מוכנים לשלם כדי לקרוא את מיברג ברשת?

בלעדי, שלא לומר מיוחד!


כשהתפטר רון מיברג ממעריב, בסוף אוגוסט, כתבתי לו מכתב.
מיברג הגיב פה, אחרי שבוע, ולאט לאט נרקמו תוכניותיו בחשאי.
אחרי שהאתר קרם צבעים, פונטים וטקסטים, הוא שלח מכתב אישי במייל למקורביו (בינתיים דלף המכתב):

"שלום
בתום חצי יובל בעיתונות בתפקידי כתיבה מגוונים ורבים וניסיון להעשיר את חוויית הקורא במבחר רב של נושאים ותחומים, החלטתי כי העיתונות המודפסת אינה עונה יותר על צרכיי ככותב, ופחות מכך, על צרכי הקורא. בניסיון לתת מענה למצוקה זאת… אני מתכוון להעלות במהלך חודש אקטובר שילוב חדש, בעברית ובאנגלית, של בלוג ואתר שעניינו… תרבות…, פנאי, סגנון חיים, מדור אוכל מורחב בעל היבט סיפורי ומדריכי, מדריך מסעדות עם דגש על אמריקה, וכיוצא באלה. כל התחומים עליהם כתבתי והייתי מופקד מטעם עיתונים שונים בעבר. בנוסף לטקסטים חדשים מעודכנים בתדירות גבוהה בתחומים שאינם זוכים לתשומת ליבה של העיתונות הישראלית ולא בצדק, יהיה האתר חדשני ויוצא דופן בחזותו ובעושרו הוויזואלי.
מכיוון שמדובר בהשקעה גדולה בזמן וכסף, ומשום שאני מעוניין לשמור על עצמאותי המערכתית ואינני ממומן על ידי איש, אני מציע לקורא את האתר בתשלום.
לכן אני מצב בפניך את השאלה הבאה: האם תהי/ה מוכן/נה לשלם 50$ לחצי שנה או 100$ לשנה כדי להיות מנוי/ה על הבלוג/אתר שלי?
תשובתך תכריע את גורלו של אתר זה. במידה והתשובה תהיה חיובית, כמה ימים אחריה יזכה הקורא המעוניין להצצה מקדמית באתר המתהווה כדי שיוכל להתרשם ממנ
ו".

רוצים? מעניין אתכם? מוכנים לשלם?
כתבו למיברג:

ronmaiberg@hotmail.com


זהו, הקץ לנייר, מה עוד יהיה באתר?
מיברג: "זה אתר שיבקש לגלות את אמריקה המודרנית, העוברת שינוי גדול ודרמטי, ולתווך אותה לקורא הישראלי. תמיד חשבתי שהעיתונות הישראלית עושה מלאכה שטחית וקלה בכיסוי אמריקה, ואינה קשובה למה שבאמת קורה כאן. לא אתמודד עם חדשות קשות. אין לי לא חשק ולא כוח אדם. האתר יכוון בעיקר לנושאים תרבותיים, קיומיים, אישיים, אנתרופולוגיים וחברתיים. כל הנושאים שעניינו אותי בעבר: רוקנרול, קולנוע, טלוויזיה, אוכל בבית ובמסעדות, מוצרים חדשים, בגדים, רפואה ותרופות, ספרים בכל התחומים, וכתיבה אישית ואינטימית, על הקורות אותי ואת סביבתי. מכאב הלב על חתולתנו שנדרסה השבוע, דרך הגור הבא שנביא כדי לכסות את הכאב.


האתר יהיה כתוב בסגנוני הרגיל. אין כאן ניסיון להיוולד מחדש. חוץ מאשר בפורמט. לא אתעצל, ואקפיד לכתוב על גיבורי תרבות שלעתים נדמה שרק אני מגן על פועלם. אנשים שאוהבים את אמריקה, או לא, יידעו מה קורה בה, ולא על מצב יחסיה עם ישראל. אני עדיין עובד על האתר, כך שתשובתי אינה מלאה. הערך המוסף האמיתי הוא הארכיון המלא ביותר של 25 שנות כתיבתי, כתבות שאנשים מחפשים לעתים ולא נמצאות אלא רק אצלי".


