה אנשים עובדים עד מאוחר – אבל אם תציבו לו אולטימטום, הוא יתיישר

      אהבתי

      • לינוי הגיב:

        מסטיק, בתגובה שלך מצוי שורש הבעיה. משפט כמו: "אם את נותנת לו להיות מלך" שוב מציב את הגבר בעמדת ילד שצריך לומר לו מה נכון ומה לא נכון לעשות. אף אחת לא רוצה לנהל אינפנטיל.

        אהבתי

      • פלסטיק הגיב:

        לינוי, אם את לא רוצה לנהל אינפנטיל אל תתחתני איתו ותעשי איתו ילדים.
        אם כבר עשית את זה, אין לך ברירה, את צריכה להעמיד אותו במקומו ולנהל אותו.
        אני לא ממציא את זה – קראתי מחקרים בנושא…

        אהבתי

  6. יקי הגיב:

    דבורית, שתי הערות:

    1. לגבי Fuck במערכת: יש הבדל בין רומן בהסכמה בין שני אנשים בוגרים לבין ניצול לרעה של יחסי מרות. מכיוון שבמקרה הזה העלמה עברה לגור עם העורך, ניתן להסיק כי לא היה ניצול לרעה של יחסי מרות, ועל כן העיסוק בנושא נראה רכילותי.

    2. לגבי הכותרת של "העיר": יש הבדל לשוני גדול בין "לזיין את" לבין "להזדיין עם", וההבדל הזה שומט את הבסיס מהטיעון שלך. אגב, מעניין שאת הטיעון שלך אינך מיישמת על הבחירה שלך של הכותרת "Fuck במערכת"…

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      הכותרת שלי היא דו משמעית, כך נראה לי.
      הבעיה שלי עם המילה להזדיין היא הקונוטציה השלילית שהעיר מייחס לפועל. זה גם מה שכתבתי.

      בעניין מקרה הארץ: אין לי כלום, כאמור, נגד הפעולה והאהבה, והתשוקה והדחף שאינו בר כיבוש או מה שזה לא יהיה. אני אומרת שלא יוכלו להתקיים פה יחסי עבודה תקינים. כתבתי את זה מפורשות. אני לא רואה טעם לחזור על כך.

      אהבתי

      • יקי הגיב:

        דבורית, העובדה שהכותרת היא דו-משמעית אינה מפחיתה כלל מאחת המשמעויות אליהן כיוונת. גם הבחירה שלך במונח Fuck באנגלית במקום “פאק” הופכת את הכותרת ליותר וולגרית. הרושם שלי הוא שהבחירה בכותרת דו משמעית נועדה בעיקר למנוע ממך מלהיקלע למצב דומה לזה של “הארץ” אשר נאלץ להתנצל על הכותרת, ותמוה כיצד זה את מבקרת מצד אחד בחירה של הארץ בכותרת בעוד את עושה שימוש בכותרת דומה אצלך. ושוב, למונחים “להזדיין עם” ו”לזיין את” יש קונוטציות שונות.

        לגבי העיסוק הרכילותי בעורך הארץ, ההערה שלי התייחסה להשוואה שנתת בסעיף2 בגוף הפוסט (הקישורים שנתת לסיקור של הארץ של פרשת פרופ’ בן ארי) כנימוק לפוסט שלך בנושא. ההערה שלי התייחסה לכך שהמקרה של פרופ’ בן ארי ושל אלפון שונים בתכלית, ועל כן תמהתי על הנימוק שהצגת.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        לא אמרתי שהמקרים דומים.
        יש כמה התייחסויות למקרה, ובן ארי ובן דיין רואים את המקרה אחרת לגמרי.
        מן הסתם בנקודת זמן מסוימת נקודת המבט שלהם הייתה דומה.

        אהבתי

      • יקי הגיב:

        כתבת כי "איך יסקר העיתון יחסים כאלו בעתיד? האם יצוצו סטנדרטים כפולים בהתייחסות?" – מכך בוודאי משתמע כי את סבורה כי לשיטתך מדובר במקרים דומים.

        אהבתי

  7. מהצד הגיב:

    אוי, בהמה מסכנה, לא קיבלת את ליטרת הבשר שלך.
    אין שם של אף אישה. גם לא של אלה שקשורות במישרין לפרשה. כי לא זה העניין הנדון.
    ואני מקווה שוולווט תמחק את הערתך המרושעת וגם את תגובתי.

