גון בן ארי הוא שליח ידיעות לטיסה מסאו פאולו (ולא "סאן" או "סן", ככתוב בידיעה) לתל אביב, עליה הועלה אחר כבוד אליאור חן, בעקבות ההסגרה שלו מברזיל לישראל. הוא הועלה לטיסה ב-23:00, ומאחר שהטיסה התעכבה בכשעה, היה לבן ארי זמן להעביר את הידיעה ממש בדקות שלפני סגירת המהדורה והורדתה לדפוס, כולל תצלום עדכני של האיש (שער פלוס כפולת 2-3).
ע"פ התצלום בידיעות לחייו של חן תפחו משמעותית בברזיל. שמעתי שסיר הבשר שם הוא משומשו.
מעריב לא מצא לנכון להשקיע בטיסה היקרה לברזיל, אבל ארבעה כתבים חתומים על הידיעה (ע' 14), כולל דניאל ברנביים מסאו פאולו (ואפילו שם העיר כתוב נכון).
התצלומים המלווים את הידיעה: מטוס אל על החונה בשדה, מכונית המשטרה המגיעה אליו ואזור המעצר של חן בשדה.
בישראל היום מוקדש לחן טורון צד, בהארץ, לא ייאמן, אין אפילו מילה. מוזר.
הארץ חוגג את הרשעתו של ארקדי גאידמק בעמודיו הראשונים ובשער. אולי בגלל התביעה ההיא נגד העיתון ונגד יוסי שריד, אף שנמחקה בינתיים?
צויסורפרסום
אפרופו שיחתנו בעניין צו איסור פרסום, מתברר שעל חקירת מותו של ליאוניד קורלנד בבור בנתניה, ופציעתה של ידידתו טטיאנה טקצ'נקו הוטל צו. העובדה הזו כתובה בידיעה בנושא (מעריב, 15), אף שגם עצם פרסום הצו אסור.
ועוד אפרופו – מאמר המערכת של הארץ היום, שזוכה גם להפניה בשער, הדן באצבע הקלה על הדק הצווים, נראה כתשובה או כהמשך הדיון לפוסטורח של הכתב הפלילי.
יגאל סרנה בפייסבוק, 11:12
אחרי שנתיים: קטיושה באצבע הגליל
זו הכותרת המטעה של ישראל היום.
בהארץ מדייקים: לא אחרי שנתיים, יותר אחרי חודש וחצי.
הדעות הקדומות המבאסות שלנו
חובה לקרוא את המאמרון של קרני אלדד, שחיפשה בייביסיטר, מצאה את סוהא, ו….
ובכ"ז, למה שיופיע פעמיים ב-HP של הארץ?
—–
1.
—–
2.
קצה האצבעות
מחר יתפרסם ראיון, כתבת שער עם אריאנה הפינגטון במארקרוויק. חוץ מההפניה בשער, יש עוד שתי מודעות שמקדמות את הראיון, עם ציטוטים שלה:
"מדהים שלכל טעות שמים לב תוך פחות משתי דקות"
"כל העיתונים שמגבילים את התכנים המקוונים שלהם וגובים תשלום – ייפלו".
ביקורת מסעדות? אוכל? ברים? אמממ
שימו לב לביקורת הזו, על קאמורה, בר מסעדה. הכותרת מתמצתת: "בר חביב עם אוכל טעים".
אוכל טעים? טוב, נקרא מה כתוב עליו בביקורת. או, מצאתי, בשורה התחתונה כתוב "אוכל טעים". מה? מי? מו? כמה? למה? מה חשוב. "אוכל טעים" זה מספיק ודי. נכון שזה גם מה שיכול היה לכתוב בן שנתיים ממוצע, אבל לעכבר העיר זה מספיק.
הדיווחים, הסרטים והאירועים
פרופ' יורם יובל מראיין את יובל רבין בהמגזין של מעריב (הראיון ישודר הערב ב-22:00 בהוט 3).
–
צולם על ידי יצחק, יס דוקו, 22:00. לימור פנחסוב מצאה סרטי וידיאו שצילם יצחק רבין. שבע שעות צילום מהן יצרה את הסרט.
–
לאן הלך הזיכרון של רצח רבין, אורי גולדשטיין, ערוץ 1, 21:45.
–
שני שדח"זים:
רבין-פרס, הכל אישי, של אריק הניג, על העימות הארוך. ערוץ 8, 22:35.
ישראל לא מחכה, של טל מיכאל, על מי שעברו מהפך בעקבות הרצח, יס דוקו, 22:55.
בבתי הספר הדתיים מתייחסים בטקסים לפטירת רחל אמנו ולא לרצח (מעריב, אפרת זמר).
גלריה, המגזין
את הגליונות הראשונים ערכו ביחד שי גולדן וליסה פרץ. הגיליון השביעי, שיצא היום, חתום על ידי פרץ בלבד.
רפרוף על הכתבות – אסף אמדורסקי וישראל גוריון – ראינו באולפן שישי.
חגי חיטרון מוולווט לעומק את הדיווח של עיתוני ישראל על מות סטאלין ב-8 במארס 53'. רעיון יפה, רק נשאלת השאלה למה עכשיו, מה היארצייט?
המוסף היומי על הדוקרב בין סטימצקי לכנרת זמורה ביתן דביר. ההוצאה הודיעה שלא תספק יותר את ספריה לרשת. למה? תלוי את מי שואלים.
