אצבעות שחורות 16.10.9


shearim1610

איך השער?
שערי 7 ימים מיושנים במיוחד: אין בהם שום ניסיון לשבור את התבנית המוכרת מזה עשרות שנים. לעומת זאת, במוסף הארץ יש מדי פעם נסיונות מעניינים, שנכון, לא תמיד עובדים, אבל השבוע כן: התחממות כדה"א (יותם פלדמן) זוכה לאילוסטרציה של הכדור כביצה רכה, בחסות גטי אימאג'. פיתרון לא רע ונושא ראוי. גם סופשבוע מתנסה גם להתמודד עם השגרה ועם פורטרט אחד וזהו. כתבת השער היא שערוריית יוסי שדה וההתנהלות בחוות הנוער שלו (קלמן ליבסקינד). מאחר שאין שום תצלום איכותי של שדה מופיעה דמותו בקטן, ועיקר השער הוא טקסט המתאר את מעלליו. אז נכון, עמוס מדי, וקשה לקרוא את הכל, ובכל זאת, הניסיון מעניין.
המארקרוויק, כרגיל, איש עסקים שעשה את זה. כלומר משהו. אבל עשה. והשבוע, מורי ארקין. G של גלובס בשער דינמי, עם כתבה נחמדה אך מקומונית-משהו ומצערת – הקבוצות הכלכליות השולטות בחיי הלילה של תל אביב (חן שליטא). למה מצערת? הרוב המכריע מבין השולטים – גברים.

yardenaeitan
'צחיק: יונתן בלום, שצילם את השערים, ל-7 ימים ול-7 לילות הושיב את מצולמיו באותה תנוחה.

ולעורך הגרפי של העיר, יניב פרימק: פרינג'-פרינג', אבל בבקשה – צמצם בשחור. חיינו שחורים גם ככה.

hairshahor
דוגמית לכתבה שחורה (אך שוות-דיון של גילי יובל על תצפיתניות בצה"ל). יש עוד כמה כאלו בעיתון.


צייר לי ברק

ידיעות ומעריב בחרו לאייר אותו בשערי מוספיהם. מעריב: איתמר דאובה; ידיעות: ליאור אטלמן. בשני האיורים ברק נראה יהודי בעל פימה וכרס, עיניו חרכים מצומצמים מרוב מפלי השומן המכסים עליהן, בידיעות הוא יושב באמבט כשהאייפל מציץ מהחלון, מפריח בועות סבון, ברווז צעצוע משתכשך במים וצדפת ענק על השולחנון לידו (מה פשר הכותרת "סלון נפוח"?). במעריב הוא כמעט מתפוצץ מתענוגות, מרוח על כורסה כשבידו קדירת יין אדוםאדום ובימינו סיגר עצום, לא פרופורציונלי בעליל למידות היד, למשל. רגליו, לעומת זאת זערערות, וכל כולו נראה כהמפטי דמפטי. איפה הוא יותר נלעג? נראה לי  שבמעריב.

barakim



7 ימים
כתבת השער – שישה עמודים עם ירדנה ארזי שלא היכרנו (יובל ניב), המוציאה דיסק. עם כל הכבוד ליוקרתה וליכולותיה, מה עם קצת פרופורציות?
מצד שני, מה כבר יש לנו לשים בשער? שוטר שהרג חשוד בפריצה? תרומות לישיבה ותעודות כשרות בפיקוחו של הרב הראשי של חיפה? יו"ר אגודת הסטודנטים של ת"א על כיסא גלגלים? זונה שכתבה ספר? מעצב-על איטלקי מבקר בארץ? אכן תמהיל לא מאוזן וחסר נקודת כובד של המוסף הנקרא במדינה.


בזהירות רבה (מחווה מחווה) אציין שהטורים של רע"ש ושל ד. ספקטור היום על כאבי ההורות והחשש שהילדים ידמו להם – נוגעים ביותר גם לערלת לב חשוכת ילדים כמוני.


מוסף הארץ
לראיין עיתונאי ולנוח
כריסטופר היצ'נס
, עיתונאי פרובוקטיבי מוניטי פייר המוציא ספר, שתורגם עכשיו לעברית: אלוהים אינו גדול: איך מרעילה הדת את העולם, וזוכה לראיון (מתורגם).


הכתבה על התחממות הכדור מוזכרת לעיל (לא מוצאת באתר).


7 לילות
תודה רבה על הראיון החביב של רביב גולן, לונדון, עם ארי גולד, כלומר ג'רמי פיבן (לא קרוב של חנוך). ואפילו כתוב שהוא נערך בסוהו הוטל בלונדון. אני לא עומדת בכל השפע הזה שנפל בחלקי.


סופשבוע
שלוש כתבות מעוררות עניין: הסיפור של יוסי שדה, כאמור לעיל, חייה ומותה של סיון (מאבק שתועד ברשת), שבגיל ארבעה חודשים לקתה בלוקמיה (שרי מקובר-בליקוב) – סוחט דמעות שאי אפשר לעמוד בפניו ואיתי אשר שבילה בפסטיבל כאב טקסט מושך ודוחה גם יחד.


מעריב עסקים
זהו, חיים רמון הוא עכשיו איש עסקים, ואיש לא ישאל אותו יותר על עסק הביש.


ממון
סחתיין על תחקיר הג'ל הטיפשי לניקוי ידיים (שושנה חן). מישהו בהחלט צריך היה לעשות את זה.


וראיון קריא עם נשיא ויקיפדיה, ג'ימי וויילס (איתי שמושקוביץ, שמישהו שכח ו' בקרדיט שלו בעיתון ועינת פישביין) המודה ש-80% מכותבי הערכים הם גברים, שגם בערך שלו עצמו יש כמה אי דיוקים, ושויקי היא מקור טוב להתחיל בו תחקיר/מחקר/איסוף חומר, אבל שמשם צריך להמשיך.


יש קרדיט!
שלום ירושלמי כותב במעריב על שתיקת הברק, ומזכיר את תחקיר הארץ מהשבוע שעבר. גם בן כספית במדורו עושה זאת. כן, עניינים שאמורים להיות טריוויאליים הופכים למשהו ראוי לצילו"ש. אבל בסדר, עדיף ככה.
מצד שני, בראיון המאוד ידידותי של איתי סגל עם איתן פוקס ב-7 לילות מוזכר ראיון קצר איתו שעורר סערה, מאמרי נגד ומאות טוקבקים, רק לא כתוב איפה היה הראיון. אז הנה הוא, מתוך עכבר העיר/ הארץ. מה יש, ידיעות לא יכול להרשות לעצמו להיות הוגן וענייני? אופס, שכחתי. לא.


סמל סקס? אני?
יעל בר זוהר
מצטלמת לאת במלאת 75 לבריג'יט ברדו בסצנות מחוותיות ואומרת: "אף פעם לא הרגשתי סמל סקס, בטח לא ברמה של ברדו" (מעריב אחורי).