    אהבתי

  8. מסטיק הגיב:

    פריד באמת פורש? מה קרה?
    אביבי נראה לי מחורפן מעט, או אולי טיפה יותר ממעט.
    ולגבי האבות שלא חוזרים הביתה, זה פשוט עניין של בחירה. אם היו רוצים, היו חוזרים בזמן.
    מה זה אומר על מצבם הנפשי, המשפחתי, הזוגי – את זה יודעות ודאי הנשים שלהם…

    אהבתי

  9. דפי קודיש וייכרט הגיב:

    הגהות פנים:
    פריד נפרד מקוראיו, לא מכותביו.
    ובמרקר יצרו דו משמעות מבלי (ולא מבחי) להתכוון לכך כלל.

    ומרדכי חיימוביץ הפתיעני לטובה היום. הכתבה השניה בסדרה המובטחת על איחוד גרמניה חפה כמעט מהתפייטויותיו המוכרות והמאוסות. או שהוא התעלה על עצמו, או שמישהו סוף סוף ערך אותו.

    אהבתי

  10. יוסיפון הגיב:

    מקום לדאגה… בעוד רגע קצר.
    ערוץ 10.
    אחרי שהקדישו סרטון אישי ואפילו הזכירו אותי מגיע להם שנזכיר אותם. או שלא.

    שבוע טוב!

    אהבתי

  11. יקיר אביב הגיב:

    ברוך שובך, וולווט. חסרת לי.
    שיתבייש יואב יצחק על זה שהוא יורד על בן כספית בגלל שהוא הומו. כמה נמוך אפשר לרדת? זאת לא עתונאות, זה זבל. רגע, יואב יצחק הוא לא בכלל זמר מזרחי? זה לא ההוא ששר "פני מלאך / את יפה כל-כך"? ורגע, אולי גם שי אביבי הומו? הוא הרי מורח שפתון אדום ומצטלם לפרסומת של ויזה בשמלה. בטח שהומו. ורגע, טרנטינו לא הומו? בטח שהומו. אז איך דניאלה פיק מזדיינת איתו בשביל כולנו? תאמיני לי, וולוט, הכל יחסי ציבור. בסוף יתברר שגם ליאונרדו דקפריו הומו, ובר רפאלי לא הזדיינה איתו בשביל כולנו, אלא יצאה איתו בשביל יחסי ציבור. מה שבטוח, ג'ק טייטל לא הומו. הוא הרי תלה פלאיירים נגד הומואים. אבל
    הספר של סייד קשוע
    הומו בריבוע
    כי כל הספרים הומואים כידוע.
    מעניין מה ג'ק טייטל היה עושה לספר של סייד קשוע, שהוא גם הומו וגם מספר ערבים. העיקר שדב אלפון לא הומו.

    אהבתי

  12. ariela, ashkelon - הגיב:

    למרות חוסר החיבה שלי לקום איל פו, ואני מאוד לא מחבבת את המותג, התגובה של היחצ"נית טובה ומכובדת.

    אהבתי

  13. עטרה הגיב:

    איך הארץ מסכים לשחרר את ירון פריד? הכתיבה שלו היא הדבר הכי מרענן בהארץ, לא קם מבקר חכם ומשעשע ואכזר ונדיב כמוהו, ואם צריך מעתה להעביר את הבקרים בלעדיו, אני שוקלת ברצינות לבטל את המנוי.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      עבודת הביקורת תובענית היא, ואנשי שפויים משתדלים לעזוב אותה אחרי כמה שנים כדי לעשות גם דברים אחרים בחיים, וזה מה שהוא הולך לעשות.

      אהבתי

    • מהצד הגיב:

      אני חולקת עלייך בעניין ערכו של פריד. אודי אשרי המנוח היה הרבה הרבה יותר מעניין לקריאה, כי הוא התייחס ברצינות למושאי הביקורת שלו ולא להפגנת יכולת לשונית מתובלת ברשעות.
      הייתי ממליצה על איילה פנייבסקי כממלאת המקום. לא מכירה אותה אישית, אבל קראתי טקסטים מצוינים שלה.

      אהבתי

      • עטרה הגיב:

        צודקת, וכבודו של אשרי זצ"ל במקומו מונח. חשבתי באותו רגע רק על המבקרים החיים בינינו.
        גם דרור פויר היה יכול להתאים, כמדומתני. מיה סלע קצת מתוחכמת לי מדי.

        אהבתי

  14. שולמית הגיב:

    אוי, הזה, בתחילת התגובה ממש לא לעניין.

    אהבתי

  15. עדי בן יעקב הגיב:

    מהפכות לא עושים ביום אחד. חלקות התפקידים בן גבר ואישה סוחבת על הגב קבעון בין עשרות אלפי שנים ויקח זמן עד שהשיוון יחלחל לתוך הבית. כל אחד מאיתנו צריך לנסות להיות בסדר אבל לעשות מאמצים על אנושים שלפחות יהה קצת יותר בסדר מהוריו. אין דרך אחרת.