VTV
מהפך (מהשבוע, נדמה לי) בביקורת הטלוויזיה במעריב: קדימון/ביקורת – כלומר, הקטע על תוכנית שהמבקר היומי מחבב מתפרסם קודם לשידור, לא אחריו. והיום – צולם על ידי יצחק (ע"ע).
הקדימון מופיע רק בעיתון המודפס, לא בנרג', לשם הועלתה רק הביקורת על עובדה.
בעוד אביעד פוהורילס מתפעל, ירון פריד כמעט מקלל. שיר זיו כותבת בישראל היום שחומרי תעשיית הנשק והממשל ההודי – ממוחזרים.
פסטיבל ראש פינה נדחה ל-10 בדצמבר. על פי הודעת המארגנים, בגלל הלו"ז של איש הטלוויזיה ההולנדי ג'ון דה מול, בעלי אנדמול.
מיילבק
"כלכליסט הקדיש אתמול כתבה לשני גורואים משנות השמונים. רון גרנות חולק עם הקוראים מידע חדשני ונדיר – המצלמה לא משקרת.
רות דייכס ומושיק תאומים, אנשי מקצוע מכובדים ומוערכים, שלא קשורים לדור המנכ"לים 2.0, מדברים על חשיבות רכישת כלים להופעה מוצלחת מול מצלמה.
לי זה הזכיר את הסילבוס מהקורס לתקשורת, שאמא שלי למדה בו לפני 25 שנה, עם גדעון רייכר.
גם הוא ציין אז כמה חשוב להתכונן להופעה מול מצלמה ושיעור שלם הוקדש לעשה/ אל תעשה.
חיפשתי התייחסות לווידיאו באינטרנט, התייחסות לשידורים חיים ולשימוש בטכנולוגיות החדשניות שהעשור האחרון הביא עימו והתייחסות ללוקיישן.
ציפיתי להרחבת הנושא על ידי בחינת הקורסים/ שיעורים המוצעים כיום בשוק – נאדה!
מצאתי טיפ על מייקאפ וטיפ על מבט ישיר למצלמה. אה כן, וציטוטים בסגנון "שיפור יכולות ההופעה לפני המצלמה הוא כלי חובה לכל מנהל".
כתבה שכזו מעלה את השאלה למה? הרי אפשר לכתוב בשלוש מילים, שלדייכס יש ספר חדש ומצוין ולסגור עניין".
לפני פיזור
עד שכבר השתכנעתי להחליף את נורות הליבון בנורות הספירלה הירוקות והיקרות מתברר שהן מסרטנות.
הארץ עושים את זה הרבה, עריכה דינאמית של כותרות לידיעות. מעברים בין הקישורים בטור המרכזי ובין קוביות מצד שמאל לאותן ידיעות/מאמרים/ביקורות.
אותי אישית זה מרגיז, לפעמים אני נכנס לידיעה שכבר קראתי כי כנראה עורך עמוד הבית החליט שהגיע השעה לשנות את כותרת הלינק.
האם עקביות בכינויי הקישורים היא לא עקרון בסיסי בעריכת תכנים באינטרנט?
מעצבן, מעצבן.
אהבתיאהבתי
שתי הכותרות האלו מופיעות בו"ז בע' הבית. לא מדובר בשינוי.
אהבתיאהבתי
בסדר, דבורית. כוונתי היא שכאשר המדיניות (המציקה, המעצבנת, המיותרת) היא לשנות כותרות באופן דינאמי לאורך היום, לאותם תכנים – אך טבעי שתיפול מתישהו שגגה, ותכנים יופיעו בו"ז.
——-
V: אההה. טוב, צודק.
אהבתיאהבתי
חלמתי הלילה על אריאנה הפינגטון. בחלומי היא נראתה בול כמו טטיאנה טקצ'נקו.
אני קוראת כאן יותר מדי 🙂
אהבתיאהבתי
כן, אריאנה, טטיאנה, כולן אותו דבר
אהבתיאהבתי
שהישראלים( כולל המנהיגות ואנשי הכלכלה) לא יסעו למדינות שבהן מאפשרים להעמיד לדין ישראלים בשל פעילות צבאית
אני מנמקת כאן
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1293889
אהבתיאהבתי
ואולי לאיראן אין בכלל כל כך הרבה אורניום ולכן היא בעצם מעמידה פנים כדי לשמור על כבודה
מאמר של דר' גיא בכור המציע גישה אחרת ובעיני מרתקת.
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1074
אהבתיאהבתי
מתישהו ייתכן ויימאס לנו מהנוהג הסנסציוני של בכור לכתוב ההיפך מהנאראטיב השמרני של העיתונים הגדולים.
רוצה לומר – גם אם כל הפרשנים מיישרים קו בעיתונות הממסדית, זה לא אומר שכל הגיג חתרני דמיקולו של גיא בכור שווה מחשבה נוספת ובטח לא בהכרח משקף את המציאות.
הכל נאראטיבים.
אהבתיאהבתי
גיא בכור… תזכירי לי? זה לא הפרשן דמיקולו שכבר קבע את מותו של גלעד שליט? תעזבי אותי ממנו. אם הוא היה איש אקדמיה מעט יותר רציני הוא היה זוכה למשרה באוניברסיטה ושוטח את הגיגיו בבימות יותר מכובדות מאתר האינטרנט שלו.