ואפרופו סמלי סקס, אביב גפן מתראיין לטייםTimesonline. לא קראתי.


לילה בלי כיף
פורום ארגוני הנשים דורש להסיר מלוח השידורים את לילה בכיף, המחפצנת נשים.
ובמקרה יש לנו במארקרוויק כתבה על ביפ, המקום בו מיוצרת לילה בכיף. הכותב, אליחי וידל, מנפק תיאורים שמתיישבים עם טענות ארגוני הנשים.

ויובל סער מראיין את סטיבן ביילי, שכתב את הספר אישה כעיצוב.


מצית
סיפורו של מגזין שלא יצא לאורמצית.


מיה פארו מבקרת בישראל
הביקור לא ממש מרגש את התקשורת/תעשיית הזוהר. כי מה, נו, היא לא לוהטת כשרון סטון, וחוץ מזה היא ביקרה בשדרות וגם בעזה. בעיה, לא?
הקטע המפתיע: היא זוכה לתצלום, למעשה לשניים בשער מקוראשון, בהארץ כיתוב תמונה זעיר בע' 3, במעריב אין לה זכר (אף שובאתר ידיעה נרחבת) ובידיעות תמונה וטקסטצ'יק ב-ע' 10.

faro


הערוץ הטורקי
שיחוק לידיעות: מבקר הטלוויזיה אבנר הופשטיין צפה בסדרה הטורקית שעשתה לנו תמוות, "פרידה, באהבה ובמלחמה, פלסטין" ודיווח בביקורת היומית שזה קשקוש מקושקש.


בלוגלנד

עלי חמינאי מת או סתם שקוע בתרדמת? שוב הבלוגרים האלו מדברים שטויות.


גלי וינשטיין על בלוגי המדע: האם הם יכולים להחליף את הדיווח בעיתונות.


בידוק עובדות
בודקי העובדות של נחום ברנע מתבקשים להתייצב.
שמו הקודם של דן בן אמוץ ככל שקראתי, לא היה מוישה תהילימזוגער אלא מוסיה תהילימזייגר (הביוגרפיה: "דן בן אמוץ", אמנון דנקנר, הוצאת כתר, מע'  15 והלאה לאורך כל הספר).
אוקיי – ברנע טעה במוסיה, דנקנר בזייגר.
סתם תזכורת: הראיון עם בתיה אפולו מלפני שנה.
ואם כבר:
טיים אאוט בגיליון המוקדש לו, במלאת 20 למותו.
dba

היזהרו מלוח השידורים של 7 לילות, הסובל משסעת:
שני הסרטים האלו, המשודרים ביס ובהוט באותו שבוע הם אותו סרט: One Missed Call (רימייק ליפני Chakushin Ari).
stavstav1


לפני פיזור
מה אגיד, לא קל בכלל.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

120 תגובות על אצבעות שחורות 16.10.9

  1. יואב הגיב:

    אני מניח שזה איזה משחק מילים על הסלון האווירי הבזבזני ובלון נפוח

    אהבתי

  2. על מורי ארקין הגיב:

    שווה לקרוא באתר דה מרקר לא רק את הכתבה הראשית אלא גם את הכתבות הנלוות. כרגיל בהרבה מקרים, גם התגובות שוות הצצה.

    אהבתי

  3. דפי קודיש וייכרט הגיב:

    למען האמת, מהיכרות אישית אני יכולה להעיד ששחר בוצר הוא בחור מעניין אפילו יותר משעלה מהכתבה בשבעה ימים ("שחר האדום"), ושיחה רצינית אתו על מצב ההשכלה הגבוהה מעניינת לא פחות מראיון על הבג"ץ ועל הזוגיות שלו עם בחורה בריאה. אבל נכות וסקס זה יותר מעניין…

    אהבתי

  4. בועז הגיב:

    הראיון של איתי סגל עם איתן פוקס הוא לא סתם "ראיון המאוד ידידותי". הוא טקסט מצוין. פוקס אומר שם דברים חשובים וחזקים.

    פוקס מצליח (בצורה מצוינת) להסביר את הפוליטיקה שמאחורי האאוטינג.

    חוץ מזה, בשתי הפסקאות האחרונות, הוא ממש מרגש, כשהוא מצליח לתאר בצורה דינמיקה של יחסים ארוכי-טווח.

    ראיון יפה ביותר.

    אהבתי

    • הזוג פורע החוק הגיב:

      הראיון אולי בסדר, אבל מה עושים עם אוחובסקי ופוקס, ראשי ממשלה מטעם עצמם, שהחליטו לפרוע כל מוסכמה חברתית וכל חוק?
      קודם האאוטינג האלים והכפוי לאמנים הומולסבים.
      עכשיו – הפרה מפורשת לצו איסור הפרסום בנוגע לפיגוע הירי בקהילה. אוחובסקי הפר אותו (וטעה בפרטים) בטור שלו בטיימאאוט, פוקס ממשיך ומוסיף פרטים חסויים בראיון הזה.

      אין חוק? לא כלפיהם כנראה.

      אהבתי

      • ח ל י הגיב:

        פוליטיקה מאחורי האואטינג?
        מה זאת אומרת פוליטיקה מאחורי האאוטינג?
        מי מחליט מה יותר חשוב, האדם הפרטי או "הפוליטיקה"? מי מחליט מה יותר חשוב, ילד מבולבל מינית ששואב אומץ מסלבס/אומנים מחוץ לארון או אמן/ית שנפשו לא מאפשרת לו לצאת מהארון?
        שיציאה מהארון מבחינתו/תה היא דבר בלתי אפשרי ברמה רגשית, אשיותית,
        חינוכית לדעתו/ה אם יש ילדים מעורבים -מי אתם שתחליטו איך יגדלו הילדים של הבוחר/ת בארון….מי שמכם?

        כל פעם מחדש אני מזועזעת ממי שמרשה לעצמו להחליט מה שקוראים בבית ספר "להחליט על" גורלם ונפשם ובעיקר פרטיותם של אנשים אחרים. סלבס, אנונימים, בנים, בנות, זמרים, מה שלא יהיה, אנשים פרטיים, שלא – עוד פעם: שלא – רוצים לספר על ההעדפות המיניות שלהם לעולם, ככה פשוט, לא רוצים. מי שמכם, כן קהילה, לא קהילה, להחליט עבורם…?

        אוףףףףף

        אהבתי

      • דפי קודיש וייכרט הגיב:

        אבל הכתב האמיץ סגל עודו נפעם מהעובדה שפוקס-את-אוחובסקי עזרו לו לצאת מהארון, ולכן כנראה קשה לו להתעמת עם מושא הערצתו.
        ברצינות: דמויות ציבוריות שיוצאות מהארון מסייעות לצעירים לצאת מהארון ולהתקבל ע"י סביבתם. אפשר ורצוי לצאת נגד דמויות שמפיצות הומופוביה. זה לא אומר שמותר לעשות אאוטינג, וזה גם לא אומר שצריך לפרסם דברים שמוטל עליהם צו איסור פרסום רק כי פוקס אמר אותם.

