אחינו, הכתב הפלילי, מתוסכל מאוד.
לפיכך הצעתי לו לעשות משהו מועיל. למשל, לכתוב פוסט אורח
אם יש משהו יותר מתסכל מצו איסור פרסום על חקירה או פרשה, זה איסור פרסום על עצם הוצאת הצו. לא שאני רומז שיש איזה צו כזה או צווים כאלו עכשיו, אבל כמו שאמרו הגששים, בואו נניח שהמצרים באים.
ברגע בו נוחת הצו במערכות מצלצל הטלפון של הכתב הפלילי. על הקו הרכז ששואל "מה זה זה?” מאותו רגע אתה הופך לברישניקוב בקרקס מדראנו, ונדרש לסדרת להטוטים שלא בהכרח נמצאת בארגז הכלים שמשמש אותך בסיקור היום יומי. למעשה אתה צריך לחשוב איך להגיד הכול בלי לומר מילה.
כתוצאה מכל האיסורים התסכול הולך וגדל, אתה מתרוצץ יום שלם ממקום למקום, נפגש עם זה, מקבל טיפ מההוא, אבל נכון לעכשיו אין לך מה לעשות עם כל המידע הזה. כלומר, יש – תמיד אפשר לצפצף ולהפר את הצו. אבל גם אם יגידו לכם שזה סקסי בטירוף, אף כתב לא באמת נהנה לשבת מול חוקרים שהוא עובד מולם ביום יום ולהיחקר על ידם באגרסיביות על הפרת צו איסור פרסום.
ומה בכל זאת אומרים אם אסור להגיד שום דבר, בשעה שאתה יודע שהשטח על סף התפרצות וולקאנית? יש כאלו שמתחברים לענייני חשמל וסביבה ("האורות בימ"ר מרכז דלקו כל הלילה"), יש כאלו שמתחברים למושאי סיקור לא להם, ועל הדרך קושרים אותם למה שאסור לדבר עליו ("ראש הממשלה נפגש עם השר לבטחון פנים בישיבת הממשלה, והתעדכן בפרטי החקירות השונות"). אבל את הקוראים, המאזינים והצופים לא ממש מעניין אם נתניהו יודע מה קורה בחקירה. הם רק רוצים לדעת אם באמת הצליחו להפליל את רוזנשטיין על הרצח מ-2001, או אם המשפחה נרצחה בגלל המאפיה הרוסית או לא.
כתבים מתוסכלים אחרים ילכו לשכונה, למשפחה, לעסק שנסגר בינתיים – בהנחה שיש כזה – יארבו בחדרי מדרגות, יתפסו את השכן שבחיים לא החליף צ'פחה עם מושא הסיקור שלהם אבל יוציאו ממנו איזה משפט דבילי ולא קשור, שישתלב יופי בכתבת הכלום הבאה שלהם.
והסלולרי שלנו, שמצלצל עשרות פעמים בשעה בימים של איסורי פרסום על פרשות מסתוריות? אה, זו רק אמא שמתקשרת בכלל בשם הניה השכנה, שהבנדוד של בעלה גר בשדרה, מטר מהמקום שזה קרה, או החברים שמרגישים (בזכותך) קרובים למוקד הרעש ומבקשים שתזרוק איזה מילה – להם, רק להם – ומה פתאום שיספרו משהו למישהו, הרי גירזתם ביחד טנקים שלוש שנים.
ובסוף היום (היום!) אנחנו בכל זאת מתיישבים מול המחשב או מתייצבים מול המקרופון או המצלמה, מחברים פסקה או שתיים על נפלאות היחידה החוקרת, על המאמצים, התקוות והרגשות ("במשטרה אופטימיים"), ומחכים שבמקום הזה, בו האורות דולקים כל הלילה, יפתרו כבר סופית את המקרה ויעיפו את צו איסור הפרסום מכל המדרגות. עד הפעם הבאה.