אהבתיאהבתי
הרשה לי לתקן אותך. לגיא בכור יש משרה אקדמית במוסד פרטי שמשלם לו משכורת כוכב גבוהה פי כמה מכפי שהיה מקבל לו היה מלמד באחת האוניברסיטאות הציבוריות. לעצם הטענה שלך כלפי האתר שלו, אני מסכים איתך. זה אתר הזוי משהו והניתוחים שהוא מספק בו הם לעיתים קרובות מידי משונים בלשון המעטה. מה שכן, אני מת לדעת איך עובד העסק של המנויים בתשלום שהוא מנסה שם. יש מנויים? אין מנויים? זה חתיכת ניסוי מרתק.
אהבתיאהבתי
א. גליצי ושפיצי – כך מתואר האוכל במקום ההוא.
כנראה שאני באמת מקשישה קשות, לא יודעת אם גליצי ושפיצי זה טוב או רע. לכן טוב עשו ב"העיר" שהבהירו שמדובר באוכל טעים.
ב. סחתיין על "האסיר".
ג. אין לי עם מי ללכת לראות את "הדודאים" המחודשים. מי שאוהב את אסף, לא מסוגל לסבול את הדודאים. מי שאוהב את הדודאים, לא יכול לשאת את הוד קוליותו אמדרוסקי הבן. מה עושים? לא בכל יום דוד פוגש דוד. מי יבוא איתי?
אהבתיאהבתי
"…הקאמורה הוא מקום בהחלט סביר – גליצי ושפיצי ולא בטעם שלי…"
גליצי ושפיצי לא מתייחס לאוכל אלא לעיצוב, לאווירה, או אולי לשירותים, אין לדעת.
אהבתיאהבתי
הרשימה על קאמורה היא אולי דוגמה קיצונית, אבל היא בהחלט מייצגת את האופן שבו כתבי עכבר העיר מדווחים על בר או בית קפה: המון צבע, המון אווירה וכמעט אפס מידע עבור הקוראים. כנראה שעורך העכבר חושב שמה שחשוב הוא לא "איך האוכל בקאמורה" אלא "איך נועם אבידן-סלע העביר ערב בקאמורה".
דווקא טורי המסעדות של צבי גילת כתובים באיזון מוצלח בין סיפור אישי על הכותב לבין מידע ענייני עבור הקורא.
אהבתיאהבתי
הדודאים בסדר, אמדורסקי ג'וניור בלתי נסבל. מלא בעצמו, שחצן, חדל אישים ובעיקר משעמם. המוזיקה שלו חסרת אופי לגמרי. אבל היי, אבא'לה סידר לו קריירה, אז בואו נמשיך ככל שהאינרציה תאפשר לנו
אהבתיאהבתי
אסף חדל אישים? מאז שחדל עם האישה ההיא, הוא דווקא נחשק כפליים. אסף הוא מלך הקולים! ותראה איך הוא סיגל את העמידה של אבא אמדורסקי, לצד ישראל גוריון. אין לו קול כמו של בני ז"ל, אבל הוא הכי קול.
אהבתיאהבתי
לא מסרטנות.. בתקרה אין בעיה לקבוע אותן. לא מומלץ במנורות קריאה .
בעוד אירופה וארה"ב הולכות כולן ומגבילות את השימוש בנורות הליבון לא נראה שהענין לא נבדק ונדמה לי שאין צורך להיכנס להיסטריה ולחזור לאחור.
יואו – איזו תגובה ארוכה . לא ידעתי שזה כ"כ בדמי אבל כנראה.
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת. אני דורשת עוד כמה מחקרים.
אהבתיאהבתי
תמר – צודקת. עוד מקרה של כותרת פופוליסטית (מתוך אג'נדה, כמובן) המגלה תוכן הרבה פחות פסקני והרבה יותר מעודן וקרתני – כדרכם של מאמרים מדעיים. מה לעשות.
נמדדה קרינה הדומה לקרינת שמש ביום חם – ** ממרחק של 2 ס"מ מהנורה **. רוצה לומר, ממילא תיכוו ממרחק כזה. ועוד ועוד פירוטים, שבגדול – ממרחק מינימלי הנהוג במקומותינו, הנורות לא מסוכנות. יתרה מזאת, אהיל פשוט ימגר את הסכנה הנוראה המתוארת בכותרת הפסיאודו מדעית.
אהבתיאהבתי
האם גם את שריד תבע גאידאממק, או שצ"ל מלמן?
אהבתיאהבתי
בהחלט את שריד.
אם היה לינק לקטע שלו מהיום הייתי מעלה. אבל, תה יודע—-
אהבתיאהבתי
האמנם חובה לקרוא את המאמרון של קרני אלדד?
למה, כאילו לא ידענו עד כמה הגזענות פופולארית בישראל, או כדי לגלות שעיתון הארץ נותן לגיטימציה לגזענות הזאת?
אהבתיאהבתי
אני חושבת שלהאשים את הארץ בגזענות זה קצת מוגזם. באמת.
אבל, מה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו יודעים לדבר יפה יפה על קבלת האחר, אלא שאני רוצה לראות אותך נוהג אחרת, בדיוק בסיטואציה הזו.
כשלעצמי, אני מאמינה שהייתי לוקחת את סוהא, אבל מצד שני אני חושבת שאני עושה שקר בנפשי, מאחר שהמבחן שלי הוא תיאורטי לגמרי. אין לי שום דרך להוכיח לך או לי את כוונותיי המצוינות.
אהבתיאהבתי
מה שרואים מכאן לא רואים משם.
ולווט, תהיי בטוחה שגם את לא היית לוקחת. לפחות יש לך את הביצים לכתוב את האמת שלך ולנסות לצאת כאילו בסדר מכל צד.