        אהבתי

      • מהצד הגיב:

        מרואיין יכול להגיד מה שהוא רוצה לעיתונאי. הרי בתקשורת יודעים את העובדות שאסור לפרסם.
        מי שהפר את הצו הוא העיתון שפרסם, לא המרואיין.

        אהבתי

  5. עממי הגיב:

    הערה קטנה: לא צריך להגזים עם האובססיה כלפי ברנע. במקרה זה הוא צדק: דן בן אמוץ נולד בשם מוסיה תהילים זוגער. פירוש השם תהילים זוגער הוא "אומר תהילים". זהו שם נדיר, שנבע כנראה מעיסוק המשפחה מחזנות או אמירת תהילים.
    בטעות שובש שמו של דן ל"תהילים זייגער" עם עלייתו. זייגער הינו שעון ביידיש, כך שאין שום משמעות לביטוי "תהילים זייגער".
    אז במקרה זה ברנע צדק ותיקן טעות רווחת בנוגע לדב"א.

    אהבתי

  6. דודו הגיב:

    הכי עשתה לי את השבת הכתבה של שאול אדר שהלך לראות את הדרבי של מוסטר, עיר בבוסניה, אחד מהמקומות הכי סמליים במלחמת היגוסלביות ועיר שהיום חציה קרואטים וחציה מוסלמים.

    כתבה על כדורגל? רק כמראה לתהליכים
    http://news.haaretz.co.il/hasite/spages/1121288.html

    אהבתי

    • נינה הגיב:

      תודה על הלינק! הייתי במוסטר ביום של הדרבי וזה נראה כמו כל עיר אחרת, עם המון אוהדי כדורגל שהולכים למשחק או צמודים למסכי הטלויזיה. נראה שהחיים בבוסניה והרצגובינה חזרו למסלולם, ורק הבניינים המתפוררים מזכירים שהיתה שם מלחמה. אולי זה רק רושם של 3 ימי ביקור…

      אהבתי

  7. איתן הגיב:

    "כתבה שוות דיון…" – הממ… הרשי לי לירות את יריית הפתיחה (אופס, משחק מילים שכזה).

    ב"חיילת, צפי פגיעה" (כותרת קצת ילדותית בעיניי לכתבה רצינית אך בעייתית) נפרשים סיפורים של בנות ששירתו כתצפיתניות, והשפעות הלם הקרב שחוו במקרי כשלון, ואף במקרי הצלחה. מצד אחד, יש כאן זרקור חשוב על תחום לא מסוקר, ועל ההשפעות שלא מטופלות מספיק של השירות הצבאי הספיציפי של התצפיתניות. אבל, במהלך הקריאה לא יכולתי לתהות אם הכתבה הזו לא עושה שירות דב לחיילות. ראשית, למה רק בנות משרתות כתצפיתניות ? האם זהו תחום שנפתח לבנות בלבד, כפיצוי על העובדה שתפקידים קרביים אחרים סגורים בפניהן ? והאם תחת כותרת המשנה "החלשות מכינות קפה, החזקות לתצפיות", שלכאורה מכוונת לבטן הימנית הלאומית, בעצם מפורטת מסכת התרחשויות שתגרום לשובינסיטים לומר: אתם רואים, אמרנו לכם שמלחמה זה עניין לגברים, ולא לחבורת בנות בכייניות ?
    בקיצור, קריאת הכתבה הזו הותירה בי רגשות מעורבים.

    וגם: ישבתי אתמול בערב בבית קפה (הי, יש בתי קפה פתוחים בשישי בערב בעיר החטאים הרצליה) ועיינתי גם בעיתונים שהם לא "הארץ" (שיש לי בבית). איתן פוקס עצבן אותי (שוב). בפעם המיליון: נטייתו המינית של אדם היא עסקו הפרטי בלבד, ורק לו מותר להחליט האם ומתי לפרסם אותה ברבים. גם אם הוא סלבריטאי.

    ובקישור ישיר: האם זה נכון שהאקדוחן המטורף מהאירוע במועדון הנוער כבר נתפס, אבל יש צו איסור פרסום ? ואם כן, למה מדובר רק בשמועות אינטרנטיות, ולא מדווח על כך דבר בפרינט ?

    שבת שלום (טוב, מה שנשאר ממנה לפחות).

    אהבתי

  8. המבקר הגיב:

    אנשים יקרים, כדאי שתדעו, קורה פה משהו שהוא לא מקובל בעולם הבלוגים: כותבת בלוג זה עוקבת אחר כתובות ה-ip של הגולשים אצלה. בפוסט הקודם היא אף מתגאה במידע שאמור להישמר בדיסקרטיות, כדי לנגח מישהו שמבקר אותה. בתור אחד שחי את עולם הבלוגים, אדגיש שוב: זה לא מקובל. זו פגישה בפרטיות! למען הסר ספק, אני אורח לרגע פה, ותגובה זו היא השניה בחיי לבלוג זה (הראשונה בפוסט הקודם).

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      מאחר שהחמצת את ההסבר הקודם שלי (או שכחת), אחזור עליו:
      בכל פלטפורמות הבלוגים (כמעט) בעלי הבלוג רואים, באופן מובנה, את כתובות ה-IP של מגיביהם. בכל האתרים רואים את הכתובות כל העוסקים באישור טוקבקים, ו/או העורכים.
      ככה בנויים הבלוגים. ככה בנויים האתרים. ככה בנויה הרשת.
      אתה בהחלט יכול להתלונן בפני המועצה העליונה של האינטרנט בישראל על החוצפה.

      אהבתי

    • בת הטוחן הגיב:

      אני דווקא חושבת, בניגוד לך, שמצוין שאפשר לראות באופן מובנה את כתובות ה-IP של כולם, גם של כל המגיבים הענייניים, וגם של כל המנאצים, המקללים, הנודניקים, האובססיבים, חסרי החיים.
      עצתי לך – עשה מה שאני עושה כשבא לי לכתוב בשלושה עד עשרה שמות בדויים שונים. מצא לך מחשבים אחרים ונדוד ביניהם – זה לא קשה. הילדים, העבודה, חברים, משהו…

      אהבתי

      • בת הטוחן הגיב:

        סתם צחקתי ((( :::
        אני מגיבה בשלושה עד מאה שמות בדויים מאותו מחשב… אין באמת שום סיבה לטשטש זהויות כשאין ממה לפחד.

        אהבתי

      • קורא עלום הגיב:

        ואני דווקא חושב שמדובר במעשה נבלה. היתה פעם שהגבתי פה מהמערכת בה אני עובד כאדם אנונימי, ואז צוטטתי פה כ-"עובד מעריב" למרות שכמובן לא רציתי להזדהות, על ידי אותו מנגנון זיהוי IP של דבורית. האישה פשוט לא יודעת מה זה חיסיון ומה זה סודיות, ומפליא שהיא אי פעם עבדה בעיתון. אם מישהו מגיב באנונימיות על משהו שקשור לעיתונו, רצוי לשמור על האנונימיות שלו.