אתה יודע שאנשים לא נוטים לשלם על תכנים באינטרנט, למעט פורנו
"אני מודע לתבונת האינטרנט, ולכך שלא משלמים על תכנים. אגב, לא ברור לי מדוע. אם עיתון יומי עולה 5 שקלים באמצע השבוע ו-12 בסופו, מדוע לא לשלם עבור כניסה לאתר 100 דולר לשנה? אני אותו כותב שהיו מי שאהבו לקרוא בעיתון, ואני עדיין צריך להשתכר כמו כולם. זה מה שאני יודע לעשות. מכיוון שאף אחד אינו תומך בי כלכלית, אני חושב שגישתי לגיטימית לחלוטין. הייתי שמח לגלות שגישתי צודקת ושיהיו לאתר מנויים. אם אין לו תקומה כלכלית ולא יימצא פיתרון אחר, לא אעלה אותו. אין לי צפי ממשי לכמה אנשים ייכנסו להביע אמון. ארצה כמובן אלפים. כל מי שירצה להציץ באתר כדי לדעת מה יש בו לפני שיחליט – יוכל כמובן.


מי מסייע לך טכנולוגית? הרי וורדפרס, שמורדפרס אינם מושגים שגורים בעולמך.
"האתר מוקם בביתי בשני חדרים. עם אינטרנט אטי הנע בקצב של עגלה עם חמור, באמצעות צלחת שחצי מהזמן אינה עובדת. את האתר מקימה בתי, שמעצבת אותו גראפית וטיפוגרפית. את המחשוב והעזרה הטכנית נותנים בניי, כי אני טכנופוב גמור שעדיין מתענג על דיסקים. לכן זה לוקח זמן. וגם משום שאני קשוב לביקורת ונועץ באחרים. אני מבטיח שאין אתר כזה, עיצובית ונושאית בארץ. בשלב מתקדם יותר, מתוכנן גם אתר באנגלית.


כאשר התפטרתי לאחרונה ממעריב, הבנתי שהסתיימה דרכי בעיתונות המודפסת. בעיקר משום שאני נמצא ברשימה שחורה של אדם אחד. המו"לים האחרים לעולם  ייסלחו לי על האופן שבו כתבתי על עיתוניהם ולמו"ל שעבורו כתבתי לא היה החזון או העניין להגן עלי ועל מטה לחמי. בדיוק באותו שבוע קראתי מכתב פתוח שכתבה כבודה, שנגע ללבי ביושרו ובפנייתו האמיתית, והאיץ בי להקים בלוג. תוך ימים ספורים קמתי מאבלי והתחלתי לעבוד.


בעיקר ישמש האתר מקום לשונאי להמשיך לשנוא אותי – יהיה מקום לתגובות מנומקות ונטולות רפש – ולאוהדי לאהוד אותי. אינני מבקש יותר".


ושם יש לו, לרך?
Ron Maiberg"
Exile on Maine Street
משחק לשון על שם אלבום של הרולינג סטונס".

וכעת שוב: תהיו מוכנים לשלם 50$ לחצי שנה או 100$ לשנה עבור קריאת האתר?
אם כן, כתבו למיברג –
ronmaiberg@hotmail.com

רעיונות, שאלות והצעות? כתבו לו.


אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אולי תרחיבי?, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

145 תגובות על מוכנים לשלם כדי לקרוא את מיברג ברשת?

  1. יותם הגיב:

    1. מייברג כל הכבוד על פרץ המוטיבציה. מאחל לך הצלחה. חבל רק שאת אותה נכונות להשקיע בבלוג העתידי לא הענקת בשנים האחרונות למו"לים הדועכים כלכלית ששלמו לך משכורת. אבל לא משנה. מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.
    2. התמחור שלך כמובן לא הגיוני ומעט החנפנים שמבטיחים לשלם לא יעניקו לך פרוטה שחוקה.
    3. אבל אל תתיאש. תעלה את הבלוג המעוצב והמהודק לרשת. תן לקהל להתרגל להתאהב להתמכר. ואז, אחרי שנה, כשכבר תהיה לך הכנסה מסוימת הודות לטרפיק ממודעות של גודל וכו' נסה לסגור כמה פוסטים עם תכני פרימיום כל שבוע למנויים בלבד. תסתפק בשנים עשר דולר לשנה למנוי. דולר לחודש. יש להניח שבמחיר הנוח הזה ימצאו חמשת אלפים מכורים לכתיבה השנונה הבוגרת והאיכותית שלך. ושישים אלף דולר לשנה זה כבר לא רע בחור שכוח אל כמו מיין.
    ביי