יש סיפור ישן על חקלאי בשומרון שעבדה אצלו משפחה ערבית במשך למעלה מ- 30 שנים, כמה דורות. כשהיה פיגוע במקום (ע"י אחד העובדים של אותה משפחה) התברר שחמושים חטפו את אחד מבני המשפחה ובסחיטה באיומים גופניים – או גרוע מכך – הכריחו אותו לבצע את הפיגוע אם אותו עובד לא היה משתף פעולה.
סיפור אחר, שמתקשר מצד אחר הוא על השייך הזקן שסירב לעלות לטיסה כי פחד על חייו. כמה שניסו לשכנע אותו שהכל כתוב למעלה ומה שצריך לקרות יקרה ושיום מותו יגיע ככתוב הוא סירב והנימוק שלו היה שהוא מוכן לגורלו כפי שכתוב אבל אין הוא מוכן לקחת סיכון בחייו על מה שכתוב לטייס בגורלו.
אהבתיאהבתי
הארץ הוא העיתון הגזעני ביותר בארץ! זה אוסף גזענים יהודים שונאי יהודים , שונאי ישראלים, שונאי דתיים, שונאים שנאת מוות מתנחלים,שונאים את צה"ל,שונאים את ליברמן,שונאים את אלי ישי,….
חוץ מערבים את כולם!(כולל את עצמם).
אהבתיאהבתי
הארץ מיישר קו עם הקונצנזוס הגזעני בעצם נתינת הבמה לגזענית המכוערת.
ודווקא יש דרך – את יכולה לבוא למפגש של לוחמים לשלום (בתל-אביב, בתל-אביב, לא צריך לצאת את גבולות האיילון) ולפגוש פלסטינים, ולבדוק אם יש להם זנב וקרניים. לא מאמץ בלתי אפשרי.
http://www.combatantsforpeace.org/?lng=heb
אהבתיאהבתי
מה בדיוק גזעני בפחד מאנשים שרוצים להרוג אותך? זה גזענות?
עיתון הארץ "נותן יד"? עיתון הארץ רוצה להראות לך שהימנים גזענים, תלמד לקרא.
אהבתיאהבתי
"לוחמים לשלום" ואני חשבתי לתומי שגושדנרים לא אוהבים מלחמות, ובגלל זה הם לא משרתים בצבא הכיבוש הארור.
כל הכבוד לכנס הלחמים(בלחם ארז?) שלך בת"א אולי תצא פעם ממאורת עוכרי ישראל ותלך לראות איך נראה ערבי במרעה?
אל תפחד לא כולם רוצחי יהודים, יש הרבה שיש לם סבלנות שאתה וגדעון לוי תעשו את זה.
אהבתיאהבתי
לחשוב שכל הערבים באשר הם ערבים רק רוצים להרוג אותך זה גזעני.
אהבתיאהבתי
שמתם לב, אפרופו, שהלינק לבלוגו של שריד ירד מאתר הארץ? חבל
אהבתיאהבתי
כנראה שהועם זוהרו של שריד הלז, לאחר האירוע הפאתטי בו נתפס בקלקלת שוחד בסיפור "פרס ספיר" וגרורותיו.
האיש הפך קורבן לתדמיתו, בלי ספק.
אהבתיאהבתי
הגזמת לגמרי. שוחד??? לא היה ולא נברא.
אהבתיאהבתי
לא שוחד? אז איך קוראים בשמאל הקיצוני לנפוטיזים קיצוני?
אהבתיאהבתי
אמדורסקי… גל"צ… חברת החשמל…
אהבתיאהבתי
הלחיים של הסדיסט חן תפחו? הוא בטח אכל כמה ילדים שם בברזיל
אהבתיאהבתי
לי יש עוזרת ערביה, מנקה יופי, גם מכינה לי אוכל, גם נחמדה,גם מביאה את הבת שלה לעזרה, גם הבעל שלה מביא אותה ומחזיר אותה…אבל אני חבר של עשרות ערבים שבאים אלי חופשי לבית ואני הולך אליהם.
רק שמאלנים אמיתיים שונאים ערבים!
הם לעולם לא ישכירו להם, לא ירצו שיגורו על ידם,לא יכנסו לכפר ערבי,יחזרו מהר הביתה לת"א לפני שיהיה חושך.
שמאלנים אמיתיים רוצים עובדים זרים נחמדים קטנטנים שחרחרים שבכתה ב' יודעים שהם רוצים לשרת בגולני.
אהבתיאהבתי
דווקא נראה לי רעיון טוב (לפחות ברמה התיאורטית, שוב) – מטפלת ערביה. הייתי מבקשת ממנה שתדבר עם הילד ערבית, כדי שיקלוט את השפה בגיל צעיר, כמו אלה שלוקחים או-פר סינית (טרנד בקרב היאפים במנהטן). אבל ברמה הפרקטית, כשחיפשתי מטפלת, לקחתי איזו סבתא דוברת עברית ועם הרבה ניסיון. מצד שני, לא היו פניות של ערביות.
אהבתיאהבתי
הלך המבקר למסעדה, אכל, ו.. היה לו טעים.
כן, טעים. פשוט טעים. לא היתה במזון ההוא "עפיצות" ולא "מרקם עדין". סתם טעים.
חשב המבקר בצאתו מהמסעדה, כוסוחתו, הפעם אני לא מורח 200 מלה על שום-כלום-יאפי-פלצני. הפעם אני כותב שהיה לי… טעים, וזהו. בלי "עפיצות", בלי "נימוח בגרון", בלי "מרקם עדין". ושיקפצו לי כל היאפים הפלצנים.