אז בגימטריה, זה אומר שתיכף יתפסו את זה שעשה כך וכך ?
אהבתיאהבתי
ראית את התגית "שששש"?
אהבתיאהבתי
אה, אופס. אוקיי. אני מכחיש שחשבתי שזה וזה.
אהבתיאהבתי
המודפסים הכי מתבאסים
והאתרים החרדים חוגגים…
אהבתיאהבתי
אוי זה גדול
אהבתיאהבתי
אז עכשיו כל המגיבים פה יעשו "כתב פלילי" בעצמם ויגידו מה שיגידו שהם יודעים בלי להגיד בעצם כלום?
אהבתיאהבתי
פורסם ב-25 באוגוסט באתר רוטר.נט:
*******
V: מצטערת, דני.
אהבתיאהבתי
דני ידעני = יו בו?
אהבתיאהבתי
אפשר כמו בשער ההוא של הארץ (לא מצליחה להזכר מה זה היה, משהו עם אשראי ותמונה של מישהו, המוח שלי בצק) –
נגיד
"3 מהילדים שנפצעו עדיין מאושפזים"
תמונה של כלי נשק
עם כיתוב כמו
"רשיון לנשק כמו באמריקה? זה יכול להוביל לטבח"
ועוד תמונה, של בית מעצר, עם כיתוב כמו
"תנאי המעצר באבו כביר – מהגרועים בארץ"
כמובן שכל כותרת תוביל לכתבה אחרת, כמיטב היצירתיות של הארץ.
אהבתיאהבתי
מדהים!
עברתי על האתרים החרדים. שום דבר לא זלג. דוברת מחוז **** (צינזרתי לבד, אני ילד גדול) עשתה עבודה טובה והכתבים לא העבירו הלאה.
תופעה נדירה בישראל.
אחלה ציטוט:
"בוא נניח שהמצרים באים"?
"אני לא מבין איזה אינטרס יש להם לבוא לפה בחום הזה!"
ג. חלפון גבול מצרים-ישראל
אהבתיאהבתי
could it be related to this?
http://notes.co.il/igal/61901.asp
אהבתיאהבתי
הפוסט הזה אכן ממחיש היטב שכשאי אפשר להגיד כלום, עדיף לשתוק.
העובדה היחידה שאיכשהו נזכרת בו היא הטענה שלפיה "הגששים" אמרו "בואו נניח שהמצרים באים" – ואפילו זה לא נכון.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
כן, אני מכיר את זה בע"פ (ולכן, בלי להיכנס ללינק, גם מיד ראיתי שהציטוט שהבאת בהודעה הקודמת שלך הוא לא נכון – משפט התגובה ל"בוא נניח שהמצרים באים", הוא לא “אני לא מבין איזה אינטרס יש להם לבוא לפה בחום הזה”).
בכל מקרה, תודה שהוספת לינק שממחיש את טענתי.
אהבתיאהבתי
אכן.
הציטוט לא נכון.
אני ידעתי את זה כשכתבתי את התגובה וזה לא הפריע לי וכנראה שגם מי שכתב את הפוסט אורח.
תעשה עם המידע הזה מה שתעשה…
אהבתיאהבתי
פוסט חזק.
איכשהו נדמה לי שאני לא רוצה לדעת כל כך מהר את מה שמוטל עליו איפול כל כך קיצוני.
אהבתיאהבתי
ותודה על הדגים
אהבתיאהבתי
כמו הרוטינה: המשטרה חוקרת, המשטרה מוציאה צו, המשטרה משחררת פרסום, הכתב מפרסם. וואלה. מהמם. ובדרך הוא מנסה להתחכם ולהגיד, אני יודע שכבר פתרו את פרשת XX.
מה חדש?
תמיד יש פרשה, (כמעט) תמיד פותרים אותה, תמיד יש צו כזה או אחר.
