ימים אחרים

הכותרות
סוף סוף קצת נחת – לא רציחות, לא התקוטטויות בין משרדיות – רק גאווה לאומית והפרחים לצה"ל: הספינה (או האונייה, תלוי) פרנקופ, שהמכולות שעליה ובהן 500 טון אמל"ח עשו דרכן מאיראן (תוך חניות ביניים) ללבנון, נתפסה אתמול. הפרחים ליחידת יהל"ם של הנדסה קרבית, שלוחמיה חופו על ידי לוחמי הקומנדו הימי.
זהו, שכחנו את חיבתו של האלוף אלי מרום ללפ דאנס.
מי שהזכיר ומוחל וסולח לו זה ידיעות, שהביא את תחביביו האקזוטיים של צ'ייני לידיעת הציבור בחסות הכתב הפלילי הפורש (דאז) בוקי נאה.
כמה-כמה על הפרשה?
ישראל היום, מעריב, ידיעות – 7 עמודים כולל שער.
הארץ – כפולת 2-3 וידיעה מרכזית בשער.
הארץ הוא היחיד שממשיך לתחזק את ריב הפרקליט והשר כידיעה ראשית, ומביא את דברי נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, מאיר שמגר, שמגן על לדור.

—
אורי קציר על המכתב של הפרקליט לדור, הדיווח של בן כספית והסבב שעשה בעיתונים השונים.

הגיוס לטובת ימ"ר מרכז
אבי אשכנזי ונתיב נחמני (מעריב, המגזין), בכתבה מחבקת לימ"ר מרכז על הפיצוחים האחרונים: מרוז פיזאם ועד למש' אושרנקו. וכל זה למה? לקראת טקס היחידות המצטיינות של המשטרה. בשנה האחרונה הפסידה ימ"ר מרכז לימ"ר תל אביב. לא ניתן לזה לקרות שוב!

איפה גר ארקדי דוכין?
כדי לדעת את התשובה צריך לקרוא את העמוד האחורי של מעריב.
שכניו של דוכין מתלוננים על התוכי הצרחן שלו. יופי, אבל למה צריך לחשוף את כתובתו של דוכין?

לחם עבודה
כתב הנדל"ן של גלובס, אריאל רוזנברג, יהיה דובר משרד הבינוי והשיכון אריאל אטיאס.

קצה האצבעות
יהונתן גפן מנהל במדורו שבסופשבוע פינה הנקראת "5 דברים לפני ש…"
(לפני מה? לפני המוות? לפני סוף התיכון? לפני שאיבדת את בתולייך?)
למה אני שואלת? כי במדור היום מתארחת זוהר כהן, בת 14.
ומה הדבר הראשון שהיא רוצה לעשות לפני ש…?
"לשתות בקבוק יקר של יין – מאז שאני קטנה אבא שלי שותה יין ואוסף יינות. יש לו סטוקים אבל אף פעם לא שתיתי יין ממש יקר, זה נראה לי שווה ניסוי לפני ש…."
WTF , מר גפן/עורכיו?

סופשבוע: מרדכי חיימוביץ במסע לברלין 20 שנה אחרי נפילת החומה; גילויים חדשים בפרשת עדן נתן-זאדה (ליאת שלזינגר); שחזור פרשת פולנסקי (אל.איי טיימס).

רוגל אלפר כותב בהעיר טור מצוין על דניאלה פיק וקוונטין טרנטינו, על איך ייצאנו אותה להוליווד, ואיך עמישראל גאה, ועוד.
רק מה? הכותרת מבאסת.
כבר התברר שהפועל ז.י.ן מאוד חביב על אנשי העיר (ב-22 באוקטובר זיין יואב בורוביץ' את מכבי), ולכן הכותרת היא "מזדיינת איתו בשביל כולנו". לא יכול להיות שהפועל הזה הוא התיאור היחיד שאתם מכירים ליחסים בין אנשים, לא?