ואנחנו הקוראים נותרנו מבולבלים. האם כדאי לנו לאכול במסעדה ההיא? כיצד נדע ואיננו יודעים מהי עפיצותו של המזון המוגש בה, מה מרקמו, האם הוא נימוח בגרון או סתם יורד בוויש?
ממתי אוכל אמור להיות טעים?
הרי גם תינוק בן שנתיים יכול לכתוב ביקורת כזאת, כי רק לתינוקות בני שנתיים אוכל אמור להיות טעים.
ומה השלב הבא? כשנראה בחורה יפה ברחוב נפטיר פשוט: "וואו, יפה" – בלי לנתח את הסימטריה של עצמות לחייה או את הגאומטריה של קשתות הגבות שלה? וכשנראה ציור של מונה נגיד "מקסים" בלי לפרט את חוות דעתנו המלומדת על הקומפוזיציה של משחקי אור-וצל? הלסדום היינו? לעמורה דמינו?
אהבתיאהבתי
לא. לא עפיצות ולא כלום.
מה אכל? כמה אכל? כמה עלה?
לא נראה לך שבביקורת מסעדות, סליחה, בכל ביקורת, צריך להרחיב את מנעד השפה מעבר למילה אחת?
מה נכתוב עוד?
הסרט יפה?
הספר טוב? וזהו? זו הביקורת?
יש הבדל בין להפטיר אחר בחורה יפה ברחוב "יפה" לבין כתיבת ביקורת.
אל תיתמם.
אהבתיאהבתי
לא ראית את התוכנית בערור 2 של אורלי וילנאי וגיא על ה"טועמים הפלצנים" ? היית רואה מה ה"ישראלים" מבינים באוכל וביין.כלום!!! הכל פלצנים אופנתיים שכבר מזמן לא אוכלים מה, הם אוכלים איפה…
אהבתיאהבתי
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=ev20091028_1210
תראו איפה נגמרת ישראל בעיני ה"ארץ" בחיפה!!!
אין: נהריה
קצרין
עכו,
כרמיאל,
טבריה,
קרית שמונה
מטולה,….
גם הם יודעים שזה זמני כל העירות הנדחות האלה אבל מה עם אום אל פחם? סחנין?..
אהבתיאהבתי
אני מוכן להמר על הטחול שלי, שאם קרני אלדד היתה מעסיקה את אותה סוהא חביבה, אמיתי סנדי (מתי כבר ישטוף ת'מקלדת עם סבון, הא?) כבר היה מכנה אותה גזענית מכוערת – כאחת שערבים עובדים כמשרתים בביתה.
אהבתיאהבתי
ערוץ 10, לפני פחות משעה: דיווח של ברוך קרא על הסגרת המתעלל אליאור חן, ובתחתית המסך מופיעה הכותרת "סוף גנב". הא?
אהבתיאהבתי
מאת: אמיתי סנדי
28.10.2009 : 17:38
לחשוב שכל הערבים באשר הם ערבים רק רוצים להרוג אותך זה גזעני.
ואת זה כותב מי שרק לפני פחות משבוע כתב: "החרדים בישראל ממשיכים להחיות את מסורת הפוגרומים ממזרח אירופה, ובפעם השניה בתוך חודשיים תוקפים סטודנטים ערבים בצפת".
אהבתיאהבתי
ל"לוחמי שלום" – אני יוצא מגוש דן לגדה על בסיס קבוע, ופוגש פלסטינים במרעה, בשדה ובמסיק. ואתה?
אהבתיאהבתי
הטחול שלך יהיה מאוד טעים, מטוגן עם בצל, שום ושמן זית.
אהבתיאהבתי
יש עוד כמה אנשים מלבד הפלצנים שצורכים מסעדות. נדמה לי אפילו שאלה הרוב. גם להם מגיע לקבל מידע.
אהבתיאהבתי
אנחנו אוהבים את המגזין של גלריה
אהבתיאהבתי
למה לא. אהבה זה חשוב.
אהבתיאהבתי
ואני דווקא לא מצאתי מה לקרוא בגלריה החדש, לא מעניין אותי אמנות ואופנה, פרט לכתבה חמודה במדור בשם "כלי ורכב" (או משהו כזה) על איתי תורג'מן שנתפס באוטו טרנטה עם שתי זונות וסמים – לא קראתי אף כתבה או מדור, הספיק לי הרפרוף.
חוצמזה V, תמהתני איך איש לא תיקן עד כה (אם כי מזמן לא רפרשתי), לחברת ההפקה קוראים אנדמול ולא אנדומל.
אהבתיאהבתי
מול מול מול. נכון, תיקנתי כבר בבוקר, בהגהה ראשונה. אבל המערכת פה מעדכנת כרצונה. כך שלא וידאתי הריגה, וההיא עשתה כרצונה.
אהבתיאהבתי
איזה כיף שיש עכשיו גם כלים לעיצוב הטקסט.
מזל טוב!
השלב הבא הכנסת צבעים וגודל פונט…
(מה עושה נתיב: p ?)
אבל, לאור חלק ניכר מהתגובות לפוסט הזה, נראה לי שהיה עדיף לנעול אותו לתגובות…
אהבתיאהבתי
אני אוהבת לקרוא את דעותיו כי הן שונות ומציעות ראייה אחרת. נכון שהאמצעים האמנותיים שלו לא כל כך אקדמיים אך לפעמים הם משעשעים . הכתיבה האקדמית מיגעת. אינני מזרחנית אך נראה לי שיש מקום לדעותיו.