    אהבתי

  16. יוסיפון הגיב:

    7 לילות, רז שכניק מראיין את מייקל בנסון ואבנר חודרוב, יוצאי משינה, על 'לימוזינה' הרכב הדאנס שלהם.
    מעל לראיון מרחפת תמונה גדולה. צילום: משה שי.
    התמונה היא חלק מצילומי היח"צ של לימוזינה. מאד דומה לצילום של עטיפת הדיסק. הנה קישור למייספייס של לימוזינה, למשל:
    http://bit.ly/duw91
    הכיתב של התמונה כבר ממש מביך:
    מייקל בנסון הופך לשלומי ברכה.
    אבנר חודרוב החליף את מקומו.
    והופ! הנה איש חדש: אלמוג.
    מי זה אלמוג שמופיע בתמונה? מקראית הכתבה של שכניק לא תקבלו תשובה. השם (אסף) אלמוג לא מוזכר שם אפילו ברמז. אבל, אם תדפדפו לביקורת (שלא לומר "תיקטולת") של רביב גולן על הדיסק (שדווקא מוזכרת בכתבה ולא ברמז), ותעמיקו לקרוא אחרי שתצלחו שלל סופרלטיביים שליליים תגלו ש"השותף השלישי,אסף אלמוג, שקיבל את הקרדיט התמוה 'אלקטרו דיזיין'…"

    את הביקורת שלי על הקטע שנכתב על יהודה פוליקר ויעקב גלעד אני אשאיר לעצמי. נסתפק ב"לא ראוי! אבל, אם כבר כתבת אז לך עם זה עד הסוף".

    לא נעים לומר, ביחס לראיונות המושקעים עם שי אביבי (רונה קופרבוים) ורומי אבולעפיה (גון בן ארי), הכתבה הזאת נראית כמו חלטורה.

    אהבתי

    • מני הגיב:

      כתבה משעממת ולא חידשה לי כלום על ההרכב החדש לא כתבו מה מאיפה איך ולמה רק משינה משינה שזה כבר לעוס חלטורה למופת אבל ליקטול הם יודעים דוקא יצא לי לישמוע בגלגלצ אחד מהשירים וזה לא כזה נורא….

      אהבתי

  17. אלדר הגיב:

    בעקבות הפוסט של תום – ערבי נרצח בנסיבות מסתוריות. פרטים בעמ' 19 :

    הבוקר אני מגלה בעמוד 27 (הלפני אחרון,אפילו לא 19) של ידיעות אחרונות 2 ידיעות זעירות למדי בהתחשב בכך ששתיהן הרות גורל אודות רצח שבוצע בשכונת התקווה ואדות שריפה במאהל בדואי שבו מתו אם צעירה ובתה התינוקת.
    בנסיבות אחרות (לא ברור מהן,אולי עורך אחר ?) שתי הידיעות היו יכולות למצוא עצמן בעמוד הראשון (לפחות כהפניה ) אלא שמתברר שידיעה על שריפה של מחסן נשק בבסיס של חיל האוויר חשובה יותר מידיעה על שריפת אם ובתה (בדואיות) ורצח בשכונת התקווה הוא ענין זניח,מסתבר.

    אהבתי

  18. תיקון הגיב:

    יותם פלדמן, לא פרידמן

    V: תודה, תוקן

    אהבתי

  19. עמיר הגיב:

    רענן שקד הוא התגלמות הלקוח הכנוע והצייתן עבור הוט (או יס).
    הוא כבר הגיע לכל המסקנות הנכונות לבדו, הוא מבין שה-200 ש"ח בחודש הם בזבוז כסף מוחלט, אבל הוא לא מתנתק מסיבה טכנית – הוא לא אוהב לשבת מול ה"אינטרנט" לראות את הסדרות שלו.
    שמישהו יסביר לו שהתחנה הסופית של האינטרנט היא לא בהכרח על מסך המחשב. עד אז הוא ימשיך לממן את שידורי הלויין/כבלים הגרועים.

    אהבתי

  20. אזדרכת הגיב:

    לידיעת הרכילאים צחי כהן וסמדר שיר, מילא הכתבה הצהובה, מטומטמת ונמוכה שלכם על נשים מבוגרות וגברים צעירים, אבל למה לא לבדוק עובדות?
    רק לשם אינפורמציה: ג'יי לנו, שהוא בסך הכל רק בן 59, לא יכול להיות מבוגר מאשתו מייביס ב-30 שנה (כפי שכתבתם), אלא נשוי לה בערך 30 שנה.
    וזו רק דוגמה אחת קטנה מאוסף השטויות שגיבבתם בכתבה האווילית שלכם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s