    אהבתי

  2. יאיר רוה הגיב:

    אני לא מצליח להחליט האם להוסיף את תגובתי כאן או לשלוח אותה בפרטיות ישירות לרון. אתחיל כאן ואם הוא ירצה המשך, אמשיך במייל (לדבורית יש את המייל שלי). הסינרגיה בין רון וילדיו יכולה להיות מבריקה: הם בני דור אינטרנט, הוא בן דור הדפוס. הם בני דור 140 התווים, הוא בן דור
    14,000 המילים. הרעיון לאתר/בלוג או כל מעבר של מיברג לאינטרנט מבורך. אבל לגבות מכל קורא סכום חודשי? ועוד להתנות בכך את עצם קיום האתר? זה הופך את מיברג מעיתונאי לרוכל. כבר עדיף לעבוד במעריב. יש דרכים לכתוב באינטרנט ולעשות מזה כסף. זה לא פשוט, לא קל, ובוודאי לא מיידי. אבל זה אפשרי. וגביית דמי מנוי מהקוראים היא השיטה הכי פחות טובה – לפחות כרגע. אחרי שהאתר יעוצב, שידפדפו רון וילדיו בבלוגים אמריקאים שהם אוהבים ויבררו עם בעליהם מה מקורות ההכנסה שלהם. זה תחקיר הכרחי. וזה שלב ראשון שאי אפשר בלעדיו. ויש עוד שלבים. אשמח להמשיך לייעץ (למרות שאנשים כמו גדי שמשון ויובל דרור וגל מור יעשו את זה הרבה יותר טוב ממני, ואני מפציר במיברג להיוועץ בהם). ל השאר, אם מיברג ירצה ממני דווקא, במייל.

    אהבתי

  3. נתן הגיב:

    אני משוגע על מייברג. חושב שהוא אחד הכותבים הנפלאים בעתונות העברית ולא משנה אם הוא כותב על חתולו הדרוס או על המשבר הכלכלי. יותר מזה, אני מהטיפוסים שהיו טורחים להכנס לאנארג'י (לא קונה עיתונים מודפסים) רק בשביל לקרוא אותו-ומייד חוזר לוואינט. אנד יט, לא הייתי משלם סנט אחד עבור כניסה לבלוג החדש שלו.

    אהבתי

  4. פינגבאק: orangetime | קורא בכרמל | סינמסקופ

  5. עידו הגיב:

    מישהו מכון לספר לי מתי קרה שרון מייברג הפך מעיתונאי לקבצן. בלוג שמבלוג, אולי שיגיד שהוא צריך כסף לדלק לאשדוד, זה קצת יותר אמין, נוגע ופשוט מלבקש מאה דולר!!! מהאנשים עליהם הוא ירק ברוב שנותיו

    אהבתי

  6. קורי הגיב:

    אני מאוד אשמח אם יהיה לך אתר. מעבר לתכנים עצמם זה יוכיח כל מיני דברים עקרוניים שאני חושבת שהגיע הזמן שהאינטרנט יוכיח.
    לגבי מודל ההכנסות שתיארת – אני חוששת שהמחיר ואופן החיוב ירוקנו את האתר מקוראים ולא יביאו לתוצאות הרצויות מבחינה כלכלית ותפוצתית. 100 דולר הוא סכום שאנשים לא רגילים לשלם על תוכן באינטרנט. הסכומים האלו שמורים לתכנים שתאגידים וחברות אמורים לרכוש על חשבון החברה (למשל imdb pro).
    במקביל, ישנו כמובן הפרמטר של העבודה שלך ושל בני משפחתך על האתר, שאיני מזלזלת בו כלל. להערכתי, כדאי לדחות את ההשקעה בתכנים הישנים בשלב זה (למרות שמדובר באוצר בלום) ולא להעלות את הארכיון כבר עכשיו. זה המון המון עבודה, ובסופו של עניין כל כתבה בפני עצמה לא תביא יותר מדי לקוחות משלמים, ולא ברור כמה מנויים נוספים הארכיון יביא, בעיקר כשחושבים על חידוש המנוי מדי שנה. הייתי מחכה עם הארכיון לשלב בו יהיה יותר מידע אמיתי לגבי הפעילות באתר.
    כמה מחשבות שיש לי בנושא:
    שווה לשקול להשיק את האתר במעין תקופת ניסיון (גם למודל העסקי וגם להתנהגות הגולשים) – יש לספק תכנים כלשהם בחינם (נאמר כתבה בשבוע) שייאגרו בארכיון פתוח. זה חשוב גם כדי למשוך גולשים וגם כדי שהאתר יופיע כפי שמגיע לו במנועי חיפוש. האתר המלא יהיה פתוח לגולשים שישלמו סכום נמוך כלשהו, של משהו כמו 5 דולר לשלושת החודשים הראשונים. חשוב לבחור סכום נמוך שאנשים לא יתרגשו ממנו יותר מדי (למעט הוצאת כרטיס האשראי מהארנק) ולציין שזהו מבצע מיוחד לפתיחת האתר, כדי שאנשים לא ייכעסו אם המחירים יעלו בהמשך. זה יהיה מעין טיזר. בנוסף, שווה להציב באתר מודעות של גוגל או כל חברת פרסום אחרת שאינה דורשת התעסקות.
    לקראת סוף שלושת החודשים צריך יהיה לשבת ולנסות להסיק מסקנות – כמה אנשים באמת שילמו? כמה נכנסו לצרוך את התוכן החינמי? האם המודעות הכניסו כסף? מהיכן מגיעים הגולשים (מאיזה מדינות, דרך איזה אתרים). אם 500 איש יצטרפו בתשלום – וזה תרחיש אופטימי, האינטרנט אכזרי מאוד מבחינת שליפת הארנק – זה ייצא 2500 דולר (לשלושה חודשים) + כמה שהפרסומות יכניסו. זה ממש לא הרבה, ולפחות בשלב ראשון ההשקעה שלך תצטרך להיות גדולה. אבל זה ייתן לך אפשרות להבין מה באמת האופציות שלך.
    מחשבה נוספת – אני לא מאוד בקיאה במה שנראה כמו קרב ארוך שלך עם חבורת טוקבקיסטים רשעה. אולי זו נקודה למחשבה – רק לקוחות משלמים (או לקוחות שישלמו בעבור הזכות הספציפית הזו) יוכלו להגיב. זה יקצץ בוודאות את תגובות הנאצה, ואם יישארו תגובות מגעילות, תוכל להתענג על העובדה שהאנשים האלו שילמו כדי לגדף אותך. אני אישית הייתי משלמת כדי שאנשים ישלמו כדי לגדף אותי, אך לצערי איני בסטטוס מתאים מבחינת מגדפים.
    אני חושבת שהעיקרון המרכזי ששווה לקחת בחשבון לגבי בעלות על אתר משל עצמך הוא שהשליטה היא שלך – אם תראה שהוא לא מייצר מספיק הכנסות או עניין מצידך – תוכל לצמצם גם את ההשקעה בו ולחפש אפיקי הכנסה נוספים.

    בהצלחה רבה!
    (שלחתי גם במייל)

    אהבתי

  7. מו הגיב:

    מזמן לא קראתי דיון מרגש, טורדני, נעים ובעיקר מרתק כל-כך בתגובות לפוסט. הקרדיט מגיע בהחלט לדבורית, וזה אחרי אי הנעימות שחשתי למראה ה"בזבוז-פספוס" עם גלעד שליט שהיה מיותר.

    לעצם העניין, מייברג ראוי לכל שבח על הניסיון, גם אם נראה שכישלון הוא תרחיש סביר יותר במקרה זה. סביר, נכון – אבל מה שווים החיים בלי הפתעות? בקיצור, שיצליח, הלוואי. אגב: אם יש בלוג ישראלי שהייתי משלם עליו, כותב אותו בחור העונה (אני מקווה) לשם רונן דורפן.