אהבתיאהבתי
הגבתי מתוך תקווה שהתגובתי תהיה צמודה לטקסט שעליו הגבתי אך זה הופיע כאן. התיחסתי לדר' גיא בכור ולהערה מזלזלת בכתיבתו ובדעותיו.
אהבתיאהבתי
עיתון הארץ הוא גזעני ב"הפוך על הפוך "כמו יאפים רבים.
אהבתיאהבתי
מחר אמור שריד להתתףף בתוכנית של חנוך דאום והדוקטור אילן רבינוביץ' שעת נפש
בשעה 23.00 . אני לא סובלת אותו מאז שכשר לאיכות הסביבה הביא את הזבל של גוש דן לבאר שבע. בעיני הוא צדקן מתחסד. פעם חשבתי שהוא איש חכם והושפעתי מדעותיו .
אהבתיאהבתי
אני לא יודע אם בכור הוא טאלנט או לא. אני יודע שהמאמרים שלו אינם עומדים בכל קריטריון אקדמי. תזכיר לי מתי הוא פרסם מאמר בכתב עת אקדמי רציני, מתי הוא הציג איזו חדשנות בתחום חקר המזרח התיכון או המשפטים?
האתר שלו הוא חביב, לא יותר מזה. הוא מציג ניתוח שניתן לשמוע מכל נהג מונית. ולגבי המודל הכלכלי שלו, אני בספק אם יש מישהו שמוכן להכניס יד לכיס ולשלם עבור קריאת המאמרים.
אהבתיאהבתי
עממי – אתה באמת משוכנע שאף מאמר שלו לא פורסם בכתב עת אקדמי? כלומר, אתה באמת מתבסס בדבריך על מחקר ועובדות?
—
וגם אם אתה צודק, אתה יודע מהי הפרוצדורה לפרסם מאמר? נדמה לך ששם, באקדמיה, הכל נקי מפוילע שטיק ומונקי ביזנס?
—
וגם, בדקת כמה משלמים לו? למה סתם לשער השערות?
—
זה מזכיר לי תגובה של מישהו לדבריו של מיברג, שהאתר שלו יהיה דו לשוני, שתהה בקול איך מיברג מעז בכלל להגיד שהוא רוצה לכתוב באנגלית?
אלו היו כמובן דברים בעלמא, מאחר שמיברג הוא אכן דו לשוני וכותב וקורא אנגלית כעברית.
אהבתיאהבתי
מפי הסוסים עצמם (מזרחנים ישראלים נחשבים בעולם), גיא בכור הוא מזרחן מאד מאד מאד קטן. הוא לא מפרסם פרסומים אקדמיים, או כי הוא לא מוכשר מספיק, או שהוא עסוק מדי בכתיבה חפיפניקית ופופולרית.
אבל הוא בהחלט כוכב תקשורת, ועל כן התקבל כמרצה במוסד שרבים היו שמחים לעבוד בו.
בכוונה כתבתי רבים ולא רבים וטובים, כי הטובים באמת מתקבלים למוסד אקדמי נחשב יותר מהרצליה.
אהבתיאהבתי
חדשנות, תרומה לתחום ואיכות, והופ…. מאמרך מתקבל לכתבי העת הנחשבים בעולם.
שום מונקי ביזנס ושום פוילה שטיק.
אהבתיאהבתי
זה ממש לא נכון. אני לא יודעת אם את/ה מכותבי המאמרים, ממאשריהם, או צד ג', כלומר שהדברים ידועים לך מעדות שמיעה.
אבל כמו כל פרוצדורה כרוכת-אגו בין אנשים, גם פה יש דברים מטונפים לגמרי.
כל זה לא אומר שאני יודעת מה מצבו האקדמי, ככותב מאמרים, של גיא בכור, ואני לא באה להגן עליו או לפסול אותו. רק רציתי לוודא שמי שכותב בנחרצות את הדברים באמת יודע אותם ולא מניח הנחות ומשער שיעורים.
אהבתיאהבתי
ומשוייך לצד א'.
אגב, כן נתקלתי בפוילה שטיק במערכת כתב עת מסויים בישראל ומאמר שלי נדחה בטיעון הכי, אבל הכי הכי לא אקדמי.
אבל ממילא, ההעדפה המוחלטת (של כותבי המאמרים עצמם ושל האקדמיה באופן כללי), היא פרסום בכתבי עת מובילים ונחשבים בעולם.
כמובן שיש לזכור את הנסיון, או המגמה ההולכת ומתרחבת של החרמת האקדמיה הישראלית באופן כללי, אבל זה לא מטעמי אגו ומונקי ביזנס, אלא דווקא מוצהר בראשי חוצות.
וכדי לחזור לגיא בכור…. הטענה ההפוכה שלו שהוזכרה כאן באחד הפוסטים הקודמים, יתכן שמאד מרגיעה את קוראיו הרבים, אבל מנותקת לחלוטין מהמציאות (בערך כמו הכרזתו המוקדמת על מותו של שליט, שהתפשטה אגב, כאש בשדה קוצי האינטרנט).
אהבתיאהבתי
איראן מבקשת להעביר את האורניום המעושר בשלבים. האין זו ידיעה שמחזקת את הטיעון של דר' גיא בכור
אהבתיאהבתי
שולמית לא קראתי את הטיעון, כי הכותב ודעותיו הם לא כוס התה שלי.