        אהבתי

      • בת התוכן הגיב:

        אם זה נכון, זה אכן לא מעשה מוצלח ביותר.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        "קורא עלום" – אני ממש לא מצליחה להיזכר על מה אתה מדבר, או על איזו תגובה, או באיזה אופן "חשפתי אותך" (מיותר להגיד שאין לי שמצוץ מי אתה, כמו שאין לי רבע מושג ורוד מיהם המגיבים, למעט המזדהים בשמם).
        אבל מן הסתם גם לא תפרט לי, כך שאני לא ממש יכולה להתייחס לטענתך.

        בכל מקרה מאוד התרשמתי מהתלונה המצחיקה/עצובה "מפליא שעבדה בעיתון" ומהניסוח "מעשה נבלה".

        אהבתי

      • קורא עלום הגיב:

        דבורית, זה שאמרתי שמפתיע שעבדת בעיתון וקראתי למה שעשית מעשה נבלה נוגע לעובדה שבדרך כלל עיתונאים יודעים לשמור על צנעת פרט, כמו שאני שומר על צנעת הפרט של המקורות שלי. את יכולה להיות צינית עד מחר, אבל עובדה שהיו פה מגיבים קודם שכתבו שהשימוש הבלתי הוגן שאת עושה בכתובות IP מונע מעיתונאים מהמערכת שלהם להגיב פה, והנה, אני נתתי דוגמה לשימוש שאת עשית בתגובה שאני כתבתי תוך זיהוי כתובת ה-IP שלי כדי להוסיף הערה לפוסט שלך מ"כותב במעריב". ברור שאני לא אזדהה, ואת יכולה לחשוב שאני טרול עד מחר, אבל מדובר במשהו שקרה.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        ק"ע:
        1. מתי ביקשתי ממך להזדהות?
        2. כתבתי שאני לא זוכרת מקרה שכזה, ותיארתי לעצמי שלא תרצה להזכיר לי במה מדובר. זה הכל.
        3. אני לא יכולה להגיב על משהו שאני לא יודעת.

        אהבתי

      • בונד ג בונד הגיב:

        קורא עלום, למה שלא תביא לנו לינק לאאוטינג של ולוט, שהציג אותך כעובד מעריב, אם אכן היה כזה?

        אהבתי

      • קורא עלום הגיב:

        בונד היקר, מעריב היה שם קוד למקום אחר בו אני באמת עובד, שאת שמו אני לא רוצה לזהות.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        מאז ימי המקרתיזם לא הייתה פה פראנויה שכזו.
        בהחלט הגזמת ידידי.

        אהבתי

  9. אסקלנטה הגיב:

    צר לי אך הכתבה על ירדנה ארזי ב-7 ימים מאוד משמימה. השער מבטיח גדולות ונצורות, הנה חולת אפילפסיה שהיא גם אמנית מצליחה (היתה ואולי עוד תהיה) ואנחנו אפילו לא ידענו.

    אז זהו שלא. היא לא חולת אפילפסיה, ובמהלך כל הראיון היא מצליחה לשמור בקפדנות ולא לדבר על אותם דברים שתמיד העדיפה לשמור בקפדנות ולא לדבר עליהם. הכל בשליטה, הפתרון זה כל הזמן לעשות, לא חשוב מה, נפילה אינה "נפילה" אם לא קוראים לה כך, ועוד פעם העניין הזה של "אני בן אדם שקורץ מחומרים מאוד קשוחים". אנחנו יודעים ירדנה, אנחנו יודעים.

    אני משער שיובל ניב עשה כמיטב יכולתו, רק שישנם אנשים שנמצאים תחת שליטה כה מוחלטת, שגם מיטב היכולת של מראיין לא יוציאו מהם שום דבר מעניין ובטח שלא "חפירה בקרביים".

    מה אפשר ללמוד מכך? לחפש מרואיינים יותר אטרקטיביים שגם יש להם מה להגיד וגם מוכנים באמת "לחפור בקרביים".

    אהבתי

  10. okok4 הגיב:

    נודניק. לא נאה לך הבלוג? אז לך. די להציק עם קשקושי IP. זה לא מעניין פה אף אחד.

    אהבתי

    • המבקר הגיב:

      יקירי, זה לא קשקושי ip, זה דבר עקרוני שנוגע גם אליך. מי ערב לכך שהיא לא שומרת את כתובות אלו שמבקרים אותה? מי ערב לכך שהיא לא מנסה דרך אותן כתובות להשיג שמות? בתור אחד שגולש פה ושם, בדרך כלל לא פה, אני חייב להתריע שחיטוט בכתובות ה-ip זה דבר לא לגטימי בשום מקום. זה מ-ס-ו-כ-ן

      אהבתי

  11. בועז הגיב:

    הפוליטיקה מאחורי האאוטינג. המושג דורש הסבר.

    אני יכול להתנגד לדרך הפעולה של מישהו, ועדיין להבין את המניעים שלו – ואת המטרות שלו. אני גם סטרייט וגם לא דוגל באאוטינג, אבל זה לא משנה – לצורך הענין.

    אני יכול להתנגד, לדוגמא, לדרך פעולה אלימה של אירגון שחרור כלשהו, ועדיין להזדהות עם המטרה (שחרור מעול כיבוש).

    כנ"ל בסוגיית האאוטינג ודבריו של איתן פוקס. יכולתי להבין את הכאב שלו, שאותם אמנים בחרו שלא לתת כתף, שלא להיות בעצרת ההיא, אחרי הרצח הנורא.

    ושוב: קראו את הראיון של סגל עם איתן פוקס. קראו אותו עד תום. ואז תגיבו.

    אהבתי

    • קראתי את פוקס עד תום הגיב:

      פשוט לא יאומן.

      מי אמר את הדברים הבאים:

      "בכל מהפכה יש צד אלים, לפעמים צריך להידרש לאקטים אלימים כדי להשיג דברים טובים. אין מנוס מזה. ואני אומר, האנשים האלה הם אנשים לא טובים. הם מתחפשים לאנשים טובים וזוכים להרבה אהבה (…) אני רוצה להגיד בריש גלי: אל תתנו להם במה".

      א. פוקס על הומואים בארון
      ב. הומופוב על הומאים.

      בשני המקרים מדובר בחדל אישים פנאט ששונא את השונה ממנו ולא מוכן לקבל אותו. פוקס מתבטא ומתנהג כמו אחרון הבריונים וכנ"ל אוחובסקי. הם מעל החוק, מעל זכויות הפרט, מעל כולם. יצורים אלימים ולא מאד מבריקים. הם אפילו לא שמים לב כמה הם דומים לאויבים הכי גדולים שלהם.