אז מה, להגיד "אני יודע מה שהמשטרה סיפרה לי, ואתם עדיין לא יודעים"? או, "בואו נראה איך אני רומז לכם על פרשה XX"?
מרגש. כמו לראות צבע מתייבש על הקיר.
אהבתיאהבתי
אסביר לך למה התכוונתי.
זו לא ידיעה בעיתון אלא פוסט. הוא מתאר תסכול – הרגשה של מי שידיו כבולות. כלומר העיקר חסר. כלומר, זה תיאור של חסר. אלא שהוא כתוב בתמציתיות ובקצב, לא כמו תיאור של צבע שמתייבש על הקיר (שאגב גם הוא יכול להיות מעניין אם הוא מוקרן בהילוך מהיר).
אהבתיאהבתי
אם, באופן תיאורטי, יש פרשה שבאופן תיאורטי הוטל עליה צו איסור פרסום, אז בטח עד יום הזיכרון שאולי יהיה לראש ממשלה שתיאורטית נרצח – העסק יפורסם ע"י גורמים אינטרסנטיים לכאורה בתקשורת שתיאורטית היא עוינת. כך לפחות הייתי חושב, אם הייתי אדם חושב.
אהבתיאהבתי
לגמרי. אבל אך ורק בהנחה שהגורמים האמורים אוחזים באינטליגנציה שאתה מיחס להם.
ולא היא.
אהבתיאהבתי
אוף טופיק.
ידיעת צבע קטנה שמביא ערן סוויסה לנרג אודות החלפת נעימת הליווי של סינק סיכום אירועי השבוע ב"חדושת השבת" בערוץ 2.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/958/770.html?hp=1&loc=7&tmp=2031
לערן סוויסה יש נטיה להיות בלתי ביקורתי (ולכן בלתי עיתונאי במישרין). איך ייתכן שהוא "מעביר" את מכבסת המילים של היחצ"נים של 2 בלי להקשות?
מה זאת אומרת "גילו באקראי שאין זכויות יוצרים" ? אחרי חמש שנים שלא שילמתם על יצירה מוגנת, אתם מופתעים לגלות את זה?
ועולה השאלה, אם בחדשות 2 כל כך מהללים את סגולות היצירה ורייטינגה, מדוע לא ישלמו כך וכך דולרים כדי לרכוש אותה כדת וכדין?
לא. במקום זה עדיף לשלם שכר מופקע לטאלנטים. צודקים.
אהבתיאהבתי
בבלוגים ראיתי כבר התייחסות לאותו דבר שאסור בהתייחסות, ואפילו שמעתי על הפקס של אוחובסקי וכו'. מעניין אותי למה הוטל כזה איפול.
אהבתיאהבתי
כי החקירה עוד לא הסתיימה, והרעיון הוא לא לחבל בה.
אהבתיאהבתי
די!
אל תגידו לי שהכוונה לזה ששמו לא דומה לשליסל.
זה ממש ממש ישן!
אני כבר דיברתי על צא"פים ש(לא) הוצאו כמה דקות לפני פירסום הפוסטו ריח.
ו-ק' אוחובסקי שלח דוא"ל, לא פקס.
רוצה עותק?
אהבתיאהבתי
אה, ושכתי לכתוב אתמול ש"האורות דלקו כל הלילה בימ"ר" זה מכתם קבוע של תורג'י
אהבתיאהבתי
*אה, ושכחתי לכתוב אתמול ש"האורות דלקו כל הלילה בימ"ר" זה מכתם קבוע של תורג'י
אהבתיאהבתי
מעניין שזה נושא בלי כותרת, או טייטל.
מי שבא לו לעקוב אחרי הנושא או הטייטל, יעקוב. או יעקב.
הדוסים דרך אגב בטוחים שהנושא באיפול כדי שהתקשורת תחשוף אותו בערב יום הזיכרון לרבין ז"ל ותאפשר "עליהום" על נפשותיהם המעונות
אהבתיאהבתי