דבורית, לגבי כתבי עת אקדמיים – "האגו" היחיד שמנחה את העורכים היא החתירה והשאיפה למצוינות (לכן גם יש מדרוג מאד קפדני אצל הכותבים, איפה כדאי לפרסם).
אם גיא בכור היה כותב מאמרים אקדמיים, ואם הוא היה נחשב לחוקר טוב (מה שהוא לא, על פי חוות דעת של מזרחנים ולא שלי, כי אני לא בתחום), אז עם אגו ובלעדיו ועם טינופת ובלעדיה, עורכים היו נלחמים זה בזה כדי לפרסם את המאמרים שלו.
אהבתיאהבתי
ל-36 ול-38
בסדר, שוכנעתי שזה מה שאתם (או אתה) מכירים ויודעים.
—
כאמור, אין לי שמץ מושג בעניין גיא בכור.
—
בהחלט יצא לי לשמוע סיפורים קשים על הוויה דולורוזה הצפויה (לפעמים) לכותבי מאמרים.
—
למרות טענתך (כם), לאור המשפט הקודם אני מרשה לעצמי להטיל ספק באמירה "האגו היחיד שמנחה את העורכים היא החתירה והשאיפה למצוינות"
הוא לא נכון בדיוק כמו המשפט "הדבר היחיד המנחה את עורכי עמוד השער של העיתונים הוא החתירה לאמת המוחלטת ולידיעה הכי משמעותית ובעלת משקל ב-24 השעות האחרונות"
אהבתיאהבתי
בין עורך עיתון לעורכים האקדמיים של כתבי עת המובילים בעולם???
כמו שכתבתי לך, יש מדרג אקדמי של מצויינות (איזה כתב עת "נחשב" ואיזה לא). היום כבר לא די "לפרסם", אלא איפה התפרסם.
כדי להתמקם ברשימה היוקרתית וגם להשאר בה, המערכת נזקקת למצויינות עצמית קבועה.
בנוסף, מאמרים אקדמיים נשלחים לשיפוט של קוראים חיצוניים (המובילים בתחום) וההחלטה מן הסתם משותפת להם ולעורכים.
לא כל דבר בחיים ניתן להשוואה ולא בכל דבר כדאי להטיל ספק (-:
אהבתיאהבתי
ל-40, אוקיי, עוד אחזור אליך. אני צריכה ללקט תגובות מאנשים.
אהבתיאהבתי
להביא לך כדוגמה העתק שאלה שכתב מישהו בפורום דוקטורנטים של תפוז:
רוב האוניברסיטאות מחלקות את כתבי העת בכל תחום לכתבי עת מסוג A,B,C (ולפעמים יש גם + ו – ), הקטלוג הזה חשוב לצורכי קידום וכד'. פרסום בכתב עת מסוג A נחשב הרבה יותר מאשר פרסום בכתב עת מקטגוריה B וכו'…. למרות שיש הבדלים בין אוניברסיטאות, ההבדלים האלה קטנים יחסית ויש קונצנזוס, בד"כ די רחב" לגבי כתבי העת המובילים בכל תחום.
השאלה שלי היא איך אני יכול למצוא את הקיטלוג הזה של כתבי עת בעלי סטטוס גבוה, לתחומים בהם אני פחות בקיא.
אהבתיאהבתי
בתחום שלי, פרסום מאמר בכתב עת מדעי דורש שיפוט על-ידי מומחים בתחום ותלוי בהחלטה הסופית של העורך. יש כתבי עת מדעיים מובילים כגון Nature ו- Science שעל-מנת לפרסם בהם צריך לגלות משהו חדש, ויש כתבי עת אחרים בהם ניתן לפרסם מאמרים ארוכים יותר, אך לא פחות חשובים. לכל כתב עת יש Impact Factor שמשקף את מספר הציטוטים של המאמרים שהתפרסמו בו בשנה מסויימת, ולכל מדען יש H Index שמשקף את מספר מאמריו ומספר הציטוטים שלהם. הקידום באקדמיה תלוי בכמות ואיכות הפרסומים וניתן לבדוק את דירוגו של כל מדען באתר שנקרא ISI Web of Knowledge
ואולם, תהליך השיפוט אינו תמיד אובייקטיבי אלא תלוי אופנה (המון מדענים חוקרים נושא שנחשב פופולרי ולא תמיד מעיזים לגלות יצירתיות או לצאת נגד התיאוריה הרווחת), גיאוגרפיה (מאמר שמגיע מהארוורד ישלח לשיפוט ולרוב גם יתקבל, בעוד שמאמר לא פחות טוב מאוניברסיטת קנטקי יידחה על הסף או יעבור שינויים רבים לפני שיתקבל) ופוליטיקה (קשרים ואינטרסים חשובים לא פחות ממצויינות מדעית).
אהבתיאהבתי
יש להניח שלעולם שום שיפוט אינו אובייקטיבי. והרי אין ספק שמאמר שהגיע מהארוורד מוסיף יוקרה לכתב העת. ובדיוק על נושא היוקרה דיברנו.
ולגבי פוליטיקה, הוא שכתבתי – מאמר שלי נפסל בכתב עת ישראלי מטעמים פוליטיים בלבד. הטיעון שלהם אגב, יכול להפיל מצחוק כל חוקר אקדמי.
מכל מקום, מצאתי באתר האוניברסיטה העברית הודעה הקשורה לנושא. לא ידעתי שהם מתנים שם קידום מקצועי בפרסום בכתבי עת יוקרתיים. עד היום חשבתי שזו רק תורה שבעל פה….