      אהבתי

      • יואב הגיב:

        גם אני קראתי את פוקס עד תום. מאד אהבתי. סיפור חיים נוגע ללב שהומואים רבים יזדהו איתו. הילדות בירושלים, הקשיים ביציאה מהארון, תגובת ההורים. גם מה שהוא אומר על מערכת היחסים שלו עם אוחובסקי מורכב, רגיש ומעורר מחשבות. כיף לקרוא ולהזדהות.

        אהבתי

  12. הרמטכ"ל הגיב:

    את אכן עוקבת אחרי כתובות ip הרבה מעבר למקובל בבלוגים ובאתרים וזה ממש לא מצחיק ואפילו מוזר מאוד. הייתי ממליץ לכל מי שדוגל בחופש הביטוי וברשת סבירה ולא בולשביקית להתעלם לחלוטין מהבלוג שלך או להתחנף אליך. כל מי שנוהג אחרת מסתכן בהפרת הפרטיות שלו. דרך אגב, למקרה שאת לא יודעת, הדבר הזה ידוע במערכות העיתונים ולכן התגובות כאן מזעריות (למעט הימים האחרונים עם ברנע שפוצץ את המוח לכמה בלוגרים).

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      קצתי בתגובותיך המגוחכות והמופרכות שהקשר בינן לבין המציאות קלוש.

      בקש מאחד מחברייך/תיך שיראו לך איך נראה המסך האחורי של בלוג או של אתר, ואולי תבין.

      זהו. סוף דיון.

      אהבתי

      • Asole הגיב:

        (זו התגובה הראשונה שלי בבלוג, אני מהצד של הקוראים האילמים פה…)

        וולווט יקרה,
        באמת חבל על הזמן שלך, אין טעם בשיח עם טרולים (האובססיבי ההוא עם ה-IP), לא מגיע להם שתתייחסי אליהם.

        (חזרה לסוגריים: אם כבר אני כותבת, אז זה המקום להגיד שאני מאוד אוהבת לקרוא את הבלוג ושבוע טוב (-:)

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        ל-Asole
        תודהתודה
        לפעמים אני מנסה להסביר, לרוב ללא הועיל, אבל אני מתעקשת. כנראה לא בחוכמה יתרה.

        אהבתי

    • טוראית הגיב:

      הדרך להתגבר על חששותיך היא לשמור על מצפון נקי.
      ואגב, לא ידעתי שוולווט עוקבת, ועוד "הרבה מהמקובל" (!), למרות שאני קוראת קבועה (חוץ מטוקבקים טרוליים בעליל, עליהם אני מדלגת)ולפעמים מגיבה.

      אהבתי

  13. אדי פלסון הגיב:

    יש תחושה של חשבונות אישיים ועזרה לחברים מהביקורות שלך. חבל. רואים את זה. וזה הולך ומתגבר, אבדן הבושה

    אהבתי

  14. אלירם הגיב:

    בתור אחד שמאד אהב את התכנית המעולה The Men Show אני חושב ש"לילה בכיף" היא התכנית הכי גרועה היום בטלויזיה.

    פשוט תכנית מחורבנת, לא הומור ולא כלום. לדודו ארז היה שטיק אחד והמתיחה שלו לתכנית שלמה לא עושה חסד עם אף אחד מאיתנו.

    גם הומור בוטה ובועט אפשר לעשות בצורה טובה (ע"ע TV Funhouse המדהימה) או בצורה גרועה. יובל נתן האשים בגל"צ נציגה של אחד הארגונים בכך ש"אין לה חוש הומור". טיעון נמוך ולא רלוונטי.

    לילה בכיף גורמת לתכניות כמו "ג'וני" או "משפחת קמיצ'לי" להיראות כמו סוגה עילית של תחכום ושנינות.

    אהבתי

    • פינוקיו הגיב:

      גם אני די חיבבתי את דודו ארז עד לילה בכיף…
      זו תוכנית נוראית, לא מצחיקה, בלתי ניתנת לצפייה – וכמובן, סקסיסטית באופן מחפיר.
      כנראה שלדודו יש מחסור חמור בריגושים מיניים, ולכן הוא פשוט חייב להקיף את עצמו כל ערב בחתיכות בביקיני. די מזכיר את ארז טל… דודו-ארז-טל…

      אהבתי

    • תום סויאר הגיב:

      נכון! לילה בכף (ראיתי פעמים בער 2)זה זבל שבזבל!אני שונא פמניסטיות ,אבל הצורה שמתייחסים שם לנשים=שרמוטות מגעילה ,והזדעזעתי ש"זאת תוכנית פופולארית מאוד בקרב הנוער".אני לא מאמין שאני מזדהה עם אירגון "הפלסטיאיות הפמניסטיות" (אחד מ40 אירגונים שלוחמות נגד התוכנית).

      אהבתי

    • יניבל הגיב:

      "ארגוני נשים מתנפלים עלי בתוכחה"

      הגיע הזמן שאתה והפמיניסטיות הממורמרות תוציאו את הראש שלכם מתוך התחת . כל המהות של הומור זה שאין לו גבולות . מותר לצחוק על עדות,מותר לצחוק על השואה, מותר לצחוק על מחלות וכן מותר לצחוק גם על נשים. מי שבוחר לקחת את ההומור יותר מדי ברצינות ולהעלב הוא אידיוט ועושה מעצמו צחוק ליד כל מי שנמצא איתו בחדר באותו הרגע

      אהבתי

    • גדי הגיב:

      הטענה של ארגוני הנשים היא באמת מגוחכת. אמא'לה, נשים בביקיני.
      אבל הגיע הזמן שאנשים ימחו על תוכניות לא בשל לכאורה עוולות חברתיות, אלא כי הן נורא גרועות. ולילה בכיף גרועה מכל היבט, אפילו ניסיונה להיות טראש פתטי.

      אהבתי

  15. דודו הגיב:

    לי נמאס לגמרי לקרוא על חולי סרטן – לא משנה אם הם עשירים, עניים, מבוגרים או ילדים. חוץ מסחיטת דמעות, אין בכתבות האלה כל עניין. אז די

    אהבתי

    • בריאה הגיב:

      נמאס או לא – התחיל מבצע ההתרמה הקש בדלת. ואיתו הקמפיין של האגודה למען הסרטן. חכה קצת זה יעבור… עד לשנה הבאה

      אהבתי

      • דודו הגיב:

        נמאס כבר מההתרמות האלה…
        כל הזמן אני תורם – שנוררים.
        אגב, כתבות הסרטן/אפילפסיה/ניוון שרירים/אירוע מוחי/ סכיזופרניה ושאר מרעין בישין מציפות את המדיה כל ימות השנה. כנראה שיהודים מתים על הקרעכצן הזה, אבל אותי מחלות של אחרים משעממות באופן מפתיע

        אהבתי

  16. קורא הגיב:

    דווקא יש במעריב ידיעה על מיה פארו, עמוד 9

    אהבתי

  17. המבקר הגיב:

