פגשתי את הדור הבא בחאקי

תקתקו אותם
דסי קרייף, גיסתו היפה של ג'ק טייטל, אחות של אשתו, והגיס משה אביטן, התארחו אצל האבריג.
היא מספרת על החופש והפלורליזם במשפחה: רבקה אחותי ילדה גדולה…. היא בת 31… היא הביאה ארבעה ילדים בלי שאגיד לה רבקה, זה הזמן לתקתק ילד".
(תשובה לשאלה מה יקרה עם אשת הטייטל עכשיו).
בהתנחלויות מתקתקים ילדים. לא ידעתי.
—
ובאותו הקשר מומלץ מאוד לקרוא את דורון רוזנבלום במוסף הארץ: תורת השלבים – איך לעבור מתדהמה מתפלצת למתקפה רושפת ב-10 צעדים קלים, המתייחסת לסיטואציה הבאה: התגלה עוד רוצח אידיאולוגי בהתנחלות שלך או הסמוכה למקום מגוריך – איך תגיב. יש לי תחושה שהטקסט הזה לא יצוטט בחדרי חרדים.
מופת.
—
כמו שאבריג אמר בעצמו אחרי הראיון עם דונלד בוסטרום (בלינק מימין, רק 2 דקות מהראיון, ופה יש את כל התוכנית, אז צריך לדפדף, זה אחרי האמצע) העיתונאי השוודי, "הבטיחו לכם המון דם בפרומו". זה לא קרה. הראיון היה ענייני לגמרי. גלעד מדבר אנגלית בסדר גמור (טוב, לא כמו נתניהו, אבל אף אחד לא מדבר כמוהו), ושמע הסברים מבוסטרום: המאמר שלו לא הובן, נתנו לו כותרת פרובוקטיבית, אנשים שקראו את המאמר שלו באנגלית (טובה!), פה בארץ (אחרי שהוא הביא אותו מתורגם) אמרו לו: אה, זה המאמר שלך?
—
בלוגלנד
תזכורת: פורד פרפקט, החי עם הבלונדה שלו בצפון הרחוק, תרגם בזמנו את המאמר לעברית. פ"פ הוא לירן לוטקר, כתב מעריב בשבדיה, שהסביר בזמן אמת איך מתנהלת העיתונות השבדית.
—
תום כותב ניתוח דקדקני לאופן בו סוקרו רציחות הערבים בהן חשוד ג'ק טייטל לפני 12 שנים.
הוא כיתת רגליו (או אצבעותיו) לארכיון, ועשה עבודה מצוינת.
—
פיק פוקים
המאמר המוצלח של רוגל אלפר על דניאלה פיק וקוונטין טרנטינו בהעיר, ממנו התפעלתי אתמול, כבר ברשת, ובלי הכותרת המעצבנת.
—
מי בשער?
בשער מוסף הארץ יש הפניה: "ארם גרשוני, כנראה האמן החשוב של דורו, והבן של משה…."
אווו, אני עוצרת, לא יכול להיות, "כנראה האמן החשוב של דורו"? אני ממש לא מבינה באמנות, ולא יודעת מספיק, אבל אמירה כזו נראית לי חשודה מהגדרתה, ומילת הסיוג כנראה לא מספיקה לי.
—
לא הבנתי את סייד קשוע
כידוע אני מעריצה שותה. באמת. אני אפילו יודעת שהספר שלו, ערבים רוקדים, הופך אוטוטו לסרט, אבל לא הבנתי למה הוציא את מייבש הכביסה מחדר השינה.
תוס': לא, אל תגידו לי ש…… לא יכול להיות.
—
צרורות לכותרות
מעריב, שער: "זמן תל אביב" (על נצחון הפועל תל אביב את ראפיד, וינה, אמש) – מחווה נאה למקומון הבית.
וגם כותרת המקומון עצמו, "נאום צ'רצ'יל", לראיון עם קלפטר, חביבה.

—
מילא חגגנו 60 לבנימין נתניהו

לפני כמה שבועות, בכמה ידיעות, במועדים שונים, בכל עיתון. אבל האם יומולדת ה-51 של רעייתו היקרה צריך להופיע כידיעה חדשותית גם הוא (מעריב אחורי, ידיעות, 14), כולל המסעדה הטבריינית החביבה עליהם?
תוס', תצלומים:
מעריב: המאבטחת מביאה מנה לזוג.
ידיעות: פפראצי  די גרוע של הזוג הסועד.

—
הבהרה
ידיעות, ע' 8
"בהמשך לפרסום 'יריות בפתח בית הכנסת' מ-30 באוקטובר 2009, יש להבהיר כי העבריין גבי בן-הרוש והאחים חי ואסי ועקנין אינם מתפללים כיום בבית הכנסת עדת ישורון, ולא היה מקום לכנות אותו 'בית הכנסת של העבריינים'".

—
סיבוב הופעות
מתי בפעם האחרונה הייתם בבית גולדמינץ, חתיכת הנדל"ן הצה"לית, העסיסית ועתירת הדשאים, הספסלים והנוי על חוף נתניה (שצה"ל והאגודה למען החייל חולקים ביניהם), בינות לצבר גורדי השחקים החדשים, שם קונים הצרפתים חובבי השמש, הים וישראל דירות להשקעה?
הייתי שם אתמול, כאורחת קורס הכתבים הצבאיים. זאת הפעם הראשונה שבה אני מדברת בפני חיילים (כן ירבו הופעות אלו), ומבחינתי, היה מעניין לשמוע איך נראה עולם העיתונות מנקודת המבט של בני 18 ויומיים, אלו שהיו בכיתה ט' כשהתחלתי לכתוב את הבלוג, ושעוד לא נולדו כשעבדתי בחדשות.
שמחתי להיווכח שהם בקיאים לחלוטין באירועי היומיום (כאילו שיש להם ברירה, הם לומדים משמונה בבוקר עד כמעט חצות בכל יום), שהמוני עיתונאים כבר ביקרו אותם וסיפרו להם על עבודתם, ושהם נראים נלהבים לגמרי להתחיל לעבוד.
סיפרתי את סיפורי המזעזע (היה זה ליל שבת חורפי, ישבתי בסלון מדוכאת וממורמרת עם ערימת עיתונים, בלה בלה), ובהמשך דיברנו על נחום ברנע, גלעד שליט ורון מיברג, על הנוהל המקובל בעולם לתת קרדיט לכל מקור ממנו אתה שואב מידע, על נוהלי העבודה בנשיונל ג'יאוגרפיק (בידוק עובדות וכנהלאה), ועוד.
נהניתי ביותר, והייתי יכולה להישאר שם עוד שלוש שעות, אבל זהו, נגמר השבוע, ודור העתיד שוחרר לחופשת השבת.
הדבר היחיד שהצטערתי עליו זה שלא הזמינו אותי ואת ברנע (שעוד עתיד להגיע אליהם) לעימות. אני משוכנעת שברנע היה מטיל וטו, לעומתי, שכמובן הייתי ששה לכך (ועודני). לא נורא, אפשר גם בשנה הבאה.

לפני פיזור
יהיה חם.