—-
<!–
מדד ירושלים
–>
סיווג כתבי עת מדעיים
מטרות הסיווג<!– מדד ירושלים הוא חלק ממאמץ הנהלת האוניברסיטה העברית להקים מערכת מסודרת של הערכת תפוקה מדעית, המבוססת על מדדים סטנדרטים ואובייקטיבים. כמוסד מחקרי, מכוונת ומעודדת האוניברסיטה את חוקריה לפרסם את עבודותיהם בבמות הפרסום המובילות ומדגישה בכך את החשיבות המיוחסת לאיכות התפוקה. מדד ירושלים מוצע ככלי עזר נוסף שיעמוד לרשות כל הגופים המעורבים בהליכי הקידום של הסגל. מעבר לכך, מהווה מדד ירושלים כלי אפשרי .להערכת איכות של יחידה אקדמית על פי איכות הפרסומים של חבריה בפרט, שיעור הפרסומים בכתבי העת השייכים לקטגוריות הגבוהות יכול לשמש .כאחד האינדיקטורים להערכת איכות המחקר ביחידה–>
מדד ירושלים לסווג כתבי עת מדעיים לפי איכותם, הוא חלק ממאמץ הנהלת האוניברסיטה העברית
.להקים מערכת מסודרת של הערכת תפוקה מדעית, המבוססת על מדדים סטנדרטים ואובייקטיבים
כמוסד מחקרי, מכוונת ומעודדת האוניברסיטה את חוקריה לפרסם את עבודותיהם בבמות הפירסום
המובילות ומדגישה בכך את החשיבות המיוחסת לאיכות התפוקה. מדד ירושלים מוצע ככלי עזר נוסף
.שיעמוד לרשות כל הגופים המעורבים בהליכי הקידום של הסגל
מעבר לכך, מהווה מדד ירושלים כלי אפשרי להערכת איכות של יחידה אקדמית על פי איכות הפירסומים
של חבריה. בפרט, שיעור הפירסומים בכתבי העת השייכים לקטגוריות הגבוהות יכול לשמש
.כאחד האינדיקטורים להערכת איכות המחקר ביחידה
חזרה לתפריט התחומים
עקרונות הסיווג<!– מדד ירושלים מסווג את כתבי העת המדעיים לפי קטגוריות איכות ונשען הן על הערכות של מומחים בתחומי המחקר .והן על מדדים ביבליומטריים :הסיווג מבוסס על 4 קטגוריות .כוללת בין 8%-5% מכתבי העת בתחום. הכוונה לכתבי העת המעולים ביותר בתחום A קטגוריה .כוללת את כתבי העת הטובים ביותר ברב תת-התחומים של הדיסציפלינה B קטגוריה .היא 25%-20% B-ו A השכיחות היחסית המצטברת של הקטגוריות .B-כוללת כתבי העת הטובים אך ברמה נמוכה מ C קטגוריה .היא 55%-50% C-ו ,B ,A השכיחות המצטברת של .כוללת את כתבי העת האחרים בתחום D קטגוריה–>
מדד ירושלים מסווג את כתבי העת המדעיים לפי קטגוריות איכות ונשען הן על הערכות המומחים
(ראשי מחלקות/מכונים/בתי ספר/ ראשי ועדות תחומיות או נציגים אחרים של התחום )
.בתחומי המחקר והן על מדדים ביבליומטריים
:הסווג מבוסס על 4 קטגוריות איכות
.הכוללת בין 8%-5% מכתבי העת בתחום. מדובר על כתבי העת המעולים ביותר בתחום ,A קטגוריה
.הכוללת את כתבי העת הטובים ביותר ברב תת התחומים של הדיסציפלינה ,B קטגוריה
.היא 25%-20% B-ו A השכיחות היחסית המצטברת של הקטגוריות
.היא 55%-50% C-ו ,B ,A השכיחות המצטברת של.Bהכוללת כתבי עת טובים אך ברמה נמוכה מ ,C קטגוריה
.הכוללת את יתר כתבי העת בתחום ,D קטגוריה
בקביעת ערך המדד המשקל העיקרי ניתן לחוות הדעת של המומחים, בעוד שהמדדים הכמותיים
(המבוססים בעיקר על ה-
שמירה על התפלגות קבועה של קטגוריות האיכות: במקרים בהם חרגו המומחים באופן משמעותי
מהפרופורציות שנקבעו לכל קטגוריה התיקון התבסס על המדדים הכמותיים.
בירורים במקרים של פערים קיצוניים בין דירוג המומחים לבין המדדים הכמותיים.
הדרוג הסופי התקבל תמיד בהסכמת המומחים לאחר שהם התייעצו עם חבריהם.
בתחום "כתבי עת כלליים" כלולים 6 כתבי עת כלליים:
Cell, Lancet, New England Journal of Medicine, Nature, Science ו- PNAS כולם מסווגים – A.
היות וכתבי עת אלה רלוונטיים למספר רב של תחומים, בחרנו להציגם כקטגוריה נפרדת ולכן הם מעבר למכסת ה – A המותרת בכל תחום.
במדד ירושלים מסווגים כ-5000 כתבי עת ממגוון תחומים. חלק ניכר (כ-30%) מסווגים על ידי יותר מתחום אחד.
בכמחצית מהמקרים הסווג בתחומים זהה. ברב מוחלט (94%) של המקרים בהם קיים פער בין הסווגים,
הפער הוא של דרגה אחת בלבד; ב- 6% הפער בין הסווגים הוא של שתי דרגות.
IF) שמשו בעיקר לשתי מטרות:
אהבתיאהבתי