    אמנם בפלטפורמה הקיימת ניתן לראות כתובות ip – זה ידוע. אך ברגע שעשית בהן שימוש, כמו למשל המקרים בהם את מנפנפת במידע שבידך מול גולשים שמבקרים אותך, פגעת בפרטיותם. בתור מי שמנהלת בלוג כבר תקופה ארוכה, את אמורה להכיר את הכלל הזה. לא תמצאי בלוג ברשת, חוץ אולי מהפרטיזנים ופה, שבו מפרים בצורה כזו את הפרטיות של הגולשים. בעיני זה לא דבר שאפשר לעבור לסדר היום. אגב, גם הדרך המזלזלת שבה הגבת לפניה שלי מלמדת משהו עליך

    אהבתי

    • ariela הגיב:

      אני לא מבינה איך אפשר להפר פרטיות של משהו שהוא גלוי. ה-ip שם, היא רואה אותו, היא לא מחפשת אותו.
      מה היא אמורה לעשות, לעצום עיניים חזק חזק כדי לא לראות את הכתובות? לכבות את המוח כדי לא לזכור אם פעמיים טירללו אותה מאותה כתובת?
      ברצינות, לפעמים הטענות שלכם כל כך מופרכות, שאני מתקשה להאמין שעצרתם לשנייה לחשוב לפני שזרם הצדקנות סחף אתכם להגיב.

      אהבתי

  18. דנה הגיב:

    אביב גפן מתראיין לטיימס הבריטי ולא לטיים – שהוא כמובן עיתון קצת הרבה יותר מכובד ונחשב..
    —-
    V: אכן. תודה

    אהבתי

  19. הרמטכ"ל הגיב:

    זלזול במותחי ביקורת הוא שגיאה איומה, אנושית וגם מקצועית. איך נראה דף אחורי של בלוג אני יודע אף יותר ממה שאת מתארת לעצמך, אולם מהו השימוש שאת עושה בדף הוא זה שמקומם ומדהים ולא רק אותי.דרך אגב, מעניין למה את לא מנפנפת בזה גם מול עדת מתחנפיך כמו אורנה אושרי שמגיבה פה בשמות שונים? ומעניין לבדוק מה חושבים בידיעות אחרונות על החלק הפעיל שאושרי נוטלת כאן בתגובות. בידיעות, מידע אישי, לא אוהבים דברים כאלה.

    אהבתי

    • ariela הגיב:

      יו, לא אוהבים דברים כאלה? איזה פחד! והאיום הסמוי הזה, הוא פחות איום סמוי מזה שולווט רואה מה שחשוף לעיניה?
      אני רוצה להבין שנייה: נגיד, רק נגיד, היה לך בלוג, ומישהו היה מטנף אותך שם השכם והערב, לא היית שם לב אחרי כמה פעמים שמדובר באותה כתובת ip, או שמא, צדיק שכמותך, היית מתעלם באדיקות מהמידע שגלוי וחשוף ולא עשית מאמץ אקטיבי כדי להשיג?

      נודניקיות היא תכונה מבאסת, צדקנות היא תכונה מגעילה.

      אהבתי

  20. תום סויאר הגיב:

    V מי מקבל פה שם אדום ומי "שם רגיל" כמוני?

    אהבתי

  21. נפו טיזינג הגיב:

    V מה ההתעלמות הזאת מעילם גרוס אצל אלבוים?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא צפיתי, מצטערת, למרות שמדובר בחבר – לא הספקתי.
      אם מישהו צפה ורוצה להגיד דבר מה – בבקשה.

      אבל היום, 20:30, יש שדח"ז בערוץ 1.

      אהבתי

      • נפו טיזינג הגיב:

        פשוט תענוג צרוף לשמוע שני איטלקטואלים כאלה משוחחים, נכון שזאת תוכנית רדיו (של אלבוים),אבל שבא הגאון המואר הזה, זה סיבה לשדר בטלויזיה , רק לראות את ה"מפץ" בעיניים שלו, הצניעות של אחד הגאונים הרצינים שיש פה,איזה עולם רחב(גם מנגן..) לא הטיפקאסט של מדען…
        גם אני אם הייתי מכיר בחור כזה לא הייתי מתעניין יותר בבחורים…

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        נכון. כפרות עליו.

        והוא גם לא שונא פמיניסטיות.

        אהבתי

  22. עמיר הגיב:

    שני עניינים מוסיקליים בקצרה:
    רענן שקד כותב מצויין בשבעה לילות על הביטלס המתמחזרים. איזה כיף לראות שגם הוא אוהב אותם מאוד, ומיעט לשמוע אותם במשך שנים בגלל שאין זמן לשמוע מוסיקה טובה מדי.
    בעניין הרימאסטרים של אלבומי הביטלס הוא מצטט אותי מבלי דעת: "פתאום אני שומע פעם ראשונה מה הריסון עשה עם הגיטרה בתיבה השניה והשלישית". פאק, מביך.
    רק מה, אין שום צורך לקנות את כל הרימאסטרים במארז היקר והמיותר. אני "הסתפקתי" לעת עתה באלבום הלבן ובאבי-רוד, וזה שווה כל שקל וכל שניית האזנה.

    ובמעריב (כמדומני), אליען לזובסקי כתבה יפה מאוד על אלון אולארצ'יק. אני לא אוהב אותו, אבל הכתבה מעולה.

    אהבתי

  23. בת הטוחן הגיב:

    הראיון עם איתן פוקס היה באמת מעניין.
    שאלת האאוטינג תישאר מורכבת, ולא נראה שיש דרך לפצח אותה סופית:
    *
    מצד אחר – זה נכון שאין רשות לאף אחד להוציא אף אחד מהארון בניגוד לרצונו. חלי כתבה על כך בצורה ברורה כמה שורות מעל. פוליטיקה-שמוליטיקה – מי שמנו?
    *
    מצד שני – צביעותה של התקשורת בעניין חשיפת סלבס וחייהם הפרטיים בולטת לעין –
    מדוע אין שום בעיה לחשוף בתמונות ובכיתובים כל פיפס של יודה/נינט או דצ/דצה, גם כשזה בפירוש נ-ג-ד רצונם, ואילו תמיד מתגלה איפוק בריטי ממש בחשיפת פרטים דומים על הזמרת הלסבית שהפציעה עם חברתה בבר השכונתי.
    *
    הסיבה ידועה גם לפוקס/אוחובסקי: התקשורת יודעת היטב שיודה/נינט או דץ/דצה אינם מתביישים בסטרייטיוּת שלהם. באותה מידה ידוע לכולם שהזמרת כן מתביישת בלסביות שלה.
    *
    קשה, קשה.

    אהבתי

    • לא הגיב:

      זה פשוט שקר. קראתי ואמרתי לעצמי "איזה טיעון דמגוגי ושקרי". מוזר שמישהו בוחר להשתמש דווקא בו בתור הצדקה.