    אהבתי

  8. יובל הגיב:

    רון היקר,
    אני מקווה שתצליח למצוא דרך להתפרנס מהכתיבה שלך, אבל הרעיון של לשלם עבור תוכן הוא לא ישים לאתרים בעברית ,אין מספיק קהל יעד כדי שתאורית הזנב הארוך תיכנס לפעולה.

    רוב הקוראים הפוטנציאלים שלך לא צורכים את התרבות שלהם דרך בלוגים, והמעט שכן לא ישלמו לך לא 50 ולא 100 דולר -אל תשים לב למה שהם אומרים עכשיו, כשיגיע הזמן להקיש את מספר הכרטיס הם ימצאו סיבה לא לעשות את זה. גרוע מזה, יום אחרי שתפרסם את הפוסט הראשון בתשלום הוא כבר יהיה זמין באלף ואחד מקומות בחינם ולא תוכל לעשות דבר נגד זה, זה פשוט עולם אחר עם חוקים שונים.

    במקום לחשוב כמה דפוקה השיטה שכבר אין בה מקום לאחד כמוך, והיא אכן דפוקה, נסה לחשוב למה אתה כבר לא נכס בעיני המו"לים. לדעתי זאת פשוט הגישה שלך ,ישראל היא הרי לא ממש מדינה נורמלית אלא יותר פרוייקט בביצוע ואף אחד לא מת על מי שיושב בחוץ ומספר לו כמה הפרוייקט שלו מגעיל ולא מוצלח אפילו אם זה נכון. כשאתה כותב על זה שאתה לא מת על לאונרד כהן ולדעתך כולם הולכים להופעה שלו רק בגלל שזה מה שהם שמעו ברקע כשעוד יכלו לזיין אתה די צודק אבל גם מעצבן בלי סיבה ותועלת לך או להם את קהל היעד ההולך ומצטמצם שלך – ככה זה.

    בתור קורא בן 40 שאף פעם לא יעזוב למיין אני מקווה שתמצא מקום לכתוב בו כי אתה כותב טוב, אבל תשתדל לזכור שהפרויקט שלנו לא כזה גרוע, האבחנות שלך לא כאלו מבריקות ואמריקה היא אומנם מרתקת אבל לא יותר או פחות מבלגיה או ברזיל, אחרי הכל מעודד לראות שגם כשאתה במיין אתה עדיין חי בסרט, עוד יותר יפה לראות שזה סרט ישראלי.

    אהבתי

  9. פינגבאק: orangetime | נובלית לחתנית | Velvet Underground

  10. פינגבאק: The Daily Dolly 07/10/2009 at The Daily Dolly

  11. guy_o הגיב:

    אוהב את הכתיבה של רון באמת. מאז חדשות ז"ל. אבל מצד שני…

    מכור לחינמיות/פיראטיות של האינטרנטנט… גם ככה אין לי מספיק שנות חיים לקרוא/לשמוע/לצפות/לשחק בכל המידע/מדיה החינמי שאני יכול להשיג
    אז לשלם?

    אהבתי

  12. דניאל הגיב:

    לעיתים נראה שמייברג כותה גם תוך כדי שינה,ומתעד כל שניה מהוויתו,לפעמים יש ענין,לפעמים מעיק.מה שמפריע לי יותר הוא שכתיבתו נסובה הבעיקר סביב הענין הכל אמריקני,עד לזרא.כאילו רוצה לכפר על העובדה הטראגית שלא נולד בארצות נברית.כל זמר עם דרג ז' שם,זוכה אצלו לאיור מחמיא מהאשה,ואחכ תשפוכת מילים לפרטי פרטים,עד שנראה שגם נשוא הכתבה מסמיק.אולי אם מייברג היה נוטה יותר לחדור לשכבות הישראליות.אולי אם היה נוטה לפרק לגורמים סלבס ודיוקנאות ישראלים,כפי שרק הוא יודע.מאמין שהיה מושך קהל.במצב הנוכחי,שבעצם בגללו התפטר/פוטר כשכל מה שסוגד לו הינו אמריקה,אני בספק אם יהיו די מעריצים המוכנים לשלם

    אהבתי

  13. פינגבאק: orangetime | מפריזים | Velvet Underground

  14. אורח הגיב:

    מייברג מתאים לבלייזר והם לו. הוא יוסיף עומק ואולי גם קוראים לירחון הבזוי הזה ולדעתי גם ב"ארץ אחרת" יש לו מה לחפש ולספק תובנות לגבי הישראלים החיים בארה"ב ואולי גם היהודים בכלל.