הילו גלזר בהעיר על המאבק של סלימאן א-שאפעי בחברת החדשות. שורה תחתונה: המפוטר לא ידע שפרסום הספר על גלעד שליט חותר תחת אושיות העסקתו.

VTV.
אברי גלעד מראיין הערב בתוכנית האירוח שלו את "העיתונאי השוודי, בשם כולנו", כך בפרומואים. אין לו שם, חבריה, הוא הרי אנטישמי, עוכר ישראל, ובכלל טינופת. "העיתונאי השוודי". אבריג כבר ינקום בו בשם כולנו.
דונלד בוסטרום, אגב.

ברשתתתת
בית המשפט המחוזי בפתח תקווה אסר על מפעילי הורדות ומוביזדוט להפיץ סרטים או לקשר אליהם, וחוייב לשלם פיצויים בסך 200 אלף שקלים והוצאות משפט.

מח' מנויים שלום
יש ימים בהם עלי לקום לפני שמגיעים העיתונים, כך שאני יכולה לעשות אמבוש ולבדוק מי הגיע הראשון ומי אחרון.
הרבה לפני כולם, חמש וחצי בערך: מעריב
שש בערך: ישראל היום והארץ
עשרה לשבע: ידיעות

את מי זה מעניין חוץ מאנשים מופרעים כמוני?

המבדוקת
זהו מאיר, זה לא אהרון
(הטעות היא לא של הכתב, תומר זרחין, אלא של עורכיו).

איך קוראים לאח למחצה של אובמה?
נסנג'ו/נסג'ו – מעריב
נדסאנדג'ו – הארץ

הלכו לעולמם
יעל לוטן, פעילת שלום ועיתונאית לשעבר.

—
פרופ' אמיר פנואלי, חתן פרס טיורינג ופרס ישראל בתחום מדעי המחשב.

התצלום לקום איל פו
מודה באשמה: לא חשבתי על זה בעת הצילומים, אבל אני, אישית (לא מדברת על שאר המרואיינות) לא הייתי צריכה להצטלם בבגדי ההפקה. חשבתי שבכותבי "הבגדים עלו אלפי שקלים", אני מביעה מחאה. מתברר שלא מספיק.
תגידו: לא, בבגדים אחרים מותר להצטלם, ובאלו של קום איל פו לא. האם לעשות תחקיר לפני שאני מסכימה להצטלם בבגדים מסוימים? כלומר פוקס כן (אממ, הבגדים לא נתפרים בסדנאות יזע בסין אן בעזה?), זארה לא (כי זה לא מותג ישראלי)? פריטים שמחירם לא עולה על 100 ש'? אולי 500? או שמא רק בגדי מעצבים צעירים בראשית דרכם? ואולי רק בגדים של סטודנטים לעיצוב מהפריפריה? או לסרב בכלל ללבוש בגדים שאינם שלי כדי לא ליחצן אותם, במודע או שלא (לפחות על כך שאין לי בדל טובת הנאה מכך, אני מקווה שיש הסכמה)? ואולי לברור אותם מתחנות האיסוף של ויצ"ו (רעיון מעולה להפקה)?

–
אין, ולא היה לי אף פעם דבר נגד ההפקות האלו. ככל שידיעתי מגעת (כלומר מניסיון אישי), ההפקות הן תמיד פריטים בהשאלה כנגד קרדיט, והכל כתוב שחור על גבי לבן, או להפך. אין פה שום מצג שווא או טשטוש העובדות.
גם צילום בלוקיישן מסוים נעשה לרוב תמורת קרדיט, על השימוש במקום.
כשלעצמי, הייתי צריכה לוותר על התצלום ולמצוא עם המערכת פיתרון אחר. מודה, לא חשבתי על כך מראש.

אגב, הראיון נערך לפני פרשת ברנע. כמה הצטערתי על כך בדיעבד.

צילום: רויטל זילונקה, פורטלנד, אורגון

לפני פיזור
ממש אוהבים את רח' סומסום בגוגל.