      שיהיה ברור: רוב הרכילות הנכתבת היא הדלפות של המסוקרים ובאי כוחם. מעט מאד ממנה זה באמת דברים שלא רוצים שיידעו. יודעת למה? כי בניגוד למקובל לחשוב, רוב העיתונאים הם בני אדם. רובם זורקים לפח אייטמים לוהטים על גירושים, בגידות, רומנים ופיסות מידע לוהטות אם הם עלולים לגרום נזק. על אורנה ומשה דץ המתגרשים לפחות עשרה עיתונאים ידעו. אהבל אחד הלך להתקשר לאבא של דץ בניגוד לרצונם, וגונה מקיר לקיר. באותה מידה היו מספיק אהבלים חסרי רגישות שכבר הוציאו מהארון את החברים שלך ברבות השנים. ככה זה, על כל עשרה בני אדם יהיה איזה פוקס טמבל.

      התקשורת ממש לא חושבת שיש מה להתבייש בנטיות מיניות (איזו טענה מגוחכת, זה לא שאין רכילאים חד מיניים). היא פשוט יודעת לשרטט גבולות. ברגע זה ממש יושבים מיטב העיתונאים על הרבה דברים שהם לא יגלו לך כי המסוקרים לא רוצים. כשלא מדובר על בטחון המדינה או סודות הגרעין צריך להיות חסר לב כדי לא להבין את הגבול הזה.

      אהבתי

      • איימי הגיב:

        מצד שלישי………. מה לנו כי נלין על הזמר המפורסם, הזמרת המוערכת והקומיקאית הפופולרית שחוסים בארונותיהם בגילאי 40-60, אם אפילו ש-י-ל-ה פ-ר-ב-ר, פרח רוק צעיר שחור ובועט, שכתבה ושרה לא מעט שירי אהבה לנשים וחיה כלסבית שנים, מתביישת לדבר על זה בראיון על פני שלושה עמודים ב"תרבות מעריב"?
        ואיך המראיין שואל אותה בעדינות את השאלה הכי ישירה שלו? "אבל תודי שלהופעות שלך מגיע קהל של נשים מסוג מאוד מסוים"…
        נו, באמת.
        אז כנראה שהתקשורת כן חושבת שיש מה להתבייש בנטיות מיניות.

        אהבתי

      • איימי הגיב:

        פרבר, "רק לנו", לא הביצוע הכי טוב של זה, אבל אחד השירים היפים שלה:

        אהבתי

    • לא הגיב:

      איך את מסיקה מזה שהתקשורת מתביישת?

      שילה לא רוצה לחשוף בפה מלא שהיא לסבית. זכותה. הטעות של הקהילה, שנובעת מחוסר בטחון עצמי, היא שלא לרצות לחשוף = הודאה במשהו רע. זו שטות מוחלטת. אנשים מעדיפים לא להגיד כמה הם שילמו על הבית אפילו שאפשר לדעת לבד. זה אומר שהם עשו משהו רע? אנשים לא רוצים לדבר על משבר בנישואים. זה אומר שאסור שיהיה כזה? יש הבדל בין בושה לבין רצון בפרטיות.

      (ומה זה בכלל קשור לעיתונאי. הוא ניסה לשאול, היא לא שיתפה פעולה, הוא עבר לשאלה הבאה. איך אפשר להסיק מזה שהתקשורת מתביישת?)

      אהבתי

      • יואב הגיב:

        אפשר להתווכח אם יש דאבל סטנדרד מצד התקשורת, אבל באמת נראה לך שמצד האומן עצמו מדובר בשמירה על פרטיות תמימה, ולא בבושה? כמה אומנים את מכירה ששומרים ב"פרטיות" את עובדת היותם נשואים או סטרייטים? זכותם להתבייש, אבל צריך לקרוא לילד בשמו. זה ארון של בושה לא ארון של פרטיות.

        אהבתי

      • ממש לא מסכימה הגיב:

        מכירה המון סטרייטים שלא רוצים לחשוף את ענייניהם הפרטיים בתקשורת בשום אופן. אתה מבלבל בין בושה לצניעות. כן, יש דבר כזה. פרטיות, צנעה – אלה מושגים הפוכים מהמושג פרסום.
        התגובה ליואב.

        אהבתי

      • איימי הגיב:

        ל"לא" –
        ההיתממות שלך "דמגוגית" בדיוק כמו שההיתממות של איתן פוקס "דמגוגית".
        מה אתה משווה חיים שלמים כלסבית, למחיר כזה או אחר ששילמת על בית? מה הקשר?
        בזאת אתה לא שונה מאלה שמשווים הומוסקסואליות למשכב בהמה. מה הקשר? אין קשר.

        אהבתי

      • לא הגיב:

        ואו, איימי.

        את מוציאה שם רע לקהילה ותומכיה הרבה יותר מפוקס. מזל שאני מכיר הומואים חכמים, אחרת מה הייתי חושב.

        אם את לא מסוגלת להבין מה ההבדל בין בושה ופרטיות זה לא נורא. העיקר שאת יודעת להשתמש במרכאות.

        אהבתי

      • איימי הגיב:

        אני יודעת להבדיל מצוין בין בושה לפרטיות. אתה יודע?

        אהבתי

  24. מיצי נו הגיב:

    די כבר עם הטחינה האינסופית של נושא ההומואים, דנו פה על זה טונות.
    תחזרו לקרא את הבלוג ושברו לנושא אחר.

    אהבתי

  25. מהצד הגיב:

    המעצב של עיתון העיר והעורך שאישר את העיצוב שוכחים דבר אחד: שעיתון נועד לקריאה. ולקרוא עמודים שלמים לבן על גבי שחור זה מאוד מאוד לא נוח. ככה אולי מקבלים מחמאות ממעצבים, אבל מבריחים קוראים. חבל, כי על פי הדיווח של ולווט יש חומרים מעניינים.

    אהבתי

  26. אוי ווי הגיב:

    והנה פך קטן ואתי… ד"ר איתי גל העובד בבית החולים שיבא כותב ביקורת ספרים על ספרו של ד"ר שוורץ המנהל באותו בית החולים את מרפאת המטיילים… וב-Ynet אפילו לא טורחים על איזה גילוי נרות קטן…אתיקה מקצועית במיטבה. מי צריך פרוקטקציב שיש קשרים
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3789079,00.html
    ואין בזה להקרין על הספר או על מחברו.

    אהבתי

  27. רג'י הגיב:

    "גילוי נרות קטן" – גדול!

    אהבתי

  28. שולמית הגיב:

    מאמר של דר' גיא בכור העוסק בתקשורת ישראלית. הוא רואה את הדברים ממרחק המעניק פרפקטיבה " מצבנו בעולם". הדברים נכתבו בקימבריג', בוסטון.הוא מרגיע אותנו באומרו שבעצם העולם לא כל כך עוסק בנו כמו שההדברים מוצגים בתקשורת הישראלית ובאינטרנט.
    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1068

    אהבתי

  29. אייל גרוס הגיב:

    דיון הארון באמת כבר מייגע, וזה לא שאני בעד אאוטינג, אבל מצד שני יש כל כך הרבה צביעות וצדקנות בדיון הזה.