    לגלוש בבלוג בו כותב אדם אחד בתמורה לכסף? נראה לי מודל שלא יעבוד. מה שכן, הוא צריך למצוא אנשים לפתח איתם מגזין אינטרנטי איכותי כמו "מוניטין" אם הוא רוצה מסגרת עיתונאית שבה יש לו שליטה כלשהי.

    וסתם הערה: מי שרוצה ללמוד על תרבות אמריקאית יעשה זאת באופן ישיר ולא יצטרך מתווך. בכל זאת, האנגלית שפה פופלרית ונלמדת מגיל צעיר בישראל.

    אהבתי

  15. מיצבשת הגיב:

    אני משלם סכום דומה עבור מאמריו המלומדים של ד"ר גיא בכור. אני מוכן לשלם סכום דומה עבור מאמריו של רון מיברג. אולם לפני שאשלם כדאי שיפעל כמו שפעל כמו גיא בכור:
    שיעלה מאמרים פתוחים ומאמרים מיוחדים למשלמים צריך לראות תדירות כתיבה. זה שהוא מספר שאין לו ציוד והוא טכנופוב המשמעות היא שלא יוכל לעדכן את האתר בתדירות מספקת וחבל על הכסף.

    אהבתי

  16. Drazick הגיב:

    כולם פה עוסקים במודלים כלכליים.
    אני רק שואל למה לעזאזאל אין עוד 3-4 כמו רון מיברג בעיתון כדי שאני לא אהיה חייב להרביץ עוד 10 שעורים פרטיים לממן את קריאת פירוק החיים לגורמים מילוליים שלו.
    אני עלול להסתפק ב- 12 ש"ח לסופ"ש על יאיר לפיד :-).

    אהבתי

  17. מקס לויטה הגיב:

    למה אף אחד פה לא חותם בשמו המלא? זה לא בושה לעמוד מאחרי מה שאתם אומרים.

    כמי שגר בארצות הברית ושילם 4 וחצי דולר מדי שבוע כדי לקרוא את מיברג על נייר (שום דבר אחר בעיתון לא ממש ענין אותי) אני אהיה מוכן לשלם סכום דומה כדי להמשיך לקרוא אותו. לפחות עכשיו אני כבר לא צריך לקנות מעריב.

    הלוואי שגם רענן שקד, דנה ספקטור ונחום ברנע (אני יודע שזה לא שם פופולארי בבלוגוספירה הישראלית אבל מה לעשות שאני אוהב אותו) יעזבו את ידיעות וימכרו את מרכולתם ישירות ואז גם לא אצטרך לקנות את ידיעות. יערות העד יהיו אסירי תודה לעד.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      כן, זו תופעה קצת מוזרה, אבל התרגלנו.
      בדה מארקר קפה הרוב המכריע היו אנשים מזוהים.משחזרתי לאופציה המאפשרת אנונימיות הרוב חזר וקפץ עליה.

      אהבתי

  18. פינגבאק: גם יוטיוב תגבה תשלום על תוכן -האם המגמה מתהפכת? | Newsgeek

  19. לוח חינם הגיב:

    אני אומרת לך כל הכבוד כיף לקרוא את הפוסט האיכותי הזה … אוהבת

    אהבתי

  20. עיתונאי הגיב:

    אחרי כמעט חצי שנה באוויר ניתן לומר בוודאות, שהאתר של מיברג שווה כל דולר.
    נבחרת כותבים מעולה, חומרים שלא תקראו בשום מקום אחר. עושר תרבותי. דעתנות. חוכמה. רגישות. תובנות חדשות. גיוון. איכות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s