    לא קראתי עוד את הראיון עם איתן פוקס, אבל כפי שכבר הצביעה לפני מיכל פלטי, כאשר הוא אומר בעיתון שחבל לו שהאנשים האלו והאלו לא באו לעצרת, ואז וואלה יוצאים במאמרי תקיפה מדוע הוא עשה "לזמר עם הבוזוקי" אאוטינג, הם עושים את האאוטינג לפחות כמוהו, ואולי אף יותר. כי הוא לא אמר שהם הומואים, אבל מחיבור שני המאמרים הם מכריזים על כך שמדובר בהומואים ומשתתפים באאוטינג בעצמם.
    חוץ מזה שיח הפרטיות הרי צבוע לחלוטין. האמרה "נטייתו המינית של אדם היא ענינו הפרטי" הוא שקרי. רק נטייה מינית אחת נחשבת עניין פרטי, אף אחד לא יהסס לכתוב על זמר מסוים שנראה עם זמרת, למרות שיש בכך "אאוטינג" שלהם כהטרוסקסואלים. העובדה שלא יכתבו על כך שהוא נראה עם זמר היא לא מתוך כיבוד פרטיות, אלא מתוך נורמה לפיה נטיה מינית אחת נחשבת פרטית, שביסודה הרצון להשאיר את הנטיה הזו עמוק בארון.
    בכל מקרה את כל מה שיש לי לומר אמרתי בפירוט ברשימה שלי בנושא
    http://www.notes.co.il/gross/59504.asp

    אהבתי

  30. פז מלמדת הגיב:

    שוב אני באותו צד של האויב,(מה קורא לי מאז שאני מחרים את הארץ ועברתי למעריב…).
    יעל פ"מ שכאמור אני נמנה על אי אוהביה, כותבת היום על הזילות של בנות ישראל בערוס 2.נכון! נכון! הבעיה היא לא עם הבהמות (דוגמרגיזות)למיניהן, הבעיה היא בנות, בנות עשרה נגיד, שרואות את הזוועה, וחושבות ש"ככה זה" וזה מדאיב.
    יותר גרוע זה שבני ישראל רואים את זבלוני ערוס 2 ומתיחסים אחר כך לחפצים האלה כמו לבנות.
    הבעיה הכי קשה היא למי שמחפש איזה עלמת חן, משכילה, יפה, נעימת הליכות ואינטיליגנטית(כמו התמונה למעלה)….
    יפ"ז כרגיל חייבת לעצבן אז היא כותבת היה שם א י ז ה אל"מ"…
    טוב בן, נו.

    אהבתי

  31. אנה הגיב:

    סחתיקה כפולה ומכופלת לאביב ויונתן גפן על המאמר בטיימס! מי נתן לכתב התמים את ההגדרה המדליקה של גפן האב? מאמם!

    "יונתן גפן, משורר ועיתונאי מפורסם, אינו רחוק מעמוס עוז ומדוד גרוסמן בפנתיאון הלאומי הספרותי" (שם, שם – פסקה 6 מהסוף)

    חומר קריאה משעשע – מומלץ!

    אהבתי

    • דיייי הגיב:

      בונה, שני אלה ממשיכים להאמין שהשקרים שם מפיצים בתפוצות לא יגיעו אלינו. די פובנציאלי מצידם.

      עוז, גרוסמן, יונתן גפן ושולה מהמכולת. ואללה יופי.

      אהבתי

  32. גוד טיים הגיב:

    בטח גם קראתם שאביב הלוך בארץ עם מאבטחים, בגלל שהוא שמאלני מנסים לרצוח אותו …

    אהבתי

  33. בונד ג בונד הגיב:

    מישהו מופתע מכך שבן כספית לא הזכיר את דליה איציק והסוויטות ולו במילה אחת?

    אהבתי

  34. אבי כהן הגיב:

    בהמשך לאחד הפוסטים הקודמים
    כמדומני כתובת האתר החדשה של רון מיברג היא:
    http://www.ronmaiberg.com
    הוסיפו לפייבוריטס שלכם בזמנכם החופשי מה שנקרא…

    אהבתי

  35. הספר של כריסטופר היצ'נס כבר יצא לאור לפני חודשים מספר, אולי חצי שנה אפילו. זכור לי ששמעתי ראיון עם המחבר בתוכנית אירוח רדיופונית קונסרבטיבית לפני לפחות שלושה חודשים. עכשיו מן הסתם יצא לאור בתרגום עבריץ
    לכן יש לכתוב "כריסופר היצ'נס הוציא" ולא כמו שנאמר.
    נכון, דקדוקי עניות של משועממי רשת, אבל זה מה אנחנו עושים כאן, לא?
    אוהב אותך מאוד ודואב את כל מקטרגיך!

    אהבתי

  36. בנושא כריסטופר היצ’נס הגיב:

    והספר שלו שבו הוא טוען: "לא אלוהים הוא שיצר אותנו, אנחנו יצרנו את אלוהים".
    לא קראתי אבל די מתרעמת על הספר הזה. לא מעט אנשים, ואני הקטנה ביניהם, טוענים כבר שנים רבות רבות בדיוק את אותו הדבר. זה שהוא פרופ' ו/או איש רוח ו/או "אינטלקטואל ציבורי" מוכר לא הופך את המילים שלו לחשובות יותר.
    כל מי שעיניו בראשו רואה ויודע שהדת היא המצאה פשוטה של אנשים פרימיטיבים (או בעצם יצורים פרימיטיבים וכולנו כאלה שהרי מוצאנו מעולם החי) שפשוט פוחדים מהמוות. האדם הוא החיה היחידה (לפחות ממה שידוע לנו) שיש בה את ההכרה המובנית שלחיים יש סוף סופי ושאין חיים אחרי זה. העובדה הניצחת היא שאף אחד (טוב, פרט לאלוהים או בנו או שליחו) עדיין לא חזר מהעולם הבא. המסקנה מכך היא שאין אלוהים ואין דת או שבעולם הבא פשוט הרבה יותר טוב ולכן אף אחד (ולו המרדני ביותר) לא חוזר משם. מסקנה מתבקשת מכך היא שיש דת לדעת אותם פרימיטיבים.
    עוד עובדה היא שמרבית האנשים הם תבנית נוף מולדתם. כלומר אנשים מאמינים מגדלים ילדים מאמינים וההיפך. זה ברוב המקרים. מסקנה נוספת מכך היא שהעולם יהיה שייך לאיסלם שכן הם ברובם מאמינים בצורה כזאת או אחרת (ויש עוד סיבות רבות לכך כמו המשך דיכוי נשים, שימוש באלימות כלפי אחרים וגם כלפי עצמם לגבי הסוטים מהדרך ה"נכונה") והגידול הטבעי שלהם הוא הגבוה בעולם. מסקנה נוספת היא שאכן אכול ושתה כי אחריך המבול.

    אהבתי

  37. Jannie20Case הגיב:

    All people deserve wealthy life time and personal loans or car loan can make it much better. Just because freedom is